הכרת הנס / רפי זברגר

נידה לא ע''א

הקדמה

הגמרא מביאה דרשות המתארות את נפלאותיו של הבורא ביצירת הוולד במעי אמו. במאמר זה נתמקד באחד המאמרים הנ''ל, ובמאמר נוסף אשר בא בעקבותיו (נסביר בהמשך את הקשר ביניהם).

הנושא

דרש רבי יוסי הגלילי מאי דכתיב (תהילים קל''ט י''ד): אוֹדְךָ עַל כִּי נוֹרָאוֹת נִפְלֵיתִי נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ וְנַפְשִׁי יֹדַעַת מְאֹד -  בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם - אדם נותן זרעונים בערוגה כל אחת ואחת עולה במינו, ואילו הקב"ה - צר העובר במעי אשה, וכולם עולין למין אחד.

רבי יוסי מסביר את הפסוק בתהלים וממשיל לו משל: האדם מודה לקדוש ברוך הוא על שנוצר במעשי נפלאות ( נִפְלֵיתִי - אני נעשיתי על ידי נפלאות). והפסוק ממשיך ומסביר: המעשים של הקדוש ברוך ביצירת האדם הם נפלאים מאוד, וגם אני (כל אדם) מודע לנפלאות ה' במעשה מופלא זה.
המשל מבדיל בין מעשי אדם למעשיו של הקדוש ברוך הוא. כשאדם זורע מספר סוגי זרעים בערוגה, כל אחת מהן מצמיחה את מינו של הזרע. לעומת זאת, הקדוש ברוך מצמיח מזרע הזכר והנקבה גוף אחד שלם ומושלם, אנו מודעים על כך, ומודים מאוד לה'.

דבר אחר: צבע נותן סמנין ליורה, כולן עולין לצבע אחד. ואילו הקב"ה - צר העובר במעי אשה, כל אחת ואחת עולה למינו.

משל נוסף המדבר על השונות התפעולית בין כל אברי האדם: כאשר צַבָּע מכניס צבע ליורה מלאה בצבע לבן, הרי שהצבע מתערבב והופך את כל התכולה לצבע בעל גוון אחד בלבד. לעומת זאת, הקדוש ברוך הוא, "מצייר" מכל אחד מתאי הזרע והאשה (משולים לצבעים), איברים שונים ומגוונים.
המשל הראשון דיבר על אחדות, והמשל השני דיבר על נפרדות ושונות, שניהן משבחים ומקלסים את הקדוש ברוך הוא.
הדרשה הבאה עוסקת בסוג הודאה נוסף, בהמשך להודאה שלמדנו מהפסוק הקודם (מהרש''ל):

דרש רב יוסף מאי דכתיב (ישעיהו י''ב, א'): וְאָמַרְתָּ בַּיּוֹם הַהוּא אוֹדְךָ ה' כִּי אָנַפְתָּ בִּי, יָשֹׁב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי.
במה הכתוב מדבר? בשני בני אדם שיצאו לסחורה. ישב לו קוץ לאחד מהן. התחיל מחרף ומגדף. לימים שמע שטבעה ספינתו של חבירו בים התחיל מודה ומשבח. לכך נאמר "ישוב אפך ותנחמני".
פשט הפסוק בישעיהו מדבר על אדם המודה על ''כעסו'' של הקדוש ברוך הוא עליו. לאחר ש''כעסו'' של הקדוש ברוך הוא ישוב (ייפסק) הוא יתנחם. לא כל כך ברור מפשט הפסוק, האם ההודאה של האדם על כעס הקדוש ברוך הוא, לאחר שכבר הקדוש ברוך שב מכעסו וזה ניחם אותו, או שמא, אף בזמן אמיתי האדם ''מודה'' על כעס הבורא.
דרשתו של רב יוסף מסבירה וממשילה את הפסוק לשני אנשים אשר תכננו לצאת "למסע סחורה'', אך לאחד משניהם נכנס קוץ בגופו, אשר מנע ממנו להצטרף לנסיעה. באותו זמן התעצבן אותו אדם על שהפסיד את המסע, ואף חרף וגידף (לפי משל זה ההודאה היא רק לבסוף). לאחר זמן שמע שחברו טבע בים, ואז החל לשבח ולהודות לקדוש ברוך הוא על הקוץ שנראה לו כל כך רע בשעתו, אך זה הדבר שהצילו.

והיינו דאמר רבי אלעזר: מאי דכתיב (תהלים ע''ב, י''ח-י"ט):  בָּרוּךְ ה' אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֹשֵׂה נִפְלָאוֹת לְבַדּוֹ.  וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹדוֹ לְעוֹלָם וְיִמָּלֵא כְבוֹדוֹ אֶת כֹּל הָאָרֶץ אָמֵן וְאָמֵן -  אפילו בעל הנס אינו מכיר בניסו.

הפסוקים מדברים על נסים ונפלאות שהקדוש ברוך הוא עושה ''לבדו'', ולכן הוא ברוך ומבורך, וכבודו מלא כל הארץ. פשט הפסוק לא עוסק ביחס האדם לניסים ונפלאות, אך דרשת רבי אלעזר מנתבת את המילה ''לבדו'' גם להכרת הנס. לפי זה הפסוק מלמד אותנו כי גם בעל הנס (אדם שקרה לו נס) אינו מכיר בניסו, ולכן כמובן אינו יכול להודות עליו (אין הודאה על משהו שלא מכירים). להסבר זה המילה ''לבדו'' מתייחסת להכרת הנס שכמובן קיימת אצל מחולל הניסים, הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, אך נעלמת לצערנו מאנשים החווים וזוכים לחסות בצילם של הניסים.
דוד המלך קורא בפסוקים אלו, לפתוח את העיניים, לראות, להבין, לחוש, לשמוע ולחוות את הניסים והנפלאות שה' חונן אותנו מידי יום, כל שעה ואף כל רגע ורגע.

מהו המסר?

אנו חיים היום בשנת תשפ''ו, עם ישראל בארץ ישראל, חוזה ורואה ניסים גדולים ועצומים שלא ראינו דורות על גבי דורות. אויבינו הגדולים ביותר זכו לטוס לגיהינום. סכנות איומות ונוראות שהיו אך לפני כמה שנים, נעלמו או פחתו באופן משמעותי ביותר. האויב מבין ורואה את גודלו ועוצמתו של עם ישראל ופשוט פוחד ובורח. התופעה קוראת יום יום בכל החזיתות, ועם ישראל גודל וצומח.
הפריחה העצומה והבלתי נתפשת של התיישבות ביהודה ושומרון, דבר שאך לפני מספר שנים היה ניתן רק לחלום עליו בחלומות רחוקים, מתממש וקורה דבר יום ביומו.
הפריחה הכלכלית של עם ישראל, עולה ועולה, בקו ישר עם המשך הלחימה, תופעה שאין לה אח ורע בעולם כולו.
השמחה והרגשת הרוממות למרות המלחמה הארוכה ביותר שחווינו, היא גם תופעה בלתי נתפשת.
למרות כל זאת ועוד הרבה הרבה יותר מכך, יש לא מעט יהודים שאינם מכירים בניסים אלו. אינם רואים ומרגישים את גודל השעה והתקופה. אינם חיים את הימים ההיסטוריים, ויש אומרים תנ''כיים, שאנו חווים בשנים אלו.
נאחל לכולנו, שנמשיך לשגשג ולפרוח בכל התחומים, בכל האפיקים, ויותר ויותר יהודים יכירו ויבינו את עוצמת התקופה הנפלאה, שעוד תלך ותצמח לקראת בנין בית המקדש בגאולה שלימה, במהרה בימינו. 

לע''נ הקצין הגיבור מעוז רקנטי הי''ד שנפל בשבת קודש כ''ט אייר תשפ''ו 

לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב.
ולע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה חיים ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]