זבחים לט ע"ב

דף לט - ב

"כאשר עשה לפר" - זה פר כהן משיח, האמור בפרשה שלעיל, וכיון שלא כפל בו דין מתנותיו, לימד בזה שחיסור אחת מהן מעכבת. [כאן דרשה הגמרא את תיבת "לפר", שהרי "כאשר עשה" כבר נדרש לעיל].

"החטאת" אלו שעירי עבודת כוכבים, שדינם כפר העלם דבר, ונתרבו בזה לענין הזאה על הפרוכת ועל מזבח הזהב, ולענין שריפתם חוץ לשלש מחנות, שדינים אלו לא נתפרשו בהם במקומם.

יכול שאני מרבה אף את שעירי הרגלים, ושעירי ראשי חדשים, ואף אלו ינתן דמם בפנים, ^[8] וישרפו? ^[9] תלמוד לומר "כן יעשה לו" לזה יעשה כן, ולא לאחר! ומה ראית לרבות את אלו, שעירי עבודת כוכבים, ולהוציא את אלו, שעירי הרגלים וראשי חדשים?

אחר שמצינו שריבה הכתוב מצד אחד, ומיעט מצד אחד, מרבה אני את אלו שעירי עבודת כוכבים להיות כתורת פר העלם דבר, משום שהם מכפרין על עבירת מצוה ידועה, שנודעה לחוטא שחטא בה, וכמו פר העלם דבר הבא אף הוא על עבירת מצוה ידועה, ומוציא אני את אלו, שעירי הרגלים וראשי חדשים, שלא יהיו שוים לפר העלם דבר כיון שאין הם מכפרין על עבירת מצוה ידועה. שהרי הם באים לכפר על טומאת מקדש וקדשיו על מי שנכנס למקדש בטומאה, ולא ידע קודם כניסתו שנטמא, ואף לאחר יציאתו לא נודע לו שנכנס בטומאה, ואינם דומים לפר העלם דבר בכפרתו.

"וכפר עליהם הכהן" אף על פי שלא סמכו הזקנים את ידיהם על ראש הפר, כפי שנצטוו שם בפרשה.

"ונסלח ^[10] להם" אף על פי שלא נתן את השירים של הדם ליסוד מזבח החיצון, והוצרכנו לדרשה זו, שהיה מקום לומר, כיון ששנה הכתוב לעכב בכל מתנותיו, שמא אף כלפי שיריים נאמר כן, ולכך מיעטו הכתוב.

ומה ראית לפסול אם חיסר בהזאות, ולהכשיר בהעדר סמיכה ושפיכת שירים? ^[11]

אמרת, פוסל אני כשחיסר בהזאות משום שמעכבות הן בכל מקום, כפי שמבואר לקמן לגבי פרה אדומה וקרבן נגעים, ^[12] ומכשיר אני כשחיסר בסמיכה ושפיכת שירים, שאין חיסורם מעכבות בכל מקום, שהרי סמיכה אינה מעכבת כלל, ושפיכת שיריים בחטאת החיצונה לדברי הכל אינה מעכבת.

רש"י ד"ה שמכפרים על עבירת מצוה ידועה. כמותו ששניהן כו'. כצ"ל:

גמ' אמרת פוסל אני בהזאות כצ"ל:

רש"י ד"ה אלו וכו' לפי שבמקומן לא נתפרשו הלכותיהן וכו' כצ"ל:

תוס' ד"ה לפר וכו' ומיהו פירש"י אין נראה לר"ת. עיין לקמן דף מז ע"ב תוס' ד"ה אלו ואלו:

רש"י ד״ה יכול שאני כו׳ להיות בפנימי ונשרפים הס״ד וכצ״ל:

ד״ה ת״ל כו׳ לזה מרבה ולא לאחר הס״ד וכצ״ל:

ד״ה מרבה אני כו׳ כדאמרינן בשבועות הס"ד:

ד״ה וכפר וכפר מ״מ אף ע״פ כו׳ הד״א:

ד״ה ונסלח כו׳ בהדיא וכפילא דועשה כו׳ כצ״ל:

תוס׳ ד״ה לפר זה כו׳. ועוד קשה דלר״י דדריש לקמן כו׳ כצ״ל. פי׳ דלמאן דדריש מחוקה לא קשיא ל״ל תיפוק ליה מהיקישא דפר העלם דבר כיון דס״ל דחוקה קאי אף על דברים שנעשים בבגדי לבן בחוץ דהיינו הגרלה ווידוי דמעכבים וזה לא נוכל לילף מפר העלם דבר מ״ה איצטרך חוקה אבל לר״י דס״ל דדברים שנעשים בבגדי לבן בחוץ לא מעכבים ויליף מוכלה מכפר דמתנות מעכבים הקשו שפיר ת״ל מהקישא:

בא״ד דלר״י שיריים מעכבין ניחא כו׳. פי׳ דאי לאו וכלה ה״א דונסלח דכתיב גבי פר העלם דבר אתי למעוטי אף ע״פ שלא נתן שירים כדדריש הכא וכל שירים הפנימים אינם מעכבים אפי׳ דיה״כ מ״ה איצטרך וכלה לאשמעינן דשירים הפנימיים מעכבים ולא דרשינן ונסלח כמו שכתבו תוספת לקמן בד״ה ומכשיר כו׳:

בא״ד וי״ל דאיצטרך כו׳. פי׳ ובזה מתורץ נמי קושיא ראשונה כיון דאיתא בפר יוה״כ מאי דליתנהו בפר העלם דבר ע״כ פר יוה״כ איתקש לפר העלם

דבר ולא פר העלם דבר לפר יוה״כ ואי לאו ועשה ה״א לענין עכובא נמי לא איתקש פר העלם דבר לפר יוה״כ מ״ה איצטרך ועשה:

בא״ד העלם דבר תוספת עד ושעירי ר״ח וא״ת כו׳ כצ״ל. פי׳ דמכאן עד ושעירי ר״ח הוא תוספת אחרים והשתא הקשו למה באמת לא ילפינן מהיקשא דפר יוה״כ לכולהו מלתא אף לז׳ הזאות שעל טהרו:

בא״ד דאיתקש לפר העלם כו׳ כצ״ל:

בא״ד מריבוי דהאי קרא לא ילפינן כו׳ כצ״ל. פי׳ ולא תימא ועשה ל״ל ולילף כל הקרבנות דאתי מריבוי דהאי קרא וגם פר העלם דבר מפר יוה״כ מ״ה כתבו דקרבנות דאתי מריבויי לא ילפינן זה מזה:

בא"ד וניגמר עיכובא בכולהו מפר כו' כצ״ל:

בא״ד ולשתי הכליות ולמתן כו' כצ״ל:

בא״ד ולפירוש זה כו' כצ״ל:

בא״ד משל העלם וילפינן שבע כו' כצ״ל:

ד״ה ושעירי ר״ח כו' בשריפה כפנימיים הס״ד וכצ״ל:

ד״ה ונסלח כו׳ ושפך דמו אל יסוד כו' כצ״ל:

בא״ד איצטרך ונסלח ומדאיתקש פר כו' כצ״ל:

בא״ד אמין דלא חייץ הס״ד וכצ״ל:

ד״ה ומכשיר אני כו' דלכל הפחות חטאת החיצונות כו'. אף ע״ג דסוגיא דהכא כמ״ד אפילו שירים הפנימיים לא מעכבי כדמפרשי לקמן הכי פירושא דהך תנא דהכא דמוקי לונסלח למעוטי שירים ולא הזאות וס״ל דאתי למעוטי שיריים פנימים משום דכיון דבחטאת החיצונים כ״ע מודה דלא מעכבי מ״ה מסתברא טפי לאוקמי בשיריים ולמעט אפילו הן פנימיים:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

תוס׳ ד״ה לפר זה פר יה״כ וכו׳ עוד קשה דלר׳ יהודה דדריש לקמן וכלה מכפר וכו׳ הא דל״ק להו נמי למאן דיליף מחקה משום דאיכא למימר דאיצטריך לדברים הנעשים בבגדי לבן בפנים ודוק:

בא״ד ומיהו לההוא לישנא וכו׳ דלר׳ יהודה שירים מעכבי ניחא וכו׳ ר״ל דאי לא הוה כתיב ביה״כ וילפי׳ מפר העלם ה״א דשיריים לא מעכבי כמו פר העלם דדרשינן ונסלח אעפ״י שלא נתן שירים לכך איצטריך וכלה מכפר לאשמעינן דשירים נמי מעכבי אבל קשה שהרי כתבו לקמן ד״ה ומכשיר אני בסמיכה ושירים דלמ״ד שירים הפנימיים מעכבי בכל פנימיים נמי קאמר ולא דריש ונסלח וא״כ הדרא קושיא לדוכתא דלא נכתוב עיכובא בפר יה״כ ונילף מפר העלם וי״ל דה״פ דלר׳ יהודה אי לא הוה כתיב בי״ה וילפי מפר העלם הא דדרשינן ונסלח אע״פ שלא נתן שירים והא דבכל הפנימיים שירים לא מעכבי אפי׳ פר יה"כ אבל השתא דכתיב בפר יה״כ וילפינן נמי דשירים מעכבי ה״ה נמי בכל הפנימיים ולא דרשי׳ ונסלח ואע״ג דהאי ברייתא דריש ליה לאו אליבא דר׳ יהודה היא כדאיתא לקמן ודוק:

בא״ד וי״ל דאיצטריך וכלה לשבע הזאות שעל טהרו של מזבח וכו׳ לא תירצו בזה כי אם קושיא שנית אבל קושיא ראשונה אכתי במקומה עומדת ודוק:

בא״ד ולפי׳ זה ניחא דלהכי לא ילפינן וכו׳ דילפינן ביה דינין של העלם ולפרש״י נמי דילפינן פר יה״כ שפיר מפר כהן משיח הא דלא ילפינן שבע וכו׳ כצ״ל:

ד״ה ונסלח אע״פ שלא נתן שירים וכו׳ וקשיא לי דונסלח בפר העלם ל״ל נילף מכהן משיח דשירים לא מיעכבי וכו׳ לא ידענא מאי מקשו דהא כבר כתבו הא דלא ילפינן פר כהן משיח דשירים לא מעכבי מדאיתקש לפר העלם משום דשינה עליו לעכב כדקאמר התם ק״ו לפר כהן משיח מעתה יכול יעכבנו דמאי דכתב בגופיה הוי כאילו שנה לעכב כיון דאפי׳ לא כתב הוה אתי מק״ו וה"נ בפר העלם האי דכתב בגופיה הוי כאילו שנה עליו הכתוב לעכב כיון דאפי׳ לא כתב הוה אתי מק״ו וא"כ לא הוה מצי למילף פר העלם מדאיתקש לפר כהן משיח ולכך איצטריך ונסלח וא״כ מאי מקשו ותימא גדולה היא ואי לא מסתפינא אמינא הא דכתבו ומדאיתקש פר כהן משיח לפר העלם וכו׳ כל זה אינו מהתוס׳ אלא היה כתוב בגליון והכניסוהו המדפיסים בפנים והתוס׳ ק״ל ונסלח בפר העלם ל״ל וכו׳ וה״ה דק״ל איפכא אמאי אצטריך לשנות הכתוב בהלוך לשונו בפר כהן משיח נילף מדאיתקש לפר העלם ובא הכותב ותירץ בגליון דלא מצו למילף מדאיתקש וכו׳ אבל התוס׳ לא ניחא להו בהאי תירוצא דס״ל דההקיש הוי כאילו כתוב בתורה ולכך אע״פ דהוי כאילו שנה עליו הכתוב אפ״ה ההיקש מבטלו דההיקש כחו גדול כמו ריבוי ודוק נ"ל:

ד״ה מתן ד׳ וכו׳ תימא כיון וכו׳ אמאי תלי ר׳ טעמא דברייתא במה שמעכבות בכ״מ ר״ל דהו״ל למימר הכי אין לי אלא מתן שבע דכתיבן וכפילן מתן ד' מניין וק"ל:

בא״ד נ״ל דאחת דמעכבת בעלמא מינה לא נילף וכו׳ כצ״ל ור״ל משום דאיכא למיפרך מה לאותה א׳ דמעכבא בעלמא תאמר בהנך שתים דלא מיעכבי בעלמא וק״ל:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

חידושים

תוס׳ ד״ה לפר זה פר יוה״כ לקמן קאמר לא נצרכה אלא לאת כו׳ ושירים לא מעכבי לר״י קשה כו׳ דליתנהו בפר העלם (תוס׳) עד ושעירי ר״ח (ר״ל דכל מה שהעתיקו אח״ז עד ד״ה ושעירי ר"ח הוא תוס׳ אחרים):

עוד שם. וא״ת היא גופא נילף כו׳ בהיקשא וכ״ת דפר יו״כ כו׳ (כצ״ל) והא ליתא דהא ילפינן כו׳ (ר״ל דכוונתם להקשות דתירץ זה ליתא דהא ע״כ בהאי היקישא ילפינן העלם דבר ג"כ מאחרים:

בא״ד. ולפירש״י נמי ילפינן פר העלם שפיר מפר כהן משוח הא דלא ילפינן שבע כו׳ דעל הפרכת בפר העלם מפר יוה״כ היינו טעמא כו׳ משום דקרבנות משמע כן ובשעירי עכו״ם יליף משל העלם כו׳ כצ״ל ודוק:

ד״ה ומכשיר אני בסמיכה כו׳ תדע דלמ״ד נמי שירים הפנימיים כו׳. ר״ל דע״כ גם לתנא דס״ל דשירים הפנימי׳ מעכבים בכ״מ צ״ל דלא דריש ונסלח אע״פ שלא נתן שירים דלדידהו מעכבי בפנימית בכולם ודוק:

הגהות

רש״י ד״ה זה פר כו׳ והקישן יחד שלימד כו׳ כצ"ל:

ד״ה יכול כו׳ להזיית פנימי׳ ונשרפים כצ״ל:

ד״ה ת"ל כן כו׳ ולא לאחר הס״ד:

ד״ה ונסלח כו׳ הואיל וכתיבה בה כו׳ כפילא דועשה כו׳ מעטינהו קרא הס״ד. וכצ"ל:

ד״ה שמעכבות כו׳ סמיכה מכפרת כו׳ הס״ד:

ד״ה שפיכת שירים כו׳ לד״ה הס״ד:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

ד״ה לכפר זה פר י"כ לקמן אמר כו׳ וע״כ הא דמקשי התוס׳ דלישתיק מן ועשה לכפול בהזאות ע״כ מקשי דלישתוק נמי מוכפר ונסלח דאל״כ אין כאן קושיא כיון דלא נכתב עיכובא א"כ ע״כ הייתי מוקי וכפר ונסלח דהזאות לא מעכבי דלא נילף מפר י"כ דלשירים לא צריך קרא דפשיטא דאינן מעכבי אלא ע״כ דקושייתם דלישתוק אף מוכפר ונסלח ונילף עיכובא בהזאה מפר י"כ וזה פשוט:

בא"ד ולהאי לישנא דלר"י שיריים מעכבי ניחא קשה לי להבין דבריהם הא כתבו התוספות ד"ה ומכשיר אני בסמיכה דלר״י בכל הפנימים מעכבים וכן כתבו התוספות בדף מ׳ ד"ה אביי אמר דר"י לית ליה הך דרשה ונסלח אע״פ שלא נתן שיריים וא"כ שיריים מעכבי א"כ הדרה קושיא לדוכתה לישתוק או בפר י"כ או בפר העלם דבר לכן נראה לי לישב ע"כ אף דלית ליה לר״י דרשא ונסלח אלא דרשא דוכפר ללמוד על סמיכה דלא מעכבא וטעמא י"ל כדאמרינן לעיל והא מבעיא ליה לגופיה אמר רבא בר אידי אסברא לי אמר קרא וכפר ונסלח זו היא כפרה זו היא סליחה והוא בדף ל"ח ע"א א״כ י"ל סברא זו אית ליה לר"י ואינו אלא חד יתור ויליף מיניה סמיכה דלא מעכבא ועם כל זה ע״כ לא יוכל למילף דשיריים מעכבי משום דכפילן דא״כ מאי פליגי בכלה וכפר דר״ע סבר שיריים לא מעכבי ור"י סבר שיריים מעכבי ליפלגו הכא וממילא ידעינן דלמ"ד דסבר הכא שיריים מעכבי דלית ליה דרוש ונסלח א"כ בי"כ נמי שיריים מעכבי דהא איתקיש להדדי ואף די"ל דאשמועינן רבותא בפלוגתא זו דאף למ"ד אין מעכבים סבר דבי"כ נמי אינן מעכבים דוכלה וכפר לא קאי על עבודה זו מ"מ נראה דלא יוכל לילף עיכובא לשיריים בפר העלם דבר מדכפילין וכתיבין משום דאיכא למימר מידי דהוי אסמיכה אע"ג דכפילה וכתיבה לא מעכבי שיריים נמי לא מעכבי אבל השתא דכתיב גבי י"כ וכלה וכפר דשיריים מעכבי א"כ ילפינן פר העלם דבר מי"כ דשיריים מעכבי וי"כ ילפינן מהעלם דבר דסמיכה לא מעכבי דיותר מסתברא דשיריים דמעכבי מסמיכה וזה פשוט והשתא שפיר תירצו התוספות דלר"י שיריים מעכבי מוכלה וכפר ניחא ומתורצים שני קושיות התוספות דאי לא נכתב בפר העלם עיכובא הייתי מוקי וכלה וכפר על הזאות דס"ל מדכסדרן לא מעכבי הזאות נמי לא מעכבי ולכך איצטרך הכא עיכובא וע״כ וכלה וכפר מיותר ואתי אף על שיריים דמעכבי וילפינן כל הפנימים מי״כ ואי לא נכתב עיכובא בי"כ והייתי יליף מהעלם דבר הייתי אומר דשירים לא מעכבי דכשם דסמיכה כפילה וכתיבה ולא מעכבי הייתי ממעט שיריים ולכך איצטרך תרווייהו כל זה נראה לי ברור ואמת לפי׳ התוס׳ דפירשו דר״י לית ליה הך דרשה דונסלח ודוק:

בא"ד וי"ל דאיצטרך וכלה כו׳ דליתנהו בהעלם ובזה מיושב קושיא ראשונה דאי לא נכתב בהעלם עיכובא הייתי יליף עיכובא אפילו בז׳ על טהרו אבל השתא מדאיצטרך הכא עיכובא ש״מ דלא ילפינן בהעלם ז׳ על טהרו ועל זה מקשים התוספות וא״ת היא גופיה נילף ר״ל עכ״פ נילף ז׳ על טהרו בהעלם למצוה ונהי דלעיכובא אי אפשר ללמוד מדאיצטרך הכא עיכובא אבל למצוה שפיר נילף בהעלם מי"כ אלא ע"כ דאית לנו איזה לימוד שאין צריך ליתן ז׳ על טהרו בהעלם אפילו למצוה א״כ הדרה קושיא ראשונה לדוכתה לישתוק הכא מעיכובא ונילף מי"כ ועל זה רצו לתרץ וכ"ת דפר י"כ הוא דאיתקש כו׳ ודוחים זה וע״כ שפיר נקטו בלשונם ה״נ נילף עיכובא בהעלם מפר י"כ דהדרה קושיא ראשונה לדוכתה אך יש לדקדק דהא איצטרך הכא בהעלם עיכובא משום שעירי ע"ז דלא להוי למד מן הלמד דהא אף לפי׳ רש"י מישבים התוספות בדף מ׳ ד״ה לא נצרכה דאיתקש פר ראשון לפר שני ואיתקיש פר י"כ לפר משיח מ"מ פירשו דשעירי ע״ז לא איתקיש אפילו למשיח ופשיטא דלא איתקיש לפר י״כ א״כ איצטרך הכא עיכובא בהעלם דלא להוי שעירי ע"ז למד מן הלמד ואפשר שתירוץ זה תירצו באמת התוספות כשתדקדק בלשונם וכתבו דקרבנות דאתי מרבוי דהאי קרא לא ילפינן זה מזה וכיון דלא ילפינן שעירי ע"ז מי"כ א"כ איצטרך הכא לעיכובא דלא להוי למד מן הלמד אך אי לתירוץ זה נתכוונו א"כ מאי כתבו מיהו לפי׳ רש״י דלקמן אינו יכול להיות תירוץ זה הא אפילו לפי׳ רש"י י״ל דשעירי ע"ז לא איתקיש א"כ איצטרך בשביל שעירי ע"ז ועוד דהקשו התוס' בסוף ד"ה ונסלח וז"ל וקשי׳ לי דונסלח בפר העלם למה לי נילף ממשיח דשריים לא מעכבי ומאי קשי' להו דילמא איצטרך בהעלם דשריים אינם מעכבי ללמוד ממנו שעירי ע"ז דלא להוי למד מן הלמד ואפשר לומר דשריים אינם מעכבים בשעירי ע״ז אין צריך ללמוד דמהי תיתי לומר דמעכבי ודוק:

ד״ה ונסלח כו׳ וקשיא לי דונסלח דפר כו' עיין מה שכתבתי ישוב נכון על קושיא זו בפרק איזהו מקומן דף נ"ב ע"ב גמרא ע"ש:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף