דברים שונים הנראים דומים

הרב דב קדרון

חולין פה ע"א

אסור לשחוט חולין, כלומר בהמה רגילה שאין בה קדושה, בעזרה, דהיינו בתוך בית המקדש. יש אמנם מחלוקת האם זהו איסור מן התורה או מדרבנן, אכן הכול מסכימים שהדבר אסור, ואם נשחט, הבשר אסור באכילה ובהנאה.

הרמב"ם בלשון הזהב שלו כותב (שחיטה ב,א): "שאין שוחטין בשר תאוה אלא חוץ למקום אשר בחר ה'". ייתכן שהגדרת בשר חולין כ"בשר תאוה" באה להדגיש את ההבדל בין הקודש לבין החול. בשר חולין, כשמו כן הוא: דבר של חול. גם אם נשחט כמהדרין מן המהדרין ואין שום פקפוק בכשרותו, בסופו של דבר הוא נועד לספק את צרכי גופו של האדם, שהוא עניין של חול. משום כך אסור לשחוט בשר כזה בבית המקדש, כי בית המקדש הוא מקום המיוחד לענייני קדושה בלבד, וצריכה להיות הפרדה והבדלה חדה וברורה בין הקודש לבין החול, כמו שיש הבחנה ברורה בין האור לבין החושך.

יש הטוענים שהם רוצים לשבת בבית הכנסת עם כל משפחתם, והם לא מבינים מה רע בכך? התשובה היא: אצל אנשים אלו אין הבחנה ברורה בין הקודש לבין החול. הגבול ביניהם היטשטש והבלבול ביניהם התגבר. המשפחה, עם כל הכבוד וההערכה העצומה לחשיבותה, היא עניין של חול יחסית לתפילה בבית הכנסת. חכמת התורה מלמדת אותנו ליצור הבדלה חדה וברורה בין קודש לחול. הבחנה כזו נובעת מחכמה ודעה, כפי שנאמר בירושלמי (ברכות פ"ה ה"ב): "אם אין דעה - הבדלה מנין?". ואמר בקשר לזה הגרש"ז אויערבך זצ"ל (קובץ ישורון חלק טו): "כפי דקות ההכרה כך גדלות הדעת", כלומר ככל שדעתו של אדם גדולה ועמוקה יותר, כך הוא יכול להבחין ולהכיר בהבדלים בין דברים שנראים דומים למי שחסרה לו יכולת ההבחנה, וככל שחסרה לאדם חכמה ודעת כך קטנה יכולתו להבחין בין עניינים שונים הנראים לו דומים.