סקר
הפרק שהיה לי הכי מאתגר במס' חולין:






 

על מי מילדיה האם מרחמת יותר?

הרב דב קדרון

חולין קמ ע"א

 

על פי הטעמים שניתנו למצוות שילוח הקן, המצווה נוהגת כאשר יש צער גדול לאם להיפרד מהאפרוחים או מהביצים שעליהם היא רובצת. להלכה נפסק (רמב"ם שחיטה יג,ט; שו"ע יו"ד רצב,ז) שרק כאשר האפרוחים תלויים באימם יש מצוות שילוח הקן, אולם אם האפרוחים כבר גדלו, כך שיכולים לעוף בעצמם, אף על פי שהם עדיין בתוך הקן - אין בהם מצוות שילוח הקן. בנוסף לכך, גם כאשר האפרוחים עדיין קטנים ותלויים באימם, המצווה היא דווקא בזמן שהאם רובצת עליהם, אולם אם האם לא נמצאת מעליהם ממש, גם אם היא מרחפת מעל הקן - כל שאין כנפיה נוגעות בקן אין מצוות שילוח הקן.

 

במדע הזואולוגיה מבחינים בין אפרוחים שיכולים לעוף מיד עם בקיעתם מהביצה, לבין גוזלים שכאשר הם בוקעים מהביצה אין להם יכולת לעוף והם תלויים לגמרי באחרים. מצוות שילוח הקן נוהגת רק באותם סוגי ציפורים שהאפרוחים שלהם הם חסרי ישע כאשר הם נולדים, והאם היא שדואגת להם, ולכן יש לה צער גדול יותר להיפרד מהם.

 

גם אצל בני אדם, יש לאמא רחמים גדולים יותר על תינוק קטן התלוי בה משיש לה על ילד גדול יותר. כך מסביר המלבי"ם את הפסוק (ישעיהו מט,מו): "התשכח אשה עוּלה, מֵרַחם בן בטנה": עולל הוא ילד קצת גדול. גם אם אשה תשכח את בנה הגדול, יהיה לה קשה יותר לשכוח מלרחם את תינוקה הקטן, בן בטנה, שחייו תלויים בה.

 

המשך הפסוק הוא: "גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך" - גם לוּ יצויר ששתי הנשים הללו ישכחו את ילדיהן, הקב"ה לא ישכח את עם ישראל.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר