|
שותפות מלאה / רפי זברגרכריתות ח ע''ב - ט ע''א
הקדמהנלמד את המשנה הראשונה בפרק: ארבעה מחוסרי כפרה ישנן ארבעה טמאים שיש להם הגדרת ''מחוסר כפרה''. הגדרה זו מציינת כי בתהליך הטהרה שלהם יש שלב סופי האוסר עליהם לגעת בקודשים, או להיכנס לבית המקדש, עד אשר יקריבו קרבן. זהו שלב של מחוסרי כפרה – חסרה להם כפרה של הקרבן כדי להשלים את תהליך הטהרה. וארבעה מביאין על הזדון כשוגג בדרך כלל מביאים קרבן חטאת על עבירה בשוגג, ישנם ארבע עבירות המחייבים קרבן חטאת גם אם עברו עליהם במזיד ואלו הן מחוסרי כפרה: הזב, והזבה, והיולדת והמצורע. המשנה מפרטת את ארבעת מחוסרי הכפרה:
רבי אליעזר בן יעקב אומר: גר - מחוסר כפרה עד שיזרוק עליו הדם, נזיר - ליינו ותגלחתו וטומאתו רבי אליעזר מוסיף עוד שני מקרים של מחוסרי כפרה: גר – בזמן בית המקדש, חלק מתהליך הגיור כלל הקרבת קרבן, וכל עוד לא הקריב מוגדר גם "מחוסר כפרה'' נזיר – שלב טהרת הנזיר כוללת הבאת קרבנות, וכל עוד לא הקריבם מוגדר ''מחוסר כפרה''.
הנושאביחס להגדרת רבי אליעזר במשנה כי גם גר הינו ''מחוסר כפרה'' ציטטה הגמרא את הברייתא הבאה (ח:): תנו רבנן: גר מעוכב לאכול בקדשים עד שיביא קינו. זהו דינו של רבי אליעזר, המגדיר את הגר שלא הביא קרבנו (קן של שתי ציפורים) ''מחוסר כיפורים''. הביא פרידה אחת שחרית - אוכל בקדשים לערב מעיקר הדין, גר מחויב להביא ציפור אחת (פרידה) להשלים את תהליך הגיור. ולכן, אם הביא בבקר פרידה, מותר לו לאכול קודשים לאחריה. המשנה מדברת במקרה ואינו יודע מתי הוקרבה הפרידה, לכן פסקה כי מותר לו לאכול קודשים רק בערב. כל הקינין שבתורה - אחד חטאת ואחד עולה, כאן - שתיהן עולות. כל קן בתורה מכילה שתי ציפורים המובאות להקרבה. קובעת הברייתא כי בכל קן בתורה, יש פרידה אחת לעולה, ופרידה שנייה לקרבן חטאת. בתהליך הגיור שתי הפרידות של הקן הינן עולות. הביא חובתו מן הבהמה - יצא. אם הביא להקרבה בהמה במקום ציפור – יצא ידי חובה. עולה ושלמים יצא, מנחה ושלמים לא יצא. אם הביא בהמה אחת לעולה ואחת לשלמים (במקום ציפורים) – יצא, אך אם הביא מנחה ושלמים לא יצא ידי חובה. לא אמרו קן אלא להקל. קן ציפורים בדרך כלל בא להקל על המקריב, שיוכל להקריב ציפורים במקום בהמות. אך אם רצונו להקריב בהמה – תבוא עליו הברכה. בהמשך הגמרא (ט.) מובאת ברייתא נוספת הסותרת לכאורה את הברייתא הזאת: ולא, והתניא: וְהִקְרִיבוֹ הַכֹּהֵן אֶל הַמִּזְבֵּחַ וּמָלַק אֶת רֹאשׁוֹ וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה וְנִמְצָה דָמוֹ עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ (ויקרא א', ט''ו). מה תלמוד לומר? לפי שנאמר בתורים (שם י''ד): וְאִם מִן הָעוֹף עֹלָה קׇרְבָּנוֹ לַה' וְהִקְרִיב מִן הַתֹּרִים אוֹ מִן בְּנֵי הַיּוֹנָה אֶת קׇרְבָּנו. שומע אני, האומר הרי עלי עולת העוף - לא יפחות משני פרידין, תלמוד לומר וְהִקְרִיבוֹ - אפילו פרידה אחת. בפרשת עולת העוף (ויקרא א' י''ד-ט''ו) נאמר וְהִקְרִיב מִן הַתֹּרִים אוֹ מִן בְּנֵי הַיּוֹנָה, מכאן לכאורה משמע שצריך להקריב שני תורים או שני בני יונה, אך פסוק לאחר מכן כתוב וְהִקְרִיבוֹ הַכֹּהֵן משמע לשון יחיד, ומפסוק זה משמע כי ניתן להקריב גם פרידה אחת, לכאורה סותר את הברייתא הקודמת אשר חייבה להביא תמיד שני פרידות. חובה מיהא לא אשכחן. עונה הגמרא כי יש הבדל בין קרבן נדבה לקרבן חובה. הברייתא הראשונה מדברת על קרבן חובה, בה תמיד צריך להביא שתי פרידות. הברייתא השנייה מדברת על קרבן נדבה, בו ניתן להביא גם פרידה אחת. והאיכא יולדת, דמתיא בן יונה או תור לחטאת! מקשה הגמרא, והרי מצאנו קרבן עוף שהיא חובה ליולדת, בו מקריבים רק פרידה אחת (בן יונה או תור לחטאת), בניגוד לכלל שאמרנו זה עתה (שבקרבנות עופות של חובה תמיד צריך להביא שתי פרידות). משום דאיכא כבש בהדה. עונה הגמרא כי ביולדת מביאים גם כבש לעולה, כך שניתן לראותו כמו ''הבן זוג'' של הפרידה לחטאת.
מהו המסר?חידדנו היום כי בקרבנות היולדת מביאים כבש לעולה ופרידה לחטאת והם לכאורה נחשבים כמו ''זוג'' בקרבן יולדת. יש לציין כי התורה בעצמה מתירה ליולדת דלת אמצעים, להמיר את הכבש לעולה, ביונה או תור. כך שאנו רואים במפורש כי אמנם הכבש מהווה ברירת מחדל ראשונה להיות בן זוג לפרידה של החטאת, אך אם אין אפשרות, מביאים אכן קן של שתי ציפורים, אחת לעולה ואחת לחטאת. חידוד זה מלמדנו כי "זוגיות" אינה מתאפיינת בהכרח ב''זהות בין שני בני הזוג''. הדבר נכון בדיני קרבנות במקדש, וכן נכון גם בזוגיות בין שני בני זוג בחיים. אמנם כאשר יולדת מביאה פרידה לעולה, היא חייבת להביא ציפור מאותו סוג שהביאה לחטאת ( וְלָקְחָה שְׁנֵי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה, אֶחָד לְעֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת (ויקרא י''ב, ח'), וגם בכל פעם שמביאים קן בקרבנות אחרים, צריך להביא שתי ציפורים מאותו הסוג (כמו ביולדת כאמור לעיל), אך כאשר יולדת מביאה כבש לעולה, אמנם אין "זוגיות" במובן ההלכתי של קן, אבל יש כאן בהחלט שותפות מופלאה של שני עולמות בטבע שנפגשים על המזבח עבור אותה יולדת.
לע''נ הקצין הגיבור מעוז רקנטי הי''ד שנפל בשבת קודש כ''ט אייר תשפ''ו לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב. |