סנפיר וקשקשת רות וגליית
חולין סו ע"ב
"תנן התם: כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר, ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת; יש לו קשקשת ויש לו סנפיר - דג טהור, יש לו סנפיר ואין לו קשקשת - דג טמא. מכדי אקשקשת קא סמכינן, ליכתוב רחמנא קשקשת ולא ליכתוב סנפיר? אי כתב רחמנא קשקשת ולא כתב סנפיר, הוה אמינא מאי קשקשת - סנפיר, ואפילו דג טמא, כתב רחמנא סנפיר וקשקשת. והשתא דכתב רחמנא סנפיר וקשקשת, ממאי דקשקשת לבושא הוא? דכתיב (שמואל א יז, ה) וְשִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים הוּא לָבוּשׁ, וליכתוב רחמנא קשקשת ולא ליכתוב סנפיר? אמר רבי אבהו, וכן תנא דבי רבי ישמעאל: יגדיל תורה ויאדיר".
קושית הגמרא האחרונה היתה שכיון ששמואל הנביא ידע מהי קשקשת, והרי גלוי וידוע היה קמיה דרחמנא שלא ישתכח עד שייכתב הפירוש בספר, הרי שנפל החשש שמא יטעו לומר מאי קשקשת סנפיר. ותירצו לגירסת כתבי יד: "כדי להגדיל תורה ויאדיר". ופירשו המפרשים שלידיעת ההלכה אינו נצרך אך נצרך לענייני טעמי הטהרה.
וצריך פירוט מה נלמד בזה.
ועוד צריך ביאור הכיצד "כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר", הרי גליית אשר שִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים הוּא לָבוּשׁ, חסר סנפיר היה.
אלא שהיא גופא בא ללמדנו, שרק בדגים "כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר", ואילו גליית שיצא מערפה כאמרם במסכת סוטה דף מב ע"ב, כוחותיו באו לו מדבקות יולדתו בזרע ישראל, ומכאן קשקשי הטהרה המגינים עליו. אלא שבאמור נָעֳמִי לִשְׁתֵּי כַלֹּתֶיהָ לֵכְנָה שֹׁבְנָה אִשָּׁה לְבֵית אִמָּהּ, שמעה ערפה בקולה. ואילו רות סירבה באומרה טהורה גמורה ובעלת סנפיר אנכי לפרוח בו ולשנות דרך. גיור אמת התגיירתי ומואב כבר אינו בית אימי, כי אם עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי.
