זבחים עח ע"ב

דף עח - ב

אלא, גם ריש לקיש סבירא ליה שנותן טעם דינו הוא מהתורה ולא איירי ריש לקיש בפיגול ונותר וטמא בשני מינים וכגון בשר ומנחה כדקא סלקא דעתין, אלא אם התערבו מין בשאינו מינו וניכר טעמו של האחד בשני מודה ריש לקיש שלוקה עליו מדאורייתא, ונקבע שיעור הביטול בטעמא, שכל עוד ניכר הטעם אין האיסור מתבטל, למרות שהוא מעורב ברוב של מין אחר.

אבל אם היתה התערובת מין במינו, ובהכי איירי ריש לקיש, שהתערב בשר בבשר ולא ניכר טעמו של האחד בשני, הרי הוא מתבטל ברובא.

ותמהינן: מדוע כאשר מהתערב מין במינו הרי הוא מתבטל ברוב גרידא? ואמאי לא נשער את תערובת מין במינו כאילו היתה תערובת של מין בשאינו מינו, ואילו היה בה נתינת טעם לא היה דין ביטול ברוב.

ויש להוכיח שבמקום שהתערב מין במינו משערים כאילו היתה התערובת מין בשאינו מינו ומשערים אם בתערובת שכזאת היתה נתינת טעם מהא דתנן במשנתנו: דם שנתערב ביין ואין ניכר הדם משום שמראהו אדום כמראה היין, רואין אותו את היין כאילו הוא מים ומשערים אם היה ניכר מראה הדם בשיעור מים שכזה.

מאי לאו דאכן זוהי כונת המשנה לומר - רואין אותו ליין כאילו הוא מים, ואם כן הוא הדין בדין נותן טעם יש לנו לשער כשהתערב במין במינו כאילו התערב מין באינו מינו ולשער את הטעם.

ודחינן: לא זוהי כונת המשנה. אלא - רואין אותו לדם כאילו הוא מים. ובאה המשנה לומר דדין דם שהתערב הוא בחזותא, וכשהתערב ביין שלא ניכר בו חזותא של הדם הרי הוא בטל ברוב.

ותמהינן: אי הכי אמאי נקט תנא דמתניתין לישנא דרואין אותו כאילו הוא מים, והרי "בטל" מיבעי ליה למימר, שזהו דינו.

ועוד קשה, דהא תניא בתוספתא דמקואות: דלי טמא שהוא מלא ביין ובא להטביל את הדלי במקוה כדי לטהרו מטומאתו, הרי אם ניכר מראה היין שבכלי בתוך מי המקוה הרי הוא חוצץ בין מי המקוה לכלי ולא עלתה טבילה לכלי.

ואם היה בכלי יין לבן שמראהו כמו מי המקוה

רבי יהודה אומר: רואין אותו, את היין הלבן, כאילו הוא יין אדום, ואם הוא היה בשיעור כה מועט עד שדיהה מראהו של היין האדום ולא היה ניכר במים, הרי הכלי כשר לטבילה, שאין היין הלבן שבתוכו מהווה חציצה. ואם לאו, שיש יין לבן בשיעור שכזה שאילו הוא היה יין אדום הוא היה ניכר, הרי הכלי שיש בו שיעור יין לבן שכזה פסול לטבילה.

וחזינן מהכא שאומרים "רואין" כאילו הוא יין אדום שניכר מראהו. ואם כן, אמאי לא אמרינן "רואין" במין שהתערב במינו, שנראה כאילו נתערב באינו מינו אם בשיעור שכזה היתה נתינת טעם?

ומשנינן: פלוגתא דתנאי היא אי אמרינן "רואין ".

דתניא: דלי טמא שיש בו יין לבן או שיש בו חלב, והטבילו - הולכין אחר הרוב. ואם יש בכלי תערובת של רוב מים ומיעוט יין לבן או חלב, עלתה לו טבילה. מפני שאין מראה היין או החלב ניכר במים.

רבי יהודה אומר: רואין אותו את היין הלבן או את החלב כאילו הוא יין אדום, שאם היה בשיעור מועט עד שדיהה מראהו של היין האדום ואינו ניכר במים הרי הכלי כשר לטבילה, ואם לאו שאילו היה היין אדום הוא היה ניכר, הרי אותו הכלי פסול בטבילה.

ומוכח מהאי ברייתא שענין "רואין" הוא פלוגתא של תנא קמא ורבי יהודה.

ורמינהי סתירה לכך, לכאורה, ממה ששנינו במסכת מקואות

דלי טמא שהוא מלא רוקין והטבילו - כאילו לא הטבילו. שהרוק, שהוא עבה, מהווה חציצה בין הכלי למי המקוה. ואם היו בכלי מי רגלים הרי זה כאילו היה הכלי מלא במים, שאינן מהווים חציצה, וכשמשיק את מי המקוה למי הרגלים נעשים מי הרגלים חיבור למי המקוה ועלתה טבילה לכלי, כי "רואין" אותן את מי הרגלים כאילו הן מים, אף על פי שמראיהן שונה במקצת מהמים.

ואם היה הכלי מלא מי חטאת, אין הן נחשבים כמים, משום חשיבות קדושתן, ומשום שהם מטמאים את הנוגע בהם כחומר הנוגע באב הטומאה, הילכך לא עלתה טבילה לכלי עד שירבו המים של המקוה הנכנסים לתוך הכלי על מי החטאת הנמצאים בו.

ומדייקת הגמרא: הרי נאמר לגבי מי הרגלים ש"רואין" אותם כאילו היו מים. מאן שמעת ליה דאית ליה "רואין", רבי יהודה. וקתני בסיפא, במי חטאת שהתערבו, דסגי ליה ברובא, ולא אמרינן רואין את מי החטאת כאילו הם יין אדום וכל עוד לא דיהה המראה הרי הם חוצצים!?

תד"ה ונשער. הגה"ה ואף על פי שהזכיר בקונטרס כו'. כצ"ל:

(עח ב תוספות) ד"ה דלי שיש בו יין וכו' וא"ת והא אמרינן כל חמרא וכו' לא בטל ממנו שם יין וכו'.—אפשר לתרץ זה שמאחר דרוב מקואות שבזמנם היו של מים מכונסים וסרוחים (עי' שבת יד א) והיין שנופלים בו מים סרוחים אפי' שיעור קטן אינו ראוי לשתייה, וכ"ש כשמים סרוחים רבו על היין שבאופן זה בטל ממנו שם יין.

רש״י ד״ה ונשער מין כו׳ אלו היה מין ושאינו מינו היה יש כו׳ כצ״ל:

ד״ה רבי יהודה כו' לכולה משנה דלי טמא שיש בו יין לבן או חלב שאין מראיהן ניכר בתוך המים והטבילו וקאמר ר״י רואין אותו כאלו הוא יין אדום והואיל ואלו כו׳ הד״א וכצ״ל. ואח״כ ד״ה תנאי היא כו׳ קיימינן הס״ד: ואח״כ ד"ה והטבילו ולא שפך כו' טהור הס״ד: ואח״כ ד״ה דלי שהוא מלא כו׳ כצ״ל: ותיבת כאלו הוא יין אדום יש למחוק וכ״מ בס״י:

ד״ה כאלו לא טבל כו׳ מלא מי רגלים כו'. לפ״ז יש לגרוס בפנים ג״כ מלא מי רגלים:

ד״ה מלא מי חטאת כו' לא בטלין אלא ברובא עד שירבו המים כו' הד״א:

ד״ה וקאמר כו׳ דסגי ליה למבטל כו׳ כצ"ל:

תוס׳ ד״ה ונשער כו' ושאינו מינו היה כו' כצ״ל:

בא״ד נמי לא נבטיל כו' כצ״ל:

בא״ד הג״ה ואע״פ שלא הזכיר בקונטרס אין לפרש שמקשה כו׳ כצ״ל: פי׳ אף ע״פ שלא הזכיר בפרש״י מין במינו בטל מן התורה מ״מ אין לפרש דקושי׳ קאי מדרבנן נ״ל וראיתי בדפוס חדש גירסא אחרינא ושיבוש הוא וכן מצאתי בס״י:

ד״ה לא רואין כו׳ כמו שהמים פסולין כו׳ כצ״ל:

ד״ה דלי שיש בו יין כו׳ ונחית וטביל הס״ד:

ד"ה הולכין אחר הרוב ואם לא היה חציו יין כיון כו' כצ״ל:

בא״ד וי״ל דהכא מיירי בחמרא מזיגא כו'. פי׳ שהיה מתחלה בדלי חמרא מזיגא מ"ה כשרבו המים אח״כ בטל ממנו שם יין:

בא״ד והתמד שהחמיץ הס״ד וכצ״ל. ועיין ברש״י יבמות דף פ״ב ע״ב:

ד״ה דלי שהוא מלא כו' נתערבו במים רואין אותן כאלו הן יין נתערבו במי רגלים אחרים רואין אותן כאלו הן יין במים אם בטל כו׳ כצ״ל: ועיין בר״ש מס׳ טהרות פ״ד שמביא תוס׳:

בא״ד וגם שווין בחזותא וקתני כו׳ כצ״ל:

בא״ד אע״ג דחשיבי ליה קצת מין במינו כו׳. פי׳ דקשה לתוספת השתא דכתבו דהתם מין בשאינו מינו הוא לפ״ז מאי פריך לעיל מר״י ועוד תניא ר״י אומר כו׳ דלמא כי אית ליה לר״י רואין במין בשאינו מינו אבל מין במינו ברובא מ״ה כתבו דחשיבי ליה קצת מין במינו כיון דשוין בחזותא:

בא״ד לא יתכן ליישב הא דנקט מלא כו׳. פי' בשלמא לפרש״י נקט מלא איידי דנקט גבי מי רגלים מלא אבל לפירוש התוספות דגורסים כאלו הן יין ואם בטל מראיהן טהורים ולא משום השקה לפ"ז אין נפקותא במי רגלים במלא ולמה נקט מלא במי רוקין:

בא״ד וי״ל בשביל המיעוט שלא יתבטל אמרינן רואין המיעוט או הרוב בין להקל כו׳ וכצ״ל. פירוש דמ״ה אמרינן במתני׳ רואין מן המבטל ולקולא דאי אמרינן רואין בבטל דהיינו הדם לחומרא נתבטל המיעוט הדם ובדלי אמרינן רואין מן הבטל ולחומרא דאי אמרינן רואין במבטל ולקולא נתבטל המיעוט היינו היין והחלב מ״ה אמרינן רואין מן המבטל היינו הרוב ולקולא ובדלי אמרינן רואין מן הבטל המיעוט היין והחלב ולחומרא:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

גמרא תנאי היא וכו׳ פרש״י דרבנן פליגי עליה דר״י וכו׳ היינו דוקא רבנן דברייתא אבל רבנן דמתני׳ אית להו רואין כר״י דהא דקתני רואין אותו הוא ליין דלא ניחא ליה להש״ס לפרש דקאי לדם כדפריך א״ה בטל מיבעי ליה וכן הא דקתני נתערב בדם בהמה או בדם חיה רואין אותו וכו׳ קאי נמי לדם בהמה וחיה ולא קאי לדם קדשים ור״י דפליג ואמר אין דם מבטל דם לא קאי אלא אסיפא דקתני נתערב בדם בהמה וכו׳ רואין אותו וכו׳ דר״י סבר כיון דהוי מין במינו ממש לא בטיל ואע״ג שאילו היה הדם מים לא היה דם הכשר ניכר בהם אפ״ה כשר לזריקה דמין במינו לא בטל ודוק:

תוס׳ ד״ה ונשער וכו׳ היה נותן טעם הגה״ה ואע״פ שהזכיר בק״ו זלזול איסור אינו רוצה לפרש וכו׳ כצ״ל וכ״ה בד״ח וכ״מ הגה״ה זו בגליון גש״ק ועיקר:

ד״ה לא רואין לדם וכו׳ כלומר הדם פסול כמו שהמים פסולין לזריקה דמין במינו בטל ברובא כצ״ל נ״ל והס״ד:

ד״ה דלי שהוא מלא רוקין גרסי׳ בא לשלול דלא גרסי׳ דלי שהוא מלא משקין כמו שהיא הגירסא שם בסוף מסכת מקואות וטעמו דלא ניחא ליה בהאי גירסא משום דקשיא ליה אמאי כאילו לא טבל הו״ל למימר אם נשתנו מראיהן עלתה לו טבילה לכך גריס מלא רוקין כיון דהרוק עב הוא וחוצץ בפני המים ואינו בטל במים וק״ל:

בא״ד ועוד בלאו סוגיא דלעיל תיקשי ליה רישא לסיפא ר״ל דלפרש״י דמדמה רואין דהכא דלא איצטריך אלא משום שמראיהן חלוק ממקצת מראה שאר מים אף ע״פ שהן מין מים לרואין דלעיל דיין לבן וחלב שאינו מינו וס״ל דמאן דאית ליה רואין דהכא אית ליה נמי רואין דלעיל א״כ בלאו ההיא דלעיל תיקשי ליה נמי ברייתא מינה ובה דברישא אית ליה רואין ובסיפא לית ליה רואין דסגי ליה ברובא וק"ל:

בא״ד הג"ה ועוד אי ההיא דיין לבן וחלב הויא דרביה וכו׳ ומין במינו חשיב ליה כיון דשוין בחזותא תימא מאי קשיא ליה הא לא אמר דמין במינו לא בטל אלא אי הוי מין ומינו גמור כגון דם ודם כדקאמר הכא בברייתא ר״י משום ר״נ אין דם מבטל דם אין רוק מבטל רוק וכו׳ דהוי מין ומינו גמור וכן במתני׳ לא פליג ר׳ יהודה אלא בסיפא בנתערב בדם בהמה וכו׳ אבל בנתערב ביין ל״פ אע״ג דשוין בחזותא דאי אהא נמי פליגי לא הו״ל למיתני אין דם מבטל דם אלא הו״ל למתני׳ מין ומינו לא בטל ומהתימא דהתוס׳ עצמם חילקו זה לקמן כי היכי דלא תיקשי להו אמאי לא הקשה מברייתא דלעיל אמתניתין ודוק:

בא״ד ועוד דבהדיא הו״ל לאקשויי מהך ברייתא וכו׳ והא בטלי מי חטאת במים גם בזה יש ליישב משום דאיכא למדחי דמי חטאת שאני דאין נעשין אב הטומאה ומתקדשין אלא בנתינת האפר עליהן וכיון שכן לא הוי מין ומינו גמור ודוק:

בא״ד ועוד דמי רגלים מיקרו אינו מינו לגבי מים כדאמרינן בסמוך גבי חרסו של זב גם לזה אפשר ליישב דשאני מי רגלים של זב דטעמא דהן אב הטומאה הוא משום דאי אפשר שלא יהיה בהן ציחצוחי זיבה כל שהוא כמ״ש הרמב״ם ז״ל בפ״א מהל׳ משכב ומושב דין י״ד ולכך לא הוי מינו לגבי מים אבל שאר מי רגלים לעולם אימא לך דהוי מין מים ודוק הנה הרמב״ם ז״ל שם בפ״ג מהל׳ מקואות דין י״ח גריס כגירסת רש״י שכתב היה הכלי מלא מי רגלים רואין אותו כאילו הוא מים וגבי היה מלא מי חטאת פסק עד שירבו המים פסקה להאי מתני׳ כולה כצורתה אלא גבי הא דקתני היה מלא רוקין והטבילו וכו׳ גריס היה מלא משקין וכו׳ כמו שהיא הגירסא שם בסוף מקואות והנה קשה כיון דפסק בפ״ב מהל׳ פסולי המוקדשין דין כ״ב כרבנן דמתני׳ דבין במינו גמור בין במינו בחזותא בכולהו אמרי׳ רואין אותו וכו׳ א״כ איך פסק גבי מי חטאת דברובא סגי ואמאי לא אמרי׳ רואין וליכא למימר דאיירי בכלי שתוכו טהור וגבו טמא דאינו אלא מדבריהם כדאוקי רבא דלא משמע הכי מדבריו שכתב אח״כ כלי שתוכו טהור וגבו טמא וכו׳ משמע דעד השתא לא איירי בטומאה מדבריהם אלא מן התורה וכן קשה נמי הא דכתב כלי שהוא מלא משקין והטבילו כאילו לא טבל אמאי לא כתב דוקא שלא נשתנו מראיהן אבל אם נשתנו מראיהן עלתה לו טבילה בשלמא אי גריס מלא רוקין ניחא משום דהרוק עב הוא וחוצץ בפני המים ואינו בטל במים כפרש״י והנה לזה י״ל כיון שכתב שהיה מלא משקין שמעי׳ ממילא דאיירי בלא נשתנו כיון שהיה מלא וכן הא דכתב שם כלי שתוכו טהור וגבו טמא וכו׳ אבל אם היה בו יין אדום או שאר משקין לא עלתה טבילה איירי נמי שלא נשתנו מראיהן וע״ק על מה שחילק שם בכלי שתוכו טהור וגבו טמא שאם היה מלא יין לבן וחלב הולכין אחר הרוב אבל אם היה בו יין אדום או שאר משקין לא עלתה לו טבילה מהיכא מצא חילוק זה בטומאה מדבריהן והנה מצאתי בתוספתא והביאה הר"ש בסוף מסכת מקואות והכי איתא כלי שהוא מלא יין והטבילו אם בטל מראיו טהור ואם לאו טמא מלא יין לבן וחלב אם רבו עליו טהור ואם לאו טמא ר׳ יהודה אומר רואין אותו כאילו הוא יין אדום במים אם בטלו מראיו טהור ואם לאו טמא ע״כ ונראה דהאי ברייתא היא דמייתי הש״ס לעיל דלי שיש בו יין לבן וכו׳ אלא דהש״ס לא מייתי לה לרישא דברייתא משום דברישא לא פליגי הרי מבואר מהאי ברייתא דלרבנן יש חילוק בין יין אדום שאין מראהו שוה למים בין יין לבן שמראהו שוה למים דביין אדום אפילו רבנן מודו דבעינן עד שיבטל מראיו אבל ביין לבן פליגי אר' יהודה וסברי ברובא סגי והנה לפי מ״ש מרן הכ"מ שם דרבינו גריס אמר רבא בדלי שתוכו טהור וגבו טמא וכו׳ ורבא לא אתא לשנויי אדר׳ יהודה אלא מילתא באפי נפשא היא ואתא לפרושי ברייתא דדלי שיש בו יין לבן ויש לי להכריח גירסא זו דאי רבא אתא לשנויי אדר׳ יהודה כפרש"י א״כ מלא משקין אמאי כאלו לא טבל מאי שנא ממי חטאת דסגי ברובא כיון דאיירי בטומאה מדבריהן וכבר תמהו בזה התוס׳ וכתבו דוחק הרבה ליישב זה אבל לגירסא זו דרבא מילתא באפי נפשא היא וקאי לפרושי ברייתא דלעיל דלי שיש בו יין לבן וכו׳ ניחא מעתה הרי מבואר חילוק רבינו דעד כאן לא פליגי רבנן אר׳ יהודה וסברי ברובא סגי אלא דוקא ביין לבן וחלב דחד חזותא הוא עם המים אבל ביין אדום או בשאר משקין אדומים מודו דבעינן עד שיבטל מראיהן וזה החילוק הוא בטומאה מדבריהן כדמוקי רבא לפי גירסת רבינו שכתב הכ״מ והנה לקושיא א׳ שהקשיתי י״ל שלא פסק הרמב״ם ז״ל בפ״ב מהל׳ פסולי המוקדשין דאמרי׳ רואין אלא אי הוי לקולא אבל אי אמרי׳ רואין הוי לחומרא כי הכא במי חטאת לא אמרינן רואין דסגי ברובא וכן משמע לפרש״י לפי האי דמשני הא דידיה הא דרביה דלא אמרינן רואין להחמיר אלא למאן דאית ליה מין במינו לא בטיל ואע״ג דבכלי שהוא מלא משקין והטבילו לא סגי ברובא התם משום דלא שוה בחזותא ולכך לא מהני ליה רובא כיון דאכתי חזינן ביה מראה אדמימות ולכך לא מהני עד שידהה מראהו ואף ע״ג דאפילו היה משקה לבן משמע מדברי רבינו דלא סגי ברובא מדלא חילק חילוק זה אלא בטומאה מדבריהן משמע דבטומאה מן התורה אין חילוק דבכולהו לא סגי ברובא מ״מ מי חטאת אית בהו תרתי למעליותא חדא דשוין בחזותא ועוד שהן מים ממש והמשך הסוגיא לשיטה זו כן הוא דמעקרא פריך ונשער מין במינו במין בשאינו מינו דתנן נתערב ביין רואין אותו כאילו הוא מים והשתא אכתי לא אסיק אדעתיה לחלק בין לקולא בין לחומרא דאדרבא קשיא ליה מכל שכן ועוד פריך ועוד תניא ר״י אומר רואין אותו כאילו הוא יין אדום וכו׳ ומשני ליה תנאי היא דתניא דלי שיש בו יין לבן וחלב והטבילו הולכין אחר הרוב ר״י אומד רואין אותו וכו׳ והשתא כי היכי דלא תקשי דרבנן אדרבנן דרבנן דברייתא לית להו רואין ורבנן דמתני׳ אית להו רואין צריך לחלק בין לקולא בין לחומרא דאי רואין היא לקולא כמתני׳ אמרי׳ ואי רואין היא לחומרא כברייתא לא אמרי׳ דכך קים להו לרבנן דלא ניחא ליה לרבינו לומר דרבנן דמתני׳ לאו היינו רבנן דברייתא ובתר הכי פריך ור׳ יהודה מי אית ליה רואין לחומרא הכא גבי דלי טמא ורמינהי דלי שהוא מלא רוקין וכו׳ מלא מי רגלים רואין אותו כאילו מלא מים וכו׳ מאן שמעית ליה דאית ליה רואין ר׳ יהודה ר״ל מאן שמעת ליה דאית ליה רואין גבי טומאה ר״י דאי בעלמא הא איכא רבנן דמתני׳ דאית להו רואין ואע״ג דרבנן נמי אית להו רואין גבי טומאה לפי מאי דמפרש רבא ברייתא דלעיל לפי גירסת רבינו שכתב הכ״מ וכדמשמע מפירושינו לעיל מ״מ לא קאמרי בהדיא אי נמי אכתי לא ידעינן הא דמפרש רבא דפלוגתא דרבנן ור׳ יהודה הוא בטומאה מדבריהן אבל בטומאה מן התורה מודו לר׳ יהודה דבעינן רואין אע״ג דהוי לחומרא דזהו החידוש שחדש לנו רבא אע״ג דבעלמא לא אמרינן רואין להחמיר דהשתא ס״ד דרבנן פליגי אפילו בטומאה מן התורה לא בעי׳ רואין ולפי המסקנא דרבא אה״נ דאתיא האי ברייתא כרבנן ולכך פריך מאן שמעת ליה רואין ר״י ואע״ג דהאי רואין לא דמי לרואין דלעיל כמו שהקשו התוס׳ מ״מ פריך שפיר דהאי לישנא דרואין גבי טומאה לא אשכחן דרגיל לאומרה אלא ר׳ יהודה ואגב שיטפיה אמרה נמי כאן אע״ג דאין צריך דמי רגלים הוי מין מים והשתא ל״ק מכל מה שהקשו התוס׳ ולהכי פריך מאן שמעת ליה דרגיל לומר האי לישנא דרואין גבי טומאה ר״י אפ״ה קתני סיפא גבי מי חטאת דסגי ברובא ולא אמרי׳ רואין ומשני הא דידיה הא דרביה וכו׳ כפרש״י דרביה דמחמיר במין במינו אית ליה רואין אבל ר׳ יהודה לית ליה רואין והאי ברייתא של מי חטאת דקתני דסגי ברובא דידיה היא דמיקל כיון דאית ליה מין במינו בטל ומודה לסברת רבנן דברייתא דלעיל דלא אמרינן גבי טומאה רואין דר׳ יהודה דפליג התם היא לסברת רביה דאית ליה מין ומינו לא בטל והא דנקט גבי מי רגלים לישנא דרביה נקט אע״פ שאין צריך דמי רגלים הן מין מים ובתר הכי קאמר אמר רבא בדלי שתוכו טהור וגבו טמא וכו׳ כך היא גירסת רבינו כמ״ש הכ״מ וקאי אברייתא דלעיל דלי שיש בו יין לבן וחלב דפליגי רבנן ור״י כמ״ש לעיל ודוק נ״ל והנה מ״ש הכ״מ שם בתחילת דבריו וז״ל פרק התערובת עלה ע"ח אמרינן נותן טעם ברוב אי הוי דאורייתא תנאי היא דתניא דלי שיש בו יין לבן וכו׳ במחילה מכבודו לא דק בזה אדרבא מהאי סוגיא משמע דלכ״ע נותן טעם ברוב דאורייתא ולא קאמר תנאי היא אלא אהא מילתא אי אמרינן רואין ודוק:

בא״ד ורמינהו דהכא אמתני׳ קאי דקאמר ר״י אין דם מבטל דם וכו׳ יש מקשים לפי מ״ש התוס׳ לעיל כיון דהאי דלי יש בו חלב עד רובו לא מחלחלי מיא מאי קושיא דילמא אף דלא בטלי מי חטאת משום דמין במינו לא בטל מ"מ כיון דלא הוי רובא בדלי לא חצצי דמחלחלי מיא בשלמא לפרש״י דקושיא היא דנימא רואין א״כ אי אמרי׳ רואין אפשר אי הוי יין היה מהפך מראית המים ~והנה~ {לוח הטעיות חק נתן: והוה} כאילו כולו יין וחייצי אבל לפי׳ התוס׳ קשה מאי מקשה ונ״ל הא דכתבו התוס׳ עד רובו לא מחלחלי מיא לאו דוקא רובו ה״ה אפי׳ פחות מחציו לא מחלחלי מיא ולא אתו לאפוקי אלא אם הוא דבר מועט מחלחלי מיא א״נ דשאני מי חטאת כיון שיש בו אפר חטאת לא מחלחלי מיא ודוק:

בא״ד וי״ל דלא שמעינן לר״י רואין אלא במין בשאינו מינו וכו׳ אבל במין במינו גמור לא שמעינן ליה דאית ליה רואין יש מקשים דא״כ מאי פריך המקשה לעיל ועוד תניא ר״י אומר רואין אותו כאילו הוא יין אדום מאי קושיא דילמא כי אית ליה לר״י רואין במין בשאינו מינו אבל במין ומינו אף לר״י לית ליה רואין ואנן קיימי׳ במין ומינו גמור דברובא וי״ל שלא כתבו התוס׳ דלר״י במין ומינו גמור לית ליה רואין אלא לבתר דידעי׳ האי ברייתא דקתני מי חטאת סגי ברובא ולא מצי לאוקמא כרבנן דמתני׳ משום דאית להו רואין אפילו במין ומינו גמור כדקתני במתני׳ נתערב בדם בהמה וכו׳ רואין אותו וכו׳ וא״כ מי חטאת אמאי לא אמרי׳ רואין אבל לר"י מצי לאוקמא משום דלא שמעינן ליה דאמר רואין אלא במין בשאינו מינו אבל מקמי דלא ידעינן האי ברייתא לא הוה ידעינן לחלק דמאי שנא כדאשכחן לרבנן דמתני׳ ודוק:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

חידושים

רש״י ד״ה לא רואין כו׳ מים ופסול כו׳ (ר״ל דמים הם פסולים לזריקה ק״ל):

תוס׳ ד״ה ונשער כו׳ יש בדבריהם איזהו ט״ס וכוונתם הוא ליישב הא דפירש הסוגי׳ זו בקונטרס לענין דאורייתא ולא מדרבנן וא״כ ולא היה קשה ממתניתין דשמא איירי מדרבנן אבל דאורייתא י"ל דבטל וק״ל:

ד״ה דלי שהוא מלא כו׳ רואין אותה כו' מלא מי חטאת כו' (כצ״ל והד״א) כדמוכח בסמוך גבי חרסן של זב וגבי חזותא שווין וקתני דסגי כו' אע״ג דחשיבי ליה קצת מין במינו כו׳ (ר״ל לענין דשויא בחזותא ואלו הוי שאינו מינו לא היו הולכים אחר הרוב לת״ק ודו״ק) ומיהו לגי׳ זו כו׳ כמו לפי׳ הקונטרס כו' (ר״ל דלפ״ז בסיפא אלו היה מלא מי רגלים לא סלקא ליה הקשה דילמא מין מים הם ואפילו לא הוי אלא מחצה מי רגלים כיון דלא הוי רובא לא סלקא טבילה דהוי מין בשאינו מינו וק״ל:

בא"ד. וצריך לדקדק כו' כגון במתניתין דם שנתערב גבי דלי יין לבן כו׳ (ר״ל דאמרינן היין וחלב שהוא בטל במים כאלו הוא אדום כו׳ ק״ל):

הגהות

גמרא רואין אותו כאלו הוא מים יין אדום אי דיהה כו׳ כצ״ל:

ורמינהו כו׳ מי רגלים רואין אותן כאלו הן מים. מלא מי חטאת כו׳ כצ״ל לגי׳ רש״י (מיימוני פרק ג׳ מהלכות מקוואות):

רש״י ד״ה ונשאר מין כו' למיקם נמי אמאי כו׳ ולבטלן ברוב נימא רואי׳ כו׳ עד דרבה עליו כ״כ כו' ושאינו מינו כצ״ל והד"א והס״ד: ואח״כ ד״ה מאי לאו כו׳ בשאינו מינו הס״ד:

ד״ה תנאי היא כו׳ וכוותייהו קיימינן הס״ד: ואח״כ ד״ה והטבילו כו׳ היין טהור הס״ד:

ד״ה כאלו הן יין אדום גר׳ כצ״ל:

ד״ה כאלו לא כו׳ חיבור להם וטהור כו׳ מים הן תני נמי כו׳ הד״א:

ד״ה רואין כו׳ רובו לבטולא אלא רואין אותו כו' הד״א והס״ד: ואח״כ ד״ה אלא כו׳:

ד״ה מאן שמעת כו׳ ממראה שלו הס״ד: ואח״כ ד״ה וקאמר היכא דשוה ביה המבטל כגון הד״א:

תוס׳ ד״ה דלי שיש בו יין לבן כו׳ ומיהו איכא למימר בשאר מי כו' כצ״ל:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

רש״י ד״ה מאי לאו רואים לאותו יין כו׳ הנה לפי׳ רש״י והתוס׳ כולם מפרשי האי רואים דמתני׳ לקולא דמכשירין ליה לזריקה ואני אומר דיכול אני לפרש לחומרא כיצד דרך משל דאם נפל מדה אחת דם בשני מדות מים ושני מדות מים יכולים להפך מדה אחת דם שלא יהיה מראה דם ופסול משא"כ דבר אדום שנפל לדם אינו יכול להפך דנשאר מראה דם וה״א אם נפל מדה אחת דם ושני מדות יין דיהיה כשר אמרינן רואין דאם היה היין מים לא היה בו מראה דם א״כ אף השתא דנראה מראה דם פסול הוי רואין לחומרא ועוד נראה לי לפרש כל המשנה לחומרא בדרך אחר דם שנתערב במים ר"ל שהמים מעוטים נתערבו בדם וכמו שמשמע בגמרא שנפלו מים לתוך הדם והא דקרי ליה נתערבו מרובה בדבר מועט לפי שמים אף שהם מעוטים יכולים להפך מראה דם שיהיה דיהה דמראית דם גמור בעינן ולא חזותא ולכך קרי ליה לדם שנתערב במים וחזינן אם יש מראית דם כשר ואם לאו פסול נתערב ביין שהיין מועט נפל לתוך דם לא אמרינן מין במינו בטל אלא רואין אותו יין כאלו הוא מים ואם היה בו מים כ״כ היה מהפך מראית דם א״כ אף השתא פסול וכן אם נתערב בדם (ומיהו משמע בפסחים דף ס״ה ע"א ע"ב דר״י סבר כוס היה ממלא מדם התערובות שאם ישפוך דמו של אחד מהם זה מכשירו ומוקי ליה בגמרא דר"י לטעמיה דאין דם מבטל דם ש״מ דלענין התירא קאמר דאינו מבטל ומותר לזרוק) ור' יודא סבר אין דם מבטל דם דאם נפל טפה אחת של חולין לתוך דם הרבה של קדשים אינו בטל ופסול להקריב שמעורב בו דם פסול ואם היה איפכא דם קדשים מועט שנפל לדם מרובה פשיטא דפסול דדם קדשים הוי היתר ודם חולין הוי כמו איסור ולדעת הסוברי׳ דמין במינו לא בטיל אם נפל כזית היתר בהרבה זתים של איסור פשיטא דאסור לאכול ולא זכיתי להבין למה לא פי׳ רש״י במשנה בדרך זה וצ״ע ובגמרא דתירץ לו רואין לדם כאלו מים ר"ל דתירץ לו המתרץ דמיירי דיין מרובה ודם מועט ורואין אותו כאלו מים דפסול לזריקה דמין במינו בטל וק״ל:

תוס׳ ד״ה ונשער מין במינו כו׳ הגהה ואף ע״פ שלא הזכיר קונטרס כצ״ל ר״ל שלא הזכיר בקונטרס הא דכתבו התוספות ואת אמרת מין במינו בטל מן התורה מ"מ לא רצו התוספות לפרש בפירוש רש״י שמקשה מדרבנן וק"ל:

ד"ה דלי כו׳ כיון דהאי דלי יש בו מים עד רובו לא מחלחלי מיא יש להקשות לפי זה לפירוש התוספות דפירשו דהאי ורמינהו קאי על מתני׳ דסבר ר״י מין במינו לא בטיל והכא סבר במי חטאת עד שירבה מים ומאי קושיא דילמא אף דלא בטלי מי חטאת מ״מ כיון דלא הוי רובא בכלי לא חצצי דמחלחלי מיא בשלמא לפירוש רש"י דקושי׳ היא דנימא רואין א״כ אי אמרינן אפשר אי הוי יין היה מהפך מראית המים והוי כאלו כולה יין וחייצי אבל לפירוש התוספות קשה ויש לישב וק"ל:

ד"ה דלי שהוא מלא רוקין ע׳ בפירוש התוספות דגרסי מי רגלים רואין אותו כאלו מלא יין ופריך המקשה על ר״י דהכא מוכח דסבר מין במינו בטל ומחלקין דבמין בשאינו מינו ושוים בחזותא בזה סבר ר״י רואין אבל במין ומינו גמור אף ר״י לית ליה רואין ועוד דקדקו לבסוף דפעמים אמרינן רואין מן המבטל ופעמים מן הבטל ופעמים דאמרינן רואין להחמיר כי האי דלי ופעמים להקל כגון במתני׳ דמכשרים ליה לזריקה ע"ש בדבריהם והנה קושיא חזקה ועצומה סוערת על דבריהם דא״כ מאי פריך המקשה ועוד תני ר״י אומר רואין אותו כאלו הוא יין ומאי קושיא דילמא כי אית ליה לר"י רואין במין בשאינו מינו אבל במין ומינו אף לר״י לית ליה רואין ואנן קיימינן במין ומינו גמור דברובא ונראה לי לישב לפי גירסת התוספות לאחר שנדקדק דמאי פריך מר״י אריש לקיש דסבר מין במינו ברובא דזה הוי כמו גברי אגברי דילמא באמת פליגי אהדדי אלא נראה לי לישב כל היכא דלא תלי בטעמא אלא בחזותא א״כ הוי שני מינים השוים בחזותא ממש מין במינו דזיל בתר טעמא דמין במינו בטל ברוב כיון שאין הטעם ניכר בו א״כ הוא הדין היכא דאין איסור תלי בטעמא אלא בחזותא אם שוים הם בחזותא הוי ממש מין במינו ובטל ברוב ולמאן דסבר מין במינו לא בטיל א״כ סבר ג״כ הכא דאינו בטיל וזה ברור כשמש אלא איכא לאפלוגי היכא דחלקו מראיהן קצת ממראה חבירו כמו מי רגלים דחלקו קצת ממים וכן יין לבן וחלב חלוק קצת ממראה מים וכן דם חלוק קצת ממראה יין אדום דעינינו רואות שדם אדום יותר מיין אדום ובמתני׳ לא זו אף זו קתני לא זו אם נתערב ביין דחלוק קצת ממראה דם אמרינן רואין להחמיר אפילו נתערב בדם רואין אותו כאלו מים ואלו היו מים היו מהפכים מראה דם ופסול ור״י לא פליג אלא אם נתערב במין ומינו גמור ששוים לגמרי במראה אבל היכא דלא שוים לגמרי במראה מין ושאינו מינו קרי ליה ואית ליה רואין אבל אם נימא היכא דשוים במראה אף דחלוקים קצת קרי מין ומינו וע״כ ר"י לאו אדם לחוד פליג אלא כל היכא דהוי מין ומינו לא בטיל א"כ היה קשה על רב יהודה היכי סבר ביין לבן וחלב דרואין אותו משמע דמין במינו בטל והכי פירושא דהדין שמעתא דפריך המקשה דרואין אותו יין כאלו הוא מים כיון דאי אפשר לעמוד אם היה מהפך מראה הדם משערין כאלו היה מים לחומרא וכן במין במינו ממש משערין כן כדקתני בסיפא א״כ ה"נ נימא רואין ותירץ לו רואין אותו דם כאלו הוא מים דמין במינו בטל והקשה לו איך אפשר לומר כן דזה הוי מין במינו היכא דחלוק קצת ממראה דהא ר״י סבר ביין לבן וחלב רואין ומדר״י נשמע לרבנן דלא הוי מין במינו דאי הוי מין במינו א״כ איך סבר ר״י רואין הא לדידיה במין במינו לא בטיל אלא ע"כ דזה הוי מין בשאינו מינו ואפ״ה אמרינן רואין א״כ הדרה קושיא לדוכתא ממתני׳ על ריש לקיש ותירץ לו המתרץ תנאי היא דאיכא תנאי דסברי דלא אמרינן רואין אפילו היכא דחלוקים קצת וק״ו היכא דשוים לגמרי בחזותא וריש לקיש סבר כהני תנאי ולכך נראה לי דלא אמרינן באיסורא רואין דכהני תנאי קיימינן דלית להו רואין כלל דמין במינו בטל ברוב ולפי פי׳ זה מיושב מה שכתבו התוספות דצריך לדקדק דפעמים דאמרינן רואין מן המבטל ופעמים מן הבטל ואני אומר נשתקע הדבר ולא נאמר אלא בכל מקום אמרינן מן הבטל דהא דם שנפל למים אף אם נאמר דהמים המה מרובים מ״מ אם יש בהם מראית דם א״כ המים בטלים א״כ ביין נמי אף דהם הרוב ויש בהם מראית דם לא אמרינן דבטל היין בדם אלא רואין אלו היה מים היה מהפך מראה דם א״כ לא בטיל המים בדם דכל היכא דלא תלי בטעמא אלא בחזותא אין הולכין אחר הרוב דכל מי שמהפך לחבירו למראה שלו זה קרי מבטל ואידך קרי ליה בטיל ולחומרא אמרינן רואין ודוק כי ברור הוא ופריך ורמינהו מי רגלים רואין אותן כאלו יין מאן שמעת ליה דאית להו רואין היכא דחלוק קצת ממראה דלרבנן דמתני׳ אית להו רואין אפילו היכא דשוין לגמרי אלא ע״כ ר"י היא וקתני במי חטאת מה שירבו אלמא מין במינו בטיל וקשיא לר"י דמתנית׳ וק״ל ולפי מה שכתבתי אין צריכין אנו לדחוק בפי׳ המתני׳ דם שנתערב במים כפי׳ התוספות שם ד"ה בדם בהמה כי לפי מה שכתבנו הכל ניחא בס״ד:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף