טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

רבי יהודה אומר: שלש קליפות בבצל – בצל הגינה

"שני שומרין מהו שיצטרפו? היכי דמי, אילימא בזה על גב זה ומי איכא שומר על גב שומר? והתנן, רבי יהודה אומר: שלש קליפות בבצל, פנימית, בין שלמה בין קדורה מצטרפת, אמצעית, שלמה מצטרפת, קדורה אין מצטרפת, חיצונה בין כך ובין כך טהורה"  (חולין, קיט ע"ב).

פירוש: אחר שלמדנו כי השומר מצטרף לאוכל שבתוכו להשלימו לשיעור כביצה לענין טומאת אוכלים, שני שומרין של דבר מאכל, מהו הדין לענין שיצטרפו להשלים לשיעור ביצה? ומבררים את השאלה: היכי דמי [כיצד בדיוק היה הדבר], אילימא [אם תאמר] שמדובר באופן שהיו השומרים נתונים זה על גב זה, כדבר מאכל שיש לו שתי קליפות, פנימית וחיצונית ומי איכא [והאם יש, נוהג דין] שומר במקרה כזה של שומר על גב שומר? והתנן [והרי שנינו במשנה] כי רבי יהודה אומר שיש שלש קליפות בבצל, הנבדלות זו מזו בדינן. שהקליפה הפנימית, בין שהיא שלמה ובין שהיא קדורה (נקובה) היא עצמה נחשבת כאוכל, ולכך היא מצטרפת לבצל שבתוכה להשלמת שיעורו לכביצה. ואילו הקליפה האמצעית, אינה נחשבת אוכל, ואולם אם היא שלמה היא משמשת כשומר לבצל שבתוכה ולכך היא מצטרפת אליו להשלים שיעורו, ואולם אם היא קדורה, ולכן אינה משמשת לשמירה על הבצל אין מצטרפת להשלים לשיעור. ואילו הקליפה החיצונה הדקה ביותר, שאינה נאכלת בין כך ובין כך, בין שהיא נקובה ובין שהיא שלימה, הריהי טהורה, שאינה מצטרפת לבצל להשלים לשיעור. הרי שאין שומר על גב שומר! (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 

שם עברי: בצל הגינה (שום נבוב)    שם באנגלית:  Onion  שם מדעי: Allium cepa

שם נרדף במקורות: שמכי   


נושא מרכזי:  מהן שלוש קליפות הבצל ומה הקשר בין מבנן ומעמדן כ"שומר"?

לריכוז המאמרים שנכתבו על הבצל הקש/י כאן.

סוגייתנו מצטטת את המשנה בעוקצין (פ"ב מ"ד) בה מתואר מבנה מעטפת הבצל: "כל הקליפין מיטמאות ומטמאות ומצטרפות. רבי יהודה אומר: שלשה קלופין בבצל, הפנימית בין שלמה בין קדורה מצטרפות, האמצעית שלמה מצטרפת וקדורה אינה מצטרפת, והחיצונה בין כך ובין כך טהור".
 

שלושת הקליפות שעליהן מדברת המשנה מייצגות את שלושת הגלדים החיצוניים של הבצל. הבצל בנוי מגלדים רבים שהם למעשה גילגול עלים שהפכו ל"מחסני" חומרי תשמורת. תוך כדי התפתחות הבצל נוספים גלדים מלב הבצל ודוחקים את הקודמים להם כלפי חוץ. על מנת להבין את התהליך יש לשים לב לכך שהבצל הוא גבעול תת קרקעי מקוצר (עוגת הבצל) המהווה את בסיס הצמח, ועליו יושבים הגלדים שהם עלי האגירה בשרניים. בדומה לגבעול צמח רגיל המתארך כלפי מעלה כאשר העלים בראשו צעירים מאשר העלים היושבים בבסיסו כך הגלדים היוצאים מבסיס עוגת הבצל כלומר החיצוניים מבוגרים מהעלים הפנימיים היוצאים מחלקה העליון. בניסוח אחר ככל שאנו עוברים ממרכז הבצל להיקפו אנו פוגשים גלדים מבוגרים יותר (תמונה 1).
 

הבצל עטוף במעטפת חומה, יבשה דמוית נייר (תמונה 2). קליפה חיצונית זאת היא למעשה שריד של גלד מבוגר שנוצרה בתהליך פיזיולוגי מתוכנן של מוות תאים מבוקר והתכווצות מערכת ההובלה. מטרת התהליך לייצר שכבה שתגן על חלקי הבצל הפנימיים. לקראת סוף עונת הצמיחה, כשהבצל נכנס לתרדמה, הצמח מעביר את חומרי המזון (הסוכרים, המים והמינרלים) מהגלד החיצוני אל הגלדים הפנימיים יותר. כתוצאה מריקון זה, תאי השכבה החיצונית מאבדים מתח פנים (טורגור), מתכווצים ומתייבשים. התאים המתים מותירים דפנות תא דקות הדוקות זו לזו, מה שיוצר את המרקם ה"ניירי" האופייני. מקור הצבע החום (או האדום, בהתאם לזן) הוא בתרכובות פנוליות ופלבנואידים. הבצל עשיר מאוד בפלבנואיד בשם קוורצטין (Quercetin) ונגזרותיו (כמו Quercetin glycosides). כאשר התאים החיצוניים מתייבשים ונחשפים לחמצן שלאוויר, אנזימים פנוליים מחמצנים את הקוורצטין והתרכובות האחרות. תהליך חמצון זה מייצר פיגמנטים חומים יציבים, בדומה לתהליך ההשחמה המתרחש בעלים של שלכת.
 

מעטפת זו אינה רק תוצר לוואי של התייבשות, אלא מנגנון הגנה חיוני. היא מונע את התאיידות המים מחלקיו הפנימיים והבשרניים של הבצל במהלך הקיץ והתרדמה. הקליפה היבשה קשה לחדירה עבור חרקים, פטריות וחיידקים. היא מספקת גם הגנה כימית: תרכובות הפיגמנט (כמו הקוורצטין) והחומצות הפנוליות המרוכזות בקליפה פועלות כחומרים אנטי-מיקרוביאליים ואנטי-פטריותיים טבעיים.
 

הרמב"ם כתב בפיהמ"ש (עוקצין, פ"ב מ"ד) על הקליפה החיצונית: "כבר ידעת שכל הקלפין שומרין לפרי ולפיכך מצטרפין. וקדודה חתוכה לפי שאינה אז שומר למה שתחתיה כאשר נחתכה. וקלפה החיצונה בבצל היא הדקה מאד שאין יותר דקה ממנה והיא כעין לבוש והיא נופלת כשמתיבש הבצל, והיא שכאשר נותנים אותה הרופאים על הנפיחויות אם נפתחו מושכת מהן את המוגלה בחוזק וכו'". רע"ב מוסיף מאפיין נוסף המוכר לנו היטב: "והחיצונה - היא הקליפה הדקה הנופלת מאליה כשמשמשין בבצל. ואין הלכה כרבי יהודה". בתמונה 2 ניתן לצפות בקליפה זו שנשרה לאחר מגע קל בבצל.
 

על השכבה החיצונית של הבצל אנו לומדים גם במשנה במעשרות (פ"א מ"ו): "... הפרד והצמוקין והחרובין משיעמיד ערימה. הבצלים משיפקל, ואם אינו מפקל משיעמיד ערימה וכו'". מפרש הריבמ"ץ: "משיפקל - פי' מסיר מהן הקליפין, ולפקל ולקלף אחד הוא, פ"א משיעשה אותן אגודה, ובלעז קובינא". סביר שכוונתו לקליפה החומה היבשה של הבצל שאינה נאכלת(1). הקליפה האמצעית היא שכבה צעירה מהשכבה החיצונית ועתידה להחליף אותה לאחר שזו תתבלה בהמשך התפתחות הבצל. כאשר הבצל גדל הגלדים הבשרניים הפנימיים שלו אוגרים עוד ועוד מים וסוכרים ומתנפחים. התרחבות זו מפעילה לחץ מכני על השכבה ה"ניירית" החיצונית היבשה שאינה גמישה עוד, וכתוצאה מכך היא נסדקת, מתבקעת וחלקיה נושרים ומתפוררים. הגלד הבשרני שהיה מתחתיה ונחשף כעת לאוויר מתחיל לעבור תהליך התייבשות, התכווצות וחמצון בדומה לגלד שקדם לו, והופך בעצמו לקליפה החיצונית החדשה של הבצל. הקליפה האמצעית היא אם כן שלב מעבר בין גלדים צעירים וחיוניים לבין הקליפה החיצונית החומה. בתמונה 3 ניתן לראות את הקליפה האמצעית כאשר היא בשלבי התכווצות.
 

הקליפה הפנימית היא רקמת עלה צעירה, חיונית ואדוקה כלומר אחד מהגלדים הפנימיים הבשרניים שאותם אנו אוכלים. בלשון רש"י: "פנימית - היינו אותה לבנה הראשונה הראויה לאכול". בין שהיא שלמה ובין שהיא קדורה (נקובה) אחיזתה ורציפותה אינן נפגעות. בשל חיוניות הרקמה והיותה צמודה ישירות לגלד שמתחתיה, גם אם נפער בה חור או נקב ("קדורה"), הרקמה שסביב הנקב אינה מתייבשת במהירות ואינה מתנתקת, אלא מוסיפה לעטוף את הבצל ברציפות. למעשה, קליפה זאת עצמה נחשבת אוכל ולכן מצטרפת לגלדים שבתוכה להשלמת שיעורם לכביצה. על הקליפה האמצעית כתב רש"י: "אמצעית - שומר היא. שלמה מצטרפת - דהוי שומר. קדורה אינה מצטרפת - דלא הויא שומר".
 

כאמור, השכבה האמצעית היא רקמת עלה בוגרת יותר וכאשר היא נִקְבָה או נקרעה ("קדורה"), חדירת האוויר לנקב מאיצה את התייבשות שולי הנקב. הרקמה סביב הקרע מאבדת את הטורגור (הנפח והנוזלים) שלה, נפרדת בקלות מן השכבה הפנימית שמתחתיה וחדלה לתפקד כמעטפת רציפה ומגנה. מסיבה זאת היא נחשבת כשומר רק כאשר היא שלימה. השכבה החיצונית נפרדת בקלות מהבצל גם מאליה ולכן אינה נחשבת "שומר" כדי להצטרף ל"כביצה".

תמונה 1. 

תמונה 2. קליפת הבצל החיצונית		תמונה 3. קליפת הבצל האמצעית

(1) הרמב"ם מפרש באופן שונה: "משיפקל - משיחתוך עליהן ויסיר כל הנתלה בהן". פועל זה מופיע במשנה נוספת: "... האגוזים שאמנן הבצלים שחמרן הרי אלו חבור התחיל לפרק באגוזים ולפקל בבצלים אינו חבור האגוזים והשקדים חבור עד שירסס". רמב"ם: "... וחמרן צברן זה על זה ממה שנאמר ויצברו אותם חמרים חמרים, והכוונה שהוא חבר את עליהן בקליעה עד שנעשו חבל אחד לתלותן כדי לקיים למשך זמן כדרך שעושין אצלינו במערב בבצל שרוצים להחסינו".


 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.