כל דאסר לן רחמנא שרא לן כוותיה
חולין קט ע"ב
"אמרה ליה ילתא לרב נחמן: מכדי, כל דאסר לן רחמנא שרא לן כוותיה, אסר לן דמא - שרא לן כבדא, נדה - דם טוהר, חלב בהמה - חלב חיה, חזיר - מוחא דשיבוטא, גירותא - לישנא דכוורא, אשת איש - גרושה בחיי בעלה, אשת אח - יבמה, כותית - יפת תאר, בעינן למיכל בשרא בחלבא! אמר להו רב נחמן לטבחי: זויקו לה כחלי".
מהו הצורך שתקפיד התורה להתיר דברים דומים לדברים האסורים?
ניתן ללמוד זאת מאחת הדוגמות שמנתא יַלְתָּא – אשת יפת תואר. הסבירה הברייתא במסכת קידושין (דף כא ע"ב) "יפת תואר - לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ואל יאכלו בשר תמותות נבילות". תמותות הן בהמות שעומדות למות, אמנם לא רצוי לאכול אותן, אבל אם יצר הרע מתעקש שתאכלן, לכל הפחות שְׁחַט אותן כדין.
פירוש הביטוי "כנגד יצר הרע" מתבאר מלשון מדרש התנאים על הפסוק (דברים טו, יח) לֹא יִקְשֶׁה בְעֵינֶךָ בְּשַׁלֵּחֲךָ אֹתוֹ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ – "כנגד יצר הרע הכתוב מדבר". כלומר, למה יִקְשֶׁה בְעֵינֶךָ? בגלל יצר הרע שדוחק בך להמנע מלשחרר את עבדך העברי לאחר שש שנים.
וכך גם בשאר הדוגמות שמנתה יַלְתָּא, התורה הקפידה להשאיר שסתומי חרום לשחרור לחץ סיר הלחץ, ולפתוח מנהרות חילוץ עבור מי שיצרו תּוֹקְפוֹ.
ולמה דוקא יַלתא התאוותה לטעום טעם בשר בחלב – דבר שלא שמענו על זולתהּ, האם היא היתה ידועה כבעלת דרישות גבוהות ובעלת יצר כה גדול?
אכן, במסכת ברכות (נא ע"ב) מסופר שכאשר שמעה יַלתא שהאמורא עולא נמנע מלשלוח לה כוס של ברכה, היא קמה בכעסהּ, עלתה למחסן היין ושברה ארבע מאות חביות של יין. במסכת שבת (נד ע"ב) הזכיר רב נחמן שיַלתא כה מפונקת עד שצריך לרפד ולחמם אותה כשהיא יולדת. ובמסכת ביצה (כה ע"ב) התיר רב נחמן להוליך את יַלתא בחוץ באלונקה כדי שלא תבהל מהדרך. ובמסכת גיטין (מה ע"א) מסופר שאת בנותיה לא הציל רב עיליש מהשבי לאחר ששמע שרצונן להשאר עם בעליהן החדשים בשבי.
מדברי הזוהר עולה, שענין זה של ריצוי יצר הרע הוא ענין רחב עוד יותר המרומז בפסוק במשלי (כה, כא – כב) אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם. כִּי גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ וַה' יְשַׁלֶּם לָךְ. וזו היתה מטרת אסתר בהזמנתה: יָבֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה.
ונאמר בזוהר פרשת תצוה שבשעיר שמשלחים ישראל לעזאזל למדבר נותנים חלק לסטרא אחרא כדי שיתעסק איתו ויניח לישראל.
ובזוהר פרשת פנחס נאמר שהכתוב (ויקרא טז, כא) וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה הוא כלשון הכתוב בדברי יעקב: מִנְחָה הִיא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי לְעֵשָׂו, כי בשני הפסוקים מדובר בשוחד.
ובזוהר פרשת נשא נוסף שגם בשבעים הפרים שמקריבים בסוכות כנגד שבעים האומות מתקיים הכתוב: אִם רָעֵב שׂוֹנַאֲךָ הַאֲכִילֵהוּ לָחֶם.
ולזה מרמזת רגל האות קו"ף שהיא מג' אותיות המילה שקר שיש להן רק רגל אחת. כי רגל הקו"ף יורדת מטה יותר מכל האותיות, כמו אור הקיום הדק שיורד ומעניק חיים לעולמות הטומאה והשקר המנסים להידמות לעולמות הקדושה, כמו קוף בפני אדם.
עד שתבא עת לעתיד לבוא, אשר: (סוכה דף נב ע"א) "מביאו הקדוש ברוך הוא ליצר הרע ושוחטו". ויתקיים: (ישעיהו כה, ח) בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח.
