זבחים נא ע"ב

דף נא - ב

- תן יסוד למזבח של עולה. שכל הדמים הניתנין על מזבח החיצון שייריהם יישפכו ליסודו.

ומבארינן: דאי סלקא דעתך כדכתיב, שבא הכתוב ללמד ששפיכת שיירי הדם של חטאת הנשיא תהיה אל יסוד מזבח החיצון, תיקשי, הרי הני שיריים, למה לי קרא לשיריים אלו לומר שינתנו בחוץ ולא בפנים? הא תחילת נתינות הדם של חטאת הנשיא, בראי [בחוץ] עביד להו, ומכיון שהנתינה של הדם היתה בחוץ, אמאי איצטריך לאשמועינן ששפיכת השיריים תעשה בחוץ ולא בפנים. ואם כן דיינו שיאמר הכתוב שאת שיירי הדם ישפוך "אל יסוד המזבח". זה שכתב "העולה", למה לי? אלא, ללמדך על כל הדמים הניתנים בחוץ ששייריהם יישפכו אל יסוד המזבח החיצון.

וכי תימא לא מיותר הכתוב לכך, כי אם לא כתיב "העולה" הוה אמינא דאפיך מיפך,

רש״י ד״ה גרסינן פי׳ למה לי קרא לשירים הא בראוי עביד להו וכ"ת דכי אפוך כו׳ כצ״ל:

תוס׳ ד״ה תן לה יסוד כו׳ כך פי׳ בקונטרס כו'. ובאמת ברש"י שלפנינו לא היה הגירסא כך:

בא״ד וטפי הוה ליה לאתויי הך דרשא לעיל על ר׳ ישמעאל דפליגי שהרי אית ליה הך דרשא וקרא דלעיל לייתי על ר׳ עקיבא דהכא כו׳ כצ״ל. פי׳ ר״י דאית ליה הך דרשא דהכא ולעיל פליגי ומוקי לדם זבחיך וגו׳ לדרשא אחרינא ה״ל לאתויי הך דרשא דהכא לעיל וקרא דלעיל הכא לר׳ עקיבא. ובד״ח נדפס בצדו נ״א ואין יכול להעמידה:

בא״ד תחלת עולה שמעכבת כו׳. פי׳ ר״י ור״ע נילף עולה ושלמים בק״ו כה״ג ובהך ק״ו נילף נמי בכור ומעשר ופסח:

בא״ד אף עולה טעונה כו׳ אמרת עולה טעונה כו׳ כצ״ל:

בא״ד לא עבדינן ק"ו תחילת דמים דקרבן אחר כי אם משירים של כו׳ כצ״ל:

בא״ד אבל מקל וחומר לא אתי כיון דלא כתיב ביה יסוד בפירוש והאי ק״ו לא אתי כו' כצ״ל. פי׳ דלא תיקשי עדיין נילף בכור ומעשר ופסח מהך ק״ו דהכא כמו שכתבו לעיל ול״ל ג״ש דזריקה מ״ה כתבו דלא אתי בהך ק״ו זריקה כיון דלא כתב ביה בעולה יסוד בפירוש וק״ו לא אתי רק לגלוי דאגגו דיסוד קאמר כנ״ל ברור כוונת התוספות ומ"ו הב״ז מגי״ה מק״ו דחטאת ונכנס בדוחק וכאשר כתבתי נכון היא:

בא״ד ולא שייך למימר חטאת תוכיח כו׳. פי׳ אהך ק״ו לא שייך למימר חטאת תוכיח דתחלתה לא בעי יסוד שטעונה על ד׳ קרנות וקרן מזרחיח דרומית לא היה לו יסוד משום דעיקר ק״ו לא אתי אלא לגלויי אגגו דיסוד:

בא״ד דדריש במעשר ופסח כו׳ כצ״ל:

בא״ד הא לא כתב בהו זריקה ועוד קשה לי כי היכא כו׳ כצ"ל. וקושי׳ זו הקשו תוספות לעיל דף ל״ז ע״א:

בא״ד אינו מתורץ אמרת עולה כו׳ כצ״ל:

בא״ד לא ידעינן דבקל וחומר משירים כו׳ כצ״ל:

בא״ד בחלקו של טורף ורצועה יוצאה כו׳ כצ״ל:

בא״ד לא נתחלקה לא גמרינן כההיא ברייתא דרצועה כו' כצ״ל:

בא״ד א״כ לכוליה מזבח היה לו יסוד וא״כ כו' כצ״ל:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

גמרא[^2] דבר הלמד בק״ו מהו שילמד בק״ו ומה ג"ש וכו׳ כתב בס' הב"ז וז"ל יש מקום עיון גדול בבעיא זו ממ״נ דע״כ אי בא ללמד לשלישי בק"ו מה ב׳ שיש לו קולא אפילו הכי מחמירינן בחד צד קל וחומר הכי נמי שאין לה קולא זו לכ"ש דמחמירינן חומרא זו א״כ קשה היאך נלמד ב׳ מא׳ מק״ו הא איכא למיפרך מה לב׳ שכן יש לו קולא ואי קולא של הב׳ יש כאן ג״כ בא׳ א״כ בקיצור ה״ל למילף הג׳ מא׳ דרך משל עולה טעונה צפון וחטאת נלמד מעולה בק״ו שחטאת מכפרת שטעונה צפון וחטאת פנימיות נילף מק״ו מחטאת חיצונים שנכנס דמן לפנים שטעונה צפון ויש להקשות דבקיצור ה״ל למילף פנימית מעולה ואי יש לעולה צד חמור שכן כליל נגד פנימית א"כ גם חטאת חיצוניות לא נילף מעולה מטעם חומרא זו ואי יש גם לחטאת חומרא זו א״כ פנימיות לא נוכל ללמוד מחטאת מצד שיש לה חומרא של עולה מה שאין לפנימיות סוף דבר מי שלבבו רחבה ודעתו צלולה ישית לב בישוב קושיא זו וכעת צל״ע רב ודוק עכ״ל עיין בס׳ פנים מאירות ובס׳ צ״ק שהאריכו בזה גם אני הקטן אענה חלקי עמהם בזה ואומר דמשכחת לה בחדא מתרתי ולא הדר דינא כה״ג המשל כגון שהיה ראובן קל באלף וחמור בבית חומרא דדינא וג״כ חמור בגימ״ל אלא שהיא חומרא דסברא אבל לא חומרא דדינא ושמעון היה חמור באל״ף חומרא דדינא אבל היה קל בגימ״ל ואתי למילף בק״ו מראובן חומרא דבי״ת והכי קא בעי למילף ומה ראובן הקל באל״ף חמור בבי״ת שמעון החמור באל״ף אינו דין שיהא חמור בבי״ת דליכא למיפרך מה לראובן שכן חמור בגימ״ל דכיון דהוא חומרא דסברא והאי ק״ו דעבדינן הוא ק״ו דדינא מבליעין הפירכא בתוך הק״ו כנודע לבעלי הכללים ואח״כ בא לוי ללמוד חומרא דבי״ת בק״ו משמעון דיליף מראובן וכגון שהיה לוי קל באל״ף וחמור בגימ״ל חומרא דסברא דהשתא לא מצי לוי למילף בק״ו מראובן דהא גם ראובן חמור בגימ״ל אלא יליף ק״ו משמעון דיליף בק״ו מראובן והכי יליף ומה שמעון הקל בגימ"ל חמור בבי״ת לוי החמור בגימ״ל אינו דין שיהא חמור בבי״ת וכי פרכת מה לשמעון שכן חמור באל״ף איכא למימר ראובן יוכיח שאינו חמור באל״ף ואפ״ה חמור בבי״ת אף אני אביא וכו׳ ודוק נ״ל ואע״ג דמצי לוי למילף במה מצינו מראובן מ״מ ניחא למילף בק״ו משמעון דק״ו אלים טפי ודוק:

[^2] מאת העורך: בדפוס וילנא הקטעים דלהלן מופיעים בדף נ עמוד ב

שם אלא ק״ו ומה היקש וכו׳ מדתנא דבי ר׳ ישמעאל ק״ו הלמד מהיקש מתנא דבי ר׳ ישמעאל א"ד שילמד בק״ו וכו׳ כצ״ל:

שם[^3] פשוט מיהא חדא מפני מה אמרו לן בדם כשר וכו׳ וכי דנין דבר שלא בהכשירו מדבר שבהכשירו תנא אזאת תורת העולה ריבה סמיך ליה לכאורה נראה דלא איפשיטא בעיין דהא אינו בנין אב גמור אלא אסמכתא בעלמא וקרא עיקר כפרש״י וכן כתב הב״ז אבל מהתו׳ הכא בד״ה מה מצינו בשחיטת של עוף כתבו בפשיטות דדבר הלמד בבנין אב חוזר ומלמד בבנין אב וכן כתבו לעיל דף מ״ז ע״ב בד״ה מה נתינה בעצמו של כהן דילפי שפיר בבנין אב מבנין אב ונ״ל דמשמע להו דאיפשיטא בעיין אע״ג דקאמר דתנא אזאת תורת העולה ריבה סמיך ליה מ״מ מדנקט תנא אסמכתא דידיה דבר הלמד בבנין אב חוזר ומלמד בבנין אב ש״מ דהכי קים לי׳ דאי לאו דקים ליה הכי לתנא דחוזר ומלמד לא הו"ל למינקט אסמכתא דידיה בדבר שקר ונפיק מיניה חורבא דאיכא למיטעי דחוזר ומלמד וילפי בעלמא בקדשים במדה זו אע״ג דהכא לא נפקא לן מידי אלא מדעביד אסמכתא דידיה הכי דבר הלמד בבנין אב חוזר ומלמד בבנין אב ש״מ דקושטא הוא דהכי קים ליה ולא אידחי אלא מטעמא וכי דנין דבר שלא בהכשירו וכו׳ ואין להקשות לזה דהא לעיל בעי למיפשט דבר הלמד בק״ו שחוזר ומלמד בבנין אב מהא דתנן אמר ר״מ ק״ו ומה נבלת וכו׳ מה מצינו בשחיטה וכו׳ ודחי גמ׳ ולא היא התם תיהוי היא משחיטה דחולין קאתיין ופרש״י התם עיקר טעמיה דר״מ לא יליף מבנין אב אלא מהיקשא וכו׳ אלמא אע״ג דתנא נקט אסמכתא דידיה מדבר הלמד בק״ו חוזר ומלמד בבנין אב אפ״ה דחי ליה תנא אהיקש סמיך הא ל״ק דהתוס׳ לא גרסי כגי׳ רש״י אלא ה״ג ולא היא תרוייהו משחיטת חולין גמרי כנראה מדבריהם ולעולם דהאסמכתא אמת ולא דחי ליה אלא למ״ד בתר מלמד אזלי׳ דהמלמד דחולין הוא ולא איפשיט בעיין אבל למ״ד בתר למד אזלינן אה״נ דאיפשיטא בעיין אע״ג דתנא אהיקש סמיך מ״מ מדנקט האסמכתא דידיה בדבר הלמד בק״ו חוזר ומלמד בבנין אב ש״מ דהכי קים ליה ודוק נ״ל נקיטינן מהאי שמעתא הני כללי מעלייתא בקדשים דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בג״ש דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בק״ו דבר הלמד בהיקש אם ילמד בבנין אב בעיא ולא איפשיטא דבר הלמד בג״ש אם ילמד בהיקש למאן דס״ל בתר למד אזלינן איפשיטא דחוזר ומלמד בהיקש ולמאן דס״ל בתר מלמד אזלינן לא איפשיטא דבר הלמד בג״ש חוזר ומלמד בג״ש דבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בק״ו דבר הלמד בג״ש אם חוזר ומלמד בבנין אב לא איפשיטא דבר הלמד בק״ו אם חוזר ומלמד בהיקש למ״ד בתר למד אזלי׳ איפשיטא דחוזר ומלמד ולמ״ד בתר מלמד אזלינן לא איפשיטא דבר הלמד בק״ו חוזר ומלמד בג״ש דבר הלמד בק״ו חוזר ומלמד בק״ו דבר הלמד בק"ו אם חוזר ומלמד בבנין אב למ"ד בתר מלמד אזלינן לא איפשיטא ולמ״ד בתר למד אזלינן לפרש״י ג״כ לא איפשיטא ולדעת התוס׳ איפשיטא דחוזר ומלמד כמ״ש לעיל. דבר הלמד בבנין אב אם חוזר ומלמד בהיקש ובג״ש ובק״ו ובנין אב כולהו לא איפשיטי בר מחדא דדבר הלמד בבנין אב חוזר ומלמד בבנין אב לדעת התוס׳ כמו שהוכחתי לעיל ודע דלא איקרי קדשים אלא גוף הקרבן דוקא כמ״ש התוס׳ בד״ה אלא מאן דלית לית לרב פפא ע"ש ודוק:

[^3] מאת העורך: בדפוס וילנא קטע זה מופיע בדף נא עמוד א

רש״י[^4] ד״ה וזהו ק"ו בן ק"ו זה שאנו מביאין כאן לדורשו בתורה ללמד ק״ו מק״ו אנו למידין אותו מדבר שאף הוא לא למדנוהו אלא בק״ו וכו׳ הא קמן דמשכחת לה ק"ו הלמד בק״ו בהמצאה זו ולא מצי למילף דבר זה בק"ו קמא ומהתימא מהב״ז שלא הרגיש בזה ודוק:

[^4] מאת העורך: בדפוס וילנא הקטעים דלהלן מופיעים בדף נ עמוד ב

תוס׳ ד״ה אלא למאן דלית ליה דרב פפא וכו׳ ורב אדא בר אהבה וכו׳ וא״ת דפ׳ אמר להם הממונה וכו׳ יש מקשים דהא כתבו התוס׳ לעיל בפ׳ ב"ש דף מ״א ע״א ד״ה ואתי ליה שעיר י״כ דבפ׳ איזהו מקומן משמע דקודם יש לנו לומר דדבר הלמד בק״ו חוזר ומלמד בהיקש ממה שנאמר דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בק״ו ולפי סברא זו אין כאן מקום לדבריהם עכ״ל וכבר כתבתי לעיל שם דלא כתבו זה אלא למאן דאית ליה דרב פפא דלדידיה איפשיטא בעיין והכא קא מקשו למאן דלית ליה דרב פפא ודוק ועיין מ״ש שם:

ד״ה בן בנו של ק״ו הוא וכו׳ דמיבעיא ליה אי דבר הלמד בק״ו חוזר ומלמד בק״ו היאך בא להוכיח מדה זו בק"ו וכו׳ כצ״ל:

ד״ה מה מצינו וכו׳ ודחי לא היא תרווייהו משחיטת חולין גמרי פי׳ וכו׳ נראה דהתוס׳ לא ניחא להו בגי׳ רש״י דגריס ולא היא התם תיהוי וכו׳ דמשמע דאינו כן דלא יליף בבנין אב אלא אף את״ל דיליף מ״מ משחיטת חולין קאתיין משום דס"ל כיון דנקיט אסמכתא דידיה דיליף מבנין אב מק״ו משמע דקושטא דהכי הוא כמ״ש לעיל בגמ׳ ולכך לא גרסי אלא תרוייהו משחיטת חולין קאתיין ולא דחי אלא למ״ד בתר מלמד אזלינן ודוק:

בא״ד ותימא היאך גמ׳ מליקת עוף משחיטת עוף מה לשחיטה שכן מכשיר בחולין הא דלא ניחא להו למימר דעיקר טעמא דר"מ מהיקש דזאת תורת הבהמה והעוף כמ"ש לעיל גבי ק״ו ומה נבלת בהמה וכו׳ דאע״ג דאיכא פירכא סמיך אהיקשא וכן פרש״י לקמן בפ׳ חטאת העוף דמהיקשא ילפי׳ אפי׳ מליקת קדשים דאי לשחיטה מק״ו אתיא לן י״ל משום דלא משמע להו היקשא אלא שחיטת עוף לבהמה אבל לא מליקת עוף לבהמה דדומיא דבהמה בעיא דלא הויא אלא בשחיטה דרש״י דכתב דאפי׳ מליקה ילפינן מהיקשא היינו משום דסבר דשחיטה בק״ו אתיא וא״כ ע״כ ההיקשא למליקה קאתי אבל להתוס׳ דסברי דשחיטת עוף לא אתי אלא מהיקשא משום דק"ו אית ליה פירכא כמ״ש לעיל א"כ אימא היקשא לא אתי אלא לשחיטת עוף דומיא דבהמה אבל מליקת עוף לא אתי ~חק נתן:אלא לשחיטת עוף דומיא דבהמה אבל מליקת עוף לא אתי~ וא״כ מנ״ל אי במה מצינו איכא למיפרך מה לשחיטה שכן מכשיר בחולין ודוק:

בא״ד וע״ק היכי דייק וכו׳ אימא דשחיטת עוף אתיא בבנין אב וכו׳ ואע״ג דתנא נקיט במילתיה ק״ו איכא למימר דסמיך אמה מצינו כדאמרינן בעלמא וק"ל:

בא״ד ונראה דלישנא דמתני׳ קדייק דפשיטא דעיקר טעמו וכו' ר״ל דליכא למימר דסמיך אמה מצינו דהא עיקר הוא דסמיך אהיקש אלא דהפשטן דייק לישנא דמתני׳ דנקיט אסמכתא דידיה אק״ו ובתר יליף מיניה במה מצינו ש״מ דקושטא הוא דדבר הלמד בק״ו חוזר ומלמד בבנין אב דאי לאו הכי לא הוה סמיך מילתיה על דבר שאינו אמת וכמ״ש לעיל ודוק:

בא״ד ופשיטא דבמה מצינו מעוף יליף דאי מבהמה ל״ל לאיתויי בק״ו ר״ל דאי מליקת עוף ילפא במ״מ מבהמה א״כ ל״ל לאיתויי שחיטת עוף בק״ו מבהמה תיתי נמי במ״מ כמו מליקה דאע״ג דה"מ יליף בק״ו אפ״ה לא יליף אלא במ״מ א״כ גם שחיטה נמי הו״ל למילף לה במ״מ וק״ל:

ד״ה[^5] פשוט מהא חדא תימא וכו׳ בנין אב המלמד בבנין אב חבירו וכו׳ ראיתי בגמ׳ ש״ק בגליון וכו׳ כתוב בשם הר״ף דמתרץ דאיכא למימר הא דבנין אב מלמד מבנין אב לאו משום חומרת המלמד אלא משום חומרת הלמד וא״כ איכא למימר בנין אב אית ליה חומרא ללמוד מבנין אב אבל ק״ו לית ליה חומרא ללמוד מבנין אב אבל לעיל ליכא למימר משום חומרת הלמד דאיכא למימר דעביד ק״ו מן הכל והכי יליף ומה היקש שאינו מלמד לא בהיקש ולא בג״ש מלמד בק״ו ג״ש המלמדת בג״ש א״ד שתלמד בק״ו דהשתא ליכא למימר משום חומרת הלמד דא״כ אמאי אינה למידה מן ההיקש אלא ע״כ חומרת המלמד היא אבל הכא ליכא למימר דעביד נמי ק״ו מן הכל והכי נילף ומה היקש שאין מלמד לא בהיקש ולא בבנין אב מלמד בק״ו בנין אב דמלמד בבנין אב א״ד שילמד בק״ו דהא לא איפשיט דהיקש אינו מלמד בבנין אב ודוק ואין להקשות דליעביד ק״ו הכי ומה היקש וג״ש וק״ו דלא איפשיטו אם מלמדין בבנין אב איפשיטו דמלמדין בק״ו בנין אב דאיפשיט דמלמד בבנין אב א״ד שילמד בק״ו דשמא הנהו נמי יופשטו דמלמדין בבנין אב וק"ל:

[^5] מאת העורך: בדפוס וילנא קטע זה מופיע בדף נא עמוד א

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

חידושים

תוס׳ ד״ה תן לה יסוד כו׳ פי׳ בקונטרס כל דמים הניתנין כו׳ כנגד היסוד אר״י כו׳ וקשה וכו׳ וקראי דלעיל מייתי לר״י ור״ע דהכא כו' וכ״ת משום דשייכי בכפרה יותר מבכור שהוא בא חובה נילף בק״ו כה"ג ומה שיריים שאין מעכבים טעונים יסוד תחילת עולה וכו' ותמצא דברים אלו בתוס׳ בש"ס שלפנינו דף נ' ע"א אחר וכ״ת כו' מדאיתקש לחטאת ושייך לכאן וכוונתם דאם נילף ק״ו כה״ג דיו לא שייך למיפרך דשייך כפרה יותר מבכור דלא נילף הק"ו מכפרה ודוק כי האמת יורה דרכו דשייך לכאן ומן השמים סייעו אותי להגיה על נכון:

בא״ד ועוד דקאמר אתיא זריקה כו' (ר״ל בבכור לקמן דף נ״ו ע"א ע״ש):

בא"ד. וע״ק כו' נימא חטאת תוכיח שמכפרת כו׳ (ר"ל שטעונה ד' קרנות וקרן מזרחית דרומית לא הי׳ לו יסוד ק״ל). ומפרש הר' חיים כו' וקרא דאל יסוד כו׳ שיש לו תורת יסוד או אינו כו׳ כלומר תחילת מתנותיה של עולה והיא כנגד היסוד כו' (כצ״ל ור״ל והכל אעולה קאי ולא אשאר קדשים ומשני דאשירי עולה קאי דמי כתיב וכו' וק"ל):

בא״ד. וע"ז קאמר ר"י כו' דהוי אגגו וא״כ ע״כ לשירים כו׳ כצ"ל נ״ל:

בא״ד. אבל משירים כו׳ לא עבדינן ק״ו כו'. (ר"ל דלא ליבעי שאר קרבנות נגד יסוד) ק"ל. אבל מק״ו דחטאת לא אתי כו׳ עכ״ל. וכוונתם דלא תיקשי דניליף תחיל׳ בכור ושאר קרבנות מחטאת דבעי שירים על היסוד ולמה ילפינן יותר מעולה ולא מחטאת עוף דקל וחומר לתחילות שאר קרבנות דבעי נגד היסוד לזה כתבו כיון דלא כתיב בהו בפי׳ יסוד לא ילפינן משאר קרבן לכך אתי בגז"ש דזריקה ולא שייך לומר תחילת חטאת יוכיח דלא בעי נגד היסוד ואף דבעי שירים ליסוד כיון דהק"ו לא קאי אנגד יסוד גופיה כי אם למעוטי זקיפה דיסוד קאתי וע״ז ליכא פירכא דילמא גם בחטאת בעי שירים איסוד גג ודוק: א״נ בחטאת לא שייך למימר אזקיפה דיסוד דהא בעי אד' קרנות ממש תחילת דמן והוא עיקר וכך צ״ל דברי תוס׳ לקמן נ"ל:

בא״ד. ומיהו ק' לתנא כו' דדריש שפיכה במעשר ופסח כו׳ (כצ״ל) ק' כמו לפירש״י כו׳ (ר״ל דמק״ו ילפינן משירים דידיה) ויש עוד לפרש כו׳ כלומר דוקא דעולה ולא דשאר קרבנות כו׳ ולא שייך למימר חטאת תוכיח כו׳ (ר״ל מגג לא שייך ק"ו ק"ל) ומסיק תן יסוד כו׳ לא ידעינן אלא דומיא דעולה כו׳ וא"ת אכתי כו׳ דמי׳ ליסוד מזבח כו׳ אפילו באותן שבמתנה אחת אינהו כו' וא״ת דלקמן מפרש כו׳ לחלקו של בנימין למ״ד ירושלים לא נתחלקה היכי גמרינן מההיא ברייתא דרצועה כדמוכח בפ״ק דיומא דא"כ לכולי מזבח כו׳ כנ״ל להגיה ודוק. ועיין בתוספות דיומא דף י״ב ריש ע״א:

הגהות

{תוס'} ד״ה תן לה יסוד כו׳ עד ארעית תהומא הס״ד:

ד״ה ה״ג מאשר פתח כו׳ תרתי ש״מ הס״ד:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

גמרא דבר הלמד בק"ו מה שילמד בק"ו כתב מ"ו הב"ז וז"ל יש מקום עיון גדול בבעיא זו ממ״נ דע"כ אי בא ללמד לשלישי מק"ו מה ב׳ שיש לו קולא אפ"ה מחמרינן בחד צד ק"ו הג׳ שאין לו קולא זו לא כ"ש דמחמרינן חומרא זו א״כ קשה איך נלמד ב׳ מא' מק"ו הא איכא למיפרך מה לב׳ שכן יש לו קולא ואי קולא של הב׳ יש כאן גם בא׳ א״כ בקיצור הוי ליה למילף הג׳ מאחד דרך משל עולה טעונה צפון וחטאת נלמד מעולה בק"ו שחטאת מכפרת שטעונה צפון וחטאת פנימית נילף בק״ו מחטאת חיצונית שנכנס דמן לפנים שטעונה צפון ויש להקשות דבקיצור הוי ליה למילף פנימיות מעולה ואי יש לעולה צד חמור שכן כליל נגד פנימיות אם כן גם חטאת חיצונות לא נילף מעולה מטעם חומרא זו ואי יש גם לחטאת חומרא זו א"כ פנימיות לא נוכל למילף מחטאת מצד שיש לה חומרא של עולה מה שאין לפנימיות סוף דבר מי שלבבו רחבה ודעתו צלולה ישית לב בישוב קושיא זו וכעת צ"ל עיון ודוק עכ"ל ואני אומר גברא קחזינא ותיובתא לא חזינא וישבתי קושייתו בעזרת האל בדרך זה דהא ע"כ יש להקשות קושייתו גם בבעיא שניה דבר הלמד בק"ו מה שילמד בבנין אב דהא גם בבנין אב לא ילפינן היכא דאיכא למיפרך צד חמור וכן בבעיא ג׳ דבר הלמד בבנין אב מה שילמוד בבנין אב יש להקשות ג״כ כקושייתו כיון דלא ילפינן בנין אב היכא דאיכא למיפרך אלא ע"כ דאפשר למצוא בכה"ג דשחיטת עוף ילפינן מק"ו מבהמה אבל מליקה אי אפשר ללמוד בבנין אב מבהמה כי היכי דלא יליף מליקה מק"ו מבהמה וע״כ הטעם כדפירשו התוספות בד"ה מה מצינו והיינו טעמא דלא גמר דאיכא תרי שנויי מליקה משחיטה ועוף מבהמה א"כ הייתי יכול למילף מליקה ק"ו משחיטת עוף הוי שפיר מבעיא לן דבר הלמד בק"ו מה שנלמוד בק"ו דמליקה לא יוכל למילף מבהמה וכן הא דפשט מיניה דבנין אב חוזר ומלמד בבנין אב מפני מה אמרו לן בדם כשר ולמה לא ילפינן מעיקרא לן דם מלן בשר אלא ע"כ דפשיטא ליה דם המתיר עדיף ולא ילפינן מדם שלא בהכשירו כדפירשו התוספות בדף מ"ח ע"ב סוף ד"ה מפני מה אמרו א"כ ה"נ אי הייתי יליף ק"ו מבשר שפיר מבעיא לן אם נוכל למילף לן דם מק"ו מאימורים דע"כ דדם אינו רוצה ללמוד בק"ו מבשר כשם שאינו רוצה למילף דם בבנין אב מבשר וק"ל ועוד נראה לי דאפשר למצוא בדרך זה דהא מוכח מדברי התוספות בד"ה אלא למאן דלית ליה לרב פפא בדף מ"ח ע״ב דכל מה שאני לומד דלא יהיה טפל חמור מן העיקר הוי ק"ו וא"כ יכולין למצוא שפיר ק"ו שילמוד מן ק"ו דרך משל בעולה לעיכובא מק"ו מחטאת דלא יהיה טפל חמור מן העיקר ושם לא שייך למיפרך שום פירכא כדמוכח לעיל וא"כ אם הייתי יכול למילף אשם מק"ו מעולה היה מבעיא לן שפיר דבר הלמד בק"ו אם חוזר ומלמד בק"ו דמחטאת אי אפשר ללמוד עיכובא דמה לחטאת שמכפרת על חייבי כריתות אבל מעולה יכול שפיר ללמוד בק"ו וא"כ זה כלל גדול כל היכא דילפינן ק"ו לא יהיה טפל חמור מן העיקר א"כ מטפל אפשר דלא יוכל למילף ק"ו מצד חומרא אבל מעיקר יכולין אנו ללמוד ק"ו ושפיר מבעיא לן ועיין בדף ס"ג ע״א בענין לא יהיה טפל חמור מן העיקר ועוד דרך שני לעיל דף מ"א ע"א דילפינן לאות בדם וטבילה בלא צד חומר רק מדהשווה קרבן לקרבן דרך משל אם הייתי לומד שעירי ע"ז להכשיר אמין שבאצבע שהוא קולא מקל וחומר מפר משוח שהוא חמור יש לו קולא זו קל וחומר לשעירי עבודה זרה שאינו חמור כ"כ שיהיה לו קולא זו והדר הייתי יליף שעירי יום כיפורים מקל וחומר מה במקום שלא השוה קרבן לקרבן דפר העלם ושעירי י"כ הושוו מעשים למעשים למאי דכתבי בהו מקום שהושוה קרבן לקרבן כגון שעירי י"כ ושעירי ע"ז אינו דין שישוו מעשים למעשים שיהיה כשר אמין שבאצבע ושעירי י"כ לא הייתי יכול למילף מק"ו מפר משוח דשעירי י״כ חמורים ומצד שהושווה קרבן לקרבן יכולין אנו למילף א"כ על כיוצא בזה שפיר מבעיא לן אי דבר הלמד בק"ו שחוזר ומלמד בק"ו וכן הא דילפינן בקדושין שבן עוף טעון כהן בזריקתו מק"ו מבן צאן שלא קבע כהן בשחיטתו קבע כהן בזריקתו בן עוף שקבע כהן במליקתו א"ד שיקבע כהן בזריקתו אף שבן צאן חמור בכמה דברים שקבעו לו כלי כדמקשי התוס' לעיל מכל מקום ילפינן שפיר קל וחומר כיון דלענין כהן בן עוף חמור וכל דינו אינו אלא בכהן כמו שתירצו התוספות לעיל וא"כ השתא יכולין אנו למילף בק"ו מבן עוף דיש לו קולא יש לו חומרא זו שטעון כהן דרך משל קומץ לא כ"ש דיש לו חומרא א"ד שטעון כהן ומבן צאן אין אנו יכולין למילף דאפשר דבן צאן יש לו נמי חומרא זו וכהנה רבות תן לחכם ויחכם עוד כל זה נראה לי ברור בס"ד:

תוס׳ ד"ה מה מצינו בשחיטה של עוף והוא בדף מ"ח ע"ב וכו׳ ונראה לי דהיינו טעמא דלא גמר דאיכא ב׳ שנויי וכו׳ ר״ל ובשביל זה לא גמר גם בבנין אב ברוך ועוד קשה ר"ל אף לתירוץ של ברוך ונראה דלישני׳ דמתניתין דייקא ר"ל דיליף קל וחומר וכו׳ ופשיטא ליה דבמה מצינו מעוף יליף ר"ל מליקה דאי מבהמה למי לי לאתויי בקל וחומר היה לו ללמוד שחיטת עוף ג"כ במה מצינו מבהמה אלא ע"כ דדייקי לישנא דמתני׳ דמליקה מעוף יליף במה מצינו ושחיטת עוף בקל וחומר וק״ל:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

הכי גרסינן אל יסוד מזבח העולה תן יסוד למזבחה של עולה ואי סלקא דעתך כדכתיב הני למה לי [קרא לשיריים] שירים הא בראי עביד להו וכי תימא דאפיך מיפך דגואי לבראי ודבראי לגואי הא אין לו יסוד לפנימי עצמו

תן לה יסוד למזבח של עולה. פירש בקונטרס כל דמים הניתנין על מזבח החיצון טעון שפיכת שירים ליסוד ומשום דבעולה לא כתיבא שפיכת שירים ליסוד איצטריך למילף הכא או אינו מדבר כלל בשירים אלא למזבחה של עולה יהא ליסוד לתחילת דמים שיהו מתנות של כל הזבחים כנגד היסוד אמר רבי ישמעאל כו' וקרא לא איצטריך לתחילת מתנות כנגד היסוד דמקל וחומר דשירים של חטאת אתו אלא על כרחיך להצריך שירים ליסוד לכל הזבחים אתי קרא כך פירש בקונטרס וקשה דלעיל בפרק ב''ש (דף לז.) נפקא לן מקראי אחריני מדם זבחיך ישפך ולרבי מבדם וטפי הוה ליה לאיתויי הך דרשא דלעיל על רבי עקיבא ורבי ישמעאל דפליגי שהרי אית להו הך דרכא וקרא דלעיל מייתי לרבי ישמעאל ורבי עקיבא דהכא ועוד קשה דלקמן בסוף פירקין (דף נו:) ילפינן יסוד בתחילת מתנות בכור מעשר ופסח בגזירה שוה דזריקה זריקה מעולה ולמה לי תיפוק לי בקל וחומר דרבי ישמעאל ורבי עקיבא דהכא ומה שירים שחין מכפרין כו' כי היכי דילפינן מהאי קל וחומר עולה ושלמים וכי תימא משום דשייכי בכפרה יותר מבכור שהוא בא חובה נילף בקל וחומר כי האי גוונא ומה שירים שאין מעכבין טעונין יסוד תחילת עולה שמעכבת אינו דין שטעונה יסוד ועוד שירים טעונין יסוד מהאי קרא או מקרא דלעיל תחילתן לא כל שכן ועוד דקאמר אתיא זריקה מעולה אמאי נקט עולה טפי משלמים או שאר קרבנות הלא כולהו מקל וחומר דהכא אתו והוה ליה למימר אתיא זריקה זריקה משאר קרבנות ועוד דקאמר התם ועולה גופא מנא לן דכתיב אל יסוד מזבח העולה הא תחילת מתנות מקל וחומר וקרא אתי לשירים ליסוד ובקונטרס דחק לקמן ופירש דכדי נסבה ועוד קשה היכי עביד קל וחומר משירים נימא חטאת תוכיח שמכפרת ואינה טעונה יסוד אף אני אביא כל תחילת דמים מחטאת ויש לומר לפי שהיא על ארבע קרנות וליכא למימר יסוד בכולהו ועוד אמרינן לקמן בפירקין (דף נג:) נאמר סביב בחטאת ונאמר סביב בעולה ופריך אי מה חטאת ארבע מתנות על ארבע קרנות אף עולה טעונה כו' (והא) אמרת עולה טעונה יסוד מהיכן פשוט לו בעולה טפי מבחטאת הא בחטאת נמי איכא ק''ו דעולה ועוד עולת העוף שהיתה נעשית על קרן מזרחית דרומית כדלקמן (שם) אמאי לא תהא טעונה יסוד מקל וחומר ומה שירים דחטאת העוף שאין מכפרין טעונין יסוד תחילת עולה שמכפרת אינו דין שטעונה יסוד ומפרש רבינו חיים דמקרא דהכא ליכא למילף שפיכת שירים לדמים החיצונים אלא לעולה דווקא כדמפרש בקרא וקרא דודם זבחיך ישפך (דברים יב) לא אתא אלא לנאכלין דכתיב בסיפיה והבשר תאכל וכן והנשאר בדם כתיב בחטאת העוף הנאכלת וקרא דאל יסוד מזבח אתא לאשמועינן בעולה שיש לו תורת יסוד (או אינו כו') כלומר תחילת מתנותיה של עולה יהא כנגד היסוד ומסיק מי כתיב אל יסוד העולה דמשמע תחילת דמים יסוד מזבח העולה כתיב דמשמע שירים והדר אמר דדילמא כתיב מזבח דלא תימא אזקיפה דיסוד אלא אגגו ועל זה קאמר רבי ישמעאל דמקל וחומר אתי דכיון דכתיב ביה יסוד בפירוש מקל וחומר ידענא דהוי אגגו ואם כן על כרחין לשירים של עולה דליהוי איסוד קאתי ומהשתא אתיא תחילת עולה בקל וחומר משירים דידיה אבל משירים של חטאת לא עבדינן קל וחומר בתחילת דמים בקרבן אחר כי אם על שירים של אותו קרבן עצמו גמרינן תחילת מתנותיו ושאר קרבנות דלא כתיב בהו יסוד אתו בג''ש זריקה זריקה מעולה כמו בכור ומעשר והא דבעי לקמן (דף נז.) אבכור כנגד היסוד מנא לן משום דעליה קאי אי נמי לאחר שפירש כל הקרבנות קבעי כננד היסוד מנא לן וקאתיא זריקה זריקה מעולה אכולהו אבל מקל וחומר (דחטאת) לא אתי כיון דלא כתיב ביה יסוד בפירוש דהאי קל וחומר לא אתי אלא לגלויי דיסוד דקאמר אגגו קאמר ולא שייך למימר חטאת תוכיח אהאי קל וחומר ומיהו קשה לתנא דבריש בית שמאי (לעיל דף לז.) דדריש שפיכה במעשר ופסח מודם זבחיך ישפך מנא ליה יסוד הא לא כתיב בהו זריקה ואכתי קשה לי כי היכי דילפינן תחילת עולה מקל וחומר דשירים דידיה הכי נמי נילף שאר קרבנות לתחילת דמים משירים דידהו דאתי מודם זבחיך ולמה לי לקמן למילף בכור ומעשר בגזירה שוה מעולה ותו דלקמן דקאמר ועולה נופה מנא לן דכתיב אל יסוד מזבח העולה קשה כמו לפירוש רש''י וגם אינו מתורץ אמרת עולה טעונה יסוד מהיכא פשוט לו יותר מחטאת ויש ליישב פירוש זה דתחילת עולה כנגד יסוד לא גמר כלל מקל וחומר אפילו משירים דידיה אלא מקרא דאל יסוד מזבח העולה ידעינן תחילת דמים ליסוד ומזבח דמיותר לגג לא איצטריך דמקל וחומר אתי אם כן דרשינן מיניה לשירים ליסוד אבל קל וחומר לא אתי כלל אלא לגגו היכא דכתיב יסוד השתא אתי הכל שפיר אך קשה קצת דדרשינן מן הפסוק תרתי מילי תחילת דמים ומיתורא דמזבח דרשינן שירים ואימא לשירים לחודא אתי ויש לומר דקודם יש לי להעמיד פשטא דקרא דתחילת מתנות והייתור לשירים. ברוך. ויש עוד לפרש בע''א תן יסוד למזבח של עולה שכל תחילת מתן דמים שעל מזבח העולה יהיו כנגד היסוד בר מחטאת דכתיב בהדיא קרנות דגזירת הכתוב הוא או אינו אלא מזבח של עולה יהא ליסוד כלומר דווקא דעולה ולא דשאר קרבנות ופריך מי כתיב ליסוד העולה דמשמע עולה דווקא מזבח העולה כתיב דמשמע כל דמים של מזבח העולה הדר קאמר דילמא כתיב מזבח העולה משום גג יסוד ועלה קאמר רבי ישמעאל גג אתי בקל וחומר והאי קל וחומר לא אתי אלא לגלויי דיסוד דקאמר קרא אגגו קאמר ולא שייך למימר חטאת תוכיח ומסיק תן יסוד למזבח של עולה והא דצריך לקמן גזירה שוה דזריקה זריקה משום דתחילת מתן דמים ליסוד מדרשא למזבחה של עולה לא ידעינן אלא דומיא דעולה שהן דורון ומכפר לאפוקי בכור ומעשר ופסח אי נמי דומיא דעולה דשתי מתנות שהן ארבע ואפילו ילפינן שירים דידהו ליסוד מודם זבחיך ישפך או מדרבי מכל מקום תחילת דמים לא ידעינן בקל וחומר משירים לא אתו דאיכא למימר חטאת תוכיח ולקמן דקאמר אמרת עולה טעונה יסוד משום דעיקר קרא בעולה כתיב ואם תאמר אכתי לא דרשינן מתן דמים ליסוד מזבח למעשר ופסח מודם זבחיך ישפך הא לא כתיב בהו זריקה ומנא לן יסוד וכי תימא מבנין אב דבכור אם כן תיפשוט דדבר הלמד בגזירה שוה חוזר ומלמד בבנין אב ויש לומר כיון דגלי לן קרא גזירה שוה במתנת בכור אם כן תן יסוד למזבחה של עולה בכל דמים איירי אפילו באותן שבמתנה אחת איתנהו כמעשר ופסח ומיהו עולת העוף לא אתיא דלא מיירי קרא אלא בנזבחים ואם תאמר דלקמן (דף נג:) מפרש דקרן דרומית מזרחית לא היה לה יסוד לפי שלא היה בחלקו של טורף והרצועה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסת לחלקו של בנימין למאן דאמר ירושלים לא נתחלקה (היכי גמרינן מההיא) ברייתא דרצועה כדמוכח בפ''ק דיומא (דף יב.) דאם כן לכוליה מזבח היה לו יסוד מזבח ואם כן כל הני קראי למה לי הא אין מזבח בלא יסוד כדאמר לקמן פרק קדשי קדשים (דף סב.) דכבש ויסוד וריבוע מעכבין ושמא אפי' למאן דאמר לא נתחלקה הכי גמרינן דלא היה לו יסוד וצריך לדקדק לקמן דבעי למימר רבי יהודה אף בדמים שיכול לזרוק על הרצפה מאי עביד להו להני קראי דמוכחי דעולה טעונה יסוד וגג יסוד ויש לומר דקודם דקדיש דוד הרצפה או אם נעקרה הרצפה סמוך למזבח או לא קדיש עד ארעית תהומא: הכי גרסינן מאשר פתח אהל מועד נפקא. ואף על גב דדרשינן ליה ליסוד מערבי תרתי שמע מינה: