מנחות קה ע"ב

עמו, ואומר בדרך תנאי: אם קרבן זה של מצורע הוא — הרי זהו אשמו וזה הוא לוגו, כדינו. ואם לאו [לא], שאין הוא מצורע — איל אשם זה יהא של שלמי נדבה, שכן דרך הקרבתם שווה.

וכיצד נוהגים באותו אשם של ספק? הריהו טעון (צריך) שחיטה בצפון העזרה, כדין האשם, ומתן (ונתינה) מדמו על בהונות המיטהר ועל אוזנו (יעוין ויקרא יד, יד), וסמיכה, ונסכים, ותנופת (הנפת) חזה ושוק כדין שלמים, ונאכל לזכרי כהונה למשך יום ולילה, כדין אשם (ולא לשני ימים, כדין השלמים).

ומעירים: ואף על גב דקא מפריק מר [ואף על פי שהיה החכם מתרץ] שאלה זו במסכת שחיטת קדשים (מסכת זבחים עו,ב), בסוגיה בה נידונה השאלה האם מותר לדעת ר' שמעון להביא קדשים לבית הפסול, במקרה של ספק.

והביאו ראיה מדברי ר' שמעון אלה שהרי הוא ממעט בזמן אכילתם של קדשים, שאם לא ייאכלו הקרבנות בתוך יום ולילה (כזמן אכילת אשם), שוב לא יוכל לאוכלם (שמא קרבן אשם הוא, ונותר בשר הקרבן לאחר זמן אכילתו ונפסל בכך, ודינו לשריפה): אימר [אמור] מכאן שמה שאמר ר' שמעון שבספק מייתי ומתני [מביא ומתנה] על קרבנו, אף לכתחילה — הרי זה רק בענין הנועד לתקוני גברא [לתיקונו של האיש], וכגון בספק מצורע, שאין לו דרך אחרת להיטהר מצרעתו, אלא אם כן יביא קרבנו. אבל בעלמא [בכלל], בסתם ספק קרבנות, הרי דיעבד — אין [כן], מותר להביא ולהתנות על הקרבן. ואולם לעשות כן אף לכתחילה — לא אמר ר' שמעון.

ואולם הני מילי [דברים אלה, שלכתחילה אין פותרים ספיקות בדרך התנאה] אמורים דווקא גבי [אצל] שלמים, וטעם הדבר — משום דקא [שבכך הוא] ממעט בזמן אכילתן, שצריכים הם עתה להיאכל בתוך יום ולילה בלבד (כדין אכילת אשם), ונמצא בכך דהוו להו [שנעשו להם] השלמים שלא נאכלו בתוך זמן זה קדשים המובאים לבית הפסול, לשריפה. אבל לענין ספק מנחות, שאין הוא יודע איזו מנחה פירש בנדרו — אפילו לכתחילה מותר להביא ולהתנות. ונמצא איפוא שדברי משנתנו הריהם אף כשיטת ר' שמעון זו, וכדברי אביי.

א למעלה שנינו שאביי מעמיד את דברי משנתנו אף כשיטת ר' שמעון. ובענין זה אמר ליה [לו] רב פפא לאביי: כיצד ניתן להעמיד את משנתנו כשיטת ר' שמעון, והרי לדעת ר' שמעון שאמר שיכול להביא למנחת מאפה תנור מחצה חלות ומחצה רקיקין — יביא, אם כן במקרה זה שבמשנתנו צריך הוא להביא עשר חלות ועשרה רקיקים ולהתנות עליהם, שחלק מהם יעלה לחובתו, והשאר יהיה לנדבה. וכן הריהו מביא שני לוגים שמן, לוג אחד לכל מנחה. ואולם כל עשרון סולת ולוג השמן שאתו התקדשו למנחה בכלי בפני עצמו (שזה התקדש לחלות, וזה התקדש לרקיקים). ונמצא כי הא קא מייתי [הרי הוא מביא] במקום מנחה אחת הבאה מעשרון אחד, מנחה אחת הבאה משני עשרון. ובדומה לכך, נמצא שבמקום להביא מנחה אחת הבאה מלוג אחד שמן, הריהו מביא מנחה אחת הבאה משני לוגין!

ענה לו אביי לרב פפא: זו אינה שאלה, שכן כבר שמעינן ליה [שמענו אותו] את ר' שמעון שאמר שאם הביא במנחה כשיעור עשרון אחד סולת, אף שבא משני עשרונות, וכמו כן אם נתן במנחה כשיעור לוג אחד של שמן, אף שבא השמן משני לוגין — יצא בכך ידי חובתו.

ושבים ושואלים: ולדעת אביי מיקמץ היכי קמץ [לקמוץ איך הוא קומץ] מנחה זו שמצורפות בה שתי מנחות לאחת, מהו לשון תנאו (לשיטת ר' שמעון)? ומשיבים: דמתני ואמר [שמתנה ואומר] כך: אי [אם] מאפה תנור של חלות לחודייהו [בלבד] פירשתי בנדרי, וכן אם מאפה תנור של רקיקין לחודייהו [בלבד] הוא זה שאמרי [אמרתי] בנדרי, הרי זה דקא קמיצנא [שאני קומץ] מחלות — ליהוי [שיהיה] קומצם של החלות, וזה דקא קמיצנא [שאני קומץ] מרקיקין — ליהוי [שיהיה] קומצם של הרקיקין. ואי [אם] מחצה רקיקין ומחצה חלות אמרי [אמרתי] בנדרי, הרי זה דקא קמיצנא [שאני קומץ] מהחלות — ליהוי [שיהיה] על מחצה חלות ומחצה רקיקין, ודקא קמיצנא [וזה שאני קומץ] מרקיקין — ליהוו [שיהיה] גם הוא על מחצה רקיקין ומחצה חלות.

ושואלים על הצעה זו: והא [והרי] על המנחה שיש בה מן החלות ומן הרקיקים, אינו יכול לקמוץ מחלות בלבד אלא בעי מיקמץ [צריך לקמוץ] חד קומץ [קומץ אחד] מחלות

with it and says the following stipulation: If this offering is one of a leper, i.e., if I am a leper, this is his guilt offering and that is his log of oil. And if I am not a leper, this animal that I brought for a guilt offering shall be a gift peace offering, because their sacrificial rites are equivalent.

And that uncertain guilt offering requires slaughter in the north of the Temple courtyard, as does a guilt offering; and placement of the blood on the right thumb, and right big toe, and right ear of the leper, as described in Leviticus 14:14; and it requires placing hands on the head of the animal, and the accompanying wine libations, and waving of the breast and thigh, as does a peace offering. And it is eaten by males of the priesthood for one day and the following night like a guilt offering, and not for two days and the intervening night like a peace offering.

The Gemara relates to the problem that arises from this stipulation, as treating an offering as two different types of offerings due to a stipulation can cause a situation where an offering is unduly disqualified. In the case of an offering that is sacrificed as both a peace offering and a guilt offering, if its meat is not eaten by dawn of the following day, it is disqualified, even though it might be a peace offering, which can be eaten for another day. The Gemara comments: And even though a Sage resolves this issue in the tractate of: The slaughter of sacrificial animals, i.e., tractate Zevaḥim, in a manner that would not enable a stipulation to be made in this case (see 76b), there is a distinction between the case discussed there and the case discussed here.

The resolution given there was: Say that Rabbi Shimon said that in a case of uncertainty one may bring an offering and stipulate with regard to its type ab initio only for the remedy of a man, e.g., in order to purify a person from his uncertain status as a leper, as there is no other way for him to purify himself. But in general, after the fact, after uncertainty arose with regard to the status of a certain offering it is indeed permitted to sacrifice the offering in a manner that may reduce the amount of time allotted for eating it, but one may not consecrate such an offering ab initio.

The Gemara explains why here it would nevertheless be permitted to make the stipulation ab initio: Nevertheless, this statement that one may stipulate with regard to an offering only after the fact applies only to a peace offering, as sacrificing it as a guilt offering reduces its allotted time for eating, which may bring sacrificial meat to the status of disqualification. But stipulation with regard to meal offerings when one does not remember which type he vowed to bring is permitted even ab initio, as this does not reduce its allotted time for eating. Therefore, the mishna could be in accordance with the opinion of Rabbi Shimon.

Rav Pappa said to Abaye: How can you explain that the mishna could be in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who said that if one wants to bring half of his baked meal offering as loaves and half of it as wafers he may bring it in that manner, as one can bring a meal offering of ten loaves and ten wafers and stipulate that some of them are brought in order to fulfill his obligation and the rest are a voluntary offering? This cannot be, as the twenty loaves and wafers constitute a total of two-tenths of an ephah in volume, and must therefore be sanctified in two separate service vessels. This causes a situation where one brings one-tenth of an ephah, which constitutes one meal offering as fulfillment of the individual’s obligation, from two separate tenths of an ephah. And similarly, the two meal offerings require two log of oil, each of which is sanctified in a separate vessel, and it turns out that each meal offering includes one log of oil from two separate log.

Abaye answered: This is not difficult, as we have heard that Rabbi Shimon said that if one brought one-tenth of an ephah as a meal offering from two separate tenths, and similarly, if one brought one log of oil from two separate log, he has fulfilled his obligation.

The Gemara asks: But how does one remove a handful from this meal offering, which consists of both loaves and wafers? The Gemara answers that he stipulates and says: If I specified in my vow that I would bring loaves only, or similarly if I said that I would bring wafers only, let the handful that I remove from the loaves be for the loaves, and let the handful that I remove from the wafers be for the wafers. If I said in my vow that I would bring a meal offering that is half wafers and half loaves, let the handful that I remove from the loaves be for half the loaves and half the wafers, and let the handful that I remove from the wafers be for half the wafers and half the loaves.

The Gemara challenges this suggestion: But if the vow was to bring a meal offering that is half loaves and half wafers, it requires removing one handful from the loaves