הכשר לטומאה בשחיטה / חולין לה

הרב אביהוד שורץ

דף יום-יומי, תורת הר עציון

המשנה בדף ל"ג מביאה מחלוקת בין תנא קמא לרבי שמעון בדבר הכשר בשר לטומאה: לדעת תנא קמא הבשר מקבל טומאה כמו כל דבר מאכל אחר, דהיינו אך ורק אם משקה כלשהו "יכשיר" אותו לקבלת טומאה, ואילו רבי שמעון מחדש שהשחיטה עצמה מכשירה לקבלת טומאה, אף אם הבשר לא בא במגע ישיר עם מים או עם נוזל אחר המכשיר לטומאה.

הגמרא בסוגייתנו דנה בעמדת רבי שמעון ומתלבטת בדעתו לגבי דם שחיטה. על פי דעה אחת בגמרא רבי שמעון סבור שדם שחיטה אינו מכשיר לטומאה, וההכשר בא אך ורק מכוח השחיטה עצמה; ועל פי דעה אחרת הוא מקבל שני ערוצים של הכשר לטומאה – בדם השחיטה או במעשה השחיטה כשלעצמו.

השאלה המרכזית בסוגיה היא מדוע לדעת רבי שמעון השחיטה היא הכשר לטומאה. כדי להשיב על שאלה זו יש לעמוד על עניינו של ההכשר לטומאה על ידי משקה. כך נאמר בפרשת "שמיני":

"מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל אֲשֶׁר יָבוֹא עָלָיו מַיִם יִטְמָא".

הרשב"ם שם מבאר:

"מי שרוצה לתת טעם במצוות לפי דרך ארץ ולתשובת המינין, לא הזקיק ה' טומאה למיני אוכלים ומשקין עד שתיקנם לצורך מאכל, ונתינת מים היא תחילת תיקונם ועיקר חשיבותם לצורך אכילה".

לדעת הרשב"ם הכשרת האוכל לאכילה כרוכה בנתינת מים, וקבלת טומאה תלויה באופן מהותי באותו הכשר לאכילה. טעם הדבר הוא שכדי שאוכל יקבל טומאה יש צורך שיהפוך לחלק בלתי נפרד מעולם האדם – בעולם הטבע, המנותק מן האדם, אין קבלת טומאה. ובכן אף אם אפשר לאכול פרי או ירק גם לפני שבאו עליהם מים, הרי שהגדרתם כמאכל אדם תלויה בתיקונם לצורך אכילה ובנתינת מים עליהם.

אחד היישומים לפירוש זה של הרשב"ם נזכר בפירושו של רש"י לפסוק:

"למדנו שאין אוכל מוכשר ומתוקן לקבל טומאה עד שיבאו עליו מים פעם אחת, ומשבאו עליו מים פעם אחת מקבל טומאה לעולם ואפילו נגוב".

גם הרמב"ם (טומאת אוכלין א, ב) הביא דברים אלה להלכה: לאחר שבאו מים על הפירות והירקות הם ראויים לקבל טומאה אף אם יתייבשו לחלוטין, כלומר המים אינם תנאי מהותי לתהליך ההיטמאות (ראה ברמב"ן שם שאחז דווקא בעמדה זו והסביר שהטומאה נוטה "להידבק" בדברים רטובים), וגם מאכל יבש עשוי להיטמא. תפקידם של המים הוא להפוך את הפרי או הירק לאוכל אדם, והגדרה זו היא המאפשרת את הטומאה.

ביאור זה משתלב היטב בדבריו של רבי שמעון בסוגייתנו. כל עניינה של השחיטה הוא היתר הבהמה לאכילת אדם. בעל חיים משתייך מעצם מהותו לעולם הטבע, והשחיטה משלבת אותו בעולמו של האדם. אם כן, השחיטה ממלאת תפקיד זהה לזה של נתינת המים, ולכן היא משמשת תחליף להכשר משקה.