בעריפה יש איסור "אותו ואת בנו"?

הרב דב קדרון

חולין פא ע"א

במשנה מבואר שהאיסור לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד חל דווקא על מעשה של שחיטה, אולם אין איסור להרוג בהמה ובנה באותו יום. ב"בירור הלכה" מובאת מחלוקת האם האיסור חל על מעשה העריפה של עגלה ערופה:

לדעת תוספות, גם עריפת העגלה נחשבת כשחיטה, ואם הפרה שילדה את העגלה נשחטה באותו יום, העורף את העגלה לוקה משום איסור שחיטת אותו ואת בנו. ואילו לדעת רבינו תם עריפת העגלה אינה נחשבת כשחיטה לעניין זה.

ייתכן שהדבר תלוי בטעם איסור שחיטת אותו ואת בנו באותו יום. ספר החינוך (מצווה רצד) כותב שני טעמים לאיסור זה:

א. לקבוע בנפשנו מידת החמלה. לפי טעם זה, ניתן לומר שגם עריפת העגלה באותו יום שבו נשחטה אימה היא סוג של אכזריות, והיא אסורה.

ב. טעם נוסף הוא לקבוע בנפשנו שהשגחת הקב"ה על בעלי החיים אינה כמו השגחתו על בני אדם. אצל בני אדם - כל אחד ואחד נתון להשגחה פרטית על כל פרט ופרט מחייו, ואילו אצל בעלי חיים אין השגחה פרטית על כל אחד ואחד, אלא רק על כללות המין, כלומר יש השגחה שדואגת לכך שלא יכלו כל הפרות מן העולם, והתורה אסרה עלינו לשחוט אותו ואת בנו באותו יום כדי לרמוז לעניין זה, שלא לכלות מן העולם את האילן עם ענפיו. לפי טעם זה, ייתכן שבעריפת העגלה באותו יום שבו נשחטה אימה אין איסור, שהרי כל המטרה של עריפת העגלה היא לזעזע את נפשות האנשים על כך שנרצח אדם שלא יזכה לעשות פירות, כמבואר במסכת סוטה (מו,א), ואם באותו יום נשחטה גם הפרה הרי יהיה בזה זעזוע גדול יותר, ובכך תושג המטרה של עריפת העגלה.