שחיטתו של מומר לעבודת כוכבים / חולין לט

הרב ירון בן צבי

דף יום-יומי, תורת הר עציון

בסוגייתנו נאמר:

"שוחט את הבהמה לזרוק דמה לעבודת כוכבים ולהקטיר חלבה לעבודת כוכבים – רבי יוחנן אמר פסולה, ר"ש בן לקיש אמר מותרת".

כך נאמר גם בסנהדרין (ס ע"ב – סא ע"א), ובעלי התוספות שם (ד"ה ריש לקיש) מציעים שני הסברים:

א. הבהמה מותרת בהנאה אבל לא באכילה, משום שאסור לאכול משחיטת מומר.    
ב. הבהמה מותרת גם באכילה, משום שבזמן השחיטה השוחט עדיין לא היה מומר, ורק משעה ששחט לעבודה זרה חל עליו שֵׁם 'מומר' ושחיטתו פסולה.

בשיטה מקובצת מובא הסבר נוסף, ולפיו בפעם אחת אין השוחט נעשה מומר, משום שעדיין לא הורגל בעבודה זרה, ולכן הבהמה כשרה. לפי הסבר זה אדם נעשה מומר לעבירה מסוימת רק לאחר שהוחזק בה. אומנם בדרך כלל חזקה נקבעת רק במעשה שנעשה פעמיים או שלוש (בהתאם למחלוקת רבי ורבן שמעון בן גמליאל בעניין מספר הפעמים הקובעות חזקה), אך כאן האדם נעשה מומר בפעם אחת – אלא שהדבר נעשה רק לאחר שהשלים את השחיטה.

הסבר אפשרי נוסף הוא שבסוגייתנו השחיטה עצמה לא הייתה לשם עבודה זרה, אלא שהשוחט התכוון בזמן השחיטה שבהמשך יעשה בדם פעולה לשם עבודה זרה, ולדעת ריש לקיש השוחט ייעשה מומר רק לאחר הזריקה, משום שלדעתו 'אין מחשבין מעבודה לעבודה'.