|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
אוזן חמור שטלאה לקופתו טהורה – חמור
"וכולן שעיבדן וכו'. הילך אין, לא הילך לא, והא תני רבי חייא: אוזן חמור שטלאה לקופתו טהורה! טלאה אף על גב דלא הילך, לא טלאה הילך אין, לא הילך לא. כמה כדי עבוד? אמר רב הונא אמר רבי ינאי: ארבעת מילין" (חולין, קכב ע"ב).
שם עברי: חמור הבית - אתון (נקבה) שם באנגלית: Donkey, Domestic ass שם מדעי: Equus asinus
לנושאים נוספים העוסקים בחמור הבית - הקש/י כאן.
מפרש כאן רש"י: "שטלאה - לשון טלאי אלמא מכיון שנטלה מתורת בשר ונתנה לתורת עור בטלה והאי נמי כיון ששטחן לפני הדורסן או שכרכן על רגלו להלוך בהן אף על פי שלא הילך. טלאה - הוי מעשה לבטלו". העובדה שרבי חייא התייחס דווקא לאוזן חמור ברורה שהרי רק לחמורים יש אוזן גדולה שעשויה לשמש לתיקון קופה. גם רב פפא התייחס בדבריו במסכת חולין (עט ע"א) לאוזן גדולה כמאפיין של החמור: "וליבדוק בסימנין? דאמר אביי: עבי קליה בר חמרא, צניף קליה בר סוסיא; ואמר רב פפא: רברבן אודניה וזוטרא גנובתיה בר חמרא, זוטרן אודניה ורבה גנובתיה בר סוסיא! הכא במאי עסקינן: באלמת וגידמת"(1). עור האוזן של החמור מאופיין במרקם עבה, חזק וגמיש יחסית ושימש כ"טלאי" לסתימת חורים בסלי עור, תרמילים וסלסילות שנקרעו. נזכיר שבקצה השני של משרעת גדלי האוזניים של בהמות הבית עומד הגמל שעל אוזנו כתבתי במאמר "אמר רב כהנא: אמרי אינשי, מגמלא אונה" (שבועות, יא ע"ב). לאוזנו הגדולה של החמור יש שני תפקידים חשובים: בסביבתו הטבעית, במדבר, בתנאים אופטימליים (כמו בשטח פתוח, שקט וברוח מתונה) חמור יכול לשמוע נעירה של חמור אחר ממרחק של עד כ- 3-4 קילומטרים. אפרכסות האוזניים הגדולות של החמור פועלות כצלחות לוויין המסתובבות באופן עצמאי כדי לאסוף ולמקד גלי קול ממרחקים גדולים. תקשורת קולית למרחקים אלה חיונית עבורם במרחבים פתוחים ודלילים לשמירה על קשר בין פרטים. תפקיד נוסף של אפרכסות האוזניים הוא לשחרר חום לסביבה וכך לשמור על טמפרטורת גוף תקינה במדבר החם והיבש.
התמונה צולמה בשמורה ה"חבויה" בעינות צוקים
(1) פירוש: וליבדוק [ושיבדוק] בסימנין שיש בגופה, שאמר אביי: עבי קליה [פרד שעבה קולו] בר חמרא [בן חמורה] הוא, צניף קליה [דק קולו] בר סוסיא [בן סוסה] הוא. וכן אמר רב פפא: רברבן אודניה וזוטרא גנובתיה [גדולות אוזניו וקטן זנבו] בר חמרא [בן חמורה] הוא, זוטרן אודניה ורבה גנובתיה [קטנות אוזניו וגדול זנבו] בר סוסיא [בן סוסה] הוא! ומשיבים: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים]? בפרדה שהיא אלמת, שאין לה קול, והיא גידמת, שאזניה וזנבה קצוצים. ואין להוכיח מכאן את שיטתו של רבי יהודה.
|
