הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"רבא"
[תנאים ואמוראים]
זבחים קב ע"א
"אמר עולא: בקש משה מלכות ולא נתנו לו, דכתיב: (שמות ג) אל תקרב הלום, ואין הלום אלא מלכות, שנאמר: (שמואל ב' ז) מי אנכי ה' אלהים [וגו'] כי הביאתני עד הלום. מתיב רבא, רבי ישמעאל אומר: יבמה מלך! אמר רבא: לו ולזרעו קאמר. "
כיצד יתכן שרבא מקשה על ידי "מיתיבי", והוא עצמו מתרץ?
בחילופי גירסאות גורסים "רבה" ו"רבה בר עולא".
וב"מנחת יהודה" טוען שמדובר בשני חכמים בשם רבא. רבא ראשון שהיה תלמיד של רב נחמן, ורבא שני שהיה רבא בריה דרב יוסף בר חמא [הוא רבא ה"רגיל" בש"ס], והוא ענה על קושייתו של רבא "הראשון".
רש"י מסכת חולין דף עז עמוד א
רבא בריה דרב יוסף בר חמא - הוא רבא בר פלוגתיה דאביי.
ומאד קשה, הרי רבא תלמידו המובהק של רב נחמן בר יעקב הוא אותו רבא שחולק על אביי והא זה שנקרא רבא בריה דרב יוסף בר חמא. כנראה שבעל ה"מנחת יהודה" סובר שאמנם הם היו באותה תקופה אבל הם שני חכמים שונים: האחד - רבא תלמידו של רב נחמן ורבא בריה דרב יוסף בר חמא.
בסוגייתנו אולי היה פשוט יותר לגרוס "רבה" ואחר כך "רבא" שענה על קושיית רבה.
