|
חצי בן אדם / רפי זברגרערכין כ ע''א-ע''ב
הקדמההמשנה בעמוד א' ממשיכה בהשוואות בין נדרים לערכין, נלמד את חצייה הראשון של המשנה: חומר בערכין מבנדרים כיצד? במשנה הקודמת למדנו על ''חומר בנדרים מבערכין'', ובמשנה שלנו לומדים על המקרה ההפוך: חומר בערכין יותר מבנדרים. האומר ערכי עלי ומת - יתנו היורשים. דמי עלי ומת - לא יתנו היורשים, שאין דמים למתים. כיוון שערך הוא דבר קצוב בתורה, ברגע שאדם נדר על ערך של אדם, הוא התחייב לתת אותו, ולכן החוב עובר ליורשיו. מה שאין כן אם נדר על ''דמים'', הרי הוא נקבעים בזמן השומה שנעשית בפני בית דין, ורק לאחר מכן מתחייב לשלם. מכיוון שהאדם נפטר לפני האומד, ולאור הכלל ''אין דמים למתים'' – לא נוצר חוב שיעבור ליורשים. ערך ידי וערך רגלי עלי - לא אמר כלום. ערך ראשי וערך כבידי - עלי נותן ערך כולו., ערך בתורה הוא רק לאדם ולא לאיבריו. לכן אם נדר ערך של יד או רגל, אין בדבריו כלום ואינו מתחייב. מה שאין כן אם נדר ערך על ראש או כבד של אדם, שזהו איבר מרכזי באדם – כאילו נדר על כל ערכו ומתחייב לשלם את הערך הקצוב בתורה של אותו אדם שנדר עליו. זה הכלל: דבר שהנשמה תלויה בו נותן ערך כולו. הפסוק בערכין מדבר על ערך הנפש ( דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לַה' (ויקרא כ''ז, ב')). ולכן ''כל איבר שהנשמה תלויה בו'' כאילו שנדר על כל הגוף ומתחייב בערכו.ר.
הנושאנלמד את הקטע בגמרא על הכלל שנלמד במשנה (כל איבר שהנשמה תלויה בו נותן ערך כולו): לאתויי מן הארכובה ולמעלה. מציינת הגמרא כי הכלל מחדש לנו שאם אדם נדר את רגלו, כולל מן הברך (ארכובה בלשון המשנה) ולמעלה, הריהו מתחייב בדמי כול הבהמה, כיוון שזה איבר חשוב ומרכזי בגוף האדם. תנו רבנן: המעריך חצי ערך כלי – רבי מאיר אומר: נותן דמיו, וחכמים אומרים: לא אמר כלום. למדנו בברייתא מחלוקת תנאים לגבי הנודר ערך חצי כלי. רבי מאיר סובר כי הכוונה לנדר, ולכן מתחייב בשווי חצי כלי. חכמים פוטרים אותו לגמרי, כיוון שאין ''ערך'' אלא רק של בני אדם, ולא של כלים. רבא חלש, עול לגביה אביי ורבנן, ויתבי וקאמרי: בשלמא רבי מאיר קסבר אין אדם מוציא דבריו לבטלה, לא שנא כולו ולא שנא חציו, אלא רבנן, מאי קסברי: אי אדם מוציא דבריו לבטלה - אפילו כולו נמי, ואי אין אדם מוציא דבריו לבטלה – אפילו חציו נמי. כשרבא חלה, באו לבקרו אביי וחכמים נוספים, ודברו שם בדברי תורה הקשורים לסוגיה שלנו. אמרו החכמים לאביי ורבא, כי הם יכולים להבין את שיטת רבי מאיר, הסובר כי ''אין אדם מוציא דבריו לבטלה''. לכן, כשאמר ערך חצי כלי, התכוון לנדר את שווי חצי הכלי, ואם אמר כולו – חייב לתת שווי כל הכלי. אבל החכמים שהיו אצל רבא, אינם יכולים להבין את סברת חכמים של המשנה. שהרי אם הם סוברים כי אדם כן מוציא דבריו לבטלה, אזי אפילו אם אמר ערך כל הכלי עליו, אין חובה לשלם (שכן, אמר דבריו "בהתלוצצות", לבטלה!) ומשמע מן הברייתא שחכמים סוברים כי ''לא אמר כלום'' רק על חצי כלי ולא כאשר נדר על כלי שלם. ואם הם סוברים כרבי מאיר ש''אין אדם מוציא דבריו לבטלה'', הרי יצטרך לשלם גם אם נדר על חצי כלי, כהסבר בדברי רבי מאיר. אמר להו: רבנן דהכא – כרבי מאיר סברי לה, וסברי לה כרבי שמעון. רבא ענה לחכמים וקבע כי חכמים במשנה סבורים גם כרבי מאיר, וגם כרבי שמעון, ומיד מפרטים: סברי לה כרבי מאיר, דאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה, וסברי לה כרבי שמעון, דאמר שלא התנדב כדרך המתנדבים, כוליה - אורחיה לאיתנדובי, פלגיה - לאו אורחיה לאיתנדובי. אבל חכמים סוברים גם כרבי שמעון המוזכר במסכת מנחות (ק''ג.), כי אם אדם מתנדב באופן חריג במיוחד, הרי "יש לפרש את דבריו ברצינות'' (לכן שם במנחות, אדם המתנדב שעורים במנחת נדבה (שאין אף מנחת נדבה משעורים), כנראה התכוון להביא שעורים בטעות, אך מכיוון שאין כזו מנחה – הוא פטור). וכן גם במקרה שלנו, כשהתנדב לחצי ערך כלי, נבין את דבריו כמו שהם, ומכיוון שאין אדם מתנדב חצי מערך כלי – אין חייב להביא כלום. הגרסה שלמדנו זה עתה היא לדעת רש''י, התוספות מקשים עליו ומסבירים באופן שונה את הגמרא: התוספות מעיר כי לא נכון לומר שאדם אינו מתנדב חצי משווי של כלי (אם כלי שווה מאה, אדם יכול לנדב חמישים, שהוא ערך חצי כלי). ולכן מתקן התוספות את הגרסה בגמרא למקרה שאדם התנדב שווי של חצי כלי, וכך באמת אדם אינו רגיל להתנדב, ולכן לשיטת רבי שמעון אין בדבריו כלום.
מהו המסר?למדנו היום לשיטת רבי שמעון כי אדם אינו מתנדב חצי כלי, כי אין משמעות לחצי כלי. שהרי כלי נועד לשימוש בכולו, וחציו (בדרך כלל) אינו יכול לשמש את הייעד אשר בשבילו הוא נוצר. אם נשאיל את הקביעה הנ''ל לבני אדם, נאמר במטפורה ''אין חצי בן אדם''. לאדם יש ייעוד, מטרה וכיוון, ולכן אין משמעות כלל להיות חצי בן אדם (לכן גם אין "להעריך" חצי בן אדם). היום משתמשים במושג זה, כאשר יש מערכת יחסים עם מישהו אחר, ופתאום ניתק הקשר, אז נוצר ''חלל'' המשאיר אותו להיות ''חצי בן אדם''.
לע''נ הקצין הגיבור מעוז רקנטי הי''ד שנפל בשבת קודש כ''ט אייר תשפ''ו לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב. |