|
⎯
טקסט הדף
דתנאי ומעשה בדבר אחד אלא אמר רב אדא בר אהבה משום דתנאי ומעשה בדבר אחד רב אשי אמר הא מני רבי היא דאמר רב הונא אמר רב כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי אתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט ולימא אם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט לא מקדים איניש פורענותא לנפשיה ולימא לא יהא גט אם לא מתי בעינן תנאי קודם למעשה מתקיף לה רבא מכדי כל תנאי מהיכא גמרינן מתנאי בני גד ובני ראובן מה התם הן קודם ללאו אף כל לאפוקי הכא דלאו קודם להן אלא אמר רבא אם לא מתי לא יהא גט אם מתי יהא גט אם לא מתי לא יהא גט אם לא מתי לא יהא גט לא מקדים איניש פורענותא לנפשיה אם מתי יהא גט אם לא מתי לא יהא גט בעינן הן קודם ללאו:
⎯
רש"יבדבר אחד. בגט עצמו הוא התנאי להחזירו והוא המעשה להיות גט: רב אשי אמר הא מני. דקתני על מנת שתחזירי מגורשת: רבי היא דאמר וכו' כאומר מעכשיו דמי. ואשתכח דבשעת גירושין נקיטא לגט ולאחר זמן היא מחזרת ומתנה על מנת להחזיר שמה מתנה: אתקין שמואל כו'. כשמוסרו לה יאמר אם לא מתי לא יהא גט אם מתי יהא גט דבעי' תנאי כפול דאי לא כפליה הוי גיטא מיד ואי כהן הוא מפסלא עליה: ה''ג ונימא אם מתי. ברישא לא מקדים כו': הן קודם. אם יעברו ונתתם (במדבר לב): ה''ג אלא אמר רבא אם לא מתי לא יהא גט. לימא ברישא משום דלא מקדים כו' והדר נימא הן ולאו דבעינן הן קודם ללאו: מתני' כמה היא מניקתו ב' שנים. שיהא לולד שתי שנים שכך הוא זמן הנקתו ולענין לשמש את אביו כל ימי חייו: רבי יהודה אומר שמנה עשר חדש. לר' יהודה זמן הנקת תינוק עד שיהו לו י''ח חדשים בכתובות בפרק אע''פ (דף ס:): מת הבן. קודם הזמן או מת האב: ה''ז גט. דכיון דלא פריש מידי לא איכוון אלא להרווחה כל ימים שהוא צריך ומכאן ואילך אינו צריך: שלא בהקפדה. היא לא הכעיסתו ואפי' הכי שאין העכבה הימנה אינו גט וכ''ש אם בהקפדה: רשב''ג אומר כזה גט. הואיל ולא הקפידתו ואין העכבה הימנה: גמ' מתני' רשב''ג. דאמר לעיל (דף עד.) תתן דמיה אלמא להרווחה מיכוון ולאו דוקא קאמר הא נמי להרווחה איכוון וכל זמן שהוא צריך לינק קאמר: וברייתא רבנן. דאמרי (שם:) אצטלית דוקא הכא נמי שימוש והנקה דוקא וביום אחד סגי: דמיקל בתנאי. דאמר תתן דמיה וקאמר נמי כל עכבה שאינה הימנה ה''ז גט: כאן בסתם. מתני' דאמר שתי שנים תניקי בסתם וברייתא במפרש יום אחד: רב אשי אמר. ברייתא בסתם דכל סתם כמפרש יום אחד דמי ומתני' רב אשי משני לה לקמיה ורב אשי לאו לשנויי מתניתין וברייתא אתא אלא לאפלוגי עליה דרבא דאמר סתם שתי שנים: יום אחד משתי שנים. של תינוק: לאפוקי. שאם הניקתו לאחר שעברו לו שתי שנים: דלא. שאין זה הנקה:
⎯
תוספותדתנאי ומעשה בדבר אחד. פירוש שהתנאי סותר המעשה דאין הגט חל אלא אחר שנתקיים התנאי ואז אין הגט בידה אבל הילך אתרוג זה במתנה. על מנת שתחזירהו לא הוי תנאי ומעשה בדבר אחד דס''ל על מנת כאומר מעכשיו והמתנה חלה מיד ויצא בו מיד כשיבא לידו: מת הבן או מת האב ה''ז גט. פי' בקונטרס מת הבן בתוך ב' שנים משמע שרוצה לומר דאם לא הניקה ושמשה כלל דלא הוי גט וכן משמע בפירושו בגמרא גבי בשלמא לרבא כו' אלא לרב אשי כו' ואין נראה דאם מת האב כששימשתו יום אחד פשיטא דהוי גט כיון ששימשתו עד שמת דמה יש לה לשמש יותר וליכא למימר דאשמועינן אע''פ שמת קודם הוי גט דלא בעינן שתשמשנו כל ימי חייה דהא ודאי לא בעינן דאי הוה בעינן לא הוה גט דאין זה כריתות כדאמרינן בפרק בתרא (לקמן דף פג:) כל ימי חייכי אין זה כריתות אלא נראה לרבינו יצחק לפרש דמת קודם שהניקה ושימשה כלל דלא איכווין אלא להרווחה ולא לצעורה והא לא איצטריך ואפי' לרב יוסף דאמר לעיל והא לא דלה יש לחלק דהכא מסתמא אם היה יודע שימות אביו או בנו לא היה מקפיד בתנאו אבל התם אדרבה אם היה יודע דאתי מטרא לא היה משכירו כלל: כלל אמר רשב''ג כל עכבה שאינה הימנה ה''ז גט. הקשה ה''ר אלחנן א''כ אמאי קאמר רבא לעיל. דנתינה בעל כרחו לא הויא נתינה ולא הוי גט והא עכבה אינה ממנה והלכה כרשב''ג במשנתנו ועוד מאי שנא מת האב או הבן ממחולין לך דבעי למימר דאפילו לרשב''ג אינה מגורשת וי''ל דהכא ודאי להרווחה בעלמא עשה כן וכיון שמת ולא אצטריך הוי כאילו נתקיים התנאי אבל התם שתתני לי מאתים זוז בדעתו שיקבלם ולבסוף כשאינו רוצה לקבלם לא נתקיים התנאי והא דמספקא ליה לעיל במחולין לך דלמא אפי' לרבנן הוי גט ואע''ג דהכא לא הוי גט היינו משום דהתם בעצמו מחל לה אבל הכא לא מחל לה כלום: ורמינהו שימשתו יום אחד ה''ז גט. אין להקשות לפי' הקונטרס דמפרש דמת הבן או מת האב דמתני' אחר שהניקתו אמאי לא מוקי להך ברייתא דהכא שמת לאחר ששימשתו והניקתו יום אחד דא''כ הוה ליה למיתני בהדיא ומת אבל אין לתרץ דא''כ מאי איריא יום א' אפי' שעה אחת נמי דהא לרש''י שפירש בסמוך גבי אלא לרב אשי מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא ה''נ יום אחד לאו דוקא אלא אפילו שעה אחת דאי דוקא לא הוי פריך מידי: מתניתין רשב''ג. דאמר גבי איצטלית תתן לו את דמיה דלהרווחה קא מיכוין ומתניתין נמי להרווחה קא מכוין והנקה ושימוש כל הצורך קאמר וברייתא רבנן דאמרי לצעורה קא מיכוין וכיון דציערה יום אחד סגי בהכי כיון דלא להרווחה קא מכוין ולפירוש זה אם מת קודם שהניקה ושימשה כלל אינו גט דהא לא ציערה אי נמי הכא לא נתכוון לצעורה בחנם אלא לצורך בנו ואביו וכי מת הא לא אצטריך אבל גבי אצטלית לעולם הוא צריך לאצטלית ולא לדמי' ולכך כשאבדה יכול לומר איני חפץ בדמי אצטלית וכן צריך לפרש בסמוך דמוקי מתני' כרבנן: ברייתא רשב''ג היא דמיקל בתנאי. ובהרווחה פורתא סגי אבל רבנן דמחמרי אית לן למימר דכל הצורך קאמר: כאן במפרש. ברייתא במפרש יום אחד וקא משמע לן דוקא הניקתו ושימשתו יום אחד אבל מת ולא הניקתו ושמשתו כלל אינו גט דסלקא דעתין כיון שהיקל עליה כל כך שלא הצריכה אלא יום אחד אף על פי דפירש כי מת ולא הניקתו ושמשתו כלל ליהוי גט קא משמע לן דלא אמרינן הכי: +
רמב"ןאתקין שמואל בגיטא דש"מ אם לא מתי לא יהא גט. פי' ולאו משום שהלכה כר"מ דיחידאה הוא ורבנן פליגי עליה לקמן ובכל מקום ונא אשכחן דאיפסיק' הלכת' כר"מ בהדיא ועוד דעיקר תנאי בני גד ובני ראובן בממון הוא דכתוב ובממון הוא דאמר ר"מ דבעי תנאי כפול אבל לא באיסורא בגיטין וקידושין איסור' דאי' ביה ממונא הוא כדאי' במס' שבועות ואשכחן בד"מ דאפי' גילוי דעתא נמי מהני ביה כדאמר בקידושין בההוא גברא דבעי למיסק לא"י וזבין נכסי ואסתפקא לן התם בגמ' אי דברים שבלב הוו דברים דאלמא גילוי דעתא מילת' היא כ"ש מי שמתנ' אע"פ שאינו כופל תנאו קיים אלא ודאי לא קי"ל כר"מ וכן ההוא דזבן אדעתא דמיסק ולא אתרמי ליה וההוא ואמרר לי' אי בעי' סלקת וליכא למימר בההוא תנאי כפול ה"ל ומצינו אדעתא גבי תנאי גמור בפ' המגרש לקמן ואע"ג דאתני במיסק כתנאה דמי דמתדר לי' ממש הוא ומשום דאי אתני בפי' בתנאי גמור לא אמרינן ליה קום סליק ולא אי בעית סלקת שאין בעל התנאי חייב לקיים התנאי אלא אדרבא אם רצה הוא עצמו מבטלו כדי שיבטל מעשה כדאמרי' בעלמ' ע"מ שתכתבו לו את השטר חוזר בזה ובזה וכדפרישי' בפ"ק דקידושין אלא בשלא התנה אלא אמר סתם כדי לעלו' לא"י אני מוכר ומ"ה אמרי' ליה עדיין דעתך עלה לשלו' ומ"מ תנאו קיים במקצ' דיבור ואינו צריך כפל כדברי ר"מ אלא שמואל לרווחא דמילתא אתקין לחומרא שחשש דילמא איכא דס"ל כר"מ ואתי לחיכשורי בגיטא ושרי אשת איש לשוק כההיא דאמרינן בבתרא ואע"ג דלא כתב לי' הכי קני ומיהו שופרא דשטר' הוא. +
רשב"א רב אשי אמר הא מני רבי הוא דאמר רב הונא אמר רב כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי. כלומר, ואפילו כי איכא תנאי כפול ותנאי קודם למעשה והן קודם למעשה והן קודם ללאו דתנאו קיים הויא מגורשת דמכי מטי גיטא לידה איגרשא לה ומקיימא תנאה ואזלא, ולאו למימרא דכל האומר על מנת לא בעי תנאי כפול והן קודם ללאו ותנאי קודם למעשה למאן דסבירא ליה הכי בעלמא, ורבנו אלפאסי ז"ל כתב בתשובה דהאומר על מנת כאומר מעכשיו דמי בין באיסורא בין בממונא ואין צריך עמו לכל תנאין אלו, ובמקום הזה כתב דאף על גב דבעינן בגיטין תנאי כפול הני מילי באם תשמשי ואם לא תשמשי כענין שנאמר אם לא יעברו בני גד ובני ראובן וגו' וכדאתקין שמואל בגיטא אבל בעל מנת לא דקיימא לן דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי. נראה שהוא ז"ל מפרש לזו דרב אשי הא מני רבי הוא כלומר לא מפני שהתנאי בטל כאביי ורבה [ורבא] דתנאי ודאי קיים דכל האומר על מנת אינו צריך לכל התנאין הללו אלא דאפילו הכי מתגרשת מעכשיו משום דכמעכשיו דמי ומקימא תנאה ואזלא, ואף משמו של רבנו האיי גאון ז"ל אמר שכתב כן בתשובה ולדבריהם כל שכן במעכשיו שאינו צריך לתנאין אלו, וכך כתב הרמב"ם ז"ל בהלכות אישות פרק ו וכל האומר מעכשיו [בנדפס: על מנת] אינו צריך לכפול תנאו ולהקדים התנאי למעשה אלא אף על פי שהקדים המעשה תנאו קיים, וכן כתב הגאון ז"ל בתשובה בעל מנת וכל שכן במעכשיו, והראב"ד ז"ל נתן טעם לדבריהם דתנאי דעל מנת או של מעכשיו כיון דמהשתא חאיל מעשה בתנאי חאיל דהשתא מתנה עמו הוא אבל על תנאי דאם כיון שהתנאי בא לבטל המעשה שלא יחול מעתה אין בו כח לבטל המעשה אלא אם כן כפל אותו, ויש מביאין ראיה מהא דגרסינן בפרק קמא דקדושין (ח, א) אמר רבי אלעזר האומר לאשה התקדשי לי במנה ונתן לה דינר מקודשת וישלים, כיון דאמר לה מנה ויהיב לה דינר כמאן דאמר לה על מנת דמי ואמר רב הונא אמר רב כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי, והתם ודאי לא כפליה תנאיה ואין מקום שם לכל תנאין אלו, דהא סתם קאמר לה ואפילו על מנת ממש לא אמר לה אלא שאנו רואין מעכשיו כאלו אמר על מנת, ושמא נדחה בזה דטפי עדיף כי לא אדכר מפורש אלא שמעשיו מוכיחין עליו ממי שמזכיר תנאי שלא כדרך תנאין שבכתוב כמו שאנו עתידין לכתוב בסמוך בשם רבותינו בעלי הצרפתים [בנדפס: התוספות] ז"ל בסיעתא דשמיא. והקשה הרמב"ן נ"ר על סברא זו דהא רבי מאיר בעל מנת שתשמשי את אבא שתי שנים אמרה נמי, כדאיתא בסמוך ותניא בתוספתא בקידושין פרק ג האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאדבר עליך לשלטון ואעשה עמך כפועל נתן לה שוה פרוטה מקודשת מיד עד שיאמר אם לא דברתי אם לא עשיתי דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אם נתקיים התנאי מקודשת ואם לאו אינה מקודשת, ובודאי אית ליה לרבי מאיר כרב דהאומר על מנת כאומר מעכשיו דמי כדמשמע בתוספתא דתניא התם על מנת שתשמשי את אבא ועל מנת שתניקי את בני הרי היא מגורשת מיד עד שיאמר אם לא תשמשי את אבא ואם לא תניקי את בני דברי רבי מאיר וכו', הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים ועל מנת שתניקי את בני שתי שנים ונתקרע הגט או שאבד אפילו בתוך שתי שנים הרי זה גט שהאומר על מנת כאומר מעכשיו, אלמא מדפליג רבי מאיר ברישא ולא פליג בסיפא שמע מינה דאפילו לרבי מאיר על מנת כאומר מעכשיו ואפילו הכי בעי תנאי כפול, ואשכחן נמי דבעל מנת בעינן תנאי שאפשר לקיימו על ידי שליח וכדקיימא לן חליצה מוטעת כשרה והיכי דמי כגון דאמרינן ליה חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז, אלמא אף בעל מנת בעיא כתנאי בני גד ובני ראובן. ועוד דמי עדיף על מנת ממעכשיו ממש ואף במקום [בנדפס: במהיום] אם מתי אתקין שמואל אם לא מתי ואם מתי, ועוד דבפרק האומר בקידושין שנו בירושלמי מתנה אדם על עירובו אמר רבי אלעזר מאן תנא אם בא ואם לא בא רבי מאיר היירן רבי מאיר חבריה מדין רבי מאיר דקידושין דתני האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שירדו גשמים ירדו גשמים מקודשת ואם לאו אינה מקודשת רבי מאיר אומר בין ירדו בין לא ירדו מקודשת עד שיכפול תנאו הכל מודים שאם אמר לאחר שירדו גשמים ירדו גשמים מקודשת ואם לאו אינה מקודשת וכו' עד רבי חגי בעא קומי רבי אסי והן אם לא כלאחר הוא אמר ליה שנייה היא שהיתה הארץ לפניהם והוא מבקש להוציאה מידם הרי דבגירסא זו משמע שהם סוברים בהפך דבעל מנת ומעכשיו בעינן תנאי כפול ובלאחר ואם לא בלא מעכשיו אין צריך תנאי כפול, והרמב"ן ז"ל גם כן כתב בלאחר שאינו צריך לכפול תנאו, וצריך עיון. אתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע אם לא מתי לא יהא גט וכו'. ולימא לא יהא גט אם לא מתי בעינן תנאי קודם למעשה, שאלו בתוספות בשלמא כשאין תנאי קודם למעשה אין התנאי מועיל לפי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן, אלא המעשה היאך הוא מתקים שהרי גילה בדעתו שאינו רוצה שיתקיים המעשה כי אם בקיום התנאי, ועוד מתנית שכיב מרע דקיימא לן דאם עמד חוזר ואף על פי שכתוב בה קנין דאומדין דעתו שלא צוה אלא על דעת שימות, מכל מקום הרי אין כאן תנאי כפול והן קודם ללאו ותנאי קודם למעשה, וכן במברחת וזבין ולא איצטריכו ליה זוזי דבכולהו אזלינן בתר אומדנא ומאי שנא הכא, ויש לומר דטפי עדיף גלוי הדעת לבד מתנאי שאינו כהלכתו דכיון שהתנה ולא התנה כהלכתו הרי גלה בדעתו שאינו חושש בקיומו ואינו רוצה בביטול המעשה אף על פי שמתבטל תנאו, עוד יש לומר דהנהו דלא כרבי מאיר, אלא דקשיא להו אחריתי תנאי ומעשה בדבר אחד מה היה לו לעשות והיאך יתקיים המעשה אחר שגלה בדעתו שאינו מתרצה בכך אלא על דעת כך, והעלו הענין בקושי דשמא בכולהו יש ייתור כמו בתנאי כפול דמפרש רבי מאיר בקידושין פרק האומר, ואם תאמר כיון דבעינן תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר תיקשי לך ההיא דאתרוג דהא הוה ליה תנאי ומעשה בדבר אחד. יש לומר דכיון דקיימא לן כרבי דאמר האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי יפה מתקיימין התנאי והמעשה, והכא דפסלינן ליה גבי על מנת שתחזירי לי את הנייר משום תנאי ומעשה בדבר אחד היינו לרבנן דפליגי עליה דרבי וטעמא דמילתא שאין הגט ראוי לחול עד שיתקיים התנאי וכשנתקיים התנאי כלומר שמחזירתו לו אינה יכולה להתגרש בו שהרי אין גט בידה. מתני': הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא על מנת שתניקי את בני כמה היא מניקתו שתי שנים. כלומר עד שיהא הולד בן שתי שנים, רבי יהודה אומר שמונה עשר חדש. דלרבי יהודה זה זמן הנקת תינוק. מת הבן. פירוש: ואפילו קודם שהתחילה להניקו כלל, והיינו טעמא לפי שלא נתכוין זה אלא שתניק את הבן כל זמן שיצטרך להנקה והא לא איצטריך וכדאמר רבה לעיל גבי ארישא הא לא איצטריך. ואפילו לרב יוסף דאמר התם הא לא דלא התם הוא דלא טפי ליה אלא מחמת טירחה יתירה והא לא טרח, אבל הכא לצורך הנקת התינוק ושימוש האב נתכוון והא לא איצטריך, ותדע לך דהא במת על כרחין בשמת קודם שתשמשנו כלל מיתוקמא, דאי בשהתחילה לשמשו ומת פשיטא דמגורשת דהא שמשתו כל צרכו, ועד מתי תשמש ותזיל דאין לומר שתשמשנו כל ימי חייה קאמר דאם כן אפילו לא מת אינו גט דאין זה כריתות כדאמרינן על מנת שלא תשתי יין לעולם כלומר כל ימי חייך אין זה כריתות כל שלשים יום הרי זה כריתות, אלא ודאי בשמת עד שלא שמשתו קאמר והיינו דאיצטריך לאשמועינן דמגורשת, ומת הבן נמי בשמת עד שלא הניקתו כלל קאמר, ואפילו הכי מגורשת ומן הטעם שכתבנו דלא נתכוון אלא כמה שיצטרך התינוק לינק והא לא אצטריך, ועוד דעל כרחין לרב אשי דאמר בגמרא כל סתם כמפרש יום אחד דמי כי קתני מת הבן עד שלא הניקתו כלל קאמר, ולכאורה מיניה נשמע לכולהו דמת הבן עד שלא הניקתו קאמר, ומכל מקום מצאתי פלוגתא דאמוראי בגמרא דבני מערבא דגרסינן התם על הא מתניתין אמר רבי בא בחייו והוא שתשמשנו כל צרכו והוא שתניקו כל צרכו, לאחר מיתה אפילו לא הניקתו כל צרכו אלא אפילו שמשתו שעה אחת אפילו הניקתו שעה אחת, רבי שמעון בן לקיש אומר בחיין אפילו לא שמשתו כל צרכו ואפילו לא הניקתו כל צרכו אלא אפילו שמשתו שעה אחת ואפילו הניקתו שעה אחת, לאחר מיתה אפילו לא שמשתו ואפילו לא הניקתו כלום, מתניתין פליגי על רבי שמעון בן לקיש כמה הוא מניקתו שתי שנים רבי יהודה אומר שמונה עשר חדש אמר אבין בשכר מניקה שנו, ופירוש כל צרכו בתינוק שתי שנים או שמנה עשר חדש ובאב כל ימי חייו ומשום פלוגתא פלוגתא דר"ל נקט ליה דאמר דאפילו לא שמשתו כל צרכו אלא אפילו שעה אחת אבל באב לרב אבא לא מיפלגינן כלל בין חיין למות דהכא והכא כל צרכו הוא דכי שמשתו שעה אחת ומת היינו כל צרכו, ומיהו אפילו לא מת שעה אחת בעינן משום קיומו של תנאי, שהרי על מנת שתשמש את אבא ותניק את הבן קאמר, ומיהו כשמת אין אומ' זמן הראוי להנקה ולשמוש קאמר וכמו שפירש כך וכך שנים ואם מת תוך זמן הראוי לכך אינו גט דכיון שלא פירש זמן קצוב כמי שפירש שתשמשו ושתניקו כל שצריך לו קאמר, וריש לקיש סבר דסתם כמפרש יום אחד או שעה אחת הוא כסברת רב אשי דגמרין ולאחר מיתה אף על פי שלא שמשתו ולא הניקתו כלל דכיון שהתנה עליה סתם לא הקפיד אלא אזמן הצריך לו וכל שאינו צריך אינו מעכב ולא התנה עליה מתחלה בכך, ואקשו עליה ממתניתין כדאקשינן בגמרא אדרב אשי ופריך רבי אבין תנא קמא ורבי יהודה דאפליגו בכמה היא מניקתו בשכר מניקה שנו כלומר לאו במתנה עליה על מנת שתניקי את בני קא מיפלגי אלא במתנה על מנת שתתן שכר מניקה להניק את בנו דהתם איכא למימר דלצעורה קא מכוין ובדוקא התנה שתתן שכר זמן הנקת הבן דהיינו שתי שנים לרבנן ושמונה עשר חדש לרבי יהודה דהוה ליה כאלו התנה על מנת שתתן מאתים זוז והילכך מתניתין נמי איכא לפרושי כריש לקיש ואפילו לא הניקתו כלל, אי נמי יש לפרש בשהניקתו שעה אחת דוקא כדי שיתקיים תנאו, ומת האב משום מת בן נקט ליה וכדי נקטיה אי נמי משום סיפא דקתני או שאמר האב איני רוצה שתשמשני שלא בהקפדה דאיפליגי עלה תנא קמא ורבן שמעון בן גמליאל קתני נמי הכא מת האב ואף על פי שאינו צריך לשנותו שהרי נתקיים כל תנאו ושמשתו כל שעתו. ורש"י ז"ל פירש כן בגמרא דלרבא בשהניקתו שעה אחת ונתקיים תנאו ולרב אשי בשלא הניקתו כלל והיינו דאקשינן עליה דרב אשי בגמרא בשלמא לרבא רישא בדלא פריש ואיכא לאוקומה בשהניקתו שעה אחת והילכך בשמת הבן אחר שהניקתו שעה אחת הרי זה גט אלא לרב אשי מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא דברישא נמי הרי לא נתקיים תנאו דהא לדידיה רישא על כרחין בשלא הניקתו כלל ולא נתקיים תנאו ואמאי מגורשת, עד כאן. ומסתברא דברישא אם אמר האב איני רוצה שתשמשני שלא בהקפדה מגורשת דמשום הרוחא הוא והא לא אצטרך מדלא התנה עליה זמן ידוע ויש לבעל הדין לחלוק, ובתוספתא שנאה כמחלוקת [בנדפס: שנאה במחלוקת] הריני כותבה לקמן וצריך עיון, ואפילו לרבנן דאמרי גבי איצטלית איצטלית דוקא דלצעורה קא מיכוין, התם הוא דכל שעה צריך לאיצטלית אבל הכא הא מית ליה תינוק ולא צריך להנקה, והיינו נמי דלא אתני בהדה זמן ידוע. על מנת שתניקי את בני שתי שנים או תשמשי את אבא שתי שנים מת הבן או שאמר האב אי אפשי שתשמשני שלא בהקפדה. כלומר אפילו שלא בהקפדה שאין העכבה ממנה כלל אלא שאינו רוצה בשמושה אינו גט דמכל מקום לא נתקיים התנאי, ולא דמיא לעל מנת שתתני לי מאתים זוז חזר ואמר לה מחולין ליך דאבעיא לן אי הויא מגורשת לרבנן דשאני התם דכיון שהבעל עצמו שהתנה מחל אפשר לומר שכל כך לא נתכוון לצערה, אבל הכא שפירש שתי שנים איכא למימר דמעיקרא מיקפד קא קפיד בקיום התנאי, וכיון שלא נתקיים אינו גט, ולרבן שמעון בן גמליאל דקאמר דכל שאין העכבה ממנה הרי זה גט נמי יש לחלק בין תנאי זה לתנאי דעל מנת שתתני לי מאתים זוז ואמר לה מחולין ליך דאיכא למימר דהתם כיון שהתנה עליהן מתחלה ובידו ליקחם עכשיו כמו בשעת התנאי ודאי בעינן קיום התנאי אבל הכא מעיקרא לא נתכוון אלא שאם יצטרך לכך תניק את הבן ותשמש את האב ועכשיו שמת הבן ואינו צריך והאב אינו רוצה בשמושה הרי זו מגורשת שעל דעת כן התנה עליה מתחלה, ואם תאמר לרבן שמעון בן גמליאל דאמר כל עכבה שאינה הימנה הרי זה גט, הא דאמרינן לעיל נתינה בעל כרחו לא שמה נתינה כי לא הויא נתינה מאי הוי מכל מקום תהא מגורשת דהא רוצה לקיים תנאה ואין העכבה ממנה ויכולה היא שתאמר הילך מאתים זוז אם תרצה ליקח קח וכדקתני בברייתא רבן שמעון בן גמליאל אומר יכולה היא שתאמר תן לי בנך ואניקנו תן לי אביך ואשמשנו, גם בזו יש לומר כמו שתרצו למעלה דשאני הכא דאין הדבר תלוי בידו הלכך יש לומר דלא נתכוון אלא אם יצטרך לכך והא לא אצטריך, ואף על פי שהתנה עליה זמן ידוע אין כוונתו אלא אם יצטרך לכך והא לא איצטריך, אבל בעל מנת שתתני לי מאתים זוז מתחלה היה דעתו לקבלם [בנדפס: ועדיין יכול הוא לקבלם] וכיון שכן לא נתקיים התנאי ואינה מגורשת [בנדפס: ולרבנן דהכא דאמרו אינה מגורשת סבירא ליה דהכא נמי מקפיד קפיד בתנאו כיון שפירש לה זמן קצוב], ולרבנן לא תיקשי לן אידך לישנא דאמרינן התם דנתינה בעל כרחו שמה נתינה, דהתם כיון דהויא נתינה והיא נתנה הרי קיימה תנאה אבל הכא הרי לא נתקיים התנאי, כך תירצו בתוס'. גמרא: רבא אמר לא קשיא כאן בסתם כאן במפרש. מתניתין בסתם וקא משמע לן דמסתמא כל שצריך להנקה קאמר, וברייתא במפרש יום אחד וקא משמע לן דאף על פי שמקיל עליה דוקא קאמר, ואם מת קודם שתניקנו אינה מגורשת כדרבן דמתניתין דאמרי מת הבן בתוך שתי שנים אינה מגורשת, כך פירשו בתוספות. תנן כמה היא מניקתו שתי שנים רבי יהודה אומר שמנה עשר חדש בשלמא לרבא ניחא אבל לרב אשי מה לי שתי שנים ומה לי שמנה עשר חדש ביום אחד סגי. קשיא לי לישנא דקאמר אלא לרב אשי מה לי שתי שנים דהוה ליה לאקשויי בלישנא דתיובתא או בקשיא ולימא אלא לרב אשי קשיא, אי נמי ותיובתא דרב אשי דלכאורה מתניתין הויא תיובתיה דהא במתנה עליה סתם קאמרי רבי יהודה ורבנן דכמפרש זמן הנקה הוא ובעינן למר כ"ד חדש ולמר י"ח חדש, ויש לומר דר' יהודה ורבנן לאו אתנאי דמתניתין קיימי ולומר דכל שמתנה סתם על מנת שתניקי את בני מניקתו כ"ד ולרבי יהודה י"ח אלא בעלמא קיימי בכמה תינוק יונק וכמה הוא זמן הנקתו ועיקר פלוגתייהו [בנדפס: במניקה שמת בעלה ומחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה היא שנויה בברייתא בפרק אף על פי וכההיא דמניקה שמת בעלה] ומשום הכי מקשינן בהאי לישנא בשלמא לרבא היינו דאצטרכינן הכא לברורי כמה הוא זמן הנקתו משום דכל שמתנה סתם כמפרש לזמן הצריך להנקה הוא, אלא לרב אשי למה לי שתי שנים ולמה לי שמנה עשר חדש כלומר מה בכך ומה נפיק מביניהון הכא דהא ביום אחד סגיא, ופריק דאותו יום שמניקתו מיהא בעינן שיהא תוך זמן הנקתו, והלכך איצטריך תנא דמתניתין לאשמועינן זמן הנקתו עד כמה ולאפוקי לאחר י"ח חדש לרבי יהודה וכ"ד לרבנן, כך נראה לי. +
המאיריולמדת שרב אשי כשתירץ בסוף הסוגיא הא מני רבי היא דאמר כל האומר על מנת כאומר מעכשו דמי על כל אותם שהוזכרו הוא עושה ר"ל אתנאי כפול ואמעשה קודם לתנאי ואתנאי ומעשה בדבר אחד וכן הדין ברוב התנאים שבתנאי על הדרך שביארנו במציעא ואע"פ שבחליצה מוטעית ר"ל חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז אמרו יבמות ק"ו א' כשרה ומטעם דאין התנאי כלום הואיל ואי אפשר לקיימו על ידי שליח יש אומרין דחליצה שאני דהואיל ועבד מעשה סתמא דמילתא אחולי אחליה לתנאיה ויש מתרצין דעל מנת ומעכשו אין מפקיעין דין התנאי אלא במה שתלוי בהזכרתו שאומרין הרי הוא כמי שהזכיר תנאי כפול ותנאי קודם המעשה והן קודם ללאו אבל זו איפשר לקיימו על ידי שליח אינו תלוי בהזכרתו ומ"מ אף תנאי ומעשה בדבר אחד אינו תלוי בחזרתו ולמדנו בסוגיא זו שעל מנת מפקיעה ואף גדולי הפוסקים הזכירוה להדיא בתשובת שאלה באותם שהופקעו בעל מנת אלא שזו של חליצה לא נאמר על מנת שבה לדוקא ואם תמצא לומר שהוא שנוי בדוקא שנויה היא לדעת ר' מאיר שהוא סובר כל הדינין אף בעל מנת אלא שאין אנו פוסקים כמותו אלא בלשון אם כמו שביארנו בשלישי של קדושין: מאחר שכל שנאמר בעל מנת או במעכשו אין בו צורך לרוב מדיני התנאים צריך אתה לשאול למה התקין שמואל בגט של שכיב מרע תנאי כפול והן קודם ללאו עד שהוצרך להתקין שלש לשונות אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט הראשון שלא להקדים את הפורענות והשני לכפילת תנאי והשלישי להקדים הן ללאו והלא יש כאן מעכשו או מהיום ומה צורך לכפל או להן קודם ללאו ואם תאמר שלא התקין אלא לשאין שם מהיום אם כן הרי גט לאחר מיתה הוא וא"ת שהוא סובר זמנו של שטר מוכיח עליו א"כ הרי הוא כמהיום וסוף הדברים שלא התקין אלא לרוחא דמילתא ולדעת ר' מאיר שסובר צורך דיני התנאי אף בעל מנת ויש שאין מצריכין ללשונות אלו כלל אלא מעכשו אם ימות מחולי זה אלא שגדולי הפוסקים הביאוהו וכל העולם נוהגים כן ודבר זה אין צורך לכתוב את התנאים בגט אלא שיכתבנו כהלכתו ובשעת מסירה יאמר לה וכן כתבוה גדולי הרבנים ואף גדולי המחברים כתבו בה כותב או אומר ויש שנוהגין לכתבם בתוך הגט אחר התורף על הדרך שיתבאר בתנאי הכתוב בתוך הגט ועיקר הלשון שיאמר במסירתו או שיכתוב הרי זה גיטיך על מנת שאם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט: ויש מפרשים שלא התקין אלא בשאין שם מהיום או מעכשו ולא על מנת ולא היו כותבין אם מתי מתורת גט לאחר מיתה אלא שהיו כותבין הרי זה גיטיך ואם לא מתי מחולי זה לא יהא גט וכשמת היה גט משעת נתינה שהרי לא אמר אם מתי וכשהיה עומד היו סבורים שהגט בטל והתקין להם שכל שאין שם על מנת או מהיום הלכה כר' מאיר והגט גט אע"פ שעמד ואע"פ שהיה יכול לחזור ולישא מכל מקום חשש לכהנים או למי שתכפור האשה באישותו וזהו שכתבו גדולי הרבנים ואי כהן הוא ניפסליה עלה וא"כ מי שאמר זה גיטיך ואם לא מתי לא יהא גט הרי הגט גט מעכשו ואין בו דין גט לאחר מיתה כלל הא כל שבמעכשו אין צריך כלום ולא הועילו כלום שאם כן כשהתקין אח"כ אם מתי יהא גט יש בו דין גט לאחר מיתה ואע"פ שהם מפרשים שמאחר שהקדים אם לא מתי לא יהא גט ופירושו מעכשו שהרי לאחר מיתה אין צריך לומר לו כן אף כשאומר יהא גט פירושו מעכשך אינו כלום שהרי אמרו שהלשון הראשון אינו אלא שלא להקדים פורענות ולדעת זה היאך היה מקשה לו לימא אם מתי ואם לא מתי ושמא הוא סובר שכל שכופל ואומר אם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט כשם שאם לא מתי פירושו במעכשו כך יהא גט פירושו במעכשו וכל במעכשו לא תקן כלום והדברים קרובים ואף גדולי הפוסקים כתבו למטה כי בעינן תנאי כפול דוקא באם וכדאתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע אבל בעל מנת לא וקצת דברים הצריכים בביאור עניני התנאים כגון אם נאמרו אף בממון או דוקא בגיטין וקדושין וקצת פרטים אחרים שבדינים אלו כבר ביארנו בשביעי של מציעא ובשלישי של קדושין: המשנה השביעית והכונה בה בענין החלק השלישי גם כן והוא שאמר הרי זה גיטיך על מנת שתשמשי את אבא ועל מנת שתניקי את בני כמה היא מניקתו שתי שנים ר' יודה אומר שמנה עשר חדש מת הבו או שמת האב הרי זה גט מבואר לר"ם: אמר המאירי הרי זה גיטיך על מנת שתשמשי את אבא ולא קבע לה זמן כמה ימים תשמשהו וכן על מנת שתניקי את בני ולא קבע לה זמן כמה הרי זה גט ובלבד שתשמש או תניק ופירשו בגמרא לדעת רבא שמאחר שלא קבע לה זמן צריך שתשמש את אביו כל ימי חייו ושתינק את הבן כ"ד חדש וכמו שסמך לה כמה היא מניקתו כו' ומתוך כך מת הבן בתוך כ"ד חדש או האב קודם שתשמשהו הרי זה גט שמאחר שלא הזכיר זמן לא הקפיד אלא לזמן הצריך ומכיון שמתו אין כאן צורך אבל בסופא שקבע זמן כל שמתו בתוך הזמן אינו גט מקפיד היה על הזמן ומ"מ הלכה שאף בראשונה אינו גט ומ"מ לדעת רב אשי פירשו משנתנו שמאחר שלא קבע לה זמן כל ששמשתו יום אחד או הניקתו יום אחד מגורשת שהרי מכל מקום שמשה והניקה והוא שאמרו סתם כמפרש יום אחד דמי כלומר כל שמתנה עליה שתעשה אי זה דברי בסתם הן מלאכה הן שמוש הן הנקה דיה שתעשה כן יום אחד ומכל מקום בהנקה דוקא בזמן הראוי להנקה ר"ל שתניקהו עד שלא ישלים עשרים וארבעה חדש שהוא זמן הנקה וזהו לדעת רב אשי פי' מה שאמר כמה היא מניקתו שתי שנים כלומר בתוך אי זה זמן היא צריכה להניק עד שמשם ואילך לא יהא קרוי קיום תנאי תוך כ"ד חדש ולר' יהודה תוך י"ח ונמשך אחר דעתו שאמרה כן בחמשי של כתובות אלא שהלכה כתנא קמא: ואם מת הבן פירושו קודם שתניקהו ואינה יכולה להניקו או האב קודם שתשמשהו ואינה יכולה לשמשו ואמר עליה שהוא גט וקשה לפרש לדעת רב אשי הואיל ורישא הרי הוא כמפרש יום אחד ולא לזמן הצריך נתכון מפני מה אמר בחברתה הרי זה גט הואיל ולא שמשה כלל ומה בין מפרש יום אחד ומת קודם שמוש לפירש שתי שנים ומת תוך זמן עד שהעמידוה בגמרא בקשיא ואי אפשר לפרש מפני שאין העכבה ממנה שזהו דעת רשב"ג ומתוך כך פסקוה קצת גאונים כרבא ומכל מקום רוב פוסקים כתבוה כרב אשי ומפני שאיפשר לפרש שדעתו ליום אחד עד שיטרח ויחזר אחר אחרת לשמש או להניק ומכל מקום ליומו מיהא אינו מקפיד אלא לצורך ומשמתו אין כאן צורך אלא שמכל מקום אין הלכה כן אלא אינו גט שמכל מקום לא נתקיים התנאי: משנה על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים ועל מנת שתניקי את בני שתי שנים מת הבן או שאמר האב אי אפשי שתשמשני שלא בהקפדה אינו גט רשב"ג אומר כזה גט כלל אמר רשב"ג כל עכבה שאינה ממנה הרי זה גט אמר הר"ם פי' אמרו כמה היא מניקתו שתי שנים לפי שהוא אמר על מנת שתניק סתם והעקר אצלנו כל סתם כפרש יום דמי ולא יתחייב שתניק אותו אלא יום אחד וכן לא תשמש את אביו אלא יום אחד אבל זה כאשר תניק אותו יהיה בזמני היניקה וכאלו שאל זמן היניקה אשר בו תניק זה היום אשר תתחייב בה והשמיענו מחלוקת ר' יהודה ורבנן וזמן היניקה אשר נכריח האשה שתניק את בנה ואע"פ שהיא מגורשת ד' שנים אלא אם כן לא יכיר אותה הולד כמו שהתבאר בשני מכתובות ואין מותר לנו להנשא האשה המעוברת ולא המניקה כל אלו השתי שנים ואפי' נתן הולד למי שתניקה ומי שנשא מעוברת או מניקה יוצאת בגט ואפי' היה כהן ואם מת הולד תנשא ולא יאמר אולי תמית אותו לפי שתמיתהו מפני הירושה ולא נניחה שתניקהו אם לא ונסחת התלמוד מי שמתו והניח בן קטן אין מניחין אצל מי שהוא ליורשיו ומעשה היה ושחטוהו ערב הפסח ואין הלכה כר' יהודה ולא כרשב"ג: אמר המאירי הרי זה גיטיך על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים שנמצא שקבע לה זמן וכן על מנת שתניקי את בני שתי שנים צריכה להשלים הזמן שפירש וכל שלא השלימה הזמן לא נתקיים התנאי מת הבן ואינה יכולה להשלימו והוא הדין במת האב או שלא מת האב אלא שאינו רוצה לקבל תשמישה והוא אומר אי אפשי שתשמשני ואע"פ שאומר כן שלא בהקפדה ר"ל שלא מצד הכעסה שתהא היא מכעיסתו אעפ"כ אינו גט שמכל מקום לא נתקיים התנאי וכל שכן אם אמר כן מצד הכעסתה רשב"ג אומר הרי זה גט ר"ל במת האב או מת הבן או שאמר האב אי איפשי בשמושה שלא בהקפדה אחר שאין העכבה ממנה ומכל מקום אין הלכה כרשב"ג שכל שלא נתקיים התנאי אינו גט ויש פוסקים בזו כרשב"ג ואין נראה כן ובתוספתא אמרו הרי זה גיטיך על מנת שתעלי באילן זה או בכותל זה נקצץ האילן או נפל הכותל אינו גט ובכיוצא בזה אף בממונות כן שהרי תנאי כיוצא בזה אינו משום הרוחה דידיה ואין זה אלא כעל מנת שירצה אבא ומת שאינו כלום: זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: +
תוספות רי"דולימא אם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט לא מקדים איניש פורענותא לנפשיה הלכך מתחיל באם לא מתי ומשום דבעי' תנאי כפול אומר שניהם שאם לא יכפול תנאו אין זה תנאי והוי גט מיד ואם הוא כהן מיפסלא עילויה מתקיף לה רבא מכדי כל תנאי מהיכא גמרי' ליה מבני גד ובני ראובן מה התם הן קודם ללאו אף וכו' לאפוקי הכא דלאו קודם להן אלא אמר רבא הכי לימא אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט מ"ש לא מתי לא יהא גט דלא מקדים איניש פורענותא לנפשיה ואם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט דבעי' תנאי כפול והן קודם ללאו. תניא אבא חלפתא איש כפר חנניה אומר משום ר' מאיר תנאי קודם למעשה הרי זה תנאי. מעשה קודם לתנאי אין זה תנאי. פי' כגון אם מתי יהא גט זהו תנאי קודם למעשה כמו אם יעברו ונתתם. יהא גט אם מתי זה מעשה קודם לתנאי שאין זה תנאי אלא מיד הוי גט. והלכתא כר' מאיר משום דתנן סתמא כותיה בפ' השוכר את הפועלים כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל וכל תנאי שמעשה קודם מתחילתו תנאו בטל וכל תנאי שאפשר לו לקיימו בסופו והתנה עליו מתחילתו תנאו קיים. ואי קשה והיכי תנן בפרקין זה גיטיך אם מתי זה גיטיך מחולי זה לא אמר כלום מהיום אם מתי מעכשיו אם מתי הרי זה גט. והא הרי זה גיטיך הוי מעשה אם מתי הוי תנאה ואנן בעי' תנאי קודם למעשה י"ל התנא קיצר את לשונו. וה"ק זה גיטיך אם מתי יהא גט דהוי תנאי קודם למעשה עיין בשלהי פרקין שהוכחתי כרבנן ועי' בפ' האומר בקידושין: מתני' הרי זה גיטיך ע"מ שתשמשי את אבא ע"מ שתניקי את בני כמה היא מניקתו שתי שנים ר' יהודה אומר י"ח חודש מת הבן או שמת האב הרי זה גט ע"מ שתשמשי את אבא שתי שנים וע"מ שתניקי את בני שתי שנים מת הבן או שמת האב או שאמר האב אי אפשי שתשמשני שלא בהקפדה אינו גט רשב"ג אומר הרי זה גט אמר רשב"ג כל עכבה שאינה ממנה הרי זה גט. פי' הרי היא מניקתו שתי שנים שיהו לולד כ"ד חודש שכך הוא זמן יניקתו ולענין לשמש את אביו כל ימי חייו מת הבן או וכו' פי' דוקא אם התחילה להניקה ואח"כ מת אבל אם לא הניקה כלל ומת הבן אינו גט שהרי לא נתקיים התנאי של יניקה כלל ודמי לסיפא כשאמר שתי שנים ומת הבן בתוך שתי שנים שלא נתקיים התנאי של שתי שנים. או שאמר האב וכו'. פי' אע"פ שלא הקפידתו האשה שאין העכבה ממנה אפ"ה אינו גט כיון שלא נתקיים התנאי. רשב"ג אומר כל עכבה וכו' ומי בעי' כולי האי. ורמינהו שמשתו יום א' הניקתו יום א' הרי זה גט. אמר רבא לא קשה כאן בסתם כאן במפרש פי' מתני' בסתם דאמר לה ע"מ שתניקי את בני ולא פירש לה כמה צריכה להניקו שתי שנים שהוא זמן יניקת הולד. וברייתא במפרש דאמר לה ע"מ שתניקי את בני יום אחד והוא גופיה קא משמע לן שאם שמשתו יום אחד והניקתו יום אחד שיתקיים התנאי הוי גט ואם לאו כגון שמת הבן או האב אינו גט ולאפוקי מדרבי שמעון בן גמליאל רב אשי אמר כל בסתם נמי כמפרש יום אחד דמי. פי' ברייתא דתני יום אחד אף על פי שאמר לה על מנת שתניקי את בני סתם די לה ביום אחד כיון שלא פירש לה זמן: תנן כמה היא מניקתו שתי שנים בשלמא לרבא ניחא אלא לרב אשי למה לי שתי שנים יום אחד סגי ה"ק יום אחד משתי שנים. לאפוקי לאחר שתי שנים דלא יום אחד מי"ח חודש לאפוקי אחר י"ח חודש דלא. פי' שכבר עבר זמן היניקה. מיתיבי הרי זה גיטיך ע"מ שתשמשי את אבא שתי שנים על מנת שתניקי את בני שתי שנים מת הבן או שאמר האב אי אפשי שתשמשני שלא בהקפדה אינו גט בשלמא לרבא רישא בדלא פריש סיפא בדפריש אלא לרב אשי מ"ש רישא ומ"ש סיפא. פי' בשלמא לרבא דאוקי רישא דמתני' שתי שנים ממש ואף על גב דסתם. רישא דקאמר מת הבן בתוך שתי שנים ה"ז [גט] בדלא פריש שתי שנים והרי הניקתו כל צרכו. סיפא בדפריש על כרחיך דוקא קאמר דהא לא איצטריך לפרושי ופירש. אלא לרב אשי דאמר רישא דמתני' יום א' קאמר על כרחיך מת הבן או מת האב דקתני כגון שמת ולא הניקתו כלל ואמאי הרי זה גט הרי לא נתקיים כלום מן התנאי: +
מהרש"א - חידושי הלכותבד"ה מת הבן כו' וכן משמע בפירושו בגמרא גבי בשלמא כו' עכ"ל כצ"ל: בא"ד דלא בעינן שתשמשנו כל ימי חייה כו' דאין זה כריתות כו' עכ"ל ויש לדקדק ואימא דהך מלתא איצטריך ליה לאשמועינן הכא בע"מ שתשמשי את אבא דלא הוה כמפרש ואמר שתשמשנו כל ימי חייך ואין זה כריתות אלא דהוי כאומר כל ימי חיי אבא והוי גט ויש ליישב דמסברא קאמרי דהא ודאי לא בעינן כל ימי חייך כיון שאביו מת ואכתי פשיטא הוא דמה יש לה לשמש יותר ומה שכתבו שוב דאי הוה בעינן לא כו' אין זה ראיה לדבריהם אלא קושטא דמלתא קאמרי דאי הוה בעינן לא היה גט כלל דאין זה כריתות כו' ודו"ק: בא"ד דלא איכוין אלא להרווחה ולא לצעורה והא לא איצטריך ואפילו לרב יוסף כו' עכ"ל ובסיפא כיון שפי' ב' שנים ודאי לצעורה קמכוון כמ"ש התוספות לקמן ומודה רבה בכה"ג דלא אמרינן ביה הא לא איצטריך כדאמר לעיל וק"ל: בד"ה ורמינהו כו' אבל אין לתרץ דא"כ מאי איריא יום אחד אפילו שעה כו' עכ"ל יש לדקדק מאיזה טעם נימא דבחיי הבן יום אחד דוקא קאמר ובמת הבן נימא דסגי שעה א' ויש ליישב דבחיי הבן הרווחה פורתא מיהת בעי דהיינו יום א' ממש דשעה אחד אפילו הרווחה פורתא לא הוי אבל במת הבן הא לא איצטריך אפילו להרווחה פורתא ומיהו שעה א' מיהת בעי לקיומיה תנאיה דע"מ שתניקי את בני א"נ לצעורא קמכוין יום אחד ממש בחיי הבן אבל במת אמרינן דלא נתכוין לצערה בחנם אלא לצורך בנו והא לא איצטריך וכה"ג כתבו התוספות לקמן ומיהו שעה אחת בעי לקיומיה תנאיה דע"מ שתניקי יום א' כן נראה ליישב דבריהם ודו"ק: בד"ה מתני' רבן שמעון בן גמליאל כו' ולפי זה אם מת קודם שהניקה כו' אינו גט דהא לא ציערה כו' עכ"ל כצ"ל ובמתני' לעיל הוכיחו התוספות דא"א לומר כן היינו משום קושיא במת האב דקתני דהוה גט פשיטא הוא אי הוה מיירי בהניקה יום אחד אבל הכא בברייתא דלא תני מת האב או הבן ומיירי אפילו בחיי האב והבן איצטריך שפיר לאשמועינן בחיי אב דבהנקה יום אחד סגי ולא בעי עד שימות וקושטא הוא אם מת דפשיטא הוא דסגי ביום א' ולא איצטריך ליה למתני גבי אב ומיהו איכא למימר במת האב או הבן דבעי מיהת יום אחד כיון דמוקי לה השתא כרבנן דס"ל דלצעורה קמכוין ומשום דבמתני' דקתני בהדיא אם מת האב ליכא למימר הכי כמ"ש התוספות לעיל כתבו ה"נ הכא בסוף דבריהם וכן צריך לומר בסמוך דמוקי מתני' כרבנן ודו"ק: בד"ה כאן במפרש כו' וקמ"ל דוקא הניקתו ושימשתו יום א' אבל מת ולא כו' דס"ד כיון שהיקל כו' עכ"ל דבחיי הבן והאב במפרש בהו יום א' ודאי דלא הוה איצטריך ליה למתני דודאי סגי ובעי יום א' אלא משום מת האב והבן איצטריך דבעי יום אחד ומשום דהך מלתא במתני' קתני לה דבפי' שתי שנים בין באב בין בבן דהוי הקפדה ואינו גט ואפילו במת קאמרי דהוסיף בברייתא דס"ד כיון שהיקל עליה כ"כ כו': +
מהר"ם שיףגמ' רב אשי אמר כו'. אין להקשות לשינויי הראשונים ליתני בסיפא אם [תחזירי לי] דמגורשת וכ"ש בע"מ דהא השתא יש לטעות דדוקא בע"מ מגורשת דעדיף דאין לטעות דא"כ בה"א דאם אינה מגורשת ליתני ברישא רבותא אם דאינה מגורשת: גמ' ולימא לא יהא גט אם לא מתי כו'. עיקר הקושיא על ההיפך ויהא גט אם מתי והשתא מרחיק המיתה לבסוף ולהכי בתקנתא דרבא לא אמר בראשונה לא יהא גט אם לא מתי דלא מתי אין זה פורעניות וק"ל: בתוס' בד"ה מת הבן כו' ואינו נראה דאם מת האב כו'. בשלמא גבי בן הוצרך להשמיענו דהוי גט אע"ג דלא הניקתו כ"ד חודש אבל גבי אב אינו נראה כו' כצ"ל: בא"ד דאין זה כריתות כו'. וא"ל דהא קמ"ל דלשון ע"מ שתשמש כו' ר"ל כל ימי חייו שלא תימא פירושו כל ימי חייה וקושטא הוא דלא הוי גט כיון דאגידא ביה דא"כ לא הול"ל מת האב ה"ז גט הו"ל לאשמועינן בחייו דהוי גט שאין פירושו כל ימי חייה ממילא במת האב לאחר ששימשתו יום אחד דהוי גט בפשיטות: בתוס' בד"ה כלל כו'. הא דלא נקיט שאמר הבעל אי אפשי שתשמשנו כו' אי ללישנא דנתינה בע"כ הוי נתינה י"ל דהוי גט אף לת"ק ואי לא שמיה נתינה י"ל דפשיטא לא פליג בזה רשב"ג ובאמר האב אי אפשי כו' ללישנא דלא הוי נתינה צ"ל דעדיף מנתינה בע"כ וללישנא דהוי נתינה צ"ל דגרע לת"ק מנתינה בע"כ ודו"ק: בתוס' בד"ה מתני' רשב"ג כו' ולפ"ז אם מת כו'. ומ"ש לעיל בד"ה מת הבן היינו למתני' דקתני מת הבן או האב כו' דהוי קשה פשיטא ומתני' אתיא כרשב"ג לשינויא דקיימינן ביה וברייתא דכרבנן קושטא דלא תני מת כו': בא"ד א"נ הכא כו'. אף בברייתא כמ"ש לעיל במתני' דהא בסמוך דאוקי מתני' כרבנן ע"כ צ"ל הך סברת הא"נ כמו שהוכיחו לעיל במתני': בתוס' בד"ה כאן במפרש דס"ד כו'. הוצרכו לזה טפי מבמתני' אף דכל הברייתות רבי לא שנה ר"ח מנ"ל (פ) רק דאם כוונת הברייתא אדיוקא דאינו גט במת הול"ל רבותא טפי אפילו במפרש ב' שנים דקאי הדיוק אפילו הניקה ומת אח"כ תוך זמנו משא"כ ביום אחד דקאי הדיוק אלא הניקתו כלל דפשיטא טפי דאינו גט לזה כתבו דיש סברא לאידך גיסא נמי כו' ועיין בר"ן וברשב"א: +
רש"שתד"ה ורמינהו (בסופו). דאי דוקא לא הוה פריך מידי. לכאורה מ"מ פריך שפיר דמ"ש רישא דאע"ג דסתמא הוי יום אחד מכל מקום במת סגי בשעה א' ומ"ש סיפא דאפילו במת לא סגי במה שהניקתו בחייו איזה זמן: +
חידושי חת"סאתקין שמואל בגיטא דשכ"מ וכו' כ' הרמב"ם פ"ח דמיירי בלא מעכשיו שלא תטרוף דעתו וכ' ה"ה דצ"ל מדלא אמר בהדיא לאחר מיתה וטרח לכפול תנאו שמעי' דכוונתו מחיים אלא שכ' ה"ה שהוא דרך רחוק בעיני שיהיה ההכרח מכח התנאי שכוונתו מעכשיו. שוב כ' בשם בעל העיטור כיון דכתב בגט מיומא דנן ולעולם הרי קאמר מעכשיו וגם זה צ"ע כיון שאח"כ בעל פה מגרש אחר מיתה היינו אם ימות הרי ביטל מה שקאמר בגט מיומא כמבואר למעיין קצת לאמן ר"פ המגרש. אמנם תרויהו צריכי אהדדי כיון דכתיב בגט מיומא דנן ובע"פ נמי טרח וכפל לתנאי ש"מ שאינו רוצה לבטל מה שכתב בגט וק"ל. ועיין לעיל ע"ב ע"ב תוס' ד"ה אי אמר וכו': ה"ז גיטך ע"מ שתשמשי את אבא. לפע"ד אם התנה ב' התנאים כאחד שתמשי את אבא ותינוק את בני. אזי זמנם שוה כשם שזמן ההנקה ב' שנים וי"ח חודש למר ה"נ זמן שימוש אב ואי הוה מיירי מתני' בהכי הוה א"ש לשון מת הבן או שמת האב דמיירי בתנאי א' ומת א' מבעלי התנאי וה"ה מתו שניהם נמי מגורשת אלא משום רבותא דסיפא דבפירוש כ' שנים אפי' מת א' מהם אינה מגורשת. והיה מיושבים קושי' תוס' אפירש"י מה שהקשו בד"ה מת הבן ומה שהקשו ד"ה בשלמא לרבא וכו'. ושום אחד מקדמונינו לא נחתו לפרש כן וצ"ל משום דא"כ ה"ל למתני ע"מ שתשמשי אבא ותיניק את בני ע"מ תרי זימני ל"ל אע"כ תרי מיני תנאי נינהי ולא בחד גברא איירי. ומ"מ אפשר הדין אמת שאם אמר בחד תנאי שימוש אב והנקת הבן כיון דזמן הנקת הבן ידוע ילמוד מן המפורש שגם זמן שימוש האב הרי הוא וצ"ע. אלא דיש לעיין דטור מייתי בשם הרמ"ה דאם אחר ב' שנים לתינוק אמר ע"מ שתיניקי צריכא להניק ב' וג' שנים והרא"ש פליג וס"ל התם אפי' לרבא סגי' ביום א' וע' בחי' מהרל"ח בטור. והקשה מכתב מאלי' א"כ מאי פריך ש"ס מברייתא הניקתו וכו' דלמא התם מיירי אחרי ככלות ב' שנים לבן דלרא"ש לכ"ע ביום א' סגי ותי' דאה"נ אך הקושי' משמשי את אבא ע"ש. ואי איתא כהנ"ל אכתי תיקשי לימא ברייתא מיירי שכלל שניהם בתנאי א' שימוש האב והנקת הבן והיה אחרי ככלות ב' שנים לבן ואז כי היכי דהנקה סגי' ביום א' ה"נ שימוש האב. וי"ל אפשר ש"ס ידע רישא דברייתא ותני בה תרי ע"מ וכן הוא בתוספתא אלא בתוספתא איתא שעה אחת וברייתא דש"ס קתני יום א' ויבואר לקמן אי"ה: שתניקי את בני. מלשון פי' משנה לרמב"ם משמע שהוא בנה של זאת האשה שמשועבדת להניקו. והנה קיי"ל נתגרשה אינה משועבדת שוב להניק ואם מכירה הבן ואינה רוצה להניק מאחרת אזי כופין אותה להניק אבל בשכר שהבעל משלם לה אבל שיעבוד ליכא משא"כ טרם שנתגרשה כופין אותה להניק בחנם והשתא א"ש דלא תנן במתני' אם נתקיים התנאי ה"ז גט כמו דתני לקמן בברייתא ע"ו ע"א משום דלא פסיקא להי דהרי על כרחך כופין אותה להניקה דאם לא תרצה ואינה מגורשת הרי היא אשתו ומחוייבת להניק משיעבודא לבעלה וכיון שכופין אותה להניק ממילא יתקיים התנאי ותהיה מגורשת וכיון דלא פסיקא לי' בהנקה לא תני לי' נמי בשימוש האב. אלא דלפ"ז רישא דמתני' נמשכה אסיפא אבבא דמת והכי קתני ה"ז גיטך ע"מ וכו' וכמה שיעור הנקה ב' שנים וקאמר השתא אם מת הבן או האב ה"ז מגורשת וכולא רישא אהך סיפא קאי אלא דמשמע באמצע דבורו כמה שיעור זמן ההנקה. ולפ"ז ע"כ מוכרח כפי' רש"י אליבא דרבא דמת הבן אלעיל קאי אתוך ב' שנים דאל"ה ה"ל למתני כמה ימי הנקתו ב' שנים הניקתו מגורשת ולהתחיל בבא אחריתי מת הבן וכו' אע"כ אלעיל קאי וכפירש"י. ומה שהקשו תוס' א"כ מה האב ל"ל יפה תי' במכתב מאלי' היא גופא קמ"ל דזמן שימושו כל ימי חייו עד שימות כי עדיין לא השמיענו דין זה. אך אי קשי' לרב אשי דמפרש יום א' בתוך ב' שנים. ולדידי' מודה רש"י דאפי' לא שימשו כלל ומת נמי מגורשת וכן הוא בירושל' כמ"ש רשב"א א"כ תיקשי מתני' דמת קאי ארישא שמת תוך זמן הנקה ושימוש כנ"ל. ונלע"ד משו"ה פריך בירושלמי ממתני' אמאן דס"ל כרב אשי והא מתני' ב' שנים קתני ולא משני כבש"ס דילן דמתני' יום א' קאמר אלא תירץ מתני' לא מיירי מהנקה ושימוש אלא שכר הנקה ושימוש וממונא בעלמא התנה עמה ועיין רשב"א כי היכי דלא תיקשי קושי' הנ"ל. אמנם ש"ס דילן מפרש מתני' בהנקה ושימוש ממ"ש א"כ קשה כנ"ל ונ"ל מזה שפט הרמב"ם דגם לרב אשי דסגי ביום א' מ"מ אם מת בעי' עכ"פ שנתקיים התנאי קצת בשעה א' ועיין לשון רמב"ם מבואר דס"ל יום א' אם חי בעינן דוקא יום א' ממש לשימוש והנקה ואם מת סגי בכל דהוא שעה א' אבל שעה א' בעי' וכן משמע קצת דהרי בברייתא לקמן תני יום א' ובתוספתא תני' שעה א' ולהנ"ל שניהם מדוייקים בחי בעי' יום א' ובמת סגי בשעה א' ולענין הקושי' מאי קמ"ל מת האב כיון ששישמשו שעה א' עד כמה תשמש ותזיל י"ל דהרי"ף כתב אם שימשו יום א' מחיים ע"ש ורצה בזה הנה מת הבן בודאי דלא שייך הנקה אחר מיתה אבל לענין שמוש י"ל כדמצינו בכתובות ק"ג ע"א יוסף חפני וכו' שמשוני בחיי ישמשוני אחרי מותי וע"ש פירש"י דלקבורה וכדומה וא"כ ה"נ ה"א דצריכא להשלים תנאי אחר מיתה ויכולה לקיים אחרי מות ע"כ כתב הרי"ף שמשה יום א' בחיים דוקא. ולפ"ז שפיר קאמר מת האב ה"ז מגורשת וקמ"ל תרתי דוקא אם נתקיים התנאי בחיים שעה א' ולא מהני קיום אחר מיתה ועוד קמ"ל אע"ג דאלו היה בחיים היה צריך יום א' שלם אבל השתא שמת ששמשו שעה א' אינה צריכה להשלים אח"כ כנלע"ד: כמה מניקתו ב' שנים. ר' יהודה אומר י"ח חודש ובתוספתא מסיים רשב"ג אומר מונין לתינוק מלידתו. נלע"ד פירושו דלא תאמר מונין ב' שנים וי"ח חודש מעת התנאי קמ"ל מונין מיום לידתו ופשוט: כמה היא מניקתו וכו'. כבר כתבתי דירושלמי מפרש אליבא דמ"ד סתמא ביום א' סגי דמתני' מיירי בשכר הנקה ושימוש ע"ש. והנה לולי דהרשב"א פירש בירושלמי שהיא תשלם שכר מינקת או משמשת וזה דחוק בלשון מניקתו ומשמשתו. הייתי מפרש שהיא תניק ותשמיש והוא הבעל ישלם לה שכר הנקה ושימוש דחזינן דלא עביד לצעורי בעלמא א"כ לא סגי ביום א' וא"ש נמי בסיפא א"א שתשמשני ולפי' רשב"א שהיא משלמת שכר משמשת לא שייך שפיר א"א שתשמשני: ע"מ שתשמשי את אבא ב' שנים. הקשה פרישה לפמ"ש הטור אם התנה עמה להניק רק ששה חדשים ועדיין לא שלמו לתינוק ב' שנים חזינן דלהקל מעלי' נתכוון ולא לצעורי ע"ש א"כ באב ב' שנים נמי נימא מדלא אמר שתשמשי כל ימי חייו וסגי לי' בשתי שנים הרי להקל נתכוון. ויפה תי' בשלמא ההנקה אינה מוכרח שהוא לצעורי ע"כ בהכרח כל שהוא סגי דנימא להרוחה מתכוון אבל לשמש אביו הכל לצעורי הוא וב' שנים נמי צערא מסגי טובא ונכון הוא: אינה מגורשת. מקשים להרמב"ם בע"מ שתתן לי מאתים זוז ומת אע"ג שא"א לקיים התנאי מ"מ אינה מתיבמת כיון שלא נתבטל התנאי בפועל א"כ ה"נ אעפ"י שמת הלא לא נתבטל בפועל. ויפה תי' בית שמואל דהכא הבעל חי לפני והיא צריכה שתטעון עליו תן לי בנך ואניקנו תן לי אביך ואשמרנו היינו ביטול בפועל אבל התם מת הבעל ואינו לפנינו לתבוע מאתים ה"ל ביטול שלא בפועל וחולצת ולא מתיבמת: כזה גט. עיין לעיל ע"ב ע"ב מדייקינן מלשון וכו' ע"ש והכא לא מדייקינין מיני' מידי ונ"ל כמ"ש בס' תורת גיטין דאם התנה עמו יום א' בתוך ב' שנים אעפ"י שיש לה לאחר עד סוף ב' שנים מ"מ אם בתוך כך מת ולא הניקתו ולא שמשו הוה עכבה מן האשה דלא היה לה לאחר הזמן והיה להגאון ז"ל להביא ראי' מדברי אגודה שהבאתי לעיל בסוגי' דנטמן בסוף יב"ח ע"ש. והיינו אבל אי היתה מתעצלת בשימוש והנקה אינו גט כנלע"ד: כאן בסתם כאן במפרש. בטור בשם הרמ"ה פסק כרבא. ופסק אם מפרש יום אחד צריכי להניק בליל שבת ויומו ולא סגי במעל"ע וצ"ע מנ"ל ומ"ט דהרי הנודר מן היין יום א' סגי במעל"ע עי' ר"פ קונם יין מיהו להפוסקים כרב אשי וסתם נמי יום א' קאמר י"ל אם מפרש יום א' הוא מילתא יתירתא ולטפוי' אתא להניק ולשמש כליל שבת ויומו: +
פני יהושעגמרא רב אשי אמר הא מני רבי היא כו' ופירש"י דכיון דכאומר מעכשיו דמי אישתכח דבשעת גירושין נקיטא לגט ולאחר זמן היא מחזרת. וקשיא לי דבכה"ג הוי מצי לאוקמי נמי כרבי יוסי דלעיל דף ע"ב דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו דלאלתר מגרש לה והוי ליה כמעכשיו והתוספות כתבו לעיל דקי"ל להלכה כרבי יוסי ויותר קשה דלחד לישנא אמרינן לעיל דלרבא פשיטא ליה דהלכה כרבי יוסי וא"כ היאך קאמר רבא דבשמעתין טעמא משום דמעשה קודם לתנאי ותיפוק ליה דאפילו תנאי דקודם למעשה נמי מגורשת מה"ט דזמנו של שטר מוכיח וה"ל כמעכשיו ומתוך כך היה נ"ל לפרש דלא שייך לומר דזמנו של שטר מוכיח אלא בתנאי שאין ביד שום אחד מהם לקיים לאלתר כגון בתנאי דאם מתי וכן באם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש דמייתי בס"פ וכן האי דאם תצא חמה מנרתיקה דכיון שאין התנאי בידם לקיים לאלתר והוא כתב הזמן מהיום אלמא דמהיום ולכשיתקיים התנאי קאמר משא"כ בתנאי דע"מ שתחזירי לי את הנייר דשמעתין כיון שתוכל לקיים התנאי לאלתר לא שייך לומר זמנו של שטר מוכיח דלעולם לכשיתקיים התנאי הוא דהוי גיטא אלא שהיה סובר הבעל שיתקיים לאלתר לכך כתב זמנו מהיום כנ"ל נכון. ובזה נתיישב מה שהקשיתי לעיל בסוגיא דע"מ שתתן מאתים זוז דפליגי רב הונא ורב יהודה ולא מייתי התם הא מילתא דזמנו של שטר מוכיח והארכתי שם ולא נתיישב לי כהוגן והשתא דאתינן להכי אתי שפיר טפי. מיהו בלשון הרא"ש ז"ל מצאתי בשמעתין פירוש אחר בהא דרב אשי בשיטת הגאונים והרי"ף והרמב"ם ז"ל דהכי קאמר רב אשי כיון דהאומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי תו לא איכפת לן בהא דלא כפליה לתנאי ומעשה קודם לתנאי דבאומר מעכשיו אין צורך לכל דיני התנאי ולעולם דכרבנן דרבי נמי מיתוקמא האי ברייתא מהני טעמי דאביי ורבא ורב אדא. ולפ"ז א"ש דלא מוקי לה כרבי יוסי מטעמא דזמנו של שטר מוכיח דהא בלאו ה"ט נמי מגורשת משום דבעינן תנאי כפול ותנאי קודם למעשה ותנאי בדבר א' ומעשה בדבר אחר מש"ה מוקי לה כרבי דוקא ולרבא נמי לא תיקשי אמאי לא מוקי לה כרבי יוסי דחד מתרי טעמי נקיט כמו שכתבו התוספות בד"ה אלא אמר רבא דה"ה דהוי מצי לאוקמי כרבי דס"ל כוותיה. אלא דמלשון התוספות בשמעתין בד"ה לאפוקי משמע להדיא דלא ס"ל כשיטת הרי"ף והרמב"ם ז"ל בזה שכתבו להדיא להלכה דאפילו בעל מנת נמי בעינן תנאי כפול ולשיטה זו ודאי צריך לפרש כדפרישית מעיקרא תו קשיא לי במה שכתב הרא"ש ז"ל בשם הראב"ד ז"ל שנתן טעם לשיטת הרי"ף והרמב"ם ז"ל דכיון דבע"מ ומעכשיו חל המעשה לאלתר בתנאי הוא דחייל מש"ה לא בעינן תנאי כפול וא"כ למאן דפסיק כרבי יוסי דזמנו של שטר מוכיח אפילו בתנאי דאם נמי אית לן למימר דלא בעינן תנאי כפול וכל דיני התנאי ואם כן תנאי כפול היכי משכחת לה ויש ליישב ולחלק וצ"ע ודוק היטב ועיין בסמוך: שם אתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט כו'. והקשה הרב המגיד בפ"ט מהלכות גירושין לשיטת הרי"ף והרמב"ם ז"ל שהבאתי בסמוך דהיכא דאמר מעכשיו לא בעינן תנאי כפול וא"כ אמאי תקון שמואל תנאי כפול ותיפוק ליה דבתנאי דאם מתי ע"כ צריך לומר דמהיום אם מתי איירי דאל"כ הו"ל גט לאחר מיתה כדאיתא במשנה דף ע"ב וא"כ במהיום אין צורך לתנאי כפול ותירץ שם דהא דאמרינן לעיל דבעי למימר מהיום היינו משום דאם ב' לשונות משמע וכיון דתקון שמואל תנאי כפול אין צורך למהיום דבלא"ה לא שייך לומר אם שתי לשונות משמע כיון דכפל בפי' ואמר אם לא מתי לא יהא גט אלמא בלשון תנאי אמר למילתא אלא דקשיא לי לפ"ז הא דאמרי' לעיל אמתני' אם שתי לשונות משמע ותיפוק ליה דמסתמא איירי מתניתין בדכפליה לתנאי שכן הוא מהדין וא"כ אפי' לא אמר מהיום נמי וכבר כתבתי בזה לעיל ובשלמא לשיטת הרי"ף וסייעתו איכא למימר דמתניתין לא בעי תנאי כפול אלא שמואל לרווחא דמילתא הוא דתקון שכ"כ הרא"ש והרשב"א ז"ל בשמו משא"כ לשיטת הרמב"ם ז"ל שכתב להדיא דמדינא בעינן תנאי כפול דבלא"ה לא הוי תנאי כלל א"כ קשה וצ"ע: תוספות בד"ה מת הבן כו' פירש בקונטרס כו' ואין נראה דאם מת האב כששימשתו יום אחד פשיטא דהוי גט כו' עכ"ל. ולא ניחא להו לפרש דהא דקתני מת האב הרי זה גט היינו לאשמעינן דקודם שמת לא הוי גט כלל וכרב יהודא דאמר לעיל גבי ע"מ שתתן לי מאתים זוז דלכשתתן הוא דהוי גט ואם נקרע הגט או נאבד קודם לכן לא הוי גט וה"נ דכוותיה דלכי מקיימא תנאה הוא דהוי גט והיינו כשמת האב אלא דאכתי תיקשי הניחא לרב יהודא אלא לרב הונא דאמר והיא תתן דלאלתר הוי גיטא א"כ אמאי קתני הכא מת האב לפירוש רש"י ז"ל ואע"ג דטעמא דרב הונא אוקימנא לעיל כרבי דאומר על מנת כאומר מעכשיו דמי ופליגי רבנן עליה אפ"ה כיון דהלכתא כר' בהא כמ"ש התוס' לעיל לא ניחא להו לאוקמי סתם מתניתין דהכא דלא כהלכתא אבל אין לפרש דאפילו למ"ד דאומר ע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי ולכי מקיימא תנאי הוי גיטא היינו דוקא באומר ע"מ שתתן מאתים זוז וכיוצא בזה דאפשר לקיים התנאי לאלתר משא"כ באומר ע"מ שתשמש את אבא נהי דצריכה לשמשו כל ימי חיי האב אפ"ה לא שייך לומר דלא הוי גיטא כלל עד שימות האב כיון שלא הזכיר בפירוש מיתת האב ועוד דבכה"ג אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו דמעכשיו מגרש לה וכדפרישי' לעיל באריכות אלא דא"כ תיקשי להיפך מאי מקשה הש"ס בסמוך ורמינהו הניקתו יום אחד הוי גט ומאי קושיא דילמא לעולם צריכה להניקו שתי שנים והא דקתני הרי זה גט היינו לאשמעינן הא גופא דלאלתר משתתחיל להניק דהוי גיטא וכמ"ד דע"מ לאו כמעכשיו דמי וע"מ שתניק לכשתניק קאמר וזמנו של שטר מוכיח דמשתתחיל להניק קאמר דליהוי גט שזה בידה ולבתר הכי מקיימא תנאה אע"כ דלמ"ד לאו כמעכשיו דמי לא הוי גיטא כלל עד שתקיים לגמרי כל התנאי וא"כ ע"כ צריך לפרש כדפרישית מעיקרא דמשמע להו לפרש מתניתין אליבא דהלכתא ואי תיקשי אכתי אליבא דהלכתא נמי הוי מצי לפרש דהא דקתני מת האב הרי זה גט היינו דמותרת לינשא משא"כ קודם שמת אסורה להנשא כדאמרינן לעיל בברייתא גבי ע"מ שתתן מאתים זוז דאפילו למ"ד כמעכשיו דמי אפ"ה קתני אסורה לינשא לאחר עד שתתן דילמא לא מקיימא לתנאה וה"נ דכוותיה ואע"ג דהרמב"ם ז"ל דוחה האי ברייתא מהלכה אפ"ה רוב הפוסקים חולקין עליו ויש מחלקין בין היכא שהתנאי בידה או לא וה"נ אין התנאי בידה לת"ק דרשב"ג דסיפא דשמא יאמר האב אי אפשי שתשמשני וכ"ש דקשה טפי להפוסקים דבכל ענין היכא שהתנאי בקום עשה חיישינן דילמא לא מקיימא לתנאה. אלא דאפ"ה לא משמע להו להתוספות דמתני' אתא לאורויי הא מילתא דמותרת לינשא מדלא קתני בהדיא אלא הרי זה גט סתמא קתני כן נ"ל בשיטת התוספות ומ"מ עולה מדברינו שנוכל לקיים שיטת רש"י ז"ל בא' מהדרכים שכתבנו ועיין מ"ש הרא"ש והרשב"א ז"ל דבירו' משמע כשיטת רש"י ז"ל וכ"כ הרמב"ם ז"ל ולשיטת התוס' קשיא לי קצת הא דקתני במתני' מת הבן או שמת האב ולפי סדר לשון המשנה הו"ל למיתני איפכא מת האב ברישא כדקתני רישא ולשיטת רש"י ז"ל אתי שפיר כיון דמת הבן איירי תוך הזמן מש"ה קתני לה האי בבא דקתני כמה היא מניקתו שתי שנים ועלה קתני מת הבן תוך אותו הזמן משא"כ במת האב לא שייך קביעות זמן משא"כ לשיטת התוספות דמת הבן נמי לאו אקביעות זמן קאי אלא שלא הניקתו כלל וא"כ הו"ל למיתני איפכא ומה שיש לדקדק עוד אפרש בסמוך בלשון התוספות בד"ה ורמינהו ע"ש: בא"ד אלא נראה לר"י דמת קודם שהניקה ושימשה כלל דלא איכוון אלא להרווחה ולא לצעורה ואפילו לרב יוסף דאמר לעיל כו' עכ"ל. ולכאורה יש לתמוה אמאי פסיקא להו הכא דלהרווחה קא מכוון והא לעיל באיצטלא פליגי רשב"ג ורבנן וקי"ל כרבנן דלצעורי קמכוון ואי משמע להו לחלק הוי להו לפרש בהדיא ואפילו לרבנן דאמרי לצעורי קא מכוון ואמאי מייתי הא דרב יוסף ועוד דבסמוך בד"ה מתניתין רשב"ג מסקו התוספות להדיא דלמסקנא דמוקמינן למתני' כרבנן צ"ל דאפילו אי לצעורי קמכוון אפ"ה אם מת קודם שהניקה ושימשתו הוי גט משום שאינו רוצה לצערה בחנם ונלע"ד ליישב משום דבלא"ה עיקר פלוגתא דרש"י ור"י ז"ל בפירושא דמת הבן או שמת האב ליתא אליבא דרב אשי דלדידיה כל אפין שוין דמת הבן היינו קודם שהניקתו כלל ומה"ט אסיקנא למימרא בקושיא אע"כ דעיקר פלוגתא דרש"י ור"י ז"ל לאינך אמוראי וא"כ איכא למימר דאליבא דרבא דבתראה הוא וקאמר בסתם ע"מ שתניק הוי שתי שנים ע"כ היינו משום דלהרווחה קא מכוון וא"כ אפילו לרבנן דאמרי באיצטלא לצעורי קא מכוון הכא מודו דע"כ להרווחה קא מכוון דאי לצעורי היה לו לקבוע זמן ומדקאמר בסתם ע"מ שתניק ולא פירש ע"כ להרווחה קא מכוון והיינו כל זמן שצריך ומה"ט גופא דע"כ להרווחה קא מכוון ממילא דאם מת קודם שהניקתו כלל אפ"ה הוי גט אפילו לרבנן ומש"ה לא קשיא להו להתוספות אלא לרב יוסף דאף ע"ג דהתם לא שייך כלל לצעורי קא מכוון אלא להרווחה אפ"ה קאמר הא לא דלה והוצרכו לחלק משא"כ בסמוך בד"ה מתני' רשב"ג דקיימי התוס' בהך סברא אליבא דרב חסדא דהא מילתא תליא בפלוגתא דרשב"ג ורבנן דאיצטלא הוצרכו לפרש שפיר דאי תימא דאפילו למ"ד לצעורי קא מכוון אפ"ה אם מת קודם שהניקתו הוי גט היינו משום שאינו רוצה לצערה בחנם כן נ"ל ועוד אפרש בזה בסמוך בד"ה מתני' ע"ש ודו"ק: בד"ה כלל אמר רשב"ג כו' הקשה הר"ר אלחנן א"כ אמאי קאמר רבא לעיל כו' וי"ל דהכא בודאי להרוחה כו' אבל התם שתתני לי כו' בדעתו שיקבלם ולבסוף כו' עכ"ל. ויש לדקדק דאכתי באומר האב אי אפשי שתשמשני נמי איכא למימר דמעיקרא היה סובר הבעל שיתרצה האב בשימושה ולבסוף כשלא נתרצה אפ"ה קאמר רשב"ג דהוי גט ותיקשי האי דרבא ואפשר דיש לחלק בין תולה בדעת אחרים לתולה בדעת עצמו כדמפליג הש"ס לעיל פרק כל הגט לענין ברירה ואפשר דמאן דלא שני ליה לעיל לענין ברירה אפ"ה שני ליה הכא בין תולה בדעת אחרים לתולה בדעת עצמו וק"ל: בד"ה ורמינהו כו' אבל אין לתרץ דא"כ מאי איריא יום א' כו' דהא רש"י ז"ל שפירש בסמוך כו' ה"נ יום אחד לאו דוקא כו' עכ"ל. כוונתם מבואר' דאי ס"ד דיום אחד דוקא מאי מקשה הש"ס מרישא דלמא הא דקתני רישא מת הבן או שמת האב איירי שהניקתו ושמשתו שעה אחת ולא יותר וקמ"ל דאע"ג דהיכא שהבן והאב חיים צריכה לשמשתו ולהניקו יום א' דוקא אפ"ה במתו סגי בשעה אחת לקיומי תנאה אע"כ דיום אחד לאו דוקא. אמנם לענ"ד אין דבריהם מוכרחים בזה דנהי דהיכא דקתני בהדיא יום א' היינו דוקא אפ"ה מקשה שפיר מרישא דמתני' דליכא לאוקמי במניקתו שעה אחת וקמ"ל דלא בעינן יום שלם דא"כ עיקר הדין חסר מהמשנה דלא נחית כלל למיתני יום אחד או שעה אחת ותו דלפי מאי דמשמע להו להתוספות דאי איתא להאי סברא במתני' נמי מצינן לפרש כן א"כ היא גופא תיקשי מי הכריחו לר"י בעל התוספות לפרש לעיל בד"ה מת הבן דהיינו קודם שהניקתו כלל ודלא כפירש"י ז"ל משום דקשיא ליה בבא דמת האב דאכתי הוי מצי לפרושי מת הבן או שמת האב כששימשתו והניקתו שעה אחת וקמ"ל דבמת האב לא בעינן יום שלם ואפ"ה מקשה הש"ס שפיר לר' אסי מ"ש רישא ומ"ש סיפא דברישא נמי אע"ג דהניקתו שעה אחת נמי לא ליהוי גט כיון דלרב אשי כל סתם כמפרש יום אחד דמי והיינו יום שלם וא"כ במת נמי צריך יום שלם דלצעורי קא מכוון שכן מפרש ר"י בעצמו בד"ה בשלמא לרבא ע"ש ונהי דר"י מקשה שפיר עליה דרש"י ז"ל ממה שמפרש רש"י ז"ל גופא בקושי' דרב אשי דאיירי שלא שמשתו כלל וא"כ ע"כ לא משמע ליה לרש"י ז"ל לחלק בין יום אחד לשעה אחת משא"כ ר"י גופא הוי מצי לפרש כשיטת רש"י ז"ל ולעולם בלא הניקתו כלל לא הוי גט אע"כ דלא שייך לפרש לשון המשנה בשעה אחת מטעמא דפרישית דהעיקר חסר וליכא למימר דמה שלא רצה ר"י ז"ל לפרש כשיטת רש"י ז"ל היינו משום דבלא"ה פשיטא ליה לר"י מסברא דנפשיה דאפילו לא הניקתו כלל הוי גט ברישא ורש"י ז"ל גופא נמי דלא משמע ליה לפרש כן היינו משום דהכי משמע ליה ממאי דמקשה הש"ס לרב אשי מ"ש רישא אלמא דפשיט לתלמודא דבלא הניקתו כלל לא הוי גט נמצא כיון דר"י בעל התוס' ע"כ מפרש פירוש אחר בקושיא דרב אשי ממילא מוקי למילתא אסברא דבלא הניקתו כלל נמי הוי גט הא ליתא דאדרבא ממה שכתבו התוספות בסמוך בד"ה מתני' רשב"ג משמע להדיא דמסברא אית לן למימר כיון דלרבנן לצעורי קא מכוון א"כ במת ולא הניקתו כלל לא הוי גט ומה שפירש ר"י במתניתין דהוי גט היינו דוקא מחמת קושייא כמו שכתב מהרש"א ז"ל ולמאי דפרישית אליבא דר"י ליתא להאי קושיא כלל דאיצטריך שפיר למיתני מת האב לאשמעי' דלא אמרינן לצערה יום שלם קא מכוון אף ע"ג דמדבעינן שתי שנים היינו להרווחה אכתי ס"ד דרבנן תרתי חומרי אית להו כשהבן חי צריך ב' שנים דלהרווחה מכוון וכשמת בעינן יום שלם דלצעורי נמי מכוון קמ"ל דבמת סגי בשעה אחת לקיומי תנאה ולכאורה היה נראה בזה דודאי לר"י בעל התוס' לא משמע ליה כלל בשום סברא לחלק בין יום אחד לשעה אחת והתוספות כאן שרצו לפרש כן היינו אליבא דרש"י ז"ל דוקא משום האי קושיא דורמינהו ומש"ה מסקו שפיר דלרש"י ז"ל נמי ע"כ לאו דוקא אלא שמצאתי להרשב"א ז"ל בחידושיו דקאי בשיטת ר"י בעל התוספות בכל פירושיו בשמעתין ואפ"ה כתב דאדרבא פשטא דלישנא דרב אשי דקאמר כל סתם כמפרש יום אחד דמי דהיינו יום אחד דוקא וא"כ להרשב"א ז"ל גופא תיקשי אמאי דחה פירש"י ז"ל במתני' משום קושיא דמת האב דהא מצינן לפרש שפיר כדפרישית וצ"ע ודוק היטיב: בד"ה מתניתין רשב"ג כו' אי נמי הכא לא נתכוון לצעורה בחנם כו' וכן צריך לפרש בסמוך דמוקי מתניתין כרבנן עכ"ל. ולמאי דפרישית לעיל בלשון התוספות בד"ה מת הבן בשיטת ר"י אין דבריהם כאן מוכרחין דאיכא למימר דהא דמוקי בסמוך כרבנן אמרינן דלרבנן נמי ע"כ הכא להרווחה קא מכוין מדמצרכו שתי שנים ואע"ג דבעלמא סברי רבנן לצעורי מכוון הכא מדסתם ולא פירש קביעות הזמן ע"כ להרווחה מכוון משא"כ למ"ד לצעורי קא מכוון לעולם דבמת ולא הניקתו כלל לא הוי גט אלא דאפ"ה מייתי שפיר מלישנא בתרא דרב חסדא דמוקי למתניתין כרבנן וברייתא כרשב"ג אלמא דאדרבא מאן דאית ליה לצעורי קא מכוון מצריך שתי שנים ומאן דאית ליה להרווחה כרשב"ג סגי בהרווחה כל דהו דאל"כ אין זה ענין כלל לפלוגתא דרשב"ג ורבנן דליכא למימר דטעמא דרבנן דהכא ע"כ להרווחה מכוון מדסתם ולא פירש א"כ האי טעמא שייך נמי לרשב"ג אע"כ כדפרישית אלמא דלרבנן אית להו לצעורי קא מכוון ואפ"ה סברי במת ולא הניקתו הוי גט מדקתני מת האב וע"כ היינו משום שאינו רוצה לצערה בחנם כנ"ל בכוונת התוס' ודו"ק: בד"ה כאן במפרש כו' דס"ד כיון שהיקל כ"כ כו' עכ"ל. וכתב מהרש"א ז"ל דקשיא להו הא במפרש כבר שמעינן לה מסיפא דמתני' כו' ולענ"ד אין זה בכוונת התוספות דבדוכתי טובא אשמעינן בברייתא מה דאשמעינן רבי כבר במתני' אלא דקשיא להו אמאי קתני בברייתא מפרש יום אחד דלא שכיח וטפי הו"ל למינקט לישנא דמתני' במפרש שתי שנים דהכי אורחא דמילתא ועל זה כתבו דס"ד כיון שהיקל כ"כ ויותר נראה שכתבו כן ליישב נמי אליבא דרש"י ז"ל דאפילו בסתם אמרינן מת ולא הניקתו לא הוי גט ואמאי קתני בברייתא האי מילתא במפרש וע"ז כתבו דאיכא רבותא טפי וק"ל: |