לוד ואונו וגיא החרשים. מערי בנימין היו כדכתיב ובני אלפעל עבר ומשעם ושמר הוא בנה את לוד ואת אונו וגו' ובספר דברי הימים מיחסו על שבט בנימין וגמרא גמיר לה רבי יהושע בן לוי מרביה דמוקפות חומה מימות יהושע בן נון הן ובמתני' דערכין תנן תרתי מינייהו דקא מני לוד ואונו אצל ערי חומה שאינן נוהגות אלא מימות יהושע בן נון ולפי שחומותיהן נראות חדשות כדאמרינן לקמן שנפלו והחזיקן הוזקק ר' יהושע בן לוי להעיד שבכלל מוקפות חומה הן לקרות מגילה בט''ו ויחזק אסא. אינו בכל המקרא אבל מקרא אחר כתיב ויבן ערים ביהודה ואע''ג דהני לאו מיהודה נינהו ומבנימין היו מלכי יהודה מושלים על בנימין ומצינו באסא שאף ערי בנימין חיזק דכתיב (ד''ה ב' טז) וישאו את אבני הרמה ואת עציה אשר בנה בעשא ויבן בה את גבע ואת המצפה והן ערי בנימין כדכתיב בספר יהושע: בימי פילגש בגבעה. שהחריבו ישראל את בנימין ואת עריו כדכתיב גם כל הערים הנמצאות שלחו באש (שופטים כ): שפצינהו. החזיק את בדקיהן ודומה לו ביבמות (דף סג.) טום ולא תשפץ שפיץ ולא תבנה: דיקא נמי גרס: שאף הן היו באותו הנס. שאף על הנשים גזר המן להשמיד להרוג ולאבד מנער ועד זקן טף ונשים וגו': שואלין ודורשין. מעמידין תורגמן לפני החכם לדרוש אגרת פורים ברבים: משום דרבה. דגזר לקמן בקריאת מגילה שמא יעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים אף כאן גזרו דרשה אטו קרייה: ולשנותה ביום. זכר לנס שהיו זועקין בימי צרתן יום ולילה: אקרא. במזמור למנצח על אילת השחר הוא שנאמר על אסתר כדאמרינן במסכת יומא (דף כט.) למה נמשלה אסתר כאילת כו': סבור מינה. בני הישיבה ששמעו שמועה זו בלה''ק ולשנותה ביום היו סבורין דהאי ולשנותה לשון שונה משנה הוא: למיתני מתני' דידה. משניות של מסכת מגילה: אעבור פרשתא הדא ואתניה אסיים פרשה זו ואשנה אותה פעם שניה: ביראה. דמן בירי: יזמרך כבוד. ביום ולא ידום בלילה והאי קרא במזמור ארוממך ה' כי דליתני דרשינן בפסיקתא במרדכי ואסתר והמן ואחשורוש וקריאת מגילה שבח הוא שמפרסמין את הנס והכל מקלסין להקדוש ברוך הוא:

לוד ואונו וגיא החרשים. הקשה ה''ר אלחנן אמאי אצטריך ליה לרבי יהושע לאשמועינן דאונו מוקפת מימות יהושע והא משנה שלימה היא בפרק בתרא דערכין (דף לב.) ויש לומר דאגב דאצטריך לאשמועינן לוד וגיא החרשים תנא נמי אונו בהדייהו: הא אלפעל בננהו. קשה אמאי לא פריך בפרק בתרא דערכין כי האי גוונא וי''ל דהתם לא תנן אלא אונו והיה יודע דמצי לשנויי תרי אונו הוו אבל הכא דהוו ג' בשלשתן לא שייך למימר שהן כפולות: נשים חייבות במקרא מגילה. מכאן משמע שהנשים מוציאות את אחרים ידי חובתן מדלא קאמר לשמוע מקרא מגילה והכי נמי משמע בערכין (דף ב: ושם) דקאמר הכל כשרים לקרא את המגילה ומסיק הכל כשרים לאתויי מאי ומשני לאתויי נשים משמע להוציא אפילו אנשים וקשה דהא בתוספתא. תני בהדיא דטומטום אין מוציא לא את מינו ולא שאין מינו ואנדרוגינוס מוציא את מינו ואין מוציא את שאין מינו ופשיטא דלא עדיפא אשה מאנדרוגינוס וכן פסקו הה''ג דאשה מוציאה מינה אבל לא אנשים וי''ל דסלקא דעתך דלא יועיל קריאתן אפילו להוציא הנשים קמ''ל דחייבין דהכל חייבין בשמיעה עבדים נשים וקטנים: שאף הן היו באותו הנס. פירש רשב''ם שעיקר הנס היה על ידן בפורים על ידי אסתר בחנוכה על ידי יהודית בפסח שבזכות צדקניות שבאותו הדור נגאלו וקשה דלשון שאף הן משמע שהן טפלות ולפירושו היה לו לומר שהן לכך נראה לי שאף הן היו בספק דלהשמיד ולהרוג וכן בפסח שהיו משועבדות לפרעה במצרים וכן בחנוכה הגזירה היתה מאד עליהן. גבי מצה יש מקשה למה לי היקשא דכל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה תיפוק ליה מטעם שהן היו באותו הנס וי''ל דמשום האי טעמא לא מחייבא אלא מדרבנן אי לאו מהיקשא ורבינו יוסף איש ירושלים תירץ דסלקא דעתך למיפטרה מגזירה שוה דט''ו ט''ו דחג הסוכות כדפי' פרק אלו עוברין (פסחים מג: ד''ה סלקא: פסק ואומר על הנסים בתפלה ובהודאה ויש שאין אומרים כשם לפי שאמרו חכמים (ברכות לד.) לעולם לא ישאל אדם צרכיו לא בג' ראשונות ולא בג' ברכות אחרונות ושטות הוא שהרי האי טעמא לא הוי אלא למתפלל בלשון יחיד אבל בשביל הציבור שרי אבל נראה שאין לאומרו מטעם אחר משום דאמרו חכמים (פסחיה קיז:) דכל דבר דהוי בלהבא תקנו בלהבא ובדבר דהודאה הוי לשעבר ומשום הכי תקנו בה על הנסים דהוי לשעבר ובליל י''ד לאחר תפלת מעריב אומר קדיש שלם ואחר כך קורא את המגילה ומברך לפניה ג' ברכות ואחריה ברכה אחת עד האל המושיע השלים עומד לפני התיבה ואומר ואתה קדוש ואין מתחילין ובא לציון לפי שאין גאולה בלילה ואם מוצאי שבת הוא יאמר ויהי נועם קודם וכשרוצה לקרות פושט את כולה קודם כאגרת אבל לא גולל וקורא כמו ס''ת ובשחר מתפלל שמונה עשרה ברכות ואומר על הנסים בהודאה ואין אומר כשם לפי שכל הברכה אינה אלא לשעבר וא''כ אין לומר בה דבר שלהבא ואחר כך אומר קדיש עד דאמירן ואוחז ס''ת וקורא שלשה גברי פרשת ויבא עמלק אע''פ שאין בה אלא ט' פסוקים ואין מחזיר הספר תורה למקומו אלא יושב ואוחז בידיו עד שקראו את המגילה ומברך עליה כאשר עשה בלילה כדפירש בפנים ואחר כך אומר תהלה ובא לציון ואין אומרים למנצח משום דכתיב ביה צרה וצרה בפורים לא מזכרינן וכן אין נופלים על פניהם בי''ד ובט''ו משום דכתיב ימי משתה ושמחה ואומר [(תהלים כב) למנצח על אילת השחר] משום דכתיב ביה מפלה לעובדי כוכבים וכן בליל ארבעה עשר ואומר פטום הקטורת וכל הסדר כמו בחול: פורים שחל להיות בשבת. דווקא בשבת לפי שאין קורין המגילה משום גזירה דרבה אבל בחול א''צ שהרי קורין המגילה וטפי איכא פרסומי ניסא: מאי איריא פורים אפילו י''ט נמי. נראה לי דה''פ מאי איריא פורים דאין דורשין בו מקודם לכן שלשים יום דמשום הכי לידרוש בו ביום אפילו בי''ט דדרשינן שלשים יום לפניו ואפילו הכי דורשין בו ביום כדתניא (לקמן לב.) וידבר משה את מועדי ה' וכו': חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום. אומר ר''י דאף על גב דמברך זמן בלילה חוזר ומברך אותו ביום דעיקר פרסומי ניסא הוי בקריאה דיממא וקרא נמי משמע כן דכתיב ולילה ולא דומיה לי כלומר אף על גב שקורא ביום חייב לקרות בלילה והעיקר הוי ביממא כיון שהזכירו הכתוב תחילה וגם עיקר הסעודה ביממא הוא כדאמר לקמן (דף ז:) דאם אכלה בלילה לא יצא י''ח והכי נמי משמע מדכתיב נזכרים ונעשים ואיתקש זכירה לעשייה מה עיקר עשייה ביממא אף זכירה כן:

לוד ואונו גיא החרשים מוקפת חומה וכו'. כלומר דייקינן מדכתיב ויבן אסא את (כל הערים הבצורות אשר) [ערי מצורה] ביהודה וכי כל הערים אסא בנאם והלא [בנויים] היו. אלא שפצינהו. כך יש לומר אלפעל שפצינהו. כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון מקודשות ומשלחין מצורעין מתוכן וא"ר יהושע נשים חייבות לשמוע מקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס. כלומר שגם הן היו בכלל להשמיד להרוג ולאבד.

פורים שחל להיות בשבת. פי' אם חל ט"ו להיות בשבת שהוא פורים לבני כרכין שואלין ודורשין בענינו של יום:

מהו דתימא נגזור משום דרבה. דאמר הכל חייבין במקרא מגילה ואין הכל בקיאין בה גזירה שמא יטלנה מי שאינו בקי וילך אצל מי שבקי ויעבירנה ד' אמות ברה"ר קמ"ל. וחייב אדם לקרות את המגילה כו'.

ואמר רבי יהושע בן לוי נשים חייבות במקרא מגילה וכו'. יש מפרשים דכיון שהן חייבות אף הן מוציאות את האנשים ידי חובתן, דכל המחוייב בדבר מוציא את הרבים ידי חובתן. והכי נמי משמע בשמעתא קמייתא דערכין (ג, א), דאמרינן התם הכל חייבין לקרות את המגילה הכל לאתויי מאי לאתויי נשים, ומשמע שהנשים כשאר הכשרין לקרות את המגילה שכשרין אף להוציא את הרבים. וכן פירש רש"י ז"ל שם (ד"ה לאתויי). אבל בהלכות גדולות פסקו שהן חייבות במשמע מגילה אבל לא במקרא ואינן מוציאות את הרבים בקריאתן. והביאו ראיה מדתניא בתוספתא דמכלתין (פ"ב ה"ד עיי"ש) הכל חייבין בקריאת המגילה וכו' נשים ועבדים וקטנים פטורין ממקרא מגילה, ונראה שפירש הרב ז"ל פטורין מן המקרא אבל חייבין במשמע. והביא ראיה עוד מדגרסינן בירושלמי דמכלתין (פ"ב ה"ה) ר' יהושע בן לוי מכנש בנוי ובני ביתיה וקרי לה קדמיהון, ור' יונה אבוה דר' אבין הוה מתכוין לקרות לפני הנשים בביתו שהכל היו בספק, וגרסינן תו בירושלמי (שם) בר קפרא אמר צריך לקרותה בפני נשים ובפני קטנים שאף אותם היו בספק ולפי הירושלמי והתוספתא הא דתנן (לקמן מגילה יט, ב) הכל כשרין לקרות את המגילה ואמרינן עלה בגמרא לאתויי נשים הכי קאמר שאף הנשים כשרות לקרות אותה לפני נשים כמותן, אבל לא להוציא אנשים. אלא דקשיא לי הא דתנינן בתוספתא (שם עיי"ש) טומטום ואנדרוגינוס חייבין ואין מוציאין את הרבים טומטום אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו אנדרוגינוס מוציא את מינו ואינו מוציא את שאינו מינו נשים ועבדים וקטנים פטורין, דאלמא מדקתני טומטום ואנדרוגינוס חייבין ואין מוציאין וקתני נשים ועבדים וקטנים פטורין פטורין לגמרי קאמר, ומשמע דמשבשתא היא.
ומתוך הירושלמי שכתבנו משמע דהא דאמרינן שאף הן היו באותו הנס פירושו שאף הן היו בספק, ולא כמו שפירש רש"י ז"ל שעל ידיהן היה עיקר הנס. וכן נמי מוכח לשון שאף, שאילו כפירושו היה לו לומר שהן היו באותו הנס.

מאי איריא פורים אפילו יום טוב נמי. פירשו בתוספות מאי איריא פורים שאין דורשין קודם לכן שלשים יום אלא אפילו יום טוב שדורשין קודם לו שלשים יום אפילו הכי דורשין בו ביומו וכדתניא. ונראה מתוך דבריהם, דהא דתניא אחריתי (לקמן כט, ב) שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום היינו לדרוש בהלכותיו מאותו זמן, וההיא קא מצרכא לדרוש בהלכותיו קודם לו שלשים יום והא דהכא קא מצרכא לחזור ולדרוש בהן פעם שנית בזמנו ממש, וסימן לדבר מזרזין לדבר קודם מעשה ובשעת מעשה.
ואני שמעתי דההיא דשלשים יום לשאול ולא לדרוש, ונפקא מינה לאותה ששנינו (אבות פ"ה מ"י) תלמיד חכם שואל בענין ומשיב כהלכה, לומר שאינו שואל לעולם אלא בענין הראוי באותו זמן, וכיון שהוא סמוך שלשים יום לפסח הרי נכנס בתוך זמנו של פסח וכל השואל בהן בענין הפסח שואל הוא בענין, שהרי משה עומד בפסח ראשון ומזהיר על פסח שני על ידי שאלת האנשים אשר היו טמאים לנפש אדם (במדבר פרק ט). ופירוש מחוור הוא. וכן נראה לי מן התוספתא, דתניא התם בריש פרק שלישי דמכלתין (ה"ב עי"ש) שואלין הלכות הפסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות החג בחג בבית הוועד שואלין הלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום רשב"ג אומר אין פחות משתי שבתות עד כאן, אלמא ההיא דשלשים יום לשאילת בית הוועד היא שנויה. ולפי פירוש זה הכא הכי קאמר, מאי איריא פורים, דקא סלקא דעתך דהא דרבי יהושע בן לוי משום דכיון דאין קורין בו ביום את המגילה וליכא פרסומי ניסא בו ביום משום הכי צריך לדרוש בו ביום בהלכותיו כדי לפרסם ניסו בפה ביומו, ומאי איריא פורים אפילו יום טוב שאנו מתעסקין בו ונוהגין בו קדש אפילו כן שואלין ודורשין בו ביומו. כך נראה לי.

חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום. פירש רבינו תם ז"ל שעיקר קרייתה ביום דהכי משמע לישנא דקרא ועיקר פרסומי ניסא ביממא הוא, והלכך אף על פי שבירך עליה זמן בקריאת הלילה חוזר ומברך זמן על קריאת יום. ותדע לך דעיקר קריאה ביום, מדתנן לקמן (מגילה כ, ב) כל היום כשר לקריאת המגילה דכתיב (אסתר ט, כח) והימים האלה נזכרים ונעשים (גמרא לקמן שם). וקתני נמי (לקמן שם עמוד א עיי"ש) אין קורין את המגילה ולא מוהלין ולא מזין ולא טובלין אלא ביום ומפרש עלה בגמרא (שם) מנא לן דכתיב והימים האלה נזכרים בימים אין בלילות לא לימא תהוי תיובתא דרבי יהושע בן לוי וכו' ומשני כי קתני ביום אמוהלין, ומיהו מדקתני לקריאת מגילה בהדייהו ולא קתני לה בהדי הנך דמצותן בלילה שמע מינה דעיקר מצותה ביום היא. ועוד שהרי כפרים שהן מקדימין ליום הכניסה משמע שלא היו קורין אותה אלא ביום שביום הכניסה ממש היו נכנסין ולא מבערב. אלא שבזו יש לי לומר שבמקומם היו קורין מבערב כל אחד בפני עצמו אלא שהתירו להן להקדים ולקרותה ביום הכניסה כדי שיקראוה ברבים לפרסומי ניסא, שאם לא כן קריאת לילה אף על פי שאתה עושה אותה טפלה מכל מקום צריכה היא מדרבי יהושע בן לוי והיאך אפשר שלא היו קורין אותה בני הכפרים וכן בני עיירות גדולות וכרכין שאין להם עשרה בטלנין, אלא נראה כמו שפרשתי.
אלא שאני תמה בעיקר הענין, דהא כתיב נזכרים ונעשים והקיש זכירה לעשיה (לעיל מגילה ב, ב) ועשיה אינה אלא ביום וכדאמרינן (לקמן מגילה ז, ב) סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו דהא ימי משתה ושמחה כתיב (אסתר ט, כב). ויש לומר דמכל מקום הכתוב ריבה לה זכירה מדכתיב (תהלים כב, ג) ולילה ולא דומיה לי.

ואריב"ל נשים חייבות וכו' פי' ואעפ"י שפטורו' מכל עשה שהז"ג בר מהנהו מיעוטא דאתרבו בפ':

שאף הן באותו נס האי לישנ' גופיה אתמר לחיובינהו בחנוכה ובד' כוסות ובכלהו פירש"י ז"ל שהנס נעשה על ידן שנס פורים ע"י אסתר ונס חנוכה ע"י יהודית ונס מצרים בשכר נשים צדקניות שבדור כדאיתא בהגדא ולהאי פי' ק' לישנא דשאף הן דכיון דאינהו עיקר היכי עביד להו טפלה הל"ל שהן היו עיקר הנס ובירושלמי פי' ריב"ל מיכנס בעי בני ביתי' וקרי לי קמיהון שאף הן היו באותו הנס להשמיד להרוג ולאבד טף ונשים ביום א' והן היו ג"כ בצרתן ובשעבוד מצרים ונראין דברים שכיון שחייבות במ"מ ה"ה שמוציאות לאחרים וכדתנן הכל כשרים לקרות את המגלה ולישנ' דכשרי' משמע לקרא לאחרים ואמרינן בערכין הכל לאתויי מאי נשים ודומיא דמתני' מרבי להו וגבי חנוכה אמרו דמדלק' לאחרי' כיון דמחייבא וג"כ בר"מ אמרו בברכות דאי אמרת דחייבות בברכת המזון דאוריתא מפקי אפי' למי שאכל שעורא דאורית' ואי מחייבי מדרבנן בלחוד לפי שלא נטלו חלק בארץ לא מפקי למאן דמחייב מדאוריתא דלא אתי דרבנן ומפיק דאוריתא אבל למאן דאכל שיעורא דרבנן כגון כזית מפקא וכדתניא בן מברך לאביו וכו' אלמא במידי דמחייבא מפקא לאחרים והא דתני תוספות נשים ועבדים וקטנים פטורים ממ"מ ההיא משבשתא היא ולית בה טעמא שאף הן היו באותו הנס דהא פטר להו לגמרי כדמשמע לישנא וכדקתני מינה טומטום ואנדרוגינוס חייבים ואין מוציאים את הרבי' אלמא שפטורות לגמרי וכיון דק"ל כריב"ל דחייבות אף מוציאו' אלא שאין זה כבוד לציבור והן בכלל מארה והשתא דאתי' להכי ה"ה שהם מצטרפים (א"ה צ"ל והא דאין מצטרפים לזימון) שאני התם דאיכא צירוף רבה שיש שינוי בכ"ה בשבילן להוסיף ברכת הזימון בשבילן ואיכא למיחש לפריצותא אבל הכא אין שינוי במ"מ ולא בברכותיה בין יחד לי' ולא חשיב צרוף כלי האי דניחוש לפריצותא תדע דהתם נמי כל היכא דבר מיניהו איכא זימון בגברי דהוו תלתא מצטרפו' ומזמנות עמהן לצאת בברכתן דלא חשיב צירוף כל היכא דלא צריכי גברי לצרוף דידהו לגמרי דבר מיניהו איכא זימון הילכך הכא לי' אינם אלא לפרסומי ניסא בעלמא ולא חשיב צירוף כולי האי כיון דחייבות במ"מ מצצרפות מפי מורי נר"ו:

ואריב"ל פורים שחל להיות בשבת פי' ויש להם להקדים קריאה לי"ה או לע"ש כדאיתא במתניתין דורשין בענינו של יום ומקשינן מאי איריא פורים אפי' י"ט נמי דתניא משה תקן להם ליש' וכו' פי' בתו' דהכי מקשינן מאי אריא פורים שאין דורשין בענינו של יום קודם זמנו שראוי לדרוש בו בזמנו דהא אפי' י"ט שדורשין בענינו קודם לכן כדתניא שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח ל' יום אפ"ה חייבין לחזור ולדרוש בענינו במועדו כדתניא משה תקן להם ליש' שמזרזין לאדם קודם מעשה ולאחר מעשה ונראה מדבריהם דהא דאמרינן בפורים שחל להיות בשבת שדורשין בענינו של יום דהיינו בהלכות מגלה וכן ההיא דתניא שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח ל' יום היינו לדרוש ברבים כהלכותיו מכאן ואילך כדי לזרזן והא ליתא דהכא גבי פורים כיון שכבר קראו את המגלה בה' בשבת או בע"ש אין לדרוש עכשיו בשבת בהלכותיה וההוא נמי שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח ל' יום לא שחייבין לדרוש כן ברבים אלא שיש רשות לתלמיד לשאול והוי שואל כענין שיהא ממדות החכם הנזכרי' באבות שואל כענין ומשיב כהלכה ובאותה שאמרו ב' תלמידים ששאלו א' שואל כענין וא' שלא כענין שמשיבין לשואל כענין והכא אם בא לשאול קודם לפסח שואל כענין ומשיבין לו והכא פורים שחל להיות בשבת דורשין בענינו של יום כלומר שדורשין בענינו של נס דרש המגלה וכן פירש"י ז"ל מעמידין לתורגמן לפני חכם לדרוש אגרת פורים ברבים והכי פרכי' מאי איריא פורים דלית בזמניה זכירה אחרינא בפה אלא שמחה בעלמא שנוהגת בזמנה ולא הוי פרסומי ניסא כולי האי דבשבת איכא סעודה קצת ורינה הוא דנדרוש בענין הנס משום פרסומי ניסא דלא מחייב למעבד אזכרה בברכת המזון אלא שאם בא להזכיר מזכיר בהודאה ואפי' כי מזכיר ליה בתפלה ליכא פרסומי ניסא כולי האי דאפי' ימים טובים דאית ביה כמה זכירות בבטול מלאכ' ולנהוג אותו קדש וכמה הזכרות אפ"ה חייבין לדרוש בהלכותיו כדתניא וכו' נמצאו ג' לשונות אלו חלוקים בעניניהם כששואלין ודורשין כהלכו' הפסח בפסח היינו לדרוש בהלכותיו ממש ברכי' ואידך כששואלין בהל' הפסח ל' יום היינו שיש רשות לשאול בבית הועד ולהכי לא גרסינן ביה ודורשין וליתא בנסחי דוקני ובתו' הוכחא לדבר זה דדרשינן התם דורשין הלכות פסח בפסח הלכות חג בחג הלכות עצרת בעצרת ובבית הועד שואלין הלכות הפסח קודם לפסח ל' יום מפי מורי נר"ו בשם רבו רבינו הגדול ז"ל:

ואריב"ל חייב אדם לקרא את המגלה בליל' ולשנותה ביום וכן הלכתא כתב רבי' יעקב ז"ל אפ"ה כשחוזר וקורא ביום מברך שהחיינו שאין קריאה של יום טפלה משל לילה דאדרבא עיקר קריאה ביום היא וימים משמע בפי' ומשמע יום דוקא כדאמרינן גבי סעודה ותנא נמי פסיק ותני לה לקמן במכלתין בדברים שביום כשר כל היום לקריא' מגלה ולא קתני ליה בהדי דברים שבלילה ונראין דברים וכן נהגו מסתבר לי דבקריאת לילה ליכא קפידא בי' ואפי' שלא בזמנה דכ"ע דהרי כפרים המקדימין לי"ה בלילה במקומן היו קורין אותה דהא לא מפטירין מקריאה זו דחובה היא ובמקומן לא היה להם י' ואף בלילה לא מכנפי להאי וקרוב בעיני לומר דכפרים או עיירות המקדימין לי"ה קריאת היום הוא שמקדים כדי לקראתה בציבור אבל קריאתה בלילה בזמנה קורין אותה כ"א במקומו כפי מה שיודע או הולך אצל חביריו ואפי' תימא דבעו עשרה למצוה כדלקמן שפיר מצו למטרח ולאכנופי דלא טרידי בהא שהרי אין סעודה אלא ביום וכי ליכא י' נמי מגל' בזמנה היא ולא מעכב כדבעינן למימר קמן והא דסמיך ליה ריב"ל אקרא דכתיב אלהי אקרא יומם וגו' כלומר אעפ"י שהלילה לא היה דומיה לי והאי קרא אתמר במז' על אילת שנדרש על אסתר שנמשלה לאילת השחר כדאיתא לקמן במכלתין ואידך קרא למען יזמרך וגו' אתמר במז' ארוממך והמזמור הוא נדרש במדרשו' על מרדכי אסתר והמן כדפרש"י ז"ל:

והא דתניא חכמים הקלו על הכפרים כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכי' והוינן בה למימרא דתקנתא דכרכים הוא והתניה וכו':

נשים חייבות במקרא מגלה אף הם היו בכלל הנס שהרי אף עליהם נגזרה גזרה ושמא תאמר אף הקטנים יהיו חייבין שהרי כתיב טף ונשים קטנים אין בהם תורת מצוה ומ"מ לרווחא דמילתא אמרו בתלמוד המערב שבפרק שני צריך לקרותה בפני נשים וקטנים שאף הם היו בספק וי"מ במה שאמרו שאף הם היו באותו הנס שעיקר הנס נעשה על ידן וכן פירשו בענין נשים חייבות בנר חנוכה שאף הם היו באותו הנס שעל ידי אשה נעשה כמו שנתפרש במעשה של יהודית וכן נשים חייבות בארבע כוסות שאף הן היו וכו' כלומר שבשכר נשים צדקניות יצאו וכו' ומ"מ אין הלשון מוכח כן שא"כ הל"ל שהן עיקר הנס או שעל ידן נעשה הנס וכל שכן שלשון תלמוד המערב מוכיח כפירוש ראשון מאחר שהנשים חייבות אף הן מוציאות את הרבים ידי חובתן כלל גדול אמרו כל המחוייב בדבר וכו' וכן בראש מסכת ערכין אמרו הכל כשרין לקרות את המגלה לאתויי נשים ומ"מ בהלכות גדולות פסקו שהנשים חייבות אבל אינן מוציאות אלא נשים ופירשו זו של ערכין לאתויי נשים להוציא את מינן ואף מה שאמרו בברייתא נשים ועבדים וקטנים פטורים ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן נראה להם ששיבוש נפל בברייתא על ידי סופרים שאם הם פטורין מה הוצרך לומר שאין מוציאין אלא כך הוא הענין חייבין ואין מוציאין והוא שאמרו שם טומטום ואנדרוגינוס חייבין ואין מוציאין אנדרוגינוס מוציא את מינו טומטום לא מינו ולא שאינו מינו ואף חכמי פרובינצא כתבו בחבוריהם שכמו שחייבות בברכת המזון ובזמון ואין מצטרפות לשלשה כך אין מצטרפות כאן לעשרה למי שמצריך בה עשרה וכל שכן שלא להוציא את האנשים:

ועיקר הדברים שלא לדחות תלמוד ערוך שבידינו מברייתא או מדברי תלמוד המערב וכל שכן מסברא אלא בואו ונסמוך על הכלל הידוע כל המחוייב בדבר מוציא את הרבים ידי חובתן ובפרק ב' בסוגית המשנה הששית יתבארו הדברים יותר:

מקרא מגלה אינה דוחה שבת כמו שרמזנו במשנה וכשיארע פורים להיות בשבת כגון בזמן הזה פורים של בני כרכים ובזמן שהיו מקדשין ע"פ הראיה אף של עיירות הם שואלים ודורשים בעניינו של יום שכך תקן להם משה לישראל שיהיו שואלין ודורשין בעניינו של יום הלכות הפסח בפסח הלכות החג בחג הלכות עצרת בעצרת ונוהגין שמחת סעודה באותו היום ומגלה עצמה מקדימין אותה כמו שביארנו במשנה ולא תדחה מכל וכל ואע"פ ששופר ולולב נדחין מכל וכל מבלי הקדמה ואיחור הוא מפני שמצותן בשאר ימים [שופר למחרתו ולולב בשאר ימים] אבל מגלה אין לה אלא יום אחד ומפני מה אינה דוחה שבת ואין כאן שום איסור מפני שהכל חייבין ואין הכל בקיאין גזירה שמא יטלנה בידו וילך אצל בקי ללמוד ויעבירנה ארבע אמות ברשות הרבים והוא הדין שיש לחוש שמא יוציאנו מרשות היחיד לרשות הרבים אלא שהשכחה מצויה יותר בהעברת ד' אמות ברשות הרבים יותר מהוצאה או שקצר בלשונו לומר שמא יוציאנו ויעבירנו:

יש שואלין למה לא נאמר כן אף במילה שלא תדחה שבת מגזרה זו שמא יעביר את התינוק וא"ת מפני שהחי נושא את עצמו ואין כאן איסור תורה והלא בכפות מיהא לא נאמר כן ותינוק בן שמנה ככפות הוא ועוד שהרי הזאת טמא מת אין בה אלא שבות ואסרו עליה משום טעם רבה ועוד נחוש שמא יעביר את האיזמל והם משיבין שהמילה מסורה ליחידים והם אבי הבן והמוהל והדבר מצוי להיות זריזין בה אבל שופר ולולב ומגלה לכל מסורין והוא שאמר הכל חייבין וכיוצא בה אמרו ברביעי של סוכה מ"ג ב' ערבה שלוחי ב"ד מייתי לה ולולב לכל מסור ואע"פ שבהזאת טמא מת בפסח אמרו שאם חל שביעי שלו בערב הפסח אינו דוחה שבת משום דרבה ואע"פ שאין שם אלא שבות כמו שהזכרנו ואע"פ שמסורה ליחידים שמא מתוך שהכל טרודים בפסח יעבירו ולא ימחו בידם:

וי"מ הטעם מפני ששופר ולולב ומגלה תלויים בקבוע החדשים אחד בתשרי לשופר ט"ו בו ללולב י"ד אדר למגלה ומכיון שאין אנו בקיאין בקבוע החדש אין דוחין אותה שהרי אין זה ודאי והרי ספק מילה ג"כ אינו דוחה שבת הא מילה ודאית אין פקפוק בזמנה שהיא בשבת ואף הם מביאין ראיה ממה שאמרו גדולי הפוסקים בכאן דבר זה נסחו גרסינן במסכת סוכה מפני מה אין לולב דוחה שבת ביום טוב ראשון והלא מצותו מן התורה אפי' בגבולין ואוקימנא משום דלא ידעינן בקבועא דירחא ומספיקא לא דחינן שבת והיינו טעמא דשופר והיינו טעמא דמגלה ע"כ לשונם ובאמת שבגמרא לא הוזכר והיינו טעמא דשופר ומגלה אלא על גזרת רבה ובלולב כמ"ש שם שאר הימים נמי לידחי שבת ותירץ גזרה שמא יעבירנו וכו' והיינו טעמא דשופר וה"ט דמגלה עד שמגיהי הלכותיהם תופשים אותם בכך ומפרשים שאר ימים נמי אע"פ שאין בהם חיוב תורה לידחי הואיל ואין שם איסור ותירץ משום גזירה דרבה והיינו טעמא דשופר שאף היא מעורבת היא מדברי סופרים ומדברי תורה אי למאן דאמר בשלש תרועות שתים מדברי תורה ואחת מדברי סופרים אי למאן דאמר אחת מדברי תורה ושתים מדברי סופרים ומשום דאית בה מדאורייתא אמרו שתדחה שבת במקום ב"ד ומשום מאי דאית בה מדרבנן אמרו שלא תדחה בשאר מקומות הא משום ספק קבוע ליכא שאף במקום שלא היה להם שום ספק לא היו דוחין שבת לשופר ומגלה שהרי אמרו במקדש היו תוקעים וכו' ולא הוזכר ספק קיבועא דירחא אלא לענין לולב ולגבי יום טוב ראשון בזמן הזה שהוא מן התורה אף בגבולין ומ"מ גדולי הפוסקים כתבוה שם בלשון הסוגיא ומה שהם כותבין כאן על מסקנת השמועה הם סומכי' וכמו שאמרו ואוקימנא וכו' והוא שהם שאלו שאר הימים נמי לידחי ר"ל כשחל שבת בשאר הימים אע"פ שאין שם חיוב תורה הואיל ויש כאן חיוב סופרים ואין בה שום איסור ותירץ משום גזרה דרבה ושאלו בה א"כ אף בראשון לא לידחי שהרי העמידו דבריהם במקום כרת בשב ואל תעשה כמו שביארנו שם ותירץ דמאחר שהוא מן התורה לא הפקיעוה מחשש שמא יבא לידי איסור הואיל ואין שם עכשיו איסור אפי' שבות ושאלו האידנא נמי ר"ל לאחר חרבן בראשון מיהא לידחי ותירץ משום דלא ידעינן בקיבועא דירחא ושאל אינהו דידעי לידחי והוא הדין לכל מקום ששלוחים מגיעים שם והעלו בה לבסוף כיון דאנן לא דחינן אינהו לא דחו ואע"פ שבזמן המקדש היו שם מקומות רחוקים מ"מ עיקר הגולה היתה ראויה לשלוחים אבל עכשו נתרחקה הגולה ונעשית עיקרה שאינה ראויה לשלוחים ומטעם זה אין לולב דוחה עכשו שבת בשום מקום וכן בשופר ומגלה שכלם עיקר האיסור מטעם רבה וכ"ש מגלה שאינה תורה ובשופר אף בכל המקומות היה ספק ואף בירושלם חוץ מן המקדש שהרי בראשון לחדש תוקעין ומתוך כך אמרו במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה ואם תמצא לומר שבירושלם היו יודעים אתה מפרש אבל לא במדינה בשאר מדינות ואף כשתפרש אבל לא במדינה על ירושלם אפשר מפני שהם יכולין לבא במקדש ואף בזמן שאין אנו מקדשים על פי הראייה ואנו אומרים על זה דידעינן בקביעא דירחא כמו שבארנו שם מ"מ שמא החשבון אינו מכוון עם הראייה אלו היו מקדשים על פי הראיה וגדולי הפוסקים כוונו למסקנא ולא חששו במגלה אם נצטרף בה טעם אחר שמ"מ אלמלא טעם רבה הכל היה נדחה אלא שבמגלה נתחזק טעם רבה אף בידעי בקיבועא דירחא ובשופר מיהא מה שכתבו המגיהים שהיא מעורבת מדאורייתא ורבנן אין הדברים מתיישבין אם כן עיקר הענין בכלן דרך כלל ספק הקבוע ובמגלה אף בידעי ושבת שבתוך החג אע"פ שאין בו ספק אינו נוטל שהרי אף במקדש לא היה דוחה שבת אלא ביום ראשון ואע"פ ששביעי להזאה אינו תלוי בקבוע החדש הואיל ומשום פסח הוא ופסח תלוי בקבוע החדש הוא הדין ושמא תאמר הזאה לתרומה מה תאמר עליה אפשר הואיל ואינה שעה עוברת דין הוא שלא תדחה שבת:

ויש מתרצים ששופר ומגלה ולולב אין בקיום מצותן מלאכה ואפשר שאלו היה בקיומן מלאכה לא הותרו ואחר שכן כל שיש חשש במצותן שמא יבא לידי מלאכה דין הוא שתדחה אבל מילה שעיקר מצותה במלאכה חמורה היאך תדחה מחשש שמא יבא לידי מלאכה ועוד שהרי מן התורה אף מכשירי מילה דוחין את השבת אלא שחכמים אסרו בכך ויש מתרצים שלולב ושופר ומגלה לא נאמר עליהם בפירוש שיהיו נעשין בשבת אלא שהותרו מן הדין מצד שאינן מלאכה ואחר שיש בהם חשש מלאכה דין הוא שידחו שלא יבואו לידי איסור תורה אבל מילה להדיא הותרה בשבת מדכתיב וביום השמיני ימול ולא החמירו בקולא הכתובה להדיא וכבר כתבנו מענין זה ג"כ במסכת ר"ה:

חייב אדם לקרות את המגילה בלילה שמחרתו יום פורים ולשנותה פעם אחרת ביום מחרתו אלא שמ"מ עיקר הקריאה היא אותה של יום ומתוך כך אנו נוהגין לברך שהחיינו אף בקריאה של יום ואין אנו פוטרין עצמנו בשל לילה כשאר ימים טובים וגדולי המחברים כתבו שאין אומרין אותו אלא בלילה ואין הדברים נראין יש שמגלגל חיוב זמן ביום מצד אחר והוא מפני יום טוב שלא נאמר בלילה אלא על המגלה מה שאין כן בשאר ימים טובים שאף אותו של לילה הוא לזכר יום טוב ולא לדבר אחר ואע"פ שבסוכות יש זמן על הסוכה ועל היום טוב ואעפ"כ זמן של לילה עולה לכל הדין נותן כן מאחר שאף הלילה יום טוב הוא מה שאין כן מיהא בשמחת פורים שהרי סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו מ"מ אין דבריהם כלום שכל שאין שם כוס לקדוש אין בו זמן ואל תשיבני מיום הכפורים שקדושתו יתירה ולא נפקע כוסו אלא מצד איסור שתייה שבו והרי אין זה דומה אלא לחנוכה שיש זמן על ההדלקה ולא על היום אלא שלא נאמר זמן ביום אלא על המגלה מן הטעם שכתבנו ר"ל שעיקר זמנה ביום:

דייקא נמי דכתיב ויבן אסא וגו' אמר התורה דייק' נמי ל"ג. ונ"ל דגרסי ליה ומהא דייק מדכתיב ויבן אסא:

בפרש"י בד"ה לוד ואונו כו' ובמתני' דערכין תנן תרתי מינייהו דקא מני לוד ואונו כו' עכ"ל כך היה גרסתו שם אבל בכל נוסחאות שלפנינו במשנה שם לא מנה אלא אונו וכמ"ש התוס' בשמעתין וק"ל:

תוס' בד"ה הא אלפעל בננהו כו' אבל הכא דהוו ג' בשלשתן לא שייך למימר שהן כפולות עכ"ל אין זה מדוקדק דגיא חרשים לא כתיב בקרא ולא פריך אלא אלוד ואונו אלא דצ"ל דבתרתי נמי לא שייך שהן כפולות וק"ל:

בד"ה נשים חייבות כו' וקשה דהא בתוספתא תני בהדיא דטומטום כו' ופשיטא דלא עדיפא אשה מאנדרוגינוס כו' עכ"ל צ"ע אמאי לא תקשי להו בפשיטות מרישא דקתני בטומטום שאינו מוציא מינו ולא אינו מינו והיינו ע"כ דשמא זה הקורא אשה הוא ועיין יישוב לזה קצת בב"י טור א"ח סי' תרפ"ט וק"ל:

בד"ה פסק ואומר על הנסים כו' לשעבר ומשום הכי תקנו בה על הנסים כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה מאי אריא פורים כו' דמש"ה לדרוש בו ביום אפי' בי"ט דדרשינן ל' יום כו' עכ"ל כצ"ל:

חייב אדם לקרות המגילה בלילה ולשנותה ביום שנאמר כו'. והכי משמע ליה מקרא אלהי אקרא יומם דהיינו שאקרא את המגילה ביום לבד שהוא במקום הלל כדאמרי' לקמן אין זה ראוי כיון שלא תענה להם לישראל בתחלת גאולתן שם ביום רק בלילה כמ"ש בלילה ההוא נדדה שנת המלך וגו' ואמר ולילה ר"ל אקרא אותה בלילה לבד מטעם זה מ"מ לא דומיה לי מלהזכיר הנס גם ביום במקום הלל שהיום עיקר לקרוא הלל ולסעודת פורים כדאמרי' לקמן מדכתיב ימי משתה ושמחה ומאן דמייתי ליה מקרא למען יזמרך וגו' בההוא מזמור נמי רמז בו מעשה אסתר שאמר בו הסתרת פניך הייתי נבהל שבזמן אסתר נתקיים הסתר אסתיר את פני וגו' כמ"ש בפרק שלוח הקן אסתר מן התורה מנין שנאמר הסתר וגו' כמפורש שם. ואמר אליך ה' אקרא וגו' היא תפלת מרדכי ואסתר ואמרו בתפלתם מה בצע בדמי וגו' ר"ל שקלי כסף שנתנו ישראל ברדתי אל שחת ע"י שקלי כסף של המן כדאמרינן לקמן. ואמר שמע ה' וחנני וגו' שיהיו שקלי כסף של ישראל דוחין שקלי כסף של המן. ואמר שעלתה תפלתם שהפכת מספדי למחול פתחת שקי וגו' של מרדכי שנא' בו וילבש שק וגו' ותאזרני שמחה כמ"ש ליהודים היתה וגו' ושמחה ומסיים ואמר למען יזמרך כבוד וגו' לפי שלא נזכר שום שם במגילה מן הטעם שכ' המפרשים שנכתבה מעיקרא בלשון פרסי ומ"מ נזכר שמו של הקב"ה בתחלת הנס שהיה בלילה שנאמר בלילה ההוא נדדה שנת המלך ודרשו מניה לקמן בפרקין שהוא רמז דרך כבוד נדדה שנת מלכו של עולם וז"ש למען שאתה פתחת שקי וגו' אזמרך בקריאת מגילה בלילה להזכיר שמך דרך כבוד על נס שבלילה שאין שינה לפניו נכתב כן נדדה שנת גו' כדי לשבר את האוזן כמלך ב"ו ואמר דגם שאזמרך בקריאתה בלילה מ"מ ולא ידום בקריאתה גם ביום שבו עיקר שמחה כדלעיל ומסיים ה' אלהי לעולם אודך בין שבאת עלינו במדת רחמים בין במדת הדין כמ"ש בכל מדה שמודד לך או יש לכוין שאמר לעולם אודך על נס פורים ע"פ מ"ש אם כל המועדים יהיו בטלים ימי פורים לא נבטלים והיינו אודך על נס זה לעולם שאתה עשית לי גם שלא נזכר שמך בו:

גמרא לוד ואונו וגיא החרשים כו'. שלשתן יחד נזכרו בנחמיה (יא לה) ובזה א"ש טפי הוי"ל שבתד"ה לוד:

שם ולטעמיך אסא בנינהו דכתיב ויבן ערי מצורה ביהודה. נ"ל דמפרש ויבן כו' שחדש בניני ערי מצורה ביהודה (ר"ל שקודם לא היו כלל ערי מצורה שמה) מדלא כתיב ויוסף ערי כו' גם נ"ל דביהודה פי' בחלק הארץ הנקרא יהודה וכמו יושבי יהודה ובזה החלק היה ג"כ נחלת בנימין ולא נצטרך למה שנדחק רש"י ואע"ג כו':

שם מאי איריא פורים כו'. עי' בתוס' ולנל"פ מאי איריא פורים דתקנו אכנה"ג לפרסם הנס ע"י קריאת המגילה ולכן קאמרת דבשבת דא"א בקריאת המגילה צריך לפרסמו בדרשת ענינו של יום אפי' יו"ט דלא מצינו מצות פרסומם בהדיא נמי:

שם סבור מיניה למיקרי בלילה ולמיתני כו'. וכ' הט"א והא דתני לקמן (כ) אין קורין את המגילה כו' עד שתנץ החמה בלא קרא בלילה מיירי ע"ש ותמיהני כיון דלכתחילה יוצא בקריאתה בלילה א"כ למה לא יקרא אפי' לכתחילה משעלה עה"ש דממ"נ יוצא:

רש"י ד"ה לוד ואונו. ובמתניתין דערכין תנן תרתי מינייהו כו'. עי' לקמן (י) בדבריו ד"ה את אלו ובמש"כ שם:

רש"י ד"ה יזמרך כבוד. ולא ידום בלילה. נראה משום דמצינו לשון דומיה בלילה ולילה ולא דומיה לי:

בא"ד דרשינן בפסיקתא כו'. וכן בויק"ר פ' כ"ח:

תד"ה נשים. דלא עדיפא אשה מאנדרוגינס. עי' מהרש"א ובתוספתא שנוי דין אנדרוגינס קודם לדטומטום וכן הביאה הרא"ש וע"י סופר מוטעה נסתרסו בתוס':

תוס' ד"ה שאף. פרשב"ם כו'. ולעד"נ מפני דהוקשה לו. א'. דבסוכה היו ג"כ באוה"נ דענני כבוד ואפ"ה פטירי וכמו שהרגישו בזה התוס' בפ' ע"פ. ב'. קושיית התוס' לקמן דל"ל גבי מצה דכל שישנו כו' לכן פי' דהן היו עיקר ולישנא דאף נ"ל דפירושו דאף באוה"נ הן היו עיקר כמו בפסח לכן כמו שחייבין במצה מהא דכל שישנו כו' כן חייבין במ"מ ולישנא דאף כה"ג תמצא בפכ"ג דכלים מ"ב עמש"כ שם ועי' בפ"א דשקלים מ"ב בתוי"ט ד"ה ויוצאין ובמש"כ שם ובנדרים (כח) ובה"א אף יפתח לו בשבועה לשנויא דר"א שם הוה פירושו אף בשבועה יפתח לו ובעירובין (מט) אף זו דברי ר"ש לפרש"י שם הוא כמו זו אף דברי ר"ש והתוס' גם שם לא ישר בעיניהם לפרש כן ובב"ב (סא ב) לבירה נמי בית פי' התוס' שהוא כמו בית נמי ובפסוק מתי אעשה גם אנכי לביתי פי' הרמב"ן שהוא כמו מתי אעשה אנכי גם לביתי וכן כאן שיעורו שהן היו (העיקר) אף באוה"נ:

תד"ה פסק. דא"ח כל דבר דהוי בלהבא כו'. נ"ל דכוונו להירושלמי שהביאוהו הרי"ף והרא"ש בפ' בתרא דתענית ר"א אומר יחיד בט"ב צריך להזכיר כו' א"ר ירמיה כ"ד שהוא להבא כו' ע"ש ומה שציין הגרי"פ פסחים (קיז ב) ע"ש שיש קצת מעין זה אבל כוונתם נ"ב כמש"כ ודע דנראה מהסדר שכתבו דבלילה אין מזכירין עה"נ וכסדר ר"ע שהביא הב"י ר"ס תרצ"ג (והמ"א הביאו ג"כ בסי' תרצ"ז) אבל בש"ע שם פסק דגם בלילה מזכירין וע"ש בהגר"א סק"ד וסק"ו:

תוס' ד"ה פסק כו׳ ואין מחזיר הס״ת כו'. נ״ב צ"ע (ועי׳ בש׳׳ע או״ח סוף סימן כ"ה):

נָשִׂים חַיָּבוֹת בְּמִקְרָא מְגִלָּה, שֶׁאַף הֵן הָיוּ בְּאוֹתוֹ הַנֵּס. יש להקשות לשון 'אַף הֵן' מורה דאיכא סברא לומר דהנס שייך לאנשים טפי מנשים, וקשה מאי שנא? והלא באגרות נכתבו להדיא הנשים עם האנשים! ובירושלמי איתא 'שֶׁאַף הֵם הָיוּ בְּסָפֵק סַכָּנָה' וגם על זה תגדל התימה ביותר, למה איכא ספק בנשים?
ונראה לי בס"ד כי אמרו רבותינו ז"ל מדרש (אסתר רבה ז, יט) שאמר לו אחשורוש אין אני יודע מניינם? ואמר לו המן מספרם מפורש בתורתם, (במדבר יא, כא) 'שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי' ואני שוקל כנגד מספר זה עשרת אלפים ככר כסף, והמפרש עשה החשבון בכיוון שעולה סך השקלים למספר שש מאות אלף עשרת אלפים ככר כסף עיין שם. נמצא כיון שנתן כסף כנגד מספר זה היה אפשר לתבוע בעד הנשים להצילם, כי מספר הת"ר אלף הם הזכרים ולא הנשים ולכך היו בספק סכנה, ולזה אמר אַף הֵן הָיוּ בְּאוֹתוֹ הַנֵּס כי באנשים איכא רבותא טפי.
ועוד נראה לי בס"ד דהנשים הָיוּ בְּסָפֵק סַכָּנָה דאפשר דאחר שידע המלך דאסתר יהודית, יהיה מוכרח להוציא הנשים מן הגזרה כדי שלא תהיה אסתר שהיא אשה נכללת באותה גזרה.
ועוד נראה לי בס"ד דאיתא פרק ד' דתמיד (תמיד לב.) באותו מחוז דהוו כולהו נשים בלבד, כשבא אלכסנדרוס מקדון לעשות מלחמה, אמר לו הנשים אתה נסכלת בבואך לעשות מלחמה עמנו ממה נפשך, אם תתגבר עליהם ותהרגם אין לך פאר ושבח בזה, כי יאמרו העולם נשים הרג, ואם אנחנו נתגבר ונהרוג אותך תהיה חרפתך גדולה, כי יאמרו העולם כמה גרוע מלך זה שהנשים הרגו אותו, והוא הודה לדבריהם וקרא על עצמו שוטה שלמד עצה מן הנשים יעוין שם. ולכן כאן ודאי בזמן הגזרה שהוא י"ג באדר לא יהיו היהודים כפותים כצאן לטבח לפני הורגיהן, אלא ילחמו עם הגוים בעבור נפשם, ויעמדו כולם למלחמה אנשים ונשים, ואפשר שהגוים כשרואין את הנשים מוכנים ועומדים להלחם לא יגשו אליהן לנגוע בהם, כי יאמרו אף על פי שנתגבר עליהם ונהרגם מחמת רבוי אך ודאי גם הם הורגים בהם, כי מי זה ירצה למסור עצמו לטבח ובודאי ילחם בעבור נפשו, אף על פי שיודע שסופו ליהרג, ואז חרפה גדולה תהיה להרוגים שבגוים שיאמרו נשים הרגום! ולכן יחדלון מן הנשים ולא ישלחו יד בהם, ונמצא היה עניינם ספק סכנה, כי אולי יחושו הגוים לכבוד עצמן ולא ישלחו יד בנשים, ולכן אמר לשון זה שֶׁאַף הֵן הָיוּ בְּאוֹתוֹ הַנֵּס, ולכך בירושלמי אמר שהיו בְּסָפֵק סַכָּנָה.
והנה התוספות הביאו מרשב"ם ז"ל, מה שאמר 'אַף הֵן הָיוּ בְּאוֹתוֹ הַנֵּס' לפי שעיקר הנס היה על ידי אסתר. והקשו לשון 'אַף הֵן' משמע שהיו טפילות? עיין שם. ונראה לי בס"ד דרשב"ם מפרש מאמר באותו הנס היינו נס יום המלחמה, שלחמו ישראל באויביהם יום י"ג אדר ולא נפקד מהם איש כי נפל פחדם על הכל, ובעבור נס זה קורין המגילה לפרסם הנס הזה. אך קשיא ליה אם כן הנשים דלא עשו מלחמה באותו יום למה יהיו חייבות במקרא מגילה שנתקן בעבור נס זה דיום המלחמה, לכך מפרש עיקר הנס של אותו היום שנפל פחדם על הכל ולא נפקד מהם איש, היה בעבור אסתר שהיתה מלכה ובעבורה נפל פחד היהודים אותו היום על כולם, ולא נהרג אחד מהם במלחמה, ונמצא שיש שייכות לאסתר באותו הנס של יום המלחמה אשר קורין המגילה בעבורו, ומאחר דאסתר היא אשה לכך גם הנשים יש להם שייכות באותו הנס של אותו היום אף על פי שלא נלחמו ולא יצאו מפתח הבית, ולכן חייבין גם הם במקרא מגילה שנתקן בעבור הנס של אותו היום של המלחמה.

חַיָּב אָדָם לִקְרוֹת אֶת הַמְּגִלָּה בַּלַּיְלָה וְלִשְׁנוֹתָהּ בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כב ג) 'אֱלֹקַי אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה וְלַיְלָה וְלֹא דוּמִיָּה לִי'!. הא דנח עולא מפסוק 'אֱלֹקַי אֶקְרָא' דיליף מיניה רבי יהושע בן לוי, משום דהתם פשטיה דקרא איירי דאסתר אומרת כן בעת צרה קודם שנעשה הנס דהמזמור איירי בזמן הצרה קודם שנעשה הנס דכתיב ברישא (תהלים כב, ב) קֵלִי קֵלִי לָמָה עֲזַבְתָּנִי וכו' ורק דרך דרש דריש ליה רבי יהושע בן לוי על מקרא מגילה שנודרת אסתר בעת צרה דאחר הנס יקראו המגילה בלילה וביום, לכן הביא עולא הוכחה ורמז לזה מפסוק (תהלים ל, יג) 'לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם' דפשטיה דקרא איירי בהודאה ושבח שמזמר לפני הקב"ה אחר שעשה הנס דאמרו בפסיקתא מזמור זה נאמר ברוח הקודש על הנס שהיה בזמן מרדכי ואסתר.
והא דדריש 'יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד' על קריאת היום 'וְלֹא יִדֹּם' על קריאת הלילה אף על גב דלילה אתי קודם היום? נראה לי בס"ד משום דביום הוי פרסום הנס טפי מקריאה של הלילה, כי כל דבר הנעשה ביום יש לו פרסום יותר, ונמצא יש כבוד שמים ביום בפרסום הנס טפי מלילה, לכך הקדים קריאה של יום. ונראה לי עוד הקדים היום לרמוז דחיוב היום יותר מן הלילה.
ונראה לרמוז בס"ד 'כָבוֹד' [32] גימטריא ל"ב ועם מספר נקודות קמ"ץ וחול"ם שהם כ"ו הרי נ"ח ועם הכולל הוא נ"ט כמנין 'יּוֹם' עם האותיות [59], גם 'יִדֹּם' כתיב בלא וא"ו מספרו נ"ד ועם מספר חיר"ק וחול"ם הרי ע"ד, ועם הכולל עולה מספר 'לַיְלָה' [75].
ונראה לי מה שקורין בלילה וביום שהוא דבר כפול זה יורה על הקיום שלא תתבטל קריאת המגילה הזאת גם לעתיד לבוא כי כל כפל מורה על הקיום.

תוס' ד"ה נשים וכו'. וכן פסקו הה"ג. עי' סוכה דף לח ע"א תוס' ד"ה באמת:

תוס' ד"ה נשים וכו'. וכן פסקו הה"ג. עי' סוכה דף לח ע"א תוס' ד"ה באמת:

תוד"ה נשים כו' הק' המרש"א מ"ט לא הק' מטומטום דברישא. ויש ליישב משום דאיכא למימר דאה"נ אי הוה ידעינן שיקרע וימצא נקבה הי' יכול להוציא אפי' אנשים אלא דחיישי' אולי ימצא אנדרוג' לכן הק' אנדרוגנס גופא לא גרע מנשים וק"ל. +עי' בקרבן נתנאל. ופשוט אפשר לומר דתו' מקשו מאנדרוגינוס דחמור וחייבין עליו סקילה (רמב"ם א"ב פ"א הט"ו) אף דספיקא הוא (רמב"ם אישות פ"ב הכ"ד) והק"נ תמה על תו' אמאי לא סתרו פרש"י מהא דקתני בסיפא להדיא נשים פטורין, והנה בתו' ליתא הך בבא נועו"ק פטורין מקריהמ"ג ובסמ"ג הלכ' מגילה ג"כ לא הביא נשים כלל בגי' התוספתא. והרא"ם העיר עליו "שלא ראה דברי התוספתא כולה דהא בהדיא תני בה בסיפא נשים ועו"ק פטורין" ולפ"ז אזלי' לי' קו' הק"נ שמקשה מגי' תו' בעירכין "נשים ועו"ק פטורין" על תו' דנן שלא הביאו נשים כלל. גם בתו' פה איתא טומטום ברישא ובעירכין איפכא כגי' הרא"ש (ואזלי' קו' המרש"א) ולאו בחדא מתתא נכללם להק' מהתם להכא+:

למען יזמרך כבוד ולא. פי' ולא אישן אפי' בלילה מלשון על משכבכם ודומו סלה וק"ל:

תוס' בד"ה לוד ואונו כו' הקשה הר"ר אלחנן כו' וי"ל דאגב דאיצטריך כו' עכ"ל. ולענ"ד נראה דמההיא דאונו דקחשיב לה בסתם מתני' דערכין דייק לה ריב"ל דאע"ג דנפלה חומתן אפ"ה מיקרי מוקפות וכר"א בר יוסי לעיל וכמ"ש התוס' לעיל דלרבנן לא הוי מהני מה שחזר ובנאן אע"כ דסתם מתניתין כר"א בר' יוסי וא"כ ממילא דלוד וגיא החרשים נמי מוקפים מיקרו וק"ל:

בגמרא ואמר ריב"ל פורים שחל להיות בשבת שואלין ודורשין כו' וכתבו הרי"ף והרא"ש ז"ל פירוש ט"ו של כרכים שחל להיות בשבת כו' וכתב הר"ן ז"ל משום די"ד לא מיקלע בשבת לדידן משום אד"ו כו' ע"ש. וקשיא לי בגווה דהא לקמן ד' ה' קאמר ר' יהודא בריה דר' שמואל בר שילת משמיה דרב פורים שחל להיות בשבת ע"ש זמנם ומסקינן דאתא לאפוקי מדרבי א"כ ע"כ בי"ד שחל בשבת איירי ובזמן שלא היו חוששין לאד"ו או כדברי האומר דאדר הסמוך לניסן זמנין מלא וזמנין חסר וא"כ בדריב"ל נמי מצינן לפרושי הכי ומאי דוחקא דהרי"ף ז"ל לפרשו במוקפין ונראה דכוונת הר"ן ז"ל דנהי דריב"ל איירי נמי בי"ד אפ"ה כיון דבזמן הרי"ף ז"ל לא מיקלע י"ד בשבת מש"ה כתבו הרי"ף לענין ט"ו אלא דאכתי הו"ל להרי"ף להביא לשון הגמרא סתמא וממילא הוי ידעינן דנ"מ לדידיה לענין ט"ו ונראה דהרי"ף ז"ל דינא אתא לאשמעינן דלא תימא דוקא היכא דמיקלע י"ד בשבת הוא דקאמר ריב"ל דשואלין ודורשין בשבת בענינו של יום דנהי שקראו המגלה בע"ש שהוא יום י"ג אפ"ה עיקר זמנם בי"ד שהוא בשבת אפילו לענין משתה ושמחה די"ג לאו זמן משתה ושמחה הוא אלא יום תענית כדאשכחן בכפרים דעיקר שמחה אינו נוהג אלא בזמנו משא"כ היכא דמיקלע ט"ו בשבת סד"א דעיקר זמנם של מוקפין הוא בע"ש שהוא י"ד בין לענין קריאה בין לענין עשיה כיון שהוא זמן הקבוע לרוב העולם למשתה ושמחה ואף המוקפין אסורים בו בהספד ותענית א"כ מסתבר דעושין הסעודה בע"ש דבשבת ודאי לא כמ"ש הר"ן בשם הירושלמי ויבואר לקמן בעז"ה ובא' בשבת נמי סד"א דלא דולא יעבור כתיב ועוד דאיתקש זכירה לעשייה מיהא לענין י"ד וט"ו כמו שיבואר שם אי"ה וא"כ סד"א דאין שואלין ודורשין בשבת שאינו יום קבוע כלל ומאי דהוה הוה בע"ש ומש"ה הוצרך הרי"ף ז"ל לאשמעינן דהיכא דמיקלע ט"ו בשבת נמי שואלין ודורשין מענינו של יום דעיקר זמנם בשבת אי משום דלא ניחא ליה להרי"ף ז"ל לאוקמא מימרא דריב"ל דוקא בי"ד דסתמא קאמר וכיון די"ד לא שכיח לדידן הו"ל לפרושי אע"כ דבט"ו נמי איירי ואי משום דפשיטא ליה להרי"ף ז"ל כיון דבזמן שקבעו המגילה בימי אנשי כנסת הגדולה אכתי לא גזרו בקריאת המגילה משום דרבה כמו שיבואר לקמן אי"ה והיו קוראין בשבת א"כ נהי דגזרו אח"כ משום דרבה אפ"ה עיקר זמנם לא נדחה ממקומו ומש"ה שואלין ודורשין נמי מענינו של יום כן נ"ל ואי תקשה א"כ מאי מקשה הש"ס מאי איריא פורים אפילו י"ט נמי האיכא למימר דריב"ל אתא לאשמעינן הך מילתא גופא רבותא דמוקפין אלא דאיכא למימר כיון דסתמא קאמר לא משמע לתלמודא דהך רבותא לחוד אתא לאשמעינן ודו"ק:

בפרש"י בד"ה שואלין ודורשין כו' לדרוש אגרת פורים ברבים עכ"ל. נראה שהוצרך לפרש כן למאי דמסקינן דסד"א ניגזור משום דרבה ואי ס"ד דשואלין ודורשין היינו בדיני פורים וכיוצא בזה א"כ לא שייך גזירה דרבה בפורים טפי מבשאר י"ט שחל בשבת אע"כ דעיקר שואלין ודורשין היינו אגרת פורים פסוקי המגילה ולפ"ז נראה דאע"ג דריב"ל סתמא קאמר אפ"ה ממילא ידעינן מסברא דאאגרת פורים קאי דכיון דעיקר זמן קריאתה קודם הגזירה היה בשבת כדפרישית וא"כ נהי שגזרו אח"כ שלא לקרותה בשבת ביחיד ובכל דקדוק קריאתה משום דרבה דהכל חייבין ואין הכל בקיאין מ"מ חייב לקרותה מיהא לדורשה ברבים בשבת דממילא יוצא מצות עיקר קריאתה כדאמרי' לקמן בפ"ב היה דורשה אם כיון לבו יצא ובהא לא שייך גזירה דרבה כיון דאין חיוב זה אלא לחכם ובקי ולפ"ז מקשה הש"ס שפיר מאי איריא פורים שהחיוב הוא כדי לקיים ממילא מצות מגילה בעיקר זמנה ותיפוק ליה דבלא"ה חייב לדרוש מענינו של יום אפילו בי"ט מתקנת משה ומסתמא כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון וממילא ידעינן דבפורים נמי עיקר החיוב הוא לדרוש אגרת פורים כדי לקיים מצות מגילה בזמנה דהא השתא נמי דאמרה ריב"ל נמי לא הוצרך לפרש דאיירי באגרת פורים אלא ממילא שמעינן לה מסברא כיון דחייב לדרוש מענינו של יום החיוב הוא על אגרת המגילה כדפרישי' כן נ"ל נכון ושמעינן מיהא מדמקשה הש"ס מאי איריא פורים אפי' י"ט נמי אלמא דאין לחלק בין דאורייתא לדרבנן א"כ בחנוכה נמי מצוה לשאול ולדרוש מענינו של יום:

בתוספות בד"ה מאי איריא פורים אפילו י"ט נמי ונ"ל דהכי פירושו כו' עד סוף הדיבור. נראה מדבריהם דפשיטא להו דהא דשואלין ודורשין ל' יום לאו דוקא בפסח אלא אפילו שארי י"ט נמי ודלא כמ"ש הב"י בה' פסח סי' תכ"ט להיפך דלא בעינן ל' יום אלא בפסח דוקא משא"כ בעצרת וחג ביום או יומים סגי ובאמת יש לתמוה על הב"י שנעלם ממנו דברי התוס' דהכא והעלה כן להלכה והרבה בראיות ולע"ד כל ראיותיו אינם מוכרחות כמו שאבאר בק"א ולכאורה אדרבה יש לתמוה על שיטת התוס' כאן דאי ס"ד דבכל י"ט נמי בעינן שלשים יום א"כ מסתמא ר"ה ויה"כ נמי בעינן ל' יום וזה א"א דא"כ מט"ו באלול ואילך צריך לדרוש בהל' ר"ה ויה"כ וסוכות וכה"ג ודאי לא אשכחן ויש ליישב בדוחק:

מיהו בר מן דין אף לפי שיטת התוס' דבכל י"ט בעינן ל' יום היינו דוקא לדרוש הל' י"ט ודיני סוכה או משום קרבן כדמשמע פ"ק דע"ז ובבכורות דף נ"ח ובכה"ג כ"ע מודו דכל הי"ט שווין בזה דאדרבא בסוכות נפישי קרבנות טפי א"כ לפ"ז אכתי לא מקשה הש"ס הכא שפיר מאי איריא פורים אפילו י"ט נמי דהא ודאי בפורים לא שייכי הנך טעמי כלל ולולי דברי התוספות היה נ"ל לפרש קושית הש"ס בפשיטות כיון דבמימרא דריב"ל גופא משמע דמאי דמצריך לדרוש בענינו של יום בפורים כשחל בשבת היינו משום פרסומי ניסא כמ"ש התוספות עצמן בדיבור הקודם א"כ מקשה הש"ס שפיר מאי איריא פורים שעיקר ענינו אינו אלא משום פרסומי ניסא שאינו אסור במלאכה ות"ל דאפילו בשארי י"ט שעיקר קביעתן לאו משום פרסומי ניסא הוא ובלא"ה איכא פרסום מצוה וחובת היום גופא כיון שאסורין בעשיית מלאכה ומקדשין בהן על היין שמזכירין בהן ענינו של יום ואפ"ה תיקן משה שצריך לקרות בתורה וענינו של יום א"כ מכ"ש בפורים שחל להיות בשבת שאם לא יקרא בו מענינו של יום אינו ניכר כלל עיקר ענין מצות פורים א"כ פשיטא שצריך לדרוש בו מענינו של יום כמו בשארי י"ט דהא אמרינן בעלמא כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון וכ"ש פורים דדברי קבלה הן ודברי קבלה כד"ת דמי כן נ"ל נכון לולי שתוספות לא פירשו כן וקצת מדברי האחרונים מצאתי בחידושי הרשב"א אלא שהוספתי נופך משלי:

בד"ה חייב אדם כו' אור"י דאע"ג דמברך זמן כו' דעיקר פרסומי ניסא היה בקריאה דיממא כו' עד סוף הדיבור. פסק זה הובא גם כן בשם רבינו תם ורבים חולקים שאין לברך שהחיינו שני פעמים על מצוה אחת ולע"ד נראה דודאי עיקר חיוב קריאתה שתקנו לקרות כדינה היינו ביום דוקא דאז היה זמן הנס שנקהלו על נפשם משא"כ לילה לאו שעת מלחמה כמו שפרש"י לעיל גבי אמש בטלתם כו' והיינו דתניא נמי לקמן אין קורין את המגילה אלא משעת הנץ החמה ואוקמינן לה אדיממא לפי שהוא עיקר חיוב לכל אדם משא"כ בלילה אינו אלא מצוה בעלמא ולא חיובא ואפ"ה תקנו שיברך כמו בכל מצוה דרבנן אלא דלענין זמן היה נ"ל שצריך לברך בלילה לאו משום קריאת המגילה לחוד אלא משום חובת היום כיון דעשאו חכמים כמו רגל ממש דכתיב משתה ושמחה ודברי קבלה כד"ת דמי עד שלשיטת כמה פוסקים אין אבילות ואנינות נוהג בו כמו בשאר רגל א"כ שפיר יש לברך זמן כמו זמן דרגל ולמחר ביום מברכין זמן על מצות קריאת המגילה כנ"ל:

ואריב"ל לוד ואונו וגיא החרשים וכו'. עמ"ש רש"י ותוס' והרב מהרש"א ומ"ש על דבריהם בס' הקטן ברכי יוסף סי' תרפ"ח בס"ד:

מאי איריא פורים אפי' י"ט נמי. כתבו התוס' נ"ל דה"פ מאי איריא פורים דאין דורשין מקודם וכו' ע"ש. אפשר דהוקשה להם לתוס' מאי קאמר אפי' י"ט דמשמע די"ט קיל ותירצו שדורשים ל' יום קודם בי"ט וכו'. ויש להעיר דאימא דהא קמ"ל דאף פורים דאין דורשים מקודם וה"א דה"ה דלא ידרשו בו ביום קמ"ל אי נמי פורים אצטריכא ליה דרוב השנים דפורים חל בחול ואין דורשין והו"א דגם אי אקלע בשבת לא ידרשו כרוב השנים קמ"ל:
שוב .ראיתי בתוספי הרא"ש למגילה כ"י שכתב וז"ל מאי איריא פורים ואפי' י"ט נמי וא"ת והלא י"ט חמיר טפי שהרי ל' יום נמי דורשין קודם ואי ה"א יום טוב היכי ידעינן פורים דקיל דאין דורשין אלא יומו וי"ל דנהי דלגבי י"ט איכא חומרא דדורשין מ"מ יום פורים חמור מיום עצמו של י"ט משום דפרסומי ניסא עדיף עכ"ל. ובזה נתישב הכל דלא ס"ד שלא לדרוש בפורים משום פרסומי ניסא. ומיהו אפשר לפרש בסגנון זה מאי איריא פורים כלומר האי פורים דאקלע בשבת דאיירינן ביה דחסרי' מצותו שהוא קריאת המגילה דודאי משום פרסומי צריך לדרוש. אפי' י"ט דלא חסר כלום ממצותו צריך לדרוש בו ביום ודוק:

הלכות פסח בפסח. ראיתי בלקוטי רבינו בצלאל כ"י שהביא משם הריטב"א בחידושיו ראש השנה שדחה סברת מאן דאמר דשואלין ל' יום קודם וה' חג בחג היינו דמזרזין קודם מעשה ובשעת מעשה וז"ל ואינו מחוור מדלא קאמר דורשין כי התם ותו בתוספתא מסיימי עלה דההיא ובבית ועד שואלין קודם לפסח ל' יום לכך י"ל ששואלין בבית הועד וחשיב שואל כענין להפסיק ממשנתן להשיב והא דאמר הכא [ר"ה דף ז' ע"א] כיון דאמר שואלין בה' פסח קודם לפסח ל' יום אתי לזלזולי בחמץ אע"ג דלא דרשי' ברבי' מ"מ מעתה משתדלים בני אדם בצרכי הפסח ומתחילין לישאל עליהן וגם לשאת ולתת (סתם) בבית הועד ומנו כ"ע עד הפסח ל' יום וכי אתו בתר הכי שלוחי ב"ד שלא יעשו פסח מפקפקים בהם ואתו לזלזולי בחמץ בזמן איסורו. הריטב"א בחידושי ר"ה עכ"ל ולא הזכי' הריטב"א דגם בירוש' פ"ק דפסחים קאמר כתוספתא. והר"ן הכא ופ"ק דפסחים והרשב"א בשילהי מכילתין כתבו כהריטב"א ואני בעניי בספרי הקטן ברכי יוסף א"ח סי' תכ"ט ישבתי איזה סוגיי דתלמודין והיו לאחדים עם הירושלמי והתוספתא ודברי הריטב"א תניא דמסייע לן ע"ש ודוק:

רש"י ד"ה יזמרך כבוד וכו'. וי"מ למען יזמרך היינו בלילה דאין זמירה אלא בלילה שנאמר הנותן זמירות בלילה. לעולם אודך היינו ביום שנאמר ואמרת ביום ההוא אודך ה'. גליון. לקוטי רבינו בצלאל כ"י:

תוס' ד"ה שאף הן היו באותו הנס פי' רשב"ם וכו' ע"ס הדבור. עמ"ש אני בעניי בס' הקטן ברכי יוסף סי' תע"ג אות ט"ו. ובפירוש(י) שאף הן מקמאי ומ"ש האחרונים כתבתי בעניותי בס' הקטן מחזיק ברכה סי' רצ"א ע"ש באורך:

תוס' ד"ה פסק בסופו. ה"ג ואומר שיר מזמור משום דכתיב ביה מפלה לאומות. נ"ל דהוא שיר מזמור לאסף תהלים סי' פ"ג. לקוטי רבינו בצלאל אשכנזי למכילתין כתיבת יד:

תוס' ד"ה חייב אדם לקרות בסוף אף זכירה כן. ותו דתנן לקמן כל היום כשר לקרות המגילה ולקרוא ההלל ולא קאמר כל הלילה כשר לקריאת המגילה ולקצירת העומר וכו' מכלל דיום הוי קריאת המגילה תוספות כ"י הביאם רבינו בצלאל בלקוטיו כ"י:

(ד רע"א רש"י) ד"ה לוד וכו' את לוד ואת אונו וכו'.—שם לי' "גיא החרשים" רק בנחמ' יא לה נמנו כולן. והנה בדה"א ד יד כתיב "יואב אבי גיא חרשים" בין בני יהודה. ואולי נאמר שבפני הבית הראשון ישבו שם בני יהודה. ועי' בסמוך ברש"י ד"ה ויחזק ובהגהות רש"ש.

(ד א) סבור מינה למקרייה בליליא ולמיתנא מתניתא דידה ביממא וכו'.—יש לדקדק למה סברו לומר כן? הלא משנה שלימה שנינו (לקמן כ ע"א): "אין קורין את המגלה וכו' עד שתנץ החמה"-אלמא דקורין ביום נמי. ונראה דאדרבה דמשום ששנינו שקורין ביום היה קשה להם כפי פשוטו: למה צריך ריב"ל לאשמועינן דשונין ביום? ה"ל לומר "חייב אדם לקרות את המגלה אף בלילה" ותו לא מידי. לכן סברו דריב"ל אמר שני דברים חדשים, שחייב לקרות מגילה בלילה ולשנות משניות שלה ביום מלבד קריאת מגלה ביום ששנינו, וא"ר ירמיה דלא כן הוא אלא לשנות המגלה ביום. והא דלא אמר ריב"ל "חייב אדם לקרות את המגלה אף בלילה" משום דבאופן זה יש לטעות דקורין בלילה שאחר היום דהיינו אור ליום ט"ו (או ט"ז).