סנהדרין טז ע"ב

דף טז - ב

נאמר בספר דברי הימים [א כ"ז] בפרק שמנויים שם שרי ויועצי דוד "ואחרי אחיתופל בניהו בן יהוידע, [עיין הערה ^[7]] ואביתר, ושר צבא למלך - יואב", הרי שהסדר הוא, אחיתופל, בניהו, ואביתר ויואב.

אחיתופל זה יועץ הוא שנתן עצות לדוד, וכן הוא אומר [שמואל ב' ט"ז] "ועצת אחיתופל אשר יעץ בימים ההם וגו'. ובניהו בן יהוידע זו סנהדרין שהיה מופלא וראש הסנהדרין ^[8], אביתר אלו אורים ותומים שדוד נשאל לו עד מלחמת אבשלום.

וטרם שגומר רב יוסף לדרוש את הפסוק בדברי הימים, מביא עוד פסוק להוכיח שהסנהדרין קודמים לאורים ותומים.

וכן הוא אומר [דברי הימים א י"ח] "ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי" ודרשינן "על" למעלה מהם וקודם להם.

ועתה גומר רב יוסף לדרוש את הפסוק "ואחרי אחיתופל".

ולמה נקרא שמן של האורים ותומים כרתי ופלתי, ודרשינן, כרתי, שכורתין דבריהן שאומרים דברים קצובים וגמורים אין פוחתין ואין מוסיפין, ופלתי שמופלאים מעשיהן, ואחר כך שר צבא למלך - יואב להוליך אנשי המלחמה.

הרי שדוד המלך נמלך בסנהדרין טרם שיצאו למלחמת הרשות.

ועתה דורשים מפסוק אחר שכנור היה מעירו לדור לפני עלות השחר.

אמר רב יצחק בריה דרב אדא, ויש אמוראים שאמרי לה לדרשה זו בשם אמר רב יצחק בר אבודימי: מאי קרא מאיזה פסוק נדרש, שנאמר [תהלים נ"ז] "עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר".

שנינו במשנתנו: אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד.

ודנה הגמרא:

מנהני מילי: מנין נלמד הדין של הוספת ירושלים והעזרות על פי שבעים ואחד.

ומבארת הגמרא: אמר רבי שימי בר חייא: אמר קרא, הקדוש ברוך הוא מצווה את משה "ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן [גירסת הב"ח: ואת תבנית כל כליו] וכן תעשו" ודרשינן, וכן תעשו לדורות הבאין. וכמו שהמשכן נעשה על פי משה - שהוא במקום סנהדרין גדולה - אף לדורות הבאים, הוספת קדושת העיר והעזרות, הם על פי שבעים ואחד.

ומקשה הגמרא, שאם כן נלמד מפסוק זה שכמו שכל כלי המשכן משח אותם בשמן המשחה, כמו שמבואר בפרשת הקמת המשכן [שמות מ'] כן יהיה לדורות שהכלים מתקדשין במשיחת שמן המשחה.

מתיב רבא ממה ששנינו בברייתא: כל הכלים שעשה משה - משיחתן מקדשתן בקדושת הגוף להיות כלי שרת. ^[9] מכאן ואילך, אחרי משיחת הכלים הראשונים, לא משחו עוד כלים אחרים, אלא עבודתן, אם התחילו לעבוד בהם, מחנכתן, מכניסה אותם בקדושת כלי שרת.

וקשה: ואמאי אין צריכים משיחה? נימא, נדרוש "וכן תעשו" - לדורות הבאין.

ומתרצת הגמרא: שאני התם, שונה הוא דין משיחה, כיון דאמר קרא "וימשחם, ויקדש או תם".

"אותם" הוא לשון מיעוט, ובא לומר, כי רק אותם קידשו במשיחה, ולא לדורות במשיחה.

ומקשה הגמרא:

ואימא הרי יתכן לדרוש: "אותם", הכלים שעשה משה, קידשו אותם רק במשיחה ולא בעבודה, ואילו לדורות, יהיה אפשר לקדש אי או במשיחה, אי או בעבודה, ולמה דרשו שלדורות אפשר לקדש אך ורק בעבודה.

ומתרצת הגמרא:

אמר רב פפא: אמר קרא [במדבר ד] "את כל כלי השרת אשר ישרתו בהם בקודש". נאמר "ישרתו" בלשון עתיד, ללמדך, שהכתוב תלאן, את קדושתן, בשירות, ולא במשיחה.

ומקשה הגמרא: אם כן, המיעוט שדרשנו "אותם" במשיחה ולא לדורות - הוא מיעוט מיותר, שהרי דרשנו מ"אשר ישרתו", ואלא אם כן, "אותם", למה לי.

ומתרצת הגמרא:

אי לאו "אותם" - הוה אמינא, היינו אומרים שלדורות מקדשים בשניהם, במשיחה ובעבודה. במשיחה דהא כתיב "וכן תעשו", ובעבודה, דכתיב "אשר ישרתו".

ולכן כתב רחמנא "אותם", לדרוש שרק אותם קידשו במשיחה - ולא לדורות במשיחה.

שנינו במשנתנו: ואין עושין סנהדריות לשבטים אלא על פי בית דין של שבעים ואחד.

ודנה הגמרא: מנא לן? מנין אנו למדים דין זה?

ומבארת הגמרא:

כמו דאשכחן במשה, דאוקי שהעמיד סנהדראות בעצת יתרו, שנאמר בפרשת יתרו [יח כד] "ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל, ויתן אותם ראשים על העם". ומשה במקום שבעים ואחד קאי, שהיה שופט ודיין לפי ציווי הקדוש ברוך הוא, ^[10] ומשפטו הוא כמשפט סנהדרין גדולה.

ועתה הגמרא מביאה ברייתא, שנשנה בה דרשות הכתובים, שמעמידין שופטים בכל עיר ועיר.

נאמר בתורה בתחילת פרשת שופטים [דברים טז יח], "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך, אשר ה' אלהיך נותן לך לשבטיך".

תנו רבנן: מניין שמעמידין שופטים לישראל?

תלמוד לומר "שופטים וגו', תתן".

שוטרים לישראל, שחובטין במקלות על פי השופטים את מי שאינו שומע, ^[11] מניין שמעמידין?

תלמוד לומר "שוטרים תתן".

שופטים לכל שבט ושבט, מניין שמעמידין?

תלמוד לומר "שופטים ושוטרים תתן לך לשבטי ך".

שוטרים לכל שבט ושבט, מניין שמעמידין?

תלמוד לומר "שוטרים תתן לך לשבטיך".

שופטים לכל עיר ועיר, מניין?

תלמוד לומר "שופטים בכל שעריך". [גירסת הגר"א]

שוטרים לכל עיר ועיר, מניין?

תלמוד לומר "שוטרים בכל שעריך". [כנ"ל]

הרי למדנו לשופטים ולשוטרים, לכל שבט ושבט, ולכל עיר ועיר.

רבי יהודה אומר: בית דין אחד ממונה על כולן, והיא סנהדרין גדולה, שנאמר "תתן לך". ^[12]

רבן שמעון בן גמליאל אומר: נאמר בתורה "לשבטיך, ושפטו את העם משפט צדק", ודרשינן, "לשבטיך - ושפטו".

מצוה בבית דין של השבט לדון את שבטו, ולא ילכו בני שבט זה לדון בבית דין של שבט אחר.

שנינו במשנתנו: ואין עושין עיר הנדחת אלא על פי בית דין של שבעים ואחד.

שואלת הגמרא: מנהני מילי, מנין אנו למדים שדין עיר הנדחת נידון בבית דין של שבעים ואחד?

ומבארת הגמרא: אמר רבי חייא [חמא] בר יוסי אמר רבי אושעיא: דאמר קרא, נאמר בתורה באיש שעבד עבודה זרה [דברים יז] "והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא אל שעריך". ודרשינן, איש ואשה יחידים, אתה מוציא לשעריך, לבית דין שבכל עיר ועיר, ואי אתה מוציא את כל העיר כולה לשעריך, אלא לבית דין הגדול שבירושלים.

שנינו במשנתנו: אין עושין עיר הנדחת בספר, הקרובה אל הגבול.

ודנה הגמרא: מאי טעמא אין עושין עיר הנדחת בעיר שהיא בגבול ארץ ישראל?

ומבארת הגמרא: נאמר בתורה בפרשת עיר הנדחת [דברים יג] "יצאו אנשים בני בליעל מקרבך, וידיחו את יושבי עירם". ודרשינן, "מקרבך", במרכז הארץ, אמר רחמנא - ולא מן הספר.

שנינו במשנתנו: אין עושין עיר הנדחת וכו' ולא שלש אבל עושין אחת או שתים.

ומבארת הגמרא את הטעם: דכתיב שם, בפרשת עיר הנדחת: "כי תשמע, באחת עריך". ודרשינן, "אחת" ולא שלש.

ומה ששנינו: "אבל עושין אחת או שתים", מנין לרבות שתים?

מתרצת הגמרא: דכתיב "עריך", בלשון רבים.

וכמו שמבואר בברייתא הבאה.

תנו רבנן: נאמר בתורה "אחת", ודרשינן, אחת, ולא שלש.

אתה אומר "אחת", ולא שלש, או אינו אלא "אחת" ולא שתים!?

כשהוא אומר "עריך" - הרי שתים אמור, שנעשים עיר הנדחת.

הא מה אני מקיים "אחת", כדי לדרוש, "אחת", ולא שלש. ופרטי דין זה מבוארים בדברי רב ורבי יוחנן וריש לקיש.

זימנין לפעמים אמר רב: בבית דין אחד, כל זמן שחברי סנהדרין זה קיימים, הוא דאין עושין שלש עיירות עיר הנדחת, הא, אבל בשתים ושלשה בתי דינים, שמתו אלו, ונתמנו אחרים תחתיהם, עושין שלש עיירות נדחות.

וזימנין, לפעמים אמר רב: אפילו בשנים ושלשה בתי דינין - לעולם אין עושין.

מאי טעמא דרב? - משום קרחה. שלא תיעשה ארץ ישראל קרחה. כלומר, שלא יהיה מקום שומם, בארץ ישראל. ^[13]

אמר ריש לקיש: לא שנו שאין עושים שלשה, אלא כששלשתן במקום אחד, כגון בגליל או ביהודה. אבל בשנים ושלשה מקומות - עושין. רבי יוחנן אמר: אין עושין שלש בארץ ישראל משום קרחה. אבל שתים עושין.

והשתים עצמן - דוקא אם אחת בגליל ואחת ביהודה, אבל אם שתיהן בגליל או שתיהן ביהודה, אין עושין.

ויוצא, שלפי ריש לקיש עושין אפילו שלש אם הן מרוחקות זו מזו, ואם הם קרובות, עושים שתים ולא שלש. ורבי יוחנן חולק עליו בשני דברים: האחד, ששלש אין עושים אפילו בערים מרוחקות, והשני, ששתים אין עושים, אם הן קרובות. ^[14]

תניא שנינו בברייתא כוותיה דרבי יוחנן: אין עושין שלש עיירות מנודחות בארץ ישראל [ומשמע מלשון הברייתא בכל ארץ ישראל - הרי ראיה לדין הראשון של רבי יוחנן], אבל עושין אותה שתים, כגון: אחת ביהודה ואחת בגליל. אבל שתים ביהודה ושתים או שתים בגליל, אין עושין [היינו ששתיהן ביהודה או ששתיהן בגליל - אין עושין, והוא הדין השני של רבי יוחנן].

וסמוכה לספר, אפילו אחת - אין עושין. מאי טעמא? משום שמא ישמעו נכרים ויחריבו את ארץ ישראל.

ומקשה הגמרא: למה צריך הטעם שמא ישמעו נכרים וכו' -

ותיפוק ליה, הרי אפשר לדרוש זאת ממה שדרשנו ד"מקרבך" אמר רחמנא, מתוככי ארץ ישראל, ולא מן הספר.

ומתרצת הגמרא: רבי שמעון היא! הברייתא הזאת היא בשיטת רבי שמעון, דדריש טעמא דקרא. ^[15] ולפיו יש לומר כך, מה טעם כתבה התורה "מקרבך"? כדי לדרוש "ולא מן הספר", מן הטעם שמא ישמעו נכרים ויחריבו את ארץ ישראל.

שנינו במשנתנו: סנהדרין גדולה היתה של שבעים ואחד. מנין לגדולה שהיא של שבעים ואחד שנאמר: "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל ומשה על גביהן". רבי יהודה אומר שבעים.

והגמרא מבארת עתה את דרשות חכמים ורבי יהודה, וטעם מחלוקותם.

ודנה: מאי טעמא דרבנן, דאמרי במשנה "ומשה על גביהן"?

ומבארת הגמרא: אמר קרא "אספה לי שבעים איש וגו' והתיצבו שם".

המטר היורד מן השמים עד שתמשך לו אמת המים מבחוץ אמר להם יפשטו ידיהם בגדוד מיד יועצין באחיתופל ונמלכין בסנהדרין ונשאלין באורים ותומים כדכתיב ואחרי אחיתופל יהוידע הכהן בן בניהו ואביתר ושר צבא למלך יואב. אחיתופל זה יועץ שנא' ועצת אחיתופל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל איש בדבר וגו' יהוידע בן בניהו זה סנהדרין שנאמר ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי כרתי ופלתי אלו אורים ותומים למה נקרא שמם כרתי שכורתין דבריהם. פלתי שמופלאין מעשיהן ואחר כך ושר צבא למלך יואב:

אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא בב"ד של ע"א שנאמר ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן כן תעשו לדורות העזרות בע"א כבית דינו של משה אבל כלי הקודש עבודתן מקדשתן ואין צריכין הכלים לדורות משיחה:

ירושלמי ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן כן תעשו לדורות. משה זה מלך ונביא. אהרן אלו אורים ותומים. אספה לי שבעים איש מזקני ישראל זו סנהדרין שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך ומפורש בשבועות פ"ב בגמרא אחד נכנס לעזרה כו':

אין עושין סנהדראות לשבטים אלא בב"ד של ע"א מנלן דכתיב ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל ויתן אותם ראשים על העם ומשה במקום ע"א הוה קאי:

ת"ר מניין שמעמידין שופטים על ישראל שנאמר שופטים תתן ומניין שמעמידין כך בכל עיר ועיר ת"ל בכל שעריך. ר' יהודה אומר אחד ממונה על כולן שנאמר תתן לך רשב"ג אומר לשבטיך ושפטו מצוה לשבט לדון את שבטו:

ואין עושין עיר הנדחת אלא בע"א. מנא לן שנאמר והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא וגו'. איש ואשה אתה מוציא לשעריך ואי אתה מוציא כל העיר לשעריך:

אין עושין עיר הנדחת בספר מקרבך ולא מן הספר:

ולא שלש דכתיב באחת. אבל שתים שלש עיירות מנודחות ואוקימנא לר' שמעון דדריש טעמא דקרא כדבעינן למימר לקמן. ואסיקנא לר' יוחנן דתניא כוותיה. אין עושין סמוך לספר אפילו אחת בארץ ישראל אבל עושין שתים כגון אחת בגליל ואחת ביהודה אבל שתים בגליל ושתים ביהודה אין עושין שמא ישמעו נכרים ויבואו ויחריבו את ארץ ישראל:

כל הכלים שעשה משה במשכן נמשכו בשמן המשחה ובו נתקדשו קדושת הגוף שלא לצאת לחולין אף על ידי פדיון ואם נשברו טעונין גניזה וכן שאם נתן המנחה לתוכו נתקדשה ליפסל בלינה ובטבול יום ומחוסר כפורים אע"פ שלא נשתמש בהם לעבודה עדיין אבל מכאן ואילך בכל הדורות עבודתן מחנכתן ר"ל שמשנתחנכו לעבוד בהם נתקדשו ולא היו מושחין אותם כלל:

כשם שמצוה מן התורה למנות שופטים בכל ערי ארץ ישראל סנהדרי גדולה במקדש וסנהדרי קטנה בכל עיר שיש בה מאה ועשרים איש ובית דין של שלשה בכל עיר שאין בה מאה ועשרים איש כך מצוה למנות עמהם בכל מקום שוטרים והם בעלי מקל ורצועה שחובטין את המסרב במקלות על פי השופטים ומחזרין בעיר ומפשפשים במעשי העם ומביאין את דבתם לפני בית דין והם דנין את האדם כפי הראוי ומ"מ סנהדרי גדולה על כלן שאף בדינין שאפשר לעשותן על פי האחרים יש קצת דברים שאם יאמר אחד מן הבעלי דין נעלה לבית דין הגדול ונדון שם כופין את האחר לעלות וכן שאם הוצרכו לשאול דבר כותבין ושולחין ודנין להם כפי מה שיבא בכתב בית דין הגדול כמו שיתבארו פרטים שבענין זה במסכת זו וזהו שאמרו אחד ממונה על כולם וי"מ שאף מסנהדרי גדולה עצמה היה אחד מהם ממונה על כלם והוא ראש ישיבה והוא שהיה קרוי נשיא והשני לו בחכמה היה יושב לימינו וקורין לו אב בית דין והכל אמת:

זה שבארנו במשנה שלא אמרו שאין בית דין עושין שלש ערים נדחות אלא זו בצד זו אבל במרוחקות עושין זו היא שיטת גדולי המחברים ויש חולקין לומר שאף במרוחקות אין עושין שלש לעולם ונראין הדברים שהרי ר' יוחנן וריש לקיש נחלקו בה והלכה כר' יוחנן ולא עוד אלא שאף בשתים דווקא במרוחקות אבל לא זו בצד זו ולא עוד אלא שלא כל שאינן זו בצד זו נקראות מפוזרות אלא שזו ביהודה וזו בגליל ושיטת הסוגיא מוכחת כן וכן כתבוה גדולי המגיהים ואף מלשון המשנה נראה לי כן שאמר אבל עושין אחת או שתים כלומר אחת ביהודה או שתים אחת ביהודה ואחת בגליל:

פיסקא ואין מוסיפין על העיר כו' מנה"מ אמר קרא ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו לדורות מה משכן לא נעשה אלא על פי משה שהיה עומד במקום שבעים ואחד אף לדורות על פי ע"א. מתיב רבא כל הכלים שעשה משה כו' משיחתן מקדשתן וכלים הנעשים מכאן ואילך עבודתן מחנכתן וקידוש דאתי על ידי עבודה קרי חינוך כדכתיב (מלכים א ח׳:ס״ג) זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו וכתיב ויחנכו את בית ה' המלך וכל קהל ישראל כו' ואמאי לימא וכן תעשו לדורות ומפרקינן שאני משיחה דאימעיטא לה מדורות דכתיב וימשחם ויקדש אותם מדהוה ליה למיכתב ויקדש וכתיב ויקדש אותם ש"מ למעוטי מהאי קרא משיחה מדורות לגמרי. אימא כי מעיט קרא משיחה מדורות דלא ליבעי משיחה דוקא כי הנך דמשה אלא או במשיחה או בעבודה. אמר רב פפא אמר קרא אשר ישרתו בם בקדש ישרתו להבא משמע הכתוב תלאו בשירות דמכדי כתיב את כל כלי השרת אשר ישרתו בם למה לי ש"מ למתלינהו בשירות. ודייקי' השתא דכתיב אשר ישרתו בם מיעוטא דאותם למה לי. ומפרקינן אי לאו אותם דמעיט משיחה מדורות הוה אמינא האי ישרתו בם לרבויי עבודה לדורות קאתי ולעולם הוא הדין נמי למשיחה דהא כתיב וכן תעשו כתב רחמנא אותם למעוטי דורות ממשיחה לגמרי דאי לאשמועינן דלדורות במשיחה או בעבודה למה לי מיעוטא מכדי עבודה מאשר ישרתו בם נפקא ומשיחה נפקא לי מוכן תעשו אותם למה לי ש"מ למעוטי משיחה לגמרי מדורות קאתי. ואית דגרסי אי לאו אותם הוה אמינא אותם במשיחה לדורות במשיחה ובעבודה דהא כתיב וכן תעשו כתב רחמנא אותם אותם במשיחה ולא לדורות במשיחה:

פיסקא אין עושין סנהדראות לשבטים כו'. מנא לן כדאשכחן במשה כו' דכתיב ויבחר משה אנשי חיל וגו' ומשה במקום שבעים ואחד קאי בדין הוא דלימא דמשה עדיף טפי משבעים ואחד שהרי היה דן את ישראל על פי הדיבור אלא כיון דאיתיהיבא להו רשותא לסנהדרי גדולה למידן במה דאיתיהיבא ליה למשה לא איצטריך למימר טפי: ת"ר מנין שמעמידין שופטים לכל ישראל דהיינו סנהדרי גדולה ת"ל שופטים תתן לך לכל ישראל אמר רחמנא ומנין שמעמידין שוטרים לכל ישראל גדולים וחשובין ורודין בשבט על פי השופטים למי שאינו מקבל עליו את הדין ת"ל ושוטרים תתן לך רבי יהודה אומר ב"ד אחד ממונה על השבטים כולן שנאמר תתן לך אבל שופטים לכל שבט ושבט לית ליה והני מילי למצוה אבל רשות אפי' רבי יהודה מודה דאי בעו למנויי לכל שבט ושבט שפיר דמי רשב"ג אומר לשבטיך ושפטו מצוה בשבט לדון את שבטו ולא יוכלו בני שבטו לילך אחר סנהדרי של שבט אחר אבל לסנהדרי גדולה דכולי עלמא אזלי:

פיסקא ולא שלש ערי הנדחת. זימנין אמר רב בב"ד אחד הוא דאין עושין הא בשנים ושלשה בתי דינין כגון שעשתה סנהדרי זו שתי ערים נדחות ומתו בני אותה סנהדרי ועמדו אחרים תחתיהן ועשו שלישית. ויש לפרש בשנים ושלשה בתי דינין כלומר בזו אחר זו בב"ד אחד בבת אחת. וזימנין אמר רב לעולם אין עושין שלש משום קרחה שלא תעשה קרחה בארץ ישראל. אמר ריש לקיש לא שאנו אלא במקום אחד כו' ורבי יוחנן אמר לעולם אין עושין שלש משום קרחה כדמפרש בברייתא: מימריה דר' שמעון דדריש טעמא דקרא בפרק המקבל גבי אלמנה בין שהיתה עניה כו':

מתני' סנהדרי גדולה היתה של ע"א כו' ומנין לקטנה שהיא של כ"ג ת"ל ושפטו וגו' ושפטו לשון פורענות הוא עדה שופטת שרואה לעשות בו משפט ועדה מצלת הרי עשרים הכתוב למד שצריך שיהו עשרים מתחילה שאם יחלקו יהיו עשרה מחייבין ועשרה מזכין ומנין לעדה שהיא עשרה שנאמר במרגלים עד מתי לעדה הרעה הזאת אמאן קאמר אילימא אכולהו ישראל מסופיה דקרא נפקא את תלונות בני ישראל אשר המה מלינים עלי שמעתי אלא לאו אמרגלים מרגלים כמה הוו תרי סרי אפיק מינייהו יהושע וכלב פשו להו עשרה וקרי להו עדה ומנין להביא עוד שלשה לתשלום עשרים ושלשה ממשמע שנאמר לא תהיה אחרי רבים לרעות שומע אני שאמר היה אחרי רבים לטובה אם כן כיון דהטיה לטובה עפ"י רבים מרישא שמעת לה למה נאמר אחרי רבים להטות אי לרעה ועפ"י אחד הא כתיב רישא דלא אי לטובה מרישא שמעת לה אלא לעולם לרעה ורישא קא מיירי בהטייה לרעה על פי אחד דלא וסיפא קא מיירי בהטייה על פי שנים אפילו לרעה וכיון דבעינן הטייה לרעה על פי שנים על כרחך צריך עשרים ושנים דבבציר מתריסר לא הויא הטייה לרעה ולא מצית לאוקומה כגון דהוו תשעה מזכין ואחד עשר מחייבין דהא כתיב והצילו העדה למימר דבעינן עשרה מזכין ואין ב"ד שקול שמא יחלקו לחצאין ובעינא אחרי רבים להטות וליכא מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כאן עשרים ושלשה. ויש מפרשין שומע אני היה עמהן לטובה היה עם המיעוט לטובה ולאו מילתא היא. וכמה יהא בעיר ותהא ראויה לסנהדרי קטנה מאה ועשרים ובגמרא מפרש מאי עבידתייהו. רבי נחמיה אומר מאתים ושלשים כדי שיהא כל אחד מסנהדרי שר של עשרה שלא מצינו בסנהדרי קטנה שהעמיד משה פחות משרי עשרות:

ודייקינן בגמרא מ"ט דרבנן דאמרי שבעים ואחד מטעמא דמשה על גביהן דילמא משה לאו מיצרך הוה צריך למהוי בהדייהו אמר קרא והתיצבו שם עמך ואת בהדייהו ורבי יהודה עמך משום שכינה כדי שתשרה עליהן שכינה כדכתיב ואצלתי מן הרוח אשר עליך. ויש אומרים עמך יעמדו מחוץ לאהל ואל יבואו לאהל משום שכינה. ויש לפרש כדי שתגן עליהם זכותו של משה שלא תפרוץ בם שכינה בעומדם לבדם. ורבנן אין הכי נמי ונפקא להו מקרא אחרינא ונשאו אתך ואת בהדייהו ורבי יהודה ההוא מיבעי ליה אתך בדומין לך כלומר שכשרין כמותך ורבנן נפקא להו בדומין לך מונשאו אתך דכתיב בסנהדרי קטנה וילפי סנהדרי גדולה מסנהדרי קטנה:

בד"ה ואחרי אחיתופל כו' כמו כן היה יהוידע אביו כו' וק"ק דבד"ה כו' ושמא שני בניהו כו' עכ"ל לכאורה מאי קשיא להו ומי הכריח אותם לומר דב' בניהו היו הא איכא למימר דחד בניהו היה ומאביו בניהו מייתי ראיה לבנו יהוידע דמסתמא ממלא מקום אביו היה וכ"כ בהדיא התוס' בפ"ק דברכות ע"ש אבל התוס' דהכא לא ניחא להו למימר הכי דכמה בנים מצינו שאינן ממלאין מקום אביהן אבל מבני בניהו מייתי ראיה שפיר לאביו יהוידע כדאמרינן בפ"ק דמגילה כ"מ ששמו ושם אביו בנביאות כו' בידוע שהוא נביא בן נביא וה"נ שמו ושם אביו בסנהדראות כו' ולזה הוצרכו לומר דב' בניהו הוו וק"ל:

בד"ה את תבנית כו' וא"כ גבי סנהדרין דיליף ממשה כו' נמי נבעי מלך ונביא כו' עכ"ל יש לדקדק דאימא דקושטא הכי הוא דבעי בסנהדראות נמי מלך ונביא ואע"ג דלא חשיב להו במתני' לא איצטריך ליה למתני כיון דתני ע"א כמו שכתבו התוס' בעצמם דגבי אין מוסיפין על העיר אין לחוש דלא קתני הכא נמי מלך ונביא כיון דתני ע"א וע"ק אמאי לא תקשי להו הכי לעיל גבי ולא את כ"ג כו' דליבעי נמי מלך ונביא כיון דיליף ליה ממשה ונראה לומר דודאי לעיל גבי כ"ג לא קשיא להו הכי דאימא דקושטא הוא דבעי נמי מלך ונביא כמו משה ולא איצטריך ליה למתני כיון דתני ע"א אלא דהכא גבי סנהדראות פסיקא להו בשום דוכתא בתלמוד או בברייתא דלא בעי מלך ונביא ולהכי קשיא להו מנלן למימר הכי דאימא כיון דממשה יליף ליבעי נמי מלך ונביא וק"ל:

בד"ה אחת או ב' פי' א' בב"ד א' כו' אפילו טובא נפרש אחת במקום אחת או ב' בב' מקומות עכ"ל כצ"ל מה שדקדקו לפרש כן ולא ניחא להו לומר דאחד ושתים שוין הן דאפילו שתים בב"ד אחד כדמשמע מתוך הסוגיא נראה לומר משום דקשיא להו אהא דקתני אחת או ב' כו' אם ב' עושין אחת מבעיא ולא ניחא להו למימר דבכה"ג לא זו אף זו קתני כדמוכח בפ' ב' דיומא דפריך התם אהא דקתני ומה הן מוציאין א' או שתים השתא ב' מוציאין אחת מבעיא וכתבו התוס' שם דכיון דזה הוי בכלל זה לא ה"ל למתניי' ולא שייך לומר בזה לא זו אף זו קתני וכה"ג כתבו התוספות בההיא דריש מפנין ולהכי פירשו הכא לומר דלכך קתני ליה לאשמועינן דא' וב' לא איירי בגוונא חדא ממש ולא הוי זה בכלל זה ממש דא' פי' בב"ד אחד ושתים' לא איירי בב"ד אחד אלא בב' בתי דינין ולמאי דשרי כו' דהשתא ודאי ב' עושין אפילו בב"ד אחד צריך לומר דלא איירי אחד וב' בגוונא חדא ממש אלא דאחד במקום אחת אבל ב' לא איירי במקום א' אלא בב' מקומות וצ"ל לר"ל דאית ליה אפילו טובא בב' וג' מקומות דס"ל כלישנא בתרא דרב וב' דוקא בב' בתי דינין ואע"ג דלית ליה קרחה דמקומות ההיא קרחה דבתי דינין אית ליה ודו"ק:

בד"ה אחת ולא ג' אין להקשות כו' דתפסת מועט כו' עכ"ל לפירוש הי"מ שכתבו התוספות בפרק קמא דסוכה דתפסת מועט תפסת לפי שמדת המרובה אין לה סוף ניחא דאין להקשות הכא דתפסת מועט תפסת כיון דיש לדבר סוף כל ערי ישראל אבל התוספות דחו שם פירוש זה וכתבו לפרש דתפסת מועט תפסת משום דיש בכלל מאתים מנה וא"כ קשה דהכא נמי איכא למימר שפיר דתפסת מועט תפסת ואין לפרש דבריהם ע"פ מ"ש התוספות לעיל דאיצטריך א' או ב' לא' בב"ד א' וב' בב' בתי דינין דלא כתבו כן אלא בברייתא דאיצטריך למתני הכי לאשמועינן דב' דוקא בב' בתי דינין ומשום טעמא דקאמר בגמ' משום קרחה אבל אחת דקרא הא קאמר תלמודא דאתא למעט ג' ולולי שיראתי להגיה בדברי התוספות אמרתי כי טעות נפל בדבריהם אין להקשות במקום אית להקשות וצ"ע:

תוס' בד"ה ואחרי אחיתופל דבדברי הימים דבתחילת צ"ל בתחילת:

בד"ה אחד ממונה כו' בתר שופטים ישראל קתני כו' כצ"ל:

בד"ה אחד או ב' כו' צ"ל אחת או ב' כו' אפילו טובא איירי מקום אחד כו' כצ"ל:

גמרא שופטים לכל עיר ועיר מניין ת"ל שופטים בכל שעריך. כצ"ל וכן בשוטרים:

שם דא"ק והוצאת גו' האשה ההיא וגו' איש ואשה וגו'. כצ"ל:

תד"ה ואחרי. וק"ק דבד"ה בתחלת מלכותו כו'. כצ"ל:

בא"ד ואיך יתכן שהיה אביו כו'. כצ"ל:

תד"ה את תבנית. הא גבי סנהדרין לשבטים אמרינן כו'. כצ"ל:

תד"ה אחד. וי"מ דאחד כו' הוא הנשיא כו'. עמש"כ לעיל (ג ב) בדבריהם. ונ"ל לומר לפ"ז דלרבנן ג"כ היה הנשיא לבד הע"א ותחת משה עשו לדורות שנים נשיא ואב"ד. השני היה יושב עמהם יחד לכ"ד הנצרך להעשות ע"פ סנה"ג כי הוא היה למנין הע"א. והראשון היה רק לענינים מיוחדים אשר בארתים שם (ואולי הוחלה זאת בימי יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן שהם הראשונים מהזוגות והקודמים להם אנטיגנוס ושמעון הצדיק לא נמצא להם זוגות) ואתיא הא דהוריות לכ"ע. ובזה א"ש מעשה דתלמי המלך שכנס ע"ב זקנים (מגילה ט) דפשוט דהם הסנה"ג כי מהם תצא תורה ואתא כרבנן. וכן הא דבפ"א דזבחים מ"ג ובפ"ג דידים מ"ה מפי שבעים ושנים זקן. אך שם י"ל לפי שהיה ביום שהושיבו את ראב"ע לנשיא. ור"ג היה ג"כ שם בהועד כדאיתא בברכות (כח) אולם גם מהרמב"ם בריש ה"ס מוכח להדיא דלא היה רק ע"א עם הנשיא והב"ד:

בא"ד כדאמרינן גבי זקן ממרא הוא ומופלא שבב"ד. למיעוט בקיאותי לא מצאתיו בש"ס זולת בתוספתא דמכילתין רפ"ז איתא הוא והמופלא שבהם כו' אבל לא לענין ז"מ ע"ש:

תד"ה אחת ולא ג'. אין להקשות דלישתוק מאחת כו'. עי' רש"א. ולענ"ד נ' דע"כ ל"א תפסת מרובה ל"ת אלא אם תרצה לתפוס דוקא המרובה ולא המיעוט אבל הכא הא לא באת למעט שנים אלא לעשות שנים וגם יותר וכמו דדרשינן זקני שנים הכי יותר פסול. או ערבי נחל שתים והסכמת הפוסקים דאפילו טובא נמי וכדומה הרבה:

גמרא שופטים לכל שבט ושבט כו'. נ"ב ב״ד כולל ממונה לשבט שאם יפלו דברי ריבות בשערי העיירות בין עיר לעיר הן בד"נ או בד״מ שהזיק אחד מבני עיר אחת לבן עיר אחרת משבט אחד אם בגופו או בממונו. וכן במה ששייך לכללות עיר ועיר תוצאות העיר בגבוליה שדותיה וחצריה ומגרשיה. ידון אותם ב"ד הכולל של אותו שבט (ובחנם נסתבך בזה הרמב״ן בפירושו על התורה בר"פ שופטים) ואם יקרה כזה בין שבט לשבט יקריבו למשפט לפני ב"ד הגדול שבירושלם:

שם מצוה בשבט לדון את שבטו. נ״ב נראה דאהכי סמכו שבט בנימן שלא אבו לשמוע בקול אחיהם בני ישראל בפילגש בגבעה והשבט לא ראו לעשות משפט זה כי אמרו לא עלינו מוטל דבר זה (שאין לדון אלא בין עיר לעיר) אלא על יושבי הגבעה לדון את בני עירם. אך בני ישראל חשבו כיון שבע״ד העשוק משבט אחר הוא א"כ על ב"ד הגדול שבישראל מוטל. וע"ס אם לבינה:

בגמרא כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשן: לכאורה יש לדקדק למה קא חשיב דוקא משיחה ולא ג"כ מלך וכה"ג ונביא ואו"ת כמו במשכן דבעי כל הני ועל זה לא שייכי תירוצי הגמרא ואי נימא דמשיחתן לאו דוקא אלא ה"ה כל הני ולא חש להזכירן א"כ גם לענין עבודתן מחנכתן נימא הכי. ומה הקשו התוס' בד"ה את תבנית וא"ת וכלים נמי נבעי ע"א. דאימא ה"נ דבעי הכי ולא הזכירן כמו שלא הזכירן בכלים שעשה משה. וי"ל דהתוס' דייקי שפיר דע"כ לא בעי ע"א מדלא הזכירן המשנה גבי אין מוסיפין על העיר והעזרות. אבל לענין כלים שעשה משה לא שייך דיחשבם מתניתן דלא חשיב רק מה שנוהג לדורות:

בתוספת ד"ה את תבנית. מה"ט נמי ניבעי מלך ונביא בהעמדת סנהדראות: המהרש"א הקשה בזה ב' קושות. הא' דלמא באמת בעי הכי ולא הזכירן כמו שלא הזכירן גבי מוסיפין על העיר. ועוד למה מקשה התוס' דוקא אסנהדרין ולא אמינוי כה"ג דמוקדם במתניתן ותירץ בדוחק. ונראה דחדא קשיא מתורצת בחברתה דהתוס' בשבועות (דף ט"ו) כתבו דלכך לא תני במתניתן דהכא לענין מוסיפין על העיר ולענין יוצאין למלחמת הרשות רק דיני דסנהדרין ולא ג"כ דבעי מלך וכה"ג משום דמסכתא דהכא לא איירי רק בדיני דסנהדרין. ולפ"ז א"ש דודאי אכה"ג לא היו התוס' יכולים להקשות די"ל דבאמת בעי והא דלא תנא ליה במתניתן משום דלא איירי רק בדיני דסנהדרין אבל אי בסנהדרין בעי שפיר הוי צריך למיתני כיון דמתניתן איירי בסנהדרין וא"כ זהו מקומו אע"כ מדלא תנא ליה ע"כ דלא בעי ושפיר הקשו התוס':

בא"ד. ועוד קשה: בשבועות (שם) הקשו התוספות עוד קושיא אחת דהא במשכן עדיין לא היה כהן ולא אורים ותומים דלא נתחנכו עדיין. אכן נראה עפמ"ש התוס' בע"ז (דף ל"ד ע"א) דמשה שימש בימי המלואים בלא בגדי כהונה כיון שהיה מעמיד המשכן ומפרקו לא היה לו עדיין דין משכן רק דין במה. ועוד דעדיין היה טעון הזיה כל ז' הימים וא"כ לא נתחנך המשכן בקדושתו עד יום ח' למלואים שעבד אהרן בבגדי כהונה גדולה וא"כ שפיר הו' כה"ג ואורים ותומים. עוד הקשו שם התוס' דליבעי משכן ג"כ משיחה מכן תעשו ע"ש. אכן לפי מה דאמרינן בשבועות (דף י"ז) אם נאמר משכן ולא מקדש ה"א משכן שנמצא בשמן המשחה חייב מקדש שאינו נמשח בשמן המשחה לא חייב לכך נאמר מקדש ע"ש. וא"כ מדאצטריך קרא דמקדש י"ל דמוכח דלא בעי משיחה:

ד"ה שופטים. אם יש בעיר אחת מב' שפטים: א"כ לר"ל דס"ל לקמן (דף ק"א ע"ב) דאין חולקים מעיר א' לב' שבטים וגם מברייתא זו המ"ל. אכן בתירוץ הגמרא שם מתורץ גם זה:

ד"ה אחת או ב'. פירוש אחת בב"ד אחת או ב' בב' בתי דינין: המהרש"א דייק מנ"ל כן דבב' בתי דינין דוקא הא כתיב סתם עריך. י"ל דאתיא כן מדכתיב אחת דמיותר הוא אלא ע"כ דאתי לאשמועינן דאחת דוקא בב"ד אחד ושנים דאתיא מעריך בב' בתי דינין. ובזה מתורץ קושית התוס' בד"ה אחת ולא שלש:

בניהו בן יהוידע זה סנהדרין. שהיה מופלא שבב''ד: ואביתר אלו אורים ותומים וכן הוא אומר ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי. הוא למעלה מהם וקודם היה להם ומדסמך בקרא קמא אביתר בתר בניהו שמע מינה אביתר היינו כרתי ופלתי: וספרים דכתיב בהו ואביתר על הכרתי שיבוש הוא שאין מקרא זה בכל הנביאים: שכורתין. חותכין דברים באמונתן: מאי קרא. דכנור תלוי על מטתו של דוד ומקיצו לדוד משנתו דכתיב אעירה השחר אני מעורר השחר ולא כשאר מלכים שהשחר קודם ומעוררן: כן תעשו לדורות. מה משכן על פי משה והוא במקום סנהדרי גדולה אף לדורות על פי סנהדרי גדולה: מיכן ואילך. כלים שעשו אחרי כן עבודתן מחנכתן משעה שמתחנכים בעבודה מתקדשין: אותם. מיעוטא הוא: אשר ישרתו. להבא משמע לדורות הבאים נתנו בשירות מדכתיב (במדבר ד) כל כלי השרת אשר ישרתו: ה''ג אי לאו אותם הוה אמינא לדורות במשיחה ובעבודה דהא כתיב וכן תעשו: דאוקי סנהדראות. בעצת יתרו ומשה היה שופט ודיין על פי הדבור ושקול כסנהדרי גדולה שבירושלים: שוטרים. גוליירים חובטין במקלות ע''פ השופטים לכל מי שאינו שומע: אחד ממונה על כולן. זו סנהדרי גדולה: מצוה בשבט לדון את שבטו. ולא ילכו בני שבט זה לב''ד של שבט אחר: לשעריך. לב''ד שבכל עיר ועיר: בב''ד אחד. כל זמן שסנהדרי זו קיימא אבל מתו אלו ונתמנו אחרים עושין: במקום אחד. כגון בגליל או ביהודה: ר''ש דריש טעמא דקרא. בהמקבל (ב''מ קטו.):

ואחרי אחיתופל כו'. ה''ג ר''ת והכי כתיבי קראי אחרי אחיתופל יהוידע בן בניהו ואביתר וגו' יהוידע בן בניהו זה סנהדרין וכן הוא אומר ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי למה נקרא שמן כו' אביתר אלו אורים ותומים ואח''כ שר צבא וכו' ומייתי ראיה דכי היכי דבניהו בן יהוידע היה ראש סנהדרין כמו כן היה יהוידע אביו כרתי ופלתי הם סנהדרין וק''ק דבדברי הימים (א יא) דבתחלת מלכותו של דוד חשיב בניהו בן יהוידע עם הגבורים של דוד המתחזקים עמו להמליכו והאי קרא דאחיתופל בסוף ימיו של דוד בתחלת מלכים בימי שלמה וקחשיב יהוידע ואיך יתכן שהיה אביו של בניהו וגם בסוף שמואל (ב כג) מונה בניהו עם הגבורים ושמא שני בניהו בן יהוידע הוי אחד אביו של יהוידע ואחד בנו: את תבנית המשכן וגו'. ומשה במקום ע''א הוי קאי תימה ל''ל וכן תעשו הא גבי סנהדרין ושבטים אמרינן דבעי ע''א כדאשכחן במשה דמוקי סנהדראות והוא במקום ע''א קאי אע''ג דלא כתיב התם וכן תעשו ועוד קשה דבפ' קמא דשבועות (דף יד.) תנן דאין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ונביא ושבעים ואחד ופי' שם בקונטרס דיליף ממשה דהוי מלך ונביא ובמקום שבעים ואחד ואם כן גבי סנהדרין דיליף ממשה דבעי שבעים ואחד מהאי טעמא נמי ניבעי מלך ונביא בהעמדת סנהדראות ויש לומר דהכא מרבינן טפי משום דכתיב וכן תעשו משמע דאתא לרבויי כל הנך וא''ת וכלים נמי ניבעי שבעים ואחד וכ''ת הכתוב תלאו בשירות דאין צריך אלא שירות הא משמע בסמוך דאי לאו אותם הוי אמינא דבעי משיחה ועבודה ואם כן השתא דכתיב אותם למעוטי משיחה ע''א מיהא לא נמעט וי''ל דאתא אותם לגלויי דוכן תעשו לא קאי אכלים ולא בעי לדורות דומיא דמשה: שופטים לכל שבט ושבט. אם יש בעיר אחת מב' שבטים עושין ב' סנהדראות: אחד ממונה על כולן. פ''ה ב''ד הגדול שבירושלים ולא משמע הכי בספרי דברישא דברייתא בתר שופטים לכל ישראל קתני רבי יהודה אומר אחד ממונה על כולם קודם שהזכיר לכל שבט ושבט ולכל עיר ועיר וי''מ דאחד ממונה על כולן הוא הנשיא דקתני בתוספתא שהנשיא יושב באמצע ונראה לפרש דאחד ממונה על כולן הוא מופלא שבב''ד אב ב''ד ובכל שופטים ושופטים היה שם מופלא כדאמר גבי זקן ממרא הוא ומופלא שבבית דינו ונראה דלא היה מחשבון סנהדרין מדקאמר בפ''ק דהוריות (דף ד:) אההיא דתנן הורו בית דין וידע אחד מהם שטעו כו' או שלא היה מופלא שבבית דין שם פטור ומפרש בגמרא לפי שהיה להם שילמדו ואי הוה מחשבון מאי איריא מופלא אפילו אחד מן האחרים נמי כדאמר התם לעיל מיניה הכי קאמר רחמנא אי אית לכולי סנהדרי הוי הוראה ואי לאו לא הוי הוראה ולפי זה אתיא ההיא דהוריות כרבי יהודה והא דתנן בפרק הנחנקין (לקמן דף פו:) כי יפלא במופלא שבבית דין הכתוב מדבר הא לא הוי כשאר מופלא שבכל דוכתא דהתם לא אתי למעוטי אלא תלמיד כדפי' התם הקונטרס שבכל סנהדרי יש דין המראה חוץ מתלמיד לפי שאינו ראוי להוראה כדתנן התם (שם) תלמיד שהורה לעשות פטור נמצא חומרו קולו: אחת או ב'. פי' אחת בב''ד אחד או ב' בשני בתי דינין ולמאי דשרי בב' או בג' ב''ד אפילו טובא (בפעם אחת) איירי במקום אחד או בב' מקומות: אחת ולא שלשה. אין להקשות דלישתוק מאחת ואנא ידענא מעריך ב' ולא שלשה דתפסת מועט תפסת: