אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו / רפי זברגר

מעילה יח ע''א 

הקדמה

נלמד את המשנה האחרונה בפרק רביעי, משנה קצרה וגמרא קצרה אחריה.

הנושא

כהכנה ללימוד המשנה ניזכר בהלכות שיעורים שונים לקבלת טומאה בהתאם לסוג החומרים:

• בד העשוי מצמר או פשתן מקבל טומאת מת או טומאת שרץ, כבר בגודל של שלש אצבעות על שלש אצבעות (ראוי לבגד של עניים)
• שק (עבה יותר מבגד צמר או פשתן) מקבל את כל הטומאות רק מגודל של ארבעה טפחים על ארבעה טפחים.
• עור (עבה יותר משק) מקבל טומאה מגודל חמשה טפחים על חמשה טפחים
• מפץ (פשוטי כלי עץ (ללא בית קיבול)) מקבל טומאה מגודל ששה טפחים על ששה טפחים

הבגד והשק השק והעור העור והמפץ - כולן מצטרפין זה עם זה

למרות היותם שונים במידות קבלת הטומאה כפי שתואר לעיל, הם יכולים להצטרף זה עם זה בקבלת הטומאה. בגד יכול להצטרף לשק (לארבעה טפחים), שק יכול להצטרף עם עור (לחמישה טפחים) ועור מצטרף למפץ (לששה טפחים).  
אמר רבי שמעון: מה טעם? מפני שהן ראוין ליטמא במושב.
רבי שמעון מסביר את הסברה לאפשרות חיבור בין החומרים השונים למרות דיניהם השונים, כיוון שבדין טומאת מושב כולם זהים – מקבלים טומאת מושב בגודל של טפח על טפח (נלמד זאת בהמשך הגמרא). ומכיוון שהם דומים בכך, מסביר רבי שמעון, הם גם יכולים להצטרף זה לזה כדי להיטמא מטומאות אחרות.

במסכת שבת (ע''ו.) מצוטטת משנתנו וכן דעת רבי שמעון, ועל כך מעיר התוספות שם (ד''ה מפני):
דוקא בכהאי גוונא: הבגד והשק, השק והעור, אבל הבגד והעור והשק והמפץ - אין מצטרפין, שאין ראויין להתחבר יחד, והמחברן - בטלה דעתו ואין טמאים מדרס.
לפי התוספות דווקא חיבור בין שני חומרים ''קרובים'' כמו בגד ושק, או שק ועור, או עור ומפץ מצטרפים. אבל שני חומרים ''רחוקים'' אינם מצטרפים, כנראה בגלל שהשונות ביניהם גדולה מידי, ולכן אין אפשרות לחברם יחדיו.

תנא: קיצע מכולן ועשה מהן בגד למשכב - שלשה, למושב - טפח, לאחיזה - כל שהו.

הברייתא בגמרא מרחיבה ומסבירה את ההסבר של רבי שמעון במשנה, שכל החומרים הללו זהים בשלשה סוגי טומאות:

1. אם חיברם ועשה מהם בגד לשכב עליהם – צריך לפחות גודל של שלושה טפחים על שלושה טפחים.

2. כנ''ל אם עשה לשבת עליהם – מספיק גודל של טפח על טפח

3. ואם עשאם לאחיזה (יוסבר מיד) – מספיק גודל כלשהוא.

מאי לאחיזה? אמר ריש לקיש אמר רבי ינאי: שכן עומד לנוולה.

ריש לקיש מסביר כי כוונת הברייתא ''לאחיזה'' - לצורך אריגה (''נול'' - המכשיר האורג בין חוטי השתי לחוטי הערב).
מסביר רש''י כי לצורך אריגה, כורכים בד קטן על האצבע כדי להגן עליה בפעולת האריגה. גודלו של בד זה כל שהוא.
במתניתא תנא: הואיל וראוי לקוצצי תאנים.

הברייתא מסבירה באופן שונה את המילה ''אחיזה'' – עטיפת בחתיכת בד כל שהוא על היד, להגנה בעת חיתוך התאנים לאחר לקיטתם.

מהו המסר?

• רבי שמעון הסביר במשנה, כי ארבעה חומרים שונים בעצם יכולים להצטרף זה לזה בגלל אופי השימוש הזהה שלהם. מכאן שהתורה מגדירה חפצים לפי ייעוד ולא לפי החומר שלהם. חכמים מעיינים ובוחנים את הקטגוריה העמוקה (טומאת מושב ומשכב) ולא המאפיין החיצוני (סוג החומר).

    מכאן נלמד גם אנו לבחון דברים לפי מהותם והפנימיות שלהם ולא לפי מראה חיצוני כזה או אחר.

    וכנראה זו כוונת רבי יוסי במשנה במסכת אבות (ד', כ'): אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו...

• למדנו בתוספות עיקרון כי כדי לחבר בין שני דברים צריך שיהיה פוטנציאל חיבור ביניהם. כאשר המרחק ביניהם גדול מידי, קשה לחברם.

    אולי נוכל לומר זאת גם בחיבור של אנשים. אנו נקשר ונחבר בין אנשים שיש להם מכנה          משותף מסוים. אם הם כל כך רחוקים זה מזה, שאין להם מכנה משותף בכלל, הרי                שהחיבור ביניהם ככל הנראה נועד לכישלון.

    לפי רעיון זה, נוכל לומר גם כי כדאי לחבר את ילדינו לחברה טובה, כדי שהחיבור ביניהם        יהיה על הצד הטוב, ולא חס וחלילה על פחות טוב.
    רעיון דומה מובע במאמר ''לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב'' (חולין ס''ה)

לע''נ הקצין הגיבור מעוז רקנטי הי''ד שנפל בשבת קודש כ''ט אייר תשפ''ו 

לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב.
ולע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה חיים ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]