דף מב - ב
עתידה היא לילד ולד בן קיימא, ותצטרך להניקו. ולכן אסרו אותה חכמים מלהינשא מיד אחרי פטירת בעלה - ואם תתחתן מיד, בלי להמתין, יש לחוש דלמא איעברה מבעלה תוך כדי תקופת ההנקה, ואז מעכר חלבה, נעכר החלב ואין התינוק רוצה לינק אותו, וקטלה ליה, ונמצא שהיא הורגת את בנה ברעב.
ופרכינן: אי הכי, במינקת דידיה נמי יהא אדם אסור לבוא עליה, כל משך זמן מיניקותה, שמא תתעבר ממנו, ולא יהיה לתינוק חלב לינק, וימות!
ומשנינן: תינוק דידיה, אם יפסק חלבה של אמו מחמת עיבורה, הוא לא ימות, היות שאמו ממסמסא ליה, תאכיל אותו במקום ההנקה, בביצים ובחלב, ולא ימות התינוק מההעדר חלב אמו.
ופרכינן: אם כן, בתינוק דידה נמי, אין לנו לחוש פן יעכר החלב. היות והוא לא ימות, כי ממסמסא ליה, מאכילתו אמו, בבצים וחלב!
ומשנינן: לתינוק שלה, לא יהב לה בעל כסף לקנות לו בצים וחלב, לפי שאינו בנו.
ופרכינן: וליתבעיניה האשה ליורשים של בעלה הראשון שהם יתנו לה כסף לקנות בצים וחלב, שהחיוב לזון את התינוק הוא על נכסי אביו.
אמר אביי: אשה בושה לבא לבית דין כדי לתבוע את יורשי בעלה מזונות של בצים וחלב עבור התינוק, ונגד רצונה היא נמצאת הורגת את בנה, מחמת הרעב.
שנינו במשנה שהכל צריכות להמתין: אחת בתולות ואחת בעולות.
אחת נשואות ואחת ארוסות.
והוינן בה: הי ניהו בתולות, והי ניהו ארוסות? הרי הבתולה והארוסה היא אותה האשה, כי לא יתכן חילוק בין בתולה וארוסה, כי כיצד יתכן שתהיה בתולה יבמה, אם לא שתהא ארוסה, ולא נשואה.
ועוד, הי ניהו בעולות, והי ניהו נשואות?
גם הבעולה והנשואה היא אותה האשה, כי כל שנישאת, הרי היא בעולה.
אמר רב יהודה יהודה, אל תשנה אחת בתולות אחת ארוסות, אחת בעולות אחת נשואות, שמשמע שהבתולה והארוסה וכן הבעולה והנשואה הם שני דברים.
אלא, הכי קאמר התנא:
אחת בתולות ואחת בעולות, שנתארמלו או שנתגרשו.
ומפרש התנא דבריו, כגון שנתאלמנו או נתגרשו:
בין מן האירוסין, דהיינו, בתולות.
בין מן הנשואין, דהיינו בעולות.
ומביאה הגמרא מעשה ברבי אלעזר, שלא על [עלה] יום אחד לבי מדרשא. אשכחיה מצאו רבי אלעזר לרב אסי.
אמר ליה רבי אלעזר: מאי אמור רבנן בבי מדרשא היום?
אמר ליה רב אסי: הכי אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי יוסי המתיר לכל הנשואות להתארס, ולכל הארוסות להנשא, מפני שאין בהן ענין של הבחנה.
אמר ליה רבי אלעזר: מכלל זה שאמר רבי יוחנן שהלכה כרבי יוסי, אתה למד דיחידאה פליג עליה! שהתנא קמא במשנה החולק על רבי יוסי, דעת יחיד הוא, שהוא סובר שאפילו אלמנה ארוסה לא תתארס, כי גזרו על כל הנשים, אפילו במקום שאין צורך בהבחנה.
ואינו דעת חכמים. שאם כן, היתה הלכה כמותם, כמו הרוב.
אמר ליה רב אסי: אין! אכן כך הוא. ויש ראיה לכך מברייתא:
והתניא: אשה שלא היתה תחת בעלה זמן רב לפני מותו, ואין לחשוש שהיא מעוברת ממנו, כגון:
הרי שהיתה רדופה גגילה לילך לבית אביה לפרק זמן מרובה.
או שהיה לה כעס בהיותה בבית בעלה, ולא שימשה אותו.
או שהיה בעלה חבוש בבית האסורין.
או שהיה בעלה זקן או חולה שאינו יכול לשמש.
או שהיתה היא חולה, ולא יכלה לשמש.
או שהפילה את עוברה אחר מיתת בעלה.
או שהיתה עקרה, שנעקר רחמה.
או זקנה, או קטנה או אילונית, שאינה יולדת.
או שאינה ראויה לילד מחמת חולי או מחמת סם שנטלה -
בכל זאת היא צריכה להמתין ג' חדשים, דברי רבי מאיר.
לפי שגזרו על שאינה ראויה לילד בגלל הראויה לילד.
רבי יהודה מתיר ליארס ולינשא מיד, לפי שלא גזרו על שאינה ראויה לילד בגלל הראויה לילד.
ומוכח שהמחלוקת אם גזרו על כל הנשים או רק במקום שיש צורך בהבחנה, היא מחלוקת של רבי מאיר ורבי יהודה, ולא מחלוקת של רבים ויחיד.
אמר רבי חייא בר אבא: חזר בו רבי יוחנן מכך שפסק הלכה כרבי יוסי.
אמר רב יוסף: אי הדר ביה, אם חזר בו רבי יוחנן, הרי מחמת מתניתין דכרמא [שנשנית בכרם דיבנה], הדר ביה.
דתניא: אמר רבי ישמעאל, בנו של רבי יוחנן בן ברוקה: שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה: הנשים כולן, גם הללו שאינן זקוקות להבחנה - צריכות להמתין שלשה חדשים!
אמר ליה רבי ירמיה לרבי זריקא: כי עיילת לקמיה דרבי אבהו, רמי ליה, הקשה לו את הסתירה הבאה:
מי, וכי אמר רבי יוחנן הלכה כרבי יוסי?
והאמר רבי יוחנן שהלכה כסתם משנה.
ותנן בסתם משנה, כאן: כל הנשים לא ינשאו ולא יתארסו עד שיהו להם שלשה חדשים.
אחת בתולות ואחת בעולות!
אמר ליה: דרמא לך הא, מי שהקשה לך סתירה זו, לא חש לקמחיה, אינו חושש לטחינת פיו. דהיינו, שהוא מדבר מבלי לחוש לדבריו.
כי משנתנו אינה סתם משנה גרידא, שהלכה כמותה.
אלא משנתנו - סתם ואח"כ מחלוקת היא, שהרי בסיומה של המשנה נחלקו בדבר רבי יוסי ורבי יהודה.
ובסתם ואחר כך מחלוקת - אין הלכה כסתם!
דאמר רב פפא, ואיתימא רבי יוחנן:
מחלוקת ואחר כך סתם - הלכה כסתם.
סתם ואחר כך מחלוקת - אין הלכה כסתם.
ומשנתנו סתם ואחר כך מחלוקת היא ואין הלכה כסתם, ואין מכאן קושיה איך פסק רבי יוחנן כרבי יוסי.
ומביאה הגמרא מעשה, שהיה מסתמיך נסמך ואזיל והולך רבי אבהו, אכתפיה, כשהוא סמוך על כתפיו דרבי נחום שמעיה, שהיה משמשו.
והיה רבי נחום מנקיט מלקט ואזיל והולך, וכך היה מלקט הלכתא, הלכות פסוקות מיניה, מרבי אבהו.
בעא מיניה רבי נחום מרבי אבהו:
מחלוקת ואחר כך סתם - מאי הלכתא?
אמר ליה: הלכה כסתם.
סתם ואחר כך מחלוקת - מאי?
אמר ליה: אין הלכה כסתם. סתמא דמתניתין, ומחלוקת בברייתא - מאי?
אמר ליה: הלכה כסתם.
מחלוקת במתניתין וסתמא בברייתא - מאי?
אמר ליה:
ה"ג ר"י מתיר ליארס ולינשא מיד.ולא גרסינן ר' יהודה דר' יהודה אפילו בגיורת קטנה גזר כדתניא בכתובות (דף ל"ז) הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו יתירות מבת שלש שנים ויום אחד צריכות להמתין ג' חדשים ד"ר יהודה ואם תאמר מנא לן דמתניתין דפליגי אדר' יהודה יחידאה היא דהך ברייתא ר' יהודה נמי מודה בה איכא למימר כיון דר"מ איירי בהך גזרה ש"מ סתמא דמתניתין כותיה.
סתם ואח"כ מחלוקת היא ואין הלכה כסתם. פירש"י ז"ל שהרי מחלוקת ר' יהודה ור"י בצד ונראה מכאן דסתם ואח"כ מחלוקת ומחלוקת ואח"כ סתם בין במשנה אחת בין בשתי משניות הוא סתם ואח"כ מחלוקת במשנה אחת כגון זו ובשתי משניות כגון סתם בב"ק ומחלוקת במציעא אין הלכה כסתם מחלוקת ואח"כ סתם במשנה אחת כגון זו ששנינו לקמן בפרק ר"ג (יבמות דף נ') ר"ג אומר אין גט אחר גט ולא מאמר אחר מאמר וחכמים אומרים יש וכו' וקתני סיפא כיצד עשה מאמר בזו ומאמר בזו צריכות שני גיטין וסתמא כרבנן וכגון הא דתנן בפרק הערל (יבמות דף ע"ט) גבי סריס.
ואיכא למידק אשמעתין, דאמרן דכיון דמחלוקת רבי יהודה מן הצד סתם ואח"כ מחלוקת הוא ואין הלכה כסתם והא אמרינן בריש מסכת ביצה (דף ב') גבי שבת דסתם לן תנא כר"ש דתנן מחתכין את הדלועים לפני הבהמה ואת הנבילה לפני הכלבים וכו' אלמא כי האי גונא סתמא הוא והלכה היא ואע"ג דמחלוקת רבי יהודה בצדה דקתני (שבת דף קנ"ז) רבי יהודה אומר אם לא היתה נבילה מע"ש אסורה לפי שאינה מן המוכן.
ואיכא למימר דסתמא ממש לא הויא למרמי' מינה לר' יוחנן דאמר הלכה כסתם משנה מיהו כיון דבלשון רבים נשנית סתם קי"ל כוותה כאות' שאמרו במסכת חולין (דף פ"ה) ראה ר' דבריו של ר"מ באותו ואת בנו ושנאו בל' חכמים ודברי ר' שמעון בכסוי הדם ושנאו בלשון חכמים וכו' וכיוצא בו במסכת נדה בשילהי המפלת (נדה דף ל') דתנן המפלת ליום ארבעים ואחר תשב לזכר ולנקבה ולנדה ר' ישמעאל אומר יום מ"א תשב לזכר ולנדה יום פ"א תשב לזכר ולנקבה ולנדה לפי שהזכר נגמר ליום מ"א והנקבה ליום פ"א וחכמים אומרים זה וזה לארבעים ואחד והוינן בה בגמרא הא תו למה לי וכי תימא למסתמא בדרבנן פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים מהו דתימא מסתבר טעמיה דרבי ישמעאל דמסייעי ליה קראי קמשמע לן פי' קרי ליה סתמא כרבנן משום דתני לה בלשון חכמים ורישא נמי בלשון רבים היא אלא משום דס"ד למפסק כרבי ישמעאל מסיועא דקרא הדר תנא וסתם לה זימנא אחריתי למיתני לה בלשון רבים שהלכה כמותן כל זמן שלא נפסקה הלכה כדברי היחיד וכיוצא בהן עוד בסוף פרק כל הכלים (שבת דף קכ"ו) דמקשו נגד הנגדר נמי סתמא היא אע"ג דפליג בה רבי יהודה בצידה.
וכן נמי משנתנו, אי לאו דרבי יוחנן הלכה כרבי מאיר שנשנה סתם אלא כיון דרבי יוחנן ראה דבריו של רבי יהודה ופסק כמותו הוה ליה כמו שפסקו בכמה מקומות כדברי היחיד וליכא לאקשויי עליה מכללא דידיה דאמר הלכה כסתם משנה דלאו סתמא ממש היא כיון דמחלוקתה בצדה והוא הדין אפילו הויא לה מתניתין דרבים דאיפשר ליה למפסק כדברי היחיד ומה שהקשו מכלל דיחידאה פליג עליה לפרושה הוא דבעי משום דלאו אורחייהו למדחי סתמא דרבים אלא היכא דאיכא טעמא דמוכח.
ומשמע משמעתין דסתם ואחר כך מחלוקת שאין הלכה כסתם בין במשנה אחת בין שתי משניות כמו שפירשתי לא שאין הלכה לעולם כסתם אלא שאינו קרוי סתם שיהא הלכה כמותו לעולם דומיא דמחלוקות דמתניתין וסתמא דברייתא דאמרינן אין הלכה כסתם דליכא למימר שאין הלכה לעולם כסתם שאם ר' לא שנאה במשנתנו רבי חייא מנין לו.
והא דאמרינן בפרק יש נוחלין (בבא בתרא דף קכ"ב) וכ"ת קסתם לן תנא כרבי יוחנן בן ברוקה סתם ואחר כך מחלוקת היא וכו' לאו לאקשויי שא"א שיהא הלכה כמותו אלא לומר כיון שאין הלכה ודאי כסתם למאי טרח תנא למסתמא הכא כוותיה ובאידך מתניתין דפלוגתא דריב"ב ורבנן קתני לדרבנן בסתמא ולריב"ב ביחיד וכן הא דאמרינן לקמן (יבמות דף מ"ד) ודילמא קסתים לן תנא כר"ש התימני משום ששנאו בלשון חכמים קרי לה סתם והיינו טעמא דלא רמינן עלה סתם ואחר כך מחלוקת היא משום דכיון דיחיד ויחיד הוא פלוגתייהו והדר תנא מילתיה בלשון חכמים ודברי פלוגתי' בלשון יחיד, דידהו עדיפא.
וגרסינן בירושלמי (ד,יא) בהא מילתא למה הוא מורי לה כיחידאה רבי שמואל בר אגיא בשם רב הדא דתימר בשאין מחלוקת אצל סת ם אבל אם יש מחלוקת אצל סתם לא בדא הלכה כסתם רבי יוסי ב"ר בון בשם רב אחא הדא דתימר ביחיד אצל יחיד אבל ביחיד אצל חכמים לא בדא הלכה כסתם פי' אם שנה רבי סתם ואחר כך מחלוקת יחיד אצל יחיד הלכה כסתם אבל אם שנה ליחיד סתם ומחלוקת בלשון חכמים בין באותה משנה בין במשנה אחרת אין הלכה כאותו סתם אלא דדברי רבים.
ויש מפרש דהיינו טעמא דקרי למתניתין סתם ואחר כך מחלוקת ואין הלכה כסתם משום דרבי יהודה ורבי יוסי פליג את"ק ורבים נינהו ולאו מילתא היא.
ותתבעינהו מיורשים אמר אביי אשה בושה לבא לבית דין והורגת את בנה. מקצת מרבותינו הצרפתים ז"ל (עיין תוס' ד"ה סתם) כתבו דדוקא באלמנה אבל בגרושה דקאי בעל יכולה היא שתנשא לאלתר דבעל ממסמיס ליה בבצים וחלב. ורבינו תם ז"ל (בספר הישר) אסר אפילו בגרושה משום דאינה יכול לתבעו על ידה אלא על ידי השליח כדאיכא בכתובות בשלהי האשה שנתארמלה (כתובות כח, א) ואף היא בושה מלתבעו בכך על ידי אחר וכן דעת רב אחא בשאלתות בפרשת וירא (סי' יג).
יש ספרים דגרסי ר' יהודה מתיר ליארס. ויש מוחקין הגירסא וגורסין ר' יוסי, משום דקשיא להו דהא ר' יהודה אפילו בגיורת קטנה גזר כדתניא בכתובות פרק אלו נערות (כתובות לו, ב) גבי ואלו שאין להם קנס הגיורת והשפחה והשבויה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו יתרות על בנות שלש שנים ויום אחד צריכות להמתין שלשה חדשים דברי ר' יהודה רבי יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד ומיהו יש ספרים דלא גרסי התם יתרות על בנות שלש שנים אלא סתם הגיורת והשפחה והשבויה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו צריכות להמתין. ויש מי שאינו גורס כאן ר' יהודה אלא ר' יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד. והראשון עיקר דאם איתא דר' יהודה נמי מודה בהא ברייתא מנ"ל מהא ברייתא דמתניתין כיחידאה. ועוד דההיא ברייתא דפ' אלו נערות (כתובות לז, א) מייתי נמי לעיל בשלהי פרק ארבעה אחין (יבמות לה, א) ולא גרסינן בה בכל הספרים יתרות על בנות שלש וכן מצאתיה בספר ישן מוגה בישיבת הגאונים ז"ל, ועוד דאי אפשר דגרסינן הכא רבי יוסי דהא משמע דרבי יוסי נמי גזר קטנה אטו גדולה בנשואין מדקא תני במתניתין ר' יוסי אומר כל הנשים יתארסו חוץ מן האלמנה ומשמע כל הנשים אאותן כל הנשים דרישא קאי כלומר בין קטנה בין גדולה כולן יתארסו דלא גזרינן ארוסין אטו נשואין אבל לא ינשאו ואפי' קטה ואילונית משום דנשואין דהכי מיחלפי בנישואין דגדולה וראויה לילד והכא קתני מתיר ליארס ולינשא מיד אלא ודאי ר' יהודה גרסינן (עיין לעיל (יבמות לד, ב) ד"ה הא).
סתם ואחר כך מחלוקת הוא ואין הלכה כסתם. פירש"י ז"ל שהרי מחלוקת ר' יהודה ור' יוסי בצדו, ואיכא למידק דהכא קרינן סתם ואחר כך מחלוקת משום מחלוקתו של ר' יהודה דמן הצד ואין הלכה כסתם, והתם בריש מס' ביצה (ב, א) אמרינן גבי שבת דסתם לן תנא כר' שמעון דתנן מחתכין את הדלועים לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים כו' אלמא סתם ואחר כך מחלוקת באותה משנה לא חשבינן ליה כמחלוקת והלכה כסתם, דהא התם ר' יהודה פליג בצדה דקתני ר' יהודה אומר אם לא היתה נבלה מערב שבת אסורה לפי שאינה מן המוכן. ויש מתרצים (רמב"ן) דסתמא ממש לא הוה למירמי מיניה לר' יוחנן דאמר הלכה כסתם משנה, אלא דהוה ליה כרבים אצל יחיד כיון שנשנית סתם בלשון רבים וכדאמרינן בפרק כסוי דם (חולין פה, א) ראה רבי דבריו של (ר"מ) [ר"ש] בכסוי הדם ושנאו בלשון חכמים, ובמסכת נדה פרק המפלת נמי קרינן סתמא מאי דתנן בלשון חכמים מתניתין דהמפלת דתנן התם (ל, ב) המפלת ליום מ"א תשב לזכר ולנקבה ר' ישמעאל אומר יום מ"א תשב לזכר ולנדה כו' וחכמים אומרים זה וזה לארבעים ואחד והוינן בה בגמרא (ל, ב) הא תו למה לי וכי תימא למסתמא כדרבנן פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים. ונראה לי דמהתם שמעינן תרתי דסתמא דרישא כיון דתני מחלוקת ר' ישמעאל בצדו לא קרי לה סתמא אלא כמחלוקת יחיד ורבים, וכי הדר אמר וחכמים אומרים קרי ליה סתמא משום דהוה ליה מחלוקת ואחר כך סתם (עיין רשב"א נדה שם). והתם נמי בביצה אע"ג דפליג ר' יהודה סתמא קרי לה משום דנשנית סתם דלא גרע מאלו נשנית בלשון חכמים ודכותה נמי בשבת בס"פ כל הכלים (שבת קכו, ב) דמקשה נגר הנגרר נמי סתמא היא ואף על גב דפליג בה ר' יהודה. וכיון שכן כי פסק הכא ר' יוחנן כר' יהודה ליכא למירמי עליה מדידיה דפסק כסתם משנה, דלאו סתם גמור הוא והו"ל כאלו פסק הלכה כיחיד במקום רבים.
והא דאקשינן הכא (לעיל) מכלל דיחידאה פליג עליה לאו למימרא דאי פליג עליה דרבים דלא פסקינן כיחיד, אלא משום דלאו אורחייהו למישבק לרבים ולמפסק כיחיד אי לאו דאיכא טעמא דמוכח. וכדגרסינן בירושלמי בפרק קמא דמגילה (ה"ד) גמרא אין בין ספרים בהא מלתא למה הוא מורה לה כיחידאה ר' שמואל בר איניא בשם רב הדא דתימא בשאין מחלוקת אצל סתם אבל אם יש מחלוקת אצל סתם לא בדא הלכה כסתם ר' בר בון בשם רב אחא הדא דתימא ביחיד אצל יחיד אבל ביחיד אצל חכמים לא בדא הלכה כסתם. פירוש אם שנה סתם ואחר כך מחלוקת יחיד אצל יחיד הלכה כסתם, אבל אם שנה ליחיד סתם ומחלוקת בלשון חכמים בין באותה משנה בין במשנה אחרת אין הלכה כאותו סתם אלא כדברי הרבים הרמב"ן נר"ו.
אמר אביי בושה לבא לב"ד פי' רבינו שמשון ז"ל דדוקא באלמנה שהוא בושה לתבוע ליורשים אבל גרושה מעוברת או מניקה מותר' לינשא דלא כסיפא ליה למתבע לבעל וחייס איהו שפי' על בריה למסמסיה בבצים וחלב ועוד דהא אמרינן בפ' אעפ"י שאם נתגרשה אינו כופה להניקה אם מכירה התינוק כדמפרש התם כיון דלא מצי למתבעי אלא ע"י שליח כדאי' בכתובות בפ' האשה שנתארמלה אף היא בושה לתובעו ע"י שליח וכן כתב רב אחא ז"ל ובשאלתות ולדבריה' י"ל דתלמודא פריך מאלמנה דקס"ד דא"ה יכולה לתבוע ליורשים ואנן פרקינן דאפילו לבעלה הוא בושה לבא לב"ד:
גרסינן הלכה כר' יהודה אבל י"ג הלכה כר' יוסי וכדגרש"י ז"ל ופי' הוא ז"ל דבדין הוא דמצי למנקט ר"י אלא משום דר"י נמוקו עמו:
מכלל דיחידאה פליג עליה פי' מכלל דת"ק דפליג וגזר אפי' ארוסה שלא ליארס יחידאה היא כלומר דאי לאו יחידאה היא לא הוה לך למסתר לסתם מתני' דאע"ג דבדוכתיה טובא פסקי הלכה כיחיד במקום רבים התם הוא דאיכא טענה רבה דמסתבר טעמא דיחידאה אבל בהא דמסתבר טעמא דת"ק אם איתא דסתמא דרבים נינהו לא הוה לן למפסק כיחידאה:
א"ל אין יחידאה היא דהא תניא הרי שהיתה רדופה לביה אביה וכו' עד דברי ר"מ ר' יהודה מתיר ליארס ולינשא מיד. כך הנסחא בגרסות מדוייקות וכן הוא בתוס' בפי' אבל יש מוחקי' אותה משום דקים להו בריתא דשלהי פ"ד אחין דגרסי בה יתרות על בנות ג' ויום א' אלמא גזר רבי יהודה קטנה אטו גדולה ואפי' בזנות וגיורת דלא שכיחי וגורס כאן רבי יוסי מתיר ליארס ולינשא ואין גרסא זו נכונה דהא בתוספות גרסי רבי יהודה ועוד דאם כן רבי יהודה כר"מ ס"ל וגזר קטנה אטו גדולה ואפילו בעכו"מז וזנות היכי לא גזר במתני' בבת ישראל ארוסה אטו נשואה זה אי אפש' לשום פנים ועוד דכיון דאמרת דר"י מודה בגזרות ר"מ דהך ברייתא מוקמת סתם מתניתין כר"מ דברייתא אמאי חשובא יחידאה דהא רבי יהודה כר"מ ס"ל וכתב דמ"מ הא גליה דעתיה ר' יהודה במתני' דל"ל דת"ק דהא פליג עליה בהדיא בארוסה א"כ אף הכא אמינא דר"מ פליג בה נמי כדפליג ר' יהודה דהא בסברא דר"מ דבריתא שאומרים ר"מ ור' יהודה ויש לדחות דכיון דאמרי בעלמא בסתם מתני' ר"מ היא מסתמא ואשכחן ליה בהדיא דגזר קטנה אטו גדולה ור' יהודה פליג בארוסה בהדיא סברא דתנא דסתם מתני' להוי ר"מ לחודה וכי היכי דגזר בקטנה גזר בארוסה אטו נשואה דאי לא מתניתין אמאן תרמייה ע"כ דכיון דקתני רבי יוסי כל הנשי' דהיינו כל הנשי' יתארסו דרישא דהוא בין קטנה בין גדולה בין ארוסה בין נשואה ודוקא אירוסין שרי אבל נשואין לא אלמא גזר ארוסה בנשואין אטו נשואה וכן קטנה אטו גדולה והיכי קתני הכא ר' יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד ומאן דקאמר דיתארסו דמתני' לאו דוקא עליו להביא ראיה הילכך הגירסא הנכוכה רבי יהודה מתיר ליארס ולינשא מיד ובריתא דפ"ד אחין לא גרסינן ביה יתרות וכדכתי' התם ובתוספתא נמי ל"ג ליה והשתא אתי שפיר דמאן דפליג על ר יהודה ורבי יוסי יחידאה היא דהיינו ר"מ לחודה דגזר בקטנה אטו גדולה ומינה נמי דגזר אירוסין דארוסה אטו נשואין דנשואה ולאפוקי מר' יהודה דלא גזר ושרי ארוסות לינשא מיד דהא לא גזר אפילו ברדופה לבית אביה שהיא גדולה לא גזר בה שום נשואין וכדקתני במתני' ארוסות ינשאו שפיר גרסי' ליה הלכה כר' יהודה או כרבי יוסי ומיהו אכתי אין רבי יהודה ורבי יוסי שוין וכפרי' לעיל וכדפרש"י במתני' ומאן דגריס הלכה כר' יוסי מ"ה נקטי דלא בעו למפסק כרבי יהודה דמקל טובא ולא נקטי' משום דנמוקו עמו כדפרש"י ז"ל:
סתם ואח"כ מחלוקת היא ואין הלכה כסתם פי' קרי ליה סתם ואח"כ מחלוקת מפני שמחלוקת בצדה ופרש"י ז"ל וכיון דמייתי עלה הא דאמרו מחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם. סתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם שמעינן מינה דההיא דכוותא דהא אפי' שיש מחלוקת באותה משנה אין הלכה כסתם וק"ל דהא בפ"ק דביצה אמרינן דהלכה כרבי שמעון לענין שבת משום דסתם לן תנא כוותיה דתנן מחתכין את הדלועים ובאותה סתמא מחלוקת ר' יהודה בצדה ר' יהודה אומר אם לא היתה נבילה בע"ש אסורה וכו' דילמא לר' יוחנן לא קשיא דאנן ה"ק דלא פסק ר' יהודה בסתם משנה אלא בסתם שאין בה מחלוקת אבל לדידן תיקשי דהכא עולים דכל סתם ואח"כ מחלוקת אין הלכ' כסתם ובכל דוכתא נמי פרכינן ליה ואמרי הכי ודילמא סתם ואח"כ מחלוקת היא וכדאיתא בפ"ק דעבודת כוכבים ובשאר דוכתי ואלו בההיא דביצה פסקי' כסתם מתני' וכן בפ' כל הכלים פרכינן נגר הנגרר נמי סתמ' היא ואעפ"י שיש מחלוק' בצדה והנכון בזה מה שקבלנו מרבינו הר"ם בשם הרמב"ן ז"ל דהא דאמרינן סתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם לאו למימרא דבשום דוכתא אין הלכה כסתם אלא כלפי שאמר מחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם כלומר שאין הלכה כסתם לעולם מסתמא עד דפסקו אמוראי דלא כוותיה בהדיא קאמר בתר הכי דסתם ואח"כ מחלוקת אין אומרים הלכה כסתם לעולם אלא פעמים כך פעמים כך. ובירושלמי פי' דכל היכא דהוי פלוגתא דאמוראי וסתם כן תנא בחד מיניהו ואח"כ כשהזכיר בר מחלקותו הן באותה משנה או במשנה אחרת הזכירו בלשון יחיד ודאי הלכה כסתם כי לפי שראה דבריו שנאן סתם ושנה דברי חבירו בשמו והויא כאותה שאמרו ראה ר' דבריו של ר"מ באותו ואת בנו ושנאו בלשון חכמים לומר שהלכה כמותו כיון ששנה דבריו בלשון חכמים ודברי ר"ש בשמו ומה לי ששנו בלשון חכמים או ששנאו סתם הכל דרך א' הוא אבל כשסתם דבריו הראשונים והזכיר חברו בלשון חכמים אין הלכה כסתם ועכ"ז מקשינן לר' יוחנן מן הסתם ששנה דברי חברו בשמו דאיהו לא כלל לו הלכה כסתם משנה אלא בסתם שאין בצדו שום מחלוקת והאי מאי דפרקי ליה הכא דלא תיקשי ליה סתם מתני'. וכלשון הזה אמרו בירושלמי על דברי ר' יוחנן שהקשו לו כעין שהקשינו בכאן ואמרו ולמה הוא מורי ליה כיחידאה ר' שמואל בר אניא בשם רב אדא דתימא בשאין מחלוקת אצל סתם אבל יש מחלוקת אצל סתם לא ברי הלכה כסתם. ועוד שם הדא דתימא יחיד אצל יחיד אבל יחיד אצל חכמים לא ברי הלכה כסתם פירש כשהיא סתם ואח"כ מחלוקת וכפי מה שפירש:
כל סתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם אבל מחלוקת ואחר כך סתם הלכה כסתם ויראה מסוגיא זו לפי מה שפירשו בה גדולי הרבנים שכל שנאמר במשנה דברים בסתם ר"ל שלא הוזכר שם אומרן והוזכר באותה משנה חכם אחד שהוא חולק על אותן הדברים כגון ר' פלוני אומר כך סתם ואחר כך מחלוקת הוא ואין הלכה כסתם והדבר קשה לפרש שהרי במסכת ביצה ב' א' אמרו גבי שבת דסתם לן תנא כר' שמעון דתנן מחתכין את הדלועין וכו' ואת הנבלה וכו' והרי ר' יהודה חולק באותה משנה ואומר אם לא נתנבלה מערב שבת כו' ואעפ"כ הוא קורא לה סתם ופירשו בה שכל שיש בה מחלוקת כלל אינו סתם משנה להקשות ממנה לכללו של ר' יוחנן אם הוא פוסק לפעמים כנגד אותה משנה ומכל מקום סתם משנה הוא לקביעות הלכה כמותה הואיל ונשנית בלא שום הזכרת יחיד שנויה היא בלשון רבים וכמו שאמרו חולין פ"ה א' ראה רבי דבריו של ר' מאיר בכסוי הדם ושנאם בלשון חכמים וכן כיוצא בה במסכת נדה פרק המפלת ל' ב' בסוגית המפלת ליום ארבעים ואחד ובפרק כל הכלים שבת קל"ו א' בסוגית נגר הנגרר ולמדת שכל כיוצא בזה סתמא הוא לקביעות הלכה אלא אם כן ראינו לאמוראים שפסקו כיחיד אי משום דמיסתבר טעמיה אי משום טעמא דמוכח הא כל דחזינן הכי אין מקשין ממנה לכללו של ר' יוחנן וזהו שאמרו סתם ואחר כך מחלוקת אין הלכה כסתם כלומר אין הכרח לפסוק כסתם הואיל ומצינו אמורא שפסק כיחיד ואם כן לא אמר ר' יוחנן הלכה כסתם אלא בסתם שאין בו מחלקת כלל ואף בתלמוד המערב בראשון של מגלה פ"א ה"ד אמרו הדא דתימא בשאין מחלוקת אצל סתם אבל יש מחלוקת אצל סתם לא בדא הלכה כסתם ועוד אמרו שם הדא דתימא ביחיד אצל יחיד אבל יחיד אצל חכמים לא בדא הלכה כסתם כלומר אם שנה רבי סתם במקום אחד ובמקום אחר שונה במחלוקת של יחיד ויחיד הלכה כסתם שהרי סתם לן בזה אבל אם נשנו דברי היחיד סתם וכשהוזכר המחלוקת הוזכר הפך הסתם בשם המרובים אין הלכה כסתם אלא כמרובין:
דברים אלו צריך לברר היאך נפרש מחלוקת ואחר כך סתם שהלכה כסתם שבמשנה אחת אין הדבר מצוי להיות מחלוקת ואחר כך סתם אלא שאיפשר שהוא קורא לשם חכמים סתם ומכל מקום ראיתי לקצת מפרשים דלא שנא אי מיתניא סתמא מעיקרא ובתרא פלוגתא דיחידאה עלה לא שנא מילתא דיחידאה מעיקרא ובתרא פלוגתא דרבנן עלה כיון דבחדא משנה הוא לאו היינו סתמא דכלליה דר' יוחנן אלא סתם גמור בלא שום מחלוקת ובין סתם ואחר כך מחלוקת בין מחלוקת ואחר כך סתם כל שבמשנה אחת אין הלכה כסתם ר"ל שאין הכרח לפסוק כן עד שנקשה ממנה לר' יוחנן אע"ג דסתמי נינהו לקביעות הלכה כל שאין אמורא פוסק בהפך הסתם ואם כן במה אמרו מחלוקת ואחר כך סתם שהלכה כסתם על כל פנים שאם תאמר אף בזו הלכה כסתם כל שלא מצינו לאמורא שפסק בהפך אם כן מחלוקת ואחר כך סתם וסתם ואחר כך מחלוקת הכל אחד ועיקר הדברים בפירוש דברים אלו שסתם ואחר כך מחלוקת ומחלוקת ואחר כך סתם בשני מקומות הוא ואומר שאפילו סתם גמיר בלא שום מחלוקת כל שיש בו מחלוקת במקום אחר אחריו אין הלכה כסתם לענין שנקשה ממנה לר' יוחנן וכל שכן כשהוזכרה המחלוקת באותה משנה בין לפניה בין לאחריה אבל מחלוקת תחלה במקום אחד וסתם במקום אחר אחריו הלכה כסתם על כל פנים ויש מפרשים שלעולם לא נאמר סתם ואחר כך מחלוקת אלא בשני מקומות ומחלוקת זו היא רומזת למסכת כתובות פרק שלישי ל"ז א' בענין הגיורת שנחלקו בה ר' יהודה ור' יוסי ואע"פ שדבריהם נראין אין ראיה שלהם מתישבת ולי נראה כשיטה זו אלא שאף במשנה אחת כל שבא אחר הסתם מחלוקת של שני תנאים כמתניתין דהכא שבא אחר הסתם מחלוקת של ר' יהודה ור' יוסי סתם ואחר כך מחלוקת הוא קרוי הא כל שאין שם מחלוקת אלא מאחד סתמא הוא ונראין הדברים ובמסכת יום טוב ב' א' כתבנו בה בפירושנו סברות אחרות שלא נראו לנו:
סתם משנה ומחלוקת של בריתא הלכה כסתם סתם בריתא ומחלוקת של משנה אין הלכה כסתם שאם רבי לא שנאה ר' חייא מנין לו:
הלכה כרבי יוסי וה"ה דה"מ למימר כר' יהודה אלא נקט כר' יוסי משום דנימוקו עמו:
ורבי יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד ל"ג ר' יוסי דהא משמע לקמן דמיקל בהבחנה אף בנשואה אלמנה כדמשמע דקאמר (לקמן מג ע"א) אלא אימא כל הנשים ינשאו פי' אף נשואות והכא משמע דלא מתיר לינשא אלא זקנה ואילונית אבל אשה דעלמא לא. א"נ שפיר גרסינן ליה א) דהכי משמע בעירובין (דף מו) דמייתי מהכא ב) דר' יוסי ליתיה להני כללי אלא ודאי גרסי' ליה והאי דנקט מתיר ליארס ולינשא על זקנה ואיילונית וכו' לאו למעוטי שאר נשים אלא משום דלא מיירי ת"ק אלא בהכי לא קאמר מתיר ר' יוסי בכל הנשים משום דת"ק לא איירי בהו אכן ה"נ בשאר נשים ופירש רבינו נתנאל דלעיל גרסי' הלכה כר' יהודה דאי גרסי' ר' יוסי לא הוה ליה למפסק הלכתא כוותיה אלא לקמן על משנת ר' יוסי שרמז הספר לקמן ר' יוסי אומר כל הנשים וכו' א"כ לעיל מיניה הוי ר' יהודה וא"ת אמאי לא בעינן שלשה חדשים וג' ימים להמתין כי שמא לא נקלט הזרע עד לאחר ג' ימים וא"כ אם תנשא מיד לאחר ג' חדשים ותלד לששה חדשים ויום אחד לא נדע אם הוא מן הראשון או מן האחרון דהא יכול להיות אף מן הראשון והוא מט' חדשים ויום א' כי לא נקלט עד יום א' לאחר מיתת הבעל וי"ל דהא דאין אנו מצרכינן כולי האי משום דבדקינן אותה בבדיקה אחרת עם ג' חדשים כי בדקינן אותה בהלוכה כדמשמע לקמן פי' מה שהיא מכבדת על עפר תיחוח ופסיעותיה כבדין יותר מאשה אחרת:
א' בתולות וא' בעולות כו' ואמרי' הי ניהו בתולות והי ניהו בעולות הי ניהו ארוסות והי ניהו נשואות אר"י ה"ק א' בתולות וא' בעולות שנתארמלו או שנתגרשו בין מן האירוסין בין מן הנשואין:
ר"א לא על לבי מדרשא אשכחא לר' אסי א"ל מאי אמור האידנא בבה"מ א"ל הכי אר"י הל' כר' יהודה דאמר הנשואות יתארסו והארוסות ינשאו ולא גזרי' ארוסה אטו נשואה, מכלל דיחידאה פליג עלי' דת"ק דאמר לא ינשאו ולא יתארסו א' ארוסות וא' נשואות, אין והתניא הרי שהיתה רדופה לילך לבית אביה או שהי' כעס בבית חמיה או שהי' בעלה זקן או חולה או שהיתה חולה או שהי' בעלה חבוש בב"ה או שהיתה עקרה או זקנה או קטנה או איילנות או שאינה ראויה לילד כולן צריכות להמתין ג"ח דברי ר"מ ור"י מתיר לארס ולינשא מיד אלמא מאן ת"ק דמתני' ר"מ, א"ל ר"א חזר בו ר"י א"ר יוסף אי הדר בי' ממתניתא דכרמא הדר בי' דתניא אר"י בנו של ר"י בן ברוקא שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה שכולם צריכים להמתין ג"ח בין הארוסות בין הנשואות בין הראויות לילד בין שאין ראויות לילד, והל' כר"מ חדא דהא ר"י דפסק הל' כר"י הדר בי' למיפסק הל' כר"מ, ותו דאמרי' בריש אע"פ בהלכות ואלו מלאכות רמ"א כל הפוחת לבתולה מ"ר ולאלמנה מ"ק ה"ז בע"ז אחוותי' נסיבה לר' אירכס כתובתה אתא לקמי' דר"מ א"ל מהו לשהויי' א"ל הכי אמר ר"י א"ש נו דברי ר"מ אבל ח"א משהא אדם את אשתו ב' או ג' שנים בלא כתובה א"ל אביי והא אר"נ א"ש הל' כר"מ בגזרותיו א"ל אי הכי זיל כתוב לה ובהל' ואלו מלאכות שהאשה עושה לבעלה מייתינן הך מתניתא דלעיל, פלוגתא דר"מ ור"י הרי שהיתה רדופה לילך לבית אביה יאמרי' עלה אר"נ א"ש הל' כר"מ בגזרותיו:
מסתמיך ואזיל ר"א אכתפי' דר' נחום שמעי' מינקט ואזל ושאל הל' מיני' מחלוקת ואח"כ סתם מאי א"ל הל' כסתם. מחלוקת במתני' וסתם בברייתא מאי א"ל וכי ר' לא שנאה ר"ח מניין לו:
בפרש"י בד"ה הי נינהו בתולות כו' דהיכי משכחת לה בתולה יבמה אם לא ארוסה עכ"ל דהא דקתני אחד בתולות כו' ואחד בעולות ארישא דמתני' היבמה לא תחלוץ כו' נמי קאי ומשום דודאי אפשר למצוא בתולה דאינה ארוסה הוצרך לפרש ונקט במלתיה חדא דבתולה יבמה לא משכחת אם לא ארוסה ודו"ק:
בד"ה ה"ק כלומר לא תיתני כו' בין מן האירוסין דהיינו בתולות בין כו' עכ"ל פירושו שבכאן אינו מדוקדק לפי לשון התלמוד ובעירובין פרק מי שהוציאוהו פרש"י בע"א והוא נכון ע"ש:
תוס' בד"ה ר' יוסי אומר כו' ועוד היכי מוכח בגמרא דהדר ביה ר"י ממתני' דכרמא כו' ואר"ת דגרס בברייתא דרדופה ר' יוסי מתיר ליארס כו' עכ"ל כל הקושיות מתיישבין לפר"ת לבד מהך קושיא דהיכי מוכח דהדר ביה ר"י ממתני' דכרמא אינה מתיישבת לכאורה גם לפר"ת ויש ליישב בדוחק ודו"ק:
בד"ה סתם ואח"כ מחלוקת הוא וא"ת כו' וי"ל דנהי דלא חשיב סתם גמור מ"מ חשיב כרבים לגבי יחיד עכ"ל מיהו אינו מוכרח להיות הלכה כאותן רבים שהן דברי יחיד דהא במתני' דהכא בעי למימר מעיקרא דהלכה כר' יוסי משום דהוי סתם ואח"כ מחלוקת וכן כתב הנ"י בשם הרמב"ן ומיהו אי הוה ההוא סתם דברי רבים אע"ג דפליג יחיד עליה והוי סתם ואח"כ מחלוקת מסתבר טפי לפסוק כהני רבים כדמוכח בשמעתין דקאמר מכלל דיחידאה פליג עליה והתניא כו' משמע דאי לא הוה רישא דמתני' אתיא כיחידאה לא הוה לר"י לפסוק הלכה כר' יוסי אע"ג דסתם ואח"כ מחלוקת היא ודו"ק:
בתד"ה ר' יוסי אומר כו' וכולן לא ינשאו כו' משמע אפילו ארוסות כו' ודוחק לחלק כו' עכ"ל ק"ק אמאי לא הוכיח ר"ת הכי דע"כ וכולן משמע אפי' ארוסות מהא מדמייתי דהדר ביה ר"י מכח מתניתין דכרמא דקתני וכולן צריכות להמתין כו' ואימא דהיינו נשואות לינשא אלא דע"כ וכולן אף ארוסות במשמע וי"ל דהך מתניתין דכרמא וכולן אברייתא דרדופה מתניי' והיינו כר"מ ולא כרבי יוסי דפליג עליה וע"כ התם אף ארוסות דלית למימר דר"מ דוקא בכל הני דרדופה דהיו נשואות קאמר דגזור אטו נשואות דא"כ הוה ר"מ דעת שלישית וזה אין סברא ובהכי ניחא מה דקשיא לן כבר במ"ק דלפי' ר"ת אכתי לא יתיישב הך קושי' שהקשו התו' לעיל דהיכי מוכח דהדר ביה ר' [יוחנן] ממתני' דכרמא כו' דכיון דאפלוגת' דר"מ ור"י דרדופה קאי ע"כ כר"מ קאמר ולא כרבי יוסי ודו"ק:
בד"ה סתם ואחר כך כו' וטעמא דר"י משום דמסתמא אית לן למימר דמחלוקת כו' עכ"ל ק"ק דלא הוי צריכי לכל זה אלא דאית ליה לר"י בתרי מסכתא נמי יש סדר למשנה וא"כ הוה מחלוקת ואח"כ סתם דמחלוקת בביצה שהיא סדר מועד וסתמא בנזיר שהיא סדר נשים ודו"ק:
רש"י בד"ה או שאינה כו' סמא או חולי. נ"ב פירוש שעל ידי חולי נתקלקל ההריון אבל היא גופה אינה חולה ודו"ק תוס' בד"ה רבי יוסי כו' אבל לארוס מיד שרי כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה מחלוקת. מיד כאחד מהם (כצ"ל) כו'. במס' אחרת באותו הסדר. לכאורה מוכח להדיא בע"ז (ז) דדוקא באותה מסכתא אבל במס' אחרת לא אפי' באותו הסדר רק דרב יוסף ס"ל שם דתלתא בבי חדא מסכתא הם ע"ש ונ"ל דכאן מפרש דמ"ש שם ור"י כולה נזיקין חדא מסכתא היא ר"ל כל סדר נזיקין לא כפירושו שם דהיינו ג' הבבות וה"ה שארי סדרים אלא דשם איירי בנזיקין ועי' ב"מ (י) בפירושו ובמש"כ עליו ולפ"ז ס"ל לרש"י היפך ממש"כ הכ"מ הביאו התוי"ט ברפ"ט דסוטה ע"ש:
תד"ה רי"א. מ"מ קשיא כו' וצריכות להמתין כו' היינו מלינשא כו'. ול"נ ליישב מדקאמר ר"י מתיר ליארס כו' משמע דר"מ אוסר אף בזה:
בא"ד ועוד היכי מוכח כו' ממתניתין דכרמא כו' דלמא לינשא קאמר אבל ליארס שרי. ואנכי ראיתי בתוספתא הגי' שכל הנשים לא ינשאו ולא יתארסו כו' ע"ש והגמרא קיצרה:
בסה"ד אבל קשה לר"ת כו'. וכולן לא ינשאו כו' משמע אפי' ארוסות כו'. ול"נ דכלפי שאמרה ברישא כל הנשים יתארסו דהיינו אפי' נשואות אמרה בסיפא אבל כולן לא ינשאו ושיעורו דלא כולן ינשאו אבל מקצתן דהיינו ארוסות שפיר ינשאו:
תד"ה סתם. ופלוגתא בפ"ב דביצה גבי קירוד כו'. ועי' לשונם בשבת (פא ב) ד"ה והאר"י ומש"כ שם ע"ד:
בסה"ד ומיהו קשה כו' פסק שמואל כר"י אע"ג כו'. ואנכי תמה דהרי מצינו רבות בש"ס דפסקו הלכתא כיחיד נגד רבים אף דכללא הוא בידינו יחיד ורבים הלכה כרבים וא"כ ה"ה הכא במחלוקת ואח"כ סתם (ועי' נ"י בשם הרמב"ן) רק ריו"ח ס"ל דהלכה כסתם בכ"מ והכי קי"ל להש"ס אליביה ולכן גם שם בע"ז בד"ה פשיטא דבריהם צ"ע ועי' במהרש"א שם ובתור"ע שם אות ו' ועי' ברא"ש פ"א דב"ב סי' מ"ב בסופו:
רש"י ד"ה או שאינה ראויה כו' סמא. נ"ב ר"ל דשתיא סמא כוס של עקרין. ורי"ף פי׳ שאינה ראויה לילד כגון שנשאת בת ארבעים (ב"ב קי"ט ב') או ששהתה אחר בעלה עשר שנים ולא היה בדעתה לינשא (לעיל ל"ד ב'):
גמ' א"ל הל' כסתם. עיין חידושי הרשב"א בב"ק קב ע"א ד"ה אלא הלכה:
תוס' ד"ה סתם ואח"כ מחלוקת וכו' וא"ת והא אמרי' וכו'. עיין תשובת הרשב"א סי' קיד:
בגמרא מסתמיך ואזיל ר"א: מה דמשמיענו דכשהלך סמוך עליו שאל כן י"ל דדינה קמ"ל דלכאורה י"ל כיון דרבי נחום שונה הלכות הוי כמו שנראה ממה דקאמר ששאל הלכות מר"א איך השתמש בו ר' אבוה הרי אמרינן במגילה (כ"ח:) אסור לשמש במי ששונה הלכות ומשמע אפילו הוא תלמידו וכן נפסק בי"ד (סי' רמ"ו) אבל י"ל דזה דוקא אם משתמש בו לצורך עצמו אבל אם משתמש בו בעת שמלמדו א"כ זה הוא לצורך התורה שיהא דעתו צלולה יותר, ובזה מובן ג"כ מה הי' דעת ר"ל (שם) שאמר להנושאו אי הכי גמור מיני הא מלתא וכו' ע"ש די"ל אחר שהוא רצה לשמשו ור"ל לא רצה להשתמש במי ששונה הלכות אמר גמור מיני הא מלתא בעת שאתה נושא אותי ואז מותר וזה קמ"ל הכא אחר שמסתמיך ואזיל ר"א על ר"נ ששונה הלכות הי' לא עשה כן רק בעת שהי' שונה ולומד ממנו ולכן בקש ממנו שישאול ממנו הלכות בעת שמשתמש בו:
שם ברש"י ד"ה הי ננהו בתולות. בתולה יבמה אם לא ארוסה: המהרש"א פי' דרש"י רצה לבאר דלמא בתולות ה"א בתולות דעלמא ושלא היו נשואות מקודם זה כלל ולזה מפרש בתולה קאי איבמה ג"כ וזה ט"כ בארוסה, אכן לענ"ד זה דחוק דמה שיעור יש בבתולה מאמתי תתחיל להמתין ג' חדשים גם מהיכא מוכח דבתולה יבמה היא ארוסה דלמא לעולם בנפלה מן הנשואין שנכנסה לחופה ולא נבעלה, ולולא דברי רש"י הי' נ"ל לפרש דהכי קפריך דהא הך א' ארוסות וא' נשואות ע"כ היינו א' בתולות וא' בעולות כיון דע"כ אתי לאשמעינן דגזרינן ארוסות שאינן ראויות להתעבר אטו נשואות שראויות להתעבר וא"כ ע"כ ארוסות היינו בתולות דאי בעולות מ"ש מנשואות וכן נשואות ע"כ איירי בבעולות דאי בבתולות שנכנסו לחופה ולא נבעלו מ"ש מארוסות ולכן מתרץ דבאמת חדא קתני וסיפא קמפרש לרישא וכה"ג משני ג"כ מתניתן דשבועות שם (י"ב:):
בד"ה עקרה. שנעקרה רחמה: בעירובין פי' רש"י שנשאת לג' ולא ילדה והיא בחזקת עקרה ונ"ל דלא רצה הכא לפרש כך דרצה לפרש אליבי' דהלכתא וא"כ לא משכחת בכה"ג דהא אפילו אחר ג' חדשים אסורה לנשא משום קטלנית וא"ל דנתגרשה מג' אנשים דלרש"י לשיטתו גם נתגרשה מג' אנשים אסורה לנשא כמש"כ לעיל (דף כ"ו) וכמבואר באבן העזר (סי' ט') וא"ל דמשכחת במת אחד וגירש א' דבזה לכ"ע לא מקרי קטלנית כמבואר לעיל שם דז"א כיון דפסקינן בנשואין כרבי דבתרי זימנא הוי חזקה ולענין להחזיקה עקרה להקל שתנשא תוך ג"ח ודאי בעינן ג' פעמים כרשב"ג דהא בדברים דליכא סכנה פסקינן כרשב"ג בוסתות ושור המועד כמבואר לקמן (דף ס"ד) וא"כ בתוך ג' פעמים הוי או תרי מיתות או תרי גירושין ואז בלא"ה אסורה לנשא ולכן פי' רש"י הכא אליבי' דהלכתא עקרה שנעקר רחם שלה אף שאין זה לשון עקרה בשאר מקומות ועל פי פירושו בעירובין צריך לדחוק דס"ל כהך דיעה שהביא הב"י בשם רמב"ן הביאו גם רמ"א (שם) בשם י"א דבנפל ומת לא הוי קטלנית ומשכחת בכהאי גוונא, אבל לעולם פירושו דהכא פשוט יותר:
בד"ה או שאינה ראוי' או חולי: עיין במהרש"א שפירש שיש לה חולי ברחם ונראה שדחק לפרש כן כיון דכבר תני או חולה שהיא עצמה חולה, אבל לענ"ד שרש"י לא גרס בברייתא דהכא או חולה דגם בכתובות דקתני ברייתא דרדופה לא תני הך דאו חולה, ובלא"ה יש שנוים בג' מקומות אלו דמייתי הך ברייתא הכא ובכתובות ובעירובין דלא תני בחדא כמו באידך ומשמע כן דהכא לא פירש רש"י כלום אאו חולה ובעירובין פי' עלי' דאינה יכולה לסבול תשמיש ולכן בעירובין באמת לא פירש רש"י אשאינה ראוי' רק הפי' הראשון דהכא מחמת סם ולא הפי' דמחמת חולי כיון דהתם קתני או חולה גם לגירסת רש"י, והנה בכתובות פי' אשאין ראוי' לילד שנעקר בית הריון שלה ונ"ל שבכתובות סובר בעקרה כפירושו בעירובין שנשאית לג' ולכן פי' אאין ראוי לילד שנעקר רחמה אבל הכא דפי' אעקרה שנעקר רחמה מטעם הנ"ל הוצרך אאין ראוי לילד פי' אחר כגון מחמת סמא:
שם בתוספ' ד"ה רבי יוסי. אבל ליארס מיד שרי: א"ל איך אפשר לומר כן כיון דקאמר ר"י מתיר ליארס ולנשא מיד מכלל דת"ק שהוא ר"מ אוסר אפי' ליארס, די"ל דהא ע"כ אין זה דיוק דהא גם לעיל גבי גיורת ומשוחררת קתני הכי ר' יוסי מתיר ליארס ולנשא מיד והתם ע"כ גם ת"ק מודה דמותר לארס דהא רבי יהודה היא דמתיר לכל הנשים ליארס, אכן לפי הגירסא שהביאו התוספ' בשם ר"ת דגרס ר"י מתיר ליארס ולא לינשא אז שפיר מוכח דר"מ אסר ליארס, ולכן אולי י"ל דבעירובין פי' רש"י אליבי' דהך גירסא והכא אליבי' דאידך גירסא דגרס לינשא, ובלא"ה יש גרסות משונות דבעירובין כתיב ר' יוסי והכא כתיב ר' יהודה, ועיין לקמן (מ"ג:) שכתבתי עוד סברא אחרת במה שי"ל שפליגי ב' שיטות דרש"י דכאן ודעירובין:
בא"ד. אפילו נשואה שרי הכא ר"י: ק"ק להך סברא דכתבו התוספ' דיותר מסתבר לגזור רדופה אטו שאינה רדופה מלגזור ארוסה אטו נשואה א"כ איך רצו להביא ראי' לשיטת רש"י דכאן נגד שיטת רש"י דעירובין מדקאמר דיחידאי פליג עלי' הא גם אי נימא כשיטת רש"י דכאן דמתיר ר' יוסי ארוסה לנשא ג"כ ק' מנ"ל דת"ק דמתניתן ר"מ דלמא ר"מ כרבי יוסי ס"ל דלא גזר ארוסה אטו נשואה ורק רדופה אטו שאין רדופה גזור ודלמא ר"י גופא ס"ל ג"כ הכי ואפילו אי גרסינן בברייתא רבי יוסי מתיר ליארס ולנשא דפליג ר"י בפי' אר"מ אכתי ק' מנ"ל דר"מ ת"ק דמתניתן הוא דלמא כרבי יהודה ס"ל דמתיר ארוסה לנשא ורק רדופה אטו שאין רדופה גזר ודלמא רבי יהודה הכי ס"ל, וצ"ל דיותר מסתבר להש"ס למימר דמתניתן יחידאי היא משנימא דר"מ חילק בין גזירה דארוסה אטו נשואה ודרדופה אטו שאין רדופה, אבל מכ"מ ק' מי דחק ר' יוחנן לחזור מכח מתניתא דכרמא כיון דפשטא דמתניתא דכרמא משמע דאברייתא דרדופה קאי א"כ דלמא הא דצריך להמתין ג' חדשים היינו דחששו רדופה אטו שאין רדופה אבל לעולם אימא לך דארוסה אטו נשואה לא גזרינן וי"ל דלא מסתבר לי' לר' יוחנן לעשות פלוגתא שלישית כיון דלת"ק דמתניתן אפילו ארוסה אטו נשואה גזרינן ולתנא דפליג אר"מ בברייתא אפילו רדופה אטו שאין רדופה לא גזרינן ולר"מ נימא דהא גזור והא לא וכן חכמים דכרמא ולכן יותר מסתבר לי' למימר דהם כת"ק דמתניתן ס"ל דאפילו בארוסה גזר:
בא"ד. דדלמא בגיורת ואנוסה מיקל: וא"ל דאכתי לגזור הני אטו שאר נשים אע"כ דלא גזרינן וא"כ גם הכא לא מסתבר דגזר ר"י ארוסה אטו נשואה, די"ל דכבר כתבו התוספ' לעיל (דף ל"ה) דלא שייך למיגזר בהני אטו אחרינא דזנות וגיורת לא שכיחי וא"כ התוספ' בזה לשיטתם אזלו, אכן כבר כתבתי לעיל דרש"י לא ס"ל כן אלא דמאן דגזר גזר זנות אטו נישואין כדמשמע מדבריו שם ולכן לרש"י לשיטתו אין כאן קושיא:
בד"ה סתם חשיב כרבים לגבי יחיד: עיין במהרש"א שהקשה א"כ אכתי למה לא פסק ר"י כסתם מתניתן דהכא כיון דרבים הוא ותירץ דאין צריך לפסוק כרבים רק כסתם אי דינו כסתם וע"ז הקשה א"כ היאך דייק דיחידאי פליג עלי' דאפילו אי רבים הוי לא צריך למיפסק כוותייהו ותירץ דבחנם לא דחקינן רבים אי לאו דיחידאי הוא אכן אכתי צריך ביאור דהרי סתם דשבת הוא יחידאי כר"ש ואעפ"כ פסקינן כוותי', ולכן נ"ל דה"ט הכא כיון דר"י ורבי יהודה שהם ג"כ רבים פליגי את"ק לכן פסק ר"י כוותייהו כיון דמתניתן לאו דין סתם רק דין רבים אית לי' ומכ"מ דייק שפיר דיחידאי פליג עלי' דאי לאו דת"ק יחידאי הוא מכ"מ ה"ל לפסוק כת"ק דרבים שהוזכרו סתמא בלשון חכמים עדיפי בכ"מ מרבים שהוזכרו בשמם אבל מתניתן דשבת אף דכיחידאי אתיא מכ"מ כיון דרק יחיד פליג עליו שהוא ר"י פסקינן כסתם מתניתן דה"ל כרבים לגבי יחיד, ועיין ברמב"ן שהביא שיטה דחשיב סתם ואח"כ מחלוקת כיון דר"י ור' יוסי שהם רבים פליגי ואף שכתב לאו מלתא היא היינו שאין לדחוק סתמא מפני זה אבל מכ"מ חשיבי כרבים:
בא"ד. אין סדר למשנה: אקושיא זו לכאורה הי' אפשר לומר דאף דאמרינן אין סדר למשנה היינו בתרי מסכתות בחדא סדר כמו הך דע"ז שהביאו התוספ' דאפשר דמסכתא זו נשנית קודם לאידך אבל בתרי סדרים שפיר י"ל דיש סדר כדאשכחן בגמרא דאסמכוהו סדר דששה סדרי משנה אקרא והי' אמונת עתך חסן ישועות וא"כ ודאי דקדם שבת דבסדר מועד לנזיר שבסדר נשים, שוב ראיתי בתוספ' י"ט (סוטה פ"ט) שכתב כן ושמחתי שכוונתי לדעתו, ועיין בשער המלך (הל' אישות כ"ו:) שהביא פלוגתא בין הראשונים בזה ומסופק בדעת רש"י ולענ"ד ממה שכתב רש"י כאן וז"ל במסכתא אחרת באותו סדר עכ"ל משמע שדעתו כדעת התוספ' דדוקא באותו סדר יש מוקדם ומאוחר אבל בב' סדרים לא, אכן בתוספ' הרא"ש הקשה עוד קושיא אחרת בזה אהא דפריך בשלהי שבת דפסק ר"י כר"ש דאין מוקצה מהא דתנן בביצה אין מבקעין עצים מן הקורה והרי אר"י הלכה כסתם משנה והקשה ע"ז ג"כ מאי פריך הרי בתרי מסכתות אין סדר וזה ק' גם לפי תירוצינו שהרי זה בחד סדר הוא ולכן ע"כ צריכים התוספ' לתירוצם, והנה רש"י כתב בין שסתם אחרי' במסכתא אחרת באותו הסדר עכ"ל וכבר כתבתי שממה שכתב באותו הסדר נראה שמה שנשנה מאוחר גורם להחשב מחלוקת ואח"כ סתם ועל זה קשה מהא דע"ז דאמרינן דבשתי מסכתות אין סדר למשנה:
בא"ד. ומיהו קשה דבסוף פ"ק דע"ז: לפענ"ד י"ל לפי מה דאמרינן בחולין (מ"ג.) דאמוראי ננהו אליבי' דר' יוחנן אי הלכה כסתם משנה או לא א"כ כש"כ שי"ל דשמואל לית לי' הלכה כסתם משנה וכן משמע בסוגיא דעירובין גופא שהביאו התוספ' לעיל שהרי שמואל כר"י ס"ל התם דהלכה כר"ש בין ערבו בין לא ערבו ולכן הקשה רב חסדא התם קושיתו הראשונה בין לשמואל בין לר"י וכי פריך הש"ס התם מסתם מתניתן לא פריך רק לר"י ולא לשמואל משמע דפשיטא לי' להש"ס די"ל דשמואל לית לי' הא דר"י דהל' כסתם משנה, ובאמת כי פריך הש"ס הכא לרב אסי אר"י דהלכה כרבי יוסי מהא דאר"י הלכה כסתם משנה הוי מצו לתרץ ג"כ דרב אסי ס"ל כאידך אמורא דלית לי' לר"י הלכה כסתם משנה דאפילו לפי מה דמשמע מהתוספ' שבת (פ"א:) דרק בסתם מתניתן ומחלוקת בברייתא פליגי אמוראי אליב' דר"י אי הלכה כסתם משנה או לא מכ"מ הי' מצי לתרץ כן הכא שהרי הכא ג"כ מחלוקת בברייתא הוא אלא דקושטא משני דמחלוקת במתניתן הוא ולכ"ע אין הלכה כסתם אבל מכ"מ לשמואל אין קשיא אם פוסק דלא כסתמא:
באדיבות ספריית דיקטה dicta.org.il | רישיון CC BY-SA 4.0
(מב רע"ב רש"י) ד"ה ממסמסא ליה מאכילתו.—פי' ממסמסא ליה לינוקא. אבל מדברי הרמב"ם בהל' גירושין פי"א הכ"ה נראה שמפרש שביצים וחלב הללו אינם אלא רפואה לאשה מינקת לתקן את החלב הנעכר שיהא ראוי לתינוק ליניקה. ואין זה מחוור. ופלא על נושאי כלי הרמב"ם, שלא העירו ע"ז. שוב מצאנו ביש"ש פ"ד סי' ב, שהעיר ע"ז.
ואי מינסבא דלמא מיעברא. לאחר לידתה ומיעכר עליה חלבה וקטלה לברה ברעב: ממסמסא ליה. מאכילתו: לא יהב לה בעל. משום דלאו בריה הוא: וליתבעיניה ליורשים. של בעל ראשון: אשה בושה לבא לב''ד. ולתבוע יורשים בשביל בנה: והורגת את בנה. על כרחה מת בנה ברעב: הי נינהו בתולות הי נינהו ארוסות. הא חדא היא דהיכי משכחת לה בתולה יבמה אם לא ארוסה: הכי קאמר. כלומר לא תתני אחת ואחת דמשמע תרי מילי אלא כולה חדא קתני ופרושי קמפרש אחת בתולות ואחת בעולות וכגון שנתארמלו או נתגרשו בין מן האירוסין דהיינו בתולות בין מן הנשואין דהיינו בעולות: הלכה כר' יוסי. דשרי ארוסות לינשא הואיל וליכא למיחש לזרע ראשון ונשואה ליארס והאי דנקט ר' יוסי ולא רבי יהודה דהא רבי יהודה נמי שרי ארוסה לינשא בהדיא אלא משום דר' יוסי נימוקו עמו: מכלל דיחידאה פליג עליה. תנא קמא דאמר לא ינשאו ולא יתארסו אחת ארוסות ואחת בתולות דאסר אפי' ארוסות ליארס כ''ש לינשא יחידאה היא ולאו סתמא דרבים היא: ה''ג אין והתניא. בניחותא: רדופה. רגילה וגם סמוך למיתתו עמדה בבית אביה זמן מרובה דליכא למימר מעוברת היא: או שהיה לה כעס. ולא שימשה: עקרה. שנעקר רחמה ונטלה האם שלה: אילונית. ממעי אמה לקויה היא ואין לה סימני שער ודדים: או שאינה ראויה לילד. לאיתויי [מחמת] סמא או חולי: כולן צריכות להמתין. דגזרו שאינה ראויה אטו ראויה: ממתני' דכרמא. שנשנית בכרם ביבנה מחמת אותה משנה חזר בו: בכרם ביבנה. שהיו יושבים שורות שורות כעין הכרם: לא חש לקימחיה. למה שהוא טוחן ומוציא מפיו כלומר לדיבורו: סתם ואח''כ מחלוקת היא. דהא איפלגו עלה ר' יוסי ור' יהודה: מחלוקת ואחר כך סתם. בין שסתם אחריה מיד באחד מהם בין שסתם אחריה במסכת אחרת באותו הסדר כגון נתן צמר לצבע דמחלוקת בב''ק בהגוזל (דף ק:) וסתם בב''מ (דף עו.) כל המשנה ידו על התחתונה וסתם לן כר''י דאמר אם השבח יתר על היציאה כו' הלכה כסתם: סתם ואחר כך מחלוקת. כי מתני': מנקיט. מלקט ממנו הלכות פסוקות הלכה כפלוני ופלוני:
רבי יוסי אומר כל הנשים יתארסו. בעירובין (דף מז.) פי' בקונט' דאפילו ארוסות דוקא יתארסו אבל ינשאו לא דגזר רבי יוסי ארוסה אטו נשואה ואין נראה דאי גרס בברייתא דרדופה רבי יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד א''כ קשיא דרבי יוסי אדרבי יוסי דהכא גזר אפילו ארוסה אטו נשואה כ''ש דהוה ליה למיגזר נשואה רדופה אטו שאינה רדופה ואפילו גרס בברייתא דרדופה רבי יהודה מ''מ קשיא דהיכי מוכח בפרק מי שהוציאוהו (ג''ז שם) ובגמ' דיחידאה פליג עליה מברייתא דרדופה ותנא קמא דמתניתין הוא ר''מ דלמא ר''מ דרדופה הוא כר' יוסי דמתניתין דלא שרי אלא ליארס אבל לינשא לא וצריכות להמתין שלשה חדשים דקאמר ר''מ היינו מלינשא אבל ליארס מיד שרי ואף על גב דקתני סתמא צריכות להמתין הכי נמי קתני בפרק ד' אחין (לעיל דף לה. ושם) גבי גיורת ושבויה ואנוסה ומפותה צריכות להמתין סתמא דברי רבי יהודה וע''כ היינו דוקא לינשא דליארס אפי' נשואה שרי הכא ר''י ועוד היכי מוכח בגמ' דהדר ביה ר' יוחנן ממתני' דכרמא דקתני כולן צריכות להמתין דלמא לינשא קאמר אבל ליארס שרי ונראה כמו [שפי' רש''י] כאן דרבי יוסי שרי נמי ארוסה לינשא ולא פליג ארבי יהודה אלא באיבול לחודיה ומיהו מה שהביא ראיה דשמעינן לרבי יוסי דמיקל בהבחנה טפי מרבי יהודה בסוף פרק ד' אחין (ג''ז שם) אינה ראיה דדלמא בגיורת ואנוסה מיקל משום דמתהפכת שלא תתעבר כדאמרינן לעיל (דף לה.) אבל לעולם גזר ארוסה אטו נשואה ומברייתא דרדופה היה יכול לדקדק אי גרס בה ר' יוסי דלא גזר אפי' נשואה רדופה אטו שאין רדופה כ''ש דלא גזר ארוסה אטו נשואה והא דפסיק רבי יוחנן כר' יוסי ולא נקט ר' יהודה כיון דשניהם שוין משום שבא לפסוק כרבי יוסי גם באיבול או נקט ר' יוסי כדפי' בקונטרס משום דנימוקו עמו וא''ת כשמגיה בגמרא (לקמן מג.) אימא רבי יוסי אומר כל הנשים ינשאו ופריך ולית ליה לרבי יוסי להבחין ומאי קשיא ליה נימא דכל הנשים לאו דוקא ואארוסות דוקא קאי ולא אנשואות דמעיקרא נמי לא הוי כל דוקא דלא הוי קאי אלא אנשואות דארוסות שרי אפילו לינשא וי''ל דלא דמי דהשתא הוי כל דוקא וקאי שפיר בין אארוסות בין אנשואות אלא שהדיוק דמשמע יתארסו אין ינשאו לא לא קאי אכל נשים אלא אנשואות לחוד אבל פשטא דמתניתין אכל נשים קאי אבל קשה לר''ת דקתני לקמן בברייתא וכולן לא ינשאו עד שיהו להם שלשה חדשים משמע אפילו ארוסות כמו כל הנשים ודוחק לחלק בין וכולן לכל הנשים ואר''ת דגרס בברייתא דרדופה רבי יוסי מתיר ליארס ול''ג לינשא וגזר ר' יוסי ארוסה אטו נשואה ודוחק הוא למחוק הספרים דבכולהו גרס לינשא ועוד דליארס אפילו נשואה שרי: הלכה כרבי יוסי. ול''ג כרבי יהודה דהא בפ' מי שהוציאוהו (עירובין דף מו:) קאמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יוחנן רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כר''י ר''י ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי ואין צ''ל רבי מאיר ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי ודייק דליתנהו להני כללי מדאיצטריך רבי יוחנן לפסוק כרבי יוסי אף על גב דיחידאה פליג עליה ואי גרס הלכה כרבי יהודה שפיר איצטריך לפסוק הלכה כר' יהודה לאפוקי מר' יוסי דפליג עליה: סתם ואח''כ מחלוקת היא. וא''ת והא אמרינן בריש מסכת ביצה (דף ב.) גבי שבת סתם לן תנא כר''ש דתנן מחתכין הדלועין כו' אע''ג דפליג ר' יהודה בסיפא וקאמר אם לא היתה נבילה מערב שבת כו' ויש לומר דנהי דלא חשיב סתם גמור מ''מ חשיב כרבים לגבי יחיד וא''ת בפ' המוציא יין (שבת פא: ושם) דפריך ומי סבר רבי יוחנן דבר שאין מתכוין אסור והאמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק ומאי קושיא דסתמא בנזיר (דף מב.) ופלוגתא בפ''ב דביצה (דף כג.) גבי קירוד וקרצוף ובתרי מסכתי אמר בפ''ק דמס' ע''ז (דף ז. ושם) אין סדר למשנה וליכא למימר דר' יוחנן אית ליה הלכה כסתם אפי' בסתם ואח''כ מחלוקת דהא קאמר הכא בהדיא אליבא דר' יוחנן סתם ואח''כ מחלוקת היא וי''ל דודאי בסתם ואח''כ מחלוקת מודה ר' יוחנן דאין הלכה כסתם אבל בתרי מסכתי אית ליה לר' יוחנן דהלכתא כסתם וטעמא דר' יוחנן משום דמסתמא אית לן למימר דמחלוקת ואח''כ סתם הוא ולא סתם ואח''כ מחלוקת דאין לנו לומר שחזר בו רבי מפסקו עד שנראה בפירוש ומיהו שאר אמוראי אית להו דבתרי מסכתי אין סדר למשנה ואין הלכתא כסתם וא''ת דבפ' כל גגות (עירובין דף צב. ושם) פסק ר' יוחנן כר''ש בין עירבו בין לא עירבו ופריך והא אמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה ומייתי מסתם משנה דבפרק חלון (שם דף עו:) והיינו סתם ואח''כ מחלוקת ותירץ ה''ר אהרן כהן דעיקר קושיא לרבי יוחנן אינה אלא דלא גזר בעירבו ובזה הדבר הוי מחלוקת ואח''כ סתם מחלוקת בשלש חצירות במי שהוציאוהו (שם דף מה:) וסתם בפרק חלון אבל בפרק כל גגות לא פליגי בגזירה ומיהו קשה דבסוף פרק קמא דמסכת ע''ז (דף כא.) גבי שכירות בתים פסק שמואל כרבי יוסי אע''ג דסתם לן תנא בתר הכי כרבי מאיר: