כדי ביקור חכם / חולין לב

הרב ירון בן צבי

דף יום-יומי, תורת הר עציון

במשנתנו מובאת קביעתו של רבי שמעון שאם השוחט שהה בזמן השחיטה – שחיטתו פסולה, ובגמרא מסביר רבי יוחנן שזמן השהייה הוא כזמן ביקור החכם. על פי רש"י הכוונה לזמן הדרוש לחכם כדי לבדוק את הסכין (בשלוש רוחותיה), אך מלשון הרמב"ם (פירוש המשנה חולין ב, ג) נראה שהכוונה לבדיקת הבהמה:

"אמרו כדי בקור טבח חכם, כלומר שעור שיבקר את השחיטה לידע אם נשחט השעור הראוי או לאו".

הרמב"ם מפרש שהכוונה היא שיראה לחכם את הבהמה כדי שיבדוק אם השחיטה נעשתה כשורה. כך נראה גם מדברי התוספתא (ב, ח):

"ר' שמעון אומר: כדי ביקור בהמה אחרת".

מדוע נקטה התוספתא "בהמה אחרת"? אפשר להסביר שהבהמה הראשונה – זו שלפנינו – פסולה משום שהייה, ולכן אין טעם לבודקה אחרי השחיטה, ולכן דיברה התוספתא על בהמה אחרת, שלא נפסלה, ויש לבדוק את סימניה אחר השחיטה.

לדברי הרמב"ם מובן מדוע זמנה של בדיקת החכם לאחר השחיטה, אך לדברי רש"י כל עניינה של הבדיקה קודם השחיטה, שכן אז צריכה הסכין להיבדק, ואם כן מה הקשר בין בדיקת החכם לפסול שהייה?

מנגד דברי הרמב"ם קשים לאו דברי הגמרא (לעיל ט ע"א) שהטבח כשר לבדוק את הסימנים – לפי זה, מדוע מצריך רבי יוחנן חכם שיעשה זאת? זאת ועוד – הבנה מעין זו של הרמב"ם (שהבדיקה מתייחסת לבהמה) נדחתה לעיל בגמרא (שם), ואם כן נראה שאין הכוונה לבדיקת הסימנים לאחר השחיטה אלא לבדיקת הסכין, כדברי רש"י.