שני סוגי ספק

הרב דב קדרון

חולין פג ע"ב

מצוות כיסוי הדם נוהגת בחיות ועופות, אבל לא בבהמות. במשנה נאמר שכאשר שוחטים "כוי", שהוא ספק בהמה ספק חיה - צריך מספק לכסות את דמו, על פי הכלל: "ספיקא דאורייתא - לחומרא". ב"בירור הלכה" מובאת מחלוקת הראשונים האם כאשר מכסים את דמו של הכוי מספק, צריך לברך את הברכה על המצווה.

הרמב"ם (שחיטה יד,ד) פוסק שאין מברכים. המפרשים מקשים ממה שפוסק הרמב"ם שמי שמסופק אם קרא קריאת שמע צריך לקרוא מחמת הספק וגם לברך את ברכות קריאת שמע. אם כן מדוע כאשר מקיימים את מצוות כיסוי הדם מספק אין מברכים, ואילו כאשר מקיימים את מצוות קריאת שמע מספק מברכים?

אחד ההסברים המובא ב"בירור הלכה" הוא שיש כאן שני סוגי ספיקות ויש הבדל ביניהם: הספק לגבי כיסוי הדם הוא ספק האם בכלל חל חיוב המצווה על דמו של הכוי, ואילו לגבי מי שמסופק אם קרא קריאת שמע אין ספק שחל עליו החיוב, אלא שיש לו ספק האם הוא קיים את החיוב.

הבדל דומה מצאנו בדיני ממונות בין האומר: "איני יודע אם התחייבתי" לבין האומר: "איני יודע אם פרעתי", כלומר: אם ראובן תובע את שמעון: אתה חייב לי מנה, ושמעון עונה לו: איני יודע אם בכלל התחייבתי לך - פטור מלשלם, אולם אם הוא אומר: אני יודע שהתחייבתי לך אבל אני לא יודע אם שילמתי, הוא חייב לשלם. כלומר, בספק אם בכלל היה חוב - פטור, ובספק אם שילם את החוב - חייב. כך גם לגבי ברכות המצוות: בספק אם בכלל חל חיוב המצווה - לא מברכים, ובספק אם קיים אדם את המצווה - צריך לברך.