|
בגדי פרושים / חולין לדהרב ירון בן צבי
בסוגייתנו מזכיר רבי יהושע את תקנת חכמים ששמירת הטהרה על ידי אוכלי תרומה אינה שמירה מספקת בשביל אכילת קודשים, ואפילו דבר הנחשב טהור אצל אוכלי תרומה, לעניין קודשים יש לראותו כטמא:
"אף אני לא אמרתי אלא בתרומה, שטהרתה טומאה היא אצל הקדש".
דין זה מקורו במשנה במסכת חגיגה (ב, ז):
"בגדי עם הארץ מדרס לפרושין, בגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה, בגדי אוכלי תרומה מדרס לקודש, בגדי קודש מדרס לחטאת. יוסף בן יועזר היה חסיד שבכהונה, והיתה מטפחתו מדרס לקודש. יוחנן בן גודגדא היה אוכל על טהרת הקדש כל ימיו, והיתה מטפחתו מדרס לחטאת".
בגדיהם של הפרושים, שהקפידו לאכול חולין בטהרה, נחשבים כטמאים טומאת מדרס עבור כוהנים האוכלים תרומה, משום שבתרומה נדרשת שמירה קפדנית יותר מזו הנצרכת לאכילת חולין.
אם כן, כך גם בדברי רבי יהושע בסוגייתנו: אף שאוכלי תרומה נזהרים לשמור על בגדיהם שלא ייטמאו בטומאת מדרס חמורה, לעניין קודשים חוששים משום שלא הייתה זו שמירה לשם טהרת קודשים. שמירה לצורך קודש מתייחסת לטומאות עד רביעי לטומאה, בעוד שמירה לחולין מתייחסת לטומאות רק עד שני לטומאה, והאוכלים חולין בטהרה נזהרים מן הסתם רק מטומאה השייכת בחולין.
אפשר היה לחשוב שביחס לאנשי מעלה, הידועים כצדיקים וזהירים ביותר בענייני הטהרה, אשר קיבלו על עצמם לאכול אפילו חולין על טהרת הקודש, יהיה הדין שונה, ואף שהם נשמרים רק מהדרגות הבסיסיות של הטומאה, בגדיהם לא יטמאו טומאת מדרס לשומרי הדרגה שמעליהם, שהרי הם מקפידים בטהרה ביותר. אולם נראה שזה הדבר שבאה המשנה ללמדנו – שאפילו אנשים כיוסף בן יועזר ויוחנן בן גודגדא, שהיו זהירים בטהרה ביותר, אינם יוצאים מן הכלל.
|