יחס אישי / רפי זברגר

תמורה ח ע''ב 

 

הקדמה

המשנה בדף ז' המשיכה את הדין הכללי שלמדנו בתחילת המסכת ''הכל ממירין'', אך סייגה דין זה:

הכהנים ממירין בשלהן וישראל ממירין בשלהן.

ישראל שהקדיש בהמה לקרבן ולאחר מכן המיר את קדושתו בבהמה אחרת - התמורה חלה (שניהם קדושים).
וכן כהן אשר הקדיש בהמה לקרבן עבורו, ולאחר מכן המיר אותה בבהמת חולין אחרת, גם כן התמורה חלה.
אבל ממשיכה המשנה:

אין הכהנים ממירין לא בחטאת, ולא באשם ולא בבכור.

כהן אשר קיבל בהמה כחטאת עבור פלוני, או אשם, או קיבל בכור, וכולם להקרבה, אינו יכול להמיר בהמות אלו, שכן הן אינן מוגדרות כבהמות שלו (לפני זריקת הדם והקרבת האימורים).
ביחס לדין המרת בהמת בכור על ידי כהן, מצטטת הגמרא בתחילתה, משנה ממסכת מעשר שני (א', ב'):

בכור מוכרין אותו תם חי, ובעל מום חי ושחוט, ומקדשין בו האשה.

אם כהן קיבל בכור והוא תם (לא בעל מום) – מותר לכהן למכור בכור זה בעודו בחיים (אסור לשחוט בכור תם, גם בזמן הזה). ואם הבכור הוא בעל מום – מותר לכהן למכור אותו גם אם כבר נשחט (בכור בעל מום מותר בשחיטה).
כמו כן מלמדת המשנה, כי כהן יכול אף לקדש אשה בבכור בעל מום (חי או שחוט). 

 

הנושא

אמר רב חסדא: לא שנו אלא כהן לכהן, אבל כהן לישראל – אסור.

רב חסדא מסייג ואומר כי ההיתר לכהן למכור בכור חי הוא רק אם מוכרו לכהן אחר, אבל אסור לו למכור לישראל.

מאי טעמא? דלמא אזיל ישראל ושדי ביה מומא וממטי לחכם, ואומר לו: בכור זה נתן לי כהן במומו.
מסבירה הגמרא את האיסור – שמא ימכור לישראל, והקונה יפיל בו מום שלא כדין, ואחר כך יבוא לחכם ויספר לו כי הכהן נתן לו את הבכור עם מום.

ומי שרי חכם הכי? והא אמר רב: אין רואין בכור לישראל אלא אם כן כהן עמו!

דוחה הגמרא הסבר זה בדעת רב חסדא, לאור דברי רב, כי אסור לישראל להראות את הבכור לכהן, אלא רק ביחד עם  הכהן שמכר לו את הבכור, וכך לא יוכל לשקר ולספר כי קנה את הבהמה כשהיתה בעלת מום.

אמר רב הונא בריה דרב יהושע: היינו טעמא דישראל אסור - מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות.
רב הונא מסביר באופן שונה את דינו של רב חסדא (המחייב את הכהן למכור בכור רק לכהן אחר). אם נתיר לכהן למכור את הבכור לישראל, הרי זה כמו ''כהן המסייע בבית הגרנות'', שהיא פעולה אסורה. שכן ניתן לומר כי כל מטרתו של הכהן ליצור "קשר טוב עם אותו ישראל", כדי שבעתיד יתן לו, את הבכור או התרומה, ולא לכהן אחר.

הגמרא מביאה סיפור ביחס לדין של ''כהן המסייע בבית הגרנות":

מר זוטרא איקלע לבי רב אשי, אמרו ליה: לטעום מר מידי. אייתו לקמיה בישרא, אמר ליה: ליכול מר דמיברי משום דבוכרא הוא!

מר זוטרא נקלע לביתו של רב אשי והציעו לו לטעם משהו. לאחר מכן הביאו לו ''בשר בכור'', ואמרו לו כי זהו בשר יותר ''בריא''. רש''י מסביר כי בשר בכור ''משובח'' יותר מבשר רגיל.
נציין מספר סיבות להיות בשר בכור משובח יותר מבשר רגיל:

• בכור מוגדר ''ראשית אונו'', ולכן הוא בדרך כלל, חזק וגדול יותר.
• אסור לעבוד בבהמת בכור, או לגזוז שערה, ולכן היא ''נשמרת'' טוב יותר, ובכך בשרה יותר שמן ואיכותי.
• בכור מקבל יותר חלב ויותר ''תשומת לב'' מאימו, דבר שגם משבח אותו יותר.

מנא לכו הא? אמרו ליה: דזבן לן פלוני כהן.

שאל אותם מר זוטרא מניין בשר בכור זה, והם סיפרו לו שקנו אותו מכהן מסוים.

אמר להו: לא סבירא לכו הא דאמר רב הונא בריה דרב יהושע - מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות?

חזר ושאלם: האם אתם לא חששתם בקניית הבכור מישראל מדין ''מסייע בבית הגרנות'', כמתואר לעיל?

אמרו ליה: לא סבירא לן, דאנן מיזבן קא זבנינן.

ענו לו שהם קנו את הבכור, ולכן אין חשש לדין ''מסייע בבית הגרנות''.

אמר להו: ולא סבירא לכו הדתנן עד כמה ישראל חייב ליטפל בבכור? בדקה – שלשים, ובגסה - חמשים יום, ואם אמר לו תנהו לי בתוך זמנו - הרי זה לא יתננו לו. ואמר רב ששת - מה טעם מפני שנראה ככהן המסייע בבית הגרנות?
הקשה עליהם מר זוטרא ממשנה במסכת בכורות (כ''ו:) האוסרת לישראל לתת את הבכור לפני תום הזמן המוקצב במשנה ל''טיפול'' של הבכור (בהמה דקה – שלושים יום, ובהמה גסה – חמישים יום), והסביר שם רב ששת, כי הסיבה היא משום נראות ''מסייע בבית הגרנות''. אם כן, גם במכירה יש לחשוש לדין ''מסייע בבית הגרנות''.

אמרו ליה: התם - מוכחא מילתא, הכא - מזבן קא זבנינן.

ענו לו אנשי רב אשי כי במשנה בבכורות יש הוכחה שהכהן מסייע להם, בכך שהם צריכים לטפל פחות זמן מן המוגדר, לעומת "מכירה רגילה", שם אין מקום לחשוש לנראות של ''מסייע בבית הגרנות''.

 

מהו המסר?

1. למדנו היום כי בכור משובח יותר מבהמות שאינן בכורות, כיוון שהוא מקבל תשומת לב, אוכל טוב יותר (חלב) ויחס מיוחד.  גם בחינוך, ובכלל בחיים, ניתן לומר כי ילד (כל בן אדם) המקבל יחס אישי ותנאים טובים יותר, מתפתח ופורח טוב יותר.

2. כמו כן, למדנו בתשובת הגמרא האחרונה לעיל, להבדיל בין סיוע ממשי (מוכחא מילתא), לבין קשר שאינו מוכיח דבר (מזבן קא זבנינן).
אבחנה זו יכולה ללמדנו מספר מסרים חשובים:

•   לא כל פעולה של בן אדם מעידה על "כוונות פנימיות''. לדוגמא, תלמיד שאינו מכין שיעורי בית – לא בהכרח מעיד על זלזול וחוסר תשומת לב. (אולי יש בעיות בבית וכדו').
•   לא לייחס כוונות שליליות כשאין הוכחה מוצקות לכוונות אלו. לדוגמא: אדם (או ילד) נפגע כשמניחים שלא אכפת לו. אבל באמת, אין הוכחה חזקה לחוסר אכפתיות, וכן הלאה על זה הדרך. . 

 

 

לע''נ הקצין הגיבור מעוז רקנטי הי''ד שנפל בשבת קודש כ''ט אייר תשפ''ו 

לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב.
ולע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה חיים ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)