דלג לתוכן

יבמות סא ע"ב - Steinsaltz

and he has children, he may not marry a sexually underdeveloped woman, as she is the zona about whom it is stated in the Torah that a priest may not marry her. It is priests who were commanded not to marry a zona, but Israelites were not commanded this. It is due to that reason that he taught the first clause of the mishna about a priest, even though that halakha applies equally to Israelites.

Rav Huna said: What is the reason for the opinion of Rabbi Yehuda? As it is written: “And they shall eat, and not have enough, they shall commit harlotry, and shall not increase” (Hosea 4:10). He expounds the verse as follows: Any intercourse that does not have the possibility to increase the population because the woman is incapable of having children, is nothing other than licentious sexual intercourse.

§ It is taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: A priest may not marry a minor. Rav Ḥisda said to Rabba: Go and investigate this halakha, as in the evening Rav Huna will ask you the reason for Rabbi Eliezer’s ruling. He went and investigated it, and arrived at the following conclusion: Rabbi Eliezer holds in accordance with the opinion of Rabbi Meir, and he also holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.

Rabba explains: He holds in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who says that one must be concerned for the minority. Rabbi Meir does not allow one to assume that an unknown case is similar to the majority of cases. Consequently, one must take into account the possibility that a minor will turn out to be sexually underdeveloped, although this will not be true of most individuals. And he also holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who said that a sexually underdeveloped woman is a zona and therefore forbidden to a priest.

The Gemara challenges Rabba’s explanation: And does Rabbi Eliezer hold in accordance with the opinion of Rabbi Meir? Isn’t it taught in a baraita: A boy minor and a girl minor may not perform ḥalitza or levirate marriage; this is the statement of Rabbi Meir. The Rabbis said to Rabbi Meir: You spoke well when you said that they may not perform ḥalitza, as the term “man” is written in the passage of ḥalitza (Deuteronomy 25:7–10), which limits the halakha to an adult male, and we compare a woman to a man and therefore limit ḥalitza to an adult woman. However, what is the reason that they may not perform levirate marriage?

Rabbi Meir said to them: A boy minor may not perform levirate marriage lest he be found to be a eunuch, i.e., one who is incapable of fathering children for his late brother. Similarly, a girl minor may not perform levirate marriage lest she be found to be sexually underdeveloped when she grows up. In either case, the mitzva of levirate marriage does not apply, and they turn out to have encountered a forbidden relative. And it was taught in a different baraita: A girl minor enters into levirate marriage but does not perform ḥalitza; this is the statement of Rabbi Eliezer. This proves that Rabbi Eliezer disagrees with Rabbi Meir and is not concerned that a girl may turn out to be sexually underdeveloped.

The Gemara continues to challenge Rabba’s explanation of Rabbi Eliezer’s ruling. And does Rabbi Eliezer hold in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda? Wasn’t it is taught in a baraita: The zona forbidden to a priest is as the name zona implies, i.e., a married woman who committed adultery; this is the statement of Rabbi Eliezer. Rabbi Akiva says: A zona is a woman, even an unmarried woman, who is available to all, i.e., she has intercourse with whoever is interested. Rabbi Matya ben Ḥarash says: Even if her husband went to make her drink the bitter waters after she disregarded his warning not to seclude herself with a certain man, and he had intercourse with her on the way, he has thereby caused her to become a zona because she was forbidden to him at the time, despite the fact that she is his wife.

Rabbi Yehuda says: A zona is a sexually underdeveloped woman. And the Rabbis say: The term zona applies only to a female convert, a freed maidservant, and one who engaged in licentious sexual intercourse. Rabbi Elazar says: Even in the case of an unmarried man who had intercourse with an unmarried woman not for the purpose of marriage, he has thereby caused her to become a zona. This baraita proves that Rabbi Eliezer does not agree with Rabbi Yehuda.

Rather, Rav Adda bar Ahava said that Rabbi Eliezer’s ruling that a priest may not marry a minor must be explained differently: Here we are dealing with a High Priest, and the problem is as follows: When can he acquire her as his wife? Only when she is grown up. However, if they had started living together as husband and wife when she was a minor, then when she is grown up and the marriage can legally take effect, she is already a non-virgin, and a High Priest is commanded to marry a virgin.

Rava said: This explanation is without reason. If her father betrothed her to her husband, her husband acquired her from that time, as betrothal that a father carries out on his daughter’s behalf when she is a minor is effective by Torah law. And if the minor betrothed herself, is this Rabbi Eliezer’s opinion and not that of the Rabbis? The Rabbis would certainly agree that a High Priest may not marry a minor under these circumstances.

Rather, Rava said: Actually, Rabbi Eliezer’s ruling includes a common priest, and the reason he cannot marry a minor is that we are concerned lest she be seduced by another man, due to her tender age and naïveté, while married to him. The Gemara asks: If so, the same concern should apply to an Israelite also. The Gemara answers: The seduction of a minor is considered rape, and a rape victim remains permitted to her husband in a case where she is married to an Israelite, but not if she is married to a priest.

Rav Pappa said: Rabbi Eliezer’s ruling applies specifically to a High Priest, and it is the opinion of this tanna, as it is taught in a baraita that when the verse states: “A virgin of his own people shall he take for a wife [isha]” (Leviticus 21:14), one might have thought a High Priest may marry a minor; the verse therefore states that he must marry a woman [isha], i.e., an adult. If he must marry a woman, one might have thought it means a grown woman. The verse therefore states that he must marry a virgin, which excludes a grown woman, who is considered only a partial virgin because her hymen is not fully intact. How so? He must marry a woman who has left the class of minority but who has not yet reached the class of grown womanhood, i.e., he must marry a maiden.

Rav Naḥman bar Yitzḥak said: It is the opinion of this tanna, as it is taught in a baraita: The High Priest must marry a virgin, and the term virgin refers only to a maiden. And a verse similarly states: “And the maiden was very fair to look upon, a virgin, and no man had known her” (Genesis 24:16).

The baraita cited above mentioned that Rabbi Elazar says: In the case of an unmarried man who had intercourse with an unmarried woman not for the purpose of marriage, he has caused her to become a zona. Rav Amram said: The halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Elazar.

MISHNA: A man may not neglect the mitzva to be fruitful and multiply unless he already has children. Beit Shammai say: One fulfills this mitzva with two males, and Beit Hillel say: A male and a female, as it is stated: “Male and female He created them” (Genesis 5:2).

GEMARA: The Gemara infers from the mishna’s wording that if he already has children he may neglect the mitzva to be fruitful and multiply, but he may not neglect the mitzva to have a wife. This supports what Rav Naḥman said in the name of Shmuel, who said: Even if a man has several children, it is prohibited to remain without a wife, as it is stated: “It is not good that the man should be alone” (Genesis 2:18).

And some say a different version of the inference from the mishna: If he already has children, he may neglect the mitzva to be fruitful and multiply and he may also neglect the mitzva to have a wife. Shall we say this is a conclusive refutation of what Rav Naḥman said that Shmuel said? The Gemara responds: No, it means that if he does not have children he must marry a woman capable of bearing children, whereas if he has children he may marry a woman who is not capable of bearing children. A practical difference between a man who has children and one who does not is whether he is permitted to sell a Torah scroll in order to marry a woman capable of having children. This is permitted only for one who does not yet have children.

§ The mishna states that Beit Shammai say that one fulfills the mitzva to be fruitful and multiply when he has two males. The Gemara asks: What is the reason of Beit Shammai? The Gemara answers: We learn this from Moses as it is written: “The sons of Moses, Gershom and Eliezer” (I Chronicles 23:15). Since Moses did not have any other children, two sons must be sufficient to fulfill the mitzva. And the reason of Beit Hillel is that we learn from the creation of the world, as mankind was created male and female. The Gemara asks: And Beit Shammai, let them learn from the creation of the world as well. The Gemara answers that Beit Shammai could say to you: We do not derive a case where it is possible

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף סא - ב

והסיפא אינה מדברת אלא רק בכהנים, דא"זונה" - כהנים בלבד הוא דמפקדי, שנצטוו להיות אסורים בה. ואילו כל ישראל - לא מפקדי, לא הצטוו להאסר בזונה.

ומשום הכי, קתני גם בתחלת המשנה כהן.

אמר רב הונא: מאי טעמא דרבי יהודה הסובר שאיילונית זונה היא?

דכתיב "אכלו ולא ישבעו, הזנו ולא יפרוצו".

ודריש לה מלשון "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה" [מהר"ב רנשבורג].

ומכאן למדו שכל ביאה שאין בה פריצה, של התרבות - אינה אלא בעילת זנות. [1]

תניא: רבי אליעזר אומר: כהן לא ישא את הקטנה, ומפרש טעמא ואזיל.

אמר ליה רב חסדא לרבה: פוק, [2] עיין בה, היות דלאורתא - בעי לה רב הונא מינך [צא ועיין בטעמו של רבי אליעזר, האוסר לכהן לישא את הקטנה, כי לעת ערב ישאלך רב הונא לטעמו של דבר]!

נפק רבה עיין בה, והסביר טעמו:

רבי אליעזר סבר לה כרבי מאיר, וסבר לה כרבי יהודה.

ומבארת הגמרא:

סבר לה רבי אליעזר כרבי מאיר בכך דחייש שחושש רבי מאיר למיעוטא.

וכאן יש מיעוט של הנשים שהן איילוניות [כמבואר בהמשך הסוגיא], ולכן יש לחוש בנישואי קטנה שמא איילונית היא. [3]

ואם אכן איילונית היא, הרי אסורה היא לכהן.

כי סבר לה רבי אליעזר גם כרבי יהודה דאמר: איילונית - זונה הויא!

ותמהה הגמרא על דברי רבה שתי תמיהות: א. וכרבי מאיר - החושש למיעוט איילוניות - מי סבר לה רבי אליעזר?!

והתניא: קטן וקטנה [או קטנה] לא חולצין ולא מייבמין, דברי רבי מאיר, כדמפרש טעמא ואזיל.

אמרו לו לרבי מאיר: אכן יפה אמרת שאין הקטן או הקטנה חולצין.

כי "איש" כתיב בפרשה, שנאמר "ואם לא יחפוץ "האיש" לקחת את יבמתו, ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים, וחלצה נעלו".

ומקשינן, ואנו מקישים את האשה לאיש. כדכתיב "ואם לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו ועלתה יבמתו" [רש"י לקמן קה ב].

ומהיקש זה אנו לומדים שאף האשה אינה חולצת כשהיא קטנה.

אלא, מאי טעמא אתה סובר שקטן וקטנה אין מיבמין?

[אמר להם] רבי מאיר: קטן אינו מיבם - שמא ימצא סריס.

וקטנה אינה מתיבמת - שמא תימצא איילונית.

ונמצאו פוגעין בערוה של אשת אח.

שהרי אמרה תורה בפרשת יבום "והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת, ולא ימחה שמו מישראל". ודרשו חכמים:

"אשר תלד" - פרט לאיילונית שאינה יולדת.

"ולא ימחה שמו" - פרט לסריס ששמו מחוי [לעיל כד א].

ומסיימת הגמרא את ההוכחה שרבי אליעזר אינו סובר כרבי מאיר החושש למיעוט איילוניות:

והרי תניא: קטנה מתיבמת ואינה חולצת, דברי רבי אליעזר.

הרי מוכח, מזה שאמר רבי אליעזר שקטנה מתיבמת, שאין הוא חושש למיעוט איילוניות, ואיך אתה אומר שרבי אליעזר סובר כרבי מאיר, החושש למיעוט?! [4]

ב ותמיהה שניה יש על דברי רבה: וכרבי יהודה - האוסר נישואי כהן לאיילונית - מי סבר לה רבי אליעזר?!

והתניא: "זונה" האמורה בתורה, היא זונה [התועה מתחת בעלה], כשמה!

כלומר, אין זונה אלא המנאפת תחת בעלה, שתועה ממנו לאחרים, דברי רבי אליעזר. [5]

רבי עקיבא אומר: זונה - זו אשה מופקרת, שמפקירה עצמה לכל אדם [אבל פנויה המזנה פעם אחת, אינה זונה].

רבי מתיא בן חרש אומר: אפילו אם קינא לה בעלה שלא תיסתר עם אחר, והלכה ונסתרה, והלך בעלה לבית דין הגדול כדי להשקותה מי סוטה, ובא עליה בדרך, לאחר שנאסרה עליו מדין סוטה - הרי עשאה בכך זונה, הואיל ונבעלה לפסול לה. [6]

רבי יהודה אומר: זונה - זו איילונית [והוא התנא קמא שבמשנתנו].

וחכמים אומרים: אין זונה אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות, [והן דברי חכמים שבמשנתנו]. [7]

רבי אלעזר אומר: פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות אפילו פעם אחת - עשאה זונה.

ואם כן, מוכח שרבי אליעזר סובר לא כרבי מאיר, ולא כרבי יהודה.

וצריכים אנו לחפש טעם חדש לדבריו, שאמר, כהן לא ישא את הקטנה.

אלא - מכח קושיות אלו על ביאורו של רבה בדברי רבי אליעזר - אמר רב אדא בר אהבה לבאר טעמו של רבי אליעזר, שכהן לא ישא את הקטנה:

הכא, בכהן גדול עסקינן, שאסור לו לשאת קטנה משום איסור "בעולה" - שהרי לאימת קני לה הכהן הגדול [אימתי נעשית הקטנה לאשתו מן התורה], רק לכי גדלה, לכשתגדל, היות וקידושי קטנה לאו כלום הן.

ואם כן בשעה שתגדל, ותעשה לאשתו - כבר בעולה היא, על ידי הביאות שבא עליה כשהיתה קטנה, שהן אינן אלא ביאות פיתוי, והיא נאסרת עליו מדין "מפותת עצמו", שהיא אסורה עליו.

אמר רבא: מכלי לב [כמו "מבלי לב"], שאין טעם וסברא לדבר זה שאמרת!

שהרי ממה נפשך, באיזה אופן אוסר רבי אליעזר לכהן גדול לישא את הקטנה:

אי מדובר באופן דקדשה אבוה, שקידש אותה אביה, שהוא זכאי לקדש את בתו הקטנה, הרי כבר מההיא שעתא [מאותה שעה] שקידשה, קני לה, קנויה היא לו לאשה מן התורה, ואין היא מפותת עצמו.

ואי דקדשה נפשה [שהיא קידשה את עצמה מבלי אביה], וכי יתכן לומר הא רבי אליעזר בלבד הוא שסובר לא ישאנה, ולא רבנן!?

והרי ודאי שבאופן כזה, אפילו רבנן מודים לאסור אותה לכהן גדול, שהרי בעולה היא. והאיך אמר התנא בברייתא: "רבי אליעזר אומר" כהן לא ישא את הקטנה, ומשמע שחכמים אינם מודים לו! [8]

אלא, אמר רבא, כך יש לבאר דברי רבי אליעזר:

לעולם, מדבר רבי אליעזר בכהן הדיוט. ואסור לו לשאת את הקטנה כי חיישינן שמא מתוך שאין בה דעת, תתפתה ותזנה עליו לאחר שישאנה, ותיאסר עליו, והוא אינו יודע מכך.

ותמהינן: אי הכי, שאתה חושש שמא תזנה תחתיו בגלל קטנותה - ישראל נמי לא ישא את הקטנה בגלל החשש הזה!

ומשנינן: פיתוי קטנה שאין לה דעת - אונס הוא.

ואונס בישראל הרי מישרא שרי לבעלה.

אך כהן לא ישאנה, שהרי עליו היא אסורה אף אם נבעלה באונס.

רב פפא אמר, כך יש לבאר דברי רבי אליעזר:

הכא בכהן גדול עסקינן.

והאי תנא הוא, שאסר קטנה לכהן גדול מגזירת הכתוב: [9]

דתניא: כתיב בכהן גדול "כי אם בתולה מעמיו יקח אשה".

יכול ישא כהן גדול את הקטנה, שגם היא בתולה?

תלמוד לומר: "אשה", ולא קטנה, שאינה נקראת אשה.

אי אשה - יכול ישא אפילו בוגרת?

תלמוד לומר: "בתולה". בתולה, ולא בוגרת שכלו מקצת בתוליה.

הא כיצד? יצתה אשתו של כהן גדול מכלל קטנות, ולכלל בגרות לא באתה. וזו היא הנערה. [10]

רב נחמן בר יצחק אמר לבאר דברי רבי אליעזר:

הכא בכהן גדול עסקינן, והאי תנא הוא:

דתניא: כתיב "כי אם בתולה בעמיו יקח אשה".

אין "בתולה" אלא נערה.

וכן הוא אומר אצל רבקה: "והנערה טובת מראה מאד, בתולה". [11]

שנינו בברייתא: רבי אלעזר אומר: פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות - עשאה זונה!

אמר רב עמרם: אין הלכה כרבי אלעזר.

מתניתין:

לא ייבטל [12] אדם מפריה ורביה, אלא אם כן יש לו שני בנים.

ובאיזה בנים מקיים אדם מצות פריה ורביה?

בית שמאי אומרים: שני זכרים. אבל לא זכר ונקבה. [13] ובגמרא יתבאר טעמם.

ובית הלל אומרים: זכר ונקבה.

שנאמר בבריאת העולם "זה ספר תולדות אדם, ביום ברוא אלהים אדם - זכר ונקבה בראם. [14]

גמרא:

שנינו במשנה: לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא אם כן יש לו בנים:

ומדייקת הגמרא מלשון המשנה, ששנתה: לא יבטל אדם "מפריה ורביה" אלא אם כן יש לו בנים, ולא שנתה: לא יבטל אדם "מאשה", אלא אם כן יש לו בנים:

הא אם יש לו בנים - רק מפריה ורביה הוא דבטיל.

אבל מלשאת אשה לא בטיל, אלא צריך אדם לישא אשה, אלא שאינו צריך לחזר אחר אשה ראויה לבנים.

מסייעא ליה משנתנו, לרב נחמן אמר שמואל, דאמר: אף על פי שיש לו לאדם כמה בנים, הרי זה אסור לעמוד בלא אשה. שנאמר "לא טוב היות האדם לבדו". [15]

ואיכא דאמרי, שיש לדייק מממשנתנו להיפך מדינו של של שמואל:

הא יש לו בנים - בטיל מפריה ורביה, ובטיל נמי מאשה. [16]

והוינן בה: נימא תיהוי משנתנו תיובתא דרב נחמן אמר שמואל, הסובר שאפילו אדם שקיים פריה ורביה לא יעמוד בלא אשה?!

ומשנינן: לא כאשר דייקת, שאם יש לו בנים שוב אינו צריך לישא אשה. [17] אלא:

אם אין לו בנים - נושא אשה בת בנים [ראויה לילד בנים].

ואם יש לו בנים - נושא אשה דלאו בת בנים. אבל בלא אשה, לא יעמוד.

ומיהו, אף כשיש לו בנים, מצוה עליו שישא אשה בת בנים.

ויש נפקא מינה בין מי שיש לו בנים למי שאין לו בנים, לגבי למכור ספר תורה בשביל בנים.

שאין לעשות כן, אלא אם כן אין לו בנים, ואינו מוצא אשה אם לא שימכור את ספר התורה שיש לו, לצורך הוצאות נשואיו.

אבל אם יש לו בנים, לא ימכור ספר תורה בשביל אשה בת בנים, אלא ישא אשה שאין לה בנים [נתבאר על פי פירושם השני של התוספות].

שנינו במשנה: בית שמאי אומרים, שני זכרים:

והוינן בה: מאי טעמייהו דבית שמאי?

ומשנינן: ילפינן ממשה, שפירש מן האשה [כמבואר לקמן] אחר שהיו לו שני בנים.

דכתיב "בני משה - גרשום ואליעזר".

וטעמם של בית הלל הסוברים שמצות פריה ורביה מתקיימת בזכר ונקבה: היות וילפינן מברייתו של עולם [מאדם וחוה] שנאמר בהם "זכר ונקבה בראם".

ומקשינן: ובית שמאי - לילפי [ילמדו אף הם] מברייתו של עולם?!

ומשנינן: אין דנין אפשר - כגון כל אדם שיש לו שני זכרים, ואפשר להם לישא אשה משאר הנקבות שבעולם -


הערות

[1] ואולם קטנה שאינה ראויה לבנים מותר בה אף הכהן, הואיל ועתידה היא לבוא לכלל פריצה, מה שאין כן איילונית שאינה באה לעולם לכלל פריצה, תוספות.

[2] שנינו במשנה באבות [ב ט]: אמר להם: "צאו" וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם. וכתב התוספות יום טוב: כדאמרינן בעלמא: נפק דק ואשכח, והמכוון בכל זה יציאת השכל והשתוטטו להתבונן בעיון ולהשכיל היטב, וזהו לשון "וראו" כמו "ולבי ראה הרבה חכמה", ציין לדבריו בגליון הש"ס גיטין כז א.

[3] אבל גדולה, כיון שהביאה שתי שערות בהכרח שאינה איילונית.

[4] כתב רש"י: ואינה חולצת, דאינה נפטרת לשוק בחליצתה דאין מעשה קטנה כלום, אבל מתייבמת, ותגדל אצלו ותתקיים מצות יבום.

[5] ראה עוד כעין זה ברש"י לעיל נו ב ד"ה בעלה. והמאירי כתב: אין זונה אלא מאשת איש, כשם "זונה", שפירושו, שהיא סרה ממקום הראוי לה למקום שאין ראוי לה, על דרך "וזנה אחרי אלהי נכר הארץ" [דברים לא טז].

[6] מלשון המאירי נראה, שעיקר חידושו של רבי מתיא בן חרש הוא, שאפילו אם נבעלה באיסור לבעלה ולא לזר, בכל זאת הרי היא זונה. וראה בחזון איש [אהע"ז טו א] שכתב כן בתוך דבריו, לפרש דברי רבי מתיא בן חרש "וכל שכן לגבי בעלה, דלא שייך למיקרי ביאה של זנות, דלא תפסי בה קדושין, ואפילו הכי עשאה זונה" [וראה עוד שם שהוסיף דברים בביאור דברי רבי מתיא]. ולפי מה שנתבאר בהערות שעל המשנה - לפי אחת השיטות בדברי חכמים שבמשנה ובברייתא זו, החלוקים על רבי מתיא בן חרש - שאין זונה אלא כשנבעלה למי שזר אצלה מעיקרא, ורק כאשר הוא זר ולא היא, הרי שחידש עוד רבי מתיא בן חרש: אפילו זו שנבעלה למי שאינו זר אצלה מעיקרא, והיא הזרה, ולא הוא, אף היא נעשית זונה, [וראה ברשב"א ע א ד"ה פצוע דכא, שהביא מדברי רבי מתיא בן חרש, שאינו סובר דבעינן זר אצלה מעיק רא]. ב. הקשה רבינו עקיבא איגר: והרי אשה זו כבר נאסרה לכהן משעת קינוי וסתירה, וכיון שבא עליה בדרך הרי אין הבעל מנוקה מעוון, ואין המים בודקין את אשתו כדלעיל דף נח, ולעולם תהא באיסורה לכהן משום הקינוי והסתירה, ולמה לי איסור משום זונה?! ואולי יש ליישב דנפקא מינה לענין מלקות, כי משום הקינוי והסתירה אינו לוקה כשנבעלה לכהן. וסיים: ועדיין צריך תלמוד, [ובעונג יום טוב אהע"ז סימן קעב דחה תירוץ זה, וראה שם תירוץ אחר, ומה שלמד מזה, ועיין עוד בספר מקור ברוך, מה שדן בדברי הרע"א].

[7] כתב רש"י: ושנבעלה לפסול לה, כגון לאחד מכל העריות, וכגון בת ישראל לנתין וממזר, וראה מה שנתבאר בזה בהערות במשנתנו. והרע"ב כתב: כגון חייבי לאוין או חייבי עשה, וכל שכן חייבי כריתות וחייבי מיתות בית דין. וראה תוספות יום טוב בדין בעולה לכהן גדול אם עשאה זונה. ויתכן לבאר את כוונת רש"י, שהביא שתי דוגמאות אלה, ולא כתב: שנבעלה לחייבי כריתות ולחייבי לאוין [וכלשון הרע"ב], על פי אותן שיטות הסוברות בדעת רש"י, שזונה מחייבי לאוין הרי היא נלמדת מ"ובת כהן כי תהיה לאיש זר", ואינה מעיקר שם זונה. ולפי שיטות אלו, אין זונה מחייבי לאוין, אלא: כשהוא זר מעיקרא, וגם הוא הזר ולא היא. וכמו שנתבאר לעיל בהערות. וזהו שכתב רש"י שני אופנים בזונה. האחד: כשהוא מחייבי כריתות, שהיא זונה כיון שלא תפסי בהו קידושין, ובזה אין חילוק כלל, שלעולם זונה היא. והשני: כשנבעלה לנתין או לממזר, שהוא זר אצלה מעיקרא, והזרות תלויה בו.

[8] ביאר המשנה למלך [איסורי ביאה יז טו]: לפי שיטת הרמב"ם שאין האיסור על בעולה אלא על ידי קדושין, אם כן אין היא אסורה עליו עד שתגדל. ולשיטות החולקים על הרמב"ם, וסוברים שביאה לבד אסורה בבעולה ואפילו שלא על ידי קדושין, אם כן צריך להוציאה מיד, ראה שם. ובמנחת חינוך מצוה רעב ד"ה ודע.

[9] וכן פסק הרמב"ם [איסורי ביאה יז יג], ואילו במנחת חינוך מצוה רעב ד"ה משתבגר, הביא על זה את דברי הגמרא לעיל נח ב "כהן גדול שקידש את הקטנה ובגרה תחתיו, מהו", וברש"י שם שכתב: מצותו בקטנה או בנערה, דמכל זה נראה שאין הלכה כרבי אליעזר.

[10] לשון הרמב"ם.

[11] כתבו התוספות, שמדרשות חלוקים הם בת כמה היתה רבקה אמנו באותה שעה. כי בסדר עולם מבואר שהיתה בת שלש שנים, ואילו כאן משמע שהיתה נערה. ומן הספרי מוכח, שהיתה בת י"ד שנים. אבל הראשונים כתבו, שאת הספרי יש ליישב עם הגמרא שלנו, כי יש לומר: אכן בת י"ד שנים היתה "אבל לא הביאה סימנים ונערה היתה" [לשון הריטב"א]. כלומר, לא הביאה סימנים אלא סמוך לאותו זמן, ועדיין לא עברו ששה חדשים שבין נערות לבגרות.

[12] מלת "יבטל", היו"ד בחיריק והבי"ת בקמץ והטי"ת דגושה, תוספות יום טוב.

[13] ברש"י שלפנינו איתא: אבל לא זכר ונקבה, אבל הרשב"א והמאירי הביאו בשם רש"י: כל שכן זכר ונקבה.

[14] נחלקו הראשונים, אם לדעת בית הלל דוקא זכר ונקבה, או גם שני זכרים, ראה בזה ברמב"ם ברשב"א בריטב"א ובתוספות סב ב ד"ה וכל שכן, שסוברים דוקא זכר ונקבה. ובמאירי הביא שיטות ראשונים הסוברים שכל שכן שני זכרים. וכתב הרשב"א הטעם בזה: לפי שאין ישובו של עולם בזכרים ולא בנקבות.

[15] נחלקו הראשונים בדין זה, יש הסוברים איסור דאורייתא הוא, והרמב"ן במלחמות נסתפק בזה. ויש הסוברים שהאיסור הוא משום הרהור, וקרא אסמכתא בעלמא [ראה מקורות בהגהות הגר"א יפהן זצ"ל לריטב"א הנדמ"ח עמוד תקעד ציון 889*].

[16] כתבו התוספות: לפי לשון זה, כך הוא הדיוק: הואיל ושנינו "לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא אם כן יש לו בנים", ולא שנו: "לא ישא אדם אשה שאינה בת בנים אלא אם כן יש לו בנים" - ולשון זה היה משמע שנושא הוא אשה בכל אופן, אלא מאחר ויש לו בנים הרי הוא נושא אשה שאינה בת בנים - הרי משמע: אם יש לו בנים אינו נושא אשה כלל.

[17] ביאר המהרש"א הטעם שאינו חושש התרצן לדיוק שמכחו הקשה המקשן, מפני שאינו דיוק גמור, כיון שיש לדייק בהיפוך. וכפי הלשון הראשון.

ויש לו בנים לא ישא אילונית, שהיא זונה האמורה בתורה. שעל הזונה כהנים הוא דמפקדי [שנצטוו] ואילו ישראל לא מפקדי [נצטוו], משום הכי [כך] קתני [שנה] דין זה בראש המשנה העוסקת בכהן, ואולם באמת גם ישראל אסור באיילונית מטעם זה.

אמר רב הונא: מאי טעמא [מה הטעם] של ר' יהודה — דכתיב [שנאמר]: "ואכלו ולא ישבעו הזנו ולא יפרצו" (הושע ד, י), והוא מדייק מן הכתוב ומפרש: כל ביאה שאין בה פירצה, כלומר, שאין בה תוספת, פריה ורביה — אינה אלא בעילת זנות.

א תניא [שנויה ברייתא], ר' אליעזר אומר: כהן לא ישא את הקטנה. אמר ליה [לו] רב חסדא לרבה: פוק [צא] עיין בה בהלכה זו, כיון דלאורתא בעי לה [שבערב ישאל אותך] רב הונא מינך [ממך] את טעם הדבר. נפק [יצא] עיין בה והגיע למסקנה זו: ר' אליעזר סבר לה [סבור הוא] כשיטת ר' מאיר, וסבר לה [וסבור הוא] כשיטת ר' יהודה.

כיצד: סבר לה [סבור הוא] כשיטת ר' מאיר דחייש למיעוטא [שחושש למיעוט] ואינו סומך על הרוב, ולכן אף שהאיילוניות הן מיעוט, מכל מקום בכל קטנה יש חשש שמא היא מן המיעוט ואיילונית היא. וסבר לה [וסבור הוא] כשיטת ר' יהודה, שאמר: אילונית זונה הויא [היא].

ושואלים: וכשיטת ר' מאיר מי סבר לה [האם סבור הוא]? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: קטן וקטנה לא חולצין ולא מיבמין, אלו דברי ר' מאיר. אמרו לו לר' מאיר: יפה אמרת שאין חולצין, משום ש"איש" כתיב [נאמר] בפרשה של חליצה (דברים כה, ז. ושם ט), ו"איש" פירושו גדול, ומקשינן [ומקישים, משווים אנו] אשה הנחלצת לאיש כפי המפורש שם שהכוונה לגדול. אלא מאי טעמא [מה הטעם] אין מיבמין?

אמר להם: קטן — שמא ימצא סריס, שאיננו יכול להקים זרע לאחיו, ואין בו מצות ייבום, וקטנה — שמא תמצא אילונית, שאף בה אין מצות ייבום, ונמצאו פוגעין בערוה לפי שהיתה זו ביאה אסורה שלא הותרה מפני המצוה. ותניא [ושנינו בברייתא אחרת]: קטנה — מתייבמת ואינה חולצת, אלו דברי ר' אליעזר, ומשמע שאין ר' אליעזר חושש למיעוט.

ועוד: וכשיטת ר' יהודה מי סבר לה [האם סבור הוא]? והתניא [והרי שנינו בברייתא]: "זונה" האמורה באיסורי כהונה — זונה היא כשמה, כלומר, אשת איש שזינתה תחת בעלה, אלו דברי ר' אליעזר. ר' עקיבא אומר: "זונה" זו אשה מופקרת לכל, ואפילו היא פנויה, אבל אשה שנבעלה פעם אחת איננה נעשית משום כך זונה. ר' מתיא בן חרש אומר: אפילו שקינא לה בעלה ונסתרה והלך בעלה לבית הדין כדי להשקותה מים המרים, ובא עליה בדרך — עשאה זונה, אף שהוא בעלה, משום שהיתה אסורה עליו באותה שעה.

ר' יהודה אומר: זונה — זו אילונית. וחכמים אומרים: אין זונה אלא גיורת, ומשוחררת, ושנבעלה בעילת זנות. ר' אלעזר אומר: אפילו פנוי הבא על פנויה שלא לשם אישות אלא לשם הנאתו — עשאה על ידי כך זונה. ומכל מקום ברור מכאן שר' אליעזר איננו סבור כר' יהודה.

אלא אמר רב אדא בר אהבה: את ההלכה של ר' אליעזר שאסור לכהן לשאת קטנה, יש להסביר בדרך אחרת: הכא [כאן] בכהן גדול עסקינן [עוסקים אנו], והטעם שקטנה אסורה לו, הוא, כי לאימת קני לה [למתי יקנה אותה] לו לאשה — רק לכי גדלה [לכאשר תגדל], שהרי קנין הקטנה אינו נחשב, ומשגדלה הרי אז בעולה היא כבר, והרי כהן גדול מצווה על הבתולה.

אמר רבא: דברים אלה שאתה אומר הם מכלי לב (חסרי לב, חסרי טעם) כי, אי דקדשה אבוה [אם שקידש אותה אביה] גם כן מההיא שעתא [מאותה שעה] של הקידושין הוא דקני לה [שקנה אותה], שקידושין על ידי האב בבתו הקטנה קונים קנין גמור מדברי תורה, ואי דקדשה נפשה [ואם שקידשה הקטנה את עצמה], וכי הא [זו] שיטת ר' אליעזר היא ולא שיטת רבנן [חכמים]? והרי במקרה זה ודאי גם חכמים יודו שאינו רשאי לשאת קטנה שקידשה את עצמה.

אלא אמר רבא: לעולם יש לפרש את דברי ר' אליעזר גם בכהן הדיוט, וטעם האיסור — כי חיישינן [חוששים אנו] שמא תתפתה עליו, שאם נושא אשה קטנה יש לחשוש שמא היא תתפתה על ידי אחר. ומקשים: אי הכי [אם כך] בישראל נמי [גם כן] יש להם לחשוש לכך! ומשיבים: פתויי קטנה איננו נחשב כפיתוי, אלא כמו אונס הוא. ואונס בישראל מישרא שרי [מותר], אבל בכהן, שגם אם נאנסה אשתו היא אסורה לו, אל לו להכניס עצמו לספק זה.

רב פפא אמר: כאן מדובר בכהן גדול, ושיטת האי תנא [תנא זה] הוא — דתניא [שכן שנינו בברייתא], נאמר: "בתולה מעמיו יקח אשה" (ויקרא כא, יד), "בתולה", ונברר: יכול דווקא קטנה — תלמוד לומר: "אשה", משמע גדולה, אי [אם] מה שנאמר "אשה", יכול הכוונה דווקא לבוגרת — תלמוד לומר: "בתולה", והבוגרת אינה נחשבת כבתולה שלימה (ראה לעיל יבמות נט, א). הא כיצד, את מי ישא? ישא את זו שיצתה (יצאה) מכלל קטנות ולכלל בגרות עדיין לא באתה [הגיעה], כלומר, נערה.

רב נחמן בר יצחק אמר: שיטת האי תנא [תנא זה] הוא — דתניא [שכן שנינו בברייתא], נאמר: "בתולה", ואין "בתולה" אלא נערה. וכן הוא אומר כרמז לדבר: "והנער טבת מראה מאד בתולה ואיש לא ידעה" (בראשית כד, טז).

שנינו באותה ברייתא שר' אלעזר אומר: פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות — עשאה זונה. אמר רב עמרם: אין הלכה כר' אלעזר.

ב משנה לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא אם כן יש לו כבר בנים. ובכמה ילדים יוצא ידי חובה? בית שמאי אומרים: שני זכרים, ובית הלל אומרים: זכר ונקבה, שנאמר: "זכר ונקבה בראם" (שם ה, ב).

ג גמרא מדברי המשנה מדייקים: הא [הרי] אם יש לו כבר בנים — מפריה ורביה בטיל [רשאי הוא להתבטל], אבל מאשה לא בטיל [איננו בטל] וצריך לשאת אשה, אלא שאינו צריך להקפיד שתהא מסוגלת ללדת. מסייעא ליה [מסייע לו] הדבר לשיטת רב נחמן שאמר בשם שמואל. שאמר: אף על פי שיש לו לאדם כמה בנים — אסור לעמוד בלא אשה, שנאמר: "לא טוב היות האדם לבדו" (שם ב, יח).

ואיכא דאמרי [ויש שאומרים] בנוסח אחר את הדיוק מהמשנה: הא [הרי] אם יש לו בנים — בטיל [בטל] מפריה ורביה, ובטיל נמי [ובטל גם כן] מאשה, נימא תיהוי תיובתא [האם נאמר שתהא קושיה] מכאן על דברי רב נחמן אמר שמואל! ודוחים: לא, הכוונה היא: אם אין לו בנים — נושא אשה בת בנים (אשה המסוגלת ללדת בנים), ואם יש לו בנים — נושא אשה דלאו [שאינה] דווקא בת בנים. נפקא מינה [יוצא מזה] הלכה למעשה, אם חייב או אינו חייב לשאת אשה בת בנים לענין למכור ספר תורה, שאם אין לו בנים ונזקק לכסף כדי לשאת אשה צעירה המסוגלת ללדת בנים, יכול למכור ספר תורה לשם כך בשביל בנים, אולם אם יש לו כבר בנים, אסור לו למכור, אלא ישא עקרה או זקנה.

ד שנינו במשנה שבית שמאי אומרים: קיום מצות פריה ורביה הוא בשני זכרים. ושואלים: מאי טעמייהו [מה טעמם] של בית שמאי? ומשיבים: ילפינן [למדים אנו] ממשה, דכתיב [שנאמר]: "בני משה גרשום ואליעזר" (דברי הימים א' כג, טו), ומשנולדו לו אלה פרש מאשתו, משמע שבזה יצא ידי חובה. ובית הלל אומרים: ילפינן [למדים אנו] מברייתו של עולם שנבראו זכר ונקיבה. ושואלים: ובית שמאי לילפי [שילמדו] גם הם מברייתו של עולם? ומשיבים: לדעתם אין דנין אפשר

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

and he has children, he may not marry a sexually underdeveloped woman, as she is the zona about whom it is stated in the Torah that a priest may not marry her. It is priests who were commanded not to marry a zona, but Israelites were not commanded this. It is due to that reason that he taught the first clause of the mishna about a priest, even though that halakha applies equally to Israelites.

Rav Huna said: What is the reason for the opinion of Rabbi Yehuda? As it is written: “And they shall eat, and not have enough, they shall commit harlotry, and shall not increase” (Hosea 4:10). He expounds the verse as follows: Any intercourse that does not have the possibility to increase the population because the woman is incapable of having children, is nothing other than licentious sexual intercourse.

§ It is taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: A priest may not marry a minor. Rav Ḥisda said to Rabba: Go and investigate this halakha, as in the evening Rav Huna will ask you the reason for Rabbi Eliezer’s ruling. He went and investigated it, and arrived at the following conclusion: Rabbi Eliezer holds in accordance with the opinion of Rabbi Meir, and he also holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.

Rabba explains: He holds in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who says that one must be concerned for the minority. Rabbi Meir does not allow one to assume that an unknown case is similar to the majority of cases. Consequently, one must take into account the possibility that a minor will turn out to be sexually underdeveloped, although this will not be true of most individuals. And he also holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who said that a sexually underdeveloped woman is a zona and therefore forbidden to a priest.

The Gemara challenges Rabba’s explanation: And does Rabbi Eliezer hold in accordance with the opinion of Rabbi Meir? Isn’t it taught in a baraita: A boy minor and a girl minor may not perform ḥalitza or levirate marriage; this is the statement of Rabbi Meir. The Rabbis said to Rabbi Meir: You spoke well when you said that they may not perform ḥalitza, as the term “man” is written in the passage of ḥalitza (Deuteronomy 25:7–10), which limits the halakha to an adult male, and we compare a woman to a man and therefore limit ḥalitza to an adult woman. However, what is the reason that they may not perform levirate marriage?

Rabbi Meir said to them: A boy minor may not perform levirate marriage lest he be found to be a eunuch, i.e., one who is incapable of fathering children for his late brother. Similarly, a girl minor may not perform levirate marriage lest she be found to be sexually underdeveloped when she grows up. In either case, the mitzva of levirate marriage does not apply, and they turn out to have encountered a forbidden relative. And it was taught in a different baraita: A girl minor enters into levirate marriage but does not perform ḥalitza; this is the statement of Rabbi Eliezer. This proves that Rabbi Eliezer disagrees with Rabbi Meir and is not concerned that a girl may turn out to be sexually underdeveloped.

The Gemara continues to challenge Rabba’s explanation of Rabbi Eliezer’s ruling. And does Rabbi Eliezer hold in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda? Wasn’t it is taught in a baraita: The zona forbidden to a priest is as the name zona implies, i.e., a married woman who committed adultery; this is the statement of Rabbi Eliezer. Rabbi Akiva says: A zona is a woman, even an unmarried woman, who is available to all, i.e., she has intercourse with whoever is interested. Rabbi Matya ben Ḥarash says: Even if her husband went to make her drink the bitter waters after she disregarded his warning not to seclude herself with a certain man, and he had intercourse with her on the way, he has thereby caused her to become a zona because she was forbidden to him at the time, despite the fact that she is his wife.

Rabbi Yehuda says: A zona is a sexually underdeveloped woman. And the Rabbis say: The term zona applies only to a female convert, a freed maidservant, and one who engaged in licentious sexual intercourse. Rabbi Elazar says: Even in the case of an unmarried man who had intercourse with an unmarried woman not for the purpose of marriage, he has thereby caused her to become a zona. This baraita proves that Rabbi Eliezer does not agree with Rabbi Yehuda.

Rather, Rav Adda bar Ahava said that Rabbi Eliezer’s ruling that a priest may not marry a minor must be explained differently: Here we are dealing with a High Priest, and the problem is as follows: When can he acquire her as his wife? Only when she is grown up. However, if they had started living together as husband and wife when she was a minor, then when she is grown up and the marriage can legally take effect, she is already a non-virgin, and a High Priest is commanded to marry a virgin.

Rava said: This explanation is without reason. If her father betrothed her to her husband, her husband acquired her from that time, as betrothal that a father carries out on his daughter’s behalf when she is a minor is effective by Torah law. And if the minor betrothed herself, is this Rabbi Eliezer’s opinion and not that of the Rabbis? The Rabbis would certainly agree that a High Priest may not marry a minor under these circumstances.

Rather, Rava said: Actually, Rabbi Eliezer’s ruling includes a common priest, and the reason he cannot marry a minor is that we are concerned lest she be seduced by another man, due to her tender age and naïveté, while married to him. The Gemara asks: If so, the same concern should apply to an Israelite also. The Gemara answers: The seduction of a minor is considered rape, and a rape victim remains permitted to her husband in a case where she is married to an Israelite, but not if she is married to a priest.

Rav Pappa said: Rabbi Eliezer’s ruling applies specifically to a High Priest, and it is the opinion of this tanna, as it is taught in a baraita that when the verse states: “A virgin of his own people shall he take for a wife [isha]” (Leviticus 21:14), one might have thought a High Priest may marry a minor; the verse therefore states that he must marry a woman [isha], i.e., an adult. If he must marry a woman, one might have thought it means a grown woman. The verse therefore states that he must marry a virgin, which excludes a grown woman, who is considered only a partial virgin because her hymen is not fully intact. How so? He must marry a woman who has left the class of minority but who has not yet reached the class of grown womanhood, i.e., he must marry a maiden.

Rav Naḥman bar Yitzḥak said: It is the opinion of this tanna, as it is taught in a baraita: The High Priest must marry a virgin, and the term virgin refers only to a maiden. And a verse similarly states: “And the maiden was very fair to look upon, a virgin, and no man had known her” (Genesis 24:16).

The baraita cited above mentioned that Rabbi Elazar says: In the case of an unmarried man who had intercourse with an unmarried woman not for the purpose of marriage, he has caused her to become a zona. Rav Amram said: The halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Elazar.

MISHNA: A man may not neglect the mitzva to be fruitful and multiply unless he already has children. Beit Shammai say: One fulfills this mitzva with two males, and Beit Hillel say: A male and a female, as it is stated: “Male and female He created them” (Genesis 5:2).

GEMARA: The Gemara infers from the mishna’s wording that if he already has children he may neglect the mitzva to be fruitful and multiply, but he may not neglect the mitzva to have a wife. This supports what Rav Naḥman said in the name of Shmuel, who said: Even if a man has several children, it is prohibited to remain without a wife, as it is stated: “It is not good that the man should be alone” (Genesis 2:18).

And some say a different version of the inference from the mishna: If he already has children, he may neglect the mitzva to be fruitful and multiply and he may also neglect the mitzva to have a wife. Shall we say this is a conclusive refutation of what Rav Naḥman said that Shmuel said? The Gemara responds: No, it means that if he does not have children he must marry a woman capable of bearing children, whereas if he has children he may marry a woman who is not capable of bearing children. A practical difference between a man who has children and one who does not is whether he is permitted to sell a Torah scroll in order to marry a woman capable of having children. This is permitted only for one who does not yet have children.

§ The mishna states that Beit Shammai say that one fulfills the mitzva to be fruitful and multiply when he has two males. The Gemara asks: What is the reason of Beit Shammai? The Gemara answers: We learn this from Moses as it is written: “The sons of Moses, Gershom and Eliezer” (I Chronicles 23:15). Since Moses did not have any other children, two sons must be sufficient to fulfill the mitzva. And the reason of Beit Hillel is that we learn from the creation of the world, as mankind was created male and female. The Gemara asks: And Beit Shammai, let them learn from the creation of the world as well. The Gemara answers that Beit Shammai could say to you: We do not derive a case where it is possible

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

אין בתולה אלא נערה וכן הוא אומר והנערה טובת מראה מאוד בתולה. פירוש ואין משיבין על דברי אגדה דלית לן מאי דאמרינן באגדה ובסדר עולם שרבקה בת ג' שנים היתה באותה שעה וכן הא דאמרינן לקמן (יבמות דף ס"ד) א"ל רבא לרב נחמן וניליף מיצחק וכו' לית ליה נמי בת נ' שנים היתה שאם כן עשר שנים המתין עד שתהיה בת שלש עשרה שראוי' לילד ושהה עמה עשר שנים אחר מכן.
ועוד תניא בספרי בפ' וזאת הברכה, ששה זוגות שנותיהן שוות רבקה וקהת וכו' וקהת חי קל"ג שנה צא וחשוב שנותיה של רבקה כשנשאה יצחק בן מ' וכשנולד יעקב הי' בן ס' ויעקב כשמתה אמו בן צ"ט שהרי יעקב כשנתברך בן ס"ג כדמפורש בפ"ק דמגילה (דף י"ז) ומיד ברח והתם במגילה מוכח שנטמן בבית עבר י"ד שנה וכ' שנה שעמד בבית לבן וב' שנים בדרך הרי צ"ט ובאותו הפרק מתה רבקה כדדרשינן אלון בכות שתי בכיות רבקה ומניקתה ואם כשנשאה יצחק אבינו בת ג' שנים היתה כשנולד יעקב בת כ"ג וצ"ט שנים ה רי כל שנותיה קכ"ב לפיכך הם משנין גרסת האגדה וגורסין בה י"ד שנה היתה כשנשאת.
ואינו נכון להגיה הספרים ועוד דהתם בסדר עולם תניא יצחק אבינו כשנעקד על גבי המזבח היה בן ל"ז שנה באותו הפרק נולדה רבקה וכתיב ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה הרי לך דבת ג' שנים היתה
ויש שדוחקים שמועה זו לומר שאע"פ שקטנה היתה כיון שהכתוב כשבא לספר בשבחה לקרות אותה בתולה קורא אותה נערה ש"מ שאין בתולה אלא נערה וכן הא דאמרינן לקמן ולילף מיצחק בדין הוא דלימא לי' קטנה היתה אלא דעדיפא מינה א"ל שיצחק עקור היה ולא ללמד בא ואקשי' עליה אי הכי אברהם נמי עקור היה אלא אע"פ שהיה עקור כיון שהכתוב מיותר לתלמודו הוא בא ה"נ אע"פ שהיתה [קטנה] מקשה דלימא לתלמודו הוא בא שאלו ללמד על עשר שנים כבר למדנו מאברהם.
ואין פירוש זה כלום אלא חלוקה היא תנא דסדר עולם סבר בת ג' היתה ותנא בסוף ספרי סבר י"ד והאי תנא דשמעתין כוותיה ואי קשיא א"כ בוגרת היא י"ל מדכתיב והנערה ש"מ לא בגרה עדיין אלא שהתה מלהביא שתי שערות שהן סימני נערות עד י"ד א"נ לית להו אלון בכות שתי בכיות באותו הפרק.

אמר רבא מבלי לב. (עיין רש"י)

אי דקדשה עצמה בהא ר' אלעזר ולא רבנן. כלומר בהא אפילו רבנן מודו דהויא לה בעולה. תמיהא לי מאי קשיא ליה דלמא סבירא ליה דלרבנן כשרה משום דסופה להיות תחתיו כרב ור' יוחנן ונ"ל דמכל מקום לכולי עלמא לכתחלה לא ישא כדקתני במתניתין לא ישא את הקטנה. אי נמי יש לומר דאי משום הא, אי לר' אלעזר פסולה אפילו לרבנן נמי כן, דהא לא אשכחן להו דפליגי בהא כנ"ל.

אין בתולה אלא נערה וכן הוא אומר והנערה טובת מראה מאד בתולה. והאי תנא פליג אתנא דסדר עולם (פר"א) דהתם תני דרבקה בת שלש שנים ויום אחד היתה באותה שעה. ובספרי נמי תניא דלא כתנא דסדר עולם דתניא התם בפרשת וזאת הברכה (פי' שנז) ששה זוגות הן שנותיהן שוות וכו' רבקה וקהת, וקהת חי קל"ג שנה. ולפי חשבון זה על כרחנו רבקה בשעה שנשאת ליצחק בת י"ד שנה היתה, שהרי יצחק בן ארבעים שנה, וכשנולד יעקב היה בן ששים, ויעקב כשמתה אמו היה בן צ"ט שנה ותדע לך שהרי כשנתברך היה בן ס"ג שנה כדמפורש בשלהי פרק קמא דמגילה (יז, א) ומשנותיו של ישמעאל אתה למד כדאיתא התם, וי"ד שנה שנטמן בבית עבר כדמוכח התם במגילה, וד' שנה שעמד בבית לבן וב' שנים שעשה בדרך בחזרתו הרי צ"ט. ובאותו הפרק מתה רבקה כדדרשינן (תנחומא כי תצא פי' ד ורבה קהלת פר' ז פי' ב ויש להגיה הציון בתוס' ד"ה וכן) אלון בכות שבכה שתי בכיות אחת על רבקה ואחת על מינקתה. הא על כרחין לפי חשבון זה רבקה בת י"ד שנים היתה באותה שעה. ולקמן נמי דאמר ליה רבא לרב נחמן ונילוף מיצחק לית להו כתנא דסדר עולם אלא כתנא דספרכי וכדתנא דהכא. ואי קשיא לך אם כן בוגרת היתה והכתוב קראה נערה. יש לומר מדכתיב והנערה שמע מינה לא בגרה עדיין אלא ששהתה מלהביא שתי שערות עד י"ד שנה (עיין רמב"ן).

ובית הלל ילפי מברייתו של עולם ובית שמאי ילפי ממשה. ומדמקשינן לבית הלל ולילפי ממשה ופריק משה מדעתיה הוא דעבד, מסתבר לי דשמעינן מינה דבית הלל דוקא זכר ונקבה קאמרי אבל שני זכרים לא, לפי שאין ישובו של עולם בזכרים ולא בנקבות (עיין שו"ת רשב"א ח"ג סי' שלט) והא דאמרינן לקמן (יבמות סב, ב) גבי השלמה בני בנים הרי כבנים, ואמר אביי ברא לברא וברתא לברתא וכל שכן ברא לברתא. התם גבי השלמה בלחוד הוא דקאמרי דכיון דאיהו הוליד נקבה אף על גב דמתה כיון דאולידא בר מהני. ותדע לך דהא לכולי עלמא שתי נקבות לא. והתם קאמר רבא דאפילו ברתא לברא דלשבת יצרה כתיב. ומיהו בירושלמי (ה"ו) גרסינן אמר ר' בון לכן צריכה ואפילו זכר ונקבה דלא [בכת"י: ולא] כן מתניתין מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל. ומשמע דפליג ר' בון אגמרא דילן. והא דאקשיה ר' בון נראה לפום גמרין דכיון דלבית שמאי נמי ב' זכרים דוקא לית כאן קולא וחומרא כלל. ומיהו רש"י ז"ל פירש בית שמאי אומרים שני זכרים וכל שכן זכר ונקבה (גם המאירי כתב כן בשם רש"י אבל ברש"י שלפנינו נמצא להיפך. אבל לא זכר ונקבה) ואפשר דאפילו הכי כיון דשנים נמי בעי לאו קולא וחומרא איכא כנ"ל (עיין תוס' חד מקמאי ופני משה שם).

זונה כשמה פי' הטועה ומזנה תחת בעלה ושנבעלה בעילת זנות פי' שנבעלה לפסול לה כדפרש"י ז"ל וכה"א והנערה טובת מראה מאד בתולה פי' והא פליגי אדמתני' דסדר עולם דקתני כי רבקה באותה שעה בת ג' שנים היתה ובשילהי ספר' פ' וזאת הברכה משמע דבאותה שעה י"ד שנה היתה וא"כ הויא לה בוגרת אבל י"ל כי' לא הביאה סימנין ונער' היתה:

מתניתין לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא א"כ יש לו בנים ב"ש אומרי' שני זכרים ובה"א זכר ונקבה פי' הגאון ז"ל דלב"ה זכר ונקבה דוקא כבריתו של עולם ותדע דאם איתא דמודים ב"ה בשני זכרים ולרבותא נקט זכר ונקבה מאי האי דפרכי' להו בגמ' דלילפי' ממשה דהא אינהו מודו במאי דעבד משה אלא ודאי כדאמרן וא"ת והא אמרי' בגמ' שאם היו לו זכר ונקבה דהיכא דמיתת נקבה ואיכא ברא לברתא קיים מצות פריה ורביה ואע"ג דהשת' הוו להו ב' זכרים י"ל דהתם דהשלמה שאני כיון שהיה לו זכר ונקב' ותדע לך דהא לכ"ע ב' נקבות לא קיים מצות פריה ורביה ורבא אמר התם דאי הוו ליה ברתא לברא קיים מצות פריה ורביה אלא ע"כ השלמה שאני וכיון דברירנא דלב"ה זכר ונקבה דוקא שמע מינה דלב"ש שני זכרי' דוקא ולא ילפי' כלל מברייתו של עולם שאין למדין אפשר משא"א כדאית' בגמרא דאי ס"ד כב"ש לרבותא נקט שני זכרים וכ"ש זכר ונקבה א"כ לתנייה בעדויו' גבי קולי ב"ש וחומרי ב"ה אלא ודאי כדאמרינן וי"מ בע"א וזה נר' עיקר:

גמרא דאמר רב נחמן אמ' שמואל אעפ"י שיש לו לאדם אשה ובנים אסור לעמוד בלא אשה משום הרהורי' אלא נושא אשה אפילו דלאו בת בנים כגון עקרה או זקנה או אילונית ומיהו אינו מוכר מפני זה ס"ת ולקמן אסיקנא דהלכתא כר' יהושע דאמ' נשא אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו פי' בת בנים דכל זמן שהוא ראוי להוליד אין לו ליבטל משום ולערב אל תנח ידיך וסברא דרבותא ז"ל דההיא מדרבנן דאלו מדאורייתא ס"ל שקיים מצות פריה ורביה נפטר וההיא נמי כשמכיר בעצמו שראוי להולי' אבל אם מכיר בעצמו שאינו ראוי להוליד פטור ונושא אשה שאינה בת בנים מפני החטא מדרב נחמן ומסתברא דכשראוי להוליד מוכר ס"ת משום דר' יהושיע ואע"ג דהוי מצוה מדרבנן דלא אפקעי ה"נ מס"ת אלא לענין אשה שאינה בת בנים וכן הלכה וסוגיי' הכא ובכל דוכתין דמותר לבעול אשה שאינה בת בנים כלל דליכא משום השחתת זרע בכל שהוא דרך פריה ורביה וכדשרו בכל דוכתי נשואי' קטנה וזקנה וליכא איסורה באילונית ושאינה יולדת אלא משום בטול פריה ורביה לחוד:

קטנה שנתפתתה תחת בעלה אם אשת כהן היא אסורה לבעלה אבל אם אשת ישראל היא מותרת שכל פתוי קטנה אונס הוא ואונס בישראל מישרא שרי כמו שהתבאר:

קטן וקטנה אין חולצין דאיש כתיב בפרשה כדכתיב ואם לא יחפוץ האיש ולמדין אשה מאיש אבל מיבמין ואין חוששין לקטן שמא ימצא סריס ולאשה שמא תמצא אילונית ונמצאו פוגעין בערוה שלא במקום מצוה דלמיעוטא לא חיישינן:

כבר ביארנו שהזונה היא שנבעלה לפסול לה או שהוחזקה ליבעל לפסול לה כגון גיורת ומשוחררת אבל אשה אצל בעלה אף בביאה אסורה לא נעשית זונה ולמדת מכלל דברינו שאין הלכה כדברי האומר זונה כשמה כלומר שאין זונה אלא מאשת איש כשם זונה שפירושו שהיא סרה ממקום הראוי לה למקום שאין ראוי לה על דרך וזנו אחרי אלהי נכר הארץ ולא כדברי האומר שהמופקרת לכל אפילו פנויה לכשרים זונה היא ולא כדברי האומר שאף ביאה אסורה של בעל עושה אותה זונה ואפילו הלך להשקותה ובא עליה בדרך ולא כדברי האומר זונה זו אילונית אלא אין זונה אלא כדרך שכתבנו:

בסוגיא זו אמרו בשם ר' אלעזר שהכהן לא ישא את הקטנה ופירשוה תחלה אף בכהן הדיוט ומחשש שמא תמצא אילונית ולדעת ר' יהודה שעושה את האילונית זונה ולדעת זה אין הלכה כן אלא שאחר כן פירשוה בכהן גדול דוקא ומשום דלכי גדלה ונגמר האישות בעולה היא ולדעת זה אם קדשה אביה מותר שהרי אי אפשר לה למאן וכבר נגמר האישות הא קדשה עצמה אסור שמאחר שאפשר לה למאן לא נגמר האישות עד שתגדיל ואותה שעה בעולה היא וכמו שאמרו דרך פשיטות אי דקדשא נפשה אטו הא ר' אליעזר היא ולא רבנן כלומר הא ודאי כולהו מודו בה דאסור ומכל מקום לישא ולבעול אבל לישא ולשמרה עד שתגדיל מותר וכן הלכה אלא שחזרו ופירשוה אף בכהן הדיוט ומחשש פתוי ואע"פ שפתויה אונס הוא הרי אונס בכהנים אסור וזו ודאי אינה הלכה שאין חוששין לכך וכל שקדשה אביה מותר ואחר כך חזרו ופירשוה בכהן גדול ועל כל פנים אסור בקטנה דכתיב אשה ולא קטנה בבתוליה ולא בוגרת וזו לדעתנו אינה הלכה אלא כל שקדשה אביה מותר בה ומכל מקום גדולי המחברים פסקוה כמו שכתבנו למעלה נ"ט א' וכן פירשוה בכהן גדול ולאסרה על כל פנים מדכתיב בתולה ואין בתולה אלא נערה מדכתיב גבי רבקה והנערה טובת מראה מאד בתולה גו' ושמא תאמר והרי רבקה לא היתה באותה שעה ר"ל כשנשאת ליצחק אלא בת שלש שנים כדאיתה בסדר עולם שנאמר שם שבשעת העקדה נולדה ושבאותו הפרק היה יצחק בן ל"ז שנה ונשאה בת שלש ועמד עשר שנים שהיתה קטנה ועוד עשר שנים שלא היו לו בנים ממנה וכששהא עשר שנים מזמן שנראית לבנים ולא היו לה בנים הכיר שהיא עקרה והתפלל תדע שסוגיא זו חולקת עם תנא של סדר עולם ואף בסוף ספרי אמרו על רבקה שבת י"ד שנה היתה שהרי יצחק כשנולד יעקב היה בן ששים שנה ויעקב כשמתה רבקה היה בן צ"ט שנה שהרי בן ס"ג שנה היה כשנתברך כמו שלמדנו בסוף ראשון של מגלה י"ז א' וי"ד שנטמן בבית עבר וכ' שנה שעמד בבית לבן וב' שנים בחזרתו הרי צ"ט ובאותו הפרק מתה רבקה כמו שדרשו ותמת דבורה גו' אלון בכות שתי בכיות אחת על רבקה ואחת על מניקתה ונתבאר שם שרבקה חיתה קל"ג שנה ואם כן כשנולד יעקב היתה רבקה בת ל"ד שנה ונתאחרה משנשאת עד שנולד עשרים שנה שנאמר ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה וכתיב ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם ונמצא שבת י"ד שנה היתה כשנשאת ואתיא כסוגיא דהכא וכן יראה למטה ס"ד א' בסוגית שהא עמה עשר שנים דקאמר וליליף מיצחק כלומר דשהא עשרין ואע"ג דבת י"ד בוגרת היא ומה הועלנו אפשר ששהתה מלהביא סימנין עד שהיתה בת י"ד שנה:

המשנה החמשית והיא גם כן בענין החלק החמשי והוא שאמר לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא אם כן יש לו בנים בית שמאי אומרים שני זכרין בית הלל אומרים זכר ונקבה שנאמר זכר ונקבה בראם נשא אשה ושהת עמו עשר שנים ולא ילדה אין רשאי לבטל גרשה מותרת להנשא לאחר רשאי השני לשהות עמה עשר שנים אם הפילה מונה משעת שהפילה האיש מצווה על פריה ורביה אבל לא האשה ר' יוחנן בן ברוקא אומר על שניהם הוא אומר ויברך אותם אלקים ויאמר להם פרו ורבו אמר הר"ם פי' ב"ש ילמדו ממשה ע"ה ודעת ב"ה שמשה נמנע מן הנשים למציאת הנבואה אצלו תמיד ולא נלמוד ממנו לשאר האנשים אבל הדין הוא זכר ונקבה אשר בהם ישאר המין ר"ל זכר ונקבה וסבות מניעת הבנים רבות ידועות אצל הרופאים וכבר יהיה סבת זה מן האיש לבדו או מן האשה לבדה או משניהם יחד ולזה כאשר גרשה ישאנה אחר ולא סותר לשלישי מפני שהיא הוחזקה וסבת עשר שנים מאמרו מקץ עשר שנים לשבת אברם הוחזקה עקרה ונתנה לו הגר ויצטרך שיהיו אלו העשר שנים מתמיד לפי הנהוג ולזה אם חלו היו אחד מהם בעיר אחרת לא תמנה מכלל העשר שנים וכאשר היה הענין כן איך מותר לו להשאר עמה ויוציא ויתן כתובה אם אמרה שהסבה ממנו ושהוא אינו יורה כחץ ולא יפטר מן הכתובה בטענת שאינו יורה כחץ ולכן עליו שיחרים חרם סתם בכל מי שתדע שאינו יורה כחץ ולא יודיע זה ואם טען הוא שהיא הפילה בתוך עשר שנים עד שישאר עמה ותאמר היא שלא הפילה יוציא ויתן כתובה מפני שהיא בלתי חשודה לאחזוקי נפשה בעקרה ואין הלכה כר' יוחנן בן ברוקא:

אמר המאירי לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא אם כן יש לו בנים שהרי כל שאין לו בנים מצות פריה ורביה עליו הא אם יש לו בנים מותר הואיל וכבר קיים מצות פריה ורביה ומכל מקום פירשו בגמרא שאע"פ שיש לו בנים ופטור ממצות פריה ורביה לא יעמד בלא אשה שנאמר לא טוב היות האדם לבדו ואפילו יודע בעצמו שאינו ראוי להוליד אלא שאם אין לו בנים נושא אשה הראויה לבנים ועל זו אמרו שמותר למכור ספר תורה כדי לישא אשה אבל אם יש לו בנים לא ימכור ספר תורה בשביל לישא אשה שהרי אינו חייב בפריה ורביה אחר שיש לו בנים אלא ישא איזו זקנה לשמשו ומכל מקום כל שאפשר לו לישא בת בנים בלא טורח ישא אע"פ שיש לו כמה בנים הואיל ואפשר לו להוליד ומדרבנן שהלכה כר' יהושע שאמר למטה ס"ב ב' נשא אשה בילדותו ישא בזקנותו שנאמר בבקר זרע זרעך ולערב אל גו' הא כל שמכיר בעצמו שאינו ראוי להוליד אף הוא נושא את שאינה בת בנים וכך ראוי לו:

בית שמאי אומרים שני זכרים כלומר בכמה בנים אנו דנין שקיים מצות פריה ורביה בית שמאי אומרים שני זכרים ר"ל שני זכרים דוקא ובית הלל אומרים זכר ונקבה ופירשו גדולי הדורות דלבית הלל כל שכן שני זכרים דהא זכרים עדיפי טפי מנקבות וראיה להם ממה שאמרו למטה בני בנים הרי הם כבנים סבר אביי למימר ברא לברא וברתא לברתא וכל שכן ברא לברתא אבל ברתא לברא לא דאלמא זכרים עדיפי ומכל מקום אין כאן ראיה דהתם גבי השלמה שמאחר שהוליד נקבה ומתה בן בתו משלים והראיה דהא שתי נקבות לכולי עלמא לא קיים והתם קאמר רבא אפילו ברתא לברא אבל לעולם לדעת בית הלל זכר ונקבה דוקא ומפני שכך הוא ישובו של עולם וזהו שאמרו בגמרא ולבית הלל נילפו ממשה כלומר שפירש מן האשה בשני בנים אע"פ שלא היתה לו בת וזו ראיה ברורה אע"פ שהם דוחקים לפרשה כשיטתם ומכל מקום בתלמוד המערב פ"ו ה"ו נראה כדעת גדולי הדורות שכך אמרו שם אמר ר' בון אפילו זכר ונקבה דלא כן מתניתין מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל אלא שראיתי לגדולי הדור שכתבו דהואיל ואף לבית שמאי שני זכרים דוקא אין כאן קולא וחומרא ומכל מקום גדולי הרבנים פירשו דלבית שמאי שני זכרים וכל שכן זכר ונקבה ולבית הלל זכר ונקבה דוקא ואם כן זו ודאי מחומרי בית הלל אלא עיקר הדברים כשיטה שלנו ובין בית שמאי ובין בית הלל דוקא אמרו והלכה כבית הלל:

נשא אשה ושהא עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי ליבטל אלא יוציא ויתן כתובה וזכר לדבר מאברהם דכתיב ביה מקץ עשר שנים לשבת אברם וכשעברו עשר שנים הכירה שרה שהיא עקרה ומסרה לו שפחתה:

ואם גירשה מותרת לינשא לאחר אע"פ שאין לו בנים מפני שסבות מניעת ההריון רבות ופעמים שהסבה מן הזכר ופעמים שהיא מן הנקבה ופעמים משניהם ומתוך כך מותרת לינשא לשני ולשהות עמה עשר שנים הא לשלישי לא מפני שהוחזקה בשנים ואם הפילה מונה משעה שהפילה פי' בין לראשון בין לשני ופירשו בתלמוד המערב פ"ו ה"ו שאף בהיו לו בנים ומתו מונה משעה שמתו ולפי דרכך למדת שאף בהיו לה בנים מגרשה אחר שמתו ואם כן זה שאמרו במשנתנו ולא ילדה לאו דוקא ואיני מבין לדעת זה אם מתו והיא נזדקנה עד שהדבר ברור שאינה ראויה להוליד מה טיבה של המתנת עשר ואיפשר שלא חלקו חכמים וכן יראה לדעת זה שאף אם ילדה בן אחד כל ששהתה עשר שנים ואין לו ממנה בכדי קיום מצות פריה ורביה יוציא ואף לקצת מפרשים ראיתיה כן בפירוש ומכל מקום גדולי הדור סוברים שכל שילדה ויש לה ולד חי אפילו אחד אינו מצווה להוציא:

האיש מצווה על פריה ורביה ולא האשה דכתיב פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה איש דרכו לכבש כו' ר' יוחנן בן ברוקא אומר על שניהם הוא אומר ויברך אותם גו' פרו ורבו והלכה כתנא קמא:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה. ואיכא בינו לרבי עקיבא דר' עקיבא אומר זונה זו מופקרת רגילה בזנות כמה פעמים אבל בביאה ראשונה לא עשאה זונה ולר' אליעזר עשאה זונה בפעם אחת:

א) ובזה ניחא דפריך לקמן וליליף מיצחק פי' שנשתהה כ' שנה ואי כפ"ה שבת ג' שנים היתה א"כ משעה שהיתה ראויה להריון דהיינו מי"ג (בסמוך) [שנה] לא שהתה רק עשר שנים אלא ודאי בת י"ד שנה כדפרישית ומ"מ קשה להכא דמשמע שלא היתה בוגרת ופרשנו שהיתה בת י"ד שנה ושמא יש הרבה מדרשים חלוקים זה מזה:

הא יש לו בנים בטיל מפריה ורביה בטיל נמי מאשה מדקאמר הכי ולא קאמר לא יבטל אדם מאשה בת בנים אבל אשה בעלמא נסיב מדלא קאמר הכי משמע דאף מאשה נמי בטיל כי יש לו בנים:

מתניתין לא יבטל אדם מפו"ר אא"כ יש לו בנים, בש"א שני זכרים ובה"א זו"נ, פי' ובה"א זו"נ וכ"ש שני זכרים וה"ג בירושלמי הא י"ל בנים מפו"ר מבטל מאשה לא מבטלי מסייע לי' לר"נ. דאר"נ א"ש אעפ"י שיש לאדם כמה בנים אסור לעמוד בלא אשה שנאמר לא טוב היות האדם לבדו וגו' בש"א שני זכרים מ"ט דב"ש ילפי' ממשה דכתיב ובני משה גרשום ואליעזר ובה"א זו"נ לא ילפי ממשה משה מדעתי' דנפשי' עביד, פי' ב"ש בעי ב' זכרים דוקא אבל לא זו"נ וב"ה בעו זו"נ דיליף מבריתו שזה שנבראו זו"נ וב"ש סברי אין דנין אפשר משאי אפשר שאם לא הי' זו"נ לא היו מולידים אלא ילפי' ממשה, וב"ה סברי לא ילפי' ממשה שלא ע"ד כן עשה בעבור שקיים פו"ר שאף אל לא הו"ל בנים כלל הי' פורש מאשתו משם שכינה והלכך אין ללמוד ממנו, אל אמבש"ע שנתיישב בכך, ודי לנו בזה:

והא דתנן וב"ה אומרים זכר ונקבה. וב"ש בשני זכרים מקיים מצות פריה ורביה דזכרים עדיפי מנקבות מדאמר לקמן בני בנים הרי הם כבנים סבר אביי למימר ברא לברא וברתא לברתא אבל ברתא לברא לא וכו' אלמא זכרים עדיפי מנקבות. והא דמקשינן בגמרא וב"ה לילפו ממשה. ומאי קושיא דהא ב"ה ילפי מברייתו של עולם זכר ונקבה בראם ובזכר ונקבה נמי קיים מצות פריה ורביה. ה"ק כיון דמשה אשכחן שהיו לו שני זכרים לילפי ממשה ולא מברייתו של עולם דהא אי אפשר:

הא דאמר אין ישיבה בחו"ל עולה לו ה"מ למי שדר בארץ אבל למי שלא דר בא"י כגון בשאר ארצות ודאי ישיבת ח"ל עולה לו וכ"כ הראב"ד ז"ל:

תוס' בד"ה וכה"א והנערה טובת מראה כו' והרר"ש כו' הוכיח שהיתה בת י"ד שנים כו' עכ"ל בריש פ' תולדות האריך הרא"ם גם בזה והוכיח בחשבון לפי זה שהיתה בת י"ד שנים וחצי כשנשאה יצחק וטעות הוא בידו כי הוא לא חשב אלא שנה וחצי שהיה בדרך ואינו כן אלא החשבון מכוון כדברי התוס' שהיתה בת י"ד שנים וב' שנים היה בדרך דהכי איתא בספ"ק דמגילה דאשתהי באורחא ב' שנין כו' בא לו לסכות ועשה שם י"ח חודש שנאמר כו' ובבית אל עשה ו' חדשים והקריב זבחים כו' גם מה שהקשה מההיא דפ' אע"פ דאיתא התם דנותנין לבתולה י"ב חודש משתבעה וכו' ומייתי לה התם מרבקה ואם היתה י"ד שנים וחצי א"כ היתה בוגרת כו' ואין נותנין לה רק ל' יום כו' עכ"ל לאו קושיא היא דאיכא למימר שלא היה לה שערות אלא עד אותו זמן ואז נעשית נערה דהא דקאמרינן אין בין נערות לבגרות אלא ו' חדשים היינו משתביא ב' שערות אחר שתהיה י"ב שנים אבל אם לא תביא ב' שערות עדיין קטנה היא עד כ' שנים כמ"ש הרמב"ם פ"ב מהלכות אישות וכפרש"י בפ' אלו נערות ודו"ק:

בד"ה א"ד כו' בטיל להאי לישנא דייק מדלא קתני כו' עכ"ל נראה דלא דיוק גמור הוא דהא איכא למידק איפכא כדדייקינן ללישנא קמא מדלא קתני לא יבטל אדם מאשה ומש"ה לא חש המתרץ להשיב על האי דיוקא וק"ל:

גמ' וב"ש לילפו מברייתו של עולם אין דנין אפשר משא"א כו' יש להקשות דהכא סברי ב"ש דאין דנין איפשר משאי איפשר וב"ה סברי דדנין ובפ' החולץ גבי פסח דורות שאינו בא אלא מן החולין שמעינן לר"א דדנין אפשר משא"א ור"ע סבר דאין דנין וא"כ קשיא הלכתא אהלכתא דקי"ל בעלמא הלכה כר"ע מחבירו והכא קי"ל כב"ה (א) וי"ל דהכא אפילו ר"ע מודה דדנין דמסתברא כיון דמצות פ"ו הוא לקיום עולם צריך נקבה וזכר כמו תחלת ברייתו:

בתוס' ד"ה א"ד מאשה בטיל כו' מדלא קתני לא ישא אדם אשה שאינה בת כו' עכ"ל דאף ביש לו בנים חייב לישא אשה שאינה בת בנים. דאי אמרת ביש לו בנים אינו חייב לישא אשה כלל אלא אם רוצה הא בכה"ג באין לו בנים נמי אם רוצה לישא אשה שאינה בת בנים ישאנה אלא דלא סגי ליה בכך וחייב לישא גם בת בנים ודו"ק:

אע"פ שיש לו לאדם כמה בנים כו' שנאמר לא טוב היות האדם לבדו כו'. וכה"ג אמרי' לקמן מהאי קרא השרוי בלא אשה שרוי בלא טובה והכוונה מהידוע דטוב הנאמר בכל מעשה בראשית הוא הרצון והקיום לפניו ית' ולכך אמר באדם לא טוב היות אדם לבדו כי בלבדו לא יקיים בלי בת זוגו קיום המין והוה שרוי בלא טובה וק"ל:

גמ' רב פפא אמר בכ"ג והאי תנא כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה מכלי לב כמו מבלי לב כצ"ל:

בד"ה והא רבנן כו' וכה"ג מי פליגי רבנן כצ"ל והס"ד:

תד"ה וכה"א. כדדרשינן אלון בכות כו'. הוא במ"ר בראשית פ' פ"א בסופה:

תד"ה נ"מ. אלא מודו היכא דצריך למכור ס"ת כו'. עי' רא"ש סי' ט:

גמ׳ שאין בה פרצה. נ"ב לשון ופרצת ימה וקדמה (בראשית כח) ויפרוץ לרוב (שם ל):

במשנה בש"א ב׳ זכרים כו'. נ"ב דכ״ע למיתה לא חיישי:

תוס׳ ד"ה כל כו' דלא אתיא כו'. נ"ב ודלא הואי בכלל פרצה. לאפוקי זקנה:

אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לָאָדָם כַּמָּה בָּנִים, אָסוּר לַעֲמֹד בְּלֹא אִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ". הקשה הרב עיון יעקב ז"ל והלא אדם הראשון לא היה לו בנים ואיך יליף מהכא למי שיש לו בנים? עיין שם.
ונראה לי בס"ד דיליף מדכתיב (בראשית ב, יח) 'אֶעֱשֶׂהּ־לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ' משמע דתלי טעמא בהכי ולאו משום דלא היה לו בנים אלא משום הצלתו מהרהור וכשיקח אשה תהיה לו עזר להצילו מהרהור.
ועוד יש לומר דדייק מדכתיב 'הָאָדָם' בה־א הידיעה דמשמע על מין האדם קאמר ולאו על אדם הראשון בלבד.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת. נראה לי בס"ד טעם לזה דידוע איש ואשה שזכו שם י־ה ביניהם (סוטה יז.), ואם הולידו בן נשלם אות ו־ו ואם הולידו בת נשלם אות ה־ה ובית שמאי בעו שני זכרים ושתי נקבות כנגד הפשוט והמלוי כי המלוי באותיות ו־ה הוא דומה לפשוט ובית הלל סברי כנגד הפשוט בלבד.

גמ' א"ל רב חסדא לרבה פוק. עיין גיטין דף כז ע"א:

שם ר"ע אומר זונה זו מופקרת. עי' סנהדרין דף ג ע"ב תד"ה ת"ל ובת כהן:

שם פתויי קטנה אונס הוא. וכן הוא בירושלמי פ"א דסוטה הובא בתוס' בסוטה דף כ"ח ע"ב ד"ה מכאן עיין כתובות דף ט ע"א תד"ה ואב"א ושם דף מ ע"ב תד"ה הא לאו:

גמרא, ר' מתיא בן חרש אומר אפי' הלך בעלה להשקותה ובא עליה בעלה בדרך, עשאה זונה.
פירש"י הואיל ונבעלה לפסול לה אם מת (הבעל) אסורה לכהן.
וקשה לי הא בלא"ה אף אם לא בא עליה בעלה אסורה לכהן מכח הקינוי וסתירה כ"ז שלא שתתה כדאיתא בסוטה (דף כח ע"א) וברמב"ם (פי"ח מה' א"ב) ובש"ע (סי' ו') והא הכא ממילא אינה שותת כיון דבא עליה בעלה הוא אינו מנוקה מעון, וא"כ אף אם לא עשאה בביאתו זונה פסולה לכהונה.
ואולי י"ל דנ"מ לענין מלקוח דמכח הקינוי וסתירה דמרבי לה מונטמאה ליכא לאו אלא ספק זונה כמ"ש תוס' פ"ק דיבמות (דף יא) דבעלה אינו לוקה עליה, אבל מכח דבא עליה בעלה בדרך, כיון דהתורה אסרתו לו מספק מקרי ביאה פסולה ונעשית בביאה זו ודאי זונה, ולוקי' עליה, ועיין לקמן (דף סט ע"א) תוס' ד"ה כי תהי', ועדיין צריך תלמוד:

בגמרא מ"ט אין מייבמין: ק"ק לפמש"כ התוספ' לעיל (מ"ד.) דמ"ט חרש וחרשת עולה ליבום הא כל שאין עולה לחליצה אינו עולה ליבום ותירצו דפומייהו הוא דכאיב להו ע"ש, וזה שייך דוקא גבי חרש וחרשת כדאמרינן לקמן (ק"ד:) אבל לא לענין קטן וקטנה דהם מגזירת הכתוב דאיש לא חולצין וא"כ מאי פריך מ"ט אין מיבמין הא כל שאינו עולה לחליצה אינו עולה ליבום ודוחק לומר כיון שאחר זמן עולה לחליצה וכן קשה ג"כ לר"א דס"ל באמת מתייבמת ואינה חולצת ואפילו יש לחלק בזה אכתי יקשה דנסתר בזה מה שתירצתי לעיל אמה שהקשתי לשיטת ר"ח שהביאו התוספ' לעיל (דף ב') דבקבלה עלוי' גם ר"מ מודה דא"כ מאי פריך הכא דלמא ר"א איירי בדלא קבלה ותרצתי דא"כ מאי קמ"ל ר"א דמתייבמת ע"ש דהשתא טובא קמ"ל דה"א דאינה מתייבמת מדלא עולה לחליצה וא"כ ממנ"פ קשה, גם י"ל ארש"י שכתב אר"א דאינה חולצת דאין מעשה קטנה כלום עכ"ל דלמה כתב טעם חדש ולא טעם דאיש כתיב בפרשה שכתוב בפלוגתא דר"מ וצ"ע:

שם ותניא קטנה מתיבמת ואינה חולצת: יש להקשות לפמש"כ התוספ' לקמן (פ':) דלרב הונא דס"ל עד שיהיו כולם מה חשש סרים שייך וכתבו דא"ל דאיירי שכבר יש לו קצת סימנים דא"כ לא פליגי רבנן ועוד דא"כ לא פריך כלום לר"מ ממתניתן דלקמן ע"ש, הרי דעכ"פ לא דחוק להו לאוקמי' הך קטן אינו מיבם דקאמר ר"מ בשכבר יש לו קצת סימני סריס, ולפמש"כ התוספ' בקידושין (ד'.) לרב הונא דס"ל עד שיהו כולם גבי סריס גם גבי איילונית בעי כולהו וכיון דהכא רבה לרב הונא השיב א"כ אמאי לא מוקמי' הך כהן לא ישא את הקטנה בשכבר הביאה קצת סימני אילונית וסבר כרבי יהודה דאילונית זונה היא ולעולם לא חייש למיעוטא, וי"ל דבשלמא אי איירי בסתם קטנה א"ש הך דינא דכהן לא ישא את הקטנה בהך גוונא לאשמעינן תרווייהו דס"ל כר"מ וכרבי יהודה אבל אי בהאי גוונא איירי דכבר יש לה קצת סימנים א"כ רובא איילונית היא ואין בזה חדוש שחוששין לאיילונית ולא אשמעינן אלא דכר' יהודה ס"ל דאיילונית זונה הוא א"כ ליתני בקיצור דכהן לא ישא איילונית ועוד הרי בלא"ה השיב שפיר דגם כר' יהודה לא ס"ל:

שם זונה כשמה דברי ר"א: ק"ק דא"כ זונה דכתיב גבי כה"ג ל"ל דתיפוק לי' שהיא גרושה או אלמנה וא"ל דצריך קרא היכי דזינתה תחתיו שאסורה לו מטעם זונה תיפוק לי' משום לאו דאחרי אשר הוטמאה שהוא בסוטה ודאי כדאמרינן לעיל (דף י"א ודף נ"ו) ואף שי"ל לעבור עליו בב' לאווין הא אמרינן בפסחים (דף כ"ד) כל היכי דאיכא למידרש לא מוקמינן בלאווי יתירי וביותר ה"ל לר"א לדרוש כאחד משאר תנאי מלאוקמי' בלאווי יתירא וי"ל דהאי זונה דכה"ג צריך לגז"ש דדרשינן מינה בקדושין (ע"ז:) מה זרעו חולין וכו' ע"ש:

שם זונה זו איילונית: מלשון זה משמע דכהן הבא על איילונית לוקה מטעם זונה וק"ק שהרי לעיל מפרש הטעם משום דכל ביאה שאין בה פירצה ה"ז בעילת זנות וא"כ הוי זה כביאת ח"כ וח"ל והרי כביאת ח"כ נמי אין לוקה רק הבועל אחריו אבל הוא לא כמש"כ רש"י בכהן הבא על אחותו בקדושין (דף ע"ח) וא"כ ה"נ לא ילקה דהא קודם ביאה עדיין איילונית לאו זונה היא, והנה במתניתן י"ל דבאמת לכך נקט לא ישא איילונית כיון דאביאה שניי' שיבא עלי' יתחייב מטעם זונה אבל אלשון הברייתא קשה ודוחק לומר דלא קאמר זונה זו איילונית רק בביאה שניי' שבא עלי':

שם הא ר"א היא ולא רבנן: עיין ברשב"א שהקשה מאי קושיא דלמא ס"ל כרב ור' יוחנן דסופה להיות בעולה תחתיו, אכן לפענ"ד לא הבנתי קושיתו דאף דהש"ס מקשה לעיל כן מכ"מ הרי לא אסיק רב הונא בתיובתא שאמר דרב גופא ס"ל דמוציאה בגט וע"כ דלפי האמת סברא דסופה להיות בעולה תחתיו לא אמרינן וכ"כ הרשב"א בעצמו לעיל שם ולכן מקשה שפיר, ועוד דלכאורה משמע דלרב הונא השיב רב אדא בר אהבה כן דהא רב הונא הוא דאקשי' לעיל מ"ט דר"א ורב הונא גופא ס"ל לעיל דמוציא בגט לכ"ע, ואפשר לפרש דזה הוא הלשון מבלי לב דקאמר רבא שלא מצינו בשאר מקומות דודאי תירוץ ראב"א יהי' שייך לעצמו אם לא לרב הונא השיב כן דלא יקשה כקושית רבא די"ל כתירוץ הרשב"א על זה אבל רב אדא ב"א לא שת אל לבו דלרב הונא הוא דמתרץ כן ולרב הונא ע"כ לא שייך כתירוץ הרשב"א: גם י"ל בזה מה דקאמר רב חסדא לרבה פוק עיין בה דלאורתא בעי לה רב הונא מינך מ"ט חשק רב הונא דוקא להקשות לרבה עד שרב חסדא ידע מקודם דלרבה יקשה כן, אכן לפ"ז א"ש דלעיל (נ"ט.) מקשה רבא מולו תהי' לאשה וכו' ע"ש וכתב הרשב"א דע"כ ס"ל כרב הונא דמוציא בגט ע"ש, ומה שעל זה הקשה והניח בצ"ע יישבתי לעיל דא"ש אי נימא כרב הונא ס"ל ואף דבש"ס שלנו כתוב רבא מכ"מ מדברי הרשב"א לעיל נראה שהוא גרס רבה וכן נראה ממה שהביא שם מרבה דלעיל (נ"ו:) וכן נראה גם מקושיתו דכאן דאי רבא גרס לעיל א"כ לפי תירוץ הרשב"א גופא לעיל פשיטא לי' לרבא דליכא תנא דס"ל דאין מוציאה בגט דאל"כ מאי מקשה לעיל מברייתא דולו תהי' לאשה ארב דלמא הברייתא כוותי' דהך מ"ד ס"ל וכיון דרבא גופא ס"ל ע"כ לעיל דליכא מ"ד דס"ל כן א"כ מאי מקשה הרשב"א אקושית רבא הכא אע"כ דלעיל רבה גרס, ולפ"ז י"ל דודאי לאחר לא רצה רב הונא להקשות דידע שיש לתרץ בזה כתירוץ ראב"א ויהיה מוכח מזה נגד דעתו דלעיל דאין מוציא בגט ויתורץ קושית רבא בקושית הרשב"א אבל רבה דע"כ ג"כ כוותי' ס"ל מדמקשה לעיל מולו תהי' לאשה הוא ע"כ צריך לתרץ הכא תירוץ אחר דלא כרב אדא ב"א ולכן הקשה דוקא לרבה כן:

שם לכי גדלה בעולה היא: עיין במ"ל (בפרק י"ז מהל' א"ב הל' ט"ו) שהביא מזה ראי' לדעת הרמב"ם דכה"ג רק ע"י נשואין מצוה על הבתולה ומוזהר על הבעולה אבל שלא ע"י נשואין לא מדקאמר לכי גדלה בעולה היא וכתב על זה שזה ראי' נכונה עד מאוד ונגד דעת החולקים עליו, ולא זכיתי להבין מאי קושיא בזה דהא י"ל דה"ק דודאי אי קני לה בעודה קטנה גם עתה בקטנותה אין איסור בעולה דהא אשתו היא אבל כיון דלא קני לה עד לכי גדלה א"כ עתה בעולה היא בקטנותה ואפילו בעוד שלא קדשה ועכ"פ יש ליישב בזה שיטת החולקים על הרמב"ם:

שם פתוי קטנה אונס הוא: עיין מש"כ לעיל (ל"ג:) דמסוגיא דשם הקשה ה"ה על הרמב"ם שלא הביא הך דין דפתוי קטנה אונס הוא ותירץ דהרמב"ם סמך עצמו על סוגיא דכתובות (דף ט') אכן המשנה למלך (ה' אישות פ' י"א) העיר דלכאורה גם מסוגיא דהכא יקשה עליו, ולענ"ד י"ל דאדרבא מסוגיא זו יש ראי' לדעתו מדאוקי רב פפא ורב נחמן בר יצחק ככה"ג ולא קיימו בתירוץ רבא דלכאורה יותר מסתבר מלאוקי דברי ר"א דקאמר כהן סתמא בכה"ג אע"כ משמע דלא ס"ל הך דין דפתוי קטנה אונס הוא וא"כ פסק הרמב"ם כבתראי:

שם תלמוד לומר אשה: א"ל לרבנן דפליגי אר"א וס"ל דקטנה מותרת לכה"ג אשה מאי דרשו בי' די"ל הא אצטריך לכדרשינן מיני' לעיל (ע"א) לכה"ג שאירס את האלמנה שיכנוס ולר"א י"ל דתרי אשה כתיבי דכתיב יקח אשה וכתיב אשה בבתולי' יקח ורבנן מפקי האי אשה לדרשה דאשה אחת ולא שתים דדרשינן מיני' לעיל (דף נ"ט) שפירש הרמב"ם לפי דעת ה"ה דאתי לדרשה שאין כה"ג נושא ב' נשים ולר"א צ"ל דתרתי שמעת מיני' דאשה ממעט קטנה וגם לא שתים ורבנן לא מפקי רק לא שתים מינה והרמב"ם דפסק כר"א י"ל משום דשקיל וטרי הש"ס אליבי':

שם יכול בוגרת ת"ל בתולה: ק"ק כמאן ס"ל האי תנא אי ס"ל כמ"ד לעיל (נ"ט.) דבתולה בתולה שלימה משמע הרי הוא מרבה בוגרת מבתולי' ולמאי אהני הך מיעוטא דבתולה ואי ס"ל כמ"ד דמקצת בתולה משמע א"כ איך קאמר ח"ל בתולה הא אדרבא מבתולה מרבינן בוגרת ורק מבתולי' ממעטינן, וראיתי ברמב"ם (הל' א"ב פ' י"ז) שכתב מיעוט לבוגרת מבתולי', ולפ"ז י"ל דהי' גורס באמת בברייתא ת"ל בבתולי' אבל לפי' רש"י אי אפשר לומר כן דהביא קרא דבתולה מעמיו וא"ל אי בוגרת מבתולי' אתיא א"כ בתולה למאי אתי די"ל דכתיב בתולה למעט מוכת עץ דגם מ"ע ממעטינן מבתולה כמש"כ התוספ' לעיל (ס'.):

שם אין הלכה כר"א: הא דהוצרך לאשמועינן דוקא דאין הלכה כר"א ולא דאין הלכה כשאר תנאי דקתני בברייתא י"ל דודאי ידעינן דהלכה כחכמים נגד שאר התנאים דיחיד ורביה הלכה כרבים אבל כר"א שפיר ה"א דהלכה כוותי' משום דאיכא למישמע דר' אלעזר בן יעקב סבר כוותי' דמשנתו קב ונקי כדקא סלקא דעתי' לעיל (ס'.) להכי אשמעינן דאין הלכה כוותי' וכדפריך באמת אהא דמפרש לעיל טעמא דראב"י כר"א מהא דאמר רב עמרם הכא דאין הלכה כר"א:

שם אלא א"כ יש לו בנים: הא דלא נקט גם הכא אשה או בנים כמו במתניתן דלעיל גבי איילונית י"ל דבשלמא לעיל דמיירי מנישואין קאמר שפיר דביש לו אשה שיכול לפרות ממנה ישא איילונית אבל הכא דאיירי מדין פו"ר לא הוי מצי למיתני אלא א"כ יש לו אשה שהרי גם בשיש לו אשה לא יבטל מפו"ר שאסור לפרוש ממנה ולכן מה שכתוב ברא"ש אא"כ יש לו אשה ובנים נ"ל שט"ס הוא: ובזה א"ש מה שדייקו התוספ' מה קמ"ל מתניתן הכא דהשתא אשמעינן דאפילו יש לו אשה לא יבטל מפו"ר דזה לא תני לעיל:

שם נימא תהוי תיובתא דרב נחמן אמר שמואל: ק"ק כיון דהמקשן אכתי לא ס"ד לחלק בין אשה בת בנים לאינה בת בנים והוי סבר דשמואל אשה ב"ב קאמר א"כ מאי קושיא מדיוקא דמתניתן לשמואל ליתא דשמואל כר' יהושע ס"ל דהא גם רב מתנא פסק לקמן הלכתא כר' יהושע וא"כ אין קושיא ממתניתן עליו דהא באמת קאמרינן לקמן דמתניתן דלא כר' יהושע, ולשיטת הרי"ף א"ש דבאמת לא גרס הך דמתניתן דלא כר"י כמש"כ הרא"ש אכן למאן דגרסו ג"כ י"ל דפריך שפיר דע"כ הוכיח דשמואל לא כר' יהושע קאמר דא"כ לימא בקיצור הלכה כר' יהושע אע"כ דשמואל מדאוריתא קאמר דאסור לעמוד בלא אשה וכמו שכתב הבית שמואל באהע"ז (סי' א') בשם הרמב"ן אפילו למסקנא אבל עכ"פ י"ל דהמקשן הי' סובר כן והא דר' יהושע ודאי אינו רק מדרבנן ולכן פריך שפיר: ועוד י"ל דודאי גם המקשן ידע שפיר דשמואל דוקא אשה שאינה ב"ב קאמר מדמייתי קרא דלא טוב דאיירי מחיוב נשואי אשה ולא מייתי קרא דבבקר זרע את זרעך דמייתי ר' יהושע ולכן פי' רש"י גם בלישנא קמא דשמואל אשה שאינה ב"ב קאמר ומכ"מ פריך שפיר ללישנא בתרא אשמואל דהוי פו"ר לדייק ממתניתן דיש לו בנים א"צ לישא אשה כלל מדלא קאמר במתניתן לא ישא אשה שאב"ב וכמש"כ התוספת:

שם נושא אשה דלאו בת בנים: ק"ל דאכתי היאך מתורץ קושיתו דלימא תהוי תיובתא דר"נ שהרי ללישנא בתרא אמרינן מאשה נמי בטיל ור"נ אומר דעכ"פ נושא אשה דלאו בת בנים ואין לומר דמתרץ דמאי דקאמר מאשה נמי בטיל היינו מאשה בת בנים דז"א דא"כ היינו לישנא קמא, וי"ל ע"פ מה שכתבו התוספ' (ד"ה נפקא) דמאי דקאמר נפקא מינה וכו' פירושו דאם א"ל למכור ס"ת נושא לעולם אשה ב"ב אפילו ביש לו בנים, והנה לפ"ז אזיל הדיוק שכתבו התוספ' דדייק מאשה נמי בטיל מדלא קתני לא ישא אינה ב"ב אא"כ יש לו בנים דהא השתא לא הוי מצי למיתני כן דבלא מכירת ס"ת לעולם צריך לישא אשה ב"ב ולכן השתא לפי המסקנא דאזיל דיוק שלו באמת חזר ממה שקאמר מאשה נמי בטיל וס"ל כלישנא קמא כן יש לדחוק לפי' התוספ', אבל ביותר נראה לפי מה שכתב הריטב"א והנ"י דאינו מוכר ס"ת בשביל אינה ב"ב ונראה דמפרשי הגמרא הכי נ"מ למכור ס"ת בשביל בנים פי' ביש לו בנים דאמרינן נושא אשה דלאו בת בנים היינו בשאינו צריך למכור ס"ת דס"ת אינו מוכר רק בשביל בנים אבל בלא מצא ב"ב ואינה ב"ב לא יכול ליקח בלא מכירה בטיל נמי מאשה ובהכי מיירי לישנא בתרא דקאמר מאשה נמי בטיל אבל מה דקאמר ר"נ נושא אשה דלאו בת בנים היינו בשאין צריך למכור ס"ת, ובזה א"ש ג"כ מה דדייקו התוספ' לענין מאי קאמר נפקא מינה דלפ"ז א"ש דאדרבא זהו עיקר תירוצו:

שם דלאו בת בנים: ק"ק כיון דפסק הלכתא לקמן דיש לו בנים ומתו לא קיים פרי' ורביה א"כ איך אמרינן דיש לו זכר ונקבה נושא אשה דלאו בת בנים ניחוש למיתה שמא ימות א' מהן דהא למיתה לזמן מרובה לכ"ע חיישינן כמבואר בתוספ' לעיל (כ"ו:) ועיין במגן אברהם (סי' תקס"ח) וא"כ עכ"פ ישא אשה בת בנים עד שיהי' לו ב' זכרים וב' נקבות דאז לא חיישינן למיתה דלמיתה דתרי לא חיישינן כמבואר בתוס' לעיל (שם) ואף דלשמואל ל"ק דקאמר נושא אשה דלאו בת בנים דהא קאמר אע"פ שיש לו כמה בנים ובזה לא חיישינן למיתה מכ"מ לענין פסק הלכה קשה, וי"ל דלזה לא צריך לישא עתה ב"ב אלא אם מת א' מבניו אז ישא וא"ל דנחוש שמא ימות בשכבר הוא זקן שלא יוכל לקיים פריה ורביה עוד זה דמי למיתה דתרי דלא חיישינן, ועוד י"ל דלא מצאנו דחיישינן למיתה אלא היכא שיש חשש שלא יכול לקיים המצו' ותבטל המצו' אבל היכי שכבר קיים רק שיש חשש שמא יבטל הקיום ולא יכול שוב לקיים לזה לא חיישינן דבתר השתא אזלינן והרי עתה כבר קיים המצו':

שם דכתיב בני משה גרשם ואליעזר: הא דמייתי קרא דדברי הימים ולא הפסוק שבתורה דמקרא שבתורה י"ל שמא היו לו בנות ג"כ אף דלא כתיבי או שמא אח"כ היו לו עוד בנים אבל בד"ה דמייחס כל הזרע וגם הבנות הוזכרו שם פעמים רבות אם איתא דהיו לו בנות הי' הכתוב מזכיר אותן:

שם אין דנין אפשר משא"א: במהרש"א הקשה הלכתא אהלכתא דהא אמרינן הלכה כר"ע מחבירו והכא הלכה כב"ה, אכן לפענ"ד ל"ק זה דהא לעיל ר' יהושע ג"כ כר' אליעזר ס"ל וה"ל הלכה מחבירו ולא מחביריו אבל מכ"מ קשה הלכתא אהלכתא דהא לעיל פסקינן דטבל ולא מל אינו גר ולא גמרינן מאמהות משום דאין דנין אפשר מא"א והכא ס"ל ב"ה דדנין אפשר מא"א וע"כ צ"ל כתירוץ המהרש"א דהכא מסתבר טפי: ועוד י"ל ביישוב קושית המהרש"א דבשלמא לב"ש קאמר שפיר דס"ל אין דנין אמ"א כיון דאית לי' דרשה אב' זכרים רק דנימא דנילף מברייתו של עולם דגם זו"נ מהני אבל לב"ה דלא יליף ממשה דב' זכרים מהני שפיר ילפי מברייתו ש"ע דזו"נ מהני אפילו ס"ל דא"ד אמ"א כיון דליכא דרשה אחריתי אבל מכ"מ ק"ל אפכא מר"א אב"ש דלעיל ס"ל לר"א דדנין אפשר מא"א והכא ס"ל דאין דנין, ועיין בתוספ' ביצה (ל"ד:) שהקשו ג"כ בשם הירושלמי מר"א אב"ש, ובשלמא לפמש"כ המהרש"א לעיל (דף מ"ו) במהדורא בתרא דר"א ג"כ רק ע"י היקש ס"ל דדנין אפשר מא"א א"ש אבל לפי מה שהוכחתי לעיל מסוגיא דמנחות דאפילו בלא היקש ס"ל דדנין אפשר מא"א קשה, וי"ל דר"א כר' נתן ס"ל דקאמר לקמן ב"ש אומרים זכר ונקבה:

שם ברש"י ד"ה הלך בעלה. ואם מת אסורה לכהן: ק"ק הא גם בלא בא עלי' בעלה אסורה לכהן מטעם סוטה שנסתרה מקרא דונטמאה ועיין לקמן (פ"ה:) ובשלמא אי הוי מפרש ואם מת כהן לוקה עלי' משום זונה א"ש דמכח נטמאה אין מלקות אבל לשון אסורה לכהן קשה, ואפשר דרש"י ס"ל דאם אחר שבא עלי' בעלה בדרך באו עדים שלא נטמאה באותה סתירה שקנא לה עלי' דאז אין בה איסור דונטמאה מכ"מ אסורה לכהן מטעם זונה כיון דעכ"פ בעודה אסורה לו מטעם ספק בא עלי' בעלה ביאת איסור ועשאה זונה אכן כעת לא נתברר לי דין זה:

בד"ה ב"ש אומרים אבל לא זכר ונקבה: הוצרך לפרש כן דאל"כ לא פריך מידי וב"ש לילפי מברייתו של עולם אכן ק"ק באמת מאי פריך דלמא ב"ש מודה דבזכר ונקבה קיים פרי' ורבי' ולא בא רק להוסיף דב' זכרים נמי סגי וי"ל דמב"ה נשמע לב"ש כיון דב"ה דוקא קאמר ה"נ ב"ש דוקא קאמר ועוד דא"כ הוי מקולי ב"ש וחומרי ב"ה, שוב ראיתי ברשב"א שגרס בדברי רש"י וכש"כ זכר ונקבה והקשה עליו דא"כ הוי מקולי ב"ש וחומרי ב"ה ותירץ ע"ש, ולא ידעתי למה לא הקשה ממה דפריך וב"ש לילפי מברייתו של עולם דבזה לא שייך תירוצו וא"ל דהקושיא היא לילפי מברייתו ש"ע דוקא ולמעט שלא נילף ממשה דא"כ פשיטא לי' דברייתו ש"ע עדיף מלילף ממשה ויקשה היאך מקשה אח"כ לב"ה אפכא, ועיין בריטב"א שהוכיח ג"כ הכי דאי אפשר דלב"ה סגי בב' זכרים ג"כ דא"כ מאי פריך וב"ה לילף ממשה הרי באמת יליף ע"ש הרי דפשיטא לו ג"כ דאין לפרש דיקשה דליליף מזה דוקא:

שם בתוספ' ד"ה כל ביאה קטנה אתיא לכלל פירצה: ק"ק דאמאי לא הקשו מעקרה זקנה דבזה לא שייך תירוצם, וראיתי בירושלמי דבאחת הקשה לר' יהודה מעקרה וזקנה דוקא ולא מקטנה, ואפשר שעל זה כוונו התוספ' לתרץ קטנה ליישב מ"ט לא הקשה הירושלמי ג"כ מקטנה וביישוב הקושיא אר' יהודה דבירושלמי לא מתרץ עלי' כלום י"ל דדרש כמו אשר תלד דממעטינן לענין ייבום רק אילונית ולא עקרה וזקנה וקטנה והיינו ע"כ דהם לא נתמעטו מאשר תלד כיון דעקרה אפשר שתתרפא ותלד וזקנה כבר ילדה וקטנה עתידה שתלד ועיין בתוספ' לעיל (דף ק') משא"כ באילונית דלא שייך כל זה וה"ה ג"כ לענין ולא יפרוצו לר' יהודה, א"נ י"ל דמעקרה וזקנה ל"ק להו די"ל דבאמת לר' יהודה ג"כ זונה היא דהא גם בפ"ד דסוטה לא תני לכולהו כמש"כ התוספ' שם אכן מקטנה פריך שפיר דע"כ לר' יהודה לאו זונה היא דאל"כ למה הוצרך לומר לקמן לר' אליעזר דלכך לא ישא קטנה שמא אמצא איילונית תיפוק לי' משום קטנה גופא:

בד"ה אין בתולה. קשה דלהאי תנא אמאי אצטריך: בתוספ' הרא"ש ביאר יותר אמאי אצטריך למיכתב באונס ומפתה ונערה המאורסה, ולפענ"ד י"ל קושיא זו ע"פ מה דפליגי בכתובות (מ':) ר"מ ורבנן אי נערה אפילו קטנה במשמע או אמרינן נערה אין קטנה לא דלרבנן אפילו קטנה במשמע ומפרש שם טעמייהו משום דבמוציא ש"ר כתיב נערה מלא להוציא קטנה לאשמעינן דכל מקום דכתיב נער אפילו קטנה במשמע וכבר הקשו התוספ' שם (מ"ד) מ"ט לא דרש גם ר"מ הכי אבל י"ל דלפי מה שכתבו התוספ' לקמן פליגי סדר עולם וספרי אי רבקה באותה שעה היתה קטנה בת ג' או נערה בת י"ד, ולפ"ז י"ל דר"מ ורבנן ג"כ בהא פליגי דר"מ י"ל דס"ל כסדר עולם דרבקה קטנה היתה ולכן ע"כ הוכיח דנערה אין קטנה לא דאי ס"ד אפילו קטנה יקשה כקושית התוספ' אמאי צריך לכתוב נערה באונס ומפתה ונערה המאורסה לא לכתוב אלא בתולה ונילף מרבקה מה להלן נערה ולא בוגרת אף ה"נ נערה ולא בוגרת אע"כ דאמרינן נערה אין קטנה לא ולהכי איצטריך נערה גבייהו דאי מרבקה ה"א אפילו קטנה דהא רבקה קטנה היתה אבל רבנן י"ל דס"ל כספרי דרבקה בת י"ד היתה ולכן שפיר הוכיחו מנערה דמש"ר דבכל מקום דכתיב נער אפילו קטנה במשמע דאי ס"ד נערה אין קטנה לא וקשה כקושית התוספ' דלא לכתוב נערה כלל ונילף בתולה מרבקה אע"כ דנערה אפילו קטנה במשמע ולהכי צריך למיכתב נערה בגווייהו דאי מרבקה הוי ילפינן הוי ממעטינן מנערה גם קטנה כמו בוגרת דהא רבקה נערה בת י"ד היתה ומתורצים ב' קושיות התוספ', והא דקאמר התנא אין בתולה אלא נערה אין הפי' דבכל מקום דכתיב בתולה אינו אלא נערה ולא קטנה אלא דבתולה דגבי כה"ג אינו אלא נערה וכן לשון הש"ס כמו אין טוב אלא תורה מים אלא אורה וכדומה:

בד"ה וכן ואי אפשר להגי': בתוספ' הרא"ש ביאר יותר שהביא שה"ר שמואל חסיד הגי' בסדר עולם שהיתה בת י"ד וכתב על זה שאי אפשר להגי' כלל דהכי מיתניא התם יצחק אבינו כשנעקד ע"ג המזבח היה בן ל"ז שנה ובאותו פרק נולד רבקה וכתיב ויהי יצחק בן מ' שנה בקחתו את רבקה עכ"ל וזה ג"כ כוונת התוספ', אכן תמהתי דעיינתי בסדר עולם ואדרבא משם מוכח כהגהת ר"ש חסיד דהכי שנינו שם אבינו יצחק הי' כשנעקד על המזבח בן ל"ז שנה ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים הימים הללו מרובים על של חברון שהיו כ"ה שנים והללו כ"ו שנים בו בפרק נולדה רבקה נמצא אבינו יצחק נשא את רבקה בת י"ד שנה עכ"ל הרי בפי' דבו בפרק לא קאי אשעה כשנעקד יצחק אלא כשכבר גר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים כששלמו כ"ו שנים והם התחילו כשנולד יצחק כמו שפי' רש"י בחומש אפסוק זה (ומטעם זה כתב ג"כ שזה קדם לעקדה י"ב שנים) וא"כ באותו פרק הי' יצחק בן כ"ו ובו בפרק נולדה רבקה א"כ היתה בת י"ד כשהי' יצחק בן ארבעים כשנשאה, ולפ"ז אדרבא מוכח כהגהת ר"ש חסיד אבל מצינו מכ"מ פלוגתא בזה דבמסכת סופרים (פ' כ"א) כתוב בפי' שהיתה רבקה בת ג' שנים וג' ימים כשנשאה יצחק ועכ"פ הסדר עולם מוכח כר"ש:

בד"ה א"ד מאשה. מדלא קתני לא ישא: עיין במהרש"א מ"ב שפירש דאי הוי תני הכי הוי ידעינן דע"כ פירושו דלא ישא דאינו חייב לישא דא"ל דאין מותר קאמר שהרי גם באין לו בנים מותר לישא שאינה ב"ב אם יש לו גם אשה ב"ב ע"ש והיינו משום דהכא לא הוי תני אא"כ יש לו אשה או בנים אלא יש לו בנים לבד כמו שהביאו התוספ': ובהכי א"ש מה שקשה לכאורה אדיוקו שלא קתני הכא במתניתן שלא ישא אשה שאינה ב"ב אא"כ יש לו בנים מזה ידעינן דמאשה נמי בטיל שהרי במתניתן דלעיל לא ישא אדם איילונית באמת קתני כן וא"כ שמעינן איפכא, אבל לפ"ז א"ש דלעיל דקתני אא"כ יש לו אשה או בנים פירושו אינו מותר לישא איילונית אא"כ יש לו אשה או בנים אבל הכא אי הוי קתני לא ישא אשה שאינה ב"ב אלא א"כ יש לו בנים לחוד אז הוי הפי' אינו חייב לישא וכו':

באדיבות ספריית דיקטה dicta.org.il | רישיון CC BY-SA 4.0

גמרא רבי אליעזר אומר זונה כשמה: ופי' רש"י ז"ל דס"ל לר"א דאין זונה אלא אשת איש דלא מיקריי' זונה אלא אשה שזינתה תחת בעלה. ויש לדקדק לר"א למה נאמרה זונה בכה"ג הא ממ"נ קאי עלי' באיסור לאו או משום גרושה או משום אלמנה דבחד מינייהו יצאת מתחת בעלה. וצ"ל דכתב רחמנא לעבור עליו בשני לאוין. אלא דלפ"ז מאי קאמר הש"ס בקדושין זונה בכה"ג למה נאמרה הא לר"א איצטריך דחייל איסור זונה על איסור אשת איש ולא שמעינן לה מכהן הדיוט דהתם יש לה היתר לאחר מיתת בעלה אבל בכה"ג אין לה היתר כלל. וי"ל דבכה"ג נמי לאחר מיתת בעלה חלין שניהם בבת אחת איסור זונה ואיסור אלמנה או גרושה. עוד יש לדקדק לר"א אטו לא ס"ל הך דרשא דכי תהי' לאיש זר. כיון שנבעלה לפסול לה פסלה. וע"כ צ"ל לדידי' דלאו דזונה הוא דליכא אלא בא"א אבל מודה דאסורה מקרא דלאיש זר. וכמו שהאריכו התוס' ז"ל לעיל בזה בפ' החולץ. ולר' מתיא בן חרש דאמר אפילו הלך בעלה להשקותה ובא עלי' בדרך עשאה זונה תיקשי איפכא למה לי קרא דלאיש זר הא לר' מתיא נעשית זונה אפילו אי לא הוי זר אצלה. וצ"ל דלתרומה לא מיפסלא אלא מאיש זר. אבל לכהונה מיפסלא מכל ביאה פסולה. וכמו שכ' התוס' ז"ל לר"א דאמר פנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה היינו לכהונה אבל לא לתרומה והוא ג"כ מהאי טעמא דפסול תרומה מלאיש זר נפקא לן. וכבר כתבתי בזה לעיל במכילתין ג"כ:

גמרא רב פפא אמר בכה"ג והאי תנא הוא: וכן פסק הרמב"ם ז"ל דלא ישא את הקטנה. ועפ"ז ג"כ יתיישבו לי ד' הרמב"ם ז"ל שעמדתי לעיל שפסק בתרווייהו בבוגרת ושלא כדרכה דכה"ג אסור בהן והוא נגד סוגית הש"ס לעיל דלמאן דמרבי בוגרת ע"כ דריש התירא לשלא כדרכה דאיסורא לא איצטריך דילפינן מכ"ש מבוגרת. וכמו שכ' רש"י ז"ל לעיל. וכן עמד היש"ש ז"ל על דברי הרמב"ם ז"ל. ולפ"ז ניחא דלההוא תנא דממעט נמי קטנה תו ליכא למילף שלא כדרכה מבוגרת דהתם שאני דגזה"כ הוא דבעינן דוקא נערה ולא קטנה ובוגרת ולא מטעם מיעוט בתולים הוא דממעטינן לה וא"ש בזה נמי מאי דפסק בדין קטנה כר"א אע"ג דרבנן פליגי עלי' כדמשמע בשמעתין. ועיין בק"ע. ולפי הנ"ל ניחא כיון דשמעינן לעיל לרב דס"ל בתרוייהו לפסול בוגרת ושלא כדרכה. וקשה כנ"ל הא ע"כ להתירא דרשינן לה אלא ש"מ דס"ל לרב כי האי תנא דלא ישא את הקטנה ולא הוי שמעינן שלא כדרכה מבוגרת. ומש"ה דרשינן לה לאיסורא ודו"ק:

גמרא הא יש לו בנים מפו"ר בטיל מאשה לא בטיל מסייע לי' לרב נחמן כו': והי' נראה דרב נחמן מדאורייתא קאמר דאסור לעמוד בלא אשה וכדכתיב לא טוב היות האדם לבדו ושני מצות הם לישא אשה ולהוליד בנים. ומש"ה אם כבר קיים פו"ר יכול לישא אשה שאינה בת בנים דאי מדרבנן קאמר א"כ מאי קאמר בל"ב לימא תיהוי תיובתא דר"נ דילמא מתניתין מדאורייתא קאמר דבטיל נמי מאשה ואין מוכרין ס"ת לא בשביל בנים ולא בשביל אשה אלא ודאי אין לחלק בזה כיון דמה"ת מחוייב הוא לישא אשה. ולפ"ז מצי אתיא מתניתין כר' יהושע דאמר לקמן הי' לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו. וכגירסת הרי"ף ז"ל משום דר' יהושע מדרבנן קאמר. והיינו דקאמר הש"ס נ"מ למכור ס"ת בשביל בנים כיון דמחוייב הוא מדרבנן להוליד בנים אפילו אם יש לו כבר. אלא דק"ק מאי שייכא האי נפ"מ להא דרב נחמן הא בלא"ה צ"ל כן דנפ"מ לענין ס"ת והי' אפשר לפרש הא דדייקינן באיכא דאמרי דמאשה נמי בטיל הוא משום דלכאורה מאי קמ"ל מתניתין דלא יבטל פשיטא דאסור לבטל מצוה דאורייתא. ודוחק לומר דמשום סיפא איצטריך ליה וכמו שכ' התוס' ז"ל. אלא ע"כ קמ"ל דאם יש לו בנים בטיל אפילו מאשה. ומשני דרישא רבותא קמ"ל דלא יבטל אם אין לו בנים ואפילו אם עני הוא וקשה לו פרנסתו צריך הוא למכור אפילו ס"ת בשביל בנים. והיינו דקאמרינן נפ"מ למכור ס"ת בשביל בנים:

אבל שאר הראשונים תפסו הנוסחא דגרסינן לקמן מתניתין דלא כרבי יהושע. ובאמת לד' ר"י ז"ל בתוס' בד"ה נ"מ שכתבו דלהכי קאמר נ"מ כו'. משום דבלא"ה מצוה לישא אשה בת בנים. א"כ מנ"ל דמתניתין דלא כר' יהושע דילמא ר"י נמי מצוה קאמר אבל לא למכור ס"ת. ועוד דהא רבי יהושע קאמר נמי נשא אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו ואי איכא מאן דפליג עליה דר"י א"כ מסתמא פליג נמי על נישואי אשה וא"כ דרב נחמן תנאי היא. אבל לדברי הרי"ף ז"ל ניחא דליכא מאן דפליג על ר"י כלל. העולה להלכה לד' הרי"ף ז"ל אין מוכרין ס"ת אלא בשביל בנים אם אין לו או בשביל אשה. אבל בשביל בנים אם יש לו בנים אין מוכרין. ולמאן דגריס מתניתין דלא כר"י ולהלכה קי"ל כר"י בכל גוונא מוכרין ס"ת כמ"ש הרא"ש ז"ל:

אבל הריטב"א ז"ל והנימק"י ז"ל כתבו דלישא אשה אין מוכרין ס"ת ובשביל בנים מוכרין אפילו אם יש לו בנים. ומשמע דגם לדברי הרי"ף ז"ל כתב כן. ולא הבנתי דא"כ מאי דייק הש"ס ממתניתין דלא כר' יהושע הא גם ר"י קאמר הכי נשא אשה כו' היו לו בנים כו'. ומוכרין ס"ת בשביל זה. וא"ה אתיא מתניתין כוותי'. ומנ"ל דבשביל אשה לחוד לא ימכור ס"ת. הן אמת דמדבריהם ז"ל נראה שמפרשים הא דקאמר הש"ס נ"מ למכור ס"ת בשביל בנים. היינו דוקא בשביל בנים הוא דמוכרין. אבל בשביל אשה לחוד אין מוכרין. אבל מנ"ל להש"ס גופא הכי. וגם לענין מאי קאמר הש"ס הכי. ולפי מה שפי' לעיל ניחא קצת דאמתניתין קאי ורבותא קמ"ל דלא יבטל אפי' אם הוא צריך למכור ס"ת. וא"כ לא שמעינן מכירת ס"ת אלא בשביל בנים:

שוב ראיתי שכתב שביאר בקונ' הראיות דאם יש לו בנים ליכא מצוה כלל לישא אשה בת בנים. וגם זה לא הבנתי דהא איפסיקא הילכתא כר' יהושע. ואולי משום דרב נחמן פליג עליה דאמר אסור לעמוד בלא אשה. אבל בבנים אינו מחוייב. ולשיטת הנימק"י ז"ל באמת קשה מאי קאמר רב נחמן דאסור לעמוד בלא אשה הא מחויב הוא ליקח אשה בת בנים. שוב ראיתי במלחמות שכתב ליישב את זאת. והאריך שם בזה ע"ש. והוא ז"ל כתב דהרי"ף ז"ל נמי גריס מתניתין דלא כר' יהושע. ואפ"ה פסק כר"י משום הא דרב מתנא ומש"ה השמיט הרי"ף ז"ל האי נ"מ למכור ס"ת דלר"י בכל גוונ' מוכרין:

גמרא מאי טעמייהו דב"ש ילפינן ממשה: ומוכח מסוגין דתרוייהו דוקא קאמרי לב"ש דוקא שני זכרים אבל זכר ונקיבה לא. ולב"ה הוי איפכא. אבל בירושלמי איתא דב"ה זכר ונקיבה נמי קאמרי אבל יוצא גם בשני זכרים דאל"ה הוי מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה. וכבר כתב הרשב"א ז"ל דשניהם מחמירים וחומרו של זה לא כחומרו של זה. ובשם רש"י ז"ל הביא שפי' דב"ש מודו דכש"כ זכר ונקיבה דיצא. ולפ"ז צריך לפרש הא דפריך לב"ש לילף מברייתו של עולם היינו דנילף דבעינן דוקא זכר ונקיבה מדהוי תחילת ברייתו כן ומשני אין דנין אפשר משאי אפשר ואין להוכיח דלא יצא בשני זכרים. ולב"ה פריך נילף ממשה דיוצא בב' זכרים ומשני משה מדעתי' הוא דעביד וליכא למילף מיני'. ולא נתברר מי הכריח לרש"י ז"ל לפ' כן. ולפנינו מבואר ברש"י ז"ל איפכא דב"ש נמי דוקא קאמר:

באדיבות ספריית דיקטה dicta.org.il | רישיון CC BY-SA 4.0

אסור לעמוד בלא אשה שנאמר לא טוב היות האדם לבדו. דקדק הרב עיון יעקב הלא לא כתיב אלא לא טוב רע מנ"ל ע"ש וק"ק ממ"ש בשבת דף קמ"ט כל שחבירו נענש על ידו אין מכניסין וכו' שנאמר גם ענוש לצדיק לא טוב וכיון דלא טוב רע הוא ומאי ק"ל להרב. שוב ראיתי שהרב עצמו שם הביא קרא דלא טוב היות וצדד דדוקא לאדה"ר וק"ק עליו מסוגיא זו ועמ"ש הרב ישרש יעקב:

פתוי קטנה אונס ע׳ בראב״ד בפ"ג מה״ל סוטה ופ״ג מה' אס"ב ובהה"מ וע״תו סוטה ר״פ כשם ושבת נו״א ד״ה לקוח וע' סנהדרין מא׳ אלא אשה חבירה דמיקטלא כו׳ והא הי׳ להם להעיד שזינתה באונס דאסורה ג"כ על בעלה לשיטת הירושלמי והא דמוקי שזינתה וחזרה וזינתה דבאשת כהן הומ״ל להפסידה כתובתה באנו וע׳ ירושל׳ פסחים רפ״ח. וע' חומת ירושלים ס״סי רע״ג ועמ״א סי׳ שמ״ג דלענין איסור קטנים מזידין איקרי מש״ס הנ״ל ובת״ש י"ד סי' י״א ס״ק מט' דבני דעה ומצוה הוי. ועבנ״א שער בית הנשים סי׳ לה׳ וערש״י פסחים טז״ב ד״ה בין ועש"ות משכנות יעקב בסופו ובחו״יר הנ"ל שהביאו ראי׳ מפורשת מסנהדרין נה״ב דמסקנת הש״ס דכיון דמזידה היא תקלה נמי איכא ורדח״ע ועברש״י ד״ה תקלה והרי היא בכלל שוגג שזה הי׳ דעת הס״ד דפתוי קטנה אונס ונדחה זה. וע׳ פסקי הרמב״ם בהאס״ב בדין ישראל שוגג הבא על הבהמה ובה׳ מלכים לגבי נכרי ועש״ות ברית אברהם חהע״ז סי׳ עז׳ ובנו״בי סי׳ עח׳ ובש"ות רע״א בכתבים סי׳ ר״יח. והארכתי בזה לפלפל בכ״ז במקום אחר ואין עת האסף פה וע״בס בנין אריאל בחידושיו לסוף נדרי׳ לסברת הר״נ דאף דמדינא נאמנת באומרת טמאה מ״מ משום דאפקעינהו רבנן לקדושין אינה נאמנת. וכתב דלפ"ז י״ל דלכן ציוה דוד את אורי׳ ללכת לביתו והיא תשיב לו שנטמאה ויעקרו הקדושין למפרע יעש״ב. ואולם לפמ״ש בנו"בי מ״ת חעה"ז סי׳ י״ב שכתב בד״התו זבחים ב׳ ע״ב

ד״ה סתם אשה דדוקא כשזינתה ברצון שבודאי אינה יכולה לכופו לגרשה כיון שפשעה ולא עבדינן תקנתא לרשיעי שלא יהא חוטא נשכר אבל באשת כהן שנאנסה שלא פשעה ולא כלום פשיטא שאינו יכול לעגנה ולכן הא דלמשנה אחרונה חיישינן שמא עיני׳ נתנה באחר היינו באשת כהן כשטוענת שזינתה באונס שבעלה מחוייב לגרשה לתת לה כתובה עכת״ד. ולפ״ז אף כשתאמר שזינתה ברצון מ״מ בכה"ג לא שייך שמא עיני' נתנה באחר כיון שהוא בידו שלא לגרשה וכסברת הנו״בי הנ׳ל. ובלא"ה דהא בכתובות ט״א קאמר להדיא דהתם אונס הוי ולכן לא אסרוה והא דחיישינן שמא עיני׳ נתנה באחר היינו באשת כהן שנאנסה ועוד דהא קיי״ל פתוי קטנה אונס הוא ולכן לא אסרוה והיא היתה בת ח׳ שנים וכפ״ח דסנהדרין וי״ל באמת שזה כונת הגמ׳ התם אונס הוי כיון דהיתה קטנה. ואף דהתו׳ שם סט״א כ׳ דכן הי׳ שיעור גדלות בדורות הראשונים קודם לזמ״הז וגם לפ״מ דקיי״ל ביבמות יב׳ בנים ה״ה כסימנים ופי׳ התו׳ משעת העיבור והא איעברא מאותו שעה כמפו' בכתוב מ״מ י״ל להרמב״ם פ"ב מאישות דהא דבנים ה״ה כסימנין היינו מאי דילדה אחר י״ב שנים דוקא וע' בס׳ כנפי יונה עיו"ד סי' ק״י שהעיר ג״כ בזה עד״התו׳ הנ"ל וכתב ג״כ על סברת התו׳ דח״ו שישתנו דיני התורה מזמן לזמן יעש״ב. וכבוד חותני הגאון שליט"א אמר בישוב קושיתי על הב״א מהא דאמר בכתובות דאונס הוי כי דבריו ישרים על אדונינו דוד משיח ד' ואף שהוא דרושיי הואיל ואתאן לזה כי בד״נא ב׳ הני נשי דגנבי כו'. והנה נשי המלך יש לחוש שנתרצו שיקחם. ומנא ידע דאונס הוי' בגוף המעשה. ורק הטעם שם למסקנא בין גנובי ליסטות למלכות דמי שסבורה להנשא לו מתרצה אם הוא חשוב וכאן אם היתה מתרצה והיתה ברצון הי׳ נאסרת עליו ולא תנשא לו עוד וע״כ היתה באונס. ורק אם היתה יודעת תחלה שיבא אלי׳ אורי׳ ותאמר לו האמת ואפקעינהו כו' היתה מ"מ מתרצית רק לפי האמת שלא ידעה וכן הי' שלא הלך לביתו נשארה אנוסה. אבל עכ״פ חזינן סברת הגמ׳ שאשה מתרצית בכה״ג אף באיסור וכ״ש אם תוכל דרך היתר. וע״כ חשב דוד שאם ישלח אורי׳ לביתו. אז תאמר לו בת שבע שזינתה ברצון ואסורה לו ויהי׳ הפקעת הקידושין שבזה אין נפ״מ אם אמרה אמת באותו מעשה או לא ועי״ז תותר לו לדוד אם לא יאמינה אורי׳. ורק לאחר שאורי׳ לא רצה ללכת לביתו שוב נשאר ההיתר רק מצד אונס שאנוסה גמורה היתה וע' בית מאיר סי' י״א שהרגיש במ"ש מהני נשי דגנבי. אבל לא השקיף למש״ל דכאן ל״ש למימר כן שמצד זה תאסר ואי דתתרצה באמת אף באיסור זה לק״מ דידעו בב״ש דצנועה היתה ורק אם הי׳ דרך בהיתר שאני ואכמ״ל בדרושיי ע״כ דפ״חח וע׳ תו׳ כתובות נ"א ב׳ ד"ה אסורה דצדקת גמורה היתה ומזה מבואר כסברת מר חותני הגנ״י לענין בת שבע. ובלא״ה י״ל בפשוטו דידעה שלא יחזיק אותה דוד באיסור כל ימיו ול״ד להא דכתובות שיודעת הכא שאם יהי׳ באיסור ח"ו שוב לא יחזיקנה ופשוט:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

גמ' פוק עיין בה. אמאי לא ישא את הקטנה: רבי מאיר חייש למיעוטא. כדתניא לקמן קטן שמא ימצא כו' ה''נ חייש רבי אליעזר דשמא תמצא קטנה זו אילונית: קטן וקטנה. או קטן או קטנה: איש כתיב. בפרשת חליצה ואם לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו: פוגעים בערוה. כיון דלאו בני הקמת שם נינהו פגע באשת אח שלא במקום מצוה דרחמנא פטריה דכתיב אשר תלד (דברים כה) פרט לאילונית: ואינה חולצת. דאינה נפטרת לשוק בחליצתה דאין מעשה קטנה כלום אבל מתייבמת ותגדל אצלו ותתקיים מצות יבום: כשמה. לשון טועה שטועה מתחת בעלה לאחרים דלרבי אליעזר אין זונה אלא אשת איש: מופקרת. ואפי' פנויה מאחר שהפקירה עצמה לכל קרויה זונה אבל משום בעילה אחת לא הויא זונה הפנויה: הלך בעלה. לב''ד הגדול והוליכה להשקותה מי המרים שקינא לה ונסתרה ואסורה לו עד שתשתה עשאה זונה הואיל ונבעלה לפסול לה ואם מת אסורה לכהן: אלא גיורת. דנבעלה בנכריותה לעובדי כוכבים וכן משוחררת דעובד כוכבים ועבד הואיל ולאו בני קדושין נינהו פסלי: ושנבעלה. לפסול לה כגון א' מכל העריות וכגון בת ישראל לנתין וממזר: לכי גדלה. דקידושי קטנה לאו כלום הן והויא ליה כאנוסת עצמו ומפותת עצמו: מכלי לב. כמו מבלי לב: [אי דקדשה אבוה כו']. האב זכאי לקדש בתו קטנה בפ''ק דקידושין (דף ג:) את בתי נתתי לאיש הזה: הא רבי אליעזר היא ולא רבנן. בתמיה דקתני לעיל רבי אליעזר אומר כהן לא ישא את הקטנה ומשמע דפליגי רבנן עליה וכה''ג מי פליגי רבנן: תתפתה. ותזנה עליו לפי שאין בה דעת כלום: רב פפא אמר בכהן גדול והאי תנא הוא. דאסר קטנה מגזירת הכתוב: בתולה. מעמיו יקח אשה: [מאשה לא בטיל]. מדקתני לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא א''כ יש לו בנים ולא קתני לא יבטל אדם מאשה אלא אם כן יש לו בנים שמע מינה הא יש לו בנים מאשה לא בטיל דצריך לישא אשה אבל אין צריך לחזר אחר ראויה לבנים: למכור ס''ת. כדי לישא בת בנים ואם יש לו בנים לא ימכור אלא ישא עקרה או זקנה: ב''ש אומרים שני זכרים. אבל לא זכר ונקבה: ילפינן ממשה. שכיון שהיו לו שני בנים פירש מן האשה: מברייתו של עולם. אדם וחוה:

כל ביאה שאין בה פירצה. קטנה אתיא לכלל פירצה לכשתתגדל ולא ממעט אלא היכא דלא אתיא לעולם לכלל פירצה: אין בתולה אלא נערה. קשה דלהאי תנא אמאי איצטריך בשום מקום לכתוב נערה בתולה: וכן הוא אומר והנערה טובת מראה מאד. תימה דהכא משמע דרבקה נערה היתה ובסדר עולם (פ''א) תניא בהדיא שהיתה בת שלש כשנשאה יצחק ואי אפשר להגיה דהא תניא התם יצחק אבינו כשנעקד על גבי המזבח היה בן שבעה ושלשים שנה ובו בפרק נולדה רבקה וכתיב ויהי יצחק בן ארבעים שנה וגו' נמצאת שהיתה בת ג' וה''ר שמואל חסיד משפיר''א הוכיח שהיתה בת י''ד מדתניא בספרי ו' זוגות שנותיהן שוות וקחשיב קהת ורבקה וקהת חיה קל''ג כדכתיב בקרא ואם היתה בת י''ד כשנשאה אז החשבון מכוון דכשנולד יעקב היתה בת ל''ד ויעקב היה בן צ''ט כשמתה רבקה הרי קל''ג שהרי כשנתברך היה בן ס''ג שאז מת ישמעאל וכל שנותיו של ישמעאל קל''ז כדכתיב וישמעאל (גדול מיצחק י''ד שנה ויצחק בן ס' שנה בלדת אותם א''כ ישמעאל) בן ע''ד ונשאר מלידת יעקב עד סוף שני ישמעאל ס''ג וי''ד נטמן בבית עבר כדאמרינן במגילה (דף יז.) ועשרים שנה בבית לבן ושתי שנים בדרך ואז מתה רבקה כדדרשינן (מדרש רבה קהלת פ''ב) אלון בכות שתי בכיות של רבקה ומניקתה הרי צ''ט וצריך לומר דמדרשות חלוקים זה על זה: פנוי הבא על הפנויה כו'. לאו דוקא נקט פנוי דכ''ש נשוי שמזנה על אשתו דחשובה זונה: לא יבטל אדם מפריה ורביה. אע''ג דמרישא שמעינן לה דקתני כהן הדיוט לא ישא אילונית ולאו דוקא כהן כדאמרינן לעיל מ''מ איצטריך הכא להנך דיוקי דגמרא או משום פלוגתא דבית שמאי ובית הלל הדר תני לה: מאשה לא בטיל. פירש בקונטרס מדלא קתני לא יבטל מאשה: א''ד מאשה בטיל. להאי לישנא דייק מדלא קתני לא ישא אדם אשה שאינה בת בנים אלא אם כן יש לו בנים: נפקא מינה למכור ספר תורה בשביל בנים. כלומר להאי מילתא נמי נפקא מינה ול''ג למאי נפקא מינה דהא טובא נפקא מינה כדקאמר בהדיא אין לו בנים נושא אשה בת בנים יש לו בנים נושא אשה דלאו בת בנים ועוד אר''י דמצי למימר דאפילו יש לו בנים לעולם מצוה לישא בת בנים אלא מודו היכא דצריך למכור ספר תורה בשביל בת בנים כיון דיש לו בנים לא ימכור מאחר שמוצא שאינה בת בנים ולא יצטרך למכור:

הדירוג היומי

איך היה הלימוד?

כמה מאמץ דרש ממך הדף? אין תשובה נכונה - הניסיון עוזר ללומדים הבאים.

בחר רמת קושי

מומלץ להירשם על מנת לשמור את התגובה בחשבון הפרטי שלך.

הערה אישית

פרשנים

שיעורים זמינים
טוען שיעורים…

בחירת עמוד

חיפוש בעמוד