ויעלהו לעולה תחת בנו
זבחים צז ע"ב
"אמר שמואל משום רבי אליעזר: (ויקרא ז, לז) זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים, [לעולה] - כי עולה, כי עולה, מה עולה טעונה כלי, אף כל טעונה כלי. מאי כלי? ... דסכין. ועולה גופה מנלן? דכתיב: (בראשית כב, י) וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת, והתם עולה הוא, דכתיב: (כב, יג) וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ".
וקשה, למה הובא הפסוק "וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ", ולא הפסוק בו ציוהו ה' במפורש: וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים?
וי"ל שהיה ניתן לטעון שאברהם לקח כלי מאכלת ולא צור או קנה (כדברי רש"י בדף צח ע"א) רק כדי שלא לגרום צער וכאב לבנו, שכן כמעט ואין חשים בחיתוכו של סכין חד מאוד.
לכן נצרך גם הפסוק "ויעלהו לעולה תחת בנו", ללמדנו שגם קרבן הבהמה היה 'תחת בנו' בכל דקדוקי ההקפדות כמו אצל בנו. וכן דין כל הקרבנות שיקריבו בניו, ככתוב על אברהם – כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' (בראשית יח, יט).
