|
⎯
טקסט הדף
אף קנס במקום מכר והני בני קנסא נינהו ואמאי איקרי כאן {דברים כב-יט/כט ??} ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו אמר ריש לקיש {דברים כב-טו} נערה נערה הנערה חד לגופיה וחד לאתויי חייבי לאוין וחד לאתויי חייבי כריתות רב פפא אמר {שמות כב-טו} בתולה בתולות הבתולות חד לגופיה וחד לאתויי חייבי לאוין וחד לאתויי חייבי כריתות ורב פפא מ''ט לא אמר כר''ל ההוא מיבעי ליה לכדאביי דאמר אביי בא עליה ומתה פטור שנאמר {דברים כב-יט} ונתן לאבי הנערה לאבי נערה ולא לאבי מתה וריש לקיש מ''ט לא אמר כרב פפא ההוא מיבעי ליה לגזירה שוה דתניא {שמות כב-טז} כסף ישקול כמוהר הבתולות שיהא זה כמוהר הבתולות ומוהר הבתולות כזה וריש לקיש נמי מיבעי ליה לכדאביי ורב פפא נמי מיבעי ליה לגזירה שוה אלא שיתא קראי כתיבי נערה נערה הנערה בתולה בתולות הבתולות תרי לגופייהו חד לכדאביי וחד לגזירה שוה אייתרו ליה תרי חד לאתויי חייבי לאוין וחד לאתויי חייבי כריתות ולאפוקי מהאי תנא דתניא ולו תהיה לאשה שמעון התימני אומר אשה שיש בה הויה רבי שמעון בן מנסיא אומר אשה הראויה לקיימה מאי בינייהו אמר ר' זירא ממזרת ונתינה איכא בינייהו למאן דאמר יש בה הויה הא נמי יש בה הויה למאן דאמר ראויה לקיימה הא אינה ראויה לקיימה ולרבי עקיבא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין מאי בינייהו איכא בינייהו אלמנה לכהן גדול כרבי סימאי דתניא רבי סימאי אומר מן הכל עושה רבי עקיבא ממזרין חוץ מאלמנה לכהן גדול שהרי אמרה תורה {ויקרא כא-ז/יד ??} לא יקח ולא יחלל חילולין הוא עושה ואין עושה ממזרין ולרבי ישבב דאמר בואו ונצוח על עקיבא בן יוסף שהיה אומר כל שאין לו ביאה בישראל הולד ממזר מאי בינייהו איכא בינייהו
⎯
רש"י
אף קנס במקום מכר. ומשום קנס נקט בת שלש אבל למכר מבת יום אחד ועד שתביא שתי שערות: ואמאי. יש להן קנס לנערות פסולות: איקרי כאן כו'. אמתני' מקשי: ה''ג נערה נערה הנערה. באונס כתיב כי ימצא איש נערה בתולה וגו' וכתיב בתריה ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה ודרשינן נערה יתירה וה''א יתירה דהנערה דמצי למיכתב ונתן לאביה: חד לגופיה. לכשרה: בתולה בתולות הבתולות. במפתה כתיב וכי יפתה איש בתולה וקרא אחרינא בתריה כסף ישקול כמוהר הבתולות ומצי למיכתב כמוהר בתולות הא תלת דדרשינן ה' יתירה ובתולות דמצי למיכתב כמוהר ולשתוק: ההוא מיבעי ליה. ההוא הנערה הא דלא כתיב ונתן לאביה מיבעי ליה לכדאביי שאם לא הספיק האב להעמידו בדין עד שמתה פטור: לאבי הנערה. משמע שהיא קיימת: מיבעי ליה לג''ש. בתולה דכתיב גבי מפתה מיבעי ליה לג''ש בתולה בתולה לג''ש מה כסף האמור באונס חמשים אף מפתה חמשים ומה מפתה שקלים דכתיב ביה ישקול אף חמשים של אונס שקלים קאמר: כמוהר הבתולות. חמשים כסף המפורשים במאנס את הבתולה: שיהא זה. חמשים כמוהר הבתולות: ומוהר הבתולות. יהיו שקלים כזה: וחד לג''ש. ותהי מופנה מצד אחד ולמידים הימנה: ולאפוקי מהאי תנא. מתני' דקתני יש קנס לממזרת ולאחותו לאפוקי מהאי תנא: שיש בה הויה. שקדושין תופסין לו בה פרט לאחותו ולכל חייבי כריתות דילפינן בקדושין שאין קדושין תופסין בהן בפרק שלישי (דף סז:) ומשמע ליה תהיה לשון הוית קדושין ור''ש בן מנסיא משמע ליה תהיה לשון קיום: הא נמי אית בה הויה. דקדושין תופסין בחייבי לאוין והתם יליף לה: ולר''ע דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין. ביבמות בהחולץ (דף מד:) בברייתא המחזיר גרושתו ר''ע אומר אין לו בה קדושין: מאי בינייהו. משום ר''ש בן מנסיא קא פריך לה דאילו שמעון התימני שמעינן ליה ביבמות (דף מט.) דפליג עליה דר''ע בהא דתנן איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא דברי ר''ע שמעון התימני אומר כל שחייבין עליו כרת בידי שמים אלא לר''ש בן מנסיא קא בעינן לה אי ס''ל כר''ע מאי איכא בין משמעותא דתהיה לשון קיום למשמעות דשמעון התימני אי נמי משמע ליה לר''ש בן מנסיא לשון הויה אימעיטא לה ממזר ומה בין ראויה לקיימה ליש בה הויה: אלמנה לכהן גדול. דמודה בה ר''ע שקדושין תופסין לו בה ואע''פ שהיא בלאו וכרבי סימאי והוא הדין גרושה להדיוט: מן הכל. כל הנולדים מחייבי לאוין: לא יקח. וסמיך ליה ולא יחלל זרעו מדין כהונה הוא מחללו ולא שם ממזרים עליהם: בואו ונצוח על עקיבא בן יוסף. שמרבה ממזרים בישראל חנם: שהוא אומר כל שאין לו ביאה בישראל. הבא על אשה שאין לו בה היתר ביאה הולד ממזר אפי' אלמנה לכ''ג נמי:
⎯
תוספות
נערה נערה הנערה. פי' רבינו חננאל דמחד נערה דריש כולה מלתא נער נערה הנערה ואין נראה לר''ת דלא כתיב נערה מלא בה''א אלא ההוא דמוציא שם רע לחודיה כדמוכח בסוף פרקין ועוד הקשה רבינו יצחק מה צריך חד לגופה הא איכא נערה אחרינא בפרשה אלא פי' הקונטרס עיקר: בתולה בתולות הבתולות. כאן נמי פר''ח דמחד קרא נפקי כולהו ואין נראה דלא צריך חד לגופיה דבתולה אחרינא כתיב: וחד לאיתויי חייבי לאוין. הקשה ר''י בן רבינו מאיר אכתי נימא חד לאתויי חייבי עשה וחד לאתויי חייבי לאוין ואכתי חייבי כריתות מנא לן ותירץ דלחייבי לאוין ועשה לא צריך אלא חד קרא דהא אי לאו דכתיב ולו תהיה לאשה דמשמע שיש בה הויה וראויה לקיימה לא הוה צריך קרא לרבויינהו הלכך מחד ריבויא מרבינן אין ראויה לקיימה דהיינו חייבי עשה וחייבי לאוין כיון דאית בהו הויה ואידך ריבויא לחייבי כריתות ולמאן דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין הוי חד ריבויא לחייבי עשה ואידך לחייבי לאוין וחייבי כריתות וא''ת ולשתוק מלו תהיה לאשה ולא יצטרך להנך ריבויי וי''ל דאיצטריך למידרש ולו תהיה לאשה מדעתה.: אייתרו להו תרי כו'. וחד ריבויא כתב באונס וחד במפתה וא''ת ומנא לן דחד לאתויי חייבי כריתות אימא דתרוייהו אתו לרבויי חייבי לאוין וחד לאונס וחד למפתה וי''ל דלהא לא צריך דמגזרה שוה ילפינן אונס ומפתה מהדדי: ת''י [ולאפוקי מהאי תנא. פי' תנא דברייתא אבל מפיק מתרוייהו תנאי שמוזכרים בברייתא]: ולרבי עקיבא דאמר כו'. ואף ע''ג דר''ש התימני פליג בהדיא אר' עקיבא בהחולץ (יבמות דף מד. ודף מט.) הכא לר''ש בן מנסיא פריך דאי סבר כר''ע מאי בינייהו פי' בינו לר''ש התימני דמדנקט ראויה לקיימה ולא נקט שיש בה הויה משמע דיש שאין ראויה לקיימה ויש בה הויה: חילולין הוא עושה ואינו עושה ממזרים. משמע דהא בהא תליא דכיון דלא הוי ממזר קדושין תופסין וכן משמע בפרק החולץ (שם דף מה:) מה אשת אב דלא תפסי בה קדושין והוולד ממזר כו' [ור''ע נמי משום דיליף בהחולץ דיש ממזר מחייבי לאוין קאמר דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין] ותימה דלרבי יהושע אע''ג דאין ממזר מחייבי כריתות כדיליף בשילהי החולץ (שם דף מט.) מודה דאין קדושין תופסין בחייבי כריתות כדפריך ס''פ ר''ג ביבמות (דף נג. ושם) איצטריך לאשמעינן דאין קדושין תופסין בחייבי כריתות ובפ' החולץ (שם דף מד: ושם) קאמר דלרבי יהושע פגום מיהא הוי מחייבי כריתות משום דעשאה זונה וזונה לא הויא אלא מהנהו דלא תפסי בה קדושין כדמוכח בתמורה (דף כט: ושם) וקאמרינן נמי בהחולץ (יבמות דף מד: ושם) הכל מודים בכותי ועבד הבא על בת ישראל הוולד ממזר מאן הכל מודים שמעון התימני דאע''ג דאמר אין ממזר מחייבי לאוין ה''מ חייבי לאוין דתפסי בהו קדושין אבל כותי ועבד כו' ולא קאמר מאן הכל מודים ר' יהושע דאע''ג דאמר אין ממזר מחייבי כריתות ה''מ חייבי כריתות דתפסי בהו קדושין כו' אלמא דלר' יהושע אין קדושין תופסין בחייבי כריתות ואפ''ה לא הוי ממזר ולהכי לא מצי למימר דמודה בכותי ועבד ויש לומר דלר''ש התימני ולר''ע ודאי הא בהא תליא דליכא מידי דלא תפסי בה קדושין והוולד כשר רק שהוא דומה לאשת אב אבל לר' יהושע אע''ג דאין קדושין תופסין בחייבי כריתות כדילפי' בסוף האומר (קדושין סח. ושם) לא הוי ממזר אלא מחייבי מיתות ב''ד כדיליף ר' יהושע בסוף החולץ (יבמות מט. ושם) אבל קשה דא''כ לר' יהושע אין קדושין תופסין באלמנה לכ''ג לרבא דאמר בפ''ק דתמורה (דף ד: ושם) כל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני דהתם. פריך ליה והרי אלמנה לכ''ג דקאמר רחמנא לא יקח ותנן כל מקום שיש קדושין ויש עבירה כגון אלמנה לכ''ג כו' ומשני אמר לך רבא שאני התם דא''ק לא יחלל חלולין הוא עושה ואינו עושה ממזרים ולר' יהושע ליכא לשנויי הכי וא''ת בקדושין בסוף האומר (דף סז: ושם) כי משכח דלא תפסי קדושין באשת אב מאי פריך התם ואימא תרוייהו באשת אב הא לכתחלה הא דיעבד אמאי לא יליף מינה דכל היכא דהוי ממזר לא תפסי בה קדושין כיון דהא בהא תליא כדפירשנו וי''ל דאכתי לא שמעינן ממזרות בשאר חייבי כריתות כל כמה דלא מייתי התם היקישא דר' יונה דמלא יקח ולא יגלה דאיירי באשת אב ובשומרת יבם של אביו לא שמעינן מינה ממזרות באשת איש ובאחות אשה דיש היתר לאיסורן וכל דכוותייהו אבל לבסוף דמייתי היקישא דרבי יונה התם איכא למילף בעלמא כדפירשנו: (וכן משמע בפרק ד' מיתות דליכא מאן דפליג דבחייבי כריתות לא תפסי קדושין וט''ו נשים דפוטרות צרותיהן מן החליצה ואי קדושין תופסין בחייבי כריתות א''כ היו עולין לחליצה כמו חייבי לאוין כדאמר התם בפ''ב מסתברא חייבי לאוין תפסי בהו קדושין ולכך עולין לחליצה וההיא מתני' אתיא ככ''ע דהא קאמר עלה דבפלוגתא לא קא מיירי: מאי בינייהו. תימה אמאי לא קאמר איכא בינייהו סוטה שאירסה וזינתה תחתיו שלא כדרכה וגירשה דאית בה הויה לכ''ע כדאמרינן בסוף החולץ הכל מודים בבא על הסוטה שאין הוולד ממזר):
+
רשב"אהכי גרס רש"י ז"ל: נער נערה הנערה. וכן הוא במקצת ספרים, ופירושו: גבי אונס כתיב (דברים כב, כח) כי ימצא איש נערה בתולה, וכתיב (שם, שם כט) ונתן לאבי הנערה, ודרשינן נערה וה"א יתירה דהנערה הא תלתא. ואינו מחוור, דמאי נער דקאמר, אי משום דכתיב נער חסר, הנערה נמי חסר הוא ולא כתיב אלא הנער, והוה ליה למימר נער נער הנער, ואי מקרא קאמר כולהו קרי' הנערה. והגירסא הנכונה נער נער הנער, ולישנא דמסורת נקט, והיא במקצת נוסחאות ספרדיות. ויש מי שפירש לפי הגירסא הראשונה דכולהו מונתן לאבי הנערה קא דריש, ודריש מקרא ומסורת, נער כמו שהוא במסורת ונערה קדקרינן, וה"א דהנערה חד לגופיה לומר לאבי הנערה ולא לאבי הבוגרת, שאם בגרה עד שלא עמדה בדין אינו נותן לאביה אלא לעצמה. ותרי, חד לחייבי לאוין וחד לחייבי כריתות. וכן נמי בתולה בתולות הבתולות, כולהו מכמוהר הבתולות קא דריש להו, וחד לגופיה דאי כתב כמוהר לחודיה לאו כלום הוא, אלא על כרחך איצטריך למכתב באיזה מוהר, והילכך חד מינייהו איצטריך לגופיה לומר כמוהר הבתולות, וחד לאתויי חייבי לאוין וחד לאתויי חייבי כריתות. והראב"ד ז"ל גריס נערה נערה הנערה, ופירש כפירושו של רש"י ז"ל, וגם זה נכון. ורב פפא נמי מבעי ליה לגזרה שוה. ואם תאמר, לישני ליה, נפקא ליה מואשר לא אורסה כדאמרינן לקמן בפרקין (כתובות לח, ב), אליבא דר' עקיבא וקיימא לן כוותיה, ומתניתין נמי רבי עקיבא היא דקתני הבא על אשת אחיו ועל אשת אחי אביו, וההיא בנתארסה ונתארמלה או שנתגרשה ור' עקיבא, דאלו לר' יוסי הגלילי (לקמן כתובות ח, א) כיון שנתארסה שוב אין לה קנס. יש לומר, כיון דלר' יוסי הגלילי האי אשר לא אורסה פרט לנתארסה ונתגרשה, ונפקא ליה גזירה שוה מכמוהר הבתולות ניחא ליה לתרוצי אליבא דכלהו תנאי לרווחא דמלתא, ואמר דשיתא קראי כתיבי, וריש לקיש ורב פפא לא פליגי אלא מר אייתי לחייבי לאוין ומר לחייבי כריתות, ור' עקיבא דיליף גזירה שוה מואשר לא אורסה, ה' דהנערה לא דריש. ולר' עקיבא דאמר אין קדושין תופסים בחייבי לאוין מאי בינייהו. כלומר, אי סבירא להו כר' עקיבא, ואם תאמר, הא ודאי ר' שמעון התימני לית ליה כר' עקיבא, כדאיתא בפרק החולץ (יבמות מד, א), דתנן התם: איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא דברי רבי עקיבא, שמעון התימני אומר כל שחייבים עליו מיתה בידי שמים. יש לומר דלר' שמעון בן מנסיא קאמר אי סבירא ליה כר' עקיבא לי אשה הראויה דנקט, לימא אשה שיש בה הויא כדאמר ר' שמעון התימני אפילו הכי לדידיה לא משום קנס בחייבי לאוין, וכן תירץ הראב"ד ז"ל. ולר' ישבב דאמר בואו ונצווח על ר' עקיבא בן יוסף שהיה אומר כל שאין לו ביאה בישראל הולד ממזר. ואין חלל אלא מחייבי עשה, דהיינו בעולה לכהן גדול. +
ריטב"אאקרי כאן ולא תהיה לאשה [אשה] הראויה לו. פי' לאו דמשמע לישנא דקרא הכי דהא לקמן פרכינן בהדי' וליתי עשה דלו תהיה לאשה ולדחי לאו דלא יבא ממזר ואם איתא דהכי משמע לישנא דקרא היכי דחה לה אדרבה מקיים ליה אלא משום דקי"ל לקמן דהכי דינא דכל שהיא אסורה לו אינו רשאי לכונסה משום הכי אמרי' וסמכינן ליה אקרא ודכוותיה בתלמודא: גרסינן אמר קרא נער הנער הנערה חד לאתויי חייבי לאוין וחד לאתויי חייבי כריתות ופירש רש"י דתרי נער' כתיב בפרשה כי ימצא איש נערה וכתיב ונתן לאבי הנערה ובתרא מיותר דה"ל למכתב ונתן לאביה הנערה למה לי ודרשינן נערה יתירה וה"א יתיר' ותרתי משמע הנער' חד לאתויי חייבי לאוין וחד לאתויי חייבי כריתות והקש' עליו למה נערה נערה הנערה אי נגרסינהו כולהו נערה אלא כדקרי או נגרסינהו נערה נער' חסרי' כדכתיב ואע"פ שרז"ל כתב נערה נערה הנערה הא ליתא בנוסחאי דיוקנאי ועוד וכי מצי למכתב ונתן לאבי הנערה דהא מבעי ליה לקמן למאי דקאמר בגרה עד שלא עמדה בב"ד אין לה קנס דכתיב ונתן לאבי הנער' שתה' נערה בשעת נתינה ויש לתרץ משום דריש לקיש דריש לקמן נער חסר כתיב לדרשא ובאידך לא עבדינן ביה דרשא להכי נקטינן הכא נער נער הנערה וההיא דלקמן דכתיב ונתן לאביה משמע נמי לאבי הנערה כיון דבריש' דקרא כתיב נער ולא דמי להאי דאמר בסמוך דאיצטריך למכתוב הנערה לכדאביי והיכי דבא עליה ומתה דפטור דהתם ודאי כתוב לאביה דאפילו אבי' מתה משמע דאף בקבר נקרא אבי' ואיצטריך יתיר' דאבי הנערה למעטי ויש מפרשי' הסוגיא בפנים אחרים ואינם נכונים: רב פפא אמר בתולה בתולה הבתולות פירש רש"י ז"ל דכתיב ברישא דקרא כי יפתה איש נערה בתולה מסתיי' דלכתיב בסיפ' כסף ישקול כמוהר למה ליה למכתב הבתולות אלא ודאי מיותר הוא לדרשא וש"מ תרתי אבל בתולה בתולה הבתולות לא דריש דאורחא דקרא הוא זימנין משתעי בלשון רבים: חד לאתויי חייבי לאוין וחד לאתויי חייבי כריתות והא דלא אמר חד לאתויי חייבי עשה וחד לחייבי לאוין אבל חייבי כריתות אין להם קנס היינו טעמא משום דלרבנן קדושין תופסין בחייבי לאוין כמו בחייבי עשה כולהו כחדא קרא חשיבי ומההיא קרא נפק': ההיא מבעיא ליה לג"ש פירוש להקיש אונס למפתה שיהא זה כזה לענין חמשים שקלים ונפקא ליה מג"ש דכתיב הכא וכתיב התם הבתולה ודאי בתול' מופנה הוא לג"ש ואע"ג דאידך בתולה איצטריך למעוטי בעולה דכל היכי דלא ילפינן ג"ש לא הוי יליף חד מחבריה אי נמי מופנה מצד אחד הוא סגי לענין זה וקמ"ל מופנה מצד אחד למדין ומשיבין וכאן אין להשיב. ומיהו ודאי קשיא כיון דכתב מג"ש דהבתולה דאונס לבתולה דמפתה למה לי בתולה במפתה דרישא דקרא לילף מאונס ותירץ הרמב"ם ז"ל דלא איצטריך אלא משום דאורח' דקרא הוא דלא מצי למכתב כי יפתה איש אשר לא אורשה וכיון דמצי למכתב כי יפתה איש או אשה או נערה כתב בתולה ורב פפי מבעי נמי לגזרה שוה ואף על גב דלר' עקיב' עביד גזרה שוה אחריתי מאשר לא אורשה כדלקמן סוגין כמאן דלית ליה גזרה שוה ההיא דהנערה ל"ל אלא שתי קראי כתיבי פירש דרב פפא ור"ל לא פליגי חד לג"ש. וא"ת לר"ע דעביד ג"ש מאשר לא אורשה שתי קראי ל"ל וי"ל דאיהו לא דריש ה' דהבתולו' וליכא אלא חמש' קראי וא"ת לא דריש נמי ה' דהנערה וליכא אלא ד' קראי ואנן חמש בעינן וי"ל דאיהו דריש בתולה בתולת ושמעון התימני ור"ש בן מנסיא לא דריש להו ה' ולא בתולה ולא הבתולת הלכך הוה להו ד' תרי לג"ש חד לגופי' וחד כדאביי וג"ש דר"ע לית להו: אלא ר"ע מאי בינייהו פירש בתוס' דקדושין דקושיין אליבא דר"ש בן מנסי' אמאי לא דריש אשה שיש בה הוי' דשמעון התימני אבל לא פרכינן כלל ושמעון התימני דהא ניהו לית לי' דר"ע ומפליג פליגי עליה בהדיא במסכת יבמות איזה הוא ממזר כל שהוא שאר בשר שהוא בלא יבא דברי ר"ע שמעון התימני אומר כל שחייבין עליו מיתה בידי שמים וכ"כ במקצת פירש רש"י דבעולה לכ"ג איכא בינייהו פירש רש"י ז"ל כגון שהיה נבעלה שלא כדרכה ובא כהן ואנס אותה כדרכה ואמרינן באו עליה עשרה בני אדם שלא כדרכה ואחד כדרכה האחד משלם קנס ואין כהן גדול רשאי לקיימה כמאן דאמר אפילו בעולה שלא כדרכה פסולה לכהן גדול והקשו בתוספת חדא דהל"ל הניחא למאן דאמר בעולה שלא כדרכה פסולה לכהונה אלא למאן דאמר כשרה לכהונה מאי בינייהו והא דאמר הניחא לרבנן והניחא לרבי ישבב ועוד דכיון דנקט תלמודא סתמא בעולה משמע בעולה כדרכה לכך פי' כרבינו חננאל ז"ל בעולה לכהן גדול איכא בינייהו בעולת עצמו דכיון דאנס או פתה אותה אסורה לו ואסור לקיימה משום בעילת עצמו הא דתני התם אנוסת עצמו לא יקח ואם נשא נשוי הא פרישנ' בדוכתא דלמאן דרשאי לקיימה אלא לומר דאינו משלם קנס דמפותה ויש ראי' לפירוש זה במסכת יבמות דאמר ולו תה' לאשה אשה הראוי' פרט לאלמנה לכהן גדול ופרכינין היכי דמי אי דבא עליה כהן כדרכה תיפוק לי' דהוה בעולה לכ"ג כלומר אלמא למעוטי כשהי' אלמנה אפ"ה היתה בתולה שלימה אין לה קנס דהוה לי' כבעולה לכ"ג כלומר משו' בעולת עצמה דהוה לי' עשה שאינו שוה בכל פירש רש"י ז"ל אבל משום זונה ליתא דלא זנה אלא שלא נבעלה לפסול לה דלא אשכחן מאן דאית לי' לדר"א פנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה פירוש דלא אשכחן בהכי להני תנאי אבל איכא תנא בפרק ארבע מיתות דסבר לה כוותי' וכן שם פרשתי יפה בס"ד: +
המאיריבא עליה ומתה פטור מן הקנס שנאמר ונתן לאבי הנערה ר"ל שהיא קיימת ולא לאבי המתה ובלבד כשמתה קודם העמדה בדין: חמשים שקל שהזכרנו בקנס זה אע"פ שלא נתפרשו בתורה להדיא אלא באונס כך הדין במפתה שהרי נאמר בה כמוהר הבתולות ור"ל כמהר הבתולות האמור באונס וכן אע"פ שבאונס לא הוזכרה בלשון שקלים וכדכתיב חמשים כסף מכל מקום שקלים הם מדכתיב במפתה ישקול והוא שאמרו שיהא זה כמהר הבתולות ומהר הבתולות כזה מה להלן חמשים אף כאן חמשים ומה כאן שקלים אף להלן שקלים: אע"פ שהפקענו מה שדרשו בולו תהיה לאשה הראויה לו בדין הקנס לומר שאף בשאינה ראויה משלם קנס כמו שביארנו לענין נשואיה מיהא במקומה עומדת והענין הוא שהמפתה כל שרצתה היא ואביה וכן שנתרצה להם המפתה לכנסה כונסה ופטור מן הקנס וכל שלא רצתה היא או אביה או שלא נתרצה להם המפתה משלם קנס ובאונס כל שרצו היא ואביה אם לא רצה האונס כופין אותו וכונס ומשלם קנס ומכל מקום כל שהיא אסורה לו אפילו בחייבי עשה כגון מצרית שניה או בעולה לכהן גדול אינו כונסה ואם כנס יוציא שנאמר ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו: מכיון שביארנו שאף חייבי כריתות וחייבי לאוין משלמין קנס ואין הלכה כדברי האומר אשה שיש לו בה הוייה ולא כדברי האומר אשה הראוייה לקיימה אין צריך לומר בחייבי עשה כגון שבא על מצרית שניה: +
תוספות רי"דומקשינן אמתני' קרי כאן ולו תהיה לאשה אשה הראוי' לו. פי' באשה הראויה לו יתן קנס דמקיים בה ולו תהיה לאשה. אבל באשה שאינה ראויה לו דלא מקיים בה ולו תהיה לאשה גם מן הקנס יהא פטור. אר"ל נער נערה הנערה. חד לגופיה. פי' לכשירה. וחד לאתויי חייבי לאוין. וחד לאתויי חייבי כריתות. פי' גבי אונס כתיב וכי ימצא איש נערה בתולה. וכתיב בתרי' ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה דהו"ל למיכתב לאביה וקרא יתירה הוא. ודרשי' נערה וה' דהנערה תרי קראי יתירי חד לרבויי חייבי לאוין וחד לאתויי חייבי כריתות. ואי קשיא והא בפ"ב דיבמות תנן כלל אמרו ביבמה כל שאיסורה איסור ערוה (קדושה) לא חולצת ולא מתיבמת עד אסור קדושה אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט [חולצת ולא מתייבמת]. ומקשה בגמ' ואמאי אין מתייבמת ליתי עשה וידחה את ל"ת. ותירץ רבא גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה. ותנ"ה אם בעלו קנו בביאה ראשונה ואסור לקיימם בביאה שניה. ופי' אלא מוציא בגט שכבר פרחה מצות יבמה בביאה ראשונה. ואע"ג דמצי למיחלץ. אמרי' התם חליצה במקום ייבום אינה מצוה. והתם נמי כתיב ולקחה לו לאשה ויבמה. דאיכא למימר באשה הראויה לו. ואפ"ה אתי עשה ודחי את ל"ת וה"נ ליתי עשה דולו תהיה לאשה ולידחי את ל"ת ואע"פ שהיא ממזרת יקחנה לו לאשה דהאי ולו תהיה לאשה עשה הוא כדאמרי' בפ' אלו הן הלוקין בהלכה זר טמא שאכל את הקודש אונס שגירש. אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה. והוי לאו שניתק לעשה דהאי ולו תהיה לאשה קאי אכל ימיו דכל ימיו בעמוד והחזר קאי. וכיון דעשה הוא ליתי ולדחי את ל"ת ואמאי דרשי' אשה הראויה לו. ולקמן בפירקין [דף מ ע"א] מקשה לה ר"כ ומתרץ לה: +
הרא"האמר ריש לקיש גרי' נער הנערה חד לגופיה וחד לאיתויי חייבי לאוין וחד לאתויי חייבי כריתות פירש"י ז"ל בחד קרא כתי' כי ימצא איש נער' בתול' ובאידך כתי' ונתן לאבי הנער' ותרווייהו כתיבי נער וקרינן נערה חד לגופיה כלומר קרא קמא דכתיב כי ימצא איש נער' איצטרי' לגופיה אידך לא הוה צריך למיכתב הנערה דהא הוה יכול למיכתב ונתן לאביה ותו נמי דלא הוה לי' למיכתב הנערה אלא ונתן לאבי נער' הוו להו תרי ותורי חד לאתויי חייבי לאוין וחד לאתויי חייבי כריתות ובהא דאמר רב פפא נמי בתולה בתולות הבתולו' חד לגופיה כו' פירש"י ז"ל דתרי קראי כתיבי חד קרא כתיב כי יפתה איש נערה בתולה ובאידך כתיב כסף ישקול כמוהר הבתולות חד לגופיה כלומר דקרא קמא לגופיה דהא איצטריך לי' למיכתב נערה בתולה אידך הוה מצי למיכתב כסף ישקול כמוהר ותו לא ותו נמי הוה יכול למיכתב כמוהר בתולות מאי הבתולות ש"מ תרתי אבל בתולה בתולת לא דריש לי' דלא קפיד קרא בהכי כלומר אי נקיט בלשון רבים: חד לאיתויי חייבי לאוין וחד לאיתויי חייבי כריתות ואיכא דקשיא לי' להאי פרושא לריש לקיש נער נערה הנערה דמפרשי' דהוה יכול למיכתב ונתן לאביה ולא ליכתוב נערה כלל והא ליתא דהא מיבעי לן בבגרה עד שלא עמדה בדין שאין לה קנס דבעינן נערה בשעת נתינה והכי דרשינן לקמן ותו דלא הוה לן למימר הכי נער נערה הנער' דהא תרוייהו כתיבי נער וקרינן נער' ובכולהו הוה לן למימ' נער נער הנער או נערה נער' הנער' ומפרשי' דנפק' מחד קרא דה"ל למיכתב נער וכתיב נער' בה' הנער' וזה דחוק. אלא עיקר פירוש' כדפרש"י ז"ל ודקא קשיא להו דלא יכול למיכתב ינתן לאביה דקא מיבעי לן למכתב הנערה לאפוקי בגרה עד שלא עמד' בדין לית' דאי כתב נמי לאבי הכי מידרש דלהביה נמי הכי משמע דאנער' דלעיל קאי מדלא כתב לאב ואידך נמי דקשי' להו מנוסח' דסיפרי נוסחי דוקאני דגאונים ז"ל לאו הכי איתנהו אלא בכולהו גרסי' נער נער הנערה ודר"פ נמי שפיר הוה אתי' אלו כתיב כסף ישקול כמוהר ותו לא ומאי דקא אמרי אינהו בפירושם לאו מילת' היא. והשתא אתיא לה שפיר להאי פירוש' כול' סוגיין היינו דקאמרי' ורב פפא מאי טעמ' לא אמר כריש לקיש ומפרקינן ההו' מיבעי לי לכדאביי דאמר בא עליה ומת' פטור שנ' ונתן לאבי הנער' ולא לאבי המת'. דהא דאביי וודאי לא הוה נפק' לן מלישנא דאביה וכל היכא דאית' אביה ואיצטריך נער' לאפוקי מתה וריש לקיש מאי טעמ' לא אמר כרב פפא ההוא איבעי לי' לג"ש כלומר ואליב' דר' יוסי הגלילי דאי לר' עקיב' הא נפקא לי' מדוכת' אחריתי מאשר לא אורשא לא אורש' כדאי' לקמן. ואסיקנ' אלא שיתא קראי כתיבי נער נער הנער' בתול' בתולו' הבתולות תרין לגופי' כלומר נער דקרא קמא דכתיב כי ימצא איש נער' ובתול' נמי דקרא קמא דכתיב כי יפת' איש נער' בתול' הני תרין לגופייהו פשו להו ארבע' נער הנער בתולות הבתולות. חד לכדאביי דאמר בא עליה ומתה פטו' מדלא כתיב ינתן לאביה ולא ליכת'נער' כלל וחד לג"ש דמקשינן אונס למפת' מדכתיב התם בתול' והכא בתולו' ולא כתי' כמוהר ותו לא ומיהו בתולה בתולות לא מדריש לן איתרו להו תרי ריבויא דה' דהנער וה' דהבתולות חד לאיתויי חייבי לאוין וחד לאיתויי חייבי כריתות ולר' עקיבא דלית לי' ג"ש דבתולי' דנפק' לי' מאשר לא אורש' לא אורש' איכא למימר דה' לא דריש וכיון דכן לא הוו להו אלא ארבעה ולפום הא לית ליה נמי דאביי ואפשר דלרבי עקיבא דרשינן בתולה בתולות ושיתא קראי כתיבי כו': והשתא רב פפא וריש לקיש לא פליגי אהדדי אלא דמר מייתי לי' קרא לחייבי לאוין וחייבי עשה דחד טעמ' הוא דליכא לאפרושי בינייהו ומר מייתי לי' קרא לחייבי כריתות ולמימר' דלא בעינן אשה הראוי' לקיימ' ואפי' אשה שיש לו בה הויה נמי לא בעינן וכיון דכן הוא הדין נמי לחייבי מיתות אלא דקם ליה בדרבה מיניה. ולר' עקיב' דאמר אין קידושין תופשין בחייבי לאוין מאי בינייהו תמ' דהא שמעון התימני לית לי' דר' עקיבא והכי אית' התם בהדיא ביבמות דאמרינן התם איזה ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא דברי ר' עקיבא שמעון התימני אומר כל שחייבין עליו מיתה בידי שמים וכיון דכן מאי קושיא דהא טובא איכא בינייהו ואפשר לומר דלר' שמעון בן מנסיא פרכא ולאו מאי בינייהו בעיק' דינא קאמרי'. אלא לענין דרשא דקראי כלומר ר' שמעון בן מנסיא אם אית' דסבר לה כר' עקיבא אמאי לא מדריש לי' כשמעון התימני דלימא אשה שיש לו בה הויה דהא לא נפקא לי' מינא מידי דהא ליכא אינ' ראוי' לקיימא דיש לו בה הוי' ויש כיוצא בזו ביבמות בפרק יש מותרות אי נמי איכ' לפרושי דלאו לדידהו פרכינן מאי בינייהו אלא לר' עקיבא אי נמי לדידן אי סבירא לן כר' עקיבא מי נפקא לן מינה מידי בדרשא דקרא אי אשה שיש בה הוי' או הראוי' לקיימ' ומאי ביניהו דקאמרי' לאו אתנאי אשמעון התימני ור' שמעון בן מנסיא אלא אדרשי מאי בינייהו מאי איכא למימר בין האי דרשא לאידך. וזה נכון מ"א נ"רו: +
שיטה מקובצת והני בני קנסא נינהו וכו'. פי' אי אמרת בשלמא דמתניתין לא איירי בקנסא דאורייתא דלא קניס רחמנא אלא מאן דפגם אשה הראויה דקנסא דאורייתא משום כבודה דידה היא והני לאו בני כבוד נינהו אבל רבנן קנסו אפילו בהני נערות דמתני' כדי שלא יהא חוטא נשכר ומתני' בדרבנן מיירי ונפקא מינה בין קנסא דרחמנא דהיינו משום לתא דידה דהויא בת קנסא ובין קנסא דרבנן כדי שלא יהא חוטא נשכר דקנסא דאורייתא אם מת משלמין היורשין וכדמוקי לה בירושלמי הדא דבא על בתו כשבא עליה עד שלא מת ומת וכו' כתבו התוספות ז"ל לעיל במתניתין וכדכתבינן לעיל וקנסא דרבנן היינו כדי שלא יהא חוטא נשכר לדידיה קנסו ולא לבריה והילכך אי מתני' מיירי בדרבנן ניחא דקתני אלו נערות שיש להן קנס הבא על הממזרת וכו' ולא קתני הממזרת וכו' אלא דהכי קאמר דוקא הבא הוא דחייב ולא היורשין וניחא נמי דלא קתני כשרות דבדרבנן איירי וכדקתני הבא וכו' וכדדייקינן ולא מיירי בדאורייתא וה"ק אלו נערות שקנסן מדרבנן לבד ודוקא הבא חייב ולא היורשין. וכי קתני מתניתין ה"ה קטנות דכיון דטעמא כדי שלא יהא חוטא נשכר אין חלוק בין נערות לקטנות ואפי' ר"מ יודה דלא פליג אלא בטעמא דקרא דכתיב ולו תהיה לאשה במהוה עצמה הכתוב מדבר כדאמרינן לקמן גבי מתני' דכל מקום שיש מכר וכו' והא דקתני נערות לא אתא למעוטי אלא בוגרת וכמו שהקשו בתוספות ז"ל וכדכתיבנא לעיל וליכא למימר דאסיפא דמתניתין סמיך דתנן כל מקום שיש מכר וכו' דמתני' דלקמן מיירי בדאורייתא ומתני' דהכא מיירי בדרבנן וכדכתיבנא ואין להקשות דכיון דטעמא כדי שלא יהא חוטא נשכר אפילו בוגרת נמי דבוגרת מעטיה קרא להדיא ולא תקון רבנן אלא כעין דאורייתא ובמאי דמעטיה קרא להדיא לא תקינו בה מידי. כך היינו יכולים לפרש מתניתין ולא תקשי ולא מידי אבל השתא דתריצנא דה"ק אלו נערות פסולות וכו' ונערה אין קטנה לא וכדרבי מאיר אלמא דמתניתין בדאורייתא מיירי משום דאינהו בני קנסא נינהו קא נגעי בהו ולא משום שלא יהא חוטא נשכר ומעתה קשיא חדא מסברא דאמאי יש להן קנס לפסולות ועוד דאקרי כאן ולו תהיה לאשה וכו' כנ"ל. והיינו יכולין להקשות קושיא זו בענין אחר דר"מ קא דריש ולו תהיה לאשה במהוה עצמה הכתוב מדבר ודע דמ"ה דרשינן ולו תהיה לאשה וכו' דמתלא תליא בקנסא ולאו מילתא באפי נפשה קאמר משום דכתיב ונתן לאבי הנערה חמשים כסף ולו תהיה לאשה תחת אשר ענה וע"כ תחת אשר ענה קאי אחמשים כסף דלקמן עלה דמתני' דתנן איזהו בושת קאמר אביי אמר קרא תחת אשר ענה הני תחת אשר ענה מכלל דאיכא בושת ופגם ופי' רש"י ז"ל תחת אשר ענה. גבי חמשים כסף כתיב. ע"כ. ומעתה קשיא דה"ל למיסמך תחת אשר ענה גבי חמשים כסף ממש ולא לאפסוקי בינייהו ולו תהיה לאשה לכך דריש ר"מ דאתא לאשמועינן דדוקא מהוה עצמה יש לה קנס ולא קטנה א"נ דרשינן לה גבי אשה ראויה דוקא אשה ראויה יש לה קנס ולא שאינה ראויה והשתא דאמרינן דתנא דידן ס"ל דסמיכותיה דולו תהיה לאשה אתא למעוטי קטנה מקנסא וכדרבי מאיר ולא למעוטי פסולות ולהכי פריך דאדרבה איפכא מסתברא דסמיכותיה דולו תהיה לאשה אתא למעוטי פסולות מקנס דכך הדין נותן דלא ניתן להו לפסולות קנס משום דלאו בני קנסא נינהו אבל לגבי קטנה אין חלוק כלל לענין קנסא ובין נערה בין קטנה יש להן קנס אלא לגבי נשואין לבד קממעט קרא לקטנה דדוקא נערה שותה בעציצ' ולא קטנה כדכתיב ולו תהיה לאשה במהוה עצמה הכתוב מדבר כך היה נראה לפרש והיינו דקאמר תלמודא והני בני קנסא נינהו ואמאי אקרי כאן ולו תהיה לאשה וכו' פי' לגבי קנסא יש לך לקרות ולו תהיה לאשה כיון דלאו בני קנסא נינהו ולזה הפי' הקושיא היינו מאי דקאמר והני בני קנסא נינהו ואמאי אבל אקרי כאן אינו קושיא וקל להבין. ורש"י ז"ל לא פירש כן שכתב וז"ל ואמאי. יש להן קנס לנערות פסולות. איקרי כאן וכו'. אמתני' מקשי. ע"כ. ודע שבגמרות קלף הישנות לא גרסי אלא ואמאי אקרי כאן ולו תהיה לאשה וכו' ולא גרסי והני בני קנסא נינהו וזאת היתה נוסחת רש"י ז"ל והיא המדויקת דגירסת הדפוס לא דייקא שהיא מכופלת אריכות לשון ללא צורך. ועוד אכתוב בלשון רש"י ז"ל לקמן בסמוך בס"ד: וכן כתב הרשב"א ז"ל וז"ל ה"ג רש"י ז"ל נער נערה הנערה וכן הוא במקצת הספרים ופי' וכו'. ואינו מחוור דמאי נער קאמר אי משום דכתיב נער חסר הנערה נמי חסר וכו' ואי מקרא קאמר כלהו קרינן נערה והגירסא הנכונה נער נער הנער ולישנא דמסורת נקט והוא במקצת נוסחאות ספרדיות ויש מי שפי' לפי הגירסא הראשונה דכולהו מונתן לאבי הנערה קא דריש ודריש מקרא ומסורת נער כמו שהוא במסורת ונערה כדקרינן וה' דהנערה חד לגופיה לאבי הנערה ולא לאבי הבוגרת שאם בגר' עד שלא עמדה בדין שאין נותן (אלא) לאביה ולא לעצמה ותרי חד לחייבי לאוין וחד לחייבי כריתות וכן נמי בתולה בתולות הבתולות כלהו מכמוהר הבתולות דריש להו וחד לגופיה דאי כתב כמוהר לחודיה לאו כלום הוא אלא ע"כ איצטריך למיכתב באיזה מוהר והילכך חד מינייהו איצטריך לגופיה לומר כמוהר הבתולות וחד לאתויי חייבי לאוין וחד לאתויי חייבי כריתות. והראב"ד ז"ל גריס נערה נערה הנערה ופי' כפירושו של רש"י ז"ל וגם זה נכון ע"כ. ובפירושי רש"י ז"ל שלנו ה"נ גריס רש"י ז"ל: וכן כתב הריטב"א ז"ל וז"ל נ"ה אמר קרא נער נערה הנערה חד לאתויי חייבי לאוין וכו'. ופרש"י דתרי נערה כתיבי בפרשה כי ימצא איש נערה וכתיב ונתן לאבי הנערה ובתרא מיותר דהוה מצי למיכתב לאביה ואכתי לכתוב לאבי הנערה למה לי למיכתב הנערה אלא תרתי דרשינן מינה נערה הנערה חד לאתויי חייבי לאוין וחד לאתויי חייבי כריתות והקשו עליו דאם כן אמאי גרסינן נער נערה הנערה או נגרסינהו כולהו נערה מלא כדקרינן או נגרסינהו נער נער הנערה חסרים כדכתיב ואעפ"י שרבי' ז"ל כתב דגרסינן נערה נערה הנערה הא ליתא בנוסחי דוקני ועוד היכי מצי למכתב ונתן לאביה דהא מבעי ליה למאי דאמרינן לקמן בגרה עד שלא עמדה בדין אין לה קנס וכתיב ונתן לאבי הנערה שתהא נערה בשעת נתינה ויש לומר דמשום דר"ל דריש לקמן קמא דכתיב חסר לדרשא ובאידך לא עבדינן ביה דרשא להכי נקטינן הכא נערה נערה הנערה וההיא לקמן אי כתיב ונתן לאביה הוה משמע לאבי הנערה כיון דברישא דקרא כתיב נערה ולא דמי להא דאמר בסמוך דאיצטריך למכתב הנערה להיכא דבא עלה ומתה דפטור דהתם ודאי אי כתיב ונתן לאביה אפילו אבי המתה דמשמע דאפילו בנקברה נקרא אביה ואיצטריך יתור' דהנערה למעוטי וי"מ הסוגיא בפנים אחרים ואינם נכונים. ע"כ: וז"ל תלמידי הר"י ז"ל אמר קרא נער וכו'. חד לגופיה וכו' כלומר מן הדין היה שאשה שאינה ראויה לקיימה לא יהיה לה קנס אלא דמרבוי נער נערה הנערה מרבינן כלהו ואף על גב דלא אשכחן בתורה אלא תרי בלחוד חד כי ימצא איש נערה בתולה ואידך ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה אפילו הכי דיינינן להו תלתא דמדהוה מצי למכתב ונתן לאביה וכתב לאבי הנערה שמעינן דכוליה הוי מיותר ושמעינן מיניה תרי זמני דהנערה הוי רבוי אחד והה"א רבוי אחר ומתני' תלתא חד אצטריך לגופיה לאשמועינן דאפילו בכשרות בנערה חייב קנס ולא בבוגרת וחד לאתויי חייבי לאוין כגון ממזרת ונתינה דאיתנהו בלאו דלא יבא ממזר ולא תתחתן בם. ע"כ: וז"ל הקונטריסין אחרים נערה פרש"י ז"ל דהוה מצי למכתב ונתן לאביה וכו'. וכתב נערה ואי כתיב לאבי נערה הוי חד יתורא מדלא כתיב לאביה וכתב הנערה הוי ב' יתורא ואדרבה פי' ר"ח הוא מיושב מדחזו דהוה מצי למכתב ונתן לאביה כי מה שפי' דמחד הנערה דריש כולה מילתא פי' כל היתורין שהם ג' דהא גם ר"ח ידע שכתוב בתחלה נערה אלא אומר מהנערה לבד הוא ג' נער נערה הנערה והוה מצי למימר ונתן לאב ואתא נער לבד הקריאה של ה' אחרונה הוא יתיר חד והקריאה של ה' אחרונה הרי ב' וה' ראשונה של הנערה הרי ג' מעתה אפילו אם תחלק אותה הה"א מפני ה' של אביה הרי עדיין נשארו שני יתורין וגם רש"י ז"ל הוא מיושב דה"מ למכתב ונתן לאב ואמרו התוספות והקשה ר"י מה צריך חד לגופיה הא איכא נערה אחרים בפרשה. ויש לומר דאצטריך לגופיה דאי ליכא אלא נערה קמא הייתי אומר אפילו קטנה במשמע כדקאמרינן לקמן כל מקום שנאמר נער חסר אפילו קטנה במשמע להכי אצטריך נערה אחרינא למעוטי קטנה דהא אוקימנא מתניתין כר' מאיר דקטנה אין לה קנס. עוד כתבו בתולה הבתולות אומרים התוספות כאן נמי פר"ח בתולה קריאה הבתולה ה"ה. ואם תאמר אם כן יתיר חד דהא ברישא דקרא כתיב כי יפתה איש בתולה. ויש לומר חסי' דבתולות דאין בו ייתור דחסר ואו כתיב כי יפתה איש בתולה ואומר גם כן שמיושב חד לגופיה לפר"ח בזה. ע"כ: וחד לאתויי חייבי לאוין. הקשו בתוספות אכתי נימא חד לאתויי חייבי עשה וחד לאתויי חייבי לאוין ואכתי חייבי כריתות מנלן ואפילו לפי' ר"ח ז"ל דלא צריך חד לגופיה וכמו שהקשו התוספות ז"ל ליכא לשנויי דההיא דמיותר אתא לאתויי חייבי עשה דאכתי קשיא דלישנא דגופיה משמע דלא אתיא אלא לכשרות לגמרי ולא לחייבי עשה והילכך ה"ל למימר חד לאתויי חייבי עשה וחד לאתויי חייבי לאוין וחד וכו' אבל השתא דקאמר חד לגופיה משמע דלא צרכינן לרבויי אלא חייבי לאוין וחייבי כריתות. וקשיא דחייבי עשה נמי צרכינן לרבויינהו וכיון שכן נימא לאתויי חייבי עשה וכו' ותירצו בתוספות איברא ודאי אם הסברא מבחוץ היתה נותנת שלא יהיה להם קנס לפסולות הא ודאי הוה צרכינן רבויא לכל חד מהני פסולי לחייבי עשה לחוד ולחייבי לאוין לחוד אבל מדפריך תלמודא מדכתיב ולו תהיה לאשה אלמא אי לאו דכתיב ולו תהיה לאשה דמשמע אשה שיש בה הויה וראויה לקיימה לא הוה צריך קרא לרבויינהו דמסברא הוה מחייבינן כלהו אי לאו ולו תהיה לאשה וכיון דרבינן חייבי עשה מחד קרא אלמא לא בעינן ראויה לקיימה אם כן נתרבו נמי חייבי לאוין דהא אית בהו הויה ואכתי צריך חד קרא לאתויי חייבי כריתות לומר דלא בעינן אית בה הויה ולמאן דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין הוי חד רבויא לחייבי עשה ואידך לחייבי לאוין ולחייבי כריתות. והשתא ניחא קושיא אחריתי דתנן לקמן הבא על בתו וכו' אין להם קנס מפני שמתחייב בנפשו וכו' שנאמר ולא יהיה אסון ותיפוק ליה משום דכתיב ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו ולא מרבינן מנערה הנערה אלא חייבי לאוין וחייבי כריתות לא. והקשו התוספות ז"ל זאת הקושיא דעדיפא להו לאקשויי אמאי דקתני להדיא דיש להן קנס דההיא איכא לשנויי חד מתרי טעמא נקט וכדכתיבנא לעיל בדבור על ואשת אחיו וכו'. והקשו התוספות על שיטה זו דאם כן לשתוק מולו תהיה לאשה ולא יצטרך להנך רבויי. ותרצו דאצטריך למדרש ולו תהיה לאשה מדעתה. והקשו בקונטריסין אם כן לקמן דקאמר בגמרא אמתניתין דומצא בה ערות דבר או שאינה ראויה לבא בישראל וניתי עשה וידחה לא תעשה אם כן למאי הוו צריכי הריבוי. ותירץ לחייבי כריתות ולמצרי ואדומי דהוי עשה ואין עשה דוחה עשה. ואם תאמר והאיך שואלים ולשתוק וכי אינו צריך לעשה. ויש לומר שפי' לשתוק פי' מן המשמעות של תהיה דממנו ממעט חייבי לאוין וחייבי כריתות ויכתוב משמעות אחר דלא יהיה משמע מיעוט כגון וישאנה ומתרצים לשון תהיה צריך למדעתם ע"כ. ורש"י ז"ל כתב אמאי יש להן קנס לנערות פסולות. איקרי כאן וכו' אמתני' מקשה ע"כ. ומשמע לי מתוך לשונו ז"ל דס"ל דהסברא מבחוץ נותנת דלא ישלם אדם שום קנס אפילו לכשרות אי לאו דקנסיה קרא וזהו שכתב רש"י ז"ל לקמיה חד לגופיה. לכשרה. דלשון קנס משמע דבר שאין הסברא נותנת. וכיון שכן השתא דקניס קרא איכא למימר דלכשרות דוקא קניס ולא לפסולות דפסולות לאו בני קנסא נינהו והסברא נותנת שלא יהיה להן קנס והיינו דפריך תלמודא ואמאי ופי' רש"י ז"ל ואמאי יש להן קנס לפסולות והא דפריך שוב איקרי כאן וכו' היינו משום דבעי לאקשויי אמתני'. ואין להקשות אמתני' מסברא דמתני' ידעה שפיר הסברא ומה שהיא סוברת היא הסברא ההגונה לכך פריך נמי מקרא וזהו שכתב רש"י ז"ל אקרי כאן וכו' אמתניתין מקשה. ומיהו מעיקרא פריך מסברא אמאי דקסבר סוגיא דתלמודא דלעיל וכדכתבינן לעיל קשה קושיא אדסמיך ליה והשתא ניחא דליכא לאקשויי ולשתוק וכו'. ומיהו קשיא מאי דקשיא להו לתוספות ז"ל דדילמא חד לאתויי חייבי עשה. והריטב"א ז"ל תירץ בקוצר דכיון דלרבנן קידושין תופסין בחייבי לאוין כמו בחייבי עשה כלהו כחדא חשיבי ומחד קרא נפקי ע"כ. פי' דאפילו תימא דהסברא מבחוץ נותנת דלא יהיה להם קנס מכל מקום מאחר דרבי קרא חדא מינייהו מסתברא דהא כל מאי דדמו להו וחייבי עשה וחייבי לאוין כחדא חשיבי למ"ד קדושין תופסין בחייבי לאוין כנ"ל: וכתבו הקונטריסין לעיל וז"ל אמאי איקרי כאן ולו תהיה לאשה וכו'. ואם תאמר ומנ"ל במפותה. ויש לומר דמפותה הוי מכ"ש דאין לה קנס דלא חטא כל כך וכשמתרץ מכח רבויי דאונס הוי כמו כן מכ"ש דיש קנס למפותה מדלא כתיב בה ולו תהיה לאשה ובזה הוא מתורץ דלא תקשי לרב פפא היכי מצי למילף אונס מבתולה בתולות הבתולות דכתיב גבי מפתה ולא נצטרך לומר דסמיך אג"ש גם מתחלה וצ"ע. ע"כ: עוד כתוב בקונטריסין רב פפא אמר בתולה וכו'. הקשה מ"ה לרב פפא מה צריך רבויי על מפתה והלא אין שם מיעוט דולו תהיה לאשה גבי אונס כתיב ואין לומר דאג"ש סמיך דאכתי לא ידעינן לג"ש עד לבסוף דקאמר חד לג"ש. ותירץ דמוקי לה באם אינו ענין למפתה דלא כתיב ביה מיעוט תנהו ענין לאונס ע"כ. ולקמן נאריך בזה בס"ד: ההוא מבעי ליה לכדאביי. וקשה לפי קס"ד עתה שאינו רוצה לומר שיתא קראי כתיבי תיקשי לרב פפא למה כתיב הנערה דהוי תרי רבויי לא לכתוב אלא נערה בלא ה' דהוי רבוי ומינה שמעינן דרשא דאביי. ורש"י ז"ל כתב לאבי הנערה. משמע שהיא קיימת. ע"כ. משמע לכאורה דבעי לפרושי דעתה קס"ד דמשמע ליה לרב פפא דכוליה קרא בעינן לדאביי דלא משמע למעוטי המתה אלא משום דכתיב הנערה בה"א דהא לקמן אמרינן שיתא קראי כתיבי ודרשינן נערה לדאביי וה' לרבות חייבי לאוין. ועוד הקשו בקונטריסין דאם כן תיקשי לרב פפא גופיה מנ"ל לרבות חייבי כריתות דהבתולות נמי לא יהא אלא חד רבויא כמו הנערה ונוקמה הרבוי בדמסתבר דהיינו חייבי עשה ומנ"ל חייבי כריתות. ואין זו קושיא דאין הסברות שוות דלאביי בעינן הנערה אבל לרבות חייבי לאוין בבתולות סגי ומיהו מאי דאקשינן אנן הויא אלימתא ויש לי לתרץ דלכך כתב רש"י ז"ל במקצת נוסחאות ההוא מבעי ליה ההוא נערה הא דלא כתיב ונתן לאביה מבעי לדאביי וכו'. פי' לפיכך אין כאן יתור אלא נערה דה"א לא מייתרא דהא אי לא הוה כתיב אלא לאביה הרי צריך אתה לה"א הילכך קס"ד השתא דבחד רבויא דאביי סגי לתרוצי יתורא דקרא ולקמן משנינן שיתא קראי כתיבי וכו' פי' דלבתר דכתיב נערה לא צריכנא לה"א אלא לרבויא דחייבי לאוין וכדתריצנא לעיל בשם הקונטריסין כנ"ל: ההוא מבעי ליה לג"ש דתניא כסף ישקול וכו'. ופרש"י ז"ל מבעי לג"ש. בתולה דכתיב גבי מפתה מבעי ליה לג"ש בתולה בתולה לגזרה שוה הא כסף האמור באונס וכו'. כמוהר הבתולות. חמשים כסף המפורשים באונס את הבתולה. שיהא זה. חמשים כמוהר הבתולות כו' ע"כ. ואיכא למידק דמעיקרא קאמר מבעי ליה לג"ש ומשמע דבעי למילף בתולה בתולה וכדפרש"י ז"ל. ושוב מייתי מדתניא דלא מייתי לה מג"ש אלא מהיקשא ואף על גב דלגבי הא דפריך תלמודא בפרק הפועלים והא אמרת קמה קמה לג"ש כתבו הרמב"ן והרשב"א והר"ן ז"ל דלאו גזרה שוה ממש היא אלא כעין מה מצינו וכן כתב הר"ן ז"ל בפירושיו על ההלכות מסכת קדושין (דף תרל"א ב') והכא נמי אפשר לומר דלהיקש תני ליה גזרה שוה מכל מקום הרי רש"י ז"ל כתב לה בלשון ג"ש דקאמר בתולה בתולה לג"ש ולדידיה קשיא. ויש לומר דלא מייתי מדתניא אלא דבעינן חמשים שקלים ומיהו איהו מייתי לה מג"ש וברייתא מייתי לה מהיקשא אם כן יש לומר דלהכי קרי לה ג"ש דהא אי לאו דכתיב בתולה גבי אונס לא הוה דרשינן כמוהר הבתולות דקאי עלה דאונס אלא הוה דרשינן לה לגבי כתובה וכדדרשינן לעיל בפ"ק לשיטת הרא"ש והרשב"א ז"ל וכדכתיבנא לעיל הילכך הוה ליה כמו ג"ש דדרשינן בתולות דהכא דקאי אאונס משום מאי דכתיב בתולה גבי אונס וזהו שכתב רש"י ז"ל כמוהר הבתולות. חמשים כסף המפורשים באונס את הבתולות. ע"כ. פי' משום דמפרש בהדיא חמשים כסף באונס את הבתולות דכתיב שם כי ימצא איש נערה בתולה להכי דרשינן דכמוהר הבתולות קאי עלה. ומצאתי לקמן בגליון פרש"י ז"ל ישן וז"ל שיתא קראי כתיבי בתולה דכתיב באונס דהא כתיב כי ימצא איש נערה בתולה לא קא חשיב דאצטריך להיקשא דכמוהר הבתולות במשמע שיהא זה כמוהר הבתולות הנזכרת גבי אונס ואי לא הוה כתיב ביה בתולה לא הוה ידעינן אאיזו בתולה קאי. ע"כ. והריטב"א ז"ל חולק על זה ומסתברא כותיה וכדבעינן למכתב לקמן בס"ד: וכתוב בשיטה ישנה ההוא מבעי ליה לג"ש דתניא כסף ישקול וכו'. ואם תאמר והא לתנא דמתני' ודאי לא דרשינן גזרה שוה מכמוהר הבתולות דר' עקיבא חמשים שקלים בג"ש דאשר לא אורסה מייתי להו בתרווייהו דאייתר ליה אשר לא אורסה דלא מצי למדרשיה לפשטיה פרט לנתארסה ונתגרשה דאיהו ס"ל דנתארסה ונתגרשה אית לה קנס וכדאיתא לקמן ותנא דהא מתני' ודאי כרבי עקיבא וכו' ס"ל מדקתני ועל אשת אחיו דפי' אשת אחיו שנתארסה ונתגרשה דאלו אשת אחיו ממש תיפוק ליה משום דאשת איש היא ומיתת ב"ד אית בה יש לומר לאו דוקא לג"ש אלא או לג"ש או למדרש מיניה כתובת אשה מן התורה וא"ת מנ"ל דר"ע דריש מינה כתובת אשה מן התורה דילמא בתולה הבתולות דריש ולא דריש מינה כתובת אשה מן התורה יש לומר מנ"ל נמי למדרש מיניה חייבי לאוין וחייבי כריתות דילמא אתא לאשמועינן דכתובת אשה מן התורה. ועוד גופיה דקרא דכמוהר הבתולות מאי פרושיה אי לאו דמפרשת ביה כמוהר הבתולות הנשואות דכתובתן מאתים דהא לר"ע לא מפרשינן כמוהר הבתולות דאונס דהיינו חמשים דבג"ש דלא אורסה מייתי לה. ע"כ: וכן כתב הרשב"א ז"ל דכיון דלרבי יוסי הגלילי האי אשר לא אורסה פרט לשנתארסה ונתגרשה ונפקא ליה ג"ש מכמוהר הבתולות ניחא ליה לתרוצי אליבא דכולהו תנאי לרווחא דמילתא ואמר דשיתא קראי כתיבי וכו'. ע"כ: אייתרו להו תרי וכו'. הא פרישנא לעיל בשם הרמב"ן והרשב"א ז"ל שיטת ר"ח ז"ל דלשיטתו כלהו שיתא קראי היינו בתיבת הנערה ובתיבת הבתולות ותרי לגופייהו היינו דמנערה דרשינן ולא לאבי בוגרת ובתולות אצטריך לגופיה דאי כתיב כמוהר לחודיה לאו כלום הוא דע"כ איצטריך למכתב באיזה מוהר וכדכתיבנא לעיל וניחא לפי' זה דלתנא דדרשינן ג"ש בעי תרי לגופיה דהא לא שוו הני תרי לגופייהו דלגופא דנערה איצטריך לדרשא וקרו ליה לגופיה משום דדרשא הויא מעניינא דקרא וממאי דכתיב בגופיה דבתולות לא אתיא לדרשא אלא דאי אפשר למכתב בלאו הכי מעתה אין להקשות אמאי אצטריך תרי לגופיה אבל לשיטת רש"י ז"ל קשיא וכבר תירצה הריטב"א ז"ל שפיר וכדכתיבנא לעיל. ומיהו אכתי קשיא דבשלמא לשיטת ר"ח ז"ל דתלתא הבתולות היינו מתיבת בתולות היינו דכי אמרינן אייתרו להו תרי הויא ליה כמאן דכתיבנא תרווייהו באונס דהא ה"ק כסף ישקול כמוה' הבתולו' פי' כמוהר הבתולו' ה"נ דאונס והלכך מלת הבתולות באונס מיירי ומהג"ש שמעינן לה דהבתולו' היינו דאונס וכל מאי דדרשינן מיניה כאלו כתיבא גבי אונס דמי אבל לשיטת רש"י ז"ל דתרי לגופייהו היינו בתולה דרישא דקרא דמפתה דכתיב כי יפתה איש בתולה ונערה דרישא דקרא דאונס דכתיב כי ימצא איש נערה הלכך אף ע"ג דההיא דאביי ע"כ מהנערה נפקא וג"ש מהבתולות כמו שכתב רש"י ז"ל ע"כ אית לך למימר דהני תרי דאייתרו לא מסיימי דהיינו ה"א דהבתולות וה"א דהנערה דהא איכא לאקשויי לימא הנערה והבתולות ולמה ליה למיכתב בתולה דרישא דקרא דמפותה ונערה דרישא דקרא דאונס ומאי אית לך לתרוצי דהוה אמינא דלגופייהו אתו דלא הוה ידעינן חייבי לאוין וחייבי כריתות מעתה מבינייהו דהני ד' קראי אייתרו להו תרי ולא מסיימי הני דלגופייהו מהני דאתו לריבויא וכיון שכן ע"כ יש לך לומר דחד רבויא כתיב באונס וחד במפתה וכן כתבו בתוספות דאזלי בשיטת רש"י ז"ל ודחו פי' ר"ח ז"ל בשתי ידים ואקשו בתוספות לפי שיטה זו דמנא לן דחד לאתויי חייבי כריתות אימא דתרוייהו אתו לרבויי חייבי לאוין וחד באונס וחד במפותה פי' לפי' משמע להו דתרי דלגופייהו אתו לדרשא דנערה דכתיב גבי אונס אתא למעוטי בוגרת ובתולה למעוטי בעולה דה"נ בתולה דכתיב ברישא דקרא דמפותה אתא למעוטי בעולה דלא ילפינן מהדדי ולא איצטריך למיכתב נערה דמפותה דאי נערה ולא בוגרת פשיטא דהא מפותה מדעתה הוא ואין לתת לה כלום אלא לאביה ובוגרת הרי יצתה מרשות אביה ואי לנערה ולא קטנה פתוי קטנה אונס הוא והרי כתב באונס נערה ולא קטנה וכן כתב הרב רבינו יונה ז"ל וכיון שכן קשיא לתוס' ז"ל דכי היכי דלתרי דלגופייהו אצטריכו דלא ילפינן אונס ממפותה ה"נ נימא דתרוייהו אתו לרבויי חייבי לאוין. הכין משמע לי: ומיהו קושיא לקונטריסין דכיון דהשתא אסיק אדעתייהו דתוספות ז"ל דהג"ש לא תועיל אם כן למה לי רבויא במפותה והא לא צריך רבויא אלא משום דכתיב ולו תהיה לאשה וכמו שכתבו התוס' לעיל וכי כתיב ולו תהיה לאשה באונס הוא דכתיב וכיון שכן למה לי רבויא במפתה אי לאו לאגמורי אאונס ומעתה מה קשיא להו לתוס' ז"ל ותירצו ז"ל שכך הוא דעת התוס' דע"כ ההיא דמפתה לא איצטריך לגופיה ואלא למה בא לעשות ממנו מדאצטריך וכך הפי' מדאיצטריך לכתוב רבוי גבי מפתה ולגופיה לא איצטריך לרבות מפתה לקנס דמהי תיתי למעט אלא בא למעוטי חייבי כריתות במפתה ואם כן גם באונס לא יתחייבו וחזרו והקשו דלפי זה קשיא אמאי דכתבו לעיל עלה דרב פפא דאם אינו ענין וכו'. וכדכתיבנא לעיל דאמאי דילמא אתא למעוטי חייבי כריתות מדאצטריך למכתבינהו להני רבויי גבי מפתה ותירצו דלפיכך לא נאמר אם אינו ענין אלא כך כיון שיש ייתורי ע"כ יותר סברא שנעמיד לגופיה ממה שנעשה מדאיצטריך. ואם תאמר ומה צריך לגופיה הלא לשם אין מיעוט ויש לומר דהייתי ממעט מפתה מקנס מק"ו מאונס כמו שאמר בגמ' לקמן ומה אונס שעבר על דעת אביה ועל דעתה פטור משום מאי דכתיב ולו תהיה לאשה למעוטי פסולות מפתה שלא עבר כ"א על דעת אביה לבד לכ"ש שיהי' פטור מעתה אצטריך הכתוב לגופיה למעוטי חייבי לאוין גבי מפתה דלא נילף מק"ו מאונס ע"כ. ואנן הא כתיבנא לעיל דהאי ק"ו אינו ענין אלא למאי דקאמר לה תלמודא לקמן היינו לענין בין היא בין אביה יכולין לעכב אבל אינו ענין כלל לפטור קנס או לחייב. ומאי דקאמרי נמי מדאצטריך ייתורי דאתו למעוטי פסולות מקנס הא ודאי ליתא דהני ייתורי משמע דאתו לרבויי ולא למעוטי דרבוי נשים יש כאן מדכתיב בתולה בתולות הבתולות ואיברא דה"א דהבתולות וה"א דהנערה היה אפשר לומר דאתא למעוטי דה"ק הנערה הידועה דהיינו הכשרה וה"נ ה"א דהבתולות ומיהו כי מעיינת בה שפיר הא נמי ליתא דוק ותשכח ועיקר קושייתם ליתא דאי הוה כתיב רבויא במפתה ה"א דהסברא נותנת דלא כתיב קנסא לפסולות ולהכי איצטריך סברא רבויא וכולה קרא דולו תהיה לאשה מסברא הוה ממעטנא להו וקרא מלמד לנו מה היתה הסברא מבחוץ ומאי דמסתבר ליה לקרא היא הסברא הנכונה ומשום דמצינו מעוטא דולו תהיה לאשה ושוב רבינהו קרא הוא דכתבו התוספות ז"ל לעיל דסברא מבחוץ היינו דיהיה קנס לפסולות ומיהו אי הוה אשכחן רבויא גבי מפתה נימא דהסברא הוי אפכא דהפסוק הוא המלמד לנו הסברא דמסברתנו נוכל לומר דבר והפכו והפסוק קובע בה מסמרים והלכך קשיא להו לתוספות דחייבי כריתות מנ"ל דילמא תרווייהו אתו לרבויי חייבי לאוין וחד לאונס וחד למפתה דסברא מבחוץ יהיה דלא ניסיב לפסולות קנסא ואצטריך קרא לרבויינהו ועוד אפילו תימא דאלולי קרא דכתיב ולו תהיה לאשה ה"א מסתברא דאית להו קנסא לפסולות מיהו דבתר דגלי קרא ולו תהיה מסתבר דלא ניסיב להו קנסא דהא קרא גלי לן דהכי מסתבר מדכתיב מעיקרא ולו תהיה והדר רבינהו הלכך אע"ג דלא כתיב מעוטא גבי מפתה אצטריך רבויא דהא למדנו באונס דהסברא נותנת דלא ניסיב להו קנסא דה"ל כאלו אומר קרא מסתבר דלא ניתיב להו קנסא כדכתיב ולו תהיה ומ"מ נרבינהו ומעתה שפי' אצטריך רבויא גבי מפתה והג"ש לא תועיל לזה כי היכי דלא מועיל לענין לגופייהו דבעינן תרי לגופייהו וכדכתיבנא ותירצו בתוספות דאע"ג דלא מהניא הג"ש לגופייהו ובעי' תרי קראי להא לא צריך דמג"ש ילפינן אונס ומפתה מהדדי פי' דתרי קראי דלגופייהו היינו בתולה ונערה דכתיב ברישא דקרא עד לא אתא קרא דג"ש הילכך איכא למימר דלהא לא נתקבלה וכן כתבו התו' בפ"ק דב"ק גבי שור רעהו וז"ל ובג"ש דתחת נתינה ישלם כסף לא ילפינן דלא נתקבלה אלא לענין תשלומי מיטב דאי לכל מילי לפוטרי כולהו מממון וכו' ע"ש אבל לאתויי חייבי לאוין דהיינו מהתיבה עצמה דנתינה לג"ש דהיינו הבתו איכא למימר דלכל מאי דרבינן להאי תיבה ילפינן בג"ש אונס ומפתה מהדדי וכיוצא בזה כתב הרשב"א ז"ל ריש פרק איזהו נשך דלא ילפינן ג"ש אלא מההוא דכתיב ביה הג"ש ולא מההיא עניינא ומייתי ראיה מקדושין דילפינן עריות בדבר דבר מממון ומינה אמרינן דאפי' קדשה בעד אחד ושניהם מודים אינה מקודשת דילפינן דבר דבר מממון כתיב הכא כי ימצא בה דבר ערוה וכתיב התם ע"פ שנים עדים יקום דבר ואלו עריות מענין ממון ממון גמרינן כששניהם מודים אמאי אינה מקודשת דהא גבי ממון דהודאת ב"ד כמאה עדים אלא דהתם לא ילפינן עריות מענין ממון אלא ממקום שנאמר בממון דבר דהיינו ע"פ שנים עדים והתם במקום הכחשה וכו' ע"ש. והכא נמי דכותא אע"ג דלא דמי ההיא דהכא להתם כולי האי מ"מ הסברא נותנת דממאי דאתרבי בתיבה עצמה שנתנה לגזרה שוה דלילף מהדדי ואין להקשות דהא אמרינן דלא מסיימי הנהו קראי דלגופייהו ואינהו ריבויי דהא דלבתר דכתיב קראי ע"כ קראי דברישא לגופייהו דהיינו כי ימצא איש נערה וכי יפתה איש בתולה ורבויי דבתולות והנערה לאתויי חייבי לאוין וחייבי כריתות. ועוד יש לי לומר דבשלמא מאי דכתיב בקרא להדיא איכא למימר מילתא דאתיא בג"ש טרח וכתב לה קרא כדאיתא בפ' איזהו נשך ולהכי כתיב תרי קראי לגופייהו אע"ג דאתו מג"ש אבל מאי דלא אתיא אלא מרבויא דלא כתב להדיא לא אמרינן הכי וכיוצא בזה כתב הרא"ה ז"ל בפ"ק דקדושין וז"ל אע"ג דאמרינן בעלמא מילתא דאתיא מק"ו טרח וכתב לה קרא ה"מ כי כתיב לה בהדיא אבל בג"ש לא אמרינן הכי שהרי זו וזו מדות הן בתורה ומאי אולמיה דג"ש מק"ו דטרח למכתביה. ע"כ. והכא נמי דכותא דמאי אולמיה ברבויא מהג"ש זו וזו מיתורא נפקי כך היה נראה לומר ומיהו אין זה רמוז בלשון התוס' ז"ל ומאי דכתיבנא לעיל מובן יותר בלשון התוס': והרא"ש כתב וז"ל אייתרו להו תרי כו'. תימא דחד מהני רבויי כתיבי באונס ואידך במפתה ואם כן מנ"ל דחד לחייבי לאוין וחד לחייבי כריתות תרווייהו צריכי שפיר לאתויי חייבי לאוין חד באונס וחד במפתה וכל כמה דצריכינן ליה לגופיה לא מייתר לג"ש ניחא לר"ע דדריש לקמן אשר לא אורסה ואף ע"ג דאמר חד לג"ש היינו לאשמועינן כתובה דאורייתא שיהא זה כמוהר הבתולות אלא לרבי יוסי הגלילי מאי איכא למימר ונ"ל דלא קשה דמקובלים היו הג"ש הלכך יש לדרוש הג"ש תחלה ואייתר ליה תרי קראי והכי משמע לישנא ההוא מבעי ליה לג"ש כלומר ולא לדרוש ממנו לאתויי חייבי לאוין ע"כ. ודבריו ז"ל רחוקים מלשון התוס' דאין במשמעות לשונם כן ואיפשר דפלפול עצמו הוא ולא לפרש התוס' בא. וכתבו הקונטריסין וז"ל כתבו התוס' חד לאונס וחד למפתה והשתא ניחא מה שקשה דלא נכתוב בקרא אלא חמשה רבוים וחד לגופיה לא אצטריך דמג"ש לא ילפינן ליה דודאי היינו מעמידים לגופיה יותר בטוב ממה שהיינו אומרים לג"ש כך נראה. עוד כתבו התוס' דמג"ש ילפינן אונס וכו' וק"ל דאכתי נימא דאתי תרי לגופיה וחדא לדאביי וחדא לחייבי לאוין דאונס וחד למפתה וחד לג"ש וי"ל דלעולם היינו אומרים דייתורי הראשונה אתיא לג"ש קודם שהיינו אומרים שום ייתור לחייבי לאוין. ע"כ: ובזה נפרש לשון התוספות ז"ל דמעיקרא קשיא להו לתוספות דמנ"ל חד לאתויי חייבי כריתות וכו'. דלא ילפי' מג"ש כי היכי דלא ילפי' לה לענין תרי דלגופייהו והיינו משום דאי לא כתיב לגופייהו היינו מעמידים ריבויא לג"ש בהכי ולא היינו לומדים הג"ש והכי נמי איכא למימר דתרוייהו בחייבי לאוין וחד באונס וחד במפתה ואף ע"ג דאיכא קמן ג"ש איצטריך ריבויא לחייבי לאוין באונס ומפתה כדי לדרוש הג"ש ואי לאו הכי הוה מוקמינן הייתור לחייבי לאוין ולא הוה דרשינן הג"ש ומתרצים התוספות דאיברא ודאי דלגופייהו מדריש קודם הג"ש ולהכי איצטריך תרי דלגופייהו וכדכתיבנא מיהו רבויא דחייבי לאוין לא מדריש אלא לבתר דדרשינן הג"ש דאשמועינן גוף הקנס כמה הויא והויא לה כלגופייהו דהא כתבו הרמב"ן והרשב"א ז"ל דדרשא דנערה ולא בוגרת מיקרי לגופייהו והכי נמי לידע כמה הויא הקנס מקרי לגופייהו אבל לרבות חייבי לאוין הוא דבר חיצוני וכיון שכן מעיקרא דרשינן לג"ש ושוב דרשינן לאתויי חייבי לאוין וכיון שכן ע"כ לא צריך להם חד לאונס וחד למפתה דהא כבר ילפינן ג"ש אונס ומפתה מהדדי כנ"ל. ובקונטריסין אחרים כתוב עוד וז"ל כתוב בתוספות חד באונס וחד במפתה קשה והא אין צריך ריבויא במפתה דולו תהיה לאשה גבי אונס כתיב. ויש לומר שכך מקשים התוספות ומדאיצטריך לכתוב ריבויים במפתה גופיה דלא צריך דהא לא כתיב מיעוט אולו תהיה גבי מפתה גלה לי על אונס בחייבי כריתות אינו חייב קנס בהם. ויותר מסתבר לומר מדאצטריך כדפי' ולא נאמר אם אינו ענין למפתה תנהו ענין לאונס דלא יתחייב בהם כריתות דכיון דהריבוים אינם צריכים למפתה כלל ואין לומר אם אינו ענין כי אין אנו אומרים אם אינו ענין אלא היכא שהיה צריך ריבוי ויש לי ממקום אחר דאנו אומרים מה שכתוב בגוף מפתה אא"ע לו שהרי יש לו ממקום אחר תנהו ענין לגלות לאונס דלא מחייב ביה כריתות אבל השתא גבי מפתה אין צריך ריבוים כלל שהרי הפסולים הם בכלל כיון שאין בהם מיעוט א"כ יותר טוב שנאמר מדאצטריך כדפי' וכל זה אנו צריכין לתרץ לפי התוספות שהוצרכו לתרץ דמג"ש ילפינן אונס ומפתה אבל אמרינן דבלא ג"ש אנו לומדים דהמיעוט של ולו תהיה קאי גם המפתה מק"ו ומה אונס שלא עשה איסור אלא אחד נתמעטו בו פסולין מפתה שעשה איסור שניהם אינו דין שיתמעטו בו פסולין וכיון שהמיעוט קאי אתרוייהו א"כ צריך הריבוים בשניהם. גם שמעתי ק"ו בע"א ומה אונס שעבר על דעת האשה ועל דעת קונו נתמעטו בו שאינו חייב על הפסולין מפתה דלא עבר אלא על דעת קונו אינו דין שיתמעטו הפסולין. והתוספות אינם רוצים זה הק"ו דאם לא כן למה תירצו מכח ג"ש היה להם לתרץ דהמיעוט קאי אמפתה מכח זה הק"ו אלא ודאי אינן סוברים זה הק"ו ע"כ. וכבר הארכתי בכל זה לעיל וכתבתי זה כדי שילמדו התלמידים: ולאפוקי מהאי תנא וכו'. איכא למידק דהוה ליה למימר מתני' דלא כי האי תנא ועוד מאי ולאפוקי בוא"ו דמשמע דמקושר אדלעיל ועוד דלא הוה ליה למימר אלא לאפוקי מהני תנאי. והרא"ש ז"ל תירץ זה דכתב וז"ל ולאפוקי מהאי תנא כלומר מהך תנא ששונה הברייתא זו מחלוקת דר"ש התמני ורבי שמעון בן מנסיא ודלא כתרוייהו אתיא. ע"כ: ולרבי עקיבא דאמר אין קידושין תופסין וכו'. ואם תאמר הא ודאי שמעון התימני לית ליה דר' עקיבא דתניא בפרק י' יוחסין איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא דברי ר"ע ר' שמעון התימני אומר כל שחייבין עליו מיתה בידי שמים הלכך ודאי איכא בינייהו ממזרת ונתינה דלשמעון התימני מדרשא דאשה שיש בה הויה לא נפקי ממזרת ונתינה ולרבי שמעון בן מנסיא מדרשא דאשה הראויה לקיימה נפקי י"ל אכתי שייך לאקשויי אי ר' שמעון בן מנסיא כר' עקיבא סבירא ליה לא הוה צורך למדרש אשה הראויה לקיימה אלא הוה דריש מיניה אשה שיש בה הויה והוו נפקי ממזרת ונתינה. שיטה ישנה: והרא"ה ז"ל כתב וז"ל ולר' עקיבא דאמר וכו'. תימא דהא ר' שמעון התימני לית ליה דר' עקיבא והכי איתא התם בהדיא ביבמות דאמרינן התם איזהו ממזר כל שאר בשר בלא יבא דברי רבי עקיבא רבי שמעון התימני אומר כל שחייבין עליו מיתה בידי שמים וכיון דכן מאי קושיא דהא טובא איכא בינייהו ואפשר לומר דרבי שמעון בן מנסיא פריך ולאו מאי בינייהו בעיקרי דינא קאמרינן אלא לענין דרשא דקראי כלומר רבי שמעון בן מנסיא אם איתא דסבר ליה כר"ע אמאי לא מדריש ליה כשמעון התימני דילמא אשה שיש לו בה הויה דהא לא נפקא ליה מיניה מידי דהא ליכא אינה ראויה לקיימה דיש לו בה הויה ויש כיוצא בזו ביבמות בפרק יש מותרות. א"נ איכא לפרושי דלאו לדידהו פרכינן מאי בינייהו אלא לרבי עקיבא אי נמי לדידן אי סבירא לן כר' עקיבא מי נפקא לן מינה מידי בדרשא דקראי אם דרשינן אשה שיש בה הויה או הראויה לקיימה ומאי בינייהו [דקאמרי' לאו אתנאי אשמעון התימני ור' שמעון בן מנסיא אלא אדרשי מאי בינייהו] מאי איכא למימר בין האי דרשא לאידך וזה נכון. מאחי נר"ו. ע"כ: והרמב"ן ז"ל פי' בלישנא קמא וז"ל כתב הרב אב בית דין ז"ל לא מקשי לר' שמעון התימני דהא קי"ל דר"ש התימני לא ס"ל כר' עקיבא כדתנן בפ' החולץ איזהו ממזר כל שאר בשר וכו'. אלא לר"ש בן מנסיא קא מקשי כלומר אי סבירא ליה לרבי שמעון בן מנסיא כרבי עקיבא מאי טעמא לא אמר אשה שיש בה הויה למעוטי חייבי לאוין. עד כאן. וזו הסוגיא תמה היא אלא שיש לנו כיוצא בה בפרק יש מותרות דאקשינן בכה"ג מאי איכא בין רבי אלעזר ממזרת ונתינה איכא בינייהו ולר"א דאמר הרי זה עבד וממזר מאי בינייהו כולה סוגיא כדאיתא התם דמיא להא. ע"כ: אלמנה לכ"ג כר' סימאי לכך האריך וקאמר כר' סימאי ולא קצר ונקט אלמנה לכ"ג דתניא וכו'. משום דבעינן לאשמועינן דה"ה גרושה לכהן הדיוט וה"ל כאילו קאמר אלמנה לכ"ג ולהכי נקיטנא אלמנה לכ"ג משום דר' סימאי לא נקט כמתני' אלא אלמנה לכ"ג משום דכתיב לא יקח ולא יחלל ומיהו ה"ה גרושה לכהן הדיוט ואפשר שזה הוא שכתב רש"י ז"ל אלמנה לכהן גדול. דמודה בה רבי עקיבא וכו' וכרבי סימאי וה"ה גרושה לכהן הדיוט. דוק ותשכח: ולר' ישבב דאמר בואו ונצווח וכו'. ואיכא למידק מאי פריך בשלמא מר"ע שפיר פריך כדי לאוקמה לר"ש בן מנסיא כר' עקיבא שהיה רבו וכמו שכתבו התוספות לקמן וכדכתיבנא לעיל אבל מר' ישבב מאי פריך דילמא רבי שמעון בן מנסיא כר' סימאי ס"ל דלרבי עקיבא נמי לאוין דכהונה אין הולד ממזר וי"ל דכיון דאמר ר' ישבב בואו ונצווח על עקיבא בן יוסף וכו' משמע דשמע מיניה דאמר הכי להדיא והיינו דקאמר שהיה אומר וכו' ולהכי קא מקבץ קבוצים ומצוח עליו אבל ר' סימאי אימא איכא למימר דלא שמע מדרבי עקיבא להדיא אלא מסברא דנפשיה קאמר לה דיודה רבי עקיבא בלאוין דכהונה שהרי אמרה תורה לא יקח ולא יחלל וכו' וכיון שכן פריך שפיר מר' ישבב דלא שבקינן מאן דשמע מיניה דר"ע להדיא משום מאן דמפיק ליה מסברא דנפשיה ועוד דר' ישבב חברו של רבי עקיבא ובר פלוגתיה הילכך בריר ליה דרבי עקיבא קאמר הכין להדיא כנ"ל. ובסמוך נמי קאמרינן לאפוקי מטעמא דר' סימאי ולא אמרינן לאפוקי מדר' סימאי וקל להבין: +
מהרש"א - חידושי הלכותבפרש"י בד"ה אף קנס במקום כו' ומשום קנס נקט בת שלש אבל למכר מבת יום אחד כו' עכ"ל וה"ה דהמ"ל ומשום קנס נקט עד שתיבגר אבל למכור עד שתביא שתי שערות אלא דחדא מינייהו וקמא נקט וק"ל: תוס' בד"ה חילולין כו' ותימה דלר"י אע"ג דאין ממזר כו' מודה דאין קדושין כו' עכ"ל ק"ק (ב) אמאי לא תקשי להו מיבמה לשוק אע"ג דאין ממזר ממנה לחכמים דפליגי אדר"ע בפרק האשה רבה ס"ל דאין קדושין תופסין בה כמ"ש התוספות לקמן ודו"ק: בא"ד וא"ת בקדושין כו' אמאי לא יליף מינה דכל היכא דהוי ממזר לא תפסי כו' עכ"ל ובתוספות בפרק האומר כתבו לתרץ דאליבא דר"י דאין תולה זה בזה פריך התם וק"ל: +
חכמת שלמהתוס' בד"ה חילולין הוא עושה כו' כי משכח דלא תפסי קדושין באשת אב כו'. נ"ב פי' ובעי לאשכוחי עוד קרא אחרינא בשאר עריות כדי דתילף מיניה דאין קדושין תופסין בעריות ופריך כו': בא"ד לא יליף מיניה. נ"ב ס"א הכי: +
רש"שגמרא לאבי נערה ולא לאבי מתה. פי' דפטור לגמרי. והא דדרשינן ג"כ מזה ולא לאבי בוגרת כמש"כ התוס' לקמן (לט) בד"ה מה בוגרת וכן פרש"י שם. ואפ"ה לא מיפטר לגמרי אלא דידה הוה. גבי מתה נמי דידה הוה אלא היא אינה בחיים וקנס לאו ממון הוא להורישו כדפרש"י לקמן (לט) בד"ה ופקע אב. וע"ש בתד"ה יש בגר: גמ' שם אלא שיתא קראי כו' בתולה בתולות הבתולות. כצ"ל: גמ' שם שמעון התימני אומר אשה שיש בה הויה. וצ"ע מי פליג ג"כ על מתניתין דלקמן (לט) נמצא בה דבר ערוה כו' שנאמר כו' אשה הראויה לו. ואולי גם הוא דורש אשה הראויה לו (ודלא כמשמעות פרש"י) רק דלא מייתר ליה מהני שיתא קראי אלא חד ומוקי ליה לאינה ראויה לקיימה עי' תד"ה וחד: רש"י ד"ה מאי בינייהו. א"נ משמע ליה לר"ש ב"מ לשון הויה אימעיטא לה ממזרת. כצ"ל. ושביק נתינה מפני שיטתו דאינה אלא מגזירת דוד ועי' בתוס' לעיל במתניתין ובמש"כ שם: תד"ה וחד. וא"ת לישתוק מולו תהיה לאשה כו'. לכאורה הא איצטרך לאשה הראויה לו דאם א"ר אסור לקיימה. ואולי יש לכוון זה בתירוצם. עי' לקמן (מ) תד"ה ניתי עשה: תד"ה אייתרו. וא"ת כו'. הגרע"א בחדושיו הקשה דהא במפותה לא כתיב ולו תהיה כו' ע"ש. ול"נ דמהר ימהרנה לו לאשה דכתיב גבה משמע גם כן אשה הראויה לו: +
חידושי רבי עקיבא איגרגמרא חד לגופי' וחד לאתויי חייבי לאוין וחד לאתויי חייבי כריתות. גמרא ור"ל נמי מבעי ליה לדאביי. גמרא אייתרי ליה תרי חד לאתויי ח"ל וחד לאתויי ח"כ פירשו בתוס' וחד לאונס וחד למפותה. +
חידושי חת"סנערה אין קטנה לא עיי' לעיל י"א ע"א ד"ה לכי גדלה כו' ובתוס' נדה מ"ד סוף ע"ב וכבר כתבתי בזה לעיל: והני בני קנסא נינהו ואמאי איקרי כאן ולו תהי' לאשה. י"ל בל"ז הוה ידוע דבתולה מיותר. אך השתא אתי' מתני' כר"מ דס"ל כתובה דאוריי' ואצטריך חד בתולה לגז"ש דכתובה דאוריי' כמ"ש הרא"ש פ"ק סי' י"ט ע"כ הקשה ומשני דשיתא קראי כתיבי. ועיי' יבמות נ"ט ע"א תוס' ד"ה אפי' כו' ומיהו קשה לר"י כו' וק"ל. ולזה עוררני תלמידי הותיק מה"ו ברוך קאלאבני ועוד ישבתי באופנים שוני' ואין להאריך: שמעון התימני אומר אשה שיש בה הוי'. עיי' מכות ט"ו ע"א דבתחלה הוה בעי למימר ולו תהי' לאשה דמוציא שם רע אייתר ובאם אינו ענין אתי' לנתק לאו דאונס ע"ש ולבסוף מסיק רבא וכן ר' יוחנן דנתוקי לאווי אתי' מכל ימיו ואייתר ולו חהי' דמוציא שם רע ולא נמצא שום תי' בזה בש"ס. ובירושלמי דפרקין הלכה וי"ו פליגי בהו ר' ירמי' בשם ר"ל ס"ל דאתי' למילף מיני' מה מוציא שם רע ע"כ מיירי באשה המותרת שבודאי לא נשא תחלה אשה האסורה לו ה"נ במותרת לו ור' זעירא מפיק לקרא לכס"ד דמכות הנ"ל לנתוקי לאוי ע"ש. ולכאורה ר"ל וזעירא לטעמי' אזלי דבר"פ בירושלמי מפיק ר"ל ריבוי מבתולות הבתולות ריבה ור' זעירא פליג ומפיק לי' מדתני דבי חזקי' ואם מאן ימאן א' מיאון אבי' וא' מיאון השמים ע"ש וי"ל לר"ל סד"א דקרא הבתולו' מרבה נמי להיתר לישא את הפסולו' אצטריך גז"ש ממוציא שם רע שאסור לישא אותן וריבוי' לא אתי' אלא לשלם קנס ולר' זעירא יליף לי' מימאן מיאון שמים והתם ה"א כתי' דמיאון שמי' ליתנו לו רק כסף ישקול א"כ מה"ת להתיר שישא את הפסולו' ולא איצטרך קרא דמוציא שם רע אלא לנתוקי ללאוי. ולכאורה נראה דהאי תנא דברייתא דשמעון התימני ודבן מנסיא לית לי' כלל שום דרשא דנערה ודבתולו' ורק שמעון לית לי' גז"ש ממוציא ש"ר דאיצטרך קרא לאנתוקי ללאו. וא"כ מולו תהי' לא ממעטי' אלא לית בה הוי' כמשמעות לשון תהי' בכל מקום אבל אינו ראוי לקיימה נהי מסברא נדע דלא הותרה לו כדלקמן משום דאי אמרה לא בעינא ליכא מצוה מ"מ משו"ה לא תפסיד קנס שלה כיון שאמרה לא בעינא לי'. ור"ש בן מנסי' אית לי' גז"ש ממוציא שם רע והתם אפי' אינה ראוי' לקיימה נמי דהרי בודאי לא נשא בתחלה אשה האסורה לו ומשו"ה פוטר מקנס אפי' אינה ראוי' לקיימה: +
פני יהושעבגמרא והני בני קנסא נינהו איקרי כאן ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו. ויש לדקדק מאי פסיקא ליה לתלמודא להקשות הכי לפמ"ש התוספות דולו תהיה לאשה ע"כ לאו יתורא הוא דא"כ לא הוי משני מידי אע"כ דאיצטריך למידרש ולו תהיה לאשה מדעתה ומפשטא דקרא דמשמע אשה הראויה לו ודאי לא מצי לאקשויי דנהי דאינו רשאי לקיימה אם אינה ראויה לו אכתי מנ"ל דפטור נמי מקנס בשלמא אי מיתורא דקרא מקשה א"ש דלענין דאינו רשאי לקיימה לא איצטריך קרא יתירא כדאמרינן לקמן דלית לן למימר אתי עשה ודחי ל"ת כיון דבעינן מדעתה אבל לסברת התוספ' דליכא שום יתורא קשה. ודוחק לומר דמשמע לתלמודא בפשיטות דהיכא דלא קרינן ולו תהיה לאשה לא קרינן ונתן לאבי הנערה חמשים כסף דלאו מילתא פסיקא הוא והיכא דאיתמר איתמר וכל כה"ג לא הוי שתיק הש"ס לפרושי בהדיא. ועוד דלקמן בסמוך בפלוגתא דר"ש התימני ור"ש בן מנסיא משמע להדיא דמייתורא דקרא קא דרשי דאי מפשטא דקרא כדפרישית א"כ פשיטא דבעינן אשה הראויה לקיימה כדכתיב בהדיא לא יוכל לשלחה כל ימיו אע"כ דמלו תהיה דמיותר לדרשא פליגי במשמעות דורשין לכך נראה דודאי הנך תנאי דבסמוך מיתורא דקראי ילפי דלא איצטריכו להו למידרש ולו תהיה מדעתה דשפיר ידעינן מק"ו דמפותה כרבא לקמן דף ל"ט ע"ב או מסברא כאביי והיינו דמקשה הש"ס נמי הכי בפשיטות איקרי כאן ולו תהיה לאשה היינו מיתורא ומשני ר"ל ור"פ דשיתא קראי כתיבי וע"כ דחקינן למידרש ולו תהיה לאשה מדעתה דמלתא דאתיא בק"ו טרח וכתב קרא אלא דאכתי לפמ"ש התוס' לקמן דף ל"ט דולו תהיה לאשה לא מייתר כלל ודאי קשה וצ"ע: שם ההוא מיבעי ליה לכדאביי. וכו' ומסקי' נמי חד לכדאביי ואע"ג דלקמן דל"ט אמרינן דלרבא מספקא ליה אי איתא לדאביי וללישנא קמא משמע דרבא לית ליה הא דאביי וכפרש"י שם מ"מ נראה דלרבא נמי איצטריך ליה חד קרא למידרש מיניה לאבי הנערה ולא לאבי בוגרת כמ"ש שם התוספות בד"ה מאי בוגרת ולאביי לא איצטריך ליה קרא להכי כמו שאפרש שם ונקט הכא לכדאביי משום דהלכתא כוותיה דלא שבקינן פשיטותא דאביי משום ספיקא דרבא וכן פסק הרמב"ם ז"ל: קונטרס אחרון בתוספות בד"ה וחד לאתויי חייבי לאווין הקשה ריב"ם וכו' ותירץ דלחייבי לאווין ועשה לא צריך אלא חד קרא וכו' עכ"ל. והיינו משום דלר"ל לא איצטריך לרבויי חייבי לאווין דלוקה ומשלם דהא ר"ל מוקי למתני' כר"מ דבכל דוכתי אית ליה דלוקה ומשלם ומוקי לקרא דכדי רשעתו למיתה ומלקות כדלקמן ולר"פ נמי ע"כ מוקי למתניתין כעולא דיליף מג"ש דתחת תחת דמשלם ואינו לוקה או דס"ל לרב פפא כר' יוחנן דמוקי למתני' בלא אתרו ביה דבכל דוכתא משלם וק"ל ועיין בסמוך: גמרא ור"פ נמי מבעי ליה לג"ש. ויש לדקדק מאי פשיטות דר"פ איצטריך ליה קרא לג"ש דלמא יליף ג"ש מאשר לא אורסה כר"ע דברייתא לקמן דף ל"ח ול"ל דאכתי תקשי להנך תנאי דפליגי אר"ע דברייתא ולית להו ג"ש דאשר לא אורסה ואיצטריך קרא לג"ש דבתולה א"כ מנ"ל לרבויי חייבי כריתות הא ליתא דהא לקושטא דמלתא הא דחייבי כריתות יש להן קנס פלוגתא דתנאי היא בסמוך וא"כ דלמא מאן דפליג אר"ע דברייתא כר"ש ב"מ ושמעון התימני ס"ל. ותנא דמתני' מוקי כר"ע דברייתא וכ"ש דקשה טפי לפמ"ש התוספות לעיל בד"ה ועל אשת אחיו דלר"פ ע"כ מוקי למתני' כר"ע דברייתא. ונלע"ד ליישב משום דלר"ע דברייתא לא איצטריך ליה לר"פ לרבויי חייבי לאווין וחייבי כריתות מקראי דבתולה הבתולה דהא לקמן דף ל"ח ע"ב מסקינן דלר"ע דברייתא ע"כ פשטא דקרא קרינן ביה אשר לא אורסה ולאשמעינן דבא על נערה המאורסה פטור מקנס דלא תימא חידוש הוא שחדשה התורה בקנס אע"ג דמיקטל משלם וא"כ ממילא שמעינן מדאיצטריך קרא למעוטי נערה המאורסה אע"ג שאינה ראויה לקיימה אע"כ דלא בעינן ראויה לקיימה ולא איצטריך ליה לר"פ לרבויי מקרא דבתולה הבתולה אלא להנך תנאי דפליגי אר"ע דברייתא ולאשמעינן דמודו בעיקר דינא דמתני' דשייך קנס בחייבי לאווין וחייבי כריתות וא"כ מקשה הש"ס שפיר דאכתי להנך תנאי לא שמעינן חייבי כריתות דאיצטריך חד קרא לג"ש כנ"ל נכון ודוק היטב: בתוספות בד"ה אייתרו ליה וכו' וא"ת ומנ"ל וכו' וי"ל דלהא לא צריך דמג"ש ילפינן אונס ומפתה מהדדי עכ"ל. ואע"ג דאליבא דר"פ קיימינן ואיהו מוקי למתני' דהכא בפ' בן סורר במפותה דוקא אבל באונס פטור מתשלומין בחייבי כריתות דקלב"מ כיון דניתן להצילו בנפשו ולא ילפינן בג"ש אונס ממפתה. היינו דבכה"ג לא שייך ג"ש. דאונס נמי הא דפטור היינו דא"א משום דקלב"מ אבל היכא דשייך האי ג"ש ילפינן שפיר. אבל אכתי קשה לי על תירוץ התוס' דא"כ מנ"ל לדרוש האי ג"ש דלמא לא מופנה כלל דהני תלתא בתולה דכתיבי במפותה אימא חד לגופא וחד לאתויי חייבי לאוין וחד לאתויי חייבי כריתות וחד נערה דמייתר באונס אימא דלרבויי חייבי לאוין לחוד אתא ונהי דלא קשיא לן חייבי כריתות באונס מנ"ל משום דאליבא דר"פ קיימינן ואיהו אית ליה בפ' בן סורר דאין ה"נ דאונס בחייבי כריתות פטור משום דניתן להצילו בנפשו אלא דאכתי ג"ש מנ"ל וכ"ש דקשה לאינך אמוראי בפ' בן סורר דא"כ באונס נמי חייבין מנ"ל דלמא לא ילפינן ג"ש כלל דהא לא מייתר קרא ול"ל דאכתי בתולה דכתיב באונס מיותר ומופנה לג"ש הא ליתא דהא אי לא ילפינן ג"ש איצטריך בתולה באונס לגופה וכן מוכרח מפרש"י. והנלע"ד ליישב דודאי אי לא ילפינן ג"ש אונס ממפותה א"כ לא איצטריך לן שום קרא במפותה לא לחייבי לאווין ולא לחייבי כריתות דמהיכי תיתי נפטרו מתשלומין הא ולו תהיה לאשה לא כתיב אלא באונס לחוד וא"כ במפותה לא בעינן אשה הראויה לו וכדי רשעתו נמי לא שייך להנך אמוראי כדפרישית אע"כ משום דילפינן ג"ש וא"כ ולו תהיה לאשה דכתיב באונס שייך נמי במפותה ומש"ה איצטריך קרא יתירא במפותה לרבויי חייבי כריתות והשתא א"ש נמי דלא תיקשי השתא נמי דאית לן ג"ש אכתי חייבי כריתות מנ"ל דלמא במפותה נמי איצטריך קרא יתירא לחייבי לאווין אע"ג דאתיא בג"ש מ"מ אי לאו האי קרא יתירא במפותה לא הוי דרשינן כלל ג"ש אלא הו"א דלא אתי קרא אלא לחייבי לאוין גופא ולמאי דפרישית א"ש דלא איצטריך קרא כלל במפותה אלא לבתר דקים לן הילפותא דג"ש כנ"ל ועיין מה שאכתוב לקמן גבי ג"ש דתחת תחת ודו"ק: שם בגמרא ולאפוקי מהאי תנא דתניא ולו תהיה לאשה. והא דלא קאמר לאפוקי מהני תנאי נלע"ד ליישב דלא פסיקא ליה לתלמודא דאתא מתני' לאפוקי משמעון התימני דכיון דלא ממעט מהאי קרא אלא חייבי כריתות לחוד ומצינן לאוקמי מתני' כוותיה והא דמחייב במתני' בחייבי כריתות היינו במפותה דלא כתיב בה ולו תהיה לאשה ור"ש התימני דממעט ליה היינו באנוסה ואע"ג דילפינן ג"ש אונס ומפתה מהדדי מ"מ שאני הכא דאיכא קרא באונס ולו תהיה לאשה ובמפותה מרבינן מבתולה חייבי כריתות ומפיק מג"ש והשתא שפיר סבר שמעון התימני כולהו שיתא קראי כתנא דמתני' אבל לר"ש ב"מ דממעט נמי חייבי לאווין אלמא דלא דריש ה"א דהנערה באונס וממילא דלא דריש נמי ה"א דהבתולות ואפי' אי דרשה אכתי חייבי כריתות מנ"ל דלמא לא מפקינן מג"ש אלא חייבי לאווין אבל לענין חייבי כריתות ילפינן שפיר בג"ש מפתה מאונס לענין דרשא דולו תהיה לאשה כנ"ל: בתוספות בד"ה חילולין הוא עושה וכו' משמע דהא בהא תליא כו' עד סוף הדיבור. כבר הארכתי בזה בתכלית הביאור בקדושין סוף פ' האומר ע"ש וכאן לא באתי אלא בשביל מה שנתחדש דבהחולץ דף מ"ה ע"ב דרשינן דומיא דאשת אב דלא תפסי בה קדושין וה"מ כו' וכבר פירשתי שיחתי בפרק האומר דהיינו דוקא לרבנן ולר"ע דדרשי סמוכים לענין ממזר בפרק החולץ מקרא דלא יגלה. וא"כ סמוכין דלא יקח את אשת אביו קשיא לו ליכתבו גבי עריות כדדייקינן בריש יבמות דמה"ט הוי סמוכין דמוכח. ועוד אמאי כתבי' רחמנא בל' לא יקח אע"כ דגלי סמיכות דלא יקח דהא דמרבינן ממזרות מסמוכין דלא יגלה. היינו דוקא הנך דדמיין נמי לאשת אב לענין לא יקח דהיינו תפיסת קדושין ולאפוקי נדה למעוטי ולרבויי דעכו"ם ועבד לכל חד כדאית ליה. משא"כ לרבי יהושע דלא דריש סמוכין דלא יגלה אלא מלא יקח עד לא יגלה כדאיתא ס"פ החולץ וא"כ לא משמע ליה בשום ענין דממזרות תליא בתפיסת קדושין. אלא דבעינן דומיא דאשת אב לענין חייבי מיתות גופא. ולפ"ז ממילא נתיישבה קושיית התוס'. אלא דלכאורה אדרבא מסוגיא דהכא יש סתירה לדברי דא"כ מהיכא יליף רבי סימאי דלר"ע קדושין תופסין באלמנה לכ"ג דנהי דלענין ממזרות ממעט ליה קרא מדיוקא דלא יחלל אכתי לענין תפיסת קדושין איכא למימר דאין תופסין כמו שאר חייבי לאוין. אמנם לאחר העיון נלע"ד דבלא"ה האי דרשא דחילולין עושה ואין עושה ממזרין לאו מייתורא דקרא דריש ר' סימאי דלא מייתר דאיצטרי' ללאו ואיצטריך נמי לכתוב שני למדין לשני חלולין אחד לו וא' לה כדאיתא בתמורה וע"ש בתוס' שנדחקו. ועוד דבלא"ה לא איצטריך קרא לרבי סימאי דלא הוי ממזר מאלמנה לכה"ג דמהיכי תיתי הא לא מרבינן מריבוי' דלא יגלה אלא חייבי לאוין השווין בכל כמו עשה לרבי ישבב. ועוד דבס"פ האומר מרבינן מקרא דכי תהיין דלר"ע תפסי קדושין באלמנה לכ"ג לר"ס אע"כ דהאי דרשא דלא יחלל דמייתי רבי סימאי היינו לדחות לגמרי מילתא דר' ישבב דבשום ענין א"א לומר דהוי ממזר מאלמנה לכ"ג מפשטא דקרא דכתיב לא יחלל משמע דגלי לן קרא דהוי חלל ואי ס"ד דהוי ממזר חלל מיבעיא. וסברת ר' ישבב מבואר בסמוך וא"כ מהאי מילתא גופיה מייתי סתמא דתלמודא בשמעתין דלר' סימאי אליבא דר"ע תפסי קדושין באלמנה לכ"ג מקרא דכי תהיין או מסברא דלא דמי לשאר חייבי לאוין דממעטינן מק"ו מיבמה לשוק משא"כ באלמנה איכא למיפרך דלאו שאין שוה בכל הוא ומוכח לכולה מילתא מפשטא דקרא דלא יחלל דאי ס"ד דאין קדושין תופסין כר' ישבב א"כ הוי דומיא דאשת אב לענין לא יקח וממילא דהוי ממזר ומקרא דלא יחלל משמע דלא הוי אלא חלל אע"כ דלא הוי דומיא דאשת אב לא לענין ת"ק ולא לענין ממזרות כנ"ל נכון וברור בעזה"י דקרא דלא יחלל לאחמורי עליה אתא ולא להקל וכמ"ש נ"ל מלשון הירוש' ס"פ החולץ ודו"ק היטב ועיין בסמוך. ומורי זקיני בספר מג"ש האריך מאד ע"ש: בא"ד אבל קשה דא"כ לרבי יהושע וכו' לרבא דאמר בפ"ק דתמורה עכ"ל. ולכאורה נראה דאין זו קושיא כ"כ דבלא"ה פלוגתא דאביי ורבא בפ"ק דתמורה לענין דאי עביד מהני פלוגתא דתנאי היא כדמסקינן התם וממקומו הוא מוכרע דאלת"ה מאי משני רבא התם שאני התם דכתיב לא יחלל דאכתי תיקשי לר' ישבב דלית ליה האי דרשא וס"ל דלרע"ק הוי ממזר מאלמנה לכה"ג א"כ לר' ישבב אליבא דרבנן מהיכא ילפי דתפסי קידושין באלמנה הא כתיב לא יקח ולרבא לא מהני אע"כ דתנאי היא מיהו אף לסברת התוס' דבעו לאוקמי האי שינויי' דתמורה לרבא אליבא דכ"ע נמי א"ש דבאמת לא מייתי הש"ס בתמור' האי דיוקא דאין עושין ממזרין אלא פשטא דקרא דלא יחלל ודרשינן התם שני חילולין אחד לו וא' לה ונ"ל דהיינו טעמא דרבי ישבב דלעולם דהולד ממזר אלא דעיקר קרא אלא יקח מהדר כדדרשינן בפרק עשרה יוחסין לרבא גופיה מ"ט לא יקח משום לא יחלל והיינו שעושין שני חילולין ומשום לתא דידה דחללה גרידא היא מפיק קרא לכולא מלתא בל' לא יחלל וא"כ מהא מילתא גופא מסיק רבא בתמורה דע"כ לכ"ע תפסי קדושין דאי ס"ד דלא תפסי א"כ הוי זונה כדאיתא בסוף תמורה דף ל' הובא בתוס' בכמה דוכתי בפשיטות דלכ"ע מהנך דלא תפסי קדושין הוי זונה וא"כ מהא מילתא גופא מסיק רבא בתמורה דע"כ לכ"ע תפסי קדושין דאי ס"ד דלא תפסי קדושין א"כ היא זונה א"כ לפ"ז משום לתא דידה נמי לא איצטריך ל' לא יחלל דאפילו זונה הוי אע"כ דתפסי קדושין ולא הוי זונה אלא חללה ולפ"ז יתיישב טפי שם משום מילתא דאביי דמסיק נמי דרשא דשני חלולין והמשכיל יבין מדעתו ואין להאריך כאן. ועוד נ"ל דהא דמשנינן בתמורה אליבא דרבא שאני התם דכתיב לא יחלל היינו משום דמעיקרא לא קשיא להו מאלמנה לכ"ג טפי משאר חייבי לאוין אלא מדכתיב בל' לא יקח דמשמע לשון קדושין וע"ז משני רבא דע"כ האי לא יקח לאו לשון קדושין גרידא הוא דהא כתיב בתריה לא יחלל ודרש רבא גופיה בפרק עשרה יוחסין מ"ט לא יקח משום לא יחלל ולא לקי משום לא יקח אלא כשבעל וא"כ האי לא יקח לאו איסור קדושין הוא אלא איסור ביאה שלא ישאנה שהוא המביא לידי חילול כנ"ל נכון: +
הפלאהגמרא והני בני קנסא נינהו וכו' הקשה בספ"י דהא קרא לא מייתרא דאיצטריך ולו תהיה לאשה מדעתה כמ"ש התוס' בד"ה וחד לחייבי לאוין וכו'. ולכאורה אין זו קושיא כל כך דיש לומר דמשמע יותר הך דרשה אשה הראויה לו ולמאי דמשני דליכא למימר אשה הראויה לו ע"כ מייתרא קרא למדעתה. אלא דלע"ד אכתי קשה דאי אפשר לומר כן דהא מקשה לקמן דף מ' וניתי עשה ונדחי לא תעשה ומשני דלא דמי לכלאים בציצית דאי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל נמצא אי אמרינן אשה הראויה לו ע"כ צ"ל נמי דמדעתה ואי היא אמרה לא בעינא ליתיא לעשה כלל. דאל"ה ניתי עשה ונדחי לא תעשה וא"כ קשה דמאי פריך אקרי כאן וכו' מנ"ל תרווייהו דילמא רק למדעתה. ונלענ"ד דבאמת אין הקושיא רק על חייבי כריתות דאין עשה דוחה לאו שיש בו כרת ומנ"ל מדעתה. ואין להקשות באמת למה איצטריך תרי קראי חד לחייבי לאוין וחד לחייבי כריתות הא על חייבי לאוין ליכא למיטעי כלל ובחד מיעוטא הוי ידעינן דקאי על חייבי כריתות. זה אינו דבאמת איצטריך נמי על חייבי עשה דאין עשה דוחה עשה וכמ"ש התוס' ואי כתיב חד קרא לא הוי ידעינן חייבי כריתות דה"א דקאי על חייבי עשה והא דקאמר הש"ס חד לחייבי לאוין היינו משום דבתר דכתיבי הני תרי רבויא ע"כ לו תהי' לאשה מדעתה וממילא דלא דחי חייבי לאוין דאי אמרה לא בעינא וכו' וממילא אתרבא חייבי לאוין בקרא דחייבי עשה כמ"ש התוס' בד"ה וחד לאתויי וכו' ועיין לקמן דף ל"ב ע"ב מה שתרצנו בזה. אך אכתי לא אתיא ברווחא שפיר דלשון הש"ס משמע דמקשה נמי על חייבי לאוין כדקאמר אשה הראויה לו משמע שהיא מותרת לו לגמרי. ונלענ"ד דא"ש לפמ"ש לקמן דקשה אהא דמקשה לקמן וניתי עשה ונדחי לא תעשה הא היא נמי מוזהרת עליו ולגבי דידה ליכא עשה. וכן כתבו התוס' ישינים בדף מ' לפרש שנויא דש"ס באמת כן. אך אין הלשון משמע שם באורך א"כ הכא דלר' מאיר קיימינן פריך שפיר והיינו דמקדים בתחלה דמתניתין ר' מאיר היא ובנערה אפילו נימא דלאו מדעתה מ"מ אינה ראויה לו משום שהיא מוזהרת עליו. ודוק: ונראה לע"ד דיש לומר דלהכי קאמר ר' שמעון בן מנסיא בסמוך אשה הראויה לקיימה למעט חייבי לאוין ולא קאמר לשון הש"ס דהכא אשה הראויה לו דהיינו דמותרת לו משום דהוא סבר באמת כרבנן ואפילו קטנה במשמע. ולפי סברת התוס' ישינים דטעמא דלא דחי הוא באמת משום דהיא מוזהרת עליו א"כ בקטנה דהיא אינה באזהרה לא שייך האי אלא משום דאינה ראויה לקיימה אצלו משתגדל ולא מקיים קרא דכתיב לא יוכל לשלחה כל ימיו דמשתגדל היא באזהרה עמ"ש לקמן דף מ'. ודוק תוס' ד"ה נערה וכו' דלא כתיב נערה מלא וכו' נלענ"ד ליישב קצת פי' ר"ח דהוי מצי למימר נער וכתיב הנער הרי יתירא חדא ומדהוי ליה למכתב היתורא לבסוף דהיינו נערה בה"א לבסוף וכתב בתחלה ילפינן עוד רבויא אבל זה אינו אלא לר' מאיר דמתניתין אתיא כותיה. אבל לרבנן דס"ל נער אפילו קטנה במשמע. א"כ אי אפשר למיכתב ה"א לבסוף דא"כ הוא ממעטינן קטנה מיהו כבר כתבנו דהקושיא אזלא בל"ז אליבא דר' מאיר. ולפ"ז יש לתרץ נמי קושיא שניה של התוס' דלר"מ צריך תרי קראי לגופיה דהיינו כי ימצא איש נער והדר כתיב ונתן לאבי הנער דדרשינן לקמן ונתן לאבי הנער ולא לאבי בוגרת דהיינו בבא עליה כשהיא נערה ובגרה כמ"ש רש"י ותוס' לקמן דף לט' ע"א וע"כ הא דקאמר הכא דסגי בחד לגופיה היינו דלא לכתוב כי ימצא איש נערה בתולה ברישא אלא כי ימצא איש בתולה וכיון דכתיב נערה ולא בוגרת כ"ש בשעת ביאה. משא"כ לר"מ דדריש למעט קטנה אף דמחד נער ממעטינן קטנה ובוגרת. מ"מ כיון דע"כ בעי קרא למיכתב גבי נתינה למעט בוגרת בשעת נתינה לא הוי ידעינן למעט קטנה בשעת ביאה ואיצטריך תרווייהו. וממילא דאתי שפיר לרבנן דלדידהו לא מצי למיכתב ה' לבסוף דהוי ממעטינן קטנה אכתי איכא תרי ריבויא מנער דרישא דמיותר לגמרי ומה"א דאבי הנער וסוגיא זו דאזלא אליבא דר"מ שפיר פי' ר"ח. ודוק: תוס' ד"ה חלולין וכו' אבל קשה א"כ לר"י וכו'. נלענ"ד דיש לומר דלרבא דס"ל בסוף קידושין דף ע"ח דאינו לוקה משום לא יקח אלא במקדש ובעל וע"כ הא דמקשה הש"ס דנימא אי עביד לא מהני היינו דאינו לוקה אלא בדרך קידושין אף דלא מהני משום דאמר רחמנא לא תעביד כדאיתא כה"ג במסכת ע"ז דף ל"ו גבי לא תתחתן בם דדרך חתנות אסרה תורה וכמ"ש לעיל בריש פרקין וכיון דלאו יחלל דחייב רחמנא היינו אף בלא קידושין כדאיתא בקידושין שם ומודה רבא וכו' (וכן נראה לע"ד דמוכרח לומר כן לרבא דס"ל בקידושין דף נ"א דקידושין שאין מסורין לביאה אינן קידושין. וכתבו התוס' שם דבחייבי לאוין דתפסי קידושין משום דבעינן שלא תיאסר הביאה אלא על ידי קידושין אם כן קשה דהא לרבא באלמנה לכהן גדול אינו עובר על הביאה משום לא יקח אלא על ידי קידושין. א"כ לא יתפסו הקידושין כלל. וע"כ צריך לומר משום דאסורא קודם דהא לאו יחלל הוא קודם קידושין גם כן). ולפ"ז יש לומר דממילא מוכח דקידושין תופסין דאל"ה קשה האיך חל איסור דלא יקח דאינו אלא דרך קידושין כמו שכתבתי לעיל על איסור דלא יחלל דחל מעיקרא אפילו קודם קידושין כנ"ל הא קי"ל אין איסור חל על איסור אלא ודאי דתפסי קידושין והוי ליה איסור מוסיף דהואיל וניתוסף איסור על כל העולם משום אשת איש ניתוסף גם עליו משום כי יקח. ולפ"ז הוי אפשר לפרש באמת פירוש הש"ס כן בתמורה שאני הכא דאמר קרא לא יחלל דמזה מוכח דתפסי קידושין אלא דפשטא דלישנא לא משמע הכי שם אלא כמו שפירשו רש"י ותוס' שם דמגופיה דקרא קאמר דלא יחלל משמע דחלולין הוא עושה ואין עושה ממזרים וכן משמע להדיא מהא דקאמר שם ולאביי נימא קרא לא יחל וכו'. מ"מ נראה דנהי דלא משני כנ"ל היינו משום דיש לומר דהוי מצי למידחי דשפיר חל משום דאמרינן שם בקידושין אמר רב יהודה כהן גדול באלמנה לוקה שתים משום לא יקח ולא יחלל ומקשי ולילקי נמי משום לא יחלל זרעו ומשני בשלא גמר ביאתו ע"ש פירש"י נמצא לפ"ז אי הוי אמרינן דלא יחלל אינו אלא חילול זרעו לא הוי איסור אלא בגמר ביאה וכיון דלא יקח הוא אפילו בהעראה כדקי"ל בר"פ הבא על יבמתו מגזרה שוה דקיחה קיחה א"כ שפיר חל איסור דלא יקח דאסורה אפילו בהעראה ולא מוכח מידי אבל למאי דמסיק דלא יחלל אחד לה ואחד לזרעה ועל חילול דידה הוא לוקה בתחלת ביאה כדאיתא בקידושין שם כפירש"י שם דלא מחלק בין ביאה לביאה א"כ ממילא מוכח דקידושין תופסין דאל"כ איך חל איסור דלא יקח על איסור דלא יחלל. ובהא ניחא דלא פריך שם בתמורה לבתר דמשני לאביי אחד לה ואחד לזרעה על רבא דאיצטריך להא דאחד לה ואחד לזרעה ומנ"ל דתפסי קידושין. ולפמ"ש דמוכח ממילא כנ"ל אתא שפיר. ונראה עוד דלפ"ז יש לומר דלא קשה נמי איפכא לרבא דילמא קרא רק לתפיסת קידושין הוא דאתא דחילולין הוא עושה וכו' ומנ"ל אחד לה ואחד לזרעה משום דלרבא מוכח דהיא נמי מחוללת מדכתבה רחמנא לא יחלל אפילו אם נדרוש מיניה חלולים הוא עושה וכו' לפמ"ש לעיל דלרבא דס"ל קידושין שאין מסורין לביאה אינן קידושין ע"כ הא דתפסי קידושין אף דעל ידי זה נאסר משום לא יקח היינו משום דבל"ז אסורה משום לא יחלל ואי ס"ד דלא יחלל אינו אלא משום חילול זרעה. א"כ אינו אלא בגמר ביאה הדר הוי ליה קידושין שאין מסורין לביאה דעל ידי קידושין נאסרה בהעראה. נמצא לרבא ממ"נ אי אמרינן דקרא דלא יחלל היינו דחלולים הוא עושה וכו' דהיינו דאתי קרא לאורויי דתפסי קידושין ממילא נשמע דהיא נמי מחוללת ואי אמרינן דקרא לאחד לה ואחד לזרעה ממילא נשמע דתפסי קידושין דאם לא כן איך חל איסור לא יקח על איסור לא יחלל נמצא דלרבי יהושע דליכא למידרש חלולין הוא עושה אין עושה ממזרים דהא ס"ל דאין ממזר אלא מחייבי מיתות בית דין וע"כ דקרא לאחד לה ואחד לזרעה. וממילא נשמע דתפסי קידושין כנ"ל. ודוק היטב ועיין בחידושי קידושין שם שהארכנו בס"ד: |