מסוכנת וטרפה / חולין לז

הרב אברהם סתיו

דף יום-יומי, תורת הר עציון

במשנתנו נאמר שעקרונית מותר לשחוט בהמה מסוכנת, אלא שצריך לוודא שהיא מפרכסת בזמן השחיטה (במשמעותו של דין הפרכוס נדון בע"ה מחר). בהמה מסוכנת היא בהמה שקרובה למות וכבר אינה יכולה לעמוד על רגליה. בגמרא מבואר שבאופן עקרוני היה מקום לאסור בהמה כזו משום שאין היא נחשבת 'חיה', אלא שבפסוק נאמר שדווקא טרפה ונבלה אסורות, ומכאן יש ללמוד שמסוכנת מותרת.

הקושי העיקרי שאיתו התמודדה הגמרא הוא האפשרות להבין ש"היינו טרפה היינו מסוכנת", כלומר שגם למסוכנת יש מעמד של טרפה, משום שהיא עומדת למות, וממילא גם היא תיאסר באכילה. אפשרות זו, יותר משהיא מבררת את דין מסוכנת, מעוררת דיון בהבנת משמעות דין טרפה. הגמרא הציעה שני מקורות שאפשר ללמוד מהם שדין טרפה איננו כולל מסוכנת. המקור הראשון הוא פסוק מן התורה:

"'וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלוהו'... ואי סלקא דעתך טרפה היינו מסוכנת, לכתוב רחמנא 'חלב נבלה יעשה לכל מלאכה וחלב טרפה לא תאכלוהו', ואנא אמינא: ומה מחיים אתי איסור טרפה חייל אאיסור חלב, לאחר מיתה מיבעיא?"

לא ניכנס לפרטי ההוכחה של הגמרא ממקור זה, אשר הוסברה בראשונים בדרכים שונות (עי' תוספות ד"ה ומה), ונסתפק בעיקרון העולה ממנה. הרעיון המרכזי שנלמד מתוך פסוק זה הוא שיש הבדל מהותי בין דין טרפה לדין מסוכנת. בעוד דין מסוכנת קשור לכך שהבהמה קרובה למות, דין טרפה הוא דין שונה בתכלית, כפי שכתב רש"י (ד"ה מכלל):

"דטרפה לאו משום קירוב מיתה הוא אלא משום חסרון".

דין טרפה עניינו החיסרון שיש בבהמה ולא העובדה שהיא קרובה למות, ומשום כך אין כל קשר בין דין זה ובין בהמה מסוכנת, אשר קרובה למות אך אין בה שום חיסרון.

בהמשך הסוגיה מובא מקור אחר להיתר מסוכנת, מתוך דברי הנביא יחזקאל:

"ואיבעית אימא מהכא – 'ואומר אהה ה' אלהים הנה נפשי לא מטומאה ונבלה וטרפה לא אכלתי מנעורי ועד עתה'... ונבלה וטרפה לא אכלתי מנעורי – שלא אכלתי בשר כוס כוס [=מסוכנת] מעולם... אי אמרת בשלמא שריא, היינו רבותיה דיחזקאל, אלא אי אמרת אסירא, מאי רבותיה דיחזקאל?"

פסוק זה נדרש בגמרא כמרמז על חומרות יתרות שהחמיר יחזקאל על עצמו, ואחת מהן היא שהחמיר שלא לאכול בשר מסוכנת. מכאן לומדת הגמרא שלאדם רגיל אין איסור מעיקר הדין לאכול בהמה כזו.

אומנם יש להבחין בדרשה שממנה למדה הגמרא שיחזקאל החמיר על עצמו באכילת בשר מסוכנת, "ונבלה וטרפה לא אכלתי מנעורי" – בהמה מסוכנת נחשבת במובן מסוים כ"נבלה וטרפה", אלא שמדובר ברובד קל יותר, שלא נאסר על כל אדם. על פי דרשה זו אפשר לומר שהחילוק בין מסוכנת לטרפה איננו חילוק מהותי אלא חילוק כמותי בלבד – שני הדינים עניינם איסור אכילת בהמה הקרובה למות, אלא שכאשר סכנתה של הבהמה באה לידי ביטוי פיזי מוחשי (כגון בטרפה) היא אסורה מדאורייתא לכל אדם, ואילו כאשר הסכנה ערטילאית יותר (מסוכנת) יש בכך רק חומרא לכתחילה.

שתי אפשרויות אלו בהבנת דין טרפה, חיסרון או סכנה, קשורות באופן הדוק גם לסוגיית 'טרפה חיה' לקמן נז ע"ב, ואין כאן מקום להאריך בזה.