|
בא ללמד ונמצא למד / רפי זברגרערכין לד ע''א
הקדמהלקראת סיום מסכת ערכין, נלמד את סופה של המשנה בדף הקודם (לג:): הכהנים והלוים מוכרין לעולם וגואלין לעולם, שנאמר (ויקרא כ''ה, ל''ב) וְעָרֵי הַלְוִיִּם בָּתֵּי עָרֵי אֲחֻזָּתָם גְּאֻלַּת עוֹלָם תִּהְיֶה לַלְוִיִּם: הכוהנים והלוויים רשאים למכור בכל עת שדה אחוזה ובתי ערי חומה שלהם, וכן יכולים הם לגאול את בתיהם מיד לאחר מכירתם, אף ללא המתנה שתי שנים, כדין הנהוג בישראל. בלשון רש''י: "אין בתי ערי חומה שלהם נחלטים".
הנושאהגמרא בדף הקצר שלנו, מצטטת ברייתא העוסקת בכהן שקיבל שדה חרם מישראל, ולאחר מכן הקדיש אותו. 1. שדה אחוזה הינו שדה שאדם ירש אותו מאבותיו. 2. אדם המקדיש את שדה אחוזתו יכול לגאול אותו בסכום הקבוע בתורה (חמישים סלע כסף לכל כור שעורים (שלושים סאה)). שדה שנגאלה, חוזרת לרשות המקדיש ונשארת אצלו (גם בשנת היובל ולאחריו). 3. ישראל רשאי להקדיש שדה אחוזה עד שנתיים לפני היובל. 4. ניתן לגאול את שדה אחוזה רק לפני היובל, והסכום שיש לשלם הוא יחסי לשנים הנותרות עד שנת היובל. 5. אם השדה לא נגאלה, היא עוברת ביובל לרשותם של הכוהנים (המשרתים במשמר הכוהנים בזמן שהיובל נוהג). 6. גם אדם אחר שאינו הבעלים המקורי יכול לגאול את השדה, אבל במקרה זה, השדה חוזרת לכוהנים בשנת היובל (כמו במקרה שלא גאלו בכלל (5)). 7. אם הגואל שאינו הבעלים הוא כהן, השדה אינה נשארת ברשותו ביובל, אלא חוזרת לכוהנים ומתחלקת ביניהם (משנה שנייה בדף כ''ה.) 8. ניתן ''להחרים'' שדה ולתת אותה לכוהנים. דינה כשדה אחוזה שלא נגאלה עד ליובל, שהיא עוברת לכוהנים (4) 9. כהן רשאי להקדיש את שדה אחוזתו לעולם, וכן רשאי לגאול אותה לעולם (גם אחרי היובל). 10. כהן שקיבל ''שדה חרם'' והקדישה, אינו רשאי לגאול אותה לעולם כמו שדה אחוזה. תנו רבנן, "וְהָיָה הַשָּׂדֶה בְּצֵאתוֹ בַיֹּבֵל קֹדֶשׁ לַה' כִּשְׂדֵה הַחֵרֶם לַכֹּהֵן תִּהְיֶה אֲחֻזָּתוֹ" (ויקרא כ''ז, כ''א), מה תלמוד לומר? הפסוק העוסק בשדה אחוזה של ישראל, משווה בין שדה אחוזה רגיל לשדה חרם (כִּשְׂדֵה הַחֵרֶם לַכֹּהֵן תִּהְיֶה אֲחֻזָּתוֹ). שואל התנא בברייתא, איזה דין נלמד משדה שהוחרמה לשדה אחוזה. מנין לכהן שהקדיש שדה חרמו, שלא יאמר: הואיל ויוצא לכהנים והרי היא תחת ידי - תהא שלי, ודין הוא: בשל אחרים אני זוכה, בשל עצמי לא כל שכן. כהן שקיבל שדה חרם והקדישה (9), יכול היה לטעון את הטענה הבאה: אם אני הכהן זוכה בשדה שאינה שלי (ישראל שהקדיש שדה אחוזה ולא גאלה עוברת לכוהנים (5)), קל וחומר שאני אזכה בשדה שלי שאני הקדשתי, ולא גאלתיה עד שנת היובל) תלמוד לומר: וְהָיָה הַשָּׂדֶה בְּצֵאתוֹ בַיֹּבֵל קֹדֶשׁ לַה' כִּשְׂדֵה הַחֵרֶם - וכי מה למדנו משדה החרם? מעתה, הרי זה בא ללמד ונמצא למד: מקיש שדה חרמו לשדה אחוזה של ישראל, מה שדה אחוזה של ישראל - יוצא מתחת ידו ומתחלקת לכהנים, אף שדה חרמו יוצא - מתחת ידו ומתחלקת לאחיו הכהנים. קובעת הברייתא כי למרות שמשמע מן הפסוק שחרם מלמד על דין שדה אחוזה, הוא בעצם לומד משדה אחוזה. בחינת ''בא ללמד ונמצא למד''. כמו שבשדה אחוזה אם כהן שאינו הבעלים גאל את השדה, היא חוזרת ביובל לכוהנים ומתחלקת ביניהם (7), כך גם אם כהן קיבל שדה חרם והקדיש אותה ולא גאלה מן ההקדש, הרי ביובל היא אינה עוברת אליו, אלא עוברת לכוהנים ומתחלקת ביניהם.
מהו המסר?המשפט המפורסם בשם רבי חנינא: הרבה למדתי מרבותי, ומחבירי יותר מרבותי, ומתלמידי יותר מכולן (תענית ז'.) מלמד אותנו מיהו ''מורה טוב''. זה שלמד רבותיו, אך למד יותר מחבריו (חברותות שלו), אבל הכי הרבה למד מתלמידיו. ננסה להסביר כלל זה במספר אופנים:
זהו גם הרעיון של המידה שלמדנו היום ''בא ללמד ונמצא למד'' (אחת משלושים ושנים מידות שהתורה נדרשת בהם לשיטת רבי אליעזר) - רצינו ללמוד מחרם על שדה אחוזה, אך בסופו של דבר, שדה אחוזה לימד על דין חרם.
לע''נ הקצין הגיבור מעוז רקנטי הי''ד שנפל בשבת קודש כ''ט אייר תשפ''ו לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב. |