טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל

בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו

 

אפילו בסיב ואפילו בעיקרא דדיקלא – תמר מצוי   
  

"משנה. אין אוגדין את הלולב אלא במינו, דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר: אפילו בחוט במשיחה ... גמרא. אמר רבא: אפילו בסיב אפילו בעיקרא דדיקלא. ואמר רבא: מאי טעמא דרבי יהודה קסבר: לולב צריך אגד, ואי מייתי מינא אחרינא הוה חמשה מיני. ואמר רבא: מנא אמינא לה דסיב ועיקרא דדיקלא מינא דלולבא הוא דתניא:  בסוכות תשבו - סוכה של כל דבר, דברי רבי מאיר וכו'" (סוכה, לו ע"ב).  

פירוש: משנה אֵין אוֹגְדִין אֶת הַלּוּלָב אֶלָּא בְּמִינוֹ, כלומר, באחד מארבעת המינים שבלולב, אלו דִּבְרֵי רבי יְהוּדָה. וְרבי מֵאִיר אוֹמֵר: אֲפִילּוּ בְּחוּט או בִּמְשִׁיחָה (בחבל מדידה) מותר ... גמרא. אָמַר רָבָא: כשאמרו חכמים שאוגדים אותו במינו אין זה דווקא בחלק המשמש למצוה, כגון בעלי הלולב, אלא אֲפִילּוּ בְּסִיב הגדל סביב לדקל, ואֲפִילּוּ בְּעִיקָּרָא דְּדִיקְלָא בחתיכה מגזעו של הדקל. וְאָמַר רָבָא: מַאי טַעְמֵיהּ [מה טעמו] של ר' יְהוּדָה קָסָבַר [סבור הוא]: לוּלָב צָרִיךְ אֶגֶד מן התורה, שאגידתו היא מעיקר מצותו וְאִי מַיְיתִי מִינָא אַחֲרִינָא [ואם מביא מין אחר] לאגוד בו, אם כן הֲוָה [הרי הם] חֲמִשָּׁה מִינֵי [מינים] ועובר משום "בל תוסיף". וְאָמַר רָבָא: מְנָא אָמִינָא לָהּ [מנין אומר אני] הלכה זו שסִיב וְעִיקָּרָא דְּדִיקְלָא [ועיקר הדקל] מִינָא דְּלוּלָבָא [ממין הלולב] הוּא דְּתַנְיָא [שכן שנינו בברייתא]; נאמר: "בַּסֻּכּת תֵּשְׁבוּ שבעת ימים" (ויקרא כג, מד), ופירשו: סוּכָּה שֶׁל כָּל דָּבָר ולא הקפיד הכתוב ממה יעשה את סככה, אלו דִּבְרֵי רבי מֵאִיר (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 

שם עברי: תמר מצוי   שם באנגלית: Date Palm   שם מדעי: Phoenix dactylifera

 

 

נושא מרכזי: מהו "עיקרא דדיקלא" וכיצד הוא הופק?

 

 

בניגוד לסיב הדקל המוזכר בסוגיות שונות ומוכר היטב כחומר גלם המתאים לשימושים רבים (ראו במאמר "סיב, אחרים אומרים: כדי ליתן על פי משפך קטן" (שבת, עח ע"ב)). זהות "עיקרא דדיקלא" לא ברורה. אמנם מסוגייתנו עולה שניתן להשתמש בו כחומר קשירה אך אם נבין את "עיקרא דדיקלא" כפשוטו, כלומר גזע העץ, תעלה השאלה כיצד ניתן לקשור בעזרת חומר קשיח. יתר על כן, לדעת רבא סיב ועיקרא דדיקלא הם מינא דלולבא דבר שאינו מתאים לגזע.

 

רש"י מפרש: "עיקרא דדיקלא - לחתוך ממנו נצרים, וקולפן עד שראויין לאגד, וטעמא דרבי יהודה לאו משום הדר הוא, דהא אוקימנא דלא בעי הדר, אלא משום דבעי מינו". טכנולוגית הפקת החבלים בשיטה שמתאר רש"י איננה חד משמעית. ייתכן שהכוונה לחיתוך חוטרים מבסיס הדקל, מקום שעשוי להקרא "עיקרא דדיקלא", ועיבודם בדרך כלשהי (תמונה 1). אפשרות אחת היא כדברי רש"י על ידי חיתוך רצועות דקות וגמישות לאורך ציר החוטר ("ראויות לאגד"). מבנה החוטר זהה למבנה כפת תמרים קטנה וצירו הוא כציר העלה (תמונה 2). אפשרות אחרת (שלא כדברי רש"י) היא להפריד את העלעלים (תמונה 2) מצירי החוטרים ולקלוע מהם חבלים. מעלעלים אלו נהגו לקלוע מחצלות (תמונה 6). לענ"ד האפשרות הסבירה ביותר היא האופן בו מפיקים סיבים מהתמר מאז ימי קדם ועד ימינו. לצורך הכנת הסיבים משתמשים בשני מקורות ואולי הם מיוצגים בספרות חז"ל בשני השמות "סיב" ו"עיקרא דדיקלא".

 

ה"סיב" הם סיבי הגזע ומעטפת הגזע. הם מופקים בעיקר ממעטפת הבסיס של כפות התמר העוטפת את הגזע. תפקידם להגן על הגזע ולספק תמיכה היקפית גמישה (תמונות 3-5). סיבים אלו גסים וגליליים יותר ומאופיינים בנקבוביות רבה דבר המסביר את האפשרות להשתמש בהם לספיגה. המבנה הספוגי של מעטפת הגזע נועד לאגור ולספוג לחות דבר ההופך אותם לרגישים יותר להתנפחות. הערוך (ערך "סב") כתב: "... בעי רבא השקה בסיב מהו. פי' נתן הסיב במים ובלע הסיב למים כמין ספוג ונותן הסיב בפיה ומוצצת למים". אחוז הליגנין  גבוה יחסית ומעניק לסיב קשיחות והגנה מריקבון. הוא בעל גמישות גבוהה אך בעל חוזק מתיחה חלש בהשוואה לחלקים אחרים.

 

"עיקרא דדיקלא" הם סיבי העלים, הלולבים וציר העלה. הם מופקים מבסיסי הכפות (תמונה 2), צירי הכפות, מהעלעלים עצמם או מהלולבים הצעירים. תפקיד סיבים אלו הוא להוליך מים ומינרלים ולשאת בעומסי רוח משתנים. סיבים אלו דקים, שטוחים וישרים יותר במיוחד בלולבים צעירים. אחוז התאית (צלולוזה) גבוה יותר והם מעניקים יציבות תרמית גבוהה יותר (1), חוזק מתיחה ונוקשות גבוהים יותר לאורך הסיב בזכות כיווניות הסיבים והרכב התאית. הסיבים מצופים בשכבות דונג ועטופים ברקמות הובלה צפופות שמגבילות חדירת מים ישירה (2) השם "עיקרא דדיקלא" מציין שמקור סיבים אלו בגופו של הדקל כלומר באיבריו בניגוד לסיב העוטף את העץ מבחוץ. לאחר גיזום הדקל בסיסי הכפות נשארים מחוברים לגזע ונראים כחלק ממנו (תמונות 3-4) חשוב להעיר שגם מוצא ה"סיב" הוא בעלי הדקל ולכן גם הוא ראוי להקרא "מינא דלולבא".

 

שני סוגי הסיבים שימשו בעת העתיקה למטרות שונות. סיבי הגזע והמעטפת נאספו בקלות בזכות מבנה הרשת המלופף והטבעי שלהם סביב הגזע. הם שימשו לקליעת חבלים גסים ועבים לספינות ובנייה. מילוי מזרנים, בידוד קירות בוץ, ויצירת סלים גסים לחקלאות. סיבי העלים והלולבים שימשו לקליעת מחצלות עדינות, כובעים, מניפות, סלסלות דקורטיביות ורשתות דיג עדינות. הסיבים הופקו בעזרת השרייה מבוקרת. תהליך ההשרייה במים (Water Retting) הוא אחת הטכניקות הביולוגיות העתיקות והחשובות ביותר בהיסטוריה האנושית להפקת סיבים מצמחים. במזרח התיכון ובמצרים העתיקה, תהליך זה שימש באופן נרחב להפרדת הסיבים השימושיים מתוך חלקי עץ התמר (כמו מעטפת הגזע, העלים וציר העלה) וצמחי סיבים נוספים כדוגמת הפשתן (ראו במאמר "אין נותנין אונין של פשתן לתוך התנור" (שבת, יח ע"ב)). מכיוון שהסיבים נעולים בתוך מבנה צמחי קשיח המודבק על ידי חומרים כמו פקטין, המיצלולוז וליגנין, המטרה של ההשריה היא להשתמש בטבע כדי לפרק את ה"דבק" מבלי לפגוע בסיבי התאית (הצלולוז) עצמם.

 

שלבי תהליך ההשריה בעת העתיקה

 

בשלב הראשון, החקלאים אספו את מעטפת הגזע הסיבית (Sheath) או קצצו את כפות התמר (Fronds) במהלך עונת הגיזום. כדי להקל על חדירת המים, נהגו לעיתים להכות קלות בעזרת פטישי עץ או אבנים. את החבילות הטביעו בתוך מקורות מים זמינים. כדי שהחבילות לא יצופו, הניחו עליהן משקולות כבדות כמו אבנים גדולות או בוץ. השיטה הנפוצה ביותר היתה השרייה בבריכות עומדות או בורות מים מיוחדים. היתרון במים עומדים שהם מתחממים ומחישים את תהליך הריקבון.

 

המים חדרו אל הרקמות הפנימיות וגרמו לתאים להתנפח ולשכבה החיצונית להתבקע. בשלב זה, בקטריות אנאירוביות ופטריות שנמצאות במים החלו להתרבות ולנצל את הפקטין והפחמימות המדביקים את הסיבים. בעת העתיקה התהליך נמשך לרוב בין שבועיים לחודש ימים, תלוי בחלק הצמח (הגזע הגס דרש זמן רב יותר מהעלים העדינים).

 

בעת העתיקה לא היו מעבדות, והאומנים הסתמכו לחלוטין על ניסיון, חוש ריח ומישוש. בקרת הזמן הייתה קריטית משום שאם הוציאו את הסיבים מוקדם מדי, ה"דבק" הצמחי לא פורק מספיק, והיה קשה מאוד להפריד את הסיבים מבלי לקרוע אותם. מאידך גיסא אם החומר נשאר במים זמן רב מדי, החיידקים החלו לעכל גם את התאית (הצלולוז) עצמה, מה שהפך את הסיבים לחלשים, שבירים ורקובים. על הנזק בהשריית בפשתן אנו לומדים במשנה במועד קטן (פ"ב מ"ג): "מכניס אדם פירותיו מפני הגנבים ושולה פשתנו מן המשרה בשביל שלא תאבד ובלבד שלא יכוין את מלאכתו במועד וכו'". במסכת בבא מציעא (פ"ו מ"א): "השוכר את האומנין והטעו זה את זה אין להם זה על זה אלא תרעומת שכר את החמר ואת הקדר להביא פרייפרין וחלילים לכלה או למת ופועלין להעלות פשתנו מן המשרה".

 

לאחר שהסיבים נפרדו בקלות, החבילות נמשו מהמים (התהליך לווה בריח ריקבון חזק מאוד). האומנים שטפו את החומר היטב במים נקיים, ובעזרת כלי גירוד מעץ או עצם (או פשוט על ידי חביטה כנגד סלעים) קילפו את שאריות הרקמות הרכות והקליפות שנרקבו. לבסוף, הסיבים הנקיים נפרסו או נתלו לייבוש מלא בשמש למשך מספר ימים כדי לעצור לחלוטין את פעילות החיידקים ולמנוע עובש. על אף שהשריית מים הפיקה סיבים באיכות מעולה, היו לה שני חסרונות בולטים: היא דרשה כמות עצומה של מים מתוקים (משאב יקר באזורי גידול התמרים המדבריים), והמים שנותרו בבריכות הפכו למזוהמים, רעילים לדגים ובעלי ריח דוחה. כיום, תעשיות מודרניות המפיקות סיבים מתמרים (כמו חברות טקסטיל ירוק או יצרני חומרים מרוכבים לרכב) החליפו במידה רבה את ההשרייה המסורתית בשיטות השרייה כימית מהירה (באמצעות בסיס הנתרן NaOH שמפרק את הליגנין תוך שעות ספורות) או בהשרייה אנזימטית מבוקרת ובטכנולוגיות אולטרסאונד שאינן מזהמות את הסביבה.

 

תמונה 1. חוטרים מסביב לבסיס דקל                                     תמונה 2. חלקי עלה התמר

 

תמונה 3. "סיב" בצמרת הדקל		תמונה 4. "סיב" בוגר

 

תמונה 5.  "סיב" בוגר - מבט מקרוב		תמונה 6. מחצלת קלועה מעלעלים תמר    צילם: தகவலுழவன்

 

 

---

(1) תכונה חשובה להגנה מפני חום המדבר.

(2) דבר המצמצם איבוד מים יקרים תוך כדי תנועתם לאורך הסיב.

 

 

 

מקורות עיקריים:

 

צמחיית ישראל וסביבתה מאת פרופ’ אבינעם דנין וד"ר אוֹרי פרגמן-ספיר, מבוא, חוטים וחבלים מכפות תמרים. לקריאה לחצו כאן.

 

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]

ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 

 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות

 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)