דלג לתוכן

יבמות מט ע"א - פירוש שטיינזלץ

א משנה איזהו ממזר — כל הנולד משאר בשר (מי שאסור משום קירבת משפחה) שהוא ב"לא יבא", כלומר, שיש איסור לא תעשה על ביאה זו. אלו דברי ר' עקיבא. שמעון התימני אומר: כל שחייבים עליו כרת בידי שמים, הוולד הנולד מביאה כזו, הוא ממזר. והלכה כדבריו. ור' יהושע אומר: כל שחייבין עליו מיתת בית דין.

אמר ר' שמעון בן עזאי: מצאתי מגלת יוחסין בירושלים, וכתוב בה: איש פלוני ממזר מאשת איש, והרי זה בא לקיים את דברי ר' יהושע שממזר הוא מאשת איש וכיוצא בה, שהוא איסור שיש בו מיתת בית דין. שאם לא כן — מפני מה פירשו מה טעם ממזר הוא.

ובדיני עריות: אשתו שמתה — מותר באחותה. גרשה ומתה — מותר באחותה. נשאת לאחר ומתה — מותר באחותה, אבל בחייה אסור בכל מקרה באחותה. יבמתו שמתה — מותר באחותה. חלץ לה ומתה — מותר באחותה. נשאת חלוצתו לאחר ומתה — מותר באחותה, אבל בחייה לא ישא את אחותה.

ב גמרא מאי טעמא [מה הטעם] של ר' עקיבא? — דכתיב [שנאמר]: "לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו" (דברים כג, א), וכוונתו: כנף שראה אביו באשה שבא עליה — לא יגלה הבן.

וסבר לה [וסבור הוא] בפירוש הכתוב כר' יהודה, שאמר: באנוסת אביו הכתוב מדבר ולא באשת אביו, דהויא לה [שהריהי] רק חייבי לאוין, שאף לדעת ר' יהודה אין איסור כרת אלא באשת אביו הנשואה לו,

וסמיך ליה [וסמוך לו] הפסוק "לא יבא ממזר בקהל ה'" (שם ג) אלמא [מכאן] כי הנולד מהני [מאלה], מחייבי לאווין, הוי [הריהו] ממזר, ומכאן למד הלכה כללית, שממזר הוא זה שנולד מאיסור, כגון איסור אנוסת אביו, שהוא איסור לא תעשה.

ומבארים: ולר' סימאי, שמרבה ומוסיף על הממזרים גם את הנולדים לשאר חייבי לאוין, דלאו [שאינן] אסורות עליו דווקא מחמת קורבה שהוא איסור "שאר", אלא אפילו מחמת איסור אחר, שכל שיש בו לא תעשה — הוולד ממזר, וכגון מחזיר גרושתו לאחר שנישאה לאחר, או הנישאת לאחד משבעה עמים. וכן, לר' ישבב שמרבה לענין ממזרות אפילו את הנולדים מחייבי איסור עשה,

נפקא להו [יוצא להם], הם לומדים את הדבר ממה שנאמר "ולא יגלה כנף אביו", ש־ו' יתירה זו באה ללמד, שלא רק במקרה זה, אלא גם בדומים לו הוולד ממזר.

ואילו שמעון התימני שסבור שממזר הוא רק מחייבי כריתות סבר לה כרבנן [סבור הוא בפירוש הפסוק הזה כדעת חכמים] דאמרי [שאומרים] בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר, שאף שאינה אשת אביו, מכל מקום אסורה על הבן, דהויא לה [שהריהי] חייבי כריתות מצד אחר, משום אשת דודו (אחי אביו) וסמיך ליה [וסמוך לו] "לא יבא ממזר". אלמא [מכאן]: שהנולד מחייבי כריתות הוי [הריהו] ממזר.

ור' יהושע הסובר שממזר הוא זה הנולד מחייבי מיתות בית דין, מה הוא אומר? — לכתוב רחמנא [שתכתוב התורה] "לא יגלה כנף אביו" בלבד, ומכל שכן שמאשת אביו הוולד ממזר — "לא יקח את אשת אביו" וכן "ולא יגלה", שניהם למה לי? אלא לאו הכי קאמר [האם לא כך אמר]: מ"לא יקח" עד "לא יגלה", כלומר, רק הבא על אשת אביו שהיא הכתובה בכתוב בין "לא יקח" ו"לא יגלה" ("לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו") הוא שבנו מביאה זו הוי [הריהו] ממזר, אולם טפי [יותר מזה], כלומר, הנולד מאיסורי ביאה אחרים שאינם חמורים כאיסור זה, שאין בהם חיוב מיתת בית דין — לא הוי [איננו] ממזר.

ג אמר אביי: הכל מודים בבא על הנדה

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף מט - א

מתניתין:

א. איזהו ממזר?

כל שאר, קירבת בשר, שהוא ב"לא יבא", דברי רבי עקיבא.

והיינו, הולד הנולד מכל איסורי קירבה בדרגת "חייבי לאוין" [וכל שכן הולד הנולד מאיסורי קירבה החמורים מאלו], כגון אנוסת אביו לפי רבי יהודה, שהיא בלאו, וכגון נושא חלוצתו שהיא אסורה עליו בלאו, "כיון שלא בנה שוב לא יבנה".

שמעון התימני אומר: כל שחייבים עליו כרת בידי שמים, הולד הנולד ממנו הוא ממזר, אך לא מחייבי לאוין, כגון הנושא חלוצתו.

והלכה כדבריו!

ורבי יהושע אומר: כל שחייבין עליו מיתת בית דין, אבל לא חייבי כריתות, וכל שכן חייבי לאוין.

אמר רבי שמעון בן עזאי: מצאתי מגלת יוחסין בירושלים, וכתוב בה: איש פלוני ממזר - מאשת איש! ומוכח מהנוסח הזה, שהוא ממזר כיון שהוא בא מעבירה של אשת איש, שעונשה מיתת בית דין, ויש מהנוסח הזה הוכחה לקיים דברי רבי יהושע, שאין ממזר אלא מחייבי מיתות בית דין.

ב. אשתו שמתה - הרי הוא מותר באחו תה.

גרשה לאשתו, ומתה - הרי הוא מותר באחו תה.

נשאת לאחר, ומתה - הרי מותר באחותה.

וכמו כן ביבמתו:

יבמתו שמתה - מותר באחותה,

חלץ לה, ומתה - מותר באחותה,,

נשאת לאחר, ומתה - מותר באחותה.

ומבואר בגמרא שזו היא משנה פשוטה, וכאן שנה רבי משנה שאינה צריכה.

גמרא:

והוינן בה: מאי טעמא דרבי עקיבא האומר שאפילו מחייבי לאוין יש ממזר?

ומשנינן: משום דכתיב: [דברים כג] "לא יקח איש את אשת אביו, ולא יגלה כנף אביו".

ודרשינן: כנף שראה אביו - לא יגלה!

וסבר לה רבי עקיבא כרבי יהודה, דאמר: באנוסת אביו הכתוב מדבר, דהויא לה חייבי לאוין.

וסמיך ליה להאי קרא: [דברים כג] "לא יבא ממזר בקהל ה'".

אלמא מהני, מחייבי לאוין, הוי ממזר.

ומוסיפה הגמרא: ולרבי סימאי, דמרבה שאר חייבי לאוין לממזר, למי שנולד מהם, ואפילו איסורי לאוין דלאו דשאר, שאינם איסור לאו הנוגע לקירבה.

כגון מחזיר גרושתו משנישאת לאחר, שהוא ענין של טומאה ולא ענין של קירבה. וכגון לשאת "נתינה", שאיסורה הוא משום חיתון עם שבע אומות שנאמר בהן "לא תתחתן בם". וכגון עמוני שנשא בת ישראל, שבניו ממזרים.

וכמו כן לרבי ישבב, דמרבה ממזרים אפילו מחייבי עשה.

כגון מצרי או אדומי, שאין איסורם בלאו, אלא רק באיסור עשה, שנאמר "דור שלישי יבוא להם בקהל ה'". והוא "איסור עשה", דור שלישי, ולא דור שני -

נפקא להו מהאות וי"ו שבתחילת הפסוק "ולא יגלה כנף אביו", שהיא באה להוסיף על הפסוק הזה, העוסק באנוסת אביו [שהיא לאו של שאר] גם חייבי לאוין שאינם של שאר, וגם איסורי עשה, שכולם נסמכים מכח הפסוק הזה אל איסור ממזר, הסמוך לו.

ושמעון התימני שאומר אין ממזר מחייבי לאוין אלא מחייבי כריתות, סבר לה כרבנן, שלפיהם אין הפסוק הזה עוסק כלל באנוסת אביו.

דאמרי רבנן: "ולא יגלה כנף אביו" - בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר.

דהויא לה אשת אחי אביו, שהיא חייבי כריתות.

ואיסור זה נאמר בספר ויקרא, בכלל העריות, וחזר הכתוב בספר דברים לכתוב אותו, וסמיך ליה, לפסוק הזה של "ולא יגלה כנף אביו", את הפסוק "לא יבא ממזר" - ללמדך שהולד הנולד ממנו הוא ממזר.

אלמא, רק מחייבי כריתות הוי ממזר.

ורבי יהושע, האומר שרק מחייבי מיתות בית דין הוי ממזר - מה הוא יעשה עם הלימודים של התנאים האחרים?

סבר רבי יהושע: אם בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר, כדברי חכמים, או באנוסת אביו הכתוב מדבר, כדברי רבי יהודה, וללמדך מהסמיכות של הכתוב לממזר, שיש ממזר מחייבי כריתות לרבנן, או מחייבי לאוין לפי רבי יהודה -

לכתוב רחמנא "לא יגלה כנף אביו" בלבד!

שהרי, כיון שהוא עוסק בשומרת יבם של אביו, או באנוסת אביו, ומלמד שיש מהם ממזר, וכל שכן שיש ממזר מחייבי מיתות בית דין, כמו אשת אב, שיש בה גם כרת וגם מיתה של בית דין.

ואם כן זה שהקדים ואמר הכתוב "לא יקח איש את אשת אביו" - למה לי לכותבו כלל, והרי יש לנו לדעת שהולד הנולד הוא ממזר, מכל שכן!?

אלא לאו, מכך שטרח הכתוב לכתוב כאן את הפסוק של "לא יקח את אשת אביו", משמע שהכי קאמר קרא:

רק אשת אביו בחיי אביו, שהיא אשת איש, וחיובה הוא מיתת בית דין, הכתובה בפסוק מ"לא יקח איש את אשת אביו" עד "לא יגלה את כנף אביו" - הוי ממזר.

טפי, מכאן והלאה, בפסוק "לא יגלה כנף אביו", המדבר לפי חכמים בשומרת יבם של אביו, שחיובה הוא רק כרת [אשת אב אחר מיתת אב, שאינה אשת איש עוד], ולפי רבי יהודה באנוסת אביו, שהיא רק חייבי לאוין - לא הוי ממזר!

אמר אביי: הכל מודים, ואפילו שמעון התימני העושה ממזר מחייבי כריתות, בבא על הנדה, שביאתה אסורה בכרת, אך אינה מאיסורי קירבה לעריות.

א משנה איזהו ממזר — כל הנולד משאר בשר (מי שאסור משום קירבת משפחה) שהוא ב"לא יבא", כלומר, שיש איסור לא תעשה על ביאה זו. אלו דברי ר' עקיבא. שמעון התימני אומר: כל שחייבים עליו כרת בידי שמים, הוולד הנולד מביאה כזו, הוא ממזר. והלכה כדבריו. ור' יהושע אומר: כל שחייבין עליו מיתת בית דין.

אמר ר' שמעון בן עזאי: מצאתי מגלת יוחסין בירושלים, וכתוב בה: איש פלוני ממזר מאשת איש, והרי זה בא לקיים את דברי ר' יהושע שממזר הוא מאשת איש וכיוצא בה, שהוא איסור שיש בו מיתת בית דין. שאם לא כן — מפני מה פירשו מה טעם ממזר הוא.

ובדיני עריות: אשתו שמתה — מותר באחותה. גרשה ומתה — מותר באחותה. נשאת לאחר ומתה — מותר באחותה, אבל בחייה אסור בכל מקרה באחותה. יבמתו שמתה — מותר באחותה. חלץ לה ומתה — מותר באחותה. נשאת חלוצתו לאחר ומתה — מותר באחותה, אבל בחייה לא ישא את אחותה.

ב גמרא מאי טעמא [מה הטעם] של ר' עקיבא? — דכתיב [שנאמר]: "לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו" (דברים כג, א), וכוונתו: כנף שראה אביו באשה שבא עליה — לא יגלה הבן.

וסבר לה [וסבור הוא] בפירוש הכתוב כר' יהודה, שאמר: באנוסת אביו הכתוב מדבר ולא באשת אביו, דהויא לה [שהריהי] רק חייבי לאוין, שאף לדעת ר' יהודה אין איסור כרת אלא באשת אביו הנשואה לו,

וסמיך ליה [וסמוך לו] הפסוק "לא יבא ממזר בקהל ה'" (שם ג) אלמא [מכאן] כי הנולד מהני [מאלה], מחייבי לאווין, הוי [הריהו] ממזר, ומכאן למד הלכה כללית, שממזר הוא זה שנולד מאיסור, כגון איסור אנוסת אביו, שהוא איסור לא תעשה.

ומבארים: ולר' סימאי, שמרבה ומוסיף על הממזרים גם את הנולדים לשאר חייבי לאוין, דלאו [שאינן] אסורות עליו דווקא מחמת קורבה שהוא איסור "שאר", אלא אפילו מחמת איסור אחר, שכל שיש בו לא תעשה — הוולד ממזר, וכגון מחזיר גרושתו לאחר שנישאה לאחר, או הנישאת לאחד משבעה עמים. וכן, לר' ישבב שמרבה לענין ממזרות אפילו את הנולדים מחייבי איסור עשה,

נפקא להו [יוצא להם], הם לומדים את הדבר ממה שנאמר "ולא יגלה כנף אביו", ש־ו' יתירה זו באה ללמד, שלא רק במקרה זה, אלא גם בדומים לו הוולד ממזר.

ואילו שמעון התימני שסבור שממזר הוא רק מחייבי כריתות סבר לה כרבנן [סבור הוא בפירוש הפסוק הזה כדעת חכמים] דאמרי [שאומרים] בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר, שאף שאינה אשת אביו, מכל מקום אסורה על הבן, דהויא לה [שהריהי] חייבי כריתות מצד אחר, משום אשת דודו (אחי אביו) וסמיך ליה [וסמוך לו] "לא יבא ממזר". אלמא [מכאן]: שהנולד מחייבי כריתות הוי [הריהו] ממזר.

ור' יהושע הסובר שממזר הוא זה הנולד מחייבי מיתות בית דין, מה הוא אומר? — לכתוב רחמנא [שתכתוב התורה] "לא יגלה כנף אביו" בלבד, ומכל שכן שמאשת אביו הוולד ממזר — "לא יקח את אשת אביו" וכן "ולא יגלה", שניהם למה לי? אלא לאו הכי קאמר [האם לא כך אמר]: מ"לא יקח" עד "לא יגלה", כלומר, רק הבא על אשת אביו שהיא הכתובה בכתוב בין "לא יקח" ו"לא יגלה" ("לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו") הוא שבנו מביאה זו הוי [הריהו] ממזר, אולם טפי [יותר מזה], כלומר, הנולד מאיסורי ביאה אחרים שאינם חמורים כאיסור זה, שאין בהם חיוב מיתת בית דין — לא הוי [איננו] ממזר.

ג אמר אביי: הכל מודים בבא על הנדה

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

MISHNA: Which offspring of forbidden relations have the status of a mamzer? It is the offspring of a union with any next of kin that is subject to a Torah prohibition that he should not engage in sexual relations with them; this is the statement of Rabbi Akiva. Shimon HaTimni says: It is the offspring of a union with any forbidden relation for which one is liable to receive karet at the hand of Heaven. And the halakha is in accordance with his statement. Rabbi Yehoshua says: It is the offspring of a union with any forbidden relation for which one is liable to receive court-imposed capital punishment.

Rabbi Shimon ben Azzai said: I found a scroll recording people’s lineages in Jerusalem, and it was written in it that so-and-so is a mamzer from an adulterous union with a married woman, a sin punishable by court-imposed capital punishment. The only reason for the scroll to state the reason that this individual is a mamzer is in order to support the statement of Rabbi Yehoshua.

The mishna delineates the circumstances in which it is prohibited to engage in relations with the sister of one’s wife and the sister of one’s yevama: If a man’s wife died, he is permitted to her sister. If he divorced her and then she died, he is permitted to her sister. If he divorced his wife and then she was married to another and then died, he is permitted to her sister. If his yevama died, he is permitted to her sister. If he performed ḥalitza with her and then she died, he is permitted to her sister. If after ḥalitza she was married to another and then died, he is permitted to her sister. The principle underlying all these cases is that the prohibition against engaging in relations with her sister only applies while the wife or yevama remain alive, irrespective of their current relationship to the man.

GEMARA: What is Rabbi Akiva’s reasoning? As it is written: “A man shall not take his father’s wife, and he shall not uncover his father’s cloak” (Deuteronomy 23:1). This teaches that a cloak that his father saw, i.e., a woman with whom his father engaged in sexual relations, the son may not uncover.

And in this interpretation of the verse, Rabbi Akiva holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who said: The verse states only that such relations are forbidden, but they would not render him liable to receive karet; perforce the verse speaks of a woman raped by one’s father, since she is one of the women with whom relations render one liable for violating a prohibition. The verse could not refer to one’s father’s wife since relations with her render one liable to receive karet.

The Gemara completes its explanation of Rabbi Akiva’s opinion: And in close proximity to that verse is the verse: “A mamzer shall not enter into the congregation of the Lord” (Deuteronomy 23:3). Apparently, even from these forbidden relations, which render one liable for the violation of a prohibition, the offspring is a mamzer.

The Gemara asks: But according to Rabbi Simai, who holds that Rabbi Akiva includes as a mamzer the offspring of all other forbidden relations for which one is liable for violation of a prohibition, even those that are not with his next of kin; and also according to Rabbi Yeshevav, who holds that Rabbi Akiva includes even the offspring of relations for which one is liable for the violation of a positive mitzva; since according to them, Rabbi Akiva includes cases that are not similar to the case of a woman raped by his father, what is his source?

The Gemara answers: They derive it from the verse that states: “And he shall not uncover his father’s cloak” (Deuteronomy 23:1). The word “and” is superfluous and serves to include additional cases.

And Shimon HaTimni holds in accordance with the opinion of the Rabbis, who say: It is with regard to the widow waiting for his father to perform levirate marriage that the verse is speaking, and it indicates that she is one of the women with whom relations render one liable to receive karet. And in close proximity to that verse is the verse: “A mamzer shall not enter into the congregation of the Lord” (Deuteronomy 23:3). Apparently, only the offspring of a union for which one is liable to receive karet is a mamzer.

And how does Rabbi Yehoshua derive his opinion? If the verses should be derived as Rabbi Akiva and Shimon HaTimni suggest, let the Merciful One write only: “He shall not uncover his father’s cloak.” It is unnecessary for the verse to mention the prohibition with regard to one’s father’s wife, as the fact that the offspring of that union is a mamzer would be known through an a fortiori inference, since that prohibition is more stringent than the one derived from the verse: “And shall not uncover his father’s cloak.” Why do I need both the clause “a man shall not take his father’s wife” and the clause “and shall not uncover his father’s cloak”? Rather, is it not that this is what the Torah is saying: Only the offspring of relations with the woman mentioned in the verse after the words “a man shall not take” until the words “he shall not uncover,” i.e., his father’s wife, is a mamzer, but the offspring of relations with the woman mentioned beyond that point, i.e., the woman referred to as “his father’s cloak,” is not a mamzer.

§ Abaye said: All tanna’im in the mishna agree with regard to one who engages in sexual relations with a menstruating woman,

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

גרסת רש"י ז"ל: ור' יהושע ליכתוב רחמנא לא יגלה לא יקח למה לי. אלא הכי קאמר. וכך פירש, ליכתוב רחמנא ולא יגלה דמשמע לר' עקיבא חייבי לאוין ולרבנן כריתות וכל שכן אשת אב שהיא חייבי מיתות אלא ש"מ מדכתבי' הא קמ"ל דלא יבא ממזר עלה קאי ד מינה הוי ממזר אבל אלא יגלה לא קאי ואי קשי' לא יגלה למאי אתא אי בשומרת יבם לעבור עלי' בשני לאוין.
וקשיא לי ודילמא לא יקח כתבי רחמנא לעבור עליו בשני לאוין ולא יגלה למדרש דמיניה הוי ממזר וטפי הוי ניחא לן למימר הכי משום דלא יגלה סמיך לי' ללא יבא ממזר טפי מלא יקח ועוד שאין גרסתו של רש"י ז"ל כתובה בכל הנוסחאות.
אלא הכי גרסינן, וכן בהלכות רבינו ז"ל: ליכתוב רחמנא או לא יקח או לא יגלה לא יקח ולא יגלה למה לי וכך פי' לכתוב רחמנא או לא יקח לשמעון התימני ואנא אמינא אשת אב היתה בכלל ויצאה מן הכלל ללמד על הכלל כולו שהוא חייבי כריתות שבכרת כללן הכתוב כדכתיב ונכרתו הנפשות העושות ולא במיתה הלכך מחייבי כריתות הוי ממזר לא יגלה למה לי אי נמי בין לשמעון התימני בין לר' עקיבא לכתוב לא יגלה דמשמע למר חייבי לאוין ולמר חייבי כריתות תרווייהו למה לי ש"מ לומר מחמור הוא דהוי ממזר מקל לא הוי ממזר זהו פירושו של רבינו ז"ל ויפה כיון וסעד לדבריו מצאתי בירושלמי ומה ראו לומר הלכה כשמעון התימני אמר ר' יוסי בר חנינא מקום שנכללו כל העריות להכרת יצאת אשת אב ללמוד על הממזר וכו'.

הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה שהולד כשר.פירש"י ז"ל בנדה מודה שמעון התימני, ובסוטה מודה ר"ע דמחזיר גרושתו דמתניתין (דף מ"ד) דלא בעי חייבי לאוין דשאר והכל מודים בשומרת יבם היינו [נמי] הך תנא דר' עקיבא.
ותימה הוא לדבריו, דרישא דמתניתין ר' סימאי אליבא דר"ע היא וסיפא אידך תנא דר"ע והיכי לא מפרשי' בגמרא הכי ובמסכת קידושין (דף ס"ח) ובכתובות (דף ל') נמי לא משכחינן דמרבי שאר חייבי לאוין אלא ר' סימאי ובמאי דקאמר מודה ר' סימאי בשומרת יבם שאין ולד ממזר איכא למידק עלי' מדתניא בפ' האשה רבה (יבמות דף צ"ב) זו דברי ר' עקיבא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין אבל חכמים אומרים אין ממזר מיבמה והוינן בה ולימא אין ממזר מחייבי לאוין ומשני האי תנא הך תנא דר' עקיבא הוא דאמר מחייבי לאוין דשאר הוי ממזר מחייבי לאוין גרידי לא הוי ממזר אלמא לאידך תנא דר' עקיבא דלא בעי חייבי לאוין דשאר מיבמה נמי הוה ממזר ותו דתנן בפרק הזורק (גיטין דף פ') תרי זימני ביבמה תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה ובפ"ק דמכילתין (דף י"ד) נמי אמרינן אע"ג שנחלקו ב"ש וב"ה בצרות מודים שאין ממזר אלא מי שאיסורו ערוה וענוש כרת ואמרינן לאפוקי מדר' עקיבא וכו' ותו גרסינן בשילהי פרק היה מביא (סוטה דף י"ח) אלא הא דקתני שומרת יבם וכנוסה הא מני ר' עקיבא היא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין.
לפיכך פי' רבינו תם ז"ל, הכל מודים בבא על הנדה אפילו רבנן דאמרי בחייבי כריתות הוי ממזר מנדה לא הוי ממזר [ועל הסוטה] אפילו לר' עקיבא [דהוי ממזר מח"ל] דשאר בסוטה מודה וא"ת פשיטא בכל שאר חייבי לאוין דלאו דשאר נמי מודה ויש לומר אע"פ שלא נאסרה מתחילתה משום שאר אשתו שארו היא ומשום שאר דידי' הוא שנאסרה וחייבי לאוין דשאר הוא ולהאי פירושא כולה מתניתין דמחזיר גרושתו וחלוצתו חייבי לאוין דשאר נינהו ודלא כר' סימאי היא וכן במשמע ומיהו הכל מודים דאביי אליבא דכולא עלמא הוא דאפילו ר' סימאי מודה בסוטה שהרי קדושין תופסין בה אלא אפילו לר' עקיבא דשאר איצטריכא לי' למימרא. והכל מודים ביבמה נמי ר'
והכל מודים ביבמה נמי ר' עקיבא דמתניתין דבעי שאר סד"א לא תפסה בה קדושי כרב וכיון דלא תפסי בה קדושי להוי כחייבי לאוין דשאר קמ"ל דר' עקיבא תרתי בעי דלא ליתפסו בה קדושי ולהוי לאו דשאר כי היכי דבעי שמעון התימני תרתי דלהוי חייבי כריתות ולא ליתפסו בה קדושי אי משום דשמואל דאמר קידושין תופסין בה אבל ר' סימאי לא מודה בשומרת יבם כדכתיבנא וברייתא לר' עקיבא דשאר נשנית משום הכי ערבינהו הא לר' סימאי בנדה וסוטה מודה דמפרש בהו קרא דתפיסא בהו קידושין בשומרת יבם לא מודה.

ור' יהושע ליכתוב רחמנא או לא יקח או לא יגלה לא יקח ולא יגלה למה לי. כך היא גירסת הספרים והיא גירסתן של גאונים ז"ל, וכן הוא בפר"ח ז"ל ובהלכות הרב רבינו אלפסי ז"ל. והכי פירושא אי כר"ש התימני ליכתוב רחמנא לא יקח ואנא אמינא אשת אב בכלל היתה ויצאת מן הכלל ללמד על הכלל כולו שהוא חייבי כריתות, שבכרת כללן הכתוב דכתיב ונכרתו הנפשות העושות ולא במיתה כללן, הלכך מחייבי כריתות הוי ממזר. לא יגלה למה לי. אי נמי לכתוב לא יגלה בין לר' עקיבא בין לר' שמעון ומר מוקי לה לחייבי לאוין ומר מוקי לה לחייבי כריתות תרוייהו למה לי לומר לך מחמור הוי ממזר מן הקל לא הוי ממזר.
ור"ח ז"ל כתב מלא יקח ולא יגלה הוי ממזר. כלומר, ולא אשכחן דכתיב לא יקח ולא יגלה אלא בחייבי מיתות ב"ד, שנאמר ערות אשה ובתה ובתה לא תגלה את בת בנה ואת בת בתה לא תקח לגלות ערותה מה שלא כתב כן לא בחייבי לאוין ולא בחייבי כריתות. ונראה שהוא ז"ל אינו גורס מלא יקח עד לא יגלה אלא מלא יקח ולא יגלה הוי ממזר ופירוש נכון הוא. ורש"י ז"ל (בד"ה ה"ג ובד"ה לא יקח) גורס ליכתוב רחמנא לא יגלה לא יקח למה לי. פירוש, ליכתוב לא יגלה דמינה שמעינן או חייבי לאוין לר' עקיבא, או חייבי כריתות לר' שמעון התימני, לא יקח למה לי, שמע מינה דמלא יקח ועד לא יגלה הוי ממזר דלהכי כתביה רחמנא. ואם תאמר אם כן לא יגלה למה לי. יש לומר לחייבו על שומרת יבם של אביו בלאו יתירה. ואינו מחוור דאם כן אדרבה לימא מולא יגלה הוי ממזר ולא יקח לרבות בלאוין, והכי ניחא טפי דלא יגלה סמוך ללא יבא ממזר. ועוד שאין הספרים מודים לגרסתו כך הקשה עליו הרמב"ן ז"ל. וגם כן מן הירושלמי נראה כדברי הגאונים ז"ל דגרסינן התם (פ"ד הי"ד) מה ראוי לומר הלכה כשמעון התימני אמר ר' יוסי בר' חנינא מקום שנכללו כל העריות להכרת יצאת אשת אב ללמד על הממזר.

הכל מודים בבא על הנדה ועלה סוטה שאין הולד ממזר. פירש רש"י ז"ל הכל מודים דנדה ר' שמעון התימני, והכל מודים דסוטה ר' עקיבא. דמתניתין (לעיל יבמות מד, א) דהמחזיר גרושתו דלא בעי חייבי לאוין דשאר והכל מודים דשומרת יבם דקתני בברייתא היינו ההוא תנא דר' עקיבא דהיינו ר' סימאי, דאלו לאידך תנאי דר' עקיבא דבעי חייבי לאוין דשאר לא צריכן למימר, דמאי שנא הני, הוא הדין לכל שאר חייבי לאוין דכותייהו דהני. ואינו מחוור דאם כן מתניתין דהמחזיר גרושתו היינו ר' סימאי, ואנן לא אשכחן בקדושין (סח, א) ובכתובות (ל, ב) דאית ליה כי האי סברא אלא ר' סימאי. ועוד דאם איתא דרישא דמתניתין תנא דלא בעי חייבי לאוין דשאר, וסיפא תנא דבעי חייבי לאוין דשאר, כל כי האי לא הוה שתיק גמרא מלפרושי הכין, ועוד דמאי דקא מפרש דלר' סימאי משומרת יבם לא הוי ממזר לא מחוור, דהא תנן בפרק האשה רבה (להלן יבמות צב, א) אמרו לה מת בעלה ואחר כך מת בנה ועמדה ונשאת ואחר כך אמרו לה חלוף הדברים הולד הראשון והאחרון ממזר, ותנא עלה זו דברי ר' עקיבא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין אבל חכמים אומרים אין ממזר מיבמה. ואקשינן ולימא אין ממזר מחייבי לאוין, ופרקינן האי תנא הך תנא דר' עקיבא הוא דאמר מחייבי לאוין דשאר הוי ממזר, מחייבי לאוין גרידא לא הוי ממזר, אלמא לר' סימאי דלא בעי חייבי לאוין דשאר אף מיבמה הוי ממזר. ועוד תניא בגיטין בפרק הזורק (גיטין פ, א) ביבמה תצא מזה ומזה וכל הדברים האלו בה. ובפרק קמא דמכלתין (יד, א) אמרינן אף על פי שנחלקו בית שמאי ובית הלל בצרות מודים שאין ממזר אלא ממי שאיסורו איסור ערוה וענוש כרת, ואמרינן לאפוקי מדר' עקיבא, אלמא לר' עקיבא אפילו מיבמה הוי ממזר.
ולדידי קשיא ליה עוד, דאי לרבי סימאי קאמר מאי שנא לדידיה משאר חייבי לאוין דעלמא, ואי משום דכתיב בה הויה כמו שפרש"י ז"ל, האי לא תהיה אשת המת לא לרבות לא הויה אצל זר קאתי, אדרבה אי אתה בא לומר דבענין הויה דבר הכתוב לסלק ממנה הויה קאתי, וכדרב דאמר אין קדושין תופסין ביבמה לכולי עלמא, מדכתיב לא תהיה. ועוד דהא גרסינן בסוטה בפרק היה מביא (סוטה יח, ב) אלא קתני שומרת יבם וכנוסה הא מני ר' עקיבא היא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין. לפיכך פירש רבינו תם (בתוס' ד"ה הכל) דסוטה חייבי לאוין דשאר הוא, דזונה לא מפסלא לקהל אלא משום דהוי אשתו היא דנאסרה עליו, ואשתו שארו היא, וכל הני שבאותה משנה דהמחזיר גרושתו חייבי לאוין דשאר נינהו. ומאן הכל מודים דסוטה, אפילו תנא דר"ע דבעי חייבי לאוין דשאר, משום דר' עקיבא תרתי בעי חייבי לאוין דשאר ודלא תפסי בהו קדושי, כר' שמעון התימני דבעי חייבי כריתות והויא דלא תפסי בהו קדושי, והכל מודים דיבמה נמי היינו דוקא ההוא תנא דשאר. ואף על גב דיבמה לשוק לאו חייבי לאוין דשאר היא אצטריך דדלמא סבירא ליה לא תהיה לא תהא בה הויה לזר קאמר כרב, ואשמועינן דאפילו הכי כיון דלאו מלאוין דשאר היא לא הוי ממזר, דר' עקיבא תרתי בעי וכדאמרו. ואי נמי אתא לאשמועינן כשמואל דקדושין תופסין בה ולעולם ר' סימאי לא מודה בשומרת יבם וכדאמרן (ועיין רמב"ן).
פרק רבן גמליאל

מתניתין איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא פרש"י ז"ל דמחזיר את גרושתו לא חשיבא שאר ותנא דלעיל דקאמר דמחזיר גרושתו לר"ע הולד ממזר פליג אהאי תנא ולא בעי שאר והק' עליו חדא דה"ל לתלמודא למיפרך מתני' וליפריקינהו הכי ועוד דלא קתני לן תנא בשום דוכתא כר' סימאי דלא בעי שאר ולא אשכחן במ' קדושי' (דף ס"ח) ובכתובות (דף נח) מאן דאית ליה האי דר' סימאי ועוד דודאי מחזיר גרושתו משום שאר שהיתה עמו מעיקרא נאסרה עליו משנתגרשה ונשאת לכ"פ דתנא דלעיל דקתני המחזיר גרושתו הולד ממזר לר' עקיבא ה"נ בעי חייבי לאוין שיש בהם שאר וחייבי לאוין דלא הוו שאר כגון עמוני ומואבי וממזר וכיוצא בהם:

לקיים דברי ר' יהושע פי' בן עזאי קאמר הכי כדפרש"י:

באנוסת אביו הכתוב מדבר דהויא לה חייב' לאוין פי' ובעי שיש להם שאר דומיא דההיא דהוי משום שאר אביו:

נפקא ליה מלא יבא פי' דקרא קאמר בל' לא יבא הוא ממזר כלומ' כל שאין לו ביאה בישראל ואפי' באיסור עשה כגון מצרי ואדומי בדור ראשון ושני שהם לאו הבא מכלל עשה:

גרש"י ז"ל ורבי יהושע לכתוב רחמנא לא יגלה לא יקח למה לי אלא ה"ק מלא יקח עד לא יגלה הוי ממזר טפי לא הוי ממזר. פי' הוא ז"ל דה"ק יכתו' רחמנא לא יגלה כנף אביו בלחוד ומינה שמעינן חייבי לאוין או ח"כ למר כדאית לי' ולמר כדא"ל למה לי למכתב תו לא יקח את אשת אביו שהוא חייבי מיתות ב"ד כיון דמאידך הוי ממזר כ"ש מאשת אב שיש בו מיתה וכרת אלא ודאי מדכתב רחמנא לא יקח אשמועינן דבדידיה דרשינן סמוכים מלא יקח עד לא יגלה דהיינו אשת אב דשרי ביני ביני הוי ממזר או כדכוות' מחייבי מיתות ב"ד טפי לא וכ"ת לא יגלה למה לי י"ל דלמאן דדריש ליה בארוסת אביו אתא להוסיף עליה לאו בר מלאו דשומרת יבם ולאו דאיסור דאשת דודו והקשו עליו ז"ל חדא שאין הגירסא כן בכל הספרים ועו' למה לי למימר מלא יקח עד לא יגלה לימא ולא יקח הוי ממזר ועוד לר' יהושע ניחא חייבי סקילה דומיא דאשת אב חייבי מיתות קלות מ"ל ועוד דכיון דסוף סוף יש לך לומר דלא יגלה אתא לרבו' לאוין נימא דכתב לא יגלה למדרש דמלא יגלה הוי ממזר למר כדאית לי' ולמר כדאי' ליה והרי עדיף טפי דסמיך ללא יבא ממזר ודקאמר' דלא ליכתו' לא יקח י"ל דלרבות' לאו באשת אביו הוא דאת':

לפיכך גורס בגרס' הספרי' והיא גרסת הגאוני' ז"ל ליכתוב רחמנא או לא יקח או לא יגלה לא יקח ולא יגלה למה לי אלא לאו ה"ק מלא יקח עד לא יגלה הוי ממזר וה"פ דליכתוב רחמנא בין לר' עקיבא בין לשמעון התמני ומר מוקים ליה לחיובי לאוין ומר בחייבי כריתות לא יקח למה לי ולשמעון התמני ליכתו' רחמנא לא יקח ויליף מיניה לחייבי כריתות דוקא דהוה אמרינן דהוי אשת אב דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כלו יצא ולא מצינו שנכלל אלא עם חייבי כריתות דכתב ונכרתו הנפשות העושות וכיון דכן ע"כ אמרי' שבא ללמד עליהן וכ"מ בירוש' מה ראוי לומר הלכה כר' שמעון התמני אמר רבי יוסי בר חנינא מקום שנכללו כל העריות להכרת יצאת אשת אב ללמד על הכלל ומעתה לא יקח ולא יגלה תרוייהו למה לי אלא ודאי חד מינייהו מיותר לדרשא לומר דמלא יקח עד לא יגלה ולא עד בכלל הוי ממזר כדרך פרש"י ז"ל ונקט עד לא יגלה משום דאי לאו איהו הוה מרבה מלא יקח חייבי כריתות. וה"פ מלא יקח שהוא בסקילה וכן כל ד' מיתות ואפי' חנק הוי ממזר עד לא יגלה שאינו אלא חייבי כריתו' ור"ח ז"ל גורס כגירסת הגאוני' ז"ל אלא שהוא גורס ה"ק לא יקח ולא יגלה הוי ממזר פי' כעין אותם שנכתב בהם לא יקח ולא יגלה הוי ממזר והיינו כעין אשה ובתה שהם במיתת ב"ד וכתיב בהו לא יקח ולא יגלה כדכתיב ערות אשה ובתה לא תגלה לא תקח לגלות ערותה ולא כתב כן אלא בחייבי לאוין ולא בחייבי כריתות:

אמר אביי הכל מודי' בבא על הנדה שאין הולד ממזר פי' דשמעון התמני מודה בבא על הנדה שאין הולד ממזר ואעפ"י שהיא מחייבי כריתות וכן ר"ע דעביד ממזר מחייבי לאוין בבא על אשתו סוטה שאין הולד ממזר ופרש"י ז"ל שלא הוצרך אליבא דתנאי דמתניתין דבעי חייבי לאוין דשאר דהא פשיטא דסוטה אינה חייבי לאוין דשאר ולא נצרכה אלא משום תנא דלעיל דתני המחזיר גרושתו הולד ממזר לר"ע דלא בעי חייבי לאוין דשאר ואין פי' נכון לרב"ה ז"ל חדא דהא פרישנא דתנא דלעיל לאו דשאר בעי ועוד דסוטה שהיא אשתו ומחמת זנות אישות נאסרה עליו הא ודאי לאו בשאר הוא דשארו זו אשתו אעפ"י שהוא אסור עמה בקרוב בשר ושאר מ"מ מחמ' שאר בא עליו איסור זה ועוד דלפירושו הכל מודי' היינו תנא דאית ליה דרבי סימאי דלא בעי שאר וא"כ היכי קאמר בסמוך דמודה בשומרת יבם שאין הולד ממזר דהא אמרינן בפ' האשה רבה זו דברי ר"ע אבל חכמים אומרים אין ממזר מיבמה ופרכינן ולימ' אין ממזר מחייבי לאוין ופרקינן האי תנא דבי ר"ע הוא דאמר מחייבי לאוין דשא' הוי ממזר מחייבי לאוין גרידא לא הוי ממזר אלמא למאן דאית ליה דלר"ע מחייב' לאוין גרידא הוי ממזר כגון רבי סימאי משומרת יבם נמי הוי ממז' ואע"ג דיבמה לשוק לא הוי שאר לפי פי' ר"ת ז"ל דסוטה ומחזיר גרושה חייב' לאוין דשאר והכי אמרינן דא"ה מודים בסוטה שאין הולד ממזר דמאן דבעי חייבי לאוין דשאר תרתי בעי שיהא לאו דשאר ולאו שיתפסו בו קדושין:

כבר ביארנו במשנתנו שלדעת ר' עקיבא יש ממזר מחייבי לאוין אלא שלדעת משנתנו אין ר' עקיבא אומר אלא בלאו דשאר כגון אנוסת אביו ומחזיר גרושתו ולר' סימאי אף בכל הלאוין כן כגון גר עמוני ומואבי וגרושה וחלוצה לכהן ומכל מקום הלכה שאין ממזר מחייבי לאוין ואע"פ שהבא על הממזרת הולד ממזר התם משום דבתר פגום אזלינן ולא מטעם איסור הלאו ואין הלכה כר' עקיבא וכן אין הלכה כר' יהושע שאמר שאין ממזר אלא מחייבי מיתת בית דין אלא כשמעון התימני:

ומכל מקום לענין ביאור בטעמו של ר' יהושע כך היא הגירסא הנכונה ליכתוב רחמנא או לא יגלה או לא יקח ולא יגלה למה לי אלא הכי קאמר מלא יקח עד לא יגלה הוי ממזר ופירושה ליכתוב רחמנא לא יקח לשמעון התימני דהויא לה אשת אב מן העריות וכבר נכתבה פרשת עריות ולמה חזר ושנאה כאן כדי לסמכה לפרשת לא יבא ממזר ללמד שאשת אב הולד ממזר ואע"ג דאשת אב מחייבי מיתות היא מכל מקום הואיל והיתה בכלל ויצאה ללמד על כל הכלל יצאה ואם כן למדנו לכל העריות שהולד ממזר והרי דרך כלל כלן בכרת ולמדנו לחייבי כרת שהולד ממזר ולא הוצרכנו ללא יגלה כנף אביו ולר' עקיבא דעושה ממזר מחייבי לאוין ליכתוב לא יגלה וללמד באנוסת אביו שהולד ממזר אע"פ שאין בה אלא לאו וכל שכן באשת אב לא יקח למה לי אלא משום הכי כתבינהו לתרוייהו לאשמועינן דהכי קאמר מלא יקח עד לא יגלה הוי ממזר כלומר ולא עד בכלל ר"ל מאשת אב דוקא ומכיוצא בה דהיינו חייבי מיתות ומכל מקום הלכה כשמעון התימני כמו שביארנו:

ועוד א) ועוד ראיה דאמר רב נחמן (בקדושין ע"ו) גבי כותי ממזר מאחותו וממזר מאשת איש נתערבו בהם משמע שיש ממזר מאחותו דהוי חייבי כריתות ויש לדחות דהתם קאי אליבא דר' אלעזר ולר' אלעזר אין ראיה דהא ודאי איהו סבר דיש ממזר מחייבי כריתות כדאמרי' לעיל א"ר אלעזר אע"פ שנחלקו ב"ש וב"ה בצרות מודים שאין ממזר אלא ממי שאיסורו איסור ערוה וענוש כרת:

מתניתין איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא דר"ע שמעון התימני אומר כל שחייבים עליו כרת בידי שמים והל' כדבריו, ר"י אומר כל שחייבים עליו מיתת ב"ד. אר"ש בן עזאי מצאתי מגלת יוחסין וכתיב בה איש פלוני ממזר מא"א לקיים דברי ר"י, פ' כל שהיא אסורה לו משום קורבה ואע"פ שאין שם כרת עליו כגון אנוסת אביו לר"י דנפקא לי' מלא יגלה כנף אביו וכגון הנך דלעיל מחזיר גרושתו משנשאת דאע"פ שגירשה שאר מיקרא, דהא כל העריות אעפ"י שנתגרשו מקרי שאר, ונושא את חליצתו נמי הוי לאו דשאר וגם קרובת חליצתו נמי הוי שאר אבל כל חייבי לאוין דלאו כשאר נינהו כגון עמוני שנשא ב"י או ישראל שנשא נתינה דאיכא לאו דלא תתחתן וכן כל ח"ל דכהונה אינן ממזרים והנולד מן הממזר לא איצטריך לי' למיעטו דקרא מלא הוא גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה' עד עולם, ואי קשיא כיון דרישא וסיפא חד תנא נינהו אמאי פלגייהו לתרי בבי, תשובה, סיפא הוי עיקר פלוגתייהו ממאי הוה ממזר ורישא לא אתי אלא לערובי קרובות חליצתו בהדייהו ולמימר דמינה נמי הוי ממזר דאיסורא דאורייתא הוי ולאפוקי ממ"ד אחות חלוצה מדרבנן:

ואמרי' מ"ט דר"ע דכתיב לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו וס"ל כר"י דאמר באנוסת אביו הכתוב מדבר, דהו"ל ח"ל וסמיך לי' לא יבא ממזר בקהל ה' אלמא מהני הוי ממזר, ור"ש התמני ס"ל כרבנן דאמר בש"י של אביו הכתוב מדבר דהו"ל ח"כ וסמוך לי' לא יבא ממזר ור"י ליכתוב רחמנא או לא יקח או לא יגלה לא יקח ולא יגלה ל"ל אלא ה"ק מלא יקח עד לא יגלה הוי ממזר מפי לא הוי ממזר, פי' ר"י סבר דהאי לא יגלה לא מיירי לא באנוסת אביו ולא בש"י של אביו אלא באשת אביו משתעי ומדשנה בה קרא יליף ר"י דאין ממזר אלא מחייבי מיתת ב"ד, וה"ק לכתוב או לא יקח או לא יגלה אמאי כתיב תרי קראי אלא לומר לך אשת אב אסורה והזהרה שהזהרתיך בה בלא יקח מולא יגלה הוי ממזר טפי לא הוי ממזר דאילו כתיב בה חד קרא ותו לא הוה ילפי' שאר עריות מיני' מהיקשא דר"י ואע"ג דקיי"ל אין למדין הל' לא מפי משנה ולא מפי תלמוד הל' כשמעון התמני לאו משום דתנן הכא והל' כדבריו אלא משום דתני לה גבי הל' פסיקתא, חדא דתנן לעיל ומודים חכמים בנושא את קרובת חליצתו שהולד ממזר וקרובת גרושתו הוא בכרת ואמרי' דאתא למסתם כשמעון התימני, ואמרי' נמי בפ"ק אר"א שנחלקו ב"ש וב"ה בצרות, מודים שאין ממזר אלא מח"כ ותגן נמי בקדושין וכל מי שאין לה עליו קדושין אבל יש לה על אחרים קדושין הולד ממזר ואיזה זה, זה הבא על א' מכל העריות שבתורה:

אמר אביי הכל מודים בבא על הנדה שאין הולד ממזר דהא תפשי בה קדושין פי' שהמקדש את האשה בעודה נדה קדושיו קדושין דכתיב ותהי נדתה עליו לשון הוי' אפילו בשעת נדתה תהוי בה הוי', ולקמן בפ' הבא ע"נ אמרי' דאפילו חלל לא הוי וכיון דלא הוי חלל גם היא לא נפסלה מכהונה:

מתניתין אשתו שמתה מותר באחותה גירשה ומתה מותר באחותה נשאת לאחר ומתה מותר באחותה יבמתו שמתה מותר באחותה אר"י כאן שנה ר' משנה שאינה צריכה, פי' דזיל קרי בי רב הוא עלי' בחיי' לא נאסרה אחותה אלא בחיי':

תוס' בד"ה שמעון התימני אומר כו' וכמה אמוראי דאיירו בצרת מחזיר גרושתו כו' עכ"ל לשיטת ר"ת דלקמן בדף זה בתוס' בד"ה הכל מודים בבא כו' דכתבו דמחזיר גרושתו מקרי לאו דשאר א"ש דמהא דאיירו אמוראי בצרת מחזיר גרושתו מוכח דלית הלכה אפילו כר"ע דמתני' דמצריך לאו דשאר ומיהו מהא דפסקינן דעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר אינו מוכח אלא דלית הלכה כרבי סימאי דמחייב אפילו בלאו דלאו שאר וכן פירשו התוס' ג"כ בד"ה הכל מודים כו' וכן כתב מהרש"ל:

בד"ה לכתוב רחמנא או לא יקח או לא יגלה בקונטרס גרס כו' וקשה חדא שמוחק כו' ונראה לר"י כגירסת הספרים כו' עכ"ל ולפר"י א"ל דאימעיט דלא נילף מהיקשא דר' יונה כל חייבי כריתות דא"כ לא לכתוב תרוייהו אלא או לא יקח או לא יגלה דהיינו שומרת יבם ומדכתיבי תרוייהו דרשינן מלא יקח עד לא יגלה ואינו בכלל ויש לדקדק דא"כ לפי זה יש לקיים פרש"י וליישב כל הקושיות וסבר ר' יהושע כרבנן דלא יגלה היינו שומרת יבם ואי לאו לא יגלה הוה ילפינן גם שאר חייבי כריתות מלא יקח מהקישא דר' יונה אבל השתא דכתיב לא יגלה דמיירי בשומרת יבם ומיניה נמי משתמע כל חייבי כריתות ע"כ לא יקח לא אתא אלא למעט חייבי כריתות ודלא נילף מהקישה דר' יונה וי"ל דהתוס' הקשו לפרש"י כל אלו הקושיות כפי מה שפירש דמצי לא יגלה לאורויי אליבא דר' יהושע באנוסת אביו ומיהו התוס' לא רצו לפרש כפרש"י וכמ"ש דר' יהושע סבר כרבנן דבשומרת יבם איירי משום קושיא זו דבין לא יקח עד לא יגלה לא משמע כפרש"י אלא כפר"י ודו"ק:

תוס' בד"ה שמעון התימני כו' נמי יש להוכיח כו' דמי לאשת אב לכ"ע כו' עכ"ל ר"ל בין למאן דמדמי עובד כוכבים ועבד לאשת אב ובין למאן דלא מדמי להו לאשת אב משום דלא תפסי בהו קידושין לא לדידיה ולא לאחריני חייבי כריתות הא מדמו לאשת אב לכ"ע והיינו כשמעון התימני דלרבי יהושע ממזרות אינו תלוי בתפיסת קידושין ומיהו לשמעון התימני לכאורה קשה אמאי נקט אשת אב טפי ה"ל למנקט שומרת יבם דמיניה יליף ממזרות לחייבי כריתות ויש ליישב לתנא דמתני' דפ"ק דאית ליה באנוסת אביו כר"י וס"ל דאין ממזר מחייבי לאוין כשמעון התימני כמ"ש החוספות לקמן דדריש נמי מלא יקחו עד ולא יגלה הוה הולד ממזר ניחא דנקט אשת אב ודו"ק:

בד"ה לכתוב רחמנא כו' ולפי' ר"י צ"ל לתנא דפרקין קמא כו' עכ"ל וכ"כ התוספות בפ"ק דף י' בד"ה לר' יהודה נמי כו' ע"ש:

בד"ה הכל מודים כו' זו דברי ר"ע כו' אבל חכ"א דאין ממזר מיבמה כו' משמע בהדיא כו' עכ"ל מהא דקאמר זו דברי ר' עקיבא כו' ה"ל טפי להוכיח בפשיטות אלא דמדברי חכמים וממאי דאסיק עלייהו מוכח דהא דמוקי מתני' דקתני דהוי ממזר כרע"ק היינו אליבא דמ"ד אליבא דרע"ק לא בעי לאו דשאר ועוד נראה דהוו איכא למימר דזו דברי רע"ק כו' ולא הוה ממזר אלא מדרבנן מקנסא כי היכי דתידוק אבל ממאי דמסיק עלה אבל חכ"א כו' מוכח דלאו במלתא דרבנן פליגי וזה שכתבו ושם נפרש דאמאי לא מוקי מתני' התם אפילו כרבנן כו' וק"ל:

תוס' ד"ה שמעון התימני וכו' אע"ג דאין למדין הלכה וכו'. לשון האשר"י דקי"ל דאין למדין הלכה לא מפי משנה ולא מפי ברייתא וכו':

גמ' לכתוב רחמנא לא יגלה לא יקח למה לי כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה דכתיב כו' לא יגלה הס"ד ואח"כ מ"ה ורבי יהודה כרבנן:

בד"ה סבר לה כרבנן כו' על האנוסה הס"ד:

תוס' בד"ה שמעון התימני כו' דאין למדין הלכה מפי התלמוד כו'. נ"ב בפ' יש נוחלין (בבא בתרא דף קל"א) ופי' רשב"ם בפי' השני אין למדין הלכה שנאמרה בתוך המשנה או בתוך הברייתא כי אם בגמ' וכן פי' הערוך כו':

בא"ד דעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר כו'. נ"ב ותימה גדולה בעיני הא מסקינן לעיל דבין בפנויה בין בא"א הולד כשר אלמא לאו טעמא משום דאין ממזר מחייבי לאוין הוא אלא משום דילפינן מאשת אב דלא תפסי קדושין לדידה ולאחריני תפסי כו' לאפוקי עובד כוכבים ועבד כו' וה"ה לר"ע מאנוסת אביו וטעמא משום דאפקרה רחמנא לזרעיה דאין לו חייס כמ"ש התוס' בריש כתובות ובכמה דוכתי וכן הביא הסמ"ג א"כ מנלן דלא קי"ל כר"ע ונראה דאין מביאין התוס' ראיה דאין הלכה כר"ע דמתני' אלא דלא קי"ל כר"ע אליבא דרבי סימאי דסבר דמרבינן חייבי לאוין מולא יבא אף בלא לאו דשאר אלמא דלא מקיש לא לא"א ולא לאנוסת אביו א"כ ממילא דאף מעובד כוכבים ועבד הולד ממזר כמו שפירש ר"י להדיא בהיפוך הדף וכן פירשו התוס' בפ' עשרה יוחסין אהא דקאמר סבר כר"ע דאמר עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר והקשו התוס' מנלן דסבר ר"ע הכי ופירשו דדוקא לפי מה דמרבינן לר"ע אף שאר לאוין בלא שאר שהולד ממזר הוא דאמרינן דסבר ר"ע עובד כוכבים ועבד כו' הולד ממזר אלמא מוכח להדיא דהאי ראיה אינה אלא דלא קי"ל כר"ע דמרבי כל שאר לאוין אף בלא שאר וכשם דתלמודא לא קי"ל כהאי ר"ע ה"ה דלא קי"ל נמי כר"ע דשאר ובפרט מאחר דאית להו אינך ראייות דאף בלאוין דשאר לא קי"ל כר"ע ובלאו הכי צ"ל דלא מייתי ראיה אלא לאוין בלא שאר דהא עובד כוכבים ועבד אין להם שאר ודו"ק:

בד"ה הכל מודים כו' אישות ואליבא כו' כצ"ל:

במשנה שמעון התימני שמעון בן עזאי. כצ"ל תרוויהון בלא מלת רבי בתחלה ומהראשון מחק גם הגרי"פ לעיל (מד):

גמרא כנף שראה אביו ל"י. נ"ל דראה הוא כינוי לתשמיש בלשון נקי וכן בלשון מקרא וראה את ערותה והיא תראה כו' (בפרשה קדושים) וכן דרשו בסנהדרין (ע א) וירא חם כו' את ערות אביו שרבעו ע"ש ובב"ב (טו ב) דרשו דורו של איוב שטוף בזמה היו שנאמר הן אתם כולכם חזיתם ולפי דכתיב כנף שהוא מלשון ולא יכנף עוד מוריך נקט לשון ראיה כדכתיב שם והיה עיניך רואות את מוריך:

שם וס"ל כר"י דאמר באנוסת אביו כו'. ולר"ס כו'. מוכח דאנוסת אביו מיקרי שאר ולקמן בר"פ נושאין אמרינן דבאונסין ליכא שאר וצ"ל דהכא הכוונה דע"י אביו שהוא שארו נאסרה לו וסייעתא לפי' התוס' ד"ה הכל דמחזיר גרושתו וסוטה מיקריין שאר:

רש"י במשנה ד"ה כל שאר. וכגון נושא חלוצתו. כצ"ל בו':

תד"ה שמעון. ולעיל בפ"ק אמר פשיטא בני ח"ל כשרים נינהו. ע"ש בתד"ה פשיטא דדוקא התם משום דהוה ח"ל דלאו דשאר להכי קמתמה פשיטא וא"כ אין ראיה מהתם דלית ה"כ דר"ע דמתניתין ועי' רש"ל ורש"א ולפלא שלא דקדקו במוקדם:

בא"ד ובפ"ש קאמר ר"פ מסתברא כו'. שם (כג) ליתא תיבת מסתברא ושם (כ ב) איתא זה הלשון אבל לא ר"פ אמרו וגם אין משם ראיה דהתם לפרושי מתניתין אזלא דסברה ע"כ דתפסי בהו קדושי ע"ש וברא"ש ליתא לתיבת מסתברא:

בא"ד משמע דהוי ממזר מאשת אח. כצ"ל:

שם ולעיל אר"ט ב"ק. הוא בד' (מ ב). ול"נ עוד ראיה מדפריך לקמן (נג) איצטריך לאשמועינן דא"ק תופסין בח"כ וע"ש בתוס':

תד"ה רי"א. דהיאך היה ב"ע אומר לקיים מילתא דר"י כו'. ולע"ד י"ל דלקיים דר"י אינו מדברי ב"ע רק סתמא דמתניתין אמרה דמתוך דבריו יש לקיים דברי ר"י והא ראיה דבברייתא לקמן דהעתיקה דבריו ליתא לזה ולקמן (עט ב) במשנה איתא ג"כ זה הלשון ופרש"י לקיים דר"ע העיד:

בסה"ד כיון דמוקי קרא באנוסת אביו סבר (כצ"ל) כר"ע כו'. עי' לעיל (י א) תד"ה לר"י ולקמן בסמוך ד"ה לכתוב בסופו וע"ע דבריהם בקדושין שם:

תד"ה לכתוב. ואתי לרבויי כל חייבי מיתות קלות. כצ"ל:

בא"ד וכפי' ר"י צ"ל לתנא דפ"ק. ועי' לעיל (י) תד"ה לר"י בסופו:

תד"ה ר"י כו' מתלמידי בתראי. נ"ב עפ"ק דסנהדרין (י"ד א'):

תוס' ד"ה לכתוב רחמנא וכו' ולפיר"י צ"ל וכו'. וכפיר"י צ"ל כצ"ל:

גמרא נדה דהא תפסי בה קידושין, (מש"ה הבא עליה אין הולד ממזר שנאמר ותהי נדתה עליו אפילו בשעת נדתה תפסי בה קידושין), סוטה נמי, דהא תפסי בה קדושין.
פירש"י דבסוטה אף לאחר שזינתה לא פקעה מינה קידושין הראשונים.
אין כוונת רש"י דכיון דלא פקעי ממילא ה"ה נמי דתפסי דהא מצינו בנעשה פצוע דכא אחר הנשואין דלא פקעי ואפ"ה לא תפסי לר"ע, אלא דכוונתו דבסוטה באמת מיירי רק בעודה תחתיו דלא פקעי, אבל מחזיר סוטתו שגירש באמת לר"ע הולד ממזר, וכן משמע מדברי תוס' פרק האומר [קידושין דף סח ע"א], שהבינו כן בדברי רש"י, אבל התוס' דהכא נראה שפירשו לדברי רש"י דמדלא פקעי מוכח נמי דתפסי, דהרי הקשו על רש"י דלמה לי קרא בנדה, והא בנדה נמי לא פקעי, ומה קושיא הא אצטריך קרא להבא על נדה פנויה, אע"כ דגם זה ידעינן ממילא מדלא פקעי ועל דבריהם קשה מפצוע דכא.
גם קשיא לי, מה שכתבו התוס' אח"כ וכן משמע בפרק י"מ דבסוטה ודאי תפסי קידושין, והא לא פליגי עם רש"י בדינא כ"א בטעמא, וא"כ מה ראיה משם:

תוס' ד"ה הכל מודים בבא על הנדה.
לפי דבריהם הא דקתני בברייתא הכל מודים בבא על שמ"י היינו רק לר"ע דמתני' דדוקא בשאר אבל לאידך דרע"ק הולד ממזר.
וקשה לי בהא דאמרינן ואביי מספקא ליה וכו' דלמא בפשוטו דאביי דאמר הכ"מ היינו דכ"ע אף לרע"ק דברייתא בכללו מש"ה לא חשיב שמ"י, דנהי דרבותא דנדה וסוטה אפילו לרע"ק דמתני' דסוטה מקרי שאר מ"מ נקט מה דהוי לכ"ע ממש:

בגמרא אפילו ח"ע: הכא פשיטא להש"ס דרבי ישבב ס"ל כן, אכן בכתובות ובקדושין מספקא לי' בכך, וצ"ל דהכא מיישב אפילו אי ס"ל כן מנ"ל, ובהכי א"ש מה דקשה לכאורה אמה דמקשה לקמן (ע"ח.) דלמא דאי עבר ונסיב ע"ש, ומאי קושיא הא לר' ישבב ע"כ לא איירי בהכי דא"כ הולד ממזר הוי ולא שייך בזה דור שלישי יבוא להם בקהל ד' וכיון דרבי יהודה כר"ע ס"ל דיש ממזר מח"ל ודאי אי ר"ע אפילו מח"ע קאמר גם ר"י ס"ל הכי דלמה נעשה פלוגתא שלישית וכן מוכח מסוגיא דסנהדרין (נ"ג:) דלא בעי הש"ס למימר דר"י בעי ח"ל דשאר דוקא והיינו ע"כ משום דאם ר"ע לא ס"ל ע"כ גם ר"י לא ס"ל וא"כ ה"ה לר' ישבב, אבל לפ"ד א"ש כיון דלר' ישבב גופא עדיין ספקא הוא א"כ מקשה שפיר דלמא דאי עבר, ונסיב ומוכח באמת דר' ישבב לא עושה ממזר מח"ע:

שם נפקא להו מולא: הקשה בתוספ' ר"ע אכתי מנ"ל דאלמנה לכה"ג הוי ממזר כיון דהוי לאו שאינו שו' בכל ואמרינן בכתובות (דף ל') א"ב בעולה לכה"ג ומ"ש דהוי ע' שאינו שו' בכל והכי נמי נימא באלמנה לכה"ג דאין למדין משארי לאווין דאתרבו מולא כיון דא"ש בכל והניח בצ"ע, ולענ"ד י"ל דהרי יש לחקור ר' ישבב ור' סימאי במאי פליגי למה לר' סימאי לא מרבינן מולא גם אלמנה לכה"ג וחייבי ע' ולר' ישבב מרבינן, אבל י"ל כיון דדין ממזר כתיב גבי אנוסת אביו שהוא לאו וגם שו' בכל ולכן ר"ס סובר דמה דכתיב ולא לרבות לא מרבינן רק מה שדומה לאנוסת אביו בכל צד דהיינו שיהי' לאו הש"ב אבל ר"י סבר דאפילו לא שו' רק בחד צד דהיינו או שהוא לאו אפילו אינו ש"ב או שהוא ש"ב אפילו אינו לאו רק ע' ג"כ מרבינן מה שאין כן בעולה לכה"ג שהוא ע' שאינו ש"ב דלא שו' בשום לד לאנוסת אביו, ולכן א"ש דמרבינן מולא אלמנה לכה"ג כמו דמרבינן חייבי ע' השו' בכל:

שם ברש"י ד"ה כל שאר בשר. ומחמת קורבה וכגון נושא חלוצתו כצ"ל: בתוספ' י"ט הקשה בין ארש"י בין אברטנורה דכתב ג"כ הכי דהרי לעיל (דף מ"ד) חשיב ולד מחזיר גרושתו ממזר לר"ע, ולא ידענא מאי כוונתו להקשות בזה דאברטנורה ל"ק כלל שהרי י"ל דס"ל כדעת ר"ת בתוספ' לקמן דמחזיר גרושתו מיקרי ח"ל דשאר ואפי' לרש"י דחשיב לקמן (ע"ב) מחזיר גרושתו לח"ל דלאו שאר ג"כ ל"ק דהא פליגי תנאי בהכי אי לר"ע הוי ממזר ג"כ מח"ל דלאו שאר או לא, וא"כ י"ל דמתניתן (דף מ"ד) אתיא כר' סימאי אליבי' דר"ע ומתניתן דהכא כת"ק אליבי' דר"ע, רק דזה עדיין קשה קצת דלא ה"ל לשתוק להש"ס אלא לפרש כן, ועוד דלא אשכחן תנא בפי' דס"ל הכי רק ר' סימאי וזה כבר הקשו הרשב"א והריטב"א בשמעתין לקמן, וכעת נדפסו תוספ' ר"ע וראיתי שכתב ג"כ הכי ליישב דעת רש"י ואדרבא הקשה על הרמב"ם שכתב דפי' דמתניתן כל שאר בשר ושהוא בלא יבא דמה דחקו לכך כיון דפליגי תנאי אליבי' דר"ע, אכן לפענ"ד י"ל שהוקשה לו קושיות הרשב"א והריטב"א והם הוכיחו מזה נגד שיטת רש"י אלא כר"ח, אבל י"ל דהיא ס"ל כשיטת רש"י דמ"ג לא הוי ח"ל דשאר ולכן פי' דר"ע גם הכא קאמר או שהוא בלא יבא ולכן ל"ק מרישא לסיפא:

בד"ה ה"ג ור' יהושע. ולא שמעינן דיש ממזר מח"כ לרבנן או מח"ל לר"י: א"ל כיון דלעיל (דף ד') מפרש בגמרא טעם דרבנן דפליגי אר"י ולא מוקי קרא באנוסת אביו כיון דמפסק קרא בלא יקח בין אנוסה ללא יגלה וכיון דהשתא הקושיא דלא יקח לא לכתוב א"כ איך ס"ד דאתי קרא לאשמעינן דיש ממזר מח"כ הא בכה"ג ע"כ גם רבנן מודו דמוקמינן קרא באנוסה, וכן מאי דייק ר"י דלא יקח מיותר הא צריך להפסיק בין אנוסה ללא יגלה לאשמעינן דקרא לאו באנוסה משתעי, די"ל דאי משום כך ודאי לא כתיב קרא יתירא דאי לאשמעינן דקרא לאו באנוסה איירי לא ה"ל למיכתב לא יגלה סמוך לאנוסה וממילא ע"כ הוי מוקמינן בשומרת יבם של אביו דמנ"ל לרבות איסור באנוסת אביו אי לאו מכח סמיכות, וא"כ שפיר יש לומר כרבנן גם אי לא הוי כתיב לא יקח דהיינו אי הוי מפסיק בדבר אחר בין אנוסה ללא יגלה:

בד"ה לא יקח. אי בשומרת יבם לעבור עליו בשני לאווין: ק"ל איך ס"ד דר' יהושע סובר כרבנן דקרא בשומרת יבם איירי הא לעיל מפרש טעמא דרבנן דלא דרשו ג"כ כרבי יהודה סמוכים לאוקמי' קרא באנוסה משום דמפסיק לא יקח בין אנוסה ללא יגלה והרי ר' יהושע ע"כ לא חייש להפסק וכרבי יהודה דהא יליף ממזר מסמוכים דלא יקח אף דמפסיק קרא דלא יגלה וא"כ ע"כ כר"י ס"ל דמוקי קרא באנוסה וא"ל דודאי גם רבי יהושע חייש להפסק ורק לענין ממזר לא חייש דע"כ גלי קרא דנדרוש סמוכים כיון דלא יקח מיותר הוא דז"א דא"כ גם לענין אנוסה לא יחוש להפסק דגם שם ע"כ גלי קרא דנדרוש סמוכים לאנוסה דלא יגלה מיותר הוא וכדאמרינן לעיל (דף ד') איב"א משום דמופנה דלכתוב לא יקח לא יגלה צ"ל, וי"ל דהפנאה זו לא שייך רק לר' יהודה אבל לר' יהושע י"ל דלא חשיב זה להפנאה דס"ל כרבנן ושיותר סברא דנימא לעבור עליו בשני לאווין משנוקי באיסור חדש אבל לא יקח שפיר חשיב מופנה דבזה לא שייך לומר לעבור בב' לאווין כיון דאין לוקין על לאו זה שהוא לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ובלאווין שאין לוקין עליהן לא אמרינן לעבור עליו בב' לאווין וכמש"כ התוספ' בב"מ (ר"פ איזהו נשך) ולכן לא ק' לענ"ד מה שהקשה הרמב"ן לגירסת רש"י דדלמא קרא דלא יקח לעבור בב' לאווין דבזה לא שייך לעבור עליו בב' לאווין:

שם בתוספ' ד"ה שמעון התמני. דסתמי' דפרק האומר נראה עיקר: הכא לא פירשו איזה סתם פליג אהך דהאומר שהוצרכו לומר דהך דהתם נראה עיקר אבל שם פירשו דסתמא דמתניתן דלקמן (דף צ"ב) אתיא כר"ע, וה"ה דהוי מצי לומר ג"כ סתמא דכל פרק ר' גמליאל דלקמן כר"ע אתיא כדאמרינן לקמן (דף נ"ב):

בא"ד. ולעיל בפ"ק אמר פשיטא: לא זכיתי להבין ראייתם בזה דהא בש"ס באמת משני דסד"א דפסולים כר"ע ואי משום דהמקשן לא הוי ס"ד לומר כן משמע להו דפשיטא לי' שאין הלכה מר"ע הא זה כבר הקשו התוספ' לעיל שם בפ"ק מה הי' ס"ד דהמקשן ותירצו דהי' ס"ד דאפילו ר"ע מודה בזה דכשרים ננהו כיון דלאו ח"ל דשאר ננהו, וי"ל דראיתם היא ממה דפריך שם לר"ש אמאי נמנעו ב"ש מב"ה הא בני ח"ל הם וכשרים הם, הרי דפשיטא להש"ס דאין הלכה כר"ע דאל"כ מאי פריך דלמא ר"ש כר"ע ס"ל ואף דהתם לעיל ר"א לא ס"ל כר"ע מאי קושיא מתנא אתנא דלמא ר"ש שפיר ס"ל כר"ע רבי' אע"כ דפשיטא להש"ס דאין הלכה כר"ע ועיין מש"כ שם:

בא"ד. קאמר ראב"י דהלכתא כוותי': ראיתי מקשין בשם ספר אמרי צרופה בעירובין דא"כ מגילת סתרים סותר את עצמו דהא לקמן בשמעתין קאמר בן עזאי שמצא במגילת סתרים דאין ממזר אלא מחייבי מיתות ב"ד ושמשנת ראב"י קב ונקי והרי ראב"י ע"כ ס"ל דיש ממזר מח"כ ורצה להוכיח מזה מש"כ הכס"מ (בפ"ב מהל' בית הבחירה) דמשנת ראב"י קב ונקי הוא דוקא היכי שכתוב במשנה אבל לא בברייתא, אכן באמת דעת הכס"מ בזה תמוה שהרי אהך מימרא גופא דראב"י שהביאו התוספ' בזה קאמרינן לעיל (דף ל"ז) בגמרא דמשנת ראב"י קו"נ, הרי מפורש דגם בברייתא אמרינן כן, וביותר יש לתמו' כן אהגהת כס"מ (בפרק ה' מהל' קרבן פסח) שהחליט הדבר דרק במתניתן אמרינן כן וכתב כדאמרינן בכמה דוכתי ותמה על הראב"ד ומהרי"ק דלא כתבו כן ע"ש, וזה אינו כמו שהוכחנו, וכן מוכח בפי' לקמן (ס'.) דגם בברייתא אמרינן משנת ראב"י קו"נ, וכן ממש"כ הרא"ש בעירובין (מ"א:) ע"ש וא"כ הסתירה דמגילת סתרים ודאי קושיא היא, ואולי י"ל דהמגילת סתרים פליג אברייתא דלעיל וס"ל דלא אמר ראב"י הך דאין ממזר מספק מעולם, א"נ י"ל ע"פ מש"כ התוספ' בבכורות (כ"ג:) דיש דלא מסתבר כראב"י ושם אין הלכתא כוותי' אי לא פסק בש"ס בפי' כוותי' וכן בתוספ' י"ט (בפ"ח דעירובין) האריך להוכיח דלא בכל מקום אמרינן דמשנת ראב"י קו"נ ולכן י"ל דלהמגילת סתרים כיון דפסיק כר' יהושע לענין ממזר א"כ הך מימרא דראב"י דאין ממזר מספק לא מסתבר הוא ולכן לא פסיק בזה כוותי' אבל הש"ס דלעיל (דף ל"ז) דקאמר דלאביי ורבא מתוקמ' ראב"י כוותי' דר"א כי היכי דלא תקשי' הלכתא אהלכתא קאמר שפיר אליבי' דידן כיון דפסקינן כר"ש התמני כמו שהוכיחו התוספ' בזה א"כ אין טעם דלא מסתבר הך מימרא דראב"י דלעיל דקאמר אין ממזר מספק וע"כ דפסקינן כוותי' משום דמשנתו קו"נ:

בד"ה רבי יהושע. אלא ודאי ר' יהושע גרסינן: בלא קושיתם ג"כ היו יכולים להוכיח כן ממה דהקשה בגמרא לעיל (ט"ו:) דרבי יהושע אדרבי יהושע הרי שמוכח בפי' דרבי יהושע גרסינן, והא דהוצרכו התוספ' לחזור מהך הגה"ה ולדחוק בתירוצם ולא כתבו בקיצור דבמתניתן דשם בקידושין מגיהין ר' יהושע תחת ר' יהודה דבזה הכל א"ש דמסוגיא דקידושין שם מוכח דדוקא ר' יהודה גרסינן שם דמייתי מהא דגר נושא ממזר' וזה לא קאמר רק רבי יהודה ע"ש:

בא"ד. וסבר כר"ע דיש ממזר מח"ל: בקידושין (דף ע"ד) תירצו על זה דאפשר דרבי יהודה ס"ל דאין ממזר מח"ל אף דס"ל דבאנוסת אביו דבר הכתוב וא"ל הא הכא הוכיחו התוספ' מסוגיא דסנהדרין (דף נ"ג) דקאמר בפי' דר"י סבר יש ממזר מח"ל, די"ל ע"פ מש"כ התוספ' לעיל (דף י'. בד"ה לרבי יהודה) דלא סבר הש"ס כתנא דברייתא אליבי' דר"י אלא כתנא דמתניתן ע"ש, א"כ גם אש"ס דקדושין י"ל כן אבל הכא לא נחתי להך תירוץ דקדושין די"ל דאזלי הכא ע"פ תירוצם שני לעיל (דף י') וממעשה דלעיל (דף מ"ז) דההוא דאתי לקמי' דר"י אף שלפי מש"כ התוספ' ע"כ ס"ל לר"י דנו"ע הבא על ב"י הולד ממזר וא"כ ע"כ לא ס"ל כר' יהושע גם מזה אין ראי' ע"פ מה שכתבתי שם וכדמוכח ג"כ מדעת הרמב"ם דפסק שם כר' יהודה אף שפסק דנו"ע הבא על ב"י הולד כשר, אבל עכ"פ יש לתרץ בזה שיטת היש מגיהים דלא יקשה עליהם קושית התוספ' מר' יהודה אבל מה שהקשתי לעיל עליהם מהא דפריך לעיל (דף ט"ו) דרבי יהושע אדר' יהושע לכאורה קשה מאוד עליהם וצ"ע:

בד"ה איש פלוני. תימא דלא נקט מחייבי מיתות ב"ד: א"ל מאי נפקותא בזה אי סתים או פריש די"ל דהשתא דפריש יש לטעות ולומר מעשה שהי' כך הי' אבל אי הוי סתים לא הו' שייך טעות בזה והוי ידעינן ודאי דאתי לאשמעינן דאין ממזר אלא מחייבי מיתות ב"ד:

בא"ד. ויש לה היתר בחיי אוסרה: ק"ל אי חשבינן לזה קולא לענין ממזרות א"כ אכתי מנ"ל דס"ל כר' יהושע דלמא לעולם כשמעון התימני דגם מח"כ הוי ממזר ומה שכתבו ממזר מאשת איש דה"א דמאשת איש אינו ממזר כיון דיש לה היתר בחיי אוסרה דא"ל דלא חשבינן לזה קולא רק לגבי שאר מיתות ב"ד ולא לגבי ח"כ דזה אינו דלקמן (דף צ"ד) פרכינן פירכא זו נגד נדה ואשת אח אלמא דע"י קולא זו קיל אשת איש אפי' מח"כ אע"כ דלענין ממזרות לא חשיב זה קולא או דלא פרכינן כלל כיון דאיכא היקשא דר' יונה, ולכן לולא דבריהם הי' נלענ"ד דהכי קדייק דלעולם מעשה כך הי' ומכ"מ דייק שפיר דלענין מה כתבו כלל מאיזה איסור הוי ממזר אי לאו לאשמעינן דיש ממזר מחייבי מיתות ב"ד דוקא דא"ל דלעולם מח"כ ג"כ הוי ממזר ומכ"מ כתבו ממה הוי ממזר לאפוקי ח"ל דא"כ לא ה"ל לכתוב מאשת איש דיש לטעות דאתי לאפוקי ח"כ ג"כ אלא ה"ל לכתוב ממזר מח"כ אע"כ דאתי לאשמעינן כר' יהושע דוקא ומה שכתבו מאשת איש ולא סתם מחייבי מיתות ב"ד משום דמעשה שהי' כך הי':

בד"ה וכתיב לא יבא וא"ת והא מפסיק קרא: ק"ק דהא לעיל (דף ד') מפרש טעמא דרבנן דלא ס"ל כר"י דבאנוסת אביו הכתוב מדבר משום דלא יקח מפסיק בין פרשת אונס ללא יגלה וא"כ ר"י דדריש ע"כ לא חייש בסמוכין להפסק ואף דאפשר לחלק בין חצי פסוק לפסוק שלם מכ"מ מנ"ל להתוספ' להקשות ולחלק בכך, וי"ל דלא לר' יהודה קושיתם אלא לרבנן דהא לכ"ע מהך קרא דלא יגלה כנף אביו ילפינן מחזר:

בא"ד. לא חשיב הפסק: ק"ל אכתי איך ילפינן מקרא דלא יקח דיש הפסק נילף ממזר מלא יבא עמוני ומואבי דכתיב סמוך לו אחריו ונילף דמח"ל כגון עמוני ומואבי הוי ממזר וא"ל דא"כ ל"ל עד דור עשירי גבי עמוני ומואבי תיפוק לי' דהוי ממזר דז"א דהא צריך אפילו נולד מגיורת דלא הוי ממזר דקהל גרים לא אקרי קהל, וי"ל דיותר סברא למידרש קרא מסיפא לרישא דומה למש"כ התוספ' בשבועות (כ':) ועוד דאין סברא שיאמר קרא דהוי ממזר עד שלא כתב האיסור ממי הוי ממזר:

בד"ה לכתוב רחמנא. ועוד דלילף ר"י שאר ח"כ מהקישא דרבי יונה: עיין במהרש"א שכתב דג' קושיות האחרונות לא יקשו רק אמש"כ רש"י דר"י מוקי קרא באנוסת אביו דאי כרבנן ס"ל דמוקי קרא דלא יגלה בשומרת יבם לק"מ דאדרבא לכך כתיב לא יקח סמוך ללא יגלה להורות דלא נילף שאר ח"כ מהיקשא דרבי יונה, אכן לענ"ד מזה אין קושיא על רש"י דגם אי באנוסת אביו איירי י"ל כן דלכך הפסיק בלא יגלה דאי הוי סמיך לא יקח לממזר ה"א דמכל ח"כ הוי ממזר מהיקשא דרבי יונה אבל השתא דהפסיק בלא יגלה מזה ידעינן דרק מאשת אב וחייבי מיתות שדומין לו דלענין ח"מ יש היקש דמשפט אחד כמש"כ לעיל (ו':) ע"ש, ומה שדחק לרש"י למחוק גירסת הספרים משום דקשה לי' דלפי' התוספ' דר' יהושע רק כרבנן ס"ל יקשה מה שהקשו בקדושין (ע"ד:) ע"ש דלפי תירוצם מוכח די"ל דר"י גם כר"י ס"ל ולכן פי' רש"י דברי ר"י בין לרבנן בין לרבי יהודה:

בא"ד. ולפי' ר"י צ"ל: נ"ל שצ"ל וכפי' ר"י צ"ל וכוונו בזה למה שכתבו לעיל (דף י') ע"ש:

בד"ה הכל מודים וקשה לר"ת: לענ"ד י"ל קושיות אלו לשיטת רש"י דקושיא הראשונה בפשטות ל"ק לפי מה שכתב הכל מודים ואפילו שמעון התימני עכ"ל הרי דרוצה לפרש הכל מודים דבא על הנדה אליבי' דר"ש התימני וכמו שכתב הרשב"א בפי' לשיטתו וזה לא הוי שייך אמתניתן דלעיל דלא הוזכר שם שמעון התימני, ובזה א"ש למה דחק לפרש הכל מורים דנדה אליבי' דר"ש התימני והכל מודים דסוטה אליבי' דר"ע ולא פי' הכל אליבי' דר"ע דא"כ הוי מצי למייתי אמתניתן דלעיל, ומה שהקשה הר"ת עוד לפי' רש"י מהא דאמרינן בכ"מ דמש"י הולד ממזר, עיין מה שכתבתי יישוב לזה לקמן (ע"ב) ברש"י (ד"ה אי כרב) ורק הר"ת לשיטתו הקשה שפיר דלא פירש גם שם כפי' רש"י כמו שכתבו התוספת' לקמן (ד"ה אי) ע"ש:

בא"ד. ואפילו למ"ד דהוי ממזר מנו"ע: הא דהוצרכו לכך דהרי אליבי' דרב כתבו כך ורב ס"ל לעיל (דף מ"ה) דנו"ע הבא על ב"י הולד כשר נ"ל דמשום ר' יוחנן הוצרכו סברא זו דלפי הנראה מסוגיא דלקמן (צ"ב:) ס"ל לר"י ג"כ כרב דאין קדושין תופסין ביבמה לשוק והוא ס"ל לעיל (שם) דהולד ממזר מנו"ע וא"כ לכאורה יקשה לדידי' מברייתא דהכא ולכן הוצרכו לחלק בין נו"ע ליבמה לשוק:

בא"ד. וא"ת והיכי קמ"ל דתפסי: ק"ק מאי קושיא דאף דשמואל סבר הולד כשר מכ"מ ע"כ מודה דלר"ע הולד ממזר כמו שהוכיחו התוספ' לעיל (ט"ז:) דאל"כ מתניתן דס"פ אלמנה כמאן אתיא ע"ש והרי הכל מודים דש"י אליבי' דר"ע אזלא, וי"ל דהתוספ' סוברים דהא דקתני לקמן דהוי ממזר מנו"ע הוא למ"ד אליבי' דר"ע דלא בעינן ח"ל דשאר דבזה ה"ע מודו דהוי ממזר מנו"ע דלא ילפינן מאשת אב וכמש"כ התוס' לקמן וכוותי' אתיא מתניתן דלקמן אבל הכל מודים דברייתא היא מ"ד אליבי' דר"ע דדוקא מח"ל דשאר הוי ממזר כמו שפירשו התוספ' דמה"ט לא הוי ממזר מש"י ולדידי' הולד כשר לשמואל כיון דיליף מאשת אב:

באדיבות ספריית דיקטה dicta.org.il | רישיון CC BY-SA 4.0

גמרא איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא: ופי' רש"י ז"ל כל קורבה שהוא בלאו כמו אנוסת אביו ונושא חלוצתו עכ"ל ומח"ג פי' בגמרא דלא הוי לאו דשאר. ואם כן קשה תרתי מתניתין דסמיכי אהדדי דלעיל קאמר ר"ע דבמח"ג נמי הוי ממזר והכא אמר כל שאר בשר דוק'. וכן הקשה הרשב"א ז"ל. ומש"ה כתבו התוס' והרשב"א ז"ל דמח"ג הוי נמי בכלל ח"ל דשאר. אבל הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה כתב לפרש כל שאר בשר וכל שהוא בלא יבא דכל שאין לו ביאה בישראל הוי ממזר. ובאמת משמע הכי דמשנה זו לטפויי אתי אהא דאמר ר"ע לעיל דממח"ג ונושא חלוצתו הוי ממזר. וקמ"ל הכא דלר"ע כל שהוא בלא יבא הוי ממזר לאתויי כל ח"ל דלפי שיטת התוס' והרשב"א ז"ל תרתי דר"ע למה לי אלא דבגמרא לא משמע כפי' הרמב"ם ז"ל מדקאמר ולר' סימאי דמרבה שאר ח"ל דלאו דשאר משמע דממתניתין לא שמעינן אלא ח"ל דשאר. אבל בירושלמי משמע כפי' ז"ל דאיתא התם דטעמיה דר"ע דיליף מאשת אב מה אשת אב שהיא בלא יבוא והולד ממזר אף כל שהוא בלא יבא הולד ממזר. התיבון הרי אלמנה לכה"ג שהוא בלא יבא ואין הולד ממזר. ומשני שניא היא שפירש בה חלל שנאמר בפירוש דחילולין הוא עושה ולא ממזרות אלמא דמפרשי למתניתין אליבא דר"ע דכל שהוא בלא יבא הולד ממזר אפילו דלאו דשאר מדלא פריך אלא מאלמנה. ועיין בק"ע שכתב דמדברי הירושלמי לא משמע כפי' של הרמב"ם ז"ל. והדברים להיפך דאדרבה מדברי הירושלמי מבואר כפי' של הרמב"ם ז"ל. ומש"כ כל שאין לו ביאה בישראל דמשמע אפילו חייבי עשה היא ל"ד דמתניתין ודאי ס"ל דבעינן דוקא ח"ל. והא דתנן כל שאר בשר דמיותר הוא כיון דתנן כל שהוא בלא יבא וכן הקשה בק"ע שם י"ל דשאר בשר אתי למעוטי נדה ולסימנא בעלמא נקטיה דאפילו בח"כ לא הוי ממזר אלא מח"כ שהם שאר בשר וכדאמרינן התם דהתיבון לר' יהושע הרי נדה שניא היא שאין כתוב בה שאר בשר ואע"ג דלר"ע לא בעינן דוקא שאר בשר נראה דנדה שאני דלא הוי ש"ב כלל ואין איסורה מחמת עצמה כלל דלא מסתבר לומר לשיטת הירושלמי דלר"ע מנדה הוי ממזר אלא ע"כ כל שאיסורה מחמת עצמה הכל בכלל ש"ב הוא ודוקא נדה הוא דיצאת מן הכלל דאין איסורה מחמת עצמה. וע"כ צריך לפרש כן הא דאמרינן שניא נדה שאין כתוב בה שאר בשר היינו דלאו בכלל שאר בשר הוא משום דאין איסורה מחמת עצמה דהא בכמה עריות לא כתיב ש"ב:

ומ"מ מסוגיא דשמעתין ודאי משמע דר"ע דמתניתין לא ס"ל דהוי ממזר אלא בח"ל דשאר דומיא דאנוסת אביו. וצ"ל דהא דהדר תנן לה לדר"ע הוא משום פלוגתא דשמעון התמני ור"י אלא דצריך לדקדק כי היכי דר"ע לא יליף אלא לאו של קורבה דומיא דאנוסת אביו. א"כ שמעון התימני ור"י נמי אמאי לא בעו דוקא ח"כ או חייבי מיתות ב"ד דשאר כמו שומרת יבם של אביו או דומיא דאשת אב ומאש' איש דלאו דשאר היא לא ליהוי ממזר. ולשיטת התוס' ז"ל דכולהו עריות ילפינן מהדדי מהקישא דר' יונה א"ש. אבל הא דמקשו לרבי יהושע אשת איש מנא לן דקילי הוי להו לאקשויי נמי לשמעון התימני אשת איש מנ"ל כיון דלאו לאו דשאר הוא וכן צ"ע לשיטת הירושלמי שכתבתי דטעמא דמנדה לא הוי ממזר משום דלאו שאר בשר הוא. א"כ תיקשי מאשת איש נמי לא ליהוי ממזר דהא לאו שאר בשר הוא. ולפי מש"כ דשאר בשר מיקרי כל שאיסורה מחמת עצמה א"ש:

וראיתי בתוספתא במכילתין דאמרינן התם ומודה ר"ע באלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט דלא הוי ממזר שאין ממזר אלא משאר בשר ומודה שמעון התימני דמנדה לא הוי ממזר שאין ממזר אלא משאר בשר ושאר בשר דהתוספתא ע"כ צ"ל דהיינו איסור קורבה מדמודה ר"ע בגרושה וחלוצה לכה"ד וכיון דלשמעון התימני בח"כ ג"כ לא הוי ממזר אלא משאר בשר. א"כ הדק"ל מא"א לא ליהוי ממזר דלאו שאר בשר הוא. והי' נראה לומר דלא אימעיט משאר בשר אלא אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכה"ד דאין עליהם שם ערוה דנשים כשירות הם אלא דלכהן נתנה תורה קדושה יתירה לאסור בהן. והיינו דלא תני בתוספתא אלא הני. אבל ממזרת ונתינה כולן בכלל שאר בשר הם דהן עצמן פסולין. ומה אעשה שהראשונים ז"ל לא כתבו כן:

והנה הרמב"ן והרשב"א ז"ל הקשו לפי' רש"י ז"ל דמח"ג לאו ח"ל דשאר הוא. וא"כ תנא דמתניתין דלעיל ס"ל כר' סימאי ובכתובות ובקדושין משמע דלא מצינו מאן דס"ל הכי אלא ר' סימאי לחוד. ולא הבנתי דבריהם ז"ל דאדרבא התם משמע דעיקר דברי ר' סימאי אתי למעוטי אלמנה לכה"ג. ולהכי מייתינן לה בכתובות ובקדושין ומסוגיות אלו משמע דליכא למ"ד אליבא דר"ע דמיקל יותר מר' סימאי מדפריך הש"ס בכתובות ולר"ע דאמר אין קדושין תופסין בח"ל מאי בינייהו איכא בינייהו אלמנה לכה"ג וכר' סימאי. ואמאי לא קאמר איכא בינייהו ח"ל דלאו דשאר וכתנא דמתניתין אליבא דר"ע וכן בקדושין דפריך לר"ע כי תהיינה במאי מוקים לה ומשני באלמנה לכה"ג וכר' סימאי ולא קאמר בח"ל דלאו דשאר משמע דליכא תנא דמיקל יותר אליבא דר"ע מר' סימאי. אבל סוגיא דילן מוכחת ודאי דר"ע דמתניתין בח"ל דשאר קאמר. וכן מוכח משמעתין דבח"כ לא בעינן ש"ב והיינו דאיצטריך קרא בנדה ותהי נדתה עליו ומשום הקישא דר' יונה כדאמרינן בקדושין פרק האומר שם. והא דפרכינן התם נילף מנדה לכל ח"כ דקדושין תופסין ולא משני דשאני נדה דלאו לאו דשאר הוא לפמש"כ התוס' ז"ל דכל הסוגיא התם לרבי יהושע אזלא א"ש. ולקמן בשמעתין יתבאר עוד בזה בעז"ה:

תוס' ד"ה לכתוב רחמנא לא יקח כו': עיין שם בדבריהם ז"ל מה שהקשו על פי' רש"י ז"ל. ולדידי קשיא לי עוד מאי קאמר ר' יהושע לשמעון התימני לכתוב רחמנא לא יגלה לחוד דהא לשמעון התימני איצטריך למיכתב לא יקח כי היכי דלא נדרוש סמוכין דמיירי באנוסת אביו וכדאמרינן בריש מכילתין דהיינו טעמא דרבנן משום דאפסקי' קרא דלא יקח. אבל לפי' התוס' ז"ל א"ש דליכתוב רחמנא לא יקח לחוד. אלא דאכתי קשה. א"כ דילמא לא יגלה נמי בכלל. ומש"כ התוס' ז"ל דא"כ לכתוב לא יגלה לחוד זה אינו דא"כ הוי מוקמינן לה באנוסת אביו מטעם סמוכים לקרא דונתן האיש השוכב כו'. וי"ל דל"ד כתבו התוס' לא לכתוב אלא לא יגלה אלא הדק"ל לא לכתוב אלא לא יקח. ועדיין אינו מיושב הא דגרסינן לא לכתוב אלא לא יקח או לא יגלה דלא יגלה לחוד א"א למיכתב דהוי מוקמינן לה באנוסת אביו. ומדברי הרי"ף ז"ל נראה דמפרש דר' יהושע דאמר לתרוייהו לשמעון התימני ולר' יהודה לשמעון התימני לכתוב רחמנא לא יקח לחוד והוי אשת אב דבר שהי' בכלל ויצא מן הכלל ללמד על הכלל כולו יצא. והיינו דלשמעון התימני ליכא למימר דליכתוב לא יגלה לחוד משום דהוי מוקמינן לה באנוסת אביו וכנ"ל. ולרבי יהודה לכתוב רחמנא לא יגלה לחוד דלא יקח לחוד ליכא למימר לרבי יהודה דליכתוב רחמנא משום דלא הוי ידעינן ח"ל. והיינו דקאמר הש"ס לכתוב רחמנא לא יקח לשמעון התימני או לא יגלה לרבי יהודה. אבל קשה דמשמע מדבריו ז"ל דר' יהושע מצי סבר נמי כרבי יהודה. דמוקי לא יגלה באנוסת אביו. וא"כ מח"כ נמי ליהוי ממזר דח"כ נמי בכלל לא יקח עד לא יגלה. וכמו שכ' התוס' ז"ל וצ"ע. ועיין תוס' קדושין פ' עשרה יוחסין שכתבו ג"כ כן לדברי ר"י ע"ש:

ולפי מה שכתבו התוס' ז"ל דר' יהושע כרבנן ס"ל דמוקי לה לשומרת יבם יש לדקדק מ"ש דלענין אנוסה לא דריש סמוכים משום קרא דלא יקח. ולענין ממזר דריש סמוכין אף על גב דמפסיק קרא דלא יגלה:

תוס' ד"ה הכל מודים בבא על הנדה כו': התוס' ז"ל הרבו להשיב על שיטת רש"י ז"ל שפירש דבסוטה ושומרת יבם כ"ע מודים דלא הוי ממזר אפילו למ"ד דר"ע לא בעי ח"ל דשאר מכמה סוגיות דאמרינן דלר"ע הוי ממזר מיבמה ופי' הם ז"ל דאליבא דר"ע דמתניתין קאמר דסוטה נמי ח"ל דשאר היא ואליביה הוא דקתני בברייתא דהכל מודים בשומרת יבם. אבל למ"ד דלא בעינן ח"ל דשאר הוי ממזר מיבמה והיינו טעמא דלמ"ד דלר"ע דוקא ח"ל דשאר תרתי בעי ח"ל דשאר ודלא תפסי קדושין מש"ה מודה בסוטה אע"ג דהוי ח"ל דשאר כיון דתפסי בה קדושין ומודה נמי בשומרת יבם אע"ג דלא תפסי בה קדושין כיון דלאו דשאר הוא כן כתבו הרמב"ן והרשב"א ז"ל ולא ניחא להו בטעמו של התוספות ז"ל משום דלא תפסי בה קדושין לא לדידיה ולא לאחריני משום דלגירסת רב האי ז"ל התם בעבד ועובד כוכבים הטעם משום דרחמנא אפקריה לזרעיה. אבל בלא"ה אתיא בק"ו כיון דלא תפסי בה קדושי כלל. ואפילו לנוסחא שלנו הא כתב הרשב"א ז"ל דדוקא בעבד ועובד כוכבים הוא דהוי קולא מה דלא תפסי בה קדושין כלל משום דלאו מחמת חומר האיסור הוא דלא תפסי ביה קדושין אלא דלאו בר קדושין הוא. אבל בשומרת יבם ליכא למימר הכי. וע"כ צ"ל דהטעם הוא משום דלאו דשאר הוא. ולפ"ז תיקשי מ"ש מכותי ועבד דאיכא למ"ד לעיל דאפילו לשמעון התימני הוי ממזר כיון דאין קדושין תופסין וכש"כ לר"ע. וכן הקשה הרמב"ן ז"ל. וע"כ לא קאמרי התם אמוראי דהולד כשר אלא משום דרחמנא אפקריה לזרעיה או משום דלאו בר קדושין הוא. אבל הכא בשומרת יבם אמאי לא הוי ממזר אפילו לשמעון התימני. ותירוצו של הרמב"ן ז"ל הוא קצת בשיבוש שם מטעות הדפוס וכוונתו נראה דעובד כוכבים ועבד חמור כיון דלית להו קדושי כלל לא לדידי' ולא על אחרים ושומרת יבם חשיבא בת קדושין ליבם. ועוד תירץ דבאמת למ"ד דהוי ממזר מעובד כוכבים ועבד משומרת יבם נמי הוי ממזר ורב דאמר אין קדושין תופסין ביבמה ס"ל נמי דמעובד כוכבים ועבד הולד כשר. ומ"מ מש"כ דכיון דלאו דשאר הוא לא הוי ממזר אפילו היכא דאין קדושין תופסין. א"כ אמאי לא אמרינן הכי לעיל נמי דטעמא דמ"ד הולד כשר בעובד כוכבים ועבד משום דלא הוי ח"כ וכמו שהקשו התוס' ז"ל שם אלא ע"כ היכא דלא תפסי קדושין לא איכפת לן אי לאו דשאר הוא או לאו ח"כ ועיקר תלוי בתפיסת קדושין. וכמו שכתבו התוס' ז"ל לעיל. א"כ הדק"ל אמאי לא הוי ממזר משומרת יבם לרב:

והתוספות ז"ל כתבו בשם ר"ת דיבמה כיון דעומדת לחלוץ כמו ליבם חשיבא בת תפיסת קדושין וגם ע"ז יש לדקדק דא"כ אפי' לר"ע אמאי הוי ממזר מיבמה לשוק אפילו להאי תנא דלא בעינן לאו דשאר כיון דחשיבא בת תפיסת קדושין:

והם ז"ל בעצמם הקשו למ"ד דמעובד כוכבים ועבד לא הוי ממזר משום דלא תפסי קדושין לא לדידי' ולא לאחריני. א"כ אמאי הוי ממזר מיבמה לר"ע אפילו להאי תנא דלא בעינן לאו דשאר. ותי' דבאמת למ"ד דבעינן לר"ע דווקא לאו דשאר וילפינן מאשת אב לר"ע לא הוי ממזר לא מעובד כוכבי' ועבד ולא מיבמה לשוק. אבל להאי תנא דלא בעי לאו דשאר דמרבינן מולא יגלה כל חייבי לאוין לא בעינן דומיא דאשת אב כלל. וכן כתבו בפרק עשרה יוחסין דכי היכי דלא בעי לאו דשאר דומיא דאשת אב ה"נ לא בעי דומיא דאשת אב לענין קדושין. ולדבריהם אלו לא תיקשי מה שכתבו בסנהדרין כי פריך לר' יהודה מהא דאמר באיסור קדושה חולצת ולא מתיבמת. ומסיק דלדבריו דרבנן קאמר. וכתבו ז"ל דהוי מצי למימר דר' יהודה ס"ל כר"ע בח"ל דשאר דווקא. ולפי הנ"ל אי אפשר לומר כן מהא דמוכח לעיל דר' יהודה ס"ל דמעובד כוכבים הוי ממזר גבי הא דנתגיירתי ביני לבין עצמי א"כ ע"כ לא בעי דווקא לאו דשאר. ועי' בק"ע פרק האומר שכתב דדברי התוס' אלו סותרין לדברי התוס' פ' האומר. ולא ידעתי למה דדבריהם הכא והתם אחד הם. ומ"מ עיקר דברי התוס' ז"ל אינן מוכרחים דהא למ"ד דלר"ע אפי' מח"ל דלאו דשאר הוי ממזר. היינו משום דבהו נמי לא תפסי קדושין וכל היכא דלא תפסי קדושין הוי ממזר. וא"כ מנ"ל דהיכא דלא שייכי קדושין בהו לא לדידיה ולא לאחריני כמו כותי ועבד ויבמה לשוק דהוי ממזר. וכי היכי דלמ"ד דלא הוי ממזר אלא מלאו דשאר. מעובד כוכבים ועבד לא הוי ממזר אע"ג דלא תפיס קדושין משום דלית בהו קדושין כלל (אבל אי הוי ביה קדושין לאחריני הוי ממזר) ה"נ אפילו אי לא בעינן לאו דשאר ומכולן הוי ממזר היינו משום דלדידיה לא תפסי קדושין אבל לאחריני איכא קדושין. אבל עובד כוכבים ועבד דלית בהו קדושין כלל מנ"ל דהוי ממזר דכיון דגלי רחמנא דבכל הלאוין לא תפסי קידושי מרבויא דולא יגלה אין בח"ל דלאו דשאר קולא יותר מח"ל דשאר. דעיקר הדבר תליא בתפיסת קידושין כדמוכח נמי מהא דילפינן בתמורה דקדושין תופסין בח"ל מקרא דלא יחלל חלולין הוא עושה ואין עושה ממזרות. ואי לא תפסי בה קדושין ממזר נמי ליהוי אלמא דלשמעון התימני ור"ע כל דלא תפסי ביה קדושין דמיין לאשת אב אפילו ח"ל מסברא בעלמא א"כ ח"ל דלאו דשאר נמי כיון דלא תפסי בהו קדושין דמיין לאשת אב:

והיה נראה לומר דהא דמשמע לעיל ובתמורה דממזרות תליא בתפיסת קדושין תליא בהני תרי טעמי דאיכא למימר לשמעון התימני או משום דס"ל דלא יגלה בשומרת יבם של אביו מיירי או משום דס"ל נמי כר' יהודה דמיירי באנוסת אביו ודריש מלא יקח עד לא יגלה. וכמו שכתבו התוס' ז"ל לתנא דמתניתין. דלטעמא דקרא מיירי בח"כ ליכא למילף מינה אלא שאר ח"כ אבל ח"ל אפי' אלו שאין קדושין תופסין בהם לא הוי ממזר. אבל לטעמא דמלא יקח עד לא יגלה הוי ממזר איתרבי נמי כל ח"ל דלא תפסי בהו קדושין ולא יגלה לחוד הוא דלא הוי בכלל משום דתפסי ביה קדושין אלא דלפ"ז תיקשי איפכא היכי מוכח מהא דחילולין הוא עושה ואין עושה ממזרות דתפסי בה קדושין דילמא לעולם לא תפסי בה קדושין בכל ח"ל משום דאי עביד לא מהני והא דאין עושה ממזרות היינו משום דמיעט קרא להדיא מלא יקח עד לא יגלה. וי"ל דא"כ לא יחלל למה לי הא בלא"ה שמעינן דלא הוי ממזר מאלמנה לכה"ג מלא יקח עד לא יגלה. אלא ע"כ אתי לאשמעינן דתפסי בה קדושין ומש"ה אין עושה ממזרות. וילפינן מהאי קרא דממזרות תליא בתפיסת קדושין אבל לטעמא דאמרינן הכא דשמעון התימני מוקי לה בשומרת יבם וודאי לא שמעינן אלא בח"כ דהוי ממזר אבל ח"ל אפי' הני דלא תפסי בהו קדושין לא הוי ממזר. וה"ה לר"ע דבעי ח"ל דשאר אבל בח"ל דלאו דשאר לא הוי ממזר אפי' אי לא תפסי בהו קדושין. ומש"ה משומרת יבם נמי לא הוי ממזר. וכ"ת א"כ היכי שמעינן לרבנן ולר"ע דבשאר ח"ל תפסי בהו קדושין י"ל דמכי תהיינה נפקא והדברים ארוכים בזה. ועדיין לא נתבאר ככל הצורך:

וראיתי בירושלמי פרק האשה רבה על הא דתנן התם דהולד ממזר דאמרינן התם דאתיא כר"ע דאמר הבא על סוטתו הולד ממזר הבא על מח"ג הולד ממזר. משמע מזה כשיטת רש"י ז"ל דסוטה ומח"ג לאו ח"ל דשאר הוא. דלשיטת התוס' ז"ל לא שמעינן מינה דמיבמה הוי ממזר דהנהו ח"ל דשאר הם אלא דכבר כתבתי לעיל דלשיטת הירושלמי נראה דלא מחלק בין ח"ל דשאר ובין ח"ל דלאו דשאר ודו"ק:

באדיבות ספריית דיקטה dicta.org.il | רישיון CC BY-SA 4.0

מתני' כל שאר בשר שהוא בלא יבא. כל קורבה שהיא בלאו ואפי' אין בה כרת כגון אנוסת אביו וכרבי יהודה דהויא בלאו דלא יגלה כנף אביו ומחמת קורבה כגון נושא חלוצתו דהוי בלא יבנה והוי לאו דקורבה בלא כרת: כל שחייבין עליו כרת. אבל נושא חלוצתו לא הוי ממזר: לקיים דברי רבי יהושע. לא היה כתוב במגלה אלא ארישא קאי אמר ר''ש בן עזאי לקיים דברי ר' יהושע כו': מאשת איש. חייבי מיתות כו': גמ' וכתיב לא יבא ממזר. וסמיך ליה לא יגלה: דר' יהודה ורבנן. בפרק נושאין על האנוסה (לקמן דף צז.): ולרבי סימאי. בכתובות (דף כט:) וקידושין (דף סח.) מן הכל היה עושה ר''ע ממזרים חוץ מאלמנה לכ''ג שעושה חללין ולא ממזרי' מדקאמר חוץ מאלמנה אלמא אפי' חייבי לאוין שלא מחמת קורבה מרבה כגון מחזיר גרושתו משנישאת וכגן נתינה לישראל דקיימא בלא תתחתן בם (דברים ז) ומשבעה אומות הוא וכגון עמוני שנשא בת ישראל בניו ממזרים: חייבי עשה. מצרי או אדומי קודם ג' דורות דכתיב (דברים כג) דור שלישי יבא להם ולא שני ולאו הבא מכלל עשה עשה והא דר' ישבב נמי בכתובות (שם) בואו ונצוח על עקיבא בן יוסף שהיה אומר כל שאין לו ביאה בישראל הולד ממזר: סבר לה כרבנן. דפליגי אדרבי יהודה בנושאין על האנוסה (לקמן דף צז.) ואמרי האי לא יגלה כנף אביו בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר דהויא ליה אשת אחי אביו ובכרת והאי דהדר כתבה במשנה תורה משום למסמך ליה לא יבא ממזר ולאשמעינן דיש ממזר מחייבי כריתות: ה''ג ורבי יהושע לכתוב רחמנא לא יגלה. כלומר אי בשומרת יבם של אביו משתעי או באנוסת אביו משתעי לכתוב לא יגלה כנף אביו לחודיה ולאשמעינן דיש ממזר מחייבי כריתות לרבנן או מחייבי לאוין לרבי יהודה וכל שכן מאשת אב דהויא בכרת ומיתה: לא יקח. איש את אשת אביו למה לי למכתב אלא ש''מ מדכתביה הא קמ''ל דלא יבא ממזר עלה קאי דמינה הוא דהוי ממזר משום דחייבי מיתות הוא ואלא יגלה כנף אביו לא קאי ואי קשיא כנף אביו למאי כתביה אי בשומרת יבם לעבור עליו בשני לאוין ערות אחי אביך לא תגלה ולאו דלא יגלה כנף אביו ואי באנוסת אביו אשמעינן דאסורה: מלא יקח עד לא יגלה. דהיינו אשת אב הכתובה בין לא יקח ללא יגלה: הכל מודים. ואפילו שמעון התימני: בבא על הנדה. אע''ג דקאי בכרת אין הולד ממזר:

שמעון התימני אומר כו' והלכה כדבריו. אע''ג דאין למדין הלכה מפי גמרא. הכא הלכתא כוותיה דסתמא דפרק האומר (קדושין דף סו: ושם) נראה עיקר דכהאי גוונא קרי הלכתא פסיקתא בבבא קמא (ד' קב.) ובמסכת ע''ז (דף ז: ושם) בההיא דכל המשנה ידו על התחתונה ולעיל בפ' קמא (דף יד. ושם) אמר פשיטא בני חייבי לאוין כשרים נינהו ובפרק שני (לעיל כג.) קאמר רב פפא מסתברא חייבי לאוין תפסי בהו קידושין ולעיל (דף מה.) פסקינן דעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר וכמה אמוראי דאיירי בצרת מחזיר גרושתו ולר''ע לא משכחת לה צרה דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין וכרבי יהושע נמי יש להוכיח דלא קי''ל כוותיה דאמר לעיל (שם:) ושניהם לא למדוה אלא מאשת אב וחייבי כריתות דמו לאשת אבל לכולי עלמא ולעיל בריש פירקין (דף לז.) קאמר ראב''י דהלכתא כוותיה דאין ממזר מספק משמע דהויא ממזר מאשת אח ולעיל (ד' מ:) אמר רב טובי בר קיסנא הבא על צרת חלוצתו הולד ממזר ואפילו רבי יוחנן לא פליג אלא משום דצרה כחלוצה בלאו: רבי יהושע אומר כל שחייבין עליו כו'. יש מגיהים ר' יהודה במקום רבי יהושע דבפרק עשרה יוחסין (קדושין דף עד:) גבי כל האסורין לבא בקהל מותרים לבא זה בזה ור' יהודה אוסר ומפרש עלה דר' יהודה סבר דממזר מאחותו לא הוי ממזר אלא מאשת איש ופריך עלה תנינא מהך דהכא ואין נראה דהיאך היה בן עזאי אומר לקיים מילתיה דר' יהודה והא קשיש מיניה טובא דהא בן עזאי תלמיד חבר הוה לרבי עקיבא כדאמר במי שמת (ב''ב ד' קנח:) ור' יהודה מתלמידי בתראי דר' עקיבא הוה ועוד דר' יהודה סבר כרבי עקיבא דיש ממזר מחייבי לאוין כדפרישית לעיל (ד' מז.) גבי ההוא דאתא לקמיה דרבי יהודה וכדאמר בפ' ארבע מיתות (סנהדרין ד' נג: ושם) אלא ודאי ר' יהושע גרסינן והתם פריך תנינא משום דהוה ליה למיתני וכן היה רבי יהודה אומר כדבריו אי הוה סבר כר' יהושע ומיהו התם דפריך תנינא הוה מצי למיפרך טפי שפיר דלא אפשר לומר דלר' יהודה ממזר מאחותו לא הוי ממזר כיון דמוקי קרא באנוסת אביו וסבר כר''ע דיש ממזר מחייבי לאוין: איש פלוני ממזר מאשת איש כו'. תימה דלא נקט חייבי מיתות ב''ד סתם ואי משום דמעשה שהיה כך היה א''כ מנ''ל דהוי כר' יהושע וי''ל דנקט אשת איש לרבותא דאע''פ שהוא קל משאר חייבי מיתות דהוי בחנק ויש לה היתר בחיי אוסרה: וכתיב לא יבא ממזר. וא''ת והא מפסיק קרא דלא יבא פצוע דכא בינתים וי''ל דכיון דלאו בני בנים נינהו ולא שייך מינייהו ממזר לא חשיב הפסק: לכתוב רחמנא או לא יקח או לא יגלה. בקונטרס גרס לכתוב רחמנא לא יגלה ופי' דמלא יגלה לחודיה שמעינן דיש ממזר מחייבי כריתות לרבנן או מחייבי לאוין לר' יהודה לא יקח איש את אשת אביו למה לי למכתב אלא ש''מ מדכתביה דלא יבא ממזר עליה קאי דמיניה הוא דהוי ממזר משום דחייבי מיתות ב''ד הוא אבל אלא יגלה לא קאי ובין לא יקח עד לא יגלה היינו אשת אב הכתובה בין לא יקח ללא יגלה וקשה חדא שמוחק הספרים ועוד דבין לא יקח עד לא יגלה לא משמע כפירושו דקאי על אשת אב הכתובה בינתים ועוד אמאי כתב לא יגלה גבי ממזרות ועוד בחייבי מיתות דקילי כמו אשת איש מנ''ל דהוי ממזר ועוד דליליף ר' יהושע שאר חייבי כריתות מהיקישא דר' יונה ונראה לר''י כגירסת הספרים דגרסי לכתוב רחמנא או לא יקח או לא יגלה דמלא יקח נמי שמעינן כריתות דהא דומיא דאשת אב דלא תפסי בה קידושין דהא בהא תליא כדפיר' לעיל (ד' מד: ד''ה עשאה) או מהיקישא דרבי יונה אתו דאיתקיש כל העריות כדאמרי' בריש הבא על יבמתו (לקמן ד' נד:) ומדכתב תרוייהו ש''מ דמלא יקח היינו חייבי סקילה עד לא יגלה דהיינו חייבי כריתות הוי ממזר ואתא לרבויי כל חייבי [כריתות] ומיתות קלות וסבר כרבנן דבשומרת יבם הכתוב מדבר ולא הוי לא יגלה בכלל דאי הוי בכלל לא לכתוב אלא לא יגלה ושמעון התימני נמי ה''מ למימר דסבר כר' יהודה דאמר באנוסת אביו הכתוב מדבר ומלא יקח עד לא יגלה הוי הולד ממזר ואין לא יגלה בכלל אלא דניחא ליה למימר דסבר כרבנן ולפירוש ר''י צ''ל לתנא דפירקין קמא דסבר כרבי יהודה דאמר באנוסת אביו הכתוב מדבר וסבר נמי דאין ממזר מחייבי לאוין דמלא יקח עד לא יגלה הוי ממזר ואין לא יגלה בכלל: הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה. פירש בקונטרס אפי' לר' עקיבא דפליג ארבנן דמתניתין במחזיר גרושתו וקאמר דהולד ממזר אע''ג דלאו חייבי לאוין דשאר הוא הכא בסוטה מודה וקשה לר''ת דא''כ ה''ל לאתויי לעיל (ד' מד.) גבי משנה דמחזיר גרושתו ועוד אי קאי הכל מודים למ''ד אליבא דר' עקיבא דהוי ממזר אפילו מחייבי לאוין שאין דשאר הא ע''כ הוי ממזר לרבי עקיבא מיבמה לשוק לשום תנא כדאמר בפ''ק (לעיל ד' יד.) דאמר ר' אלעזר אע''פ שנחלקו ב''ש וב''ה בצרות מודים שאין ממזר כו' וקאמר לאפוקי מדרבי עקיבא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין משמע בהדיא דלר' עקיבא הוי ממזר משומרת יבם ועוד אמר בפרק עשרה יוחסין (קדושין דף עה:) גבי כותים שהיו מייבמים את הארוסות ופוטרים הנשואות ורבי עקיבא לטעמיה דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין ובפרק האשה רבה (לקמן ד' צב. ושם) גבי אשה שהלך בעלה ובנה למדינת הים קאמר זו דברי רבי עקיבא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין אבל חכמים אומרים דאין ממזר מיבמה ולימא אין ממזר מחייבי לאוין האי תנא הך תנא דר''ע הוא דמחייבי לאוין דשאר הוא דהוי ממזר מחייבי לאוין גרידא לא הוי ממזר משמע בהדיא דלמאן דלא בעי אליבא דרבי עקיבא שיהא לאו דשאר הוי ממזר מיבמה לשוק ושם נפרש בעזרת השם מנא ליה דאתיא כרבי עקיבא דלמא אתיא אפילו כרבנן והוי ממזר מדרבנן ונראה לר''ת דמחזיר גרושתו וסוטה הוו חייבי לאוין דשאר שאינם אסורים אלא משום אישות ואליבא דתנא

הדירוג היומי

איך היה הלימוד?

כמה מאמץ דרש ממך הדף? אין תשובה נכונה - הניסיון עוזר ללומדים הבאים.

בחר רמת קושי

מומלץ להירשם על מנת לשמור את התגובה בחשבון הפרטי שלך.

הערה אישית

פרשנים

שיעורים זמינים
טוען שיעורים…

בחירת עמוד

חיפוש בעמוד