רגישות גבוהה לזולת / רפי זברגר

מעילה כו ע''א 

הקדמה

את חלקה הראשון של המשנה הראשונה במסכת תמיד למדנו בדף הקודם, במאמר זה נתמקד בחלקה השני של המשנה (מתחיל בשלהי דף כ''ה).
חלק זה עוסק ברובו בכהן שראה קרי בעודו בבית המוקד שנמצא בצפון העזרה (מאמר קודם), שאז הוא חייב להיטהר כדי להמשיך ולשהות במקום הקדוש. 

הנושא

אירע קרי לאחד מהן - יוצא והולך לו במסיבה ההולכת לו תחת הבירה.

הייתה ירידה לוליינית מבית המוקד למערה תת קרקעית, דרך שם הולך הכהן בעל הקרי לקראת טבילתו. מערה זו הייתה פתוחה בצד אחד לחלק חולין של בית המוקד (מאמר קודם), ובצד שני למקווה, כך שמקום זה לכולי עלמא לא היה בקדושת הר הבית.  

ונרות דולקין מכאן ומכאן עד שהוא מגיע לבית הטבילה, ומדורה היתה שם.

הנרות שהיו במערה נועדו להראות את הדרך, והמדורה שהייתה בסופה נועדה לחימום וייבוש לאחר הטבילה.

ובית הכסא של כבוד, זה היה כבודו: מצאו נעול  -יודע שיש שם אדם, פתוח - בידוע שאין שם אדם.

לפני המקווה (בית הטבילה בלשון המשנה) היה בית הכסא לעשיית צרכים. המקום נקרא ''בית כסא של כבוד'', כיוון שהדלת שלה הייתה סימן אם יש מישהו בתוכו (הדלת סגורה), או שאין אף אחד בתוכו (הדלת פתוחה). אופן זה מכבד את האדם שנמצא בתוכו, שלא יצטרך לדבר ולהזדהות בפני שמי שמבקש להגיע לשם. מקום זה היה לפני המקווה, כדי שהיורד לטבול יעשה צרכיו לפני כן, כדי שלא יישאר קרי בגופו לאחר הטבילה, שאם כן, יצטרך לטבול בשנית.

ירד וטבל, עלה ונסתפג ונתחמם כנגד המדורה. בא וישב לו אצל אחיו הכהנים, עד שהיו שערים נפתחים, יוצא והולך לו.

לאחר הטבילה, התנגב הכהן והתחמם כנגד המדורה, ואז חזר באותה דרך לבית המוקד, ונשאר שם עד פתיחת השערים בבקר.
עם פתיחת השערים הלך לו הכהן מחוץ לבית המקדש, עד שיגיע הערב שמש (שקיעת החמה ביום למחרת) ואז יוכל לחזור בטהרה שלימה לבית המקדש.
הוא לא יצא מיד בלילה, כיוון שההלכה אמנם אוסרת בעל קרי (גם אחרי טבילה ולפני הערב שמש) להיכנס לבית המקדש, אך אם הוא כבר נמצא שם, אין עליו איסור שהייה ואינו מחויב לצאת (רבינו תם ועוד).

מי שהוא רוצה לתרום את המזבח - משכים וטובל, עד שלא יבא הממונה.

עתה עוברת המשנה לתיאור בחירת הכהן לעבודת תרומת הדשן, עבודת הכהנים הראשונה מידי יום. בעבודה זו מסירים חלק מהאפר שנמצא על המזבח (משריפת הקרבנות), ומניחים על רצפת העזרה מדרום מזרח למזבח.
קובעת המשנה כי כהן המעוניין לבצע עבודה זה חייב לטבול בבקר מוקדם, לפני בוא ''הממונה'' לבית המקדש. ממונה זה הוא כהן ''הממונה על הפייסות'', שמבצע הגרלה (פיס) בכל העבודות הדורשות פיס.  

וכי באיזה שעה בא הממונה? לא כל העתים שוות. פעמים שהוא בא מקרות הגבר, או סמוך לו מלפניו או מאחריו.

אין שעה קבועה לבואו של אותו ממונה, לפעמים הוא בא בזמן ''קרות הגבר''. לפי המפרש הכוונה לזמן קריאת התרנגול, שזה ''שליש לילה אחרי חצות'' (5/6 של הלילה), או קצת לפני אותו זמן, או קצת אחרי.

הממונה בא ודפק עליהן, והן פתחו לו. אמר להן: מי שטבל יבא ויפיס. הפיסו - מי שזכה זכה כו.

הממונה דפק על דלת בית המוקד, והכוהנים שהיו שם פתחו לו את הדלת. הוא קרא לכל הכוהנים שהכינו את עצמם קודם לכן לעבודת תרומת הדשן, כדי לבצע גורל ביניהם. הזוכה בפיס ביצע את תרומת הדשן באותו יום.

מהו המסר?

• גם כהן יכול להיות ''בעל קרי'', למרות קדושתו, שהרי גם הוא ''בן אדם''. בכל אופן הוא לומד ויודע כיצד להתנהג במצבים כאלו. הוא אינו מתבייש בכך, אינו בורח ממצב זה, אלא מתמודד ומבצע בנחרצות את המוטל עליו.

    אנו לא בורחים ממצבים לא נעימים, אלא משתדלים לדעת להתמודד איתם באופן מכובד ונאה.

• יש המסבירים את הצורך בנרות הדולקים בתוככי המערה מתחת לבית המקדש, כדי שאם יראה כהן אחר מרחוק, יחזור אחורנית ולא יגרום לו בושה בכך שיראה אותו במצבו.

    יש להעיר ביחס למסר הקודם: אמנם אמרנו כי כהן בעל קרי מכיר בעובדה  ואינו מתבייש בכך, אבל בכל אופן, אנו ניזהר שכוהנים אחרים במצבים דומים, לא יתביישו מכך שהם אינם טהורים.

    הסבר זה מלמד אותנו רגישות גבוהה כלפי הזולת, בכך שנעשה כל מאמץ למנוע ממנו בושה, מכל סיבה שהיא.  

• למדנו כי אמנם אסור לטבול יום להיכנס לאזור בית המקדש, אך אם הוא נטמא בתוכו, וטבל והפך להיות טבול יום, אין הוא מחויב לצאת מייד. 
  עיקרון זה מלמד אותנו להתייחס באופנים שונים למצבים שונים. אם מדובר ב''טומאה קלה'' (טבול יום) הרי שנתייחס אליו בפחות חומרה, פחות ''נוקשות'' מאשר אם מדובר בטומאה חמורה (טמא שעדיין לא טבל).
  וכך גם בחיים המורכבים שלנו. לכל מצב ולכל מקרה יש להתייחס ולדון לגופו של עניין. לבחון היטב מה הצרכים, באיזה מצבים אנו נמצאים, ולהתאים את הפתרון למצב ולצורך הנתון.  

לע''נ הקצין הגיבור מעוז רקנטי הי''ד שנפל בשבת קודש כ''ט אייר תשפ''ו 

לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב.
ולע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה חיים ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]