זבחים נב ע"ב

דף נב - ב

ושאינו נשאר, כלומר, אם יצא כל הדם בהזאה, לא ימצה, אין צורך במיצוי. הרי שאינו מעכב!?

ומתרצינן: תרי תנאי הם שנחלקו אליבא דרבי ישמעאל.

אמר רמי בר חמא: האי תנא סבר שיריים מעכבי בחטאות הפנימיות.

דתניא: נאמר בחטאת בהמה "הכהן המחטא אותה יאכלנה", ודרשינן, רק "אותה" חטאת שניתן דמה למעלה כהלכתה על ארבע קרנות המזבח, אותה יאכל הכהן, ולא אותה חטאת שניתן דמה למטה במזבח.

אמרת, וכי מאין באת להכשיר הניתן שלא כהלכתו עד שצריך אתה להביא מקרא לפוסלו? מכלל שנאמר "ודם זבחיך ישפך על מזבח", למדנו לניתנין במתן ארבע שאם נתנן במתנה אחת כיפר, בדיעבד. כי "ישפך" משמע שפיכה אחת, ונאמר בההיא קרא "והבשר תאכל".

יכול אף הניתנין למעלה שנתנן למטה, כיפר בדיעבד? לכך צריכים אנו למעטו.

ודין הוא שיפסל בנתנו למטה ולא צריך לקרא. שהרי נאמרו דמים למעלה בחטאת בהמה, ונאמרו דמים למטה בחטאת העוף, שהזאת דמה בקיר המזבח למטה מחוט הסיקרא.

מה דמים האמורים למטה שנתנן למעלה לא כיפר, שנתמעט מקרא ד"חטאת היא", שאם שינה בה פסול, אף דמים האמורים למעלה, אם נתנן למטה לא כיפר?!

לא דמו להדדי: אם אמרת בתחתונים שנתנן בנתינה למעלה, שאין סופן להגיע למעלה אילו עשאן כהלכתן. הלכך לא כיפר.

תאמר בעליונים שנתנן למטה, שיש מהן קרב למטה, שהשיריים מדם החטאת עתידים להינתן למטה על היסוד, לכן הייתי סבור שאם נתנן מתחילה למטה יכפרו, ולכן צריכין למעטו מקרא. ^[6]

דמים הפנימיים יוכיחו, שיש מהן קרב בחוץ, ששיירי דם חטאות הפנימיות נשפכין ליסוד המזבח החיצון, ואם נתנן בתחילה בחוץ לא כיפר, שהפנימיים כתוב בהן קרא לעיכובא.

והכי נמי בעליונים שנתנן למטה דין הוא שלא יכפרו, ומיעוטא למה לי?

לא דמי. אם אמרת בדמים הפנימיים שפסולין אם נתנן בחוץ, שהרי אין מזבח הפנימי ממרקן, שלא נגמרו בו כל מתנות הדם המעכבות אלא צריכין עוד לינתן במקום אחר [ולקמן מפרש איזה מקום הוא] הלכך חמירי.

תאמר בעליונים, שהרי קרנות המזבח ממרקות אותן שנגמרו בו כל מתנות המעכבות [דשיריים חיצוניים לכולי עלמא לא מעכבי], הלכך לא חמורים הם, והוה אמינא שאם נתנן למטה כשרים, תלמוד לומר "אותה", לדרוש: אותה שניתן דמים למעלה ולא שניתן דמה למטה [עד כאן לשון הברייתא].

ומדייק רמי בר חמא: מאי "שאין מזבח הפנימי ממרקן" האמור בברייתא, איזה מתן דמים המעכב יש בו עוד? לאו, אלו שיריים. הרי דתנא דברייתא זו סבירא ליה דשיריים מעכבים בחטאות הפנימיות.

ודחינן: אמר ליה רבא לרמי בר חמא: אי הכי, דסבירא ליה לתנא דברייתא דשיריים מעכבים בחטאות הפנימיות מה זה שהשיב שאין ללמוד מדמים הפנימים שכן אין גמר מתנות דמו בפנים, הלא אדרבה, כל שכן שיש ללמוד משם, דתיתי בקל וחומר:

מה שיריים הפנימיים, שסופן חובה בחוץ לעכב, בכל זאת אם עשאן בתחילה בחוץ [אם תחילת דמן נתן בחוץ] לא כיפר. קל וחומר לניתנין למעלה, שאין סופן חובה למטה, דשיריים לא מעכבי בחיצוניים, ועשאן בתחילה למטה, אינו דין שלא כיפר, ואכתי תיקשי קרא למעוטי למה לי?

אלא, מסיק רבא, הכי פירושא דברייתא: אין מזבח הפנימי ממרקן בלבד אלא פרוכת, שדמים הפנימיים טעונים תחילה הזאה על הפרוכת, והואיל וטעונים שתי עבודות לעכב הלכך חמירי לפסול כששינה ונתן בחוץ. מה שאין כן בניתנים למעלה, שאין טעונים אלא עבודת אחת לעכב, לתת דם בקרנות, הוה אמינא שאם נתנן למטה כשרים.

ולעולם שפיכת שיריים הפנימיים לא מעכבא לתנא דברייתא, ונדחית ראייתו של רמי בר חמא.

תנו רבנן: נאמר בפר יום הכפורים "וכלה מכפר". ודרשינן: אם כיפר, שנתן כל מתנות הדם, כלה, ואם לא כיפר לא כלה, שכולן מעכבות, דברי רבי עקיבא.

אמר לו רבי יהודה: מפני מה לא נדרוש כסדר המקרא, ונאמר: אם כלה כיפר, אם לא כלה לא כיפר, ללמד שאם חסר אחת מכל המתנות לא עשה ולא כלום!

והוינן בה: מאי בינייהו במה נחלקו רבי עקיבא ורבי יהודה? ומשנינן: נחלקו בזה רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי: חד אמר משמעות דורשין איכא בינייהו, כיצד יש לדרוש מן הכתוב. שרבי יהודה לא משמע לו ללמוד מ"כפר" לכל המתנות שמעכבות, דדלמא מתנה אחת קאמר, אלא מ"כלה", דמשמע שכילה כל מה שכתוב בענין. אבל שיריים, דלא כתיב בפרשת יום הכפורים אלא נלמד מפר כהן משיח, לכולי עלמא לא מעכבי.

וחד אמר, שיריים מעכבין איכא בינייהו. ^[7]

רבי עקיבא סבר לא מעכבי, דדריש מ"כפר" לעבודות האמורות בענין דוקא, ורבי יהודה דריש מ"כלה" שגמר כל עבודותיו, שאפילו שיריים הנלמדין ממקום אחר מעכבי.

ואומרת הגמרא: תסתיים, יש להוכיח דרבי יהושע בן לוי הוא דאמר שיריים דמעכבי.

דאמר רבי יהושע בן לוי: לדברי האומר שיריים מעכבין אם נשפך הדם, אחר מתנות שבפנים וקודם שפיכת השיריים בחוץ, ^[8] מביא פר אחר, ושוחטו כדי לשפוך ממנו שיריים שהרי מעכבין הם, ואינו מתחיל מבחוץ, שאם כן לאו שיריים הם, אלא, ומתחיל בתחילה במתנות שעל המזבח בפנים, ואת השיריים שופך בחוץ.

הרי שלרבי יהושע בן לוי יש תנא האומר דשיריים מעכבי, ומוכח שהוא זה שאומר דפליגי בזה רבי עקיבא ורבי יהודה.

ודחינן: אטו רבי יוחנן לית ליה הא סברא שיש תנא האומר שיריים מעכבי? והאמר רבי יוחנן: תנא רבי נחמיה למשנתו דשיריים שהקריבן בחוץ חייב כרת משום זריקת חוץ, כדברי האומר שיריים מעכבין, הילכך עבודה היא להתחייב עליה בחוץ!?

אלא על כרחנו נצטרך לומר שרבי יוחנן דקאמר התם שרבי נחמיה הוא "כדברי האומר שיריים מעכבי", כוונתו היא לתנא ששנה כן במקום אחר, ולאו להני תנאי דלעיל [רבי עקיבא ורבי יהודה].

ואם כן, הכא נמי איכא למימר איפכא, דרבי יוחנן הוא דאמר "שיריים מעכבין איכא בינייהו". ורבי יהושע בן לוי סובר שלפי כולם אין שיריים מעכבין, ומה שאמר רבי יהושע בן לוי "לדברי האומר שיריים מעכבין", הוא תנא בעלמא, ולאו להני תנאי. ולדבריו, רבי עקיבא ורבי יהודה "משמעות דורשין איכא בינייהו" ולפי שניהם שיריים אינם מעכבים, ותנא אחר הוא זה שסבר ששיריים מעכבים.

מתניתין:

חטאות הצבור החיצוניות, שלא התבאר דינן במשנה הקודמת [שעסקה בחטאות הפנימיות בלבד], וחטאת היחיד דינם הוא כמבואר להלן.

ובמאמר מוסגר מבארת המשנה: אלו הן חטאות הציבור החיצוניות: שעירי מוסף של ראשי חדשים, ושעירי מוסף של המועדות.

חטאות הציבור האלה וחטאות היחיד - שחיטתן בצפון, וקיבול דמן בכלי שרת בצפון, ודמן טעון ארבע מתנות נפרדות שנותנן הכהן באצבעו על ארבע קרנות המזבח.

כיצד הוא סדר מתנות הדם שלהן?

גמרא לא אם אמרת בתחתונים שנתנו למעלה כו'. כצ"ל:

תד"ה תאמר. מעולת העוף שסופו למטה. עי' לקמן (נד) ברש"י ד"ה וממצה מדמה ובתד"ה ואי ותבין:

גמ' תסתיים דריב"ל הוא דאמר שיריים מעכבי כצ"ל:

רש"י ד"ה תאמר בניתנין וכו' הלכך לא חמירי ויוכשרו למטה כצ"ל:

גמרא הכהן המחטא אותה כו׳. פירוש העובד עבודתו שהיא נעשית חטאת על ידו וכן פירש רש״י בחומש פ׳ ויקרא ו׳ וכתיב בתריה יאכלנה במקום קדש:

רש״י ד״ה המחטא אותה כו' אם חטא את דמה כו׳ כצ״ל:

ד״ה וכי מאין כו׳ לפסול הס"ד:

ד״ה שכן סופן כו׳ שירים נותנים ליסוד הס״ד והד״א וכצ״ל:

ד״ה שסופן לחוץ שפיכת כו׳ כצ״ל:

ד״ה ואם עשאן כו' כתב בהו כדרבינן מועשה כו׳ כצ"ל:

ד״ה אי הכי דשירים מבחוץ כו׳. פירוש מדם הפנימי דשירים חיצונים לכ״ע לא מעכבי:

ד״ה משמעות דורשין כו' מדריש ובכפרה דהיינו כו׳ כצ״ל:

ד״ה לדברי האומר כו' כדי שיהיה לו שירים דאע״ג דאמרינן כו׳ כצ״ל:

בא״ד שירים מעכבים לא אמרינן אם גמר כו' הד״א וכצ״ל:

ד״ה תנא ר״נ כדברי האומר כו׳ דקתני כו' כצ״ל:

בא״ד אחרים קאי ולא אהני תנאי דלעיל א״ר יהודא כו' הד״א וכצ״ל:

תוס׳ ד״ה אותה שנתן כו' ולא שייכי כאן כו׳. יש מקשין לא ידעתי למה לא שייך כאן הא דשמואל דהא מפורש שם דהניתנים למעלה שנתנם למטה פסול בשר ונתכפרו בעלים וא״כ בע״כ ס״ל דמיעוט אותה קאי אבשר וצל״ע רב {צאן קדשים:ו}אפשר להגיה כאן ולא ס״ל כאן ההיא דשמואל עכ״ד. ולענ"ד אינו מן הצורך להגיה ויש ליישב גירסא זו והכי פירושו דקאמר הכא וכי מאין באת להכשיר שהוצרך להביא מקרא לפסול וקאמר מכלל שנאמר ודם זבחיך ישפך ולא קאמר מכלל דכתיב ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר כיון שהגיע דם למזבח נתכפר כההיא דשמואל משום הכי כתבו ולא שייכי כאן ההיא דשמואל כיון דהאי תנא ס״ל דשלא במקומו לאו כמקומו דמי ע״כ לא ס״ל הך דרשא דשמואל כיון שהגיע דם למזבח נתכפר מ״ה קאמר מכלל שנאמר ודם זבחיך ישפך כנ״ל וברור הוא. ומ״ו הב״ז כתב נמי דיש מקשים והניחו בצ״ע:

ד״ה מה דמים כו׳ ותימא הא בבהמה כו'. ונ״ל ליישב דבבהמה כתיב היא בשחיטה וילפינן מיניה לעיל ד״ה שישחטנו לשם חטאת ואם לאו פסולה אבל בזריקה לא כתיב היא למילף מינה שאם שינה הזריקה שתהא פסולה אבל בחטאת העוף כתיב היא בהזאה וילפינן מיניה שפיר שאם שינה בהזאה פסול ומ״ה דייק רש״י בלישנא דהא כתיב בהזאת חטאת היא כנ״ל ברור ונכון:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

גמרא[^4] יכול יעכבנו ת״ל וכלה מכפר וכו׳ יש להקשות א"כ אמאי איצטריך לכתוב הפר עד דאיצטריך לכתוב וכלה מכפר לא ליכתוב הפר ואנא ידענא מק״ו דטעון יסוד ואינו מעכב כיון דלא שנה עליו הכתוב ואין לומר דאיצטריך לכתוב הפר כדי ללמד על יסוד מערבי כמו שפרש״י לעיל בריש שמעתין דזה לא אתי מק״ו דמ״מ דון מינה ומינה ואפי׳ למ"ד דון מינה ואוקי באתרא הכא מודה כיון דלא כתיב ביה יסוד כלל מהיכא ידעינן מערבי או דרומי וי״ל כיון דליכא למידרש אמרינן מילתא דאתיא בק״ו טרח וכתב לה קרא וכן צ״ל נמי גבי פר כהן משיח ודוק:

[^4] מאת העורך: בדפוס וילנא הקטעים דלהלן מופיעים בדף נב עמוד א

שם ק״ו לפר כהן משיח משעיר נשיא וכו׳ יכול יעכבנו אין להקשות הא איצטריך אל יסוד מזבח העולה ולא יסוד מזבח הפנימי כדאמרן לעיל י״ל דאי להכי הוא דאתא לחוד לא הו״ל למיכתב אשר פתח אהל מועד אלא מדכתביה ש״מ דלגופיה נמי אתי כדאמרן לעיל ולכך כיון דאתי מק״ו ה"א דכתביה לעיכובא אבל אכתי קשה דאי מק״ו משעיר נשיא לא הוה ידעינן איזה יסוד לכך איצטריך אשר פתח אהל מועד לאשמעינן יסוד מערבי כדאמרן לעיל ומנ"ל לעכב וי״ל דהוה ילפינן מפר העלם דכתיב נמי אשר פתח אהל מועד דהתם ליכא למימר דאתי לעיכובא דהא כתיב ביה ונסלח אע״פ שלא נתן שירים כדאיתא לעיל פ׳ ב״ש דף ט״ל ע״ב ודוק:

שם[^5] דתניא הכהן המחטא אותה אותה שניתן דמה למעלה ולא אותה שניתן דמה למטה אינו ר"ל דאם נתן דמה למטה פסולה ולא נתכפרו בעלים דהא אמרן לעיל בפ״ב דף כ״ו ע״ב אמר שמואל פסול בשר אבל בעלים נתכפרו דאמר קרא ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר כיון שהגיע דם למזבח נתכפרו בעלים ופסקו הרמב"ם ז״ל בפ"ב מהל׳ פסולי המוקדשין דין י׳ אלא ר״ל שאינה נאכלת וכן פרש״י אבל קשה אמאי איצטריך אותה למעט שאינה נאכלת תיפוק ליה מההוא קרא גופיה ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר לכפרה נתתיו ולא לדבר אחר כדאיתא התם ואפשר דשמואל סמיך אהאי מיעוטה דאותה דלכפרה נתתיו דרשינן מינה ולא למעילה כמ״ש התוס׳ שם ודוק:

[^5] מאת העורך: מכאן יש התאמה בין מהדורת הש"ס שהיתה למחבר לדפוס וילנא

תוס׳ ד״ה אותה שנתן דמה וכו׳ וא״ת א״כ היכי פריך לעיל וכו׳ אימא וכפר אע״פ שלא נתן למעלה וכו׳ ר״ל ומשמע התם דבא להכשיר אף לאכילה דומיא דקתני וכפר אע״פ שלא נתן אלא אחת ועוד דאי לא אתי אלא לנתכפרו בעלים הא ילפינן ליה מקרא דואני נתתיו לכם על המזבח לכפר כדשמואל ואע"ג דלכפר לא משמע אלא לכפרה ולא לדבר אחר מ״מ וכפר לגמרי משמע ואפי׳ בשר שרי באכילה כמ"ש התוס׳ שם ותירצו וי״ל דהוה דריש אותה וכו׳ אותה למעלה ולא אחרת למעלה וקשיא לי השתא נמי אימא דאותה אתיא לההיא דרשא ומנ״ל דבשר אסור באכילה וצ״ע:

בא״ד א״נ היה מפרש אותה יאכלנה אבל למטה לא יאכלנה ולעולם כיפר ולית ליה דההיא דשמואל דכיון שהגיע וכו׳ כצ״ל נ״ל ר״ל הא דפריך אימא וכפר אעפ״י שלא נתן למעלה וכו׳ היינו דוקא לענין דנתכפרו בעלים ולא הוי דומיא דקתני וכפר אע״פ שלא נתן אלא א׳ דאיירי דמותר אף באכילה אלא הא כדאיתיה והא כדאיתיה ולפי מאי דפריך היה מפרש אותה יאכלנה וכו׳ אבל לעולם כיפר אבל לפי מאי דמשני ליה ס״ל דאותה אתי למעט אף לענין כפרה ולית ליה ההיא דשמואל דכיון שהגיע דם וכו׳ אלא ס״ל כר׳ יוחנן דשלא במקומו לאו כמקומו דמי ודוק:

ד״ה מה דמים האמורים למטה וכו׳ ותימא הא בבהמה נמי כתב היא ונימא כמו כן וכו׳ עיין בס׳ קרבן אהרן פ׳ צו דף י״ג ע״א מה שיישב לזה:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

חידושים

ד״ה אותה שנתן דמה כו׳ כדדריש לעיל פ״ק (דף י') אותה למעלה כו׳ וכצ״ל:

בא״ד. ולא שייכי כאן דההיא דשמואל כו׳ (והיא בפ״ב ד׳ כ״ו ע״ב ע״ש) אכן לא ידעתי למה לא שייך כאן הא דשמואל דהא מפורש שם דהניתנים למעלה שנתנן למטה פסול בשר ונתכפרו בעלים וכ״כ התוס׳ ר״פ חטאת העוף וא״כ בע״כ ס"ל דמיעוט אותה קאי אבשר וכ״כ הרמב״ם בפ״ב מה׳ פסוה״מ כשמואל וצל״ע רב. ואפשר להגיה בלשונם ולא סבירא כאן ההיא דשמואל וכו׳ ודוק:

ד"ה מה דמים האמורים כו׳ פסלה ותימה כו' בפ׳ חטאת העוף עשאה למטה כו' (ר״ל לעולת העוף) ומיהו כו׳ ידעינן מנ"ל הס״ד. ור״ל דלא ידעינן מנ״ל דעולת עוף שעשאה למטה שיהי׳ פסולה דלמא הא דבעי למעלה היינו למצוה כדיליף בדף ס"ה ע״א מה הקטרה בראש כו׳ וכ״כ התוס׳ ר״פ חטאת העוף כו׳ וק״ל:

הגהות

גמרא דברי ר' ישמאל ק״ו לפר כהן משיח בשעיר נשיא מעתה ומה מי שאין נכנס דמו כו׳ כצ״ל וכן הוא בגמרא ש״ק:

מה שאין מזבח הפנימי כו׳ כצ"ל:

{רש"י} ד"ה ושאינו כו' צריך מיצוי הס״ד:

ד״ה המחטא אותה כו׳ אי לא לא הס״ד:

ד״ה נאמרו דמים כו׳ קיר התחתון הס״ד:

ד״ה מה דמים כו׳ דהכי אמרינן לקמן כצ״ל ועלה כו׳ (ר״פ חטאת העוף במשנה א׳) כולן פסול הס״ד:

ד״ה שכן סופן כו׳ שירים הס״ד:

ד״ה תאמר בניתנין כו' דהא לכ״ע שירים כו׳ כצ"ל:

ד״ה ה״ג אלא כו׳ חמירי לעכב מלעשות בחוץ כו' כצ״ל:

ד״ה משמעות דורשין כו׳ תלויה השלמים ושירים לא כו׳ לפני ולפנים הוא דכתיבא הס״ד:

ד״ה שירים מעכבי כו׳ ואפילו במתן יסוד משמע הס"ד:

ד״ה לדברי האומר כו׳ בהיכל כדי שיהו כו׳ בפני עצמן לדברי האומר שירים מעכבים הד״א והס״ד:

ד״ה אטו ר"י כו׳ כצ״ל:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

גמרא יכול יעכבנו תלמוד לומר וכלה מכפר יש להקשות דמ״מ לישתוק מהפר ויש לישב דאי לא נכתב רבוי דהפר הייתי אומר ק״ו ניתן לידרש וכמאן דכתוב בהאי ענינא דמי וכלה מכפר על קל וחומר זה נמי קאי אבל השתא דכתיב רבוי בפירוש ובהאי ענינא דוכלה כפר לא כתיב שום רבוי ש״מ דלא קאי אלא על מה דכתיב בהאי ענינא וק״ל:

שם ק"ו לפר כהן משיח וכו׳ ופר העלם אף דיכולין ללמוד בק״ו כבר נתמעט מונסלח דאין מעכב לעיל בפ׳ ב"ש דף ל"ט ע"ב ועי״ש בתוספות אך יש להקשות איך קאמר יכול יעכבנו הלא איצטרך ללמוד אל יסוד מזבח עולה ולא יסוד מזבח פנימי ואי לא היה נכתב הכא הייתי מוקי קרא לפר העלם ושעיר נשיא כל חד לגופיה וכ"ת דפריך הכי דלא לכתוב רק יסוד דמזבח העולה או אל יסוד אשר פתח אוהל מועד ואמינא לגופיה לא איצטרך דילפינן מק"ו אלא ע"כ דאתי למעט שלא ליתן על יסוד מזבח הפנימי והשתא דנכתוב תרווייהו ש"מ לעיכובא אבל זה אי אפשר לומר דהא ע"כ פנים איצטרך לגופיה שישפכם ליסוד מזבח החיצון דאי מק"ו הייתי יליף שטעון יסוד על יסוד דידיה ויש לישב דר"י היה רוצה ללמוד מק״ו זה יכול יעכבנו ר״ל מנ"ל ללמוד לעיל מיסוד מזבח העולה מיעוטא דילמא יסוד דידיה ילפינן מק"ו והא דכתבה רחמנא תרי מיעוטי אתי לעכב ולכך קאמר ת"ל ואת כל הדם ישפוך וע"כ קרא אתי למעט פנימיות מיסוד ובזה מיושב מה שהקשו התוספות לעיל בפ׳ ב"ש דף ל״ט ע"ב ד"ה ונסלח וז"ל וקשיא לי דונסלח בפר העלם למה לי ניליף מכהן משיח דשירים לא מעכבי כיון דפר העלם נמי אתי בק"ו א"כ אי לאו קרא דונסלח הייתי אומר כל מה דכתב בגופיה כאלו שנה עליו לעכב כיון דאפילו אי לא כתב הוה אתי מק"ו והתם לא שינה בהילוך כמו שפי׳ התוס׳ שם א"כ הייתי מוקי קרא לעיכובא ולא למעט שאין לפנימית יסוד כלל ולכך איצטרך ונסלח דלא מעכב וע"כ קרא אתי למעט שאין לפנימי יסוד כלל ודוק:

תוס׳ ד"ה יכול יעכבנו קשה להם דלפי האמת קרא מיותר וע״כ צריך לומר מילתא דאתי בק"ו טרח וכתב לן קרא א״כ השתא נמי מנ"ל ללמוד עיכובא ולכך מפרשים דלית לן למימר טרח וכתב לן קרא כל מה דאיכא למיפרך למידרש וק״ל אבל לפי מה שכתבתי בפירוש הגמרא אין אנו צריכין לפי׳ זה:

ד"ה אותו שנתן דמו למעלה וא״ת היכי פריך לעיל כו' דדריש לעיל פ"ק ד״י אותו למעלה כו׳ הגהות הב״ז:

בא"ד ולא שייכא כאן ההיא דשמואל והוא בפ' ב׳ דף כ״ו ע"ב וז"ל מ״ו הב״ז אכן לא ידעתי למה לא שייך כאן הא דשמואל דהא מפורש שם דהניתנים למעלה שנתנם למטה פסול בשר ונתכפרו בעלים ואם כן בע״כ ס"ל דמיעוט אותה קאי אבשר וצל״ע רב ואפשר להגיה בלשונם ולא סבירא כאן ההיא דשמואל וכו׳ ודוק עכ״ל והנה אגב שיטפה לא דק בלישני׳ דכתב וא"כ בע"כ סבירא ליה דמיעוט אותה קאי אבשר וזה אינו דלשמואל אין צריך למעט בשר דילפינן התם מגופיה דקרא מדכתב לכפר לכפרה נתתיו ולא לדבר אחר ואפשר שטעות נפל בדפוס וצ״ל ס״ל דמיעוט אותה קאי אותה למעלה ולא אחרת למעלה ועל עיקר תירוץ התוספות קשה לי דעכשיו נמי מנ"ל לבטל הסברא דילמא אם נתן למטה כפר כמו שאם נתן במתנה אחד כפר וקרא אתי ללמוד אותה למעלה ואפשר בשביל זה תירצו תירוץ אחר וכו׳ ולא שייכא כאן ההיא דשמואל והנה לגירסת הב״ז דגרס ולא סבירא אין זה תלוי בתירוץ זה בל״ז פשיטא מוכח דלא סבירא הך דשמואל וכן היה להם לכתוב זה בפ׳ ב"ש על הא דפריך אימא וכפר אע״פ שלא נתן למעלה אלא למטה דמשמע אפילו בשר מותר באכילה ונ"ל דמאן דגר׳ כפשטה ולא שייך נמי לא משתבש דהא התוספות תירצו דקושית המקשה בענין זה דמאותה נילף מיעוטא שלא יאכלנה למטה וכפר אתי ללמוד שמ״מ מכפר ואי מאותה לבד הייתי יליף שאפי׳ אינו מכפר ואי מכפר לבד הייתי יליף אפילו באכילה מותר ולכך איצטרך תרווייהו ועל זה קשה דהא אף דלית להו דרשה דשמואל מ"מ יליף שמואל לעיל ממילת וכפר לכפרה נתתיו ולא לדבר אחר וממעט אכילה מגופיה דקרא א"כ ה״נ למה לי תרי קראי ליכתוב רק וכפר וממילא ידעינן דלכפרה נתתיו ולא לדבר אחר ולזה תירצו ולא שייכא וכו׳ דיש לחלק בין וכפר ובין לכפר וכן כתבו התוספות לעיל בפ׳ ב"ש דף ל״ח ע"א וז"ל ואין להקשות דהכא דרשינן וכפר לגמרי ואפי׳ בשר שרי באכילה ולעיל בפ׳ שני דרשינן לכפרה נתתיו ולא לדבר אחר דיש לחלק וכו׳ הרי להדיא דפשיטא להו דלית ליה הך דרשא דשמואל אך קשיא להו דלדרוש נמי מוכפר לכפרה נתתיו ולא לדבר אחר וק״ל והן הן הדברים בכאן:

ד"ה מה דמים האמורים למטה פי׳ הקונטרס וכו' ותימא הא בבהמה נמי כתיב היא נ"ל לישב תמיהת התוספות דבחטאת בהמה כתיב היא למעלה ואחר כך כתיב הכהן המחטא אותה דמשמע דהיא לא קאי על כהן המחטא אבל בחטאת עוף כתיב חטאת היא אחר והזה מדם החטאת על קיר המזבח ולכך ילפינן שפיר שאם שינה בהזיה פסול וק"ל:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

ושאינו נשאר. כלומר אם יצא כל הדם בהזאה אין צריך מיצוי: האי תנא סבר שיריים מעכבין גרסינן: המחטא אותה. הזורק את דמה ובכללה דזאת תורת החטאת כתיב אותה מיעוטא היא אם מחטא את דמה כהלכתו שכתבתי לך בה קרנות דהיינו למעלה הוא דהואי חיטוי ונאכלת אי לא לא: וכי מאין באת. להכשיר שנזקקת להביא מקרא לפסול: ישפך. שפיכה אחת ונאמר והבשר תאכל: נאמרו דמים למטה. מחוט הסיקרא בחטאת העוף והזה מדם החטאת (ויקרא ה) ודרשינן ליה לקמן (דף סד:) זה קיר התחתון: ונאמר דמים למעלה. בחטאת בהמה: מה דמים האמורים למטה שנתנן למעלה לא כיפר. דהא כתיב בהזאתו חטאת היא שאם שינה בה פסול דהכי אמרינן לקמן (דף סו.) עשאה למעלה כמעשה כולן פסול: שכן סופן למטה. שירים ניתנין ליסוד: שסופן לחוץ. שפיכת שיריהם: ואם עשאן בתחילה בחוץ לא כפר. דעיכובא כתיב בהו כדרבינא מועשה כאשר עשה: שאין מזבח הפנימי ממרקן. שאין שם גמר מתן דמים שעודן צריכין עבודה אחת הילכך חמירי ולקמן מפרש ואזיל מאי היא: תאמר בניתנין למעלה בקרנות שממרקות אותו. שהוא גמר מתן דמיהם לעכב דהא לכולי עלמא שיריים החיצונים לא מעכבי הילכך לא חמירי ויכשרו למטן להכי איצטריך אותה: מאי שכן אין מזבח הפנימי ממרק אותו [לאו]. דשפיכת שיריים מעכבי בהו: אמר ליה רבא. לרמי בר חמא: אי הכי. דשיריים מבחוץ מעכבי בהו כל שכן דאתיא מקל וחומר ולא בעי קרא: ומה דמים הפנימיים שסוף שיריהם חובה לחוץ לעכב עשאן בתחילה בחוץ כו': הכי גרסינן אלא אין מזבח הפנימי ממרקן בלבד אלא פרכת. דדמן טעון תחילת הזייה על הפרוכת הואיל וטעונין שתי עבודות בפנים חמירי לעכב מלעשות' בחוץ תאמר בניתנין למעלן שכן קרנות ממרקות את עבודותיהן העליונות ואין טעונין שתי עבודות אבל בשיריים לא קאמר דליעכבו: ה''ג ת''ר וכלה מכפר וגו'. ולקמיה מפרש מאי קאמרי ומאי בינייהו: מפני מה לא נאמר. מפני מה לא נדרשנו כסדר מכתבו: משמעות דורשין כו'. תרווייהו ללמד על המתנות שמעכבות קאמרי אלא מר משמע ליה הכי ומר משמע ליה הכי רבי עקיבא משמע ליה מדסיפא לרישא מדריש בכפרה דהיינו במתנות תלויה השלמה ושירים לא מעכבי ור' יהודה נמי שירים לא מעכבי אית ליה וה''ק מ''ט תדרשיה הכי דהשתא לא שמעינן מינה שכל מתנותיו מעכבות דאיכא למימר בכפרת מתנה אחת קאמר דומיא דחטאות החיצונות אלא דרוש הכי אם כלה הכל כמה שכתב הוא דכיפר ואם לא כלה כל מה שבענין לא כיפר ולמדנו שאם חיסר אחת מן המתנות לא עשה כלום ושיריים לא מעכבי שאינן אמורין בענין זה דגבי פר כהן משיח הוא דאיתרבי פר יום הכיפורים לשירים ולרבי יהודה איצטריך למילף עיכוב מתנות מהכא משום דאמר כי כתיבא חוקה בדברים הנעשין בבגדי לבן לפני ולפנים הוא דכתיב: שיריים מעכבי איכא בינייהו. ולרבי עקיבא לא מעכבי וה''ק אם כיפר מה שאמור בענין כלה דכתיב חוקה לעיכובא אבל שיריים שאינה אמור בענין לא מעכבי ואתא רבי יהודה למימר כלה כל צורכי עבודותיו ואף המלמדין לו ממקום אחר כיפר ואם לא כלה לא כיפר שאם חיסר אחת מכל המתנות כו' ואפילו במתן יסוד משמע: לדברי האומר שיריים מעכבי כו'. אם גמר מתנות כולן ונשפך הדם מביא פר אחר ומתחיל בהיכל כדי שיהו לו שיריים דאע''ג דאמרי' גמר מתנות מבפנים ונשפך הדם מביא פר אחר ויתחיל בפרכת גמר מתנות שעל הפרכת ונשפך הדם יביא פר אחר ויתחיל במזבח ואין צריך להתחיל עבודה שהשלים שכולן כפרה בפני עצמן לדברי האומר שיריים מעכבין ולא אמרי' אם גמר מתנות מזבח הפנימי ונשפך הדם יביא אחר וישפוך על יסוד החיצון דאם כן לאו היינו שירים אלא במזבח יתחיל שיעשו שיריים וישפכם בחוץ אלמא לרבי יהושע בן לוי איכא למאן דאמר שיריים מעכבין: אטו ר' יוחנן מי לית ליה הך סברא. דאיכא למאן דאמר שיריים מעכבין: והא אמר רבי יוחנן. בפרק השוחט (לקמן דף קיא.): תנא רבי נחמיה כדברי האומר כו'. דקתני רבי נחמיה אומר שירי הדם שהקריבו בחוץ חייב ואמר רבי יוחנן עלה תנא רבי נחמיה למילתיה כדברי האומר שיריים מעכבין אלמא לרבי יוחנן נמי איכא דאית ליה הכי אלא מאי משני עלה דרבי יוחנן כי מוקמן לה כר' יהושע בן לוי מבעית לשנויי אדרבי יוחנן לדברי האומר דקאמר אתנאי אחרים קאי ולא אהני תנאי דלעיל קאי ארבי יהודה ורבי עקיבא הכא נמי איכא למימר דרבי יוחנן הוא דאמר שיריים מעכבים איכא בינייהו והא דקאמר רבי יהושע בן לוי לדברי האומר לאו אהני תנאי קאי: מתני' אלו הן חטאות ציבור. שאנו צריכים להזכירם שהרי הפנימיות פר העדה ושעירי עבודת כוכבים כבר נשנו: שעירי ראשי חדשים ושל מועדות. שהן על מזבח החיצון: שחיטתן בצפון. שהרי למדנו בבנין אב לכל חטאות: ארבע מתנות כו'. כדילפינן מקרנות קרנות בפרק בית שמאי (לעיל דף לז:):

אותה שנתן דמה למעלה ולא אותה שנתן דמה למטה. וא''ת א''כ היכי פריך לעיל בריש בית שמאי (דף לח.) אימא וכפר אע''פ שלא נתן למעלה אלא למטה וי''ל דהוה דריש אותה לדרשא אחריתי כדדריש לעיל בפ''ק (דף י:) אותה למעלה ולא אחרת למעלה א''נ הוה מפרש אותה יאכלנה אבל למטה לא יאכלנה ולעולם כיפר ולא שייכא כאן דההיא דשמואל (לעיל ד' כו:) דכיון שהגיע דם למזבח נתכפר: מה דמים האמורים למטה אם נתנן למעלה לא כיפר. פירש בקונט' דבחטאת העוף כתיב היא שאם שינה בה פסלה ותימה הא בבהמה נמי כתיב היא ונימא כמו כן שאם שינה בה פסלה: תאמר בניתנין למעלה שסופן למטה. תימה מעולת העוף שסופן למטה ותנן לקמן בפ' חטאת העוף (דף סו.) עשאה למטה כמעשה כולן פסולה ומיהו היא גופה לא ידעינן מנא לן: