חולין יט ע"א

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף יט - א

והלכתא, אם שחט משיפוי כובע ולמטה, דהיינו לפני שהוא מתחיל לשפע כלפי מעלה, כשרה השחיטה. ולמעלה משם, השחיטה פסולה. והיינו דשייר בחיטי. כלומר כשיטת האומר דשייר בחיטי כשרה, כיון שאפילו בשייר בחיטי, ששחט בתוך החטים, עדיין הוא משיפוי כובע ולמטה.

רב נחמן אכשר משיפוי כובע ולמטה.

ומקשינן: אמר ליה רב חנן בר רב קטינא לרב נחמן: כמאן!? כשיטת מי אתה מכשיר? הרי דבריך הם לא כרבנן ולא כרבי יוסי ברבי יהודה, החולקים במשנתנו!? שהרי לפי שניהם מקום השחיטה הוא דוקא בתוך הטבעת העליונה, שהיא למטה מהכובע, אלא שנחלקו כשיוצא מהטבעת כלפי מעלה אחר ששחט רוב הקנה בתוך הטבעת אם השחיטה כשרה.

ומתרצינן: אמר ליה רב נחמן: אנא, לא "חילק" ידענא, אינני סובר שהלכה כרבנן שלדעתם צריך השוחט לחלק את הטבעת לשנים לכל היקפה, ולא "בילק" ידענא, ולא כרבי יוסי ברבי יהודה שמתיר אפילו אם החריב את הסימן ["בילק" הוא מלשון "מבולקה", שמשמעו חורבן] על ידי שחתך קצת בתוך הטבעת והשאר חוץ לטבעת. ^[136]

אלא, אנא שמעתא דאמוראי ידענא!

דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן. ואמרי ליה אמר רב אבא בר זבדא אמר רבי חנינא. ואמרי לה אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יהושע בן לוי: משיפוי כובע ולמטה כשרה. והאמוראים הללו סוברים כרבי חנינא בן אנטיגנוס, שחולק על רבנן ורבי יוסי ברבי יהודה.

ואמר רבי יהושע בן לוי: מוגרמת דרבנן, שיצא מתוך הטבעת הגדולה לאחר ששחט בה רובה, שרבנן פוסלים בה, כשרה לרבי יוסי ברבי יהודה.

ומוגרמת דרבי יוסי ברבי יהודה ששחט כולה או רובה למעלה מהטבעת הגדולה שאפילו לרבי יוסי ברבי יהודה פסולה, כשרה לרבי חנינא בן אנטיגנוס, שמכשיר אפילו למעלה מהטבעות כל עוד הוא משיפוי כובע ולמטה.

ומקשינן: מאי קא משמע לן רבי יהושע בן לוי, שהרי פשיטא היא?

ומתרצינן: מהו דתימא, רבי חנינא בן אנטיגנוס שהעיד על מוגרמת שהיא כשרה, אמוגרמת דרבנן קאי שהיא כשרה, אבל מוגרמת דרבי יוסי ברבי יהודה גם הוא מודה שהיא פסולה, קא משמע לן רבי יהושע בן לוי שגם מוגרמת דרבי יוסי ברבי יהודה מכשיר רבי חנינא בן אנטיגנוס.

ומקשינן: ואימא הכי נמי, שבאמת רבי חנינא בן אנטיגנוס לא קאי אלא אדרבנן?

ומתרצינן: אם כן, דאדרבנן קאי, הרי דעת רבנן נאמרה בברייתא לפני עדותו של רבי חנינא בן אנטיגנוס, ואם כן, הרי "העיד עליה רבי חנינא בן אנטיגנוס שהיא כשרה" מיבעי ליה לומר לתנא דברייתא, ולמה אמר "העיד על מוגרמת שהיא כשרה", ומשמע שעל שתי המוגרמות שנאמרו באותה ברייתא, גם של רבנן וגם של רבי יוסי ברבי יהודה, הוא מעיד שהן כשרות.

והלכתא כרבי חנינא בן אנטיגנוס, שמכשיר משיפוי כובע ולמטה, משום דקאי רב נחמן כוותיה.

אמר רב הונא אמר רב אסי: מחלוקת רבנן ורבי יוסי ברבי יהודה במשנתנו אינה אלא בששחט שני שליש כהוגן בתוך הטבעת הגדולה, ושייר בה מלא חוט השערה, ואחר כך הגרים שליש. שבשליש האחרון הטה את הסכין למעלה כלפי הראש ויצא מהטבעת הגדולה וגמר שם את השחיטה.

ובהא קמיפלגי: דרבנן סברי: השחיטה פסולה משום דכולה שחיטה בעינן בטבעת גדולה. [ולא למעלה ממנה. אבל למטה ממנה כל שכן שאפשר לשחוט].

ורבי יוסי ברבי יהודה סבר, השחיטה כשרה משום דרובו ככולו. ומאחר ששחט הרוב במקום הראוי נגמרה השחיטה, ומכאן ואילך כאילו חותך סתם בשר.

אבל אם הגרים שליש, שאת השליש הראשון שחט בקנה למעלה מהטבעת הגדולה ואחר כך שחט שני שליש בתוך הטבעת, דברי הכל פסולה. משום דכי נפקא חיותא עם יציאת חיותה של הבהמה שהיא כאשר נחתך הרוב הראשון של הסימן, בעינן רובא בשחיטה, שתהיה חתיכת כל אותו הרוב על ידי שחיטה ולא על ידי הגרמה, וליכא. שהרי הרוב הראשון לא היה כולו בשחיטה כיון שהגרים בשליש הראשון.

אמר ליה רב חסדא לרב הונא: אדרבה, לימא מר איפכא: מחלוקת רבנן ורבי יוסי ברבי יהודה כשהגרים שליש ואחר כך שחט שני שליש.

דרבי יוסי ברבי יהודה סבר שהשחיטה כשרה, מידי דהוה אחצי קנה פגום. כשם שאם היה חצי מהקנה חתוך מאליו לרחבו [שעדיין הבהמה כשרה בכך כל עוד לא נחתך רוב הקנה], שהדין הוא שמוסיפים ושוחטים בו כל שהוא להשלים לרוב, והשחיטה כשרה בכך, הרי שאין צורך שכל הרוב הראשון מהסימן יחתך עלידי שחיטה כשרה, ואם כן הוא הדין בהגרים שליש הראשון, הרי זה כאילו נעשה פגימה בקנה, ויכול להוסיף ולשחוט עוד שני שליש והשחיטה כשרה בכך. ^[137]

ורבנן סברי: השחיטה פסולה כיון שאין להשוות לחצי קנה פגום. כי התם, החצי הפגום אף על פי שלא נשחט כהלכה, מכל מקום במקום שחיטה הוא, ועל כל פנים יציאת חיותה של הבהמה שהיא על ידי חיתוך הרוב הראשון היתה במקום שחיטה.

אבל הכא, בהגרים שליש הראשון, מקום ההגרמה לאו מקום שחיטה כלל הוא. ונמצא שיציאת חיותה של הבהמה נגרמה על ידי חיתוך שלא במקום השחיטה.

אבל שחט שני שליש ואחר כך הגרים שליש, דברי הכל כשרה.

דהא תנן, שחיטת רובו של סימן אחד, כמוהו. כאילו נשחט כולו. וממילא, כיון ששחט שני שליש כבר הוכשרה השחיטה ומה איכפת לן שהגרים אחר כך. ^[138]

אמר ליה רב יוסף לרב חסדא: מאן נימא לן דההוא רובא דהתם, המשנה שהבאת שרובו של אחד כמוהו, לאו רבי יוסי ברבי יהודה, קתני לה? דלמא רבי יוסי ברבי יהודה קתני לה. אבל רבנן באמת חולקים גם על משנה זו, וסוברים שלא מועילה שחיטת רוב הסימן, אלא צריך לשחוט את כולו, ולכן הם פוסלים אפילו בשחט שני שליש והגרים שליש.

אמר ליה אביי לרב יוסף: אטו כל רובי דעלמא, כל דיני "רובו ככולו", רבי יוסי ברבי יהודה קתני להו, ואילו רבנן אינם מודים בהם?

אמר ליה רב יוסף לאביי: אנא, רובא דשחיטה בלבד קאמינא שרבי יוסי ברבי יהודה הוא שאמרה ולא רבנן, שלדבריהם אין הולכים בשחיטה אחר הרוב. כיון דשמענא להו לרבנן דפליגי בשחיטה, שהרי נחלקו במשנתנו ואמרו שצריך שכל השחיטה תהא בתוך הטבעת הגדולה, והרוב בלבד אינו מספיק.

לישנא אחרינא אמרי לה:

אמר רב הונא אמר רב אסי: מחלוקת בשהגרים שליש ושחט שני שליש, דרבי יוסי ברבי יהודה סבר מידי דהוה אחצי קנה פגום. ורבנן סברי, התם, מקום שחיטה. הכא, לאו מקום שחיטה.

אבל שחט שני שליש והגרים שליש, דברי הכל כשרה. דהא תנן, רובו של אחד כמוהו.

מתקיף לה רב חסדא: מאן לימא לן דההוא רובא דהתם לאו רבי יוסי ברבי יהודה קתני לה? דלמא רבי יוסי ברבי יהודה קתני לה!? אבל רבנן יחלוקו גם בשחט שני שליש והגרים שליש.

אמר ליה רב יוסף לרב חסדא: אטו כל רובי דעלמא רבי יוסי ברבי יהודה קתני ליה?

אמר ליה רב חסדא לרב יוסף: אנא רובא דשחיטה בלבד קאמינא, דשמענא להו דפליגי.

הגרים בשליש הראשון ואחר כך שחט שליש במקום הראוי לשחיטה והגרים שוב בשליש האחרון:

רב הונא אמר רב: כשרה השחיטה. רב יהודה אמר רב: טרפה. כלומר, פסולה השחיטה.

ומבארינן טעמייהו: רב הונא אמר רב כשרה, שהרי כי נפקא חיותא, דהיינו בשליש האמצעי שאז נשלם חיתוך הרוב של הסימן ויוצאת חיות הבהמה, בשחיטה קא נפקא, שהרי השליש האמצעי היה על ידי שחיטה נמצא שחיות הבהמה יצאה בשחיטה הלכך כשרה השחיטה. ^[139]

רב יהודה אמר רב: טרפה, משום דבעינן רובא בשחיטה. שרוב הסימן [ולאו דוקא הראשון] יחתך על ידי שחיטה, וליכא, שהרי שני שלישים מהקנה נחתכו על ידי הגרמה.

שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש, רב יהודה אמר רב, כשרה, שהרי בסך הכל רוב הקנה נחתך על ידי שחיטה.

אתו, שיילוה לרב הונא, אמר להו, טרפה [לא משמיה דרב אמר זאת, אלא מסברת עצמו].

שמע רב יהודה מה שפסק רב הונא, איקפד! אמר: טריפנא, כשאני הטרפתי באופן הקודם שהגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש, ומכשר הוא.

ומכשרנא, עתה שהכשרתי, טריף הוא.

אמר רב הונא: שפיר קא מיקפד רב יהודה!

חדא, דאיהו שמיע ליה מיניה דרב שהכשיר בשחט שליש והגרים שליש ושחט שליש, ואנא לא שמיע לי מרב, אלא מסברת עצמי אמרתי שטרפה היא.

ועוד, הרי גם בסברא יש להכשיר, כי האיכא רובא בשחיטה, שרוב הסימן נחתך על ידי שחיטה.

אמר ליה רב חסדא לרב הונא: לא תהדר בך!

הערות

^[136] פירוש אחר - חילק ובילק - לישנא בעלמא, שאנשים רגילים לומר כלומר אינני יודע מכל אלו.

^[137] ומכל מקום, בהגרים שליש, לא מספיק שישחוט מעט כדי להשלים לרוב כמו בחצי קנה פגום, כיון ששם החצי הפגום מצטרף לרוב, כיון שהוא במקום הראוי לשחיטה. אבל השליש המוגרם לא מצטרף לרוב, לפי שאינו במקום שחיטה. ועל כן צריך שמלבד אותו שליש יהיו עוד שני שליש בשחיטה, כדי שיהיה רוב במקום הראוי לשחיטה.

^[138] ומה שאמרו רבנן במשנה "ושייר בה מלא החוט על פני כולה" לאו דוקא "כולה", אלא למעט אם הגרים בשליש הראשון.

^[139] ביאור דברי רב הונא ורב יהודה, לדעת איזה מהתנאים דלעיל נאמרו, וישוב דברי רב הונא כאן שסותרים לכאורה את דברי רב הונא לעיל שפוסל אפילו הגרים שליש ושחט שני שליש, עיין ברש"י בע"ב ד"ה הכא, ובתוס' כאן ד"ה הגרים, ובמהרש"א ובמהר"ם בדברי התוס'.

ומסכמים: והלכתא [והלכה היא], שחט משיפוי (משיפוע) הכובע ולמטה לכיוון הקנה — כשרה, והיינו [וזהו] כדעת מי שאמר שאם שייר בחיטי [בחיטים] — כשרה, שהחיטים נמשכות מעבר לקו זה.

מסופר, רב נחמן אכשר [הכשיר] כששחט משיפוי הכובע ולמטה, אמר ליה [לו] רב חנן בר רב קטינא לרב נחמן: כמאן [כמי] אתה אומר זאת? לא כרבנן [כדעת חכמים] במשנתנו ולא כר' יוסי בר' יהודה, שלדעת שניהם חוץ לטבעת העליונה של הקנה אינו מקום שחיטה!

אמר ליה [לו]: אנא [אני] לא חילק ידענא [יודע אני] ולא בילק ידענא [יודע אני], כלומר, איני יודע טעמו של זה ולא של זה, אנא שמעתא ידענא [אני דבר שמועה, הלכה, יודע אני], שאמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר זאת ר' אבא בר זבדא אמר ר' חנינא, ואמרי לה [ויש אומרים] שאמר זאת ר' יעקב בר אידי אמר ר' יהושע בן לוי: שחט משיפוי הכובע ולמטה — כשרה.

א ושבים לברייתא ששנינו בעמוד הקודם: מוגרמת פסולה, ור' חנינא בן אנטיגנוס העיד על מוגרמת שהיא כשרה. וביחס בינה לבין משנתנו, אמר רבי יהושע בן לוי: מוגרמת דרבנן [של שיטת חכמים] במשנתנו, שאם שחט אפילו מיעוט חוץ לטבעת הגדולה פסולה — כשרה לשיטת ר' יוסי בר' יהודה, שהכשיר כששחט רוב בטבעת הגדולה, ומוגרמת של

ר' יוסי בר' יהודה, שאם שחט רוב מחוץ לטבעת פסולה — כשרה לשיטת ר' חנינא בן אנטיגנוס, שלדעתו ניתן לשחוט לגמרי מחוץ לקנה.

ותוהים: פשיטא [פשוט] שכן הוא! ומשיבים: מהו דתימא [שתאמר] ר' חנינא בן אנטיגנוס שאמר שמוגרמת כשרה — אדרבנן קאי [על דברי חכמים הוא מתייחס], שנאמרו בסתם בתחילת הברייתא, וגם הוא סבור כר' יוסי שאם שחט רוב מחוץ לטבעת — פסולה, על כן קא משמע לן [משמיע לנו] שאין זה כך. ושואלים:

ואימא הכי נמי [ואמור שכך הוא גם כן]! ומשיבים: אם כן "העיד עליה" מיבעי ליה [צריך היה לו לומר], כלומר, על דעת חכמים שנזכרה שם תחילה, ומה שאמר בלשון כללית "העיד על מוגרמת שהיא כשרה", מלמד שהכוונה לכל הדעות שנאמרו בענין זה. ומסכמים: והלכתא [והלכה] כר' חנינא בן אנטיגנוס, דקאי [שעומד] רב נחמן כוותיה [כשיטתו], שהכשיר משיפוי כובע ולמטה, והוא מעבר לטבעת הגדולה.

ב ושבים למחלוקת במשנתנו, שלדעת חכמים השוחט מתוך הטבעת (הגדולה) ולא שייר מלוא החוט על פני כולה, שחיטתו פסולה, ולדעת ר' יוסי בר' יהודה אם שייר על פני רובה — כשרה. אמר רב הונא אמר רב אסי: מחלוקת בששחט תחילה שני שליש בטבעת ואחר כך הגרים (יצא למעלה) לכיוון הראש שליש אחד, דרבנן סברי [שחכמים סבורים]: כולה [את כל] השחיטה בעינן [צריכים אנו] שתהיה בטבעת הגדולה, ור' יוסי בר' יהודה סבר [סבור]: רובו ככולו.

אבל אם הגרים שליש תחילה, ששחט שליש ראשון מחוץ לטבעת, ואחר כך שחט שני שליש בטבעת — דברי הכל פסולה, ומדוע? דכי נפקא חיותא בעינן רובא [שכאשר יוצאת החיות, והוא בשעה שנחתך רובו של הקנה, צריכים אנו שיהיה אותו רוב] נשחט בשחיטה כשרה, וליכא [ואין כאן], שהרי חלקו נעשה בהגרמה.

אמר ליה [לו] רב חסדא: אדרבה [גדולה מזו], לימא מר איפכא [שיאמר אדוני להיפך]: מחלוקת ר' יוסי וחכמים במשנה היא כשהגרים שליש תחילה ואחר כך שחט שני שליש, שר' יוסי בר' יהודה סבר [סבור] שהוא כשר, מפני שבשעה שהחיות יוצאת, כשנשחט רובו של הקנה — היה זה בשחיטה כשרה, למרות שרוב הקנה לא נשחט בשחיטה כשרה, מידי דהוה [כמו שהוא הדין] כאשר יש חצי קנה פגום, שאם הוסיף ושחט כל שהוא שחיטתו כשרה, הואיל ובשעה שנשחט רובו היה זה בשחיטה כשרה.

ואילו רבנן [וחכמים] סבורים שאין הדברים דומים, שכן התם [שם] היה הפגם במקום שחיטה, ונמצא שרוב חיותה של הבהמה יצאה במקום הראוי, ואילו הכא לאו [כאן, כשהגרים, אין זה] מקום שחיטה.

אבל אם שחט תחילה שני שליש ואחר כך הגרים שליש — דברי הכל כשרה, דהא תנן [שהרי שנינו במשנה] להלן: רובו של סימן אחד (קנה או ושט) כמוהו, שאם נשחט רובו כאילו נשחט כולו!

אמר ליה [לו]: רב יוסף: מאן נימא לן דההוא רובא דהתם [מי יאמר לנו שאותו רוב ששנינו שם] לאו [לא] ר' יוסי בר' יהודה קתני לה [שונה אותה]? דלמא [שמא] רבי יוסי בר' יהודה קתני לה [שונה אותה], אבל חכמים אינם סבורים כן!

אמר ליה [לו] אביי: אטו כל רובי דעלמא [וכי כל המקומות ששנינו שהולכים אחר הרוב] ר' יוסי בר' יהודה קתני להו [הוא ששונה אותם]? ומדוע נייחס את הדברים דווקא לו? אמר ליה [לו] רב יוסף: אנא רובא [אני לענין רוב] בשחיטה קאמינא [אמרתי], דשמענא להו דפליגי [ששמעתי אותם שהם חלוקים בענין זה] במשנה שלנו.

לישנא אחרינא אמרי לה [בלשון אחרת אומרים אותה] את כל השמועה הזו, באופן זה, אמר רב הונא אמר רב אסי: המחלוקת במשנתנו בענין המוגרמת הוא דווקא באופן שהגרים שליש תחילה ואחר כך שחט שני שליש, שרבי יוסי בר ר' יהודה סבר [סבור]: שחיטה כשרה היא, מידי דהוה [כמו שהוא הדין] בחצי קנה פגום, שאם הוסיף ושחט כלשהו — שחיטתו כשרה. ורבנן [וחכמים] סבורים: אין הדברים דומים, שכן התם [שם] הפגם שהיה בתחילה הוא במקום שחיטה, אבל הכא לאו [כאן, כשהגרים, לא היה זה] במקום שחיטה.

אבל שחט מתחילה שני שליש ואחר כך הגרים שליש — דברי הכל כשרה, דהא תנן [שהרי שנינו במשנה] להלן: רובו של אחד כמוהו.

מתקיף לה [מקשה על כך] רב חסדא: מאן לימא לן דההוא רובא דהתם [מי יאמר לנו שאותו רוב ששנינו שם] לאו [לא] ר' יוסי בר' יהודה קתני לה [שונה אותה]? דלמא [שמא] ר' יוסי בר' יהודה קתני לה [הוא ששונה אותה]! אמר ליה [לו] רב יוסף: אטו כל רובי דעלמא [וכי כל מקום ששנינו שהולכים אחר הרוב] ר' יוסי בר' יהודה קתני להו [שונה אותם]? אמר ליה [לו] רב חסדא: אנא רובא [אני ברוב] של שחיטה קאמינא [אמרתי], דשמענא להו דפליגי [ששמעתי אותם שהם חלוקים בזה] במשנתנו.

ג ומביאים דיון במקרים דומים. אם הגרים תחילה שליש ואחר כך הוסיף ושחט שליש ולבסוף הגרים שליש — רב הונא אמר רב: כשרה, רב יהודה אמר רב: טרפה. ומבארים: רב הונא אמר רב שהיא כשרה, שכן כי נפקא חיותא [כאשר יוצאת החיות], בשעה שנחתך רוב הקנה — בשחיטה כשרה קא נפקא [היא יוצאת]. רב יהודה אמר רב שהיא טרפה, ומדוע? בעינן רובא [צריכים אנו שיהיה רובה] בשחיטה כשרה וליכא [ואין כאן], שהרי שני שליש הגרים ושליש שחט.

ובמקרה ששחט מתחילה שליש ואחר כך הגרים שליש ושוב שחט שליש — רב יהודה אמר רב: כשרה. אתו שיילוה [הלכו ושאלו] את רב הונא בענין זה, אמר להו [להם]: טרפה. שמע רב יהודה את דברי רב הונא ואיקפד [הקפיד], אמר: טריפנא ומכשר, ומכשרנא טריף [כשאני מטריף והוא מכשיר, וכשאני מכשיר הוא מטריף]! אמר רב הונא: שפיר קא מיקפד [יפה הוא מקפיד], משתי סיבות: חדא [אחת] — איהו שמיע ליה מיניה [הוא שמע את הדברים הללו ממנו] מרב ובשמו מסרם, ואנא לא שמיע לי [ואני לא שמעתי] הלכה זו מרב, ואמרתיה מדעתי. ועוד, האיכא רובא [הרי יש כאן רוב] בשחיטה כשרה.

אמר ליה [לו] רב חסדא לרב הונא: לא תהדר בך [אל תחזור בך] מדברים שאמרת,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

The Gemara concludes: And the halakha is: If one slaughters from the incline of the thyroid cartilage and below in the direction of the windpipe, the slaughter is valid, and that is in accordance with the opinion that one who left part of the arytenoid cartilage has still performed a valid slaughter, as the arytenoids cartilage extends beyond this point.

The Gemara relates that Rav Naḥman deemed the slaughter valid in a case where one slaughtered from the incline of the thyroid cartilage and below. Rav Ḥanan bar Rav Ketina said to Rav Naḥman: In accordance with whose opinion is that ruling? It is neither in accordance with the opinion of the Rabbis nor in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, who both hold that if one cuts the windpipe above the large upper ring, the cricoid cartilage, the slaughter is not valid.

Rav Naḥman said to him: Neither do I know Ḥillek nor do I know Billek, i.e., I know the reason neither for this one’s opinion nor for that one’s opinion. I know the halakha, as Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says, and some say that Rabbi Abba bar Zavda says that Rabbi Ḥanina says, and some say that Rabbi Ya’akov bar Idi says that Rabbi Yehoshua ben Levi says: From the incline of the thyroid cartilage and below, the slaughter is valid.

§ The Gemara returns to analyzing the baraita (18b): In a case where the knife is diverted from the place of slaughter above the ring, the slaughter is not valid. Rabbi Ḥanina ben Antigonus testified about a case where the knife is diverted from the place of slaughter above the ring that the slaughter is valid. And Rabbi Yehoshua ben Levi says: With regard to a case where the knife was diverted according to the opinion of the Rabbis cited in the mishna, the slaughter is valid according to the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, who ruled that the slaughter is valid when the majority of the windpipe was cut within the large, upper ring.

And with regard to a case where the knife was diverted according to the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, it is valid according to the opinion of Rabbi Ḥanina ben Antigonus, who ruled that even if a majority of the windpipe was cut outside the large upper ring, the slaughter is valid.

The Gemara objects: That is obvious. The Gemara explains: Lest you say that the statement of Rabbi Ḥanina ben Antigonus, who ruled that in a case where the knife is diverted from the place of slaughter above the ring it is valid, addresses the statement of the Rabbis and he agrees with the opinion of Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, that the slaughter is not valid when the majority of the windpipe was cut above the large upper ring, therefore, Rabbi Yehoshua ben Levi teaches us that this is not the case.

The Gemara objects: And say it is indeed so that Rabbi Ḥanina ben Antigonus agrees with Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda. The Gemara responds: If so, the formulation of the baraita should have been: Rabbi Ḥanina ben Antigonus testified about it. Since the opinion of Rabbi Ḥanina ben Antigonus was introduced merely with the term: Testified, apparently he disagrees with all of the other opinions. The Gemara concludes: And the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Ḥanina ben Antigonus, as Rav Naḥman holds in accordance with his opinion.

§ The mishna cited a dispute between the Rabbis, who hold that in a case where one slaughtered within the large upper ring and did not leave a thread breadth over the entire surface of the ring, the slaughter is not valid, and Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, who hold that even if one left a thread breadth over a majority of the surface of the ring, the slaughter is valid. Apropos to that, Rav Huna said that Rav Asi says: The dispute is only in a case where one cut two-thirds of the windpipe within the ring and then diverted the knife upward toward the head of the animal and cut the remaining one-third, as the Rabbis hold that we require the entire slaughter to be performed within the large ring, and Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, holds: The halakhic status of its majority is like that of its entirety.

But if one diverted the knife upward toward the head of the animal, cut one-third of the windpipe, and then cut two-thirds within the ring, everyone agrees that the slaughter is not valid, as when the life left the animal, i.e., when the majority of the windpipe was cut, we require that the entire majority be cut by means of slaughter, and that is not so in this case.

Rav Ḥisda said to Rav Huna: On the contrary, let the Master say the opposite. The dispute is only in a case when one diverted the knife upward toward the head of the animal, cut one-third of the windpipe, and then cut two-thirds within the ring, as Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, holds that the slaughter is valid just as it is in the case where half the windpipe is deficient. In that case, once the slaughterer cuts any additional part of the windpipe, the slaughter is valid because the cut that rendered a majority of the windpipe slaughtered was performed properly. So too in this case, since the cut of the second third was performed properly, the slaughter is valid.

And the Rabbis hold that there, in the case of the deficient windpipe, the deficiency was in the place of proper slaughter, and therefore most of the life of the animal left in the proper place. Here, the first third was cut while the knife was diverted, and therefore most of the life of the animal did not leave in the place of proper slaughter.

But in a case where one cut two-thirds of the windpipe within the ring and then diverted the knife and cut the remaining one-third, everyone agrees that the slaughter is valid, as didn’t we learn in a mishna (27a): The halakhic status of the slaughter of the majority of one siman, the windpipe or the gullet, is like that of the slaughter of the entire siman itself?

Rav Yosef said to Rav Ḥisda: Who will say to us that with regard to the mishna there concerning the majority of one siman, Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, did not teach it? Perhaps Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, taught it, and the Rabbis disagree.

Abaye said to Rav Yosef: Is that to say that with regard to all principles that address majorities in general, Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, taught them? Rav Yosef said to him: I am speaking of the principle of majority with regard to slaughter, as we heard that the Rabbis disagree with him.

Some say that there is an alternative version of this discussion: Rav Huna said that Rav Asi says: The dispute is only in a case where one diverted the knife upward toward the head of the animal, cut one-third of the windpipe, and then cut two-thirds within the ring, as Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, holds that the slaughter is valid just as it is in the case where half the windpipe is deficient, and the Rabbis hold that there, in the case of the deficient windpipe, the deficiency was in the place of proper slaughter, but here, most of the life of the animal did not leave in the place of proper slaughter.

Rav Ḥisda objects to this: Who will say to us that with regard to the mishna there concerning the majority of one siman, Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, did not teach it? Perhaps Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, taught it, and the Rabbis disagree. Rav Yosef said to Rav Ḥisda: Is that to say that with regard to all principles that address majorities in general, Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, taught them? Rav Ḥisda said to him: I am speaking of the principle of majority with regard to slaughter, as we heard that the Rabbis disagree with him.

§ If one diverted the knife and cut one-third of the windpipe, and then cut one-third properly, and then diverted and cut the final one-third, Rav Huna says that Rav says: The slaughter is valid. Rav Yehuda says that Rav says: The animal is a tereifa, i.e., forbidden. Rav Huna says that Rav says: The slaughter is valid, as when the life left the animal, it was in the course of a valid slaughter that it left. Rav Yehuda says that Rav says: The animal is a tereifa, as we require a majority of the windpipe to be cut with valid slaughter,and that is not the case.

If one cut one-third of the windpipe properly, and then diverted the knife and cut one-third, and then cut the final one-third of the windpipe properly, Rav Yehuda says that Rav said: The slaughter is valid. When the Sages came and asked Rav Huna, he said to them: It is a tereifa. Rav Yehuda heard the ruling of Rav Huna, and he was angry. He said: I deem it a tereifa and he deems the slaughter valid, and I deem the slaughter valid and he deems it a tereifa. Rav Huna said: It is proper that he was angry. One reason is that he heard it from Rav and I did not hear it from Rav; and furthermore, isn’t there the majority of the siman that was cut with valid slaughter?

Rav Ḥisda said to Rav Huna: Do not retract your statement,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

רב נחמן אכשר משפוי כובע ולמטה כלומר אפי' חוץ מטבעת גדולה כמאן לא כרבנן ולא כר' יוסי בר' יהודה לרבנן^א)צ"ל דאפילו לר"י צריך שישייר מלא החוט על פני רובה. צריך שישייר מלא החוט על פני רובו:

א"ל אנא לא חילק ידענא. כלומר מה דאמרת לרבנן צריך לחלק הטבעת ואין השחיטה כשרה אם שחט למעלה מן הטבעת ולר' יוסי בר' יהודה דאמרת אע"פ שמבלק הטבעת דשחט מקצת בטבעת ומקצת למעלה היכי דמי ששחט ושייר ע"פ רובו לא ידענא. בלק לשון מבולקה דבר המתקלקל:

מוגרמת דרבנן כשרה לר' יוסי וכו'. כלומר דרבנן אמרי מלא החוט ע"פ כולה. אבל אי שחט חוץ לטבעת מוגרמת היא ופסולה. כשרה לר' יוסי בר' יהודה דהוא אמר מלא החוט ע"פ רובה ודר' יוסי בר' יהודה כשרה לר' חנינא בן אנטיגנוס:

[פשיטא הא] דקא חזינן דהעיד ר' חנינא בן אנטיגנוס על מוגרמת שהיא כשרה:

א"כ העיד עליה מיבעי ליה. כלומר דמשמע על מוגרמת דרבנן מאי על מוגרמת ש"מ על מוגרמת דר' יוסי בר' יהודה קאמר:

והתניא ר' יוסי בר' יהודה אומר השוחט בשאר טבעות וכו' ומוגרמת פסולה העיד ר' חנינא בן אנטיגנוס על אותה מוגרמת שהיא כשרה:

והלכתא כותיה דר' חנינא בן אנטיגנוס דקם ליה רב נחמן כותיה. כלומר דחזינן א"ר זירא משמיה דרב נחמן אמרי מוגרמת כשרה כלומר אותה מוגרמת דרב ושמואל מטבעת גדולה ולמעלה שהוא משפוי כובע ולמטה עליה א"ר זירא משמיה דרב נחמן (אמרי) מוגרמת כשרה ואותה מוגרמת מכשיר ר' חנינא בן אנטיגנוס כדאמרן דמוגרמת דר' יוסי בר' יהודה כשרה לר' חנינא בן אנטיגנוס בשחט שני שליש והגרים שליש. כלומר שחט שני שליש בטבעת גדולה והגרים שליש חוץ לטבעת כלפי הראש:

דכי נפקא חיותא בעינן רובה בשחיטה וכו'. כלומר והכא בשליש אמצעי נפקא חיותא וליכא רובא בשחיטה:

דר' יוסי ב"ר יהודה סבר מידי דהוה אחצי קנה פגום כלומר אם היה חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא שחיטה כשרה אע"פ שפסול היה בתחילה כשרה:

ורבנן התם מקום שחיטה. כלומר מה דאמרינן חצי קנה פגום והוסיף עליו כל שהוא התם מקום שחיטה בחצי קנה פגום באותו מקום שוחט הכא במקום שהגרים לא הוי מקום שחיטה:

מתקיף לה רב יוסף מאן לימא לן דההיא רובה דהתם כו'. כלומר לר' יוסי בר' יהודה רובו של אחד כמוהו ולא רבנן דשמעינן להו דפליגי דלר' יהודה רובו ככולו כדאשכחן בטבעת גדולה ולא לרבנן דכי נפקא חיותא בשחיטה קא נפקא כלומר באמצע שחיטה ובאמצע היתה הכשר שחיטה:

ובהגרים שלישין לא איפסיקא הלכתא כמאן ונקיטי מיניה חומרי דרב הונא ורב יהודה ולא שריא לעולם עד דאיכא ב' שלישין שחוטין במקום אחד. ורבינו הגדול ז"ל השמיטן ולא נתברר למה.
אבל מצאתי בשם הראב"ד ז"ל דמשום דאיפסיק' הלכתא כר"ח ן' אנטיגנוס דמכשר משפוי כובע ולמטה ולדידיה אין הגרמה כל עיקר בקנה דלמעלה מחתך בשר בעלמא דלאו קנה מיקרי אלא פיקה של גרגרת מקרי ואין בה פיסול הגרמה משליש דבההיא הגרמה לא נפקא חיותא דכבשרא בעלמא דמי ומשום עיקור סי' הוא ולא מטרפה עד דאיפרק איפרוקי דלא עדיפא מתרבץ הוושט וכל היכא דאיכא רובה בשחיטה כשרה כך מצאתי.
ואינו כלום דהא ר"ן דאכשר משפוי כובע ולמטה כר"ח ן' אנטיגנוס ס"ל ובעי מניה שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש מהו וא"כ לימא להו שחיטתו כשרה ודסביר' לן כר"ח ן' אנטיגנוס ודברים הללו אין להם על מה שיסמוכו כלל.

והא דא"ר הונא מחלוקת שהגרים שליש ושחט ב' שלישים דר' יוסי כר' יהודה סבר מידי דהוה אחצי קנה פגום. לאו דוקא שחט ב' שלישים אלא לר"י בר' יהודה ה"ה הגרים שליש ושחט שליש כדקא מדמי לה לקנה פגום ועוד דהא איהו מכשר הגרים שליש ושחט שליש והגרים ובודאי הגרמה שבסוף אינה מכשרתה אלא שחיטת שליש אמצעי היא מכשרתה ואם הניחה נמי כשרה.
ורש"י ז"ל כתב מידי דהוה אחצי קנה פגום ומיהו הכא בתוספת כל שהוא לא סגי ליה דלא מצטרפ' הגרמה לאכשורי שחיט' הואיל ולאו מקום שחיטה הוא, וק"ל א"כ רב הונא גופי' כמאן אלא אפשר שפי' הרב ז"ל שמעתא דרב אסי אפי' לרב יהודה.
וכללא דשמעתא, רב הונא עביד הגרמה במקום הראוי לשחיטה והלכך הכל תלוי בשחיטת רובו של קנה אם אותו מקום בשחיטה כשר בהגרמה פסול ורב יהודה סבר הגרמה לאו במקום שחיטה הלכך בעינן רוב קנה בשחיטה בין בתחילה בין בסוף דהגרמה לית' אלא במקום טרפות וכל זמן שנגרם רוב אסורה לא נגרם רוב אינה אסורה מחמת אותה חתיכה ונכשר' בשחיט' מקום שחיט'.
ולענין השמועה ודאי דרב הונא מכרעא דחזינא רב חסדא דאית ליה כוותיה בתרוייהו לישני דרב אסי דקא נסיב לה תלמודא מידי דהוה אחצי קנה פגום והיינו שיטה דרב הונא כדפי' דלר' יהודה הו"ל למימר דר"י בר' יהודה סבר הא איכא רוב בשחיטה ורבנן סברי כי נפקא חיותא בעי' רובא בשחיטה וליכא וא"ל נמי הכא לא גזרו כך דאלמא רב חסדא כרב הונא ס"ל וכרב אסי נמי לישנא בתרא כדרב הונא מכרעא ואע"ג דרב הונא אמרה כיון דמשמיה דרב אסי אמרה ש"מ הלכתא כוותיה ולישנא קמא ליתא אפי' לר' יהודה ור' יוחנן לא קביל מיניה דר' אלעזר כלום אלא לגלג בנקובה מיהו ליכא הכרע למישרי איסורא דאורייתא ובעי' רוב בשחיטה במקום א' וה"מ כולהו בקנה דנקובתו אינה אוסרת אבל הגרמה בוושט אפי' הגרים משהו ושחט ב' שלישים טרפה, והיינו עובדא דרבא בר"פ אלו טרפות.

רב נחמן אכשר משיפוי כובע ולמטה והיינו שייר בחוטי והיינו משום דסברי לה כרבי חנינא בן אנטיגנוס דהוא תנא ופליג אדרבנן ור' יוסי בר' יהודה והלכתא כוותי' כיון דאמוראי בתראי ס"ל כוותיה ופי' שיפוי הכובע כי כמין כובע יש על פי הקנה למעלה מטבעת הגדולה והוא משופע כלפי הראש וזה נקרא שיפוי כובע ובסוף אותו שיפוי כובע כלפי הגוף מתחילין כמין גרעיני חיטים ונמשכים כלפי טבעת וכל ששייר מן החיטי' ההם כמלא החוט כלפי הראש נשתייר כל השיפוי כובע שלם והוי לי' שחיטה למעלה בוושט כבר נתפרש לקמן בפרק א"ט בבהמה ותי' שהוא למטה מתורבץ הוושט אבל בעוף לא נתפרש ואמר מורי הרא"ה ז"ל בקבלה מרבותיו ז"ל והר"ר פנחס הלוי אחיו ז"ל שהוא במקום שכנגדו בקנה במקום שחיטה.

אמר רב הונא אמר רב אשי כו' עד דרבנן סברי כולה שחיטה בעינן בטבעת הגדולה. פי' במקום שחיטה ואפילו מיעוט האחרון וס"ל דאע"ג דבשחיטה סגי ברוב. ה"מ כשלא שחט יותר אבל כל שחיטתו בעינן שתהא במקום שחיטה ואפשר דהוא מדרבנן בעלמא.

איכא דאמרי וכו' עד מידי דהוי אחצי קנה פגום כלומר שאם תשלומו בשחיטה כשרה לרוב כשרה. ומיכה שמעינן דלר"י בר יהודה כל שהגרים שליש כשרה: והא דנקט ושחט שני שלישים משום רבנן נקט לה דאפי' בהכי פסלה וממילא אשמועינן כח דהיתירא דר' יוסי בטעמי' דידי'.

ורבנן התם מקום שחיטה הכא לאו מקום שחיטה ומסברא משום האי לישנא דר יוסי בר יהודה מכשיר בכל חצי קנה פגום שהשלימו בשחיטה כראוי במקומו ואעפ"י שהחצי שהוא פגום הוא שלא במקום שחיטה דאי לאו שפיר קאמרי רבנן אלא ודאי דבהא נמי פליגי.

הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש רב הונא אמר רב כשירה כי נפיק חיותא בשחיטה נפקא ומשמע לפום האי טעמא דלא סוף דבר שחט שליש אלא אפי' הגרים חצי' ושחט והשלימו לרוב ולרווחא דמילתא נקט ושחט שליש ורב יהודה אמר רב טריפא ג"ה והוא גרסת רש"י ז"ל בעילה רובא בשחיטה וליכא ויש ספרים גורסין כי נפיק חייתא בעינא רובא בשחיטה וליכא: ואינה מחוורת דמשמע דר' יהודה תרתי בעי רובא בשחיט' ודנפקא חיותא ברובא והא ליתא דבאידך דבסמוך מכשיר בשחט שליש והגרים שליש ושחט שליש. משום דאיכא רובא בשחיטה מיהת ויש לפרש דה"ה כי נפקא חיותא בשחיטה לא סגי' לן דרוב' בשחיטה לא סגי' לן דרוב, בשחיטה בעינן וליכא ועולה כפי הגרסא ראשונה כבר כתבתי במשנתינו דסברי הני אמוראי כולהו כר' יוסי בר יהודה אלא דמפלגי בפי' על פני רובא דקאמר שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש רב יהודה אמר כשרה. פי' דס"ל דעל פני רובא דמתני' פני כל רובא אלא דסגי' ליה אפילו ברוב מפוזר אבל רב הונא סבר דעל פני השלמת רובא קאמר.

שפיר קא קפיד חדא דהוא שמיע לזה מרב ואנא לא שמיע לי ועוד הא איכא רובא בשחיטה פי' דקמייתא דשמיע לי מרב דמכשר לרבותא אמרה רב דאפי' בההיא דליכא רובא מכשר משום דנפקא חיותא בשחיטה וכ"ש דמכשר בהא דאיכא רובא בשחיטה וסבירא ליה השתא לרב הונא דלרב כי קתני מתניתין על פני רובא מכלל כייל תרתי בין על פני כל הרוב ואפי' מפוזר בין על פני השלמת רובא ורב חסדא אמר ליה לא תהדר בך דא"כ מפסדת לקמניתא דסבר ליה על על פני רובא דמתניתין לא משמע אלא חדא מהני בלחוד או רובא ממש או השלמת רובא וכיון דשמע קמייתא מרב דמכשר ודאי ס"ל דעל פני השלמ' רובא קתני בלחוד ולא באידך הילכך אי מודה רב הונא בהא בתריית' מפסיד קמייתא ומינה כיון דשמע כשרה דקמייתא כמאן דשמע מיניה פסולא דבתרייתא נמי דהא בהא תליא וא"א לאומרם שתיהן ולהכי א"ל דלא ליהדר ביה דלית ליה למיחוש דהנהו תרי טעמא דקאמר כנ"ל לפרש שמועה זו מ"מ ליכא למשמע מהא דרב חסדא דסבירא לי' כרב הונא דהא איהו לפום מימרא קמייתא דרב הונא הוא דאמר לי' דלא ליהדר ביה וכדאמר לי' מפסדת לקמייתא ואמר ליה נמי מאי טעמא מכשרת וזה ברור:

כבר ביארנו שאם שחט רוב סימן במקום שחיטה והגרים במיעוטה חוץ למקום שחיטה שכשרה וזהו ענין שחט שני שליש והגרים שליש אבל הגרים שליש ושחט שני שליש וכן הגרים שליש ושחט שליש ועמד וכן הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש הדבר במחלוקת בין מפרשים יש מי שמכשיר בכלן וכולל בענין זה שכל שנגמר רוב הקנה שהוא שעת יציאת החיות בשחיטה כשרה אע"פ שלא נשחט רובה וכל שנגמר בהגרמה כגון שחט שליש והגרים שליש ועמד או שחט שליש והגרים שליש ושחט שחיטתו פסולה וזהו כדעת רב הונא שאמר כי נפקא חיותא בשחיטה נפקא והם פוסקים כמותו ומדאמר ליה רב חסדא לא תהדר בך ויש פוסקים כרב יהודה דרובא בשחיטה הוא דבעינן ואין מקפידין על שתהא יציאת החיות ומשום דאמרה משמיה דרב וכן דר' אבא קאי כותיה ואם כן שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש כשרה אע"פ שיציאת החיות היה בהגרמה ויש פוסקים כשניהם לחומרא ומשום דתרויהו טעמיהו מסתבר לחומרא ר"ל דניבעי רובא בשחיטה ושעת יציאת החיות בשחיטה ומ"מ מכשירין בהגרים שליש ושחט שני שליש דהא הכא רב הונא ורב יהודה שוים בהיתרא דהא איכא רובא בשחיטה ושעת יציאת החיות בשחיטה אע"פ שבשעת יציאת החיות לא נשחט רובה שזו לא הוזקקה לא לרב הונא ולא לרב יהודה ולדעת קצת הכל פסול ומפני שהם פוסקים כלישנא קמא דרב הונא אמר רב אסי דכי נפקא חיותא בעינן רובא בשחיטה ואע"ג דאקשו ליה לימא מר איפכא לאו הכי מיסתבר דאי מודו רבנן בשחט שני שליש והגרים שליש היאך אמרו מלא החוט על פני כלה ואע"פ שיש דוחקים אותה לדעת רב חסדא דפלוגתא דמתני' כשהתחיל לשחוט למעלה מן הטבעת וסברי רבנן דמאחר שהגרים מעקרו כלל פסולה אבל כשלא הגרים אלא בסוף אף רבנן מודו מ"מ שנויא דחיקא היא ואם אנו מתרצים ליישוב הסוגיא לענין פסק מיהא אין לסמוך בה וסתמא דמתניתי' כלישנא קמא היא ולקמן נמי בסוגיית כשר למליקה אמרו לאייתויי שפוי ראשו וכדרב הונא דאמר הגרים שליש ושחט שני שליש טרפה אלמא הלכה כן ומהגרמה דידהו נשמע לדידן וכל שבשעת יציאת החיות והוא סוף שליש [שני] לא נשחט רובה טרפה ונמצא שאין כשר אלא בשחט שני שליש ועמד או שגמר בהגרמה וזה עיקר אלא שאף לשטה זו לדעתי כל שרובה בשחיטה כשרה כל שאין רובה בשחיטה טרפה וענין הדברים לדעתי שכל סוגיא זו אינה אלא לדעת המשנה שהיו מגרימין בכל שמן הטבעת ולמעלה וכל הכובע הוא מקום יציאת חיות כקנה עצמו ומתוך כך היו פוסלין ותולין הענין קצתם בהצרכה שיגמור רוב הקנה במקום כשר וזהו שחט שני שליש והגרים שליש או הגרים שליש ושחט שליש ועמד או סיים בהגרמה או הגרים שליש ושחט שני שליש אבל כל שבשעת גמר הרוב הוא במקום פסול כגון שחט שליש והגרים שליש ועמד או סיים בשחיטה או שחט שליש והגרים שני שליש טריפה וקצתם תולין הענין שישחט הרוב בשעת יציאת החיות דהיינו בסוף שליש שני ואין מכשירין אלא בשחט שני שליש ועמד או סיים בהגרמה כמו שכתבנו אבל עכשיו שאין הגרמה אלא משפוי כובע ולמעלה אין כאן מקום יציאת חיות כלל ליטרף הבהמה בכך ולא עוד אלא שאף שם גרגרת אין כאן אלא פיקה של גרגרת והכל תלוי בשחיטת הרוב הן בסוף שחיטה הן בתחלת שחיטה הן לסירוגין ואפילו שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש כשרה ששליש שהוא חוץ לכובע אינו מקום יציאת חיות כלל ומחתך בבשר הוא ואין לנו בו כלום והרי מ"מ נשחט רוב הקנה במקום יציאת חיות ובמקום כשר וזהו שגדולי הפוסקים לא הזקיקו עצמם לכתוב בסוגיא זו כלום ושמא תאמר שמא שהה בו הרי אין דין שהייה בקנה וכן הדין בהגרים שליש ושחט שני שליש אבל שחט שליש והגרים שני שליש או הגרים שליש ושחט שליש ועמד או שגמר בהגרמת שליש טרפה וזהו לדעתי עיקר הדברים:

הושט אין בו דינים אלו שאם הגרים בתחילת שחיטתו ושחט בתרבץ הושט משהו אע"פ שנכנס מיד למקום שחיטה ושחט הרי נקובת תרבץ הושט במשהו כמו שיתבאר וכבר נטרפה קודם שחיטה ועוף כתבו הגאונים שאין בו דין הגרמה כלל אף בקנה שלו שאין בו שפוי כובע ואף בתחילת הסימן אינו יכול לשחוט שתחלת סימניו נכנסין הרבה תוך פרקי הלחיים ואם כן כל הצואר של עוף כשר לשחיטה:

גמ' והלכתא כר"ח בן אנטיגנוס דקאי רב נחמן כוותיה כו' וצ"ע ל"ל למימר דהלכה כר"ח בן אנטיגנוס משום דרב נחמן סבר כוותיה הא כל עדות הלכתא היא כפרש"י בשמעתין לעיל:

תוס' בדבור המתחיל הגרים שליש ושחט שליש כו' התם משמיה דרב אסי והכא משמיה דרב עכ"ל ורש"י דקדק לפרש דהתם משמיה דרב אסי קאמר לה אליבא דר"י ב"י והכא משמיה דרב קאמר לה לרבי חנינא ב"א היינו משום דע"כ לר"י ב"י לא קאמר רב הונא משמיה דרב דמכשיר בהגרים שלים ושחט שליש והגרים שליש דהא מלא חוט על פני רובא קתני במתניתין לר"י ב"י אבל כל זה אינו שוה לי דהא רב גופיה פסק כר' יוסי ב"י ור' חנינא נמי לא פליג עליה דר"י ב"י אלא מקום שחיטה היכא הוא דרבי יוסי ב"י סבר למעלה מן הטבעת לאו מקום שחיטה הוא ולר' חנינא הוי מקום שחיטה משיפוי כובע ולמטה ובהא ודאי פסקינן הלכה כר"ח ב"א אבל בהא דקאמר רבי יוסי ב"י דבעינן רובו במקום שחיטה לא אשכחן דפליג עליה ר"ח ובהא ודאי הלכה כרבי יוסי ב"י כדפסק רב גופיה לעיל כר"י וכמ"ש כל הפוסקים והנראה שזה דעת התוספות שלא הזכירו אלא דהכא משמיה דרב קאמר ולרבי יוסי ב"י נמי קאמר לה ולכ"ע הכשיר רב הונא משמיה דרב הגרים שליש ושחט שליש והגרים שליש ורובא דקאמר רבי יוסי במתניתין צ"ל דהכי קאמר דבעינן יציאת חיותא של בהמה ברוב פי' דהיינו שליש השני בשחיטה למעוטי הגרמה באמצע ולא למעוטי הגרמה בתחלה קאתי דכה"ג צ"ל לחד לישנא דעל פני כולה דקאמרי רבנן לא למעוטי הגרמה בסוף אלא למעוטי הגרמה בתחלה כפרש"י שם וק"ל:

ד"ה הגרים שליש וכו' והא דפסיל ר"ה לעיל וכו'. נ"ל אע"ג דרש"י הקשה זה ותי' כתבו התוס' זה משום דמדברי רש"י נראה שארכבה אתרי רכשי שכתב לקמן בסמוך וכל הנך הגרים דקאמרי ר"ה ורב יהודה הכא לאו בהגרמה דרבנן ורבי יוסי קאמרי וכו' עד דהא אמוגרמת דשיפוי כובע קיימי כרבי חנינא ורב הונא משמיה דרב קאמר לה משמע מדבריו שרצונו לתרץ דלעיל קיימי אפלוגתא דרבנן ורבי יוסי דאיירי בהגרמה דטבעת הגדולה והכא איירי בהגרמה דשיפוי כובע ועוד דלעיל רב הונא משמיה דרב אסי קאמר לה והכא משמיה דרב קאמר לה והתוספות לא סבירא להו חילוק הראשון משום דאין סברא לחלק הכי דהא הסברא נותנת דכמו דהוי הדין בהגרים שליש ושחט שליש וכו' בטבעת הגדולה למ"ד דאית ליה הגרמה בטבעת הגדולה ה"נ הוי דינא בהגרמה דשיפוי כובע למאן דאית ליה דאין הגרמה כ"א בשיפוי כובע ולכך תפסי התוס' חילוק השני לעיקר דלעיל רב הונא משמיה דר"א קאמר לה והכא משמיה דרב:

רש"י בד"ה לא חילק כו' בעלמא הוא הס"ד:

בד"ה אמוגרמת כו' דכולה למעלה מן הטבעת כו'. נ"ב הוא הדין רובא נ"ל:

גמרא והלכתא כרחב"א דקאי ר"נ כוותי'. מה שהקשה המהרש"א דתיפוק לי' דכל עדות הלכה היא. נ"ל משום דברחב"א אינו מפורש עד היכן הוא מכשיר לכן קאמר דהל' כוותי' במאי דקאי ר"נ כוותי' (רק דעל רש"י קשה דתיפוק ליה דהש"ס פסק להדיא כוותי'. וגם זה הלשון דכל עדות הלכה וכ"כ הה"מ בפי"ז מהל' מלוה ה"ב בשם הר"מ דסוגיין בעלמא דכל העיד הלכה היא. ל"מ בעניותי בש"ס אלא הלשון דתנן בבחירתא כוותי' וזה אינו שנוי שם). אבל ק"ל דהא כבר פסק לעיל והלכתא משיפוי כובע ולמטה כשרה כו' ול"ל לכופלה. לכן נלע"ד דהא דלעיל איננה מסתמא דגמרא אלא מדברי מר בר"א והכי פירושו מר בר"א אמר דהכי דרש מר זוטרא פגע כו' שייר בחיטי טרפה אבל הלכתא כו'. ונ"ל עוד ראיה דז"א מסתמא דגמרא. דבכ"מ לא פסיק הלכתא אלא באחרונה אחר הבאת כל הדעות החולקים בזה. והכא מייתי אח"ז עוד דעת ר"נ. אך כ"ז הוא לגי' רש"י במר בר"א. אבל לגי' התוס' קשה. וענ"ל דלגי' רש"י ע"כ צ"ל דהאי והלכתא כו' הוא מדברי מר בר"א דאלת"ה א"כ אין הלכה כמותו בכאן. ולקמן (עו ב) כ' רש"י דבכ"ד קי"ל כוותיה בר מתרתי כו' ועי' בש"כ חו"מ סי' מ"ו ס"ק קי"ז. אבל לרב האי ור"ג שהביאו התוס' ביומא דבכולי הש"ס לית הל' כוותי' ע"כ מפרשי דהאי והלכתא הוא מסתמא דהש"ס וגרסי גי' רש"י במר בר"א וצ"ע:

רש"י ד"ה לא חילק. לשון מבולקה. הוא בנחום ב':

תד"ה אר"ה. דארעא ישראל. כצ"ל עי' מגילה (כב):

גמ׳ מחלוקת בששחט שני שלישים וכל אבל הגרים וכו׳ ושחט שני שלישים וכו׳ אבל שחט שני שלישים כצ"ל וכן לקמן בכ"מ צ״ל שני שלישים:

שם אתו שילוהו כצ"ל:

רש״י ד"ה א"ה העיד עלה וכו׳ ש"מ אתרוייהו אמוגרמת אדלעיל מיניה קאי כצ׳׳ל:

גמ' אטו כל רובי דעלמא. עיין נזיר דף מב ע"א ונדה דף כט ע"א:

והלכתא כר"ח ב"א דקאי ר"נ כוותי' הקשה מהרש"א תיפוק ליה דכל עדות הלכתא היא עיין בס' קרבן, אשם יישוב נכון אלא שנדפס בטעות, וכבר כתבתי לעיל מה שנ"ל ליישב ובלאה"נ לא הבנתי מ"ט לא קשי' ליה על רב ושמואל דפליגי לכאורה על ר"ח ב"א והא כל עדות הלכתא היא. וכן קשה על ר' פפי דאמר פגע בחיטי טריפה ומספקא להש"ס אי פגע למטה ולא נגע קאמר לפירש"י, וא"כ יהיה דלא כר"ח ב"א דמכשיר עכ"פ למעלה קצת מטבעת העליונה אבל האמת דלק"מ דאינהו כולהי ס"ל דרחב"א ס"ל ממש כריבר"י ואמוגרמת דרבנן קאי וכס"ד דהש"ס דמקשה אריב"ל ואומר אה"נ ולא אסקי אדעתי' תי' הש"ס א"כ העיד עלי' מיבעי' ליה. וע"כ קאמר הש"ס הלכה כרחב"א כמו שפי' ריב"ל הואל וגם ר"נ קאי כוותי' והתיר משיפוי כובע ולמטה עיין וק"ל:

דף י״ט ע״א, אר״ה א״ר אסי מחלוקת בששחט שני שלישים והגרים שליש וכו׳, אבל הגרים שליש ושחט שני שלישים ד״ה פסולה, דכי נפיק חיותא בעינן רובא בשחיטה וליכא וכו׳, לישנא אחרינא מחלוקת בהגרים שליש ושחט שני שלישים, דריב״י סובר מידי דהוה אחצי קנה פגום, ורבנן התם מקום שחיטה, הכא לאו מקום שחיטה וכו׳ עכ״ל הגמ׳.

הנה בסוגי׳ זו יש מבוכה גדולה בין המפרשים ז״ל, ואני טרחתי הרבה לירד לעומקה דהאי הלכה, ותלי״ת עלתה בידי עפ״י הקדמות והעיקרים שלי לבאר כל חמירא.

הנה כבר ביארתי בעיקר ד׳ כי לדעת רש״י ורמב״ם, בעינן שחיטת כל הסימנים מה״ת, ורק בדיעבד סגי ברוב, אבל דעת ר׳ אושיעא שבתוס׳ לקמן ל׳ ע״ב ד״ה החליד, דמה״ת לא בעינן גם לכתחלה רק רוב הסימן, וכל החותך יותר הוה כחותך בידו וברגלו ולא שייך לשחיטה כלל, ובדבר זה פליגו ר״י ור״ל לקמן ל״ב ע״ב, דלר״ל דבשחט רוב הקנה, הריאה כמאן דמנחא בדיקולא מכש״כ הקנה עצמו, אע״פ דלא נשחט כולו אלא רובא, דהאי מיעוט כמנחא בדיקולא, וא״כ האי שחיטת כולו לכתחלה למאי, והוה כמו דאמרינן לקמן כ׳ ע״ב, וכי מתה עומד ושחוט ה״נ האי קנה כמתה ממש וכמנחא בדיקולא, ולמה יחתוך בבשר המת, והוה כחותך בידו וברגלו, וגרע מזה דהרי האי קנה הרי הוא כנתלש מן הבהמה, ואיך יצויר, שתהני האי פסיקת מיעוט בתרא על הבהמה אבל ר״י שהוא חולק בזה על ר״ל, כאשר ביארתי זאת בסוגי׳ שם ובפתיחה, לית לי׳ דריאה כמנחא בדיקולא, וגם הקנה עצמו לא, ודלא כרשב״א דסובר דהסימנים השחוטים לכ״ע כמאן דמונח בדיקולא דמי דזה ליתא כאשר ביארתי שם, ולכן לדידי׳ מצינן למימר דלכתחלה בעינן מה״ת שחיטת כל הסימנים, כיון דע״י השחיטה עדיין לא נפסק חיותם מן הבהמה, וכמו שהבהמה עצמה כחי לכל דבריה, כן גם סימניה חיין הן ע״י חיבור חזק ואמיץ לאברי הבהמה, כאשר ביארתי במקומו בראיות ברורות.

ולפי האמור, ר״ה בלישנא קמא סובר דרבנן וריב״י נמי פליגו בזה דלרבנן בעינן שחיטת כל הסימן לכתחלה ומה״ת ולכן פוסל בו הגרמה גם בסוף השחיטה, דכל זמן שלא סילק ידו מן השחיטה, כולה חדא שחיטה הוה וכל פסול שאירע בה, בין בתחלה ובין בסוף פוסלת את השחיטה, וריב״י סובר, דלא בעינן לכתחלה מה״ת יותר משחיטת רוב הסימן, וכל שנשחט הרוב בהכשר הסימן כמאן דמונח בדיקולא דמי, והוה כחותך בבשר המת, והא דלא אמר, דריב״י נמי בעי סימן שלם מה״ת, ומ״מ מכשיר כאן בהגרמה במיעוט בתרא, משום דס״ל כל שכשר בדיעבד, אם פסק מלשחוט תו לא מצי מיפסל, וכאשר סובר כן בלישנא בתרא כאשר אבאר, משום דא״כ למה לא פליגו כן בשאר פסולי שחיטה, וכגון בעיקור דסכין פגומה דאיירי בי׳ במשניות שלפני זו, דהוה רבותא יותר, דאפילו במקום שחיטה, תו לא מיפסל אחר שחיטת הרוב, אבל בהגרמה י״ל כיון דלאו מקום שחיטה הוא, הוה כפסק מלשחוט, וסברא זו נזכרת באחרונים, ולומר דבאמת ריב״י לא מכשיר אלא בהגרמה ולא בשאר פסולי שחיטה, לא מסתבר לי׳ לר״ר, כי באמת אין חילוק בזה, דכיון דלהאי לישנא אתא ההלכה לממ״ס, על הגרמה בתחלת השחיטה שפוסלת השחיטה, הרי דשייכא לשחיטה כדי לפסלה עכ״פ, וכמו שביארנו בדה״ק, וא״כ ה״ה בסוף השחיטה, אבל עכ״פ כדי שלא נטעה כן, הוו״ל להעמיד פלוגתתם על מה דסליק מני׳, לכן הוכיח מזה דפליגו אי בעינן לכתחלה שחיטת כל הסימן מה״ת, או סגי ברוב לכתחלה, ואז אין שום חילוק בהאי דינא בין הפסולים, לכן נקט הגרמה לאשמעינן דרך אגב פסול הגרמה, ולפ״ז הא דקאמר, דבהגרים בשליש קמא ד״ה פסולה, דכי נפיק חיותא בעינן רובא בשחיטה, האי טעמא רק לריב״י איתא דרק לדידי׳ נפיק חיותא ברובא, דהיינו חיות הקנה דהוה כמאן דמונח בדיקולא דמי, אבל לרבנן דבעי כל הסימן לכתחלה, הרי עדיין לא נפיק חיותא דקנה כמו דלא נפיק חיותא דבהמה כל זמן שמפרכסת, ואפילו אם נפסק כל הקנה ג״כ לא נפיק חיותא, כמו שביארנו במקומו, אבל לרבנן לא בעינן האי טעמא, דהרי פסולה השחיטה גם במיעוט בתרא ומכש״כ במיעוט קמא, מפני שכל הסימן בשחיטה בעינן, ובמקום שחיטה, ואין זה דומה לחצי קנה פגום, דודאי גם לרבנן כשרה משום דהתם מקום שחיטה, וכ״ז דלא עשה מעשה טרפות לא קפדינן על פסיקת החצי גם בפיסול משא״כ בהגרמה דליכא לפנינו שחיטת הסימן כולו אלא בהגרמה ובזה נמצא עוד טעם מרווח, למה פליגו בהגרמה ולא בעיקור דסליק מני׳, משום דבעיקור הלא לכ״ע כשר במיעוט קמא בקנה, וא״כ אין רבותא כ״כ דמכשיר ריב״י במיעוט בתרא נמי משא״כ בהגרמה דבמיעוט קמא פסול מ״מ במיעוט בתרא מכשיר ומשום דכבר נפיק חיותא דכמדמ״ב.

אולם באידך לישנא דר״ה דלכ״ט בהגרים לבסוף כשרה ופליגו בהגרים בתחלה במיעוט קמא, צריכין לומר דפליגו בהיפך, דרבנן סברו דרק רוב הסימן בעי שחיטה, ומיעוט בתרא כחותך בשר המת, משום דכמאן דמונח בדיקולא דמי, ולכן בהגרים במיעוט בתרא כשרה, אבל במיעוט קמא פסולה, דהרי ליכא רובא של סימן במקום שחיטה, דמיעוט בתרא לא מצטרף לשחיטה, דכמנחא בדיקולא הוה, אבל ריב״י סובר דלאו כמנחא בדיקולא דמי׳, ובעינן לכתחלה כל הסימן בשחיטה, אבל כיון דבדיעבד סגי ברוב, לכן בין הגרים במיעוט קמא ובין הגרים במיעוט בתרא כשרה, משום דרובא של אחד כמוהו, ומה דאמר דטעמא דריב״י דמכשיר בהגרים במיעוט קמא, מידי דהוה אחצי קנה פגום, לאו דדומה לגמרי דהרי בחצי קנה פגום סגי בהוסיף עליו כ״ש בדיעבד, וכאן הרי בעינן שני שלישים האחרונים בשחיטה, וכדאמר ריב״י, מלא חוט ע״פ רובה, הרי דשאני במקום שחיטה משלא במקום שחיטה, אבל לגבי שלא לצרף שליש אמצעי שבשחיטה, לשליש קמא שבהגרמה לפסול, קמדמה אהדדי ואומר, כמו דבחצי קנה פגום חלק השחוט לא מצטרף, אלא להכשיר ולא לפסול, כמו כן בהגרים שליש, אע״פ דלהכשיר לא מצי מצטרף, כיון דלאו מקום שחיטה הוה, אבל לפסול לא מצטרף כלל, דהרי אין כאן שום מעשה טרפות כמו בחצי קנה פגום, ורבנן סברו, התם מקום שחיטה הכא לאו מקום שחיטה, הכוונה בזה כיון דלאו מקום שחיטה, ולא מצי מצטרף להשלים הרוב, במה יתכשר, הלא המיעוט בתרא ודאי לאו שחיטה קחשוב, דהרי היא כבשר המת דכמנחא בדיקולא הוה, אבל בהגרים בשליש בתרא ד״ה כשרה, דהא תנן רשא״כ, האי רשא״כ מתפרש לרבנן באופן אחר ממה שיתפרש לריב״י, דלרבנן האי כמוהו כמוהו ממש קאמר, דהרי לא בעי לכתחלה יותר מן הרוב, אבל לריב״י באמת לאו כמוהו ממש, דהרי בעינן לכתחלה לשחוט כל הסימן, אבל הכוונה דכיון דגם לדידי׳ כשר בדיעבד ברובא, א״כ אין סברא לפסול ע״י הגרמה במיעוט בתרא, ולכן לשניהם רובא שא״כ דלא מיפסל בהגרמה במיעוט בתרא אבל לא מחד טעמא כנ״ל.

וע״ז פריך קושי׳ מושכלת, ומאן לימא לן דהאי רובא דהתם לאו ריב״י אמרו, דילמא ריב״י אמרו וקאי על רובא דשני שלישי בתראי, אע״ג דהגרים בשליש קמא כשר וכדינא דהכא דקאמר ע״פ רובא סגי, והוא מפני דגם המיעוט בתרא שייך לשחיטה, וא״כ מצינן שפיר למימר, דבהגרים במיעוט בתרא פסולה לריב״י, וכדעת רבנן בלישנא קמא, ומנ״ל דהאי רשא״כ קאי אמיטוט בתרא בהגרמה, בין לרבנן ובין לריב״י, והבן את זאת, כי הוא כפתור ופרח.

ועתה נבוא לבאר פלוגתת ר״ה ור״י בהגרים תחלה וסוף, ושחט שליש אמצעי, דר״ה מכשיר ור״י פוסל, ועיין מהרש״א ז״ל על תוס׳ ד״ה הגרים, ויפה כתב, דר״ה ע״כ מפרש הא דריב״י דקאמר ע״פ רובא, דבשעת גמר הרוב יהי׳ בשחיטה ואז דומה ממש לחצי קנה פגום, וכי היכי דשם מהני האי משהו שבשחיטה להצטרף להחצי פגום, כך מצטרף נמי האי שליש קמא של הגרמה לשליש האמצעי.

ולפ״ז לר״ה, בין לרבנן ובין לריב״י, לא בעינן לכתחלה נמי רק רוב הסימן, כי השאר כמאן דמונח בדיקולא דמי ולא פליגו אלא אם שליש קמא של הגרמה, דינו כחצי קנה פגום, או שאני חצי קנה פגום דהוה מקום שחיטה. ויש להסביר קצת סברת ר״ה דמדמה הגרים שליש קמא לחצי קנה פגום, ולא מחלק בין מקום שחיטה לשלא במקום שחיטה, משום דכיון דלדידי׳ כל שנשחט הרוב כמאן דמונח בדיקולא דמי, ממילא בשעת גמר פסיקת רוב הקנה גם מה שלמטה ממקום הגרמה כנפסק דמי, אלא דבכולו בהגרמה גזה״כ דפסול שחיטה הוה, אבל כל שהגמר של הרוב במקום שחיטה שפיר דמי דכולו כמדב״ד, וממילא בשחט תחלה וסוף, והגרים באמצע ע״כ דטרפה, דהרי השליש בתרא לא מצטרף דהוא כמדב״ד, ולכן כאשר חזר ר״ה להכשיר את זאת כר״י, שפיר קאמר לי׳ ר״ח לא תהדר בך, דא״כ הפסדת לקמייתא, דאם תודה דשליש האחרון שייך לשחיטה, א״כ לאו כמאן דמונח בדיקולא דמי, ואיך תצטרף שליש קמא דהגרמה להשלים הרוב כיון דלאו מקום שחיטה הוא, אבל ר״י שפיר פוסל באמצעי בשחיטה ושלישי קמא ובתרא בהגרמה, והכשיר באמצעי בהגרמה ושאר שני שלישים בשחיטה, מפני שסובר דריב״י בעי סימן שלם לכתחלה, ולכן הני שני שלישי שחיטה מצטרפין להכשיר, ושני שלישי בהגרמה מצטרפין לפסול.

וראה זה איך שגה הפליתי ז״ל שגיאה רבתא בפירוש הסוגי׳ הלזו, עיין בי׳ בסי׳ כ׳ אות ג׳, שחולק ביד רמה על הכ״מ והש״ך ויתר הפוסקים, שכתבו דשלא במקום שחיטה בין בקנה ובין בושט לאו נבלה הוה כשנפסק, אלא מהני השחיטה למטה ממקום הפסוקה כמו בשאר טרפות, והוא ז״ל לפי דעתו הביא ראי׳ שאין עליה תשובה נגדם, מהא דמכשיר ר״ה בשחט שליש אמצעי, משום דנפיק חיותא בשחיטה, ומסיק בזה״ל, ולכן ברור דהואיל דנפסק רוב הגרגרת ורובו ככולו בכה״ת, הוו״ל כניטל, ונפסק הגרגרת נבלה עכ״ל, ופלא והפלא שלא שת לבו דהיינו פלוגתא דר״י ור״ה, דלר״ה כל שנפסק הגרגרת הוה כמדב״ד, וממילא דליכא חילוק בין במקום שחיטה ובין שלא במקום שחיטה, אבל ר״י החולק עליו, ואשר ההלכתא כוותי׳ סובר, דגרגרת שנפסק לאו כמונח בדיקולא דמי, ואפילו כולו נפסק, ולכן כל שנפסק למעלה ממקום שחיטה, שפיר מצי שחט למטה ממנה ומה שלא מצי שחט, בנפסק במקום שחיטה, למעלה או למטה ממקום הפסיקה, לאו מטעם דכבר הגרגרת כניטל דמי, וכסברת ר״ל, אלא כר״י ומטעם דכבר הוה נחורה, ונפסלה לשחיטה, ותדע דהרי ר״י דמכשיר בהגרים שליש אמצעי, והוא כשגמר שליש האחרון בשחיטה, דאם פסק ולא גמר פשיטא דטרפה וא״כ איך יוכשר ע״י שחיטת שליש האחרון כיון שכבר איטרף וכנוטל כולו דמי, וזה ראי׳ שאין עליה תשובה היפך דברי הפליתי.

הן אמת, שהני הגאונים מדויל ידייהו קמשתלמו, כי כולם נמשכו אחרי הרשב״א והוא ג״כ שיטת התוס׳, דאחר שחיטת רוב הקנה, עכ״פ הקנה כמאן דמונח בדיקולא דמי, אפילו למאן דל״ל הא דר״ל לגבי ריאה, כי גם בין הראשונים, לא מצאתי זולת הרמב״ם והר״ן בחידושיו שם בסוגי׳ לקמן ל״ב ע״ב, שזכו לידע את זאת, שר״י בר פלוגתא דר״ל לא ס״ל כמאן דמונח בדיקולא דמי, לא הריאה ולא הקנה ולא בסימן אחד ולא בשני סימנים, אבל האמת כן הוא כאשר תראה שם בחידושי, וכאשר גם סוגי׳ זו מוכיחה, וכן סוגי׳ דישנה לשחיטה מתוע״ס לקמן כ״ט ע״ב ודו״ק.

והלכתא משיפוי כובע ולמטה כשרה. קודם שיתחיל הכובע לשפע ולעלות כשרה משם ולהלן טרפה: והיינו דשייר בחיטי. כלומר כמ''ד שייר בחיטי כשרה: לא כרבנן ולא כר' יוסי. דאפי' ר' יוסי לא מכשר אלא היכא דהואי רובא דשחיטה בתוך הטבעת אבל כולה למעלה מטבעת הגדולה מודה דפסולה והא כולה למעלה מן הטבעת היא: לא חילק ידענא ולא בילק ידענא. לא כרבנן שמעתי דמיירי במחלק טבעת לשנים ולא כר' יוסי שמעתי דמיירי במבלק הסימנין דקרניי''ר בלעז לשון מבולקה כך שמעתי אבל ראיתי בחלק (סנהדרין דף צח:) עתידים ישראל דאכלי שני משיח ופרכינן פשיטא אלא מאן אכיל להו אטו חילק ובילק אכלי ליה ולפי הדברים לישנא בעלמא הוא: שמעתא. דאמוראי ידענא דמכשרי למעלה מן הטבעת ובלבד שיהא משיפוי כובע ולמטה והני אמוראי סמכי אדרבי חנינא בן אנטיגנוס שחלק על רבנן ורבי יוסי ומכשר מוגרמת דידהו: מוגרמת דרבנן. שהגרים מיעוט הקנה לאחר ששחט רובה: מוגרמת דר' יוסי. ששחט רובה למעלה מן הטבעת או כולה: מהו דתימא רבי חנינא. דמכשיר: אמוגרמת דרבנן קאי. אבל היכא דכולה למעלה מן טבעת פסולה קמ''ל: א''כ העיד עליה מיבעיא ליה. דמשמע דאסתמא דלעיל מיניה קאי דקתני מוגרמת פסולה ורבנן היא העיד עליה רבי חנינא כו' ומדמהדר ונקט על מוגרמת ש''מ אתרוייהו מוגרמת דלעיל מיניה קאי והכי קאמר לא מיבעיא מוגרמת דרבנן דרובה בטבעת כשרה אלא אף מוגרמת דר' יוסי דכולה למעלה מן הטבעת כשרה: דקאי רב נחמן כוותיה. דאכשר משיפוי כובע ולמטה כדאמרן: מחלוקת. דרבנן ורבי יוסי: בששחט. תחלה בתוך הטבעת שני שליש הגרגרת דהיינו מלא החוט של רובה אח''כ הגרים שליש האחרון: כולה שחיטה בעינן בטבעת הגדולה. כלומר במקום הראוי לשחיטה וכ''ש למטה הימנה: רובו ככולו. וגמרה לה שחיטה ברובה ומכאן ואילך מחתך בבשר שחוטה בעלמא הוא: אבל הגרים שליש. תחלה שהתחיל לשחוט למעלה מן הטבעת ושחט רוב אחרון במקום שחיטה: פסולה. אפי' לרבי יוסי דיציאת חיותא של בהמה ברוב סימן הוא וכשנחתך רוב הסימן לא נחתך אותו הרוב בשחיטה: בעינן רובא בשחיטה. כלומר ההוא רובא דמפיק חיותא ביה בעינן בשחיטה: מידי דהוה אחצי קנה פגום. דאמר לקמן (דף כט.) הרי שהיה חצי קנה פגום מאליו והוסיף עליו כל שהוא וגמרו שחיטתו כשרה ואע''ג דכי נפקא חיותא לאו רובא בשחיטה והאי הגרמה דמיעוטא נמי כפגימה בעלמא הוא וכי מוסיף עליה ושחט רובא לא מיפסלא ומיהו הכא בתוספת כל שהו לא סגי ליה דלא מצטרפא הגרמה לאכשורי לשחיטה הואיל ולאו מקום שחיטה הוא: ורבנן. התם ההוא פגם במקום שחיטה הוא וכיון דאין טרפות בקנה עד שתפסק רובא כדאמרינן באלו טרפות (לקמן דף מד.) הויין לה כמי שלא נפגמה ואע''ג דכי נפקא ליה חיותא לאו כוליה רובא בשחיטה נפק מיהו במקום שחיטה מיהא נפקא כוליה חיותא אבל הגרמה לאו שחיטה הוא ולאו מקום שחיטה הוא וכי נפקא חיותא ברוב הראשון של סימן בפסולא נפק דשלא במקום שחיטה הואי פלגא דמיפק חיותא: דהא תנן. בפ' ב' (לקמן דף כז.): רובו של אחד כמוהו. ואם לא שחט אלא רוב הסימן והלך לו כשרה אלמא רובא ככולה ולענין הגרמה נמי הא אתכשר ברובו ומתני' דקתני מלא החוט על פני כולה למעוטי הגרים שליש תחלה קאתי ולא למעוטי היכא דהגרמה בסוף: אנא רובא דשחיטה קאמינא. כל תנא דאזיל בשחיטה בתר רובא קאמינא דרבי יוסי ברבי יהודה היא ולאו רבנן דהא שמעינן להו דפליגי בה ואמרי דלא אזלינן בשחיטה בתר רובא: מיפק חיותא. שליש אמצעי ברוב סימן הוא: ה''ג רב יהודה אמר רב טרפה בעינן רובא בשחיטה. ולא גרסינן כי נפקא חיותא בעינן רובא בשחיטה דהא רב יהודה לאו במיפק חיותא תלי טעמא דקאמר בסיפא שחט שליש והגרים שליש ושחט שליש כשרה הואיל ורובא בשחיטה ואף על גב דרובא קמא דהוא מיפק חיותא לאו בשחיטה הוא: אתו שיילוה לרב הונא אמר להו טרפה. מסברא דנפשיה אמרה ולאו משמיה דרב מדלא קאמר להו הכי קאמר רב טרפה ורב יהודה אמרה משמיה דרב:

רב פפא אמר ועוד דלקמן גריס בקונטרס מר בר רב אשי אמר פגע בחיטי כשרה שייר בחיטי טרפה וע''כ ההוא פגע היינו פגע ולא נגע דשייר בחיטי היינו פגע ונגע א''כ תפשוט מינה דהאי פגע דהכא היינו פגע ולא נגע דאע''ג דפליגי דמר סבר טרפה ומר סבר כשרה בלשון מיהא לא פליגי דכי היכי דהאי פגע ולא נגע האי נמי פגע ולא נגע ונ''ל דפגע ולא נגע היינו ששחט למעלה מן החיטי והשתא מייתי דרב פפא לפשוט הבעיא דהא דקאמר משמיה דרבא שייר בחיטי כשרה דהיינו פגע ונגע א''כ הא דקאמר רב פפי משמיה דרבא פגע בחיטי טרפה פגע ולא נגע הוא ששחט למעלה מחיטי ובדמר בר רב אשי גרסינן פגע בחיטי טרפה שייר בחיטי כשרה אך קשה קצת דלשון מר בר רב אשי אמר משמע שבא לחלוק על רבינא שלפניו ושמא לפי שבא להוסיף פגע בחיטי שלא הזכיר רבינא קאמר הכי: אמר רב הונא אמר רב אסי. היינו רב אסי חברו של רב כהנא שהיו גדולים דלסבריה דרב לא היו צריכין אבל רבי אסי לאו היינו רב אסי דקטן מרב הונא היה כדאמרי' בהניזקין (גיטין נט:) רבי אמי ורבי אסי כהני חשיבי דארעא דישראל מיכף כייפי ליה לרב הונא: דילמא רבי יוסי ברבי יהודה היא. תימה דלא משני רובו של אחד היינו וושט ומאי אחד מיוחד שבסימנים כרב אדא בר אהבה דלקמן בפ''ב (דף כח.) ושמא רבנן דרבי יוסי ברבי יהודה פליגי בוושט כמו בקנה: הגרים שליש ושחט שליש כו' רב הונא אמר רב כשרה. והא דפסיל רב הונא לעיל הגרים שליש ושחט שני שליש התם משמיה דרב אסי והכא משמיה דרב:

דף יט - א

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד