טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
רבי יעקב בר נחמני אמר שמואל: מקום שאין בו מילת – מילת
"הכרס הפנימי: אמר רב יהודה אמר רב, העיד נתן בר שילא ריש טבחיא דצפורי לפני רבי משום רבי נתן אי זו היא כרס הפנימי סניא דיבי; וכן אמר רבי יהושע בן קרחה: סניא דיבי, רבי ישמעאל אמר: איסתומכא דכרסא, רב אסי אמר רבי יוחנן: מקום צר יש בכרס ואיני יודע איזהו. אמר רב נחמן בר יצחק: נפל כרסא בבירא! אמר רב אחא בר רב עוא אמר רב אסי: מן המיצר ולמטה, רבי יעקב בר נחמני אמר שמואל: מקום שאין בו מילת; רבי אבינא אמר גניבא משמיה דרב: טפח בוושט סמוך לכרס זו היא כרס הפנימית" (חולין, נ ע"ב).
פירוש: שנינו במשנה בין הטרפות: הכרס הפנימי שניקבה או שנקרע רוב החיצונה. אמר רב יהודה אמר רב, העיד נתן בר שילא ריש טבחיא [ראש הטבחים, השוחטים] של צפורי לפני רבי עדות זו משום (בשם) ר' נתן: אי זו היא כרס הפנימי? זו שקוראים לה בארמית "סניא דיבי", חלק מן המעיים, הקרוי בלשוננו "המעי העיור". וכן אמר רבי יהושע בן קרחה: סניא דיבי. רבי ישמעאל אמר: כרס הפנימי הוא מה שנקרא איסתומכא דכרסא [פתח הכרס]. רב אסי אמר רבי יוחנן: מקום צר יש בכרס, שהוא קרוי כרס הפנימי, וכל השאר נכלל בכרס החיצונה, ואיני יודע איזהו. אמר רב נחמן בר יצחק: נפל כרסא בבירא [הכרס בבור], כלומר, כיון שאינו יודע מהו, נמצא שנקב בכל מקום בכרס אוסר! אמר רב אחא בר רב עוא, כך אמר רב אסי בפירוש הדבר: מן המיצר, ממקום שהכרס הולכת ונעשית צרה לכיוון הוושט, ולמטה לכיוון הוושט (כשהבהמה תלויה ברגליה) הוא הנקרא כרס הפנימי. רבי יעקב בר נחמני אמר בשם שמואל: כרס הפנימי הוא המקום בכרס שאין בו מילת, בליטות כעין צמר שיש על דפנות הכרס. רבי אבינא אמר בשם גניבא שאמר משמיה [משמו] של רב: אותו טפח בוושט שהוא סמוך לכרס זו היא כרס הפנימית (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: מילת שם באנגלית: Fine Wool שם נרדף במקורות: מילתא
הנושא המרכזי: מהו מילת?
בתוספתא ובגמרא מוזכרת המילת כחומר גלם יוקרתי המשמש ליצירת בגדים רכים, חמים ואיכותיים, השמורים לרוב לבני המעמד הגבוה או לעשירים. מהתוספתא (פאה, ליברמן, פ"ד הל' י') העוסקת במצוות צדקה משתמע שבגדי מילת היו יקרים ולמרות זאת היה צורך לתתם לעני שמורגל בהם: "... היה משתמש בכלי מילת נותנין לו כלי מילת, מעה נותנין לו מעה, עיסה נותנין לו עיסה, פת נותנין לו פת, להאכילו בתוך פיו מאכילין אותו בתוך פיו, שנאמר די מחסורו אשר יחסר לו אפילו עבד אפילו סוס וכו'". המילה מילת מופיעה במשמעות של עץ מסוים אך כנראה מדובר בשיבוש: "פתחו של אולם גובהו ארבעים אמה ורחבו עשרים אמה וחמש מלתראות של מילת היו על גביו וכו'" (מידות, פ"ג מ"ז) (ראו במאמר "וחמש מלתראות של מילת היו על גביו" מעילה, לו ע"א - מידות, פ"ג מ"ז). שיבוש זה מופיע גם בתוספתא בשביעית (ליברמן, פ"ה הל' ג): "עלה תמכא והחרחבינה עלי ורד ועלי מילת יש להן שביעית ולדמיהן שביעית ... עיקר ורד ועיקר מילת אין להן שביעית ולא לדמיהן שביעית אין להן ביעור ולא לדמיהן ביעור".
מאזכורים רבים בבבלי אנו לומדים שמילת הוא אריג יוקרתי שרק מעטים נהגו ללבוש אותו. במסכת שבת (י ע"ב) נאמר: "אמר: חביבין עלך שמעתתא דרב כולי האי? אמר ליה: אין. אמר ליה, היינו דאמר רב: מילתא אלבישייהו יקירא". מפרש רש"י: "מילתא אלבישיה יקירא - מעיל דמיו יקרים למי שרגיל ללובשו, כלומר: לפי שאתה תלמידו של רב ורגיל בשמועותיו - אתה מחזר אחריהם". במסכת שבת (ל ע"ב): "ותו יתיב רבן גמליאל וקא דריש: עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת, שנאמר יהי פסת בר בארץ. ליגלג עליו אותו תלמיד, ואמר: אין כל חדש תחת השמש! אמר ליה: בא ואראך דוגמתן בעולם הזה, נפק אחוי ליה כמיהין ופטריות ואכלי, מילת נברא בר קורא". רש"י: "נברא בר קורא - סיב כמין לבוש מצוייר גדל סביבות הקור של דקל כשהוא רך, קור - ענף האילן כשהוא רך יוצא בכל שנה, קודם שיתקשה קרוי קור". הסיבים בצמרת הדקל אכן דומים בצורתם לאריג עדין (ראו במאמר "מילת נברא בר קורא" (שבת, ל ע"ב)). במסכת שבת (י ע"ב) אנו מוצאים את המילת כאריג יקר: "ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים". רש"י: "משקל שני סלעים - לאו דוקא נקט, בתלמידי רבינו יצחק הלוי מצאתי: כתונת פסים - סביב פס ידו נתן מילת, ולא כל הכתונת".
על ערכו הרב של המילת אנו לומדים במסכת מגילה (יב ע"א): "חור כרפס ותכלת, מאי חור? רב אמר: חרי חרי, ושמואל אמר: מילת לבנה הציע להם. כרפס אמר רבי יוסי בר חנינא: כרים של פסים". כך גם במסכת כתובות (סו ע"ב): "ונקדימון בן גוריון לא עבד צדקה? והתניא: אמרו עליו על נקדימון בן גוריון, כשהיה יוצא מביתו לבית המדרש, כלי מילת היו מציעין תחתיו, ובאין עניים ומקפלין אותן מאחריו וכו'". במסכת בבא בתרא (קמו ע"א): "דאמר רב יהודה אמר שמואל: מעשה באדם אחד ששגר לבית חמיו מאה קרונות של כדי יין ושל כדי שמן ושל כלי כסף ושל כלי זהב ושל כלי מילת, ורכב בשמחתו, והלך ועמד על פתח בית חמיו, והוציאו כוס של חמין ושתה ומת". המילת עשויה הייתה להוות תחליף לעיר של זהב: "בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות כלות וכו'. מאי עטרות כלות? אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: עיר של זהב. תניא נמי הכי: איזהו עטרות כלות? עיר של זהב, אבל עושה אותה כיפה של מילת" (סוטה, מט ע"ב). רש"י: "כיפה - כמו כובע של צמר לבן שקורין פילטר"א(1).
במסכת שבועות (ו ע"ב) אנו לומדים על אחד ממאפייניו של המילת: "שאת כצמר לבן. מאי צמר לבן? אמר רב ביבי אמר רב אסי: צמר נקי בן יומו שמכבנין בו למילת". מפרש רש"י: "בן יומו - ביום הולדו. מכבנין - לשון הרחלים יוצאות כבונות (שבת דף נב:) וכמו (גיטין דף יד:) תנתן כבנתי לבתי פרמוי"ל והוא בת נפש שקורין נושקא(2) שמחברין בה פתיחות פי החלוק, כך כשנולד הכבש והאם לוחכתו אין צמרו נקי באותו יום והרוצה להצניעו למילת עושה לכבש מעטה עור ומכבנו עליו שלא יתפרד ונמצא הצמר מכוסה כל הימים". השם מילת הושאל לחלק הרך שבאוזן: "אמר רבי אלעזר, יודן בריבי היה דורש: כשהן רוצעין, אין רוצעין אלא במילתא וכו" (קידושין, כא ע"ב) ופירש רש"י: "אלא במילתא - אליה של אזן בבשר ולא בתנוך". בגרסה שונה מעט אנו מוצאים בבכורות (לז ע"ב): "וקתני סיפא, א"ר יודן ברבי היה דורש: כשהן רוצעין אין רוצעין אלא במילת וכו'".
איבר נוסף שהושאלה לו המילה מילת הוא הכרס. כתב הערוך (ערך "מל"): "... ובפרק אלו טרפות בגמרא כרס מקום שאין בו מילת פירוש אותו דבר שמן הכרס לאחר שמרתיחין אותו דומה לצמר נקי וכו'". כוונת הגמרא למבנה ה"שעיר" דמוי אריג צמר שבכרס. כאשר מנקים את הכרס(3) של הבהמה (rumen) (ראו בשרטוט) מתגלה השכבה הפנימית המורכבת מאינספור בליטות קטנות (papillae) שמעניקות לה מראה שטיח, מגבת, או דמוי צמר/פלומה. בליטות אלו הן פטמיות הכרס (Ruminal papillae), מבנים זעירים דמויי אצבע הנמצאים בדופן הכרס של מעלי גרה (תמונה 1). תפקידן העיקרי הוא להגדיל את שטח הפנים של הקיבה, כדי לאפשר ספיגה יעילה של חומצות שומן נדיפות המיוצרות בתהליך התסיסה. בשל הדמיון המורפולוגי הזה בין המבנה הפנימי של הקיבה לבין צמר המילת המשובח הוא זכה לשם מילת.
מקור השם מילת
קיימות שתי השערות למקור השם מִילַת המוכר בעיקר מהביטוי "כלי מילת" שפירושו בגדי צמר משובחים. חלק מהחוקרים (למשל התלמוד המבואר של הרב שטיינזלץ) סבורים שהמקור הוא במילה היוונית העתיקה μηλωτη (Mēlotē) שמשמעותה המקורית היא עור כבש או פליז. מילה זו נגזרה מהמילה μηλον (melon) שפירושה כבש או עז. במהלך גלגולה של המילה ולשונה, התרחש תהליך של מעבר משמעות. ביוונית המשמעות המקורית הייתה עור של כבש עם הצמר שעליו, או בגד גס העשוי ממנו. בלשון חז"ל המילה עברה מעין "שדרוג" ואידיאליזציה, והחלה לציין דווקא את התוצר המעובד, העדין והיוקרתי ביותר של הצמר, אריג צמר דק, רך ואיכותי במיוחד ששימש את המעמדות הגבוהים.
הסבר אחר למקור השם קושר את השם מילת לעיר מִילֵטוֹס (Miletus) שבאסיה הקטנה. למעשה מדובר באחד ממרכזי הטקסטיל המפורסמים ביותר בעולם העתיק. בעת העתיקה, העיר מילטוס שבאסיה הקטנה הייתה ידועה בכל רחבי אגן הים התיכון באיכות יוצאת הדופן של צמר הכבשים שלה. ה"צמר המילטזי" נחשב למותג יוקרה, מעין ה"קשמיר" של האימפריה הרומית והיוונית. הבדים שנארגו ממנו היו רכים, קלים, ונצבעו בארגמן יקר ערך. לפי גישה זו, כשחז"ל דיברו על "כלי מילת" הם התכוונו ספציפית ללבוש העשוי מאותו צמר משובח שהגיע מהעיר מִילֵטוֹס. השם של העיר הפך לשם תואר לאריג עצמו (בדומה לאריג "מלמלה" הנקרא באנגלית Muslin על שם העיר מוסול). יש המציעים ששני המקורות אינם סותרים אלא שלובים זה בזה. המילה היוונית לעור כבש או צמר נגזרה אמנם מהמילה המקורית לכבש אך יש חוקרים הסבורים ששמה של העיר מילטוס עצמה נקשר סמנטית לאורך השנים עם עולם גידול הצאן והצמר, עד שההבחנה בין "צמר ממילטוס" לבין המילה היוונית הכללית לצמר רך היטשטשה.
.png)
סכימה של קיבת מעלי הגירה שרטט: Pearson Scott Foresman
חתך היסטולוגי בפטמית (papilla) בכרס כבש צילם: Uwe Gille
(1) ד"ר מ. קטן תירגם ב"אוצר לעזי רש"י" feltrin – כובע של לבד.
(2) ד"ר מ. קטן תירגם (שם) nosche = סיכה, מכבנה.
(3) הקיבה הראשונה והגדולה ביותר אצל מעלי גירה.
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
