|
שמחת הצדק והאמת / רפי זברגרנידה נח ע''ב
הקדמהנלמד את הרישא של המשנה בדף נח:. שהיא המשך ישיר למשנה בדף הקודם, שם למדנו את הכלל: כיוון שדין כתם הינו מדרבנן, פותחת המשנה בכלל שאנו שואפים לתת ''הסבר'' אחר למקור הדם, כך שנוכל לתלות בהסברים אלו ולטהר את הכתם של האשה. המשנה מביאה שלש דוגמאות לאפשרות ''תלייה'' זו:
אם האשה שחטה בעצמה חיה או עוף, הרי שמאוד אפשר לתלות את מקור הכתם לאותה שחיטה ולכן מטהרים את הכתם שלה.
אם התעסקה בבגדים שיש בהם כתמים, או שישבה בצידי אנשים העסוקים בבגדים אלו, הרי גם במקרה זה תולים את הכתם אצלה באותם כתמים.
וכן אם היא הרגה כינה (מאכולת בלשון המשנה) ויצא ממנה דם, הרי שניתן לתלות את הכתם באותו דם המאכולת
הנושאהרגה אין לא הרגה לא , מתניתין מני? רבן שמעון בן גמליאל היא. הגמרא מדייקת מלשון המשנה, שדווקא אם האשה הרגה מאכולת (כינה) אז תולים את הכתם בדם של אותה כינה, אבל אם לא הרגה, אין אומרים שמא היתה כינה והיא הרגה אותה. לאור זאת קובעת הגמרא כי משנתנו סוברת כדעת רבן שמעון בן גמליאל, כפי שנלמד מיד בברייתא הבאה: דתניא: הרגה – תולה, לא הרגה - אינה תולה, דברי רשב"ג. וחכמים אומרים: בין כך ובין כך תולה. ואמנם, הברייתא קבעה במפורש כי זאת לדעת רבן שמעון בן גמליאל תולים כתם בדם כינה, אך ורק אם האשה הרגה כינה. חכמים חולקים בברייתא וסוברים כי ניתן לתלות את הכתם בכך שהייתה כינה והאשה הרגה. אמר רבן שמעון בן גמליאל: לדברי אין קץ, ולדברי חברי אין סוף. לדברי אין קץ - שאין לך אשה שטהורה לבעלה שאין לך כל מטה ומטה שאין בה כמה טיפי דם מאכולת. רבן שמעון בן גמליאל אומר שהוא לא נתן שיעור לגודל הכתם, ומכיוון שבכל מיטה של אשה קיימות כמה טיפות דם של מאכולת, יוצא שלפי דעתו, האשה טמאה מאותו כתם אם לא ידוע שהרגה כינה, גם אם הכתם מאוד מאוד קטן (ובמקרה זה סביר להניח שהכתם אכן נוצר מהריגת כינה בלי משים), וזו חומרה גדולה מאוד. לדברי חברי אין סוף - שאין לך אשה שאינה טהורה לבעלה שאין לך כל סדין וסדין שאין בו כמה טיפי דם. וחכמים החולקים עליו גם לא הגדירו שיעור לכתם, אם כן יוצא שאפילו אם תראה אשה טהורה כתם גדול מאוד, שהסבירות שהיא באה ממנה, חכמים התירו אותה, מכיוון שכאמור לעיל, בכל מקרה אנו תולים שהכתם נוצר מהריגת כינה, וזה כמובן מאוד לא סביר. אבל נראין דברי רבי חנינא בן אנטיגנוס, מדברי ומדבריהם, שהיה אומר: עד כמה היא תולה? עד כגריס של פול, ולדבריו אנו מודים. מוסיף רבן שמעון בן גמליאל, כי בסופו של דבר נראית לו דעתו של רבי חנינא בן אנטיגנוס יותר מדעת חכמים, ואף יותר מדעתו. רבי חנינא תלה את הדין בגודל הכתם: אם הכתם קטן מגריס של פול (סביבות 19 מ''מ) אזי תולים בהריגת כינה ומטהרים את האשה, ואם הכתם גדול יותר מגריס - תולים את הכתם בדם האשה, והיא טמאה. ולרבנן דאמרי תולה עד כמה? אמר רב נחמן בר יצחק: תולה בפשפש, ועד כתורמוס. מוסיפה הגמרא לדון בדעת חכמים, שהרי לא יתכן שם יטהרו אשה שמצאה כתם גדול מאוד, ולא יתלו זאת בדמה שלה.
מהו המסר?רבן שמעון בן גמליאל ''אינו חושש'' לעקור גם את הדברים שלו עצמו, ולומר כי דברי חכמים לא נראים (מקלים מדי) אך גם דבריו אינם נראים (מחמיר מידי). הבנה זו מלמדת אותנו עד כמה אדם צריך להיות כנה וישר בדבריו ובדעותיו. גם אם חשב קודם לכן מחשבה מסוימת, אך לאחר מחשבה נוספת נראה לו כי טעה, והחולקים עליו צודקים באופן עקרוני, אדם כזה (ישר וכנה) יחזור בו מדעתו בלי בושה ובלי מחסומים.
לע''נ הקצין הגיבור מעוז רקנטי הי''ד שנפל בשבת קודש כ''ט אייר תשפ''ו לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב. |