להכשיל אדם באכילה ללא ברכה

הרב דב קדרון

חולין קז ע"ב

אסור לתת פרוסת לחם ליהודי שלא נטל את ידיו, גם אם נותנים את הפרוסה לתוך פיו, משום שכל האוכל לחם צריך ליטול ידיים, גם אם הוא לא נוגע בלחם.

תלמידי רבנו יונה (על הרי"ף מסכת ברכות מב,א) כתבו: "יש למדין מכאן שאין ראוי לתת לאכול אלא למי שיודע בו שיברך. ונראה שכיון שמתכוין לעשות מצוה, שנותן בתורת צדקה, מותר".

הבית יוסף (או"ח סימן קסט) מקשה על רבנו יונה ממה שנאמר כאן בגמרא שאסור לתת פת למלצר שלא נטל ידיו, אף על פי שנתינה זו גם היא מצווה. על פי זה פוסק השולחן ערוך (סעיף ב) שאין לתת לאכול לאדם אלא אם כן יודעים שיברך על האוכל. לעומת זאת הרמ"א מביא את דעת רבנו יונה שאפשר להקל אם נותנים בתורת צדקה.

בעניין זה כתב הגרש"ז אויערבך זצ"ל (מנחת שלמה ח"א סימן לה): "במי שבא אליו אורח חשוב, אשר איננו שומר תורה ומצוה, אבל עדיין יש לו אהבה לבני תורה, וגם תומך במוסדות תורה וכדומה, ואם הבעל הבית לא יתנהג אתו בנימוס המקובל לכבד אותו במידי דמיכל ומשתי... וכמו כן, אם אפילו בצורה מכובדת יבקש ממנו ליטול ידים ולברך, יראה הדבר כפגיעה ועלבון בכבודו, וזה גם ירגיז אותו מאד, ויתכן שבגלל הדבר הזה יתרחק חס ושלום ביותר מהתורה, וגם יבוא לידי כעס ושנאה על כל ההולכים בדרך התורה... נכון באמת לכבד אותו באכילה ושתיה, ולא לחשוש כלל לאיסור של לפני עור לא תתן מכשול", כי עדיף להכשילו באכילה ללא ברכה מלהרחיקו מהתורה ולהכשילו בעוון חמור יותר של שנאה להולכים בדרך התורה.