זבחים פ ע"א

דף פ - א

ה. דמן של הניתנין במתנה אחת, כגון בכור שנתערבו בניתנין במתנה אחת, כגון מעשר, אם נתערבו הדמים בכוס אחת או שהיו שתי כוסות שהתערבו, ינתנו במתנה אחת.

והגמרא הניחה בהתחלה שהתנא סובר "יש בילה", דהיינו, שכל שני דברים לחים המתערבים זה בזה, הם נבללים היטב עד שבכל טיפה וטיפה יש משני המינים המעורבים, ולכן בנתינה אחת מהדם המעורב יש גם נתינה מדם הבכור וגם מדם המעשר. ואם נתערבו שתי כוסות, יתן מתנה אחת מכל כוס, בנפרד.

ו. ואם נתערבו דמן של הניתנין מתן ארבע במתן ארבע, כגון דם עולה שהתערב בדם שלמים, ינתנו במתן ארבע.

ז. ואם נתערבו דמים שיש בהן מתן ארבע בדם הניתן במתנה אחת -

רבי אליעזר אומר: ינתנו במתן ארבע. ואינו עובר על נתינת הדם שדינו במתנה אחת משום בל תוסיף, כי רואים אנו אותו כמים בעלמא, משום שאינו נותנו כדי לקיים בו מתן ארבע מתנות אלא משום שאינו יכול להפרידו מהדם השני המעורב בו, שמתנותיו ארבע.

רבי יהושע אומר: ינתנו במתנה אחת בלבד, משום שאינו סובר "רואין", ואם יתן ארבע יעבור משום בל תוסיף על נתינת דם הבכור. והוא יוצא ידי חובה בנתינת מתנה אחת, שהרי כל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת בלבד, כיפר.

אמר לו רבי אליעזר לרבי יהושע: כיצד הוא נותן מתנה אחת בלבד? והרי גם אם יצא ידי חובה, הוא החסיר את המצוה ליתן ד' מתנות, ואם כן, הרי הוא עובר על בל תג רע?!

אמר לו רבי יהושע לרבי אליעזר: כיצד, לדבריך, הוא נותן ארבע מתנות, הרי הוא עובר על בל תוסיף בנתינת ד' מתנות מדם הבכור!?

אמר לו רבי אליעזר: לא נאמר בל תוסיף בנתינת ארבע במקום מתנה אחת אלא כשהוא בפני עצמו, ולא כשהוא בתערובת ומקיים מצוה בדם השני.

אמר לו רבי יהושע לרבי אליעזר: לא נאמר בל תגרע אלא כשהוא בעצמו. ולא כשהוא בתערובת ואינו נותן ממנו מחמת האיסור לתת את הדם השני.

ועוד אמר רבי יהושע להסביר מדוע עדיף להמנע מליתן ארבע:

כשנתת ארבע מתנות, הרי עברת על בל תוסיף בנתינת דם הבכור, ועשית מעשה בידך. ואילו כשלא נתת, ונמנעת מקיום מצות מתן ארבע בדם העולה, עברת אמנם על בל תגרע, ואולם, לא עשית מעשה בידך. הילכך, שב ואל תעשה עדיף.

גמרא:

שנינו במשנה: דם תמימים שהתערב בדם בעלי מומין ישפך לאמה. רבי אליער אומר, אם קרב כוס אחד יקרבו כל הכוסות.

אמר רבי אלעזר: לא הכשיר רבי אליעזר כשקרב כוס אחת להקריב את יתר הכוסות אלא אם נותנן שנים שנים כוסות, והיינו, שבבת אחת זורק משתי כוסות כאחת. כי אז, בנוסף לתליה שהכוס הראשונה שכבר קרבה היתה הכוס של בעלי המומין, יש צד היתר נוסף, כיון שזורק שתי כוסות כאחת, אפשר "לומר": מתוך שכוס אחת מהשתים היא ודאי היתר, גם השניה היא היתר. ^[39]

אבל להקריב את שתי הכוסות בנפרד, אחד אחד, לא מקריבים.

מתיב רב דימי: הרי שנינו במשנתנו: וחכמים אומרים, אפילו קרבו הכוסות כולן חוץ מאחד מהן, ישפך לאמה. ולדברי רבי אלעזר הרי גם רבי אליעזר מודה שכוס אחד אינו קרב אלא רק שתי כוסות!?

אמר ליה רבי יעקב לרבי ירמיה: בר תחליפא! [קרא לו כך על שם אביו, שנקרא תחליפא] אסברה לך: מאי אפילו נשתייר "אחד"? - זוג כוסות אחד, ולעולם אם נשאר כוס אחד בלבד מודה רבי אליעזר לחכמים שאינו קרב.

ועתה מבארת הגמרא מדוע הוצרכנו לשנות את פלוגתייהו דחכמים ורבי אליעזר גם באברי בעלי מומין שהתערבו באברי תמימים, וגם בדם בעלי מומין שהתערב בדם תמימים.

וצריכא למיתני לתרוייהו: דאי אתמר מחלוקתם רק בהא, באיברי בעלי מומין שנתערבו באיברי תמימים, הוה אמינא, רק בהא קאמר רבי אליעזר להקל ולהקריב את הכל לאחר שקרב אחד מהן, משום דאיתעביד ביה כפרתו בהכשר. שזריקת הדם, שהיא העבודה המכפרת, נעשתה כהלכתה, ורק בעבודת ההקטרה, הנעשית לאחר הכפרה, נהייתה התערובת. הילכך הקיל בה רבי אליעזר לתלות ולהתיר. אבל בהא, דם בעלי מומין שנתערב בדם תמימים, שעיקר הכפרה תיעשה בקלקול, אימא מודי להו לרבנן שאין להקל.

ואי איתמר בהא, דם שנתערב, הוה אמינא, רק בהא, שעיקר הכפרה תיעשה בקילקול, קאמרי רבנן, החמירו חכמים שלא לתלות. אבל בהא, איברים שנתערבו לאחר הכפרה בזריקת הדם, אימא מודו לרבי אליעזר שאפשר לתלות ולהקל להקטיר את כולן. הילכך צריכא לאשמועינן שנחלקו חכמים ורבי אליעזר בתרוייהו.

תנן התם במסכת פרה: צלוחית של "מי חטאת" [שהם מים חיים אשר מעורב בהם אפר פרה אדומה, המוקדשין להזאה על טמאי מת] שנפלו לתוכה מים כל שהן [הפסולים להזאה] -

רבי אליעזר אומר: יזה הכהן מן המים שבצלוחת על האדם הטמא שתי הזאות, וכדמפרש ואזיל, ויטהר.

וחכמים פוסלין את כל המים שבצלוחית.

והוינן בה: בשלמא רבנן פוסלים את המים להזאה, משום דסברי שלשה דברים:

א. "יש בילה" [שני דברים לחים, או קמח, המתערבבים זה בזה, הרי הם נבללים לגמרי], ונמצא שבכל טיפה מהמים מעורבים מי חטאת עם מים פסולים.

ב. ועוד סברי רבנן, הזאה צריכה שיעור, ונמצא שבכל הזאה והזאה חסר שיעור מי חטאת משום המים הפסולים המעורבים בהם.

ג. ולא יועיל שיזה ויחזור ויזה, כי אין מצטרפין להזאות, שאין הזאה האחת מצטרפת לחברתה.

אלא, רבי אליעזר דאמר יזה שתי הזאות בזו אחר זו ולא די בהזאה אחת, מאי קסבר?

אי קסבר אין בילה, ויתכן שבהזאה האחת מבין השתיים לא היו כלל מי חטאת אלא מים בלבד, כי מזה שתי הזאות, מאי הוי הוכחה שבאחת מהשתיים שהיזה יש מי חטאת? והרי כיון שאין בילה יש לחשוש דילמא תרוייהו הזאות, מיא קא מזי?! שמא בשתיהן לא היו כלל מי חטאת, אלא היה בהן רק מים.

אלא, בהכרח, קא סבר רבי אליעזר יש בילה, ואין הוא חושש שמא תעלה בידו הזאה של מים בלבד.

ואי קסבר רבי אליעזר אין הזאה צריכה שיעור, למה לי שתי הזאות? והרי בהזאה ראשונה כבר היזה כל שהוא ממי חטאת?!

אלא, קסבר רבי אליעזר הזאה צריכה שיעור, ולכן חייש שמא בהזאה הראשונה היו מעורבים מים בשיעור כזה שאין בהזאת מי החטאת כדי שיעור הזאה, הילכך, יחזור ויזה.

ואי קסבר אין מצטרפין להזאות, שאין הזאה האחת מצטרפת לחברתה, כי מזה שתי הזאות, מאי הוי!? הרי אין הן מצטרפות לשיעור הזאה.

ואי נמי, גם אם נאמר מצטרפין להזאות, שמצטרפות שתי הזאות להשלים את שיעור ההזאה, אכתי תקשי, מי יימר דבהזאה הנוספת מלא ליה שיעורא?

ומביאה הגמרא שלשה תירוצים של שלשה אמוראים:

א. אמר ריש לקיש: לעולם קסבר רבי אליעזר יש בילה, והזאה צריכה שיעור. ומה שהקשינו, מנין שבהזאה השניה הוא ישלים את השיעור, יש לומר, הכא במאי עסקינן, כגון שנתערבו מים פסולים בשיעור של הזאה אחת בלבד, בשיעור הזאה אחת של מי חטאת [או ביותר מי חטאת]. ולכן, אם יזה שתי הזאות, ויצטרפו מי החטאת שבראשונה לשניה, ודאי שיהיה בצירוף של שתיהן בכדי שיעור הזאה, שהרי לא היה בהן מן המים הפסולים אלא בכשיעור הזאה אחת בלבד.

ב. רבא אמר: לעולם יש בילה, והזאה אינה צריכה שיעור, ומה שחייבוהו להזות שתי הזאות, קנסא הוא דקנסו רבנן, שלא להנות מהריבוי של מי החטאת על ידי שהתערבו בהם מים פסולים, כי היכי דלא משתרש ליה, שלא ירוויח בנפילה זו את ריבוי מי חטאת.

ג. רב אשי אמר: לעולם קסבר רבי אליעזר הזאה אינה צריכה שיעור, ובצלוחית מי חטאת שנפלו לתוכו כל שהוא מים איירי, וקסבר רבי אליעזר אין בילה, הילכך חיישינן שמא בהזאה הראשונה [שהיא כל שהוא, שהרי אין הזאה צריכה שיעור] היזה מהמים ולא ממי החטאת, ולכן יזה שתי הזאות, והשתא ודאי לן שאחת מהן היא מי חטאת, שהרי הזאה כל שהוא בעינן, ומהמים לא היו בתערובת אלא כל שהוא בלבד.

מיתיבי לתירוצו של ריש לקיש, ממה ששנינו: רבי אומר: לדברי רבי אליעזר, המכשיר בשתי הזאות, הזאה כל שהוא מטהרת, כי הזאה אין צריכה שיעור. והזאה שהיא מחצה כשר ומחצה פסול. דהיינו, הזאה שבחציה היא מים כשרים ובחציה היא מים פסולים, גם היא הזאה כשירה.

לרבא ולרב אשי אין זו קושיה, כי רבי אמר את עיקר הדין לדברי רבי אליעזר, ומה שצריך לחזור ולהזות, לרבא הוא משום קנסא, ולרב אשי צריך לחזור ולהזות משום שאין בילה. אבל לריש לקיש, שאמר משום שצריך לצרף את שתי ההזאות לשיעור אחד של הזאה, תיקשי, שהרי אמר רבי בפירוש שלפי רבי אליעזר הזאה אינה צריכה שיעור!?

גמרא כגון שנתערבו אחת באחת. עי' פרש"י. ולכאורה כאן יל"פ דר"ל שוה בשוה ואפילו הרבה:

גמרא במתנה אחת מהן כו׳ כצ״ל:

שם ואי איתמר בהא {צאן קדשים: בהא} קאמרי רבנן כו׳ והא דלא עביד צריכותא בחד גיסא אליבא דר״א ולימא הכי ואי איתמר בהא בהא קאמר ר"א דבעינן שנים שנים אבל התם דאיתעביד ביה כפרתו מתיר אפילו א״א משום הכי צריכא אפשר לומר כיון דבמתניתין לא הזכיר ר״א דבעינן שנים שנים רק דרבי אליעזר מפרש בברייתא דר״א לא הכשיר אלא דוקא שנים שנים ואי כונתו לאשמעינן דאפילו באיברים אינו מתיר אלא שנים שנים ה״ל לאשמעינן במתני׳ בפירוש דבעינן שנים מ״ה עביד צריכותא אליבא דרבנן נ״ל:

שם רבא אמר כו׳. יש מקשין היכא קנסו רבנן כיון דמי חטאת מטהר טמאים ומטמא טהורים כדאיתא במסכת יומא דף י״ד אם כן כיון דטהור בהזאה ראשונה היכא קנסו רבנן להזות פעם שנית הא מטמאין אותו בפעם שנית ונ״ל ליישב דהך סברא דמי חטאת מטמא טהורים ר״ע ס״ל התם אבל חכמים פליגי התם על ר״ע ולא ס״ל הך סברא עיי״ש ומסוגיא דמסכת נדה דף ט׳ ע״א מוכח דר׳ אלעזר כחכמים ס״ל ולא ס״ל הך סברא וסוגיא דהכא קאי אליבא דר״א דלא ס״ל הך סברא ע״ש בנדה:

רש״י ד״ה הניתנים במתנה כו׳ כגון דם בכור כו׳. ה״ה נתערב בדם בכור חבירו:

ד"ה מתן ד׳ במתן א׳ כגון דם עולה כו׳ משמע מפרש״י דוקא אם נתערב מדם עולה אבל אם נתערב בדם חטאת דנמי מתן ד' אין להם תקנה לפי שזה למעלה מחוט הסיקרא וזה למטה וסוגיא זו הובא במסכת עירובין דף ק׳ ע״א ושם פרש״י דמיירי שנתערבו בדם חטאת וטעמא דר״א משום דאתי עשה ונתן על קרנות ודחי לא תעשה דבל תוסיף ואפשר משום ר״י פרש״י הכי כמו שכתבו תוספות עיי״ש:

ד״ה רבי אלעזר אומר יזה שתי הזאות כו׳ כצ״ל:

ד״ה בשלמא רבנן כו׳ כדתנן במתניתין כו׳ כ״כ לתרץ קושית תוספת דהמ״ל אין בילה כו׳ מ״ה כתב רש״י דמוכח ממתניתין דקסברי יש בילה:

בא״ד סמכינן אבילה ואמרינן כו׳ כצ״ל:

בא״ד טפה מזה שלא יהא בה מחבירו כו׳ כצ״ל:

בא״ד הכשירו קסברי הזאה כו׳ כצ״ל והד״א:

ד"ה אמר ר״ל כו׳ ומצטרף להזאות כו׳ כצ״ל:

ד״ה הכא במאי כו׳ פסולים נקט לה ויש בילה גרסינן בדריש כו׳ הד״א כצ״ל:

ד״ה רב אשי כו׳ כלישנא דאחת באחת כו׳ כצ״ל:

ד״ה הזאות כ״ש כו׳ דשמא אין כו׳ כצ״ל:

בא״ד והזאה אין צריכה שיעור הס״ד וכצ״ל:

ד״ה והזאה מחצה כו׳ תערובות פסול מכשיר כו׳ כצ״ל:

תוס׳ ד״ה אמר לו ר״א כו' (דף ע״ט ע״ב ושייך לכאן) ור״א שהשיבו לפי דבריו של ר״י כו׳ דבריהם אינם מובנים לי דהשתא דאתו להכי שהשיבו לפי דבריו מי הכריחו לזה דמשום הכי לא ס״ד דר״א שיקשה לו ר״י מבל תוסיף משום רואה אני דילמא משום הכי לא ס״ד דר״א משום דר״א ס״ל דאתי עשה דכתיב גבי עולה וזרקו על המזבח סביב דילפינן לעיל דף נ״ג ע״ב מיניה דעולה טעונה ב׳ מתנות שהן ד׳ ודחי לא תעשה דבל תוסיף ור״י ס״ל כיון דע"י פשיעה הוא בא יהיה יכול להתקיים בלא דחיות הלאו וכ״כ תוספות שם בעירובין ור״א השיבו לו לפי דבריו וצ״ע ויש ליישב בדוחק נ״ל:

ד"ה בשלמא רבנן כו׳ וכגון שנפלו מים כו׳. פי׳ מ״ה פסלי רבנן כיון דאין בילה אע״ג דאין צריכא שיעור לא מהני ב׳ הזאות משום דילמא תרווייהו מיא קא מדי:

בא״ד שלא יהא בה מחבירו כו' כצ״ל:

בא״ד מדקתני אלו ואלו עלו לו הס״ד וכצ״ל. פי׳ דמוקי לקמן כרבנן דס״ל יש בילה:

ד״ה כגון שנתערב כו׳ ובנדה פ״א דף ט׳ אמרינן כו׳ כצ״ל. ובד״ח נרשם פ״ב ד״כ וטעות הוא:

בא״ד והזה הזאה ראשונה כו׳ כצ"ל:

בא״ד כיון דבתחלת הזאה כצ״ל:

בא״ד דברביעית נוטלין שנים כו׳. פי׳ דברביעית בכלי א׳ נוטלים שנים אף ע״פ שאינה מגיע לכל א׳ כ״א חצי רביעית אלא ע״כ כיון שהיה כשיעור במנא מעיקרו וקאתי משיורי טהרה מצטרפין ועיין בחולין דף ק״ז ובנזיר דף ל״ח ובגיטין דף ט״ו:

ד״ה ר״א אמר כ״ש כו' דלדבריו נמי היאך יוכל להיות כו'. פי׳ דאי אפשר שלא יחלקו הכל שהוא לשמים לפ״ז אפילו סבר אין בילה כיון דהזאה אין צריכה שיעור לדבריו בהזאה חדא סגי דליכא למיחש דילמא מן הפסולים הן כיון דע״כ הכ״ש נחלקו לשתים. והנה הרמב״ם פי׳ במס׳ פרה דיזה שנים לחוץ והשאר מה שנשאר בכלי מים כשרים הם ותמהו עליו הרב ר״ע ברטנורה ותוי״ט ויש רוצים ליישב דברי הרמב״ם ואומרים דהרמב״ם ס״ל דכ״ש יכול לחלוק לשתים ולכך צריך שתים לחוץ דר״א לטעמיה דס״ל דאם קרב א׳ מהם תלינן איסורה ביה ע״כ דעתן. אבל אחרי שראיתי מה שפסק הרמב״ם בפ״ה ה״מ ד"ה במקוה שאין בו ארבעים סאה שנפל לתוכה ג׳ לוגין מים שאובין ואחר כך נחלק לשנים וריבה מים כשרים על כל א׳ מהן הרי אלו פסולין מוכח דע״כ ס״ל דיוכל להיות שלא יחלקו הכ״ש לשתים מ״ה פוסק כר׳ יוסי ולא כר׳ יהושע ועיין בתוי״ט מסכת מקואות פ״ג במשנה א׳ ותראה שכדבריו כן הוא ואינו מן הצורך להאריך לפ״ז למה מצריך להזות שנים לחוץ יזה א׳ לחוץ ולימא דתלינן איסור ביה והשאר מה שנשאר בכלי מים כשרים הם:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

גמרא אמר לו ר״א לא נאמר בל תוסיף אלא כשהוא בעצמו מ״כ בגש״ק וז״ל פי' אבל עכשו דאגב זריקת דם של מתן ד׳ הוא נזרק הוי לשם מים וליכא משום בל תוסיף עכ״מ:

תוס׳ ד״ה אמר לו ר״א וכו׳ ור״א שהשיבו לפי דבריו של ר״י השיבו וכו׳ וא״ת וכי לא ס"ד דר״א שר"י ישיבהו כך ע׳ בס׳ תוי״ט שכתב בזה דבר נכון ומ״כ בגש״ק וז״ל ולי נראה לפי דברי עצמו השיבו ומה שהשיב לו ולא נאמר בל תוסיף אלא כשהוא בעצמו ר״ל דכיון דאינו בעצמו אין ניכר שיהא לשם זריקת דם של מתן א׳ להיות כמוסיף על ד״ת אלא אגב זריקת דם של מתן ד' אי זריק והוי לשם מים דאי לא תימא הכי מאי קשיא ליה מבל תגרע יותר מבל תוסיף וכמו שיאמר ולא נאמר בל תוסיף אלא כשהוא בעצמו כמו כן יאמר על בל תגרע אלא ודאי כן הוא כדפי׳ ריב״א עכ"מ:

ד״ה תנן התם וכו׳ חומרא דמי חטאת הוא וכו׳ מ״כ בגש״ק וז"ל ולי נראה דאע״ג דאין יכול לאסור מ״מ הוא עצמו אין נעשה כמבטל ולעולם עומד בפיסולו כל מקום שהוא ופגול ונותר שמצטרף להשלים לשיעורו ונהיה כמבטל ~לפי הקל וחומר~ {לוח הטעיות חק נתן: לפי' הקונטריס} נתתי טעם משום דאשכחן דמצטרפין לענין לא יאכל והא לא שייך הכא א״כ מדאורייתא מיא הוי תוס׳ ריב״א עכ״מ:

רש״י ד״ה רב אשי אמר וכו׳ להכי דק לישנא דמתני׳ וכו׳ מ״כ בגש״ק וז״ל וריש לקיש דייק כל שהו לר"א ומוקי לה שנתערב שיעור הזאה ממים פסולין ונקט כל שהו משום רבנן אבל רבא דייק שפיר כל שהו דאע״ג דלא נתערב אלא כל שהו ויש בילה והזאה אין צריכה שיעור קנס קנסו רבנן עכ״מ:

ד"ה הזאה כל שהו מטהרת ולא תימא דטעמא דאין אחר וכו׳ כצ״ל:

גמרא רב אשי אמר יזה שתי הזאות הרמב״ם ז״ל שם במס׳ פרה פי׳ וז"ל יזה שתי הזאות וישליכם חוץ לכלי וישאר השאר מי חטאת כשרים וכתב הרע״ב ז״ל ופליאה היא בעיני דפרק כל הזבחים בגמרא לא משמע הכי וכתב התוי"ט ונ״ל לתרץ דאף ע״ג דודאי דשיטת הסוגיא הכא הוה דבהזאות שמזה על הדם מיירי אבל רב אשי כשאמר בלשון הזה כל שהו תנן ואין בילה ויזה שתי הזאות י״ל דאיהו יזה וישליכם קאמר ויש פנים לזה דלמאי נ"מ מהדר רב אשי למנקט בלישניה יזה שתי הזאות לא הל״ל אלא כל שהו תנן ואין בילה עכ״ל ור״ל דר״א לטעמיה אזיל דאמר אם קרב ראש א׳ יקרבו כל הראשים משום דתלינן איסורא ביה ה״נ תלינן פיסולא בהנך שתי הזאות שהיזה לחוץ ואף ע״ג דלא התיר ר"א אלא בדעבד שאני התם דאיסור דאורייתא אבל הכא דאינו אלא חומרא דמי חטאת כמ״ש התוספות התיר אפילו לכתחילה והא דבעי שתי הזאות ולא סגי בהזאה אחת משום דלשיטתיה אזיל דמפרש הא דקאמר ר״א לא הכשיר ר״א אלא שנים שנים קאי אנקרבין דאמר אם קרב ראש א׳ דמאי ראש אחד זוג אחד כמ״ש למעלה ודוק:

תוס׳ ד״ה רב אשי אמר וכו׳ וקשה דילמא כל שהוא דליכא שיעור הזאה וכו׳ קשה דאם כן אמאי נקט כל שהוא לאשמעינן רבותא אפילו נפל שיעור הזאה אפ״ה טהור כיון שהיזה שני פעמים ע״כ איכא שיעור הזאה מן הכשרים אלא ע״כ לומר הא דתנן כל שהוא אתא לאשמעינן דא״צ שיעור הזאה וכמ״ש רש"י דרב אשי דייק לישנא דמתני׳ דקתני כל שהוא ויש לומר דאיכא למימר דנקט כל שהוא לאשמעינן רבותא לרבנן דאפ"ה פסלי כמ״ש לעיל אליבא דריש לקיש ודוק:

בא״ד ועוד דלדבריו נמי היאך יוכל וכו׳ כצ״ל ור״ל דמקשו אליבא דרב אשי אע״ג דדייק לישנא דכל שהוא מ"מ כל שהוא יוכל ליחלק לב׳ דאין סברא לומר שלא יוכלו לחלוק הכל שהוא לשתים א״כ אף דהיזה ב׳ הזאות אמאי טהור כיון דאין בילה איכא למימר דאותן שתי הזאות היו מאותו כל שהוא שנחלק לשתים וק״ל ונ״ל דרש״י תירץ קושיא זו שכתב להכי דק לישנא דמתני׳ דקתני כל שהוא דאין לך בהזאות פחותה מכאן ואי אפשר שיהו שתי הזאות הללו מן הפסולין ואפילו הן קטנות מאד ור״ל אע״ג דכל שהוא יוכל לחלק מ״מ לא שייך לעשות מאותו חצי כל שהוא הזאה דנדבק באיזוב ואינו ~נתן~ {לוח הטעיות חק נתן: ניתז} ממנו להזות ודוק:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

הגהות

גמרא הניתנין כו׳ (מיימוני פ״ב מה׳ פסולי המוקדשים):

במתן ארבע מתן ארבע במתנה א׳ כו׳ כצ״ל:

לא נאמר בל תוסיף כו׳ בעצמו א״ל ר"י לא נאמר בל תגרע אלא כשהוא בעצמו ועוד אמר ר״י כו׳ ועשית מעשה בידך כו׳ ולא עשית מעשה בידך כו׳ משום דאתעביד ביה כפרתו כצ״ל:

צלוחית שנפלו לתוכה מים כו׳ (מיימוני פ״ט ופי״ג מה׳ פרה אדומה):

אמר ר״ל לעולם יש בילה והזאה צריכה כו'. רבא אמר לעולם יש בילה והזאה א״צ שיעור וע"ל דף צ״ג ע״א מ״ש שם בס״ד. ושם כתבתי שהרא״ש פ״ט דפרה העתיק רבה וע״ש מ״ש:

רב אשי אמר כל שהו תנן ואין בילה כו׳ ר׳ אומר לדברי ר״א הזאה כל שהו כו׳ כצ״ל:

רש״י ד"ה מתן ארבע כו' ושניהם תחתונים הס״ד:

ד״ה צלוחי׳ כל שהו הס״ד:

ד״ה קסברי כו׳ כאן שיעורא כו׳ הפוסלת כו׳ כצ״ל:

ד״ה מאי קסבר כו׳ בכולי׳ כי מזה כו׳ הזאת כו׳ הס״ד והד״א: ואחר כך ד״ה אלא כו׳ וסמכינן הס״ד: ואחר כך ד״ה מי יימר כו׳ שיעורא שמא כו׳ הד״א:

ד״ה רב אשי אמר כו׳ מים כל שהו כו׳ ומיהו לא קנס ליה כו׳ (ובס״א גרס קנסא לית ליה כו׳) פחותה מכאן ואי אפשר שיהו כו׳ הפסולים ואפילו הן כו׳ מותיב ליה ממתניתין כצ״ל והד״א והס״ד: ואח״כ ד״ה לדברי כו' דמכשיר בשתי הזאות הס״ד: ואח״כ ד"ה הזאה כ״ש כו׳ מן הפסולים אלמא ס״ל כו׳ אין צריכה שיעור הס״ד והד״א: ואח״כ ד״ה והזאה כו׳ פסול אלא אפילו כו׳ לכשיעור דהא קתני כו׳ הד״א:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

גמרא וצריכי בל"ז על מתני׳ הייתי אומר דאתי לאשמועינן דר״א מכשיר הכא אפילו אחד אחד אבל השתא דאמר ר״א דהכא נמי לא מכשיר ר״א אלא בשנים שנים א״כ שפיר קשה אפלוגי בתרתי למה לי וקשיא לי לעבדי צריכה בחד גיסא אליבא דר״א ולימא הכי ואי אתמר בהא ה״א בהא לא התיר ר"א אלא שנים שנים אבל התם דאיתעבד כפרתו מתיר אפי׳ אחד לכך אשמועינן דאף התם לא התיר ר״א אלא שנים ויש לישב:

שם רבא אמר לעולם יש בילה כו׳ וקנסא דקנסו רבנן ואין לומר היכי קנסו רבנן כיון דמי חטאת (מטהר) [מטמא] טהורים א״כ כיון דטהור בפעם ראשון א״כ בפעם שני מטמא אותו יש לישב כיון דלא הזה בפעם ראשון כשיעור אף דאין צריך להשלים מ״מ אין איסור אם משלים מידי דהוי אם מזה מתחילה כשיעור ועוד י"ל שאין מטמאין עד שיהיה בהן שיעור הזאה והכא מזה פחות מכשיעור ובזה יתישב לך כל שמעתא על נכון אם יקשה לך קושיא זו ודוק:

תוס׳ ד״ה בשלמא רבנן כו׳ וה״נ הוי מצי למימר אין בילה ואין הזאה צריכי שיעור וכגון שנפלו מים בצלוחית כשיעור מי חטאת ר״ל דאי אפשר לומר אחת באחת א״כ יזה שתי הזאות ואין להקשות אי אין בילה והזאה צריכה שיעור אף אם נתערב אחת באחת פסול משום דאי אפשר להזות שני פעמים דיחסור בכלי ובכלי כ"ע מודים דצריכי שיעור הזאה כדכתבי התוספות ד"ה כגון והכא אי אפשר לצרף זה שבכלי עם מה שהזה כיון דהזאה אין צריכה שיעור ויש לישב דהכא כשר ממ"נ אם מזה בתחילה הכל מים א״כ נשאר בכלי שיעור הזאה ואם מזה חצי מים וחצי מי חטאת א״כ בהזאה ראשונה היה כשיעור וכשר דאין צריך תו להזאה שניה כיון דהזאה אין צריכה שיעור אך יש לדקדק בדבריהם דהא ע"כ יש לדקדק בגמרא דקאמר בשלמא רבנן כו' ואין מצטרפין להזאות ולא קאמר דטעמייהו משום מי יימר דמלא ליה שיעורא אלא ע״כ דידע כיון דזה צריך לתרץ אליבא דר״א וע"כ מוכרח אתה לומר דלא שייך הך קושיא אליבא דר״א א״כ איך אפשר לומר טעם זה לרבנן דאם איתא טעם זה ר״א ג"כ היה מודה לרבנן אלא ע״כ בדלא שייך סעמא דמלא ליה שיעורא פליגי וע"כ צריך לומר לרבנן דאית להו אין מצטרפין להזאות וא״כ איך כתבו התוספות דהמ"ל אין בילה כו' וכגון שנפלו מים בצלוחית כשעור מי חטאת דא״כ אף ר״א מודה בדבר זה דמי יימר דמלא ליה שעורה אלא ע״כ דפליגי היכא דלא שייך למימר מי יימר דמלא ליה שעורא א״כ אמאי פסלי רבנן והיה נראה לי לומר דהמ"ל לרבנן אין בילה והזאה צריכה שיעור ואין מצטרפין להזאות ויש לחוש בהזאה ראשונה היה חצי מים וחצי מי חטאת וכן בשניה ואין מצטרפין וכן אי הזאה אין צריכה שיעור אף דנתערב אחת באחת יש לחוש דילמא בהזאה ראשונה יזה פחות משיעור מים וכן בשניה ותרווייהו מיא קא מדי דהא ע״כ לרב אשי לגירסת רש"י כל שהוא תני ויזה שתי הזאות קשה יזה שיעור הזאה בפעם אחת אלא ע"כ כיון דהזאה אין צריכה שיעור גזרינן דילמא יזה משהו א"כ ה"נ וק"ל:

ד"ה אמר ריש לקיש כו' עוד יש לדקדק אי אין בילה למה ליה למימר צריכין שיעור אפילו אין צריכה שיעור נמי נראה לי ברור דלפי מה שכתבתי לעיל דאם הזאה אין צריכה שיעור איכא למימר דיזה פחות משיעור א״כ לא רצה רש״י להוכיח (כי) מדנקט הזאה צריכה שיעור דאי הזאה אין צריכה שיעור א״כ דילמא שני הזאות פחות משיעור ותרווייהו מיא קמדי ודוק:

ד"ה רב אשי אמר כו׳ וקשה דילמא כל שהוא דליכא שיעור הזאה כו׳ לא יכולתי להבין דבריהם דא"כ למה נקט כל שהוא דאפילו אם נפל כשיעור הזאה ע"כ בין שני הזאות איכא שיעור הזאה מן הכשרים וכן פי׳ רש״י דלהכי דק לישנא דמתנית׳ כל שהוא והא דמקשי דלדבריו נמי איך יכול להיות שלא יחלוק הכל שהוא לשנים וראיתי דהרמב״ם פי׳ במסכת פרה דיזה שנים לחוץ והשאר מה שנשאר בכלי מים כשרים הם ותמהו עליו הברטנורה ותי״ט ואני אומר אפשר דלהרמב"ם סבר דכל שהוא יכול לחלוק לשתים ולכך צריך שתים לחוץ ור"א לטעמיה דסבר דאם קרב אחד מהם תלינן איסורא ביה ה״נ אף שר"א לא מתיר אלא בדעבד מ"מ מודה הכא דבטל אלא משום חומרא דמי חטאת הוצרך להזות לחוץ כנ"ל לישב דברי הרמב"ם:

רש"י ד"ה הזאה מחצה כשר ומחצה פסול כו׳ דהא קתני אין צריכה וקשיא לריש לקיש לכאורה יש לדקדק דהא מהכא יש להקשות אפילו על רב אשי מדנקט הכא הזאה כל שהוא מטהרת ש"מ דנפל הרבה מים ויש בילה דאי נפל כל שהוא מנ"ל דהזאה כל שהוא מטהרת דילמא הזאה צריכה שיעור ובין שני הזאות ע"כ שיעור הזאה ואין לומר מדנקט במתני׳ כל שהוא ש"מ הזאה אין צריכה שיעור וע"כ דכל שהוא אינו מתחלק לשני הזאות א"כ מנ"ל לומר הזאה מחצה כשר ומחצה פסול דילמא הכא ממ״נ או דהזאה ראשונה היתה כשרה או בהזאה שניה כיון דאין כל שהוא מתחלק דאי מתחלק דילמא תרווייהו מיא קא מזי והיה נראה לומר דמקשי מהכא גם על רב אשי ופריך ועוד תניא בהדיא תיובתא לרב אשי ולא מדיוקא וק״ל:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

הניתנין במתנה אחת. כגון דם בכור שנתערב בדם מעשר בין בבלול בין בכוסות: ינתנו במתנה אחת. קא סלקא דעתך השתא דאמרינן יש בילה וסמכינן עליה שיש במתנה זו משניהם ואם בכוסות יתן מתנה מזה ומתנה מזה: מתן ארבע במתן ארבע. כמו דם עולה בדם שלמים או בדם אשם ששניהם טעונין שתי מתנות שהן ארבע ושניהם תחתונים: מתן ארבע במתן אחת. כגון דם עולה בבכור שהן תחתונים: ר' אליעזר אומר ינתנו במתן ארבע. ורואה המתנות היתירות הניתנות מדם הבכור כאילו הן מים ואין זה בל תוסיף: במתנה אחת. משום בל תוסיף וידי עולה יצא דכל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר: ולא עשית מעשה בידך. ואינו דומה עושה מעשה ליושב ואינו עושה ואיסור בא מאיליו: גמ' וצריכא. לפלוגי בתרוייהו ר' אליעזר ורבנן בבעלי מומין איברים באיברים וכוסות בכוסות: דאי אשמעינן באיברים. בההיא קאמר ר' אליעזר יקריבו משום דאיתעביד כפרתו בהכשר: אבל גבי כוסות בכוסות. דעיקר בקלקול אימא לא: צלוחית. של מי חטאת המוקדשין שנפל לתוכה מים דעלמא כל שהוא: ר' אליעזר אומר יזה שתי הזאות. הבא להזות מהן על הטמא יזה שתים וטהר: בשלמא רבנן סברי יש בילה. כדתנן במתניתין אם לא נמלך ונתן כשר אלמא סמכינן אבילה ואמר לח המתערב בלח מתערב בכולו ואין לך טיפה מזה שלא [יהא] בה מחבירו קצת והכא נמי נהי דיש בילה ויש בכל הזאה מן המים הכשירים: קסברי הזאה צריכה שיעור. ואין כאן שיעור שהרי יש בה מן הפוסלת ואי משום דמזה שתי הזאות קא סברי אין מצטרפין אותו למלאות השניה שיעור החסר בראשונה: אלא ר' אליעזר. דבחדא לא סגיא ליה ובתרתי מכשר: מאי קסבר אי קסבר אין בילה. אין סומכין על כך דזימנין דלא מיבליל בכוליה כי מזה שתי הזאות כו': אלא קסבר יש בילה. אי איפשר שלא יבלול וסמכינן: מי יימר דמלא ליה שיעורא. שמא רוב שתיהן מן השאובין ואין בשתיהן כדי הזאה כשירה: אמר ריש לקיש לעולם קסבר יש בילה. כדשמעינן ליה במתניתין והאי דבעי תרתי משום דהזאה צריכה שיעור ומצטרף להזאות ודקשיא מי יימר דמלא שיעורא: הכא במאי עסקינן כגון שנתערבו אחת באחת. שיעור הזאה מזו ושיעור הזאה מזו ונתערבו הילכך כי מזה שתי הזאות על כרחך מלי ליה שיעורא שהרי לא היו מן הפסולין כאן אלא כדי הזאה אחת והוא הזה שתים ואחת באחת לאו דוקא נקט דאם היו מן הכשירים הרבה כל שכן דכשר כי מזה שתי הזאות דטופיינא דכשירין מהיכא תיתי למיפסל אלא משום פסולין נקט לה ויש בילה גרס בדריש לקיש דכיון דאמר הזאה צריכה שיעור מאי דוחקיה למימר דלר' אליעזר אין בילה לאקשויי מתני' עלה ולאוקמי מתני' בשינויי דחיקא כדלקמן: רבא אמר לעולם יש בילה והזאה אינה צריכה שיעור. ושתי הזאות דקאמר לאו למלויי שיעורא אלא קנסא הוא דלא נשתרש שלא ישתכר בנפילה זו להרבות מימיו במים פסולין: רב אשי אמר כו'. הגירסא הזו משובשת בספרים ונראה בעיני דהכי גרסינן רב אשי אמר מים כל שהוא תנן ואין בילה יזה שתי הזאות וסבירא ליה לרב אשי הזאה אין צריכה שיעור כרבא ומיהו קנסא לית ליה הילכך אי הוה ס''ל יש בילה בחדא הוה סגי ליה ושתי הזאות לר' אליעזר משום דקסבר אין בילה הילכך אי מדי חדא שמא אין כאן מן הכשירין כלום אבל כי מדי תרתי אי אפשר דליכא בחדא מינייהו מן הכשירין (כלום) דהא אין כאן מן הפסולין אלא כל שהוא והיינו טעמא דלא משני בלישנא דנתערבו אחת באחת דאם כן הוי משמע יש שיעור להזאה ואיהו אין הזאה צריכה שיעור סבירא ליה להכי דק לישנא דמתני' דקתני כל שהוא דאין לך בהזאות פחותה מכאן ואי אפשר שיהו כל הזאות הללו מן הפסולין ואפילו הן קטנות מאד ולקמן מותיב ליה ממתני': לדברי רבי אליעזר. דמכשיר בשתי הזאות: הזאה כל שהוא מטהרת. דשמא אין אחת מהן הזאה ברורה שלא יהא בה מן הפסולין אלמא סבירא ליה דהזאה כל שהוא מטהרת והזאה אין צריכה שיעור: והזאה מחצה כשר ומחצה פסול. ולא תימא הזאה כל שהוא היא דכשירה ומיהו לא יהיה עמה תערובת פסול אלא אפילו יש בה תערובת פסול מכשר אלמא טעמא דר' אליעזר דבעי תרתי לאו משום צירוף הוא לצרפו לכשיעור דהא קתני אין צריכה וקשיא לריש לקיש:

בשלמא רבנן קסברי יש בילה. פי' אפילו סבירא להו יש בילה מ''מ פסולין דהזאה צריכה שיעור ואין מצטרפין להזאות וה''נ ה''מ למימר אין בילה ואין הזאה צריכה שיעור וכגון שנפלו מים בצלוחית כשיעור מי חטאת ובקונטרס פירש דרבנן סברי יש בילה כדתנן מתני' אם נמלך ונתן כשר אלמא סמכינן אבילה ואמרינן לח המתערב בלח מתערב בכולן ואין לך טיפה מזה שלא יהא [בה] מחבירו קצת וקשה אם כן מאי מספקא ליה לרבי אליעזר לדידי' נמי נידוק ממתניתין דיש בילה דהא מכשר לכתחילה אלא על כרחין ממתניתין ליכא למידק דדילמא בעליונים רובא מכשר רבי אליעזר וכגון שנתן למעלה כשיעור תחתונים ועוד כדמוקי לקמן לרבנן נמי אם לא נמלך ונתן כשר היינו דמים העליונים מיהו לקמן מוכיח יש בילה מדקתני והתחתונים עלו לו: אמר ריש לקיש לעולם קסבר יש בילה והזאה צריכה שיעור ומצטרפין להזאות. פי' בקונט' יש בילה גרסינן בריש לקיש דכיון דאמר הזאה צריכה שיעור מאי דוחקיה למימר דלרבי אליעזר אין בילה לאקשויי מתניתין ולאוקמי מתניתין בשינויי דחיקי כדלקמן ועוד יש לדקדק אי אין בילה למה ליה למימר צריכה שיעור אפי' אין צריכה שיעור נמי: כגון שנתערב אחת באחת. הקשה ה''ר חיים דביומא (דף יד.) ובנדה [פ''א] (דף ט.) אמר אפי' למ''ד אין הזאה צריכה שיעור ה''מ אגבא דגברא אבל במנא צריכה שיעור וא''כ כשנתן אחת באחת והזה הזאה ראשונה ליכא בשניה שיעור במנא ותירץ כיון דבתחילת הזאה ראשונה שהיא תחילת טהרתו איכא שיעורא במנא אין בכך כלום שהזאה ראשונה מצטרפת להזאה שניה וכי האי גוונא אמרינן גבי נטילת ידים (חולין דף קז.) דמרביעית נוטלין שנים ובחצי רביעית אין אחד נוטל ועוד י''ל דאחת באחת לאו דוקא כדפי' בקונטרס דאם היה מן הכשירין הרבה כל שכן דכשר דכי מזה שתי הזאות דטופיינא דכשירין מהיכא תיתי למיפסל אלא משום פסולין נקט לה: רב אשי אמר כל שהוא תנן. ואין בילה וסבר הזאה אין צריכה שיעור ואי יהיב חדא דילמא מן הפסולין הן אבל כי יהיב תרתי אי אפשר דליכא מן הכשירין וקשה דלמא כל שהוא דליכא שיעור הזאה והזאה צריכה שיעור ומצטרפת וסבר יש בילה דהשתא בין שתי הזאות על כרחך איכא שיעור הזאה מן הכשירין דלדבריו נמי היאך יוכל להיות שלא יוכלו לחלוק הכל שהו לשתים. ברו''ך: