|
למעט במילים או לחזק על ידי תוספת מילים / רפי זברגרכריתות ב ע''א-ע''ב
הקדמהאנו מתחילים בסייעתא דשמייא מסכת כריתות. המסכת עוסקת בקרבנות חטאת ואשם המובאים בדרך כלל על חטא בשגגה, שאם היה עובר עליה במזיד היה חייב כרת. לכן מפרטת המשנה הראשונה שלושים ושש עבירות (או אי קיום מצוות עשה) אשר חייבים עליהם עונש כרת. המשנה מתחילה במספר מחוייבי הכרת (שלושים ושש) למרות שאם היינו סופרים אותם אחד לאחד היינו גם מגיעים למספר זה. ולכן שואלת הגמרא בתחילתה: מניינא למה לי? אם המשנה מציינת את המספר, למרות שאפשר לספור לבד, כנראה לצורך לימוד מסוים. שואלת הגמרא מהו הלימוד? אמר רבי יוחנן: שאם עשאן כולן בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת. רבי יוחנן עונה כי המספר מחדש ומלמד, שאם עבר על כל העבירות הללו בשוגג, מבלי שידע כי עבר על אותם איסורים, הרי הוא מתחייב על כל עבירה ועבירה.
הנושאבהמשך העמוד דנה הגמרא בתשובתו של רבי יוחנן, ומתייחסת ספציפית לאיסורי ערווה מתוך כלל חייב הכריתות: בשלמא, פטור לגמרי לא מצית אמרת! דכתיב (ויקרא י''ח, כ''ט): כִּי כׇּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת מִקֶּרֶב עַמָּם, אומרת הגמרא, שלא הייתה בכלל הווא אמינא (מחשבה) לפטור לגמרי כאשר עבר על כמה עבירות של ערווה, שהרי הפסוק באחרי מות המצוטט, מחייב באופן כללי על איסורי ערווה בכרת (זהו המקור העיקרי לדין כרת בעריות). אלא אימא: עבר חדא - נתחייב חדא, עבר כולהו בהעלם אחת - אינו חייב אלא אחת! ומה בכל אופן הייתה הווא אמינא לולא הפסוק: אם עבר על איסור אחד – מתחייב אחד, אך גם אם עבר על מספר איסורי ערווה, יתחייב רק עונש אחד. אמר רבי יוחנן: לכך יצאה כרת באחותו – לחלק. עונה רבי יוחנן, כי בנוסף לחיוב כרת הכללי הכתוב בפרשת אחרי מות (לעיל), התורה מציינת במפורש חיוב כרת גם באיסור אחות (וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ וְרָאָה אֶת עֶרְוָתָהּ וְהִיא תִרְאֶה אֶת עֶרְוָתוֹ חֶסֶד הוּא וְנִכְרְתוּ לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם עֶרְוַת אֲחֹתוֹ גִּלָּה עֲוֺנוֹ יִשָּׂא (ויקרא כ', י''ז)). ומכאן לומד רבי יוחנן לכל שאר העריות, כי אם עשאם בהיעלם אחד – חייב על כל אחת ואחת. . ולרבי יצחק דאמר חייבי כריתות בכלל היו, ולמה יצאה כרת באחותו? לדונה בכרת ולא במלקות, לחלק מנא ליה? בהמשך דיון הגמרא מקשה הגמרא על תשובת רבי יוחנן: לשיטת רבי יצחק הסובר כי עונש כרת המוזכר בערוות ''אחות'' מלמד שהיא נידונת בכרת ולא בעונש מלקות. [רבי יצחק מחדש זאת, כיוון שלכל העריות יש איסור לאו, המחייב בדרך כלל עונש מלקות. לכן, היה ניתן לחשוב כי בכל העריות, יש גם חיוב מלקות (מדין לאו) וגם חיוב כרת, לאור הפסוק לעיל: כִּי כׇּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת מִקֶּרֶב עַמָּם), אך לאחר החידוש מערוות אחות, אנו למדים כי יש רק עונש כרת ללא מלקות], וקשה, כיוון שיש לימוד אחר מהפסוק של ''אחות'', מהו המקור לשיטת רבי יצחק לחלק ולחייב כרת על כל אחד ואחד? נפקא ליה (ויקרא י''ח, י''ט): וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ - לחלק על כל אשה ואשה. עונה הגמרא כי רבי יצחק למד את דין ''לחלק'' מייתור המילה אִשָּׁה באיסור נידה [היה ניתן לכתוב ואל נדת טמאתה לא תקרב, ללא המילה אשה] – מלמד שחייבים על כל אשה ואשה [המייצגת כל לאו ולאו]. ורבנן, נמי תיפוק להו מ- וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ? ממשיכה הגמרא בפינג פונג: ומדוע חכמים לא למדו דין ''לחלק'' מאותו מקור של רבי יצחק בדיני נידה? אין הכי נמי עונה הגמרא תשובה קצת מפתיעה, באמת נכון – גם חכמים למדו דין ''לחלק'' מהמקור של רבי יצחק בדיני נידה. אלא כרת דאחותו למאי אתא? והשאלה המתבקשת: אם לומדים ''לחלק'' מדין נידה, מדוע צריך להזכיר שוב איסור כרת בדין ''אחות''? מיבעי ליה - לחלק על אחותו, ועל אחות אביו, ועל אחות אמו. עונה הגמרא כי הפסוק ב''אחות'' מלמדנו כי גם אם עובר שלושה איסורים של ''אחווה'' (אחותו, אחות אביו ואחות אמו) – מתחייב על כל איסור ואיסור. הני למה להו לחלק, הרי שמות מוחלקין והרי גופים מוחלקים? שוב מקשה הגמרא שאין צורך בפסוק מיוחד להעניש על כל לאו של ''אחות'' בנפרד, שהרי מדובר בשמות עבירה שונים (אחותו, אחות אביו ואחות אמו) וגם הוא עבר עם שלוש נשים אחרות (גופים מוחלקים). אם כן, אין הווא אמינא שיחייב על כולם רק עונש אחד, ושוב חוזרת השאלה, מה בא כרת ב''אחותו'' לחייב? אלא אימא לחלק על אחותו, שהיא אחות אביו, ושהיא אחות אמו. עונה הגמרא, כי חידשה התורה על עבירה אחת עם אשה אחת שיש לה שלושה שמות של עריות. היא גם אחותו, גם אחות אביו וגם אחות אמו (רש''י מסביר באיזה אופן מגיעים למצב זה). כאן מדובר בגוף אחד (אמנם שלושה איסורים) והיה ניתן לחשוב כי יתחייב רק על איסור אחד, לכן באה ''כרת באחותו'' ללמד שגם במקרה כזה חייבים שלשה לאווים. מעירים המפרשים (ריטב''א במסכת מכות י''ד. ועוד) על השאלה "הרי שמות מוחלקין והרי גופים מוחלקים" שהיה מספיק לומר רק ''גופים מוחלקים'', אלא שהגמרא רוצה "לחזק את השאלה'' ולכן הוסיפה גם ''שמות מוחלקין''.
מהו המסר?מתוך הערת המפרשים המובאת לעיל, אנו למדים כי כדאי ''לחזק'' את דברינו. שהרי גם אם הגמרא הייתה שואלת ''והרי גופין מוחלקין'' השאלה הייתה נותרת בעינה, וכל מטרת התוספת ''והרי שמות מוחלקין'' אינה אלא לחזק. יש לדון בעיקרון זה לאור מקורות אחרים, שלכאורה סותרים עיקרון זה. להלן דוגמאות :
האם כדאי לשנות דרך קצרה, לתמצת דברים במילים מועטות, או שמא כדאי ורצוי ''לחזק''? אולי ניתן לחלק בין מצבים שונים, ולומר כי בדרך כלל עדיף לתמצת את הדברים, ''לחסוך במילים'' ולשְנות לתלמידים בדרך קצרה. אך אם מדובר במהלך דיון, כך שכל אחד שוטח את טענותיו, וכל אחד נמצא ''בראש של עצמו'', הרי במצבים מעין אלו, כדאי להוסיף, לפרט, להרחיב ו"לחזק", כדי שהטענות תישמענה, ותיקלטנה באוזנם של אחרים.
לע''נ הקצין הגיבור מעוז רקנטי הי''ד שנפל בשבת קודש כ''ט אייר תשפ''ו לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב. |