|
⎯
טקסט הדף
כל הנישום דמים באחר כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפין ה''נ מסתברא מדקתני סיפא כיצד החליף שור בפרה או חמור בשור שמע מינה ולמאי דסליק אדעתיה מעיקרא מטבע מאי כיצד הכי קאמר ופירי נמי עבדי חליפין כיצד החליף שור בפרה או חמור בשור הניחא לרב ששת דאמר פירי עבדי חליפין אלא לר''נ דאמר כלי אין אבל פירי לא עבדי חליפין מאי כיצד הכי קאמר יש דמים שהן כחליפין כיצד החליף דמי שור בפרה או דמי חמור בשור מאי טעמיה דרב נחמן סבר לה כרבי יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות ומפני מה אמרו משיכה קונה גזירה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה ומלתא דשכיחא גזרו ביה רבנן מלתא דלא שכיחא לא גזרו ביה רבנן ולריש לקיש דאמר משיכה מפורשת מן התורה הניחא אי סבר לה כרב ששת מתרץ לה כרב ששת אלא אי סבר לה כרב נחמן דאמר פירי לא עבדי חליפין ומטבע לא קני היכי מתרץ לה על כרחך כרב ששת מתרץ לה תנן כל המטלטלין קונין זה את זה ואמר ריש לקיש ואפילו כיס מלא מעות בכיס מלא מעות תרגמא רב אחא בדינר אנקא ואניגרא אחד שפסלתו מלכות ואחד שפסלתו מדינה וצריכא דאי אשמועינן פסלתו מלכות משום דלא סגי כלל אבל פסלתו מדינה דסגי ליה במדינה אחריתי אימא אכתי מטבע הוא ואין מטבע נקנה בחליפין ואי אשמועינן פסלתו מדינה משום דלא סגי ליה לא בצנעא ולא בפרהסיא אבל פסלתו מלכות דסגי ליה בצנעא אימא אכתי מטבע הוא ואין מטבע נקנה בחליפין צריכא אמר רבה אמר רב הונא מכור לי באלו קנה
⎯
רש"י
כל הנישום דמים באחר. כל שרגילים לשום אותו כשנותנין אותן דמים באחר דהיינו כל המטלטלים אם בא אדם לתתם דמים בחפץ אחר דרכן לשומן בכמה ינתנו לו: כיון שזכה זה כו'. אם נתנם בתורת חליפין כיון שמשכן זה כו' ואשמועינן דמטלטלי ופרי נעשין חליפין ולא בעינן כלי דשלף איש נעלו (רות ד) לאו דוקא דלקיים כל דבר דרשינן לקיים בכל דבר כדלקמן (דף מז.): הכי נמי מסתברא. דלאו במטבע עסקינן דקתני סיפא כיצד החליף שור בפרה כו': הכי קאמר ופירי נמי. כל מטלטלין אע''פ שאינו כלי עבדי חליפין כיצד כו' והכי מפרשינן לה כל העושה דמים באחר דהיינו מטבע אם נתנו בתורת חליפין כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפין כיצד חליפין ומהו חליפין כגון המחליף שור בפרה ואשמועינן אגב אורחיה בסיפא דפירי עושים חליפים החליף שור בפרה גרסינן ול''ג בשר שור: הניחא לרב ששת כו'. בין למאי דסליק אדעתין מעיקרא בין למאי דשני רב יהודה סיפא דמתני' אשמעינן דפירי עבדי חליפין ולא בעינן כלי והא פלוגתא דרב נחמן ורב ששת היא לקמן בשמעתין (דף מז.) הניחא לרב ששת כו': ה''ק יש דמים שהן כחליפין. רישא וסיפא חדא היא ואשמעינן דיש תורת דמים שהמעות קונות בלא משיכה כחליפין של סודר: כיצד החליף דמי שור בפרה. מכר לו שור בכך וכך מעות ומשך את השור ונתחייב לו המעות א''ל הלוקח פרה יש לי שאני נותן לך בדמי השור וניאותו יחד וקבל עליו נתחייב בעל הפרה לתת לו את הפרה ואין אחד מהם יכול לחזור והכי קאמר כל הנישום דמים באחר כל המטלטלין שאדם שם לחבירו ונותן לו שומת דמיהן בשביל חפץ אחר שהיה לו ללוקח כיון שזכה זה לוקח ראשון במטלטלין הראשונים שמשכן ואפילו בתורת דמים על מנת להקנות לו חפץ שלו בדמים נתחייב זה לוקח שני בכל אונסי החליפין לפי שקנו לו מעותיו כל אונסי החליפין: כיצד החליף דמי שור בפרה. שם לו השור בדמים ע''מ שיתן לו זה פרה באותן מעות קנה: מאי טעמא דרב נחמן. דאמר דמים כי האי גוונא קנו ואנן תנן מעות אינן קונות: סבר לה כר' יוחנן. דאמר לקמן (דף מז:) דבר תורה מעות קונות כדאשכחן גבי קונה מן ההקדש שאמרה תורה ונתן הכסף וקם לו: ומפני מה אמרו משיכה קונה. ולא מעות: גזרה שמא. יניחם לוקח בבית מוכר זמן מרובה ותפול דליקה בשכונת המוכר ולא יחוש לטרוח ולהציל לפיכך העמידום ברשותו לחזור בו אם ירצה דכיון שאם יתייקרו ברשותו יתייקרו ויחזור בו מן המכר ויהא השכר שלו כי דידיה חשיב להו וטרח ומציל וכיון דתקנתא דרבנן בעלמא הוא במכר דשכיח עבוד רבנן תקנתא במכר דלא שכיח כגון האי שיהיו שמין דמי מטלטלין במטלטלין לא עבוד רבנן תקנתא במשיכה: ולריש לקיש דאמר. לקמן בפרקין (דף מז:): משיכה מפורשת מן התורה. וכיון דמדאורייתא מעות לא קנו לא שנא מכר דשכיח ולא שנא מכר דלא שכיח מעות לא קנו הניחא אי סבר לה כרב ששת דאמר פירי עבדי חליפין מתרץ לה למתני' כרב ששת וכדשני רב יהודה כל הנישום דמים באחר כגון מטלטלין ופירי שאדם רגיל לשומן כשנותנן דמים באחר היכא דעשאם חליפין כיון שזכה זה כו': אלא אי סבר לה כרב נחמן דאמר. כלי בעינן: ומטבע. בתורת דמים נמי לריש לקיש לא קני דנישני כרב נחמן דאמר יש דמים שהם כחליפין דהא לריש לקיש מדאורייתא יליף דמעות אינן קונות ואפילו דמכר דלא שכיח נמי: היכי מתרץ להאי. החליף שור בפרה דמתניתין לא בחליפין ולא בדמים: ואפי' כיס מלא מעות. ועל כרחך בחליפין קאמר דאי בתורת דמים מעות לא קנו ש''מ מטבע נעשה חליפין ונקנה בחליפין: תרגמא רב אחא. בששתיהן מעות פסולות דהוה ליה כשאר מטלטלין מחליף כיס מלא דינרי אניקון בכיס מלא של דינרים אניגרא: אחד מהם פסלתו מלכות ואחד מהם פסלתו מדינה. המלך גזר שלא יוציאו ובני מדינה לוקחין אותו בהצנע ואחד מהם פסלתו מדינה. בני מדינה שנאוהו אבל המלך לא צוה ומוציאין אותם בשאר מדינות המלך: דלא סגי כלל. לשון הילוך הוא: מכור לי באלו. אחז בידו מעות ואמר לחבירו מכור לי חפץ שלך באלו שבידי ולא הקפיד לשאול כמה הם וקיבלם מיד הלוקח: קנה. לוקח החפץ במעות הללו ואין אחד מהם יכול לחזור:
⎯
תוספות
ופירי נמי עבדי חליפין כיצד החליף בשר שור בפרה. רש''י ל''ג בשר דשור ופרה חיים מיקרו נמי פירי ופריך לרב נחמן בין למאי דס''ד מעיקרא בין למאי דמשני כל הנישום וקשה דא''כ הכי נמי מסתברא לא קאי לפי המסקנא לרב נחמן שצריך לומר יש דמים שהם כחליפין ועוד קשה לרש''י דפסק לקמן כר''ל לא מתוקמא כלל מתני' דקיימא לן דפירי לא עבדי חליפין כרב נחמן וליכא לשנויי ופירי נמי עבדי חליפין ולא יש דמים שהם כחליפין לדברי רש''י דפסיק כר''ל ועוד דר''ח ורב אלפס וספרים קדמונים גרסי ופירי נמי עבדי חליפין כיצד החליף בשר שור בפרה ובשנויא דכל הנישום לא קאמר בשר שור ועוד דתניא לקמן פרתך בכמה בכך וכך תקשה לרב נחמן דאמר פירי לא עבדי חליפין דלא מצי מיירי בדמים ומיהו לפר''ת דחליפין שוה בשוה קני לכ''ע אפילו פירי אתי שפיר ברייתא דבסמוך ונראה דשור ופרה חיים הוי כלי חשוב לפי שמשתמש בהם לטעון משוי ולחרוש ולמאי דשני כל הנישום אתי שפיר אפילו לרב נחמן ולא פריך לר''נ אלא לפי מאי דס''ד מעיקרא דאמר ופירי נמי עבדי חליפין וא''ת לישני דר''נ יתרץ כל הנישום כמו שהוא לפי האמת ויש לומר דמסתמא לא יחלוק ר''נ על רב ולוי שהיו קדמונים דמ''ד מטבע נעשה חליפין צריך לשנות כל הנעשה דכל הנישום משמע למעוטי מטבע וצריך לומר לדידיה ופירי נמי עבדי חליפין ומ''ד אינו נעשה אינו חולק כי אם במטבע אבל בפירי יסבור זה כזה: ולרב נחמן דאמר פרי לא עבדי חליפין מאי כיצד. וא''ת ולפר''ת לוקמיה בחליפין שוה בשוה גם ר''ל אמאי ע''כ כרב ששת ס''ל ולוקמא בפירי ובשוה בשוה וי''ל דומיא דרישא דכל הנישום דמיירי בחליפין כלי בכלי או כל הנעשה למאן דאמר נעשה חליפין דמיירי באינן שוה בשוה ה''ה סיפא דהחליף שור בפרה מיירי באינן שוה ומיהו למאן דאמר אין מטבע נעשה חליפין לא מצי למימר דבשוה בשוה יועיל דא''כ מאי פריך מכל הנעשה דמים באחר וממתני' דמטלטלין קונים זה את זה דמייתי בסמוך דמטבע נעשה חליפין דלמא איירי שוה בשוה ולעיל נמי אמאי הוצרך לשנויי בפרוטטות הא שוה בשוה הוא דמשום טריסית היתר לא מקרי אינו שוה בשוה אלא היכא שהמקח שוה כפלים מן המעות דאז דומה לחליפין אלא ודאי קרא דמייתר לשוה בשוה לפירי אתי ולא למטבע וא''ת למ''ד בין פירי בין מטבע עושה חליפין קרא למאי אתא י''ל דאתא לרבות מרוקא או דבר שאינו מסוים היכא דהוי שוה בשוה דממעטינן להו לקמן מתורת חליפין א''נ ללוי דאמר לקמן בכליו של מקנה אתי קרא למימר דאם הוא שוה בשוה אפי' בכליו של קונה מועיל: יש דמים שהם כחליפין. ומקני להו במחילת הדמים אף על גב דאמר בקדושין (דף ו:) המקדש במלוה אינה מקודשת ובמכר לא קנה היינו כי קדשה או קנה החפץ במעות שחייב לו אבל קדשה או קנה בהנאת מחילת מלוה מועיל כמו ארוח לה זמנא ואדבר עליך לשלטון:
+
רבינו חננאלודחה רב יהודה ואמר מתני' כל הנישום הוא ופירושו כגון שביקש לקנות חמורו של חבירו בדינר ושם לו פרתו בדינר ומסרה לו כדי שיתן לו חמורו בדמים הללו כיון שמשך בעל החמור את הפרה וזכה בה קנה גם בעל הפרה את החמור בכל מקום שהוא מפני שהן פירי בפירי וקונין זה את זה ואמרי' הכי נמי מסתברא מדקתני כיצד החליף שור בפרה וכו' הניחא לרב ששת דאמר פירי עבדי חליפין אלא לרב נחמן דאמר פירי לא עבדי חליפין היכי מתרץ להא מתני' ופירש רב נחמן יש דמים שהן כחליפין. פירוש כגון ראובן שמכר פרה לשמעון בעשרה דינרים ומשך שמעון הפרה ונתחייב בדמיה לראובן ובקש שמעון למכור חמורו ואמר לו ראובן אני נושה בך י' דינר דמי פרתי מכור לי חמורך והכי קאמר כל הנעשה דמים באחר כגון דמי פרה שנעשו דמים לחמור כיון שזכה בעל החמור בפרה נתחייב בעל הפרה בחמור אם מת או כחש אע"פ שעדיין לא משך הגיעו. ואמרי' מאי טעמא דרב נחמן כלומר מאי שנא דמים הללו משאר דמים דעלמא דלא קנו עד דמשיך והני דמים קנו אף על גב דלא משך. ופריק רב נחמן סבר לה כר' יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות ומפני מה אמרו עד שימשוך גזירה שמא יאמר לו נשרפה הטיך בעלייה והך דשכיחא גזרו בה רבנן אבל דמי פרה בחמור מילתא דלא שכיחא היא הלכך לא גזרו בה רבנן. וקיימא לן כרב נחמן דפירי לא עבדי חליפין. ושינויא דשני שינויא היא ותירוצא דהא מתני' כוותיה דייקא והל' כוותיה. כל המטלטלין קונין זה את זה אפי' מעות רעות במעות רעות כגון נייקא ואניגרא והוא מטבע שפסלתו מלכות או פסלתו מדינה זו וסגי לה במדינה אחריתי ודברין ברורין הן: +
רמב"ןאלא לרב נחמן דאמר פירא לא עבדי חליפין מאי. פרש"י ז"ל דאמאי דקס"ד השתא נמי קשיא ליה סיפא דקתני החליף שור בפרה דאלמא פירא עבדי ונא בעינן כלי. ויש דמים שהן כחליפין כיצד וכו'. פירשו הראשונים ז"ל כגון שמכ' לו שור בכך וכך מעות ומשך את השור ונתחייב לו המעות וא"ל לוקח פרה יש לי שאני נותן לך באותן דמים שיש לך אצלי וכ"כ ר"ח בפירוש ורבי' בהלכות וקשיא לן עלה הא דגרסי' בקידושין והמקדש במלוה אינה מקודשת ושוין במכר שזה קנאן ואקשינן ואי מלוה להוצאה נתנה במה קנאו. אלמא לא מקניא ארעא במלוה וכ"ש מטלטלי וכ"ש דהכא לא בעינ' היא דלא קנה כלל שאין כאן דמים. +
רשב"אכל הנשום דמים באחר. פירש רש"י ז"ל, כל שרילים לשום אותו כשנותנין אותו דמים באחר, דהיינו מטלטלין, שאין דרך לתת אותן דמים באחר אלא בשומא. אבל ר"ח ז"ל פירש, כל המטלטלין ששמו אותן כשנתנם דמים באחר, כיון שזכה זה נתחייב בחליפין, משום דכיון ששמו אותן סמכא דעתייהו, אבל אם לא שמאום בדמים, לא סמכא דעתייהו ולא קנו. ופסק הלכה כן. ואיכא למידק, דאם כן היינו חליפין ומקפיד עליהן (לקמן בבא מציעא מז, א). י"ל, דחליפין ומקפיד עליה היינו ששמו שזה שוה כזה, אבל כאן לא שיהא מקפיד בהשואת שניהם, אלא בשומתו כמה שוה, כדי שידע כמה שוה וכמה מוזיל ובכמה מחליף. ומכל מקום תמהני, מדקאמרינן (שם) מכור לי באלו, דהשתא לא ידע כמה נינהו כלל, ואמרינן עלה דמים ואין מקפיד עליהן הא קאמרינן דקני, חליפין ומקפיד עליהן מאי, משמע דחליפין ואין מקפיד עליהן, כענין מכור לי באלו שאינו מקפיד כלל, פשיטא ליה נמי דקני, ולא מבעיא ליה אלא במקפיד, וצריך תלמוד. הא דאמרינן: מכור לי באלו כיון דלא קפיד כחליפין דמו. לאו למימר דמדין חליפין קני, דדמים נינהו, כדאמר בסמוך דמים ואינו מקפיד עליהן הא קאמרינן דקני, ומדר' יוחנן הוא דקנו, כדאיתא במסקנא, וכן נמי לא דמו לחליפין לומר שחליפין לא קפיד בהן קאמר, אלא משום דקיימא לן דחליפין קנו ודמים לא קנו, אמרינן הכא דדמים כאלו קונין כמו שהחליפין דעלמא קונין וכענין שאמרו לעיל (בבא מציעא מו, ב) יש דמים שהם כחליפין. +
המאיריכבר ביארנו שהמטלטלין קונין זה את זה בין בדמים בין בחליפין אף בהמה בחייה נעשית היא חליפין ככלי הואיל ובת מלאכה היא הרי היא ככלי מעתה החליף שור בפרה או חמור בשור כיון שמשך האחד נקנה חברו בכל מקום שהוא: אע"פ שאמרנו שהמעות אינן קונות יש דמים שהם קונין בחליפין כיצד החליף דמי שור בפרה או דמי חמור בשור כיצד מכר לו פרה בחמשים ולא משכה לוקח ואמר לוקח שאין לו דמים אלא שיש לו שור שוה חמשים שהם דמי פרה ונתרצה המוכר בכך ומשך את השור הרי הפרה נקנית בכל מקום שהיא ואע"פ שהשור במקום מעות ומעות אינן קונות הואיל ודבר שאינו מצוי הוא לא גזרו בו וגדולי המחברים כתבו בפי' דבר זה שאם מכר לו פרה בחמשים ומשכה לוקח והרי נתחייב בחמשים ואמר לו הלה קנה לך שורי בחמשים אלו שאני חייב לך בדמי פרה ונתרצה מוכר נקנה לו השור בכל מקום שהוא הואיל וחמשים אלו מחמת פרה הם אבל אם היה חייב לו מצד אחר לא קנה עד שימשוך או יגביה לפי מה שהוא אלא שמקבל עליו מי שפרע זהו דעת גדולי המחברים והפוסקים ולא יראה כן שהרי במסכת קדושין מ"ז א' אמרו בענין מלוה ושוין במכר שזה קנה והקשו ואי מלוה להוצאה ניתנה היאך קנה אלמא כל מעות שאין בעין אין קונין לא בקרקע ולא במטלטלין אלא שחכמי הדורות מביאים ראיה לדבריהם ממה שאמרו בפרק זה תשומת יד שייחד לו כלי להלואתו שהקשו ממנה לדעת מעות קונות אלמא שר' יוחנן סובר שדבר תורה מעות קונות אף בהלואה ומ"מ אפשר שייחדו בשעת הלואה והיו המעות בעין וכן מביאין ראיה לדבריהם מסוגיא שבאיזהו נשך בענין בשעת מתן מעות קנה הכל וכשתעיין בכלם אין מהם ראיה כלל: ומתוך כך כתבו גדולי המפרשים שבאלו שחייב לו מחמת המכר לא קנה אלא שיש שם מי שפרע ובאלו שחייב לו מצד אחר אין שם אפילו מי שפרע ובקרקע לא קנה לא בזה ולא בזה ולדעת גדולי המחברים באלו שמחמת מכר קנה אף מטלטלין ובאלו שלא מחמת מכר יש שם מי שפרע במטלטלין ובקרקע קנה והדברים זרים וכבר כתבנו מענין זה במסכת קדושין: מעות הרעות שפסלתן מלכות או מדינה הרי הם כפירות ונקנין בחליפין ומ"מ אע"פ שהמטלטלין או חתיכות של כסף וכיוצא בהן כלן מטלטלין הם ונעשין חליפין מעות אלו אין נעשין חליפין די להם שיהיו כפירות לקנות בחליפין ולא ליעשות הם עצמן חליפין ויש חולקים ליעשות אף הן עצמן חליפין וכן יראה ממה שאמרו למעלה דילמא בפרוטות שנו אלמא שהפרוטות נעשות חליפין אלא שאפשר לחלק מאלו מצד שהיה שם צורה ואם היו מעות אלו בכיס הרי הן נקנין על ידי קנין הכיס: מעות היפות אלא שאין יוצאין במדינה זו יראה לי שאינן בדין זה וגדולי המחברים כללוה בדין זה ומ"מ כל פסול מדינה שכתבנו אינו אלא במדינה שאין בה מושל אלא שהם אדנים לעצמם הא כל שיש בה מלכות אין פסול מדינה נקרא פסול אא"כ הוא נעשה ברשות המלך: +
שיטה מקובצתמאי כיצד. פירוש דבשלמא לדידן אף על גב דמתניתין כללא הוא לכל הנשום בין קרקעות בין מטלטלין פריט בחד מינייהו והוא הדין לאידך אבל לדידך דמפרשת לה לרישא במטבע דוקא מאי כיצד. הכי קאמר ופירי נמי עבדי חליפין. כלומר כשם שמטבע נעשה חליפין ולא חיישינן לבטול צורתו כך פירי נמי עבדי חליפין ולא חיישינן דלא מקיימי דומיא דנעל כיצד החליף שור וכו', הריטב"א. הכי קאמר ופירות נמי עבדי חליפין. פירש הקונטרס כל המטלטלין אף על פי שאינו כלי עבדי חליפין והכי מפרשינן לה כל הנעשה דמים באחר דהיינו מטבע אם נתן בתורת חליפין כיון שזכה זה נתחייב זה בתליפין כיצד חליפין ומהו חליפין כגון המחליף שור בפרה ואשמעינן אגב אורחיה בסיפא דפירי נמי עבדי חליפין. ואף על פי שדחק בקונטרס ליישב הכיצד אפילו נאמר כל הנעשה כמשמעו דהיינו מטבע מכל מקום אין בטל דהגמרא משום דאתי בפשיטות טפי לפי מה שפירש רב יהודה כל הנשום. משאנץ. כיצד החליף בשר שור בפרה וכו'. ונראה דשור ופרה חיים הוי כלי חשוב וכו' ככתוב בתוספות. והשתא הא דקאמר הכא הניחא לרב ששת וכו' אלא לרב נחמן וכו' כולה סוגיא קיימא למאי וסלקא דעתין מעיקרא אבל לרב יהודה דמפרש כל הנשום אתיא שפיר אפילו לרב נחמן כיון שנאמר החליף ממש שור בפרה ולא נאמר בשר דשור ופרה כנעל חשיבי כדפירש. ואם תאמר ולמה דוחק ליישב דברי רב נחמן ורוצה לומר למאי דסלקא דעתין מעיקרא הא קיימא לן דאין מטבע נעשה חליפין. ויש לומר משום דרב ולוי דפליגי לעיל במטבע אי נעשה חליפין או לא הם אמוראים קדמונים ולא מצינו שנחלקו רב ולוי בפירות ואם לתריץ חד מינייהו נצטרך לומר ופירי נמי עבדי חליפין אם כן יש ללמוד דפירי לא עבדי חליפין ולא מצינו שנחלק עליו בכך דלא אפשר לפרש כרב יהודה דאמר כל הנשום דכל הנשום משמע לאפוקי מטבע שאין צריך לשומו ואיהו סביר ליה דמטבע נעשה חליפין. וכשיטה זו פירשו גם רבינו חננאל ושערים דרבינו האי. עוד יש ליישב כולה סוגיא אפילו לפי המסקנא דתירצנו כל הנשום ואף דפשוטה דכל דקתני או כל הנעשה או כל הנשום אתא לרבויי שום דבר דאי כל הנעשה תנן אתא לרבויי שום מטבע גרוע שאין לו שום חשיבות שבעולם אלא חשיבות צורה וצורתא עביד דבטלה וא"ה נעשה חליפין או אתא לרבות שהוא טבעא יותר מכל השאר כדמשמע בריש פרקין ואי כל הנשום תנן אתא לרבויי פירי. ומיהו לפירוש זה לא נהירא אלא לרב נחמן דאמר פירי לא עבדי חליפין מאי כיצד דמכיצד לא דייק אלא מכל ונראה מאי איכא למימר וכן יש ברוב ספרים בפרק קמא דקידושין. ומיהו ברוב ספרים כתוב מאי כיצד. ויש לדחות לפירוש זה דמשום הכי פריך מכיצד דמאחר שהוצרכנו להגיה בשר מלשון דכל הנעשה סברא הוא כמו כן להגיה בשר ללישנא. דכל הנשום אחרי שבא כל לרבות אפילו פירות שיהא השתא מפורש במשנה ריבוי של כל. ומיהו אכתי קשה לדידן דקיימא לן אין מטבע נעשה חליפין כדמוכח בסוף שמעתין וקיימא לן נמי דפירי לא עבדי חליפין היאך נפרש משנתנה ויש לומר דנפרש כל הנשום דרב יהודה וכל דקתני לא יבא לרבות פירות אלא לרבות שיש דמים שהן כחליפין כמו שמפרש והולך. ופירוש זה דחוק כמו שפרשתי תחלה כרבי. ורבינו תם מפרש שיש שלשה עניני קנין ונפקי מקרא דעל הגאולה דדרשינן לקמן גאולה זו מכירה תמורה זו חליפין לקיים כל דבר שלף איש נעלו מי נתן למי וכו' ומטעם זה אומר רבינו תם דלרב נחמן אתי שפיר לישנא דכל הנשום אף על גב דשור וחמור חשיבי פירי וכן המחליף פרה בחמור דהשואל דבחליפין שוה בשוה מיירי וכולהו פירכי דשמעתין למאי דסלקא דעתין מעיקרא ואם תאמר אפילו למאי דסלקא דעתין מעיקרא מאי קשיא לרב נחמן נוקמה שוה בשוה יש לומר דמשמע ליה ופירי נמי עבדי חליפין כעין חליפי מטבע דאיירי בהו דהוו בתורת נעל ואף על גב דלמאי דמשני יש דמים שהן כחליפין לא הוו בתורת נעל כמטבע דרישא אלא בתורת דמים מכל מקום בהא דמיא לרישא דאיירי בקנין מטבע. ואומר רבינו תם דאותו קנין של שוה בשוה נוהג בכל דבר לכולי עלמא במטבע ופירות והוי ככליו של קונה ואפילו ללוי דאמר חליפין בכליו של מקנה. ואם תאמר היכי דייק שמע מינה מטבע נעשה חליפין דילמא שוה בשוה קאמר שנעשה חליפין לכולי עלמא. וצריך לומר לפירוש רבינו תם דאין נעשה חליפין משום שהוא שוה בשוה אלא בכל כיוצא בו כגון מטבע במטבע ופירות בפירות אבל מטבע בטלית לא. ולשון כל הנעשה דמים באחר משמע ליה בחפץ אחר כגון פרה וטלית שהמטבע נעשה דמיו של זה. ולעיל בריש שמעתין דפריך למאן דאמר אין מטבע נעשה חליפין ממתניתין וברייתא דהזהב קונה את הכסף לא הוה מצי לשנויי בחליפי שוה בשוה דלא מהני מטבע ופירות אלא בכיוצא בו דוקא. ואם תאמר ולמאן דאמר דפירי ומטבע נעשה חליפין כדבעינן למימר הכא למה נכתבו אותן חליפין של שוה בשוה דלא צריכינן להו כלל. ויש לומר דאצטריך ללוי דאמר בכליו של מקנה אי נמי לדבר שאינו מסויים כגון חצי רמון וחצי אגוז דלא מהני בתורת נעל וכן למדו האי כיוצא בו. אי נמי לאקנויי בחליפין דאף על גב דאפילו למאן דאמר מטבע נעשה חליפין מכל מקום אינו נקנה בחליפין כדאמרינן לעיל בחליפין שוה בשוה מיהו נקנה. ומיהו לענין מטבע אי נראה שיוכל להתקיים פירש רבינו תם מדאצטריך לשנויי בסמוך בדינרא אניקא ואניגרא ולעיל בפרוטטות דלוקמה שוה בשוה. וגם קשה ולמה דוחק לישני דברי ריש לקיש למאי דסלקא דעתין מעיקרא דקאמר על כרחך דרב ששת סבירא ליה לוקמה כדשני רב יהודא כל הנשום דלפירושו אין שייך לפרש כמו שפירשתי לעיל דלשון כל הנשום משמע למעוטי מטבע ודעל כרחך לאו למעוטי מטבע אתא כיון דאוקימנא שוה בשוה שגם במטבע שייך קנין זה. ומיהו יש לומר דשפיר ממעט מטבע שאין נעשה חליפין כשאין מטבע אחר כנגדו אלא מטלטלין כגון שור ופרה. עד כאן משאנץ. אלא לרב נחמן דאמר פירי לא עבדי חליפין ומטבע נמי לא קני מאי כיצד. וקשה ולימא דמיירי כדאוקי לה רב יהודה דאמר כל הנשום דמים באחר ולא מיירי כלל מפירות וכי תימא דלישנא דכל הנשום נמי קשה לרב נחמן דכל הנשום משמע אפילו פירי. זה נוכל ליישב דאין למדין מן הכללות. ויש לומר להא דפירש ניחא דגרסינן שור ופרה דהוו פירי ואפילו אי הוה מיישב לה כדאמר רב יהודה דאמר כל הנשום מכל מקום יקשה לו מסיפא דהחליף שור בפרה דהיינו פירות כדפריך אלמא פירות עבדי חליפין אלמא קשה לרב נחמן. אבל קשה לרבינו תם דאם איתא דשור ופרה דבעלי חיים הוו פירי וכו' תלמיד הר"פ. וכתב הרמב"ן וזה לשונו: אלא לרב נחמן דאמר פירי לא עבדי תליפין מאי כיצד. ותמהני על שיטת רש"י דהכא לאו אעיקר מימרא דרב נחמן קיימין כי היכי דנקשי ממתניתין לרב נחמן אטו משום דמייתי לה הכא למקשי מינה לרב ולוי איכפל גמרא למקשי מינה לכולי עלמא ואם תאמר משום דסוגיין איתא בקידושין אעיקרא נקט לה הכא אגררא אכתי קשיא כיון דמתניתין גופה קתני שור ופרה עבדי חליפין דהיינו פירי היכי אמרינן בגמרא הניחא לרב ששת אלא לרב נחמן וכו' הוה ליה למימר נימא תהוי תיובתיה דלא אמרינן בגמרא הניחא אלא בפירוקי דאמוראי שאם היו רוצים להקשות על אותו פירוק מדברי רב נחמן היו אומרים הניחא וכו' אלא לרב נחמן מאי איכא למימר כלומר אין פירוק זה כלום אבל מאחר שמשנתינו גופא קשיא עליה דרב נחמן לא הוה ליה למימר הניחא וכו' וזו הדרך פשוטה בתלמוד וקאמרי מאי כיצד והוה ליה למימר היאך שור ופרה עושין חליפין אלא ודאי משמע דלא קשיא ליה אלא לשון כיצד. ותו קשיא עליה הא דתביא לקמן היה תפוס פרה ועומד וכו' ודייקינן שמע מינה חליפין ומקפיד עליהן לא קנה ומאי קושיא שאני התם משום דפירי נינהו ורבא נמי דפרקה משום דלא הוי משיכה מעלייתא למה ליה למימר הכי לימא משום דסבירא ליה כרביה דהוא רב נחמן בר יעקב ומאן דפריק דרבא נמי סבר פירי לא עבדי חליפין אלא הכא היינו טעמא דאוקמה כגון דלא הוי משיכה מעלייתא משום דכיון דאמר פרתך בכמה בכך וכך הוו להו דמים שהן כחליפין וקנו טעה דהא אמרינן השתא דחליפין ומקפיד עליהן חליפין נינהו דאטו חליפי דקרא בשופטני עסקינן דלא קפדי. וכי תימא מאי חליפין ומקפיד עליהן דאמר אם שוה זה כזה אבל לא אמר בכך וכך לא סלקא דעתך דהא מייתינן עלה תא שמע מברייתא דקתני בכך וכך ובר מינה דההיא דמעיקרא הכי איבעיא לן אי נימא חליפין ומקפיד עליהן חליפין נינהו וקני או דילמא הואיל והקפיד עליהן הוו להו מעות ואינן קונות עד שימשוך גם השני וכך פירש רש"י ושמע מינה דאי שוינהו דמים מטבע הוא ואינו קונה והא מילתא שכיחא היא וגזור בה רבנן ועוד מצאתי בירושלמי מפורש תמן תנינן כל הנעשה דמים וכו' אמר רבי יוחנן לא שנינו אלא שור בפרה או חמור בשור הא צבור בצבור לא קנה רב ירמיה בשם רב אמר אפילו צבור בצבור קנה פירוש צבור פירות ושמע מינה דשור ופרה וכל בעל חיים לענין חליפין מטלטלי נינהו וקנו. הילכך מחוורתא דשמעתא דאמאי דקסלקא דעתין מעיקרא רהטא כולה שמעתא וכו' כמו שפירשו בתוספות. ואקשינן לרב נחמן מאי איכא למימר כלומר והיכי מצינן לאוקמי מתניתין דלאו כהלכתא ולמקשי מינה לרב וללוי לדידן נמי קשיא ועוד תפשוט דרב נחמן סבר מטבע לא עביד חליפין דאי כל הנשום קתני מטלטלי בכלל ולא מטבע. ומפרקינן וכו' ואקשינן תו ולריש לקיש אי סבר לה כרב נחמן קשיא מתניתין והיכי לא אקשינן מינה לריש לקיש דאיהו ודאי כרב נחמן סבירא ליה. ואי קשיא לך למה ליה לאוקמי לריש לקיש כרב נחמן לימא כל הנשום נמי עבדי חליפין כיצד החליף שור בפרה דהיינו מטלטלי. לאו מילתא היא דהשתא מטבע קתני רישא ולא אמרינן דעתיה אצורתא כל שכן שאר מטלטלי ובעלי חיים דקנו. ויש מקשים היכי קסלקא דעתין לרב ששת דבשר עביד חליפין הא לאו דבר מסויים הוא. ולאו קושיא היא דכל שהוא בשלמותה דבר המסויים מקרי ולא אימעיט אלא חצי דבר. אי נמי קסלקא דעתין דרב ששת לא ממעט דבר שאינו מסויים דהא לא שמעינן ליה דאמר הכי. ויש לומר דהכי קאמר לרב ששת ופירי נמי עבדי חליפין דבעלי חיים פירי נינהו. ואי קשיא לרב נחמן מאי איכא למימר הא על כרחך לדידיה ליכא למימר דקסלקא דעתין דבעלי חיים הוו פירי דעל כרחך לא קנו. וכאן יש מקום להקשות ולימא דהכי קתני ובעלי חיים נמי עבדי חליפין. כיצד וכו' וקמשמע לן דלאו פירי נינהו. איכא למימר תנא לא מספקא ליה מאי ניהו פירי ומאי ניהו מטלטלי ולא אצטריך לאשמועינן הכי. ועוד דהוה ליה למתני מקמי הכי דפירי לא עבדי חליפין. עד כאן. כתב הגליון וזה לשונו: כתוב בתוספות וקשה דאם כן הכי נמי מסתברא לא קאי לפי המסקנא וכו'. מיהו רש"י יישבו לקמן דפירש יש דמים שהן כחליפין והכי קאמר כל הנשום דמים באחר כל המטלטלים שאדם שם לחברו וכו' ומיהו עדיין מקשים התוספות שפיר דנהי דלמאי דקאמר יש דמים כחליפין מתיישב שפיר כל הנשום מכל מקום גם כל הנעשה מתיישב בטוב והכי קאמר כל הנעשה דמים באחר דהיינו מטבע כיון שזכה זה וכו' כיצד פירוש כיצד קונה אותו מטבע והזכרנו בכל הנעשה כגון החליף דמי שור בפרה ולא בנתן המטבע עצמו ואם כן לא יתיישב הכי נמי מסתברא דמשמע דצריך לומר כל הנשום דהא כל הנעשה מתיישב וכן משמע כפירוש רש"י בקדושין וכן משמע כאן בתוספות רשב"א ז"ל. ואין להקשות אם כן גם לפירוש התוספות לא קאי הכי נמי מסתברא כי נוכל לפרש כל הנעשה כרפירשנו דיש לומר לפירוש התוספות נוכל לומר דרב נחמן לא יאמר יש דמים אלא יאמר כדקא סלקא דעתין מעיקרא כל הנשום דוקא כגון כלים דהיינו כדמפרש כיצד החליף שור בפרה דאינהו הוו כלים ולמעוטי פירי ומטבע למאן דאמר מטבע אין נעשה חליפין ולא חשיב לקמן אלא שרב נחמן יוכל למצוא יישוב גם למאן דאמר מטבע נעשה חליפין שלא יצטרך לומר כל הנעשה כי כל הנשום משמע למעוטי מטבע כדפירשו תוספות ואם היה צריך לומר כל הנעשה אז היה צריך לומר ופירי נמי דאם לא כן יקשה סיפא ואם כן אידך לא הוה פליג בזה כדפירשו התוספות וכיון דאשכח ישוב אליביה כדמסיק יש דמים וכו' אז מצי סבר שפיר לפי האמת דמתניתין כפשטה כל הנשום כדפירש דהא קיימא לן אין מטבע נעשה חליפין כדמסיק לעיל ואם כן לרב נחמן קאי הכי נמי מסתברא לפי האמת ולא יאמר יש דמים אלא כפשטה וכמאן דאמר אין מטבע נעשה חליפין כדפירש. אבל לפירוש רש"י לא מצי קאי לפי האמה כל הנשום לרב נחמן כפשטה דהא איהו פירש דשור ופרה פירי נינהו ולדידיה פירי לא עבדי חליפין וכיון דצריך לומר יש דמים וכו' אז יתיישב כמו כן בטוב כל הנעשה כדפירש כמו כל הנשום ואם כן לא קאי הכי נמי מסתברא. עוד כתוב בתוספות ועוד דתניא לקמן פרתך בכמה בכך וכך תקשי לרב נחמן וכו'. פירוש דלא מצית למימר דהא דאמר לא קנה היינו משום דפירי לא עבדי חליפין דאם כן למה ליה למימר פרתך בכמה בכך וכך וכל אותו אריכות לימא המחליף פרה בחמור לא קנה אלא על כרחך נקטיה לדקדק דוקא בכהאי גוונא לא קנה או משום דמקפיד או כדמסיק בפרה וטלה הא החליף פרה בחמור בפשוט קנה. ויש דמים שהן כחליפין כיצד וכו'. פירשו הגאונים הראשונים כגון שמכר לו שור בכך וכך מעות ומשך את השור ונתחייב לו המעות ואמר לו לוקח פרה יש לי שאני נותן לך באותן דמים שיש לך אצלי וכן כתב רבינו חננאל בפירוש ורבינו בהלכות. וקשיא לן עלה הא דגרסינן בקידושין המקדש במלוה וכו' אלמא לא מקניא ארעא במלוה וכל שכן מטלטלי וכל שכן דהכא לא בעינא היא דלא קנה כלל שאין כאן דמים. ויכולני לפרש דמים שהן כחליפין כגון שמכר לו פרה בדמים וזקפן עליו במלוה ולא משך את הפרה ואתר כך אמר תן לי מעותי ומשוך פרתך שאני רוצה ליקח בהן חמור אמר לו חמור יש לי שאני נותן לך בדמי הפרה משך את הפרה ואמר לו קנה חמור בכל מקום שהוא בדמי פרה זו קנה דהשתא פרה גופא דיהיב ליה דמים נינהו ולאו מלוה היא. ורש"י כתב כלשון הזה: שם לו השור בדמים על מנת שיתן לו זה פרה באותן מעות וכו' פירוש לפירושו מתחלה שם לו שור בדמים ממש ואחר כך נמלך ליתן לו פרה באותן מעות ואינו נכון. ואף בלשון רבותינו המפרשים שכבר משך ונתחייב בדמים. וכתב וכן ראיתי בנוסחא ראשונה בהלכות שהיה רבינו מפרש דמים שהן כחליפין כגון ששמו השור במאה זוז והפרה במאה זוז ואמר לו משוך אתה את השור במאה זוז ואמשוך אני את הפרה כיון שמשך בעל הפרה את השור נתחייב בעל השור בפרה וכו' הרי נתברר לך דפירי בפירי לא מיקנו אלא אם ישומו בכסף דלאו בתורת חליפין קנו להדדי אלא בתורת דמים כטעמא דרבי יוחנן וכו'. כל זה היה כתוב תחלה בהלכות. וחזר הרב ומחקו וחזר לדרך הפירוש שכתבנו למעלה. וכן בדין שזה הענין אינו דמים שהן כחליפין אלא חליפין גמורין ומקפיד עליהן הוא והרי מכל מקום עדיין לא נתחוורה שמועתינו וראינו לכתוב בכאן מה שמצינו בירושלמי בענין זה בקידושין ובפרקין דהזהב איתיה אבל משובש הוא. רבי בא רב המנונא רב אדא בר אהבה בשם רב מכר לו פרה בדמים דחקיה אמר ליה הב לי אילין פריטי. אמר ליה ומאי את בעי מנהון. אמר ליה ליקח לי בהם חמור. אמר ליה הרי חמור לפניך משך בעל הפרה את החמור לא נקנה הפרה. פירוש בשלא משך בעל החמור את הפרה שאין כאן חליפין שהרי מתחלה לדמים נתכוונו ודמים קבל עליו ליתן. עד כאן. חמור מהו שתקנה רבי בא אמר נקנית רבי יוסי אמר אינה נקנית. סבר רבי בא דאינון חליפין וליתינון חליפין. רבי מנא בשם רבי יוסי פעמים שתחלת מקח לזה ותחלת מקח לזה והיך עבידא מכר לו פרה בדמים סמכיה גבי טרפזיטא למחר אתא אשכחיה קיים תמן אמר ליה מאי את עבד הכא אמר ליה בעי אינון פריטי אמר ליה ומה את בעי מזבון מנהון אמר ליה ליקח לי בהן חמור אמר ליה הרי חמורי לפניך משך זה לא קנה זה משך זה לא קנה זה אלא זה קנה לעצמו וזה קנה לעצמו. נוסחא אחרינא כל אחד ואחד נקנה בגופו. פירוש סמכיה גבי טרפזיטא המחהו אצל השולחני. ובבראשית רבה פרשה י"א פעם אחת זמנני בדלוסקיא והביא לפנינו טרפיזין טעון בט"ז מוטות ופירש הערוך שלחן כך נקרא השלחני טרפזיטא. ושוב מצאתי במדבר סיני רבה בפרשה ד' שקורא השלחני טרפזיטא כפירושו ומכיון שסמכו אצל השלחני נתחייב לו באותן דמים מעתה ונעשית מלוה ואין זה חליפין ולא דמים שהן כחליפין אלא כל אחד ואחד נקנה במשיכתו. נראה עכשו מן הענין הזה שאם לא סמכו אצל השלתני אלא שזקפן על עצמו במלוה לא קנה לעילם אלא אם כן משך את הפרה ואף בעל הפרה שמשך החמור לא קנה החמור שלא הקנה לו חמורו אלא על דעת שיקנה לו הפרה שהוא סבור שהן חליפין ואינן חליפין וכשסמכו כל אחד ואחד נקנה במשיכת גופו אבל שיקנה באותן דמים של הלואה לא. ואף על פי כן לא נתברר דיננו שאין זו דומה לזו דהתם בירושלמי כיון שלא משך ממנו כלום אין כאן דמים אלא הלואה גרידא הוא ואפילו קנו מידו וכל שכן כשלא קנו שאין כאן לא הלואה ולא דמים וכשסמכו אצל שלחני אין אלו דמים אלא הלואה לפיכך הוא תחלת מקח לכל אחד. ומכל מקום אנו יכולין לקיים שטה דגמרא דילן בדמים שהן כחליפין במושך פרה והסמיכו אצל שלחני בדמים ולאחר זמן מכר לו חמורו באותן דמים וקבלן מיד השלחני דהוו בעין. וזה שלא האריכו בגמרא לפרש כן משום דמלוה להוצאה נתנה פלוגתא היא ומיפרשא בדוכתה להכי אמרינן סתם דקני בדמים דלא שכיחי כדקני כסף בקרקעות. ולפי מה שפירשו רש"י ורבינו יצחק ז"ל בקדשה בהנאת מלוה מקודשת שהוא באומר לה התקדשי לי בהנאה זו וכו' אף כאן אפשר לאוקמה באומר לו בהנאת אותה מלוה וכו' הרמב"ן. וזה לשון הריטב"א: הכי קאמר יש דמים שהן כחליפין פירש רש"י מכר לו שור וכו'. ואינו מחוור דאם כן היכי קאמר דהא מילתא דלא שכיחא. ועוד דבירושלמי פירשו היך עבידא מכר לו פרה בדמים סמכיה וכו' כלומר המחהו אצל שולחני למחר אשכחיה תמן וכו' עד אמר ליה הרי חמורי לפניך. עד כאן. ומיהו בירושלמי פסקו דלא קנה ולא חשבי ליה להא מילתא דלא שכיחא אליבא דהלכתא וכן עיקר דהא לא עבדינן האי אוקמתא בגמרא דילן אלא למאי דסלקא דעתין מעיקרא ולהאי פירושא אתי שפיר מאי דקרי ליה מילתא דלא שכיחא. ע"כ. רש"י פירש בתחלה שנתרצה ליתן לו הפרה אחר משיכת השור ואפילו הכי קנה כי הפרה נקנית לו בדמי שורו שהוא חייב לו אף על גב דהמעות בהלואה אצלו וכו'. כמו שכתבו בתוספות. ואחר כך פירש רש"י שנתרצה ליתן לו הפרה קודם משיכת השור ולא שיקנה הפרה במשיכת השור בחליפין דאין זה דמים שהן כחליפין אלא חליפין ממש אלא לעולם בדמי השור הוא קונה הפרה ולא פירש כן אלא ליישב הלשון כל הנשום דמים באחר כיון שזכה זה דמשמע דבשעת זכיית הראשון בשור נקנית הפרה לשני. הרא"ש. מה שפירש רש"י דרישא וסיפא חדא מילתא היא ואיירי הכל בדמים שהן כחליפין לא נראה לי שהרי בא ליישב גם למאי דקסלקא דעתין מעיקרא דמטבע נעשה חליפין. לכך נראה יותר כפירוש בעל הלכות גדולות דבתרי עניני איירי רישא בקנין חליפין וסיפא בדמים שהן כחליפין. הרא"ש. תנן כל המטלטלים קונין זה את זה ואמר ריש לקיש וכו'. אלמא מטבע נקנה בחליפין. אבל למטבע נעשה חליפין לא מצי לאקשויי דהא איכא כיס שהוא כלי ואי אמרת דהאי כיס מלא מעות דקאמר שיעורא הוא כאלו אמר צבור מעות בצבור מעות אם כן מלא למה לי וכיון דאמר קונין משמע בתורת חליפין. ועוד כיון דבעינן משיכה לפירות או מטלטלין אף על פי שמשך זה חמורו של זה אם האחר לא משך פרתו של זה אמאי קנה והלא הפרה גם היא מטלטלין ואם לא נמשכה במה תקנא הלא היא מחוסרת משיכה אלא ודאי כשהמטלטלים קונין זה את זה מפני שהן כחליפין שאין מקפיד על שווייהן ומשום הכי איבעיא לן לקמן חליפין ומקפיד עליהן בדמים מאי קנו או לא וקא פשיט רבא ואף על גב דמקפיד עליהן קנו מתורת חליפין שכל אחד נעשה כאומר לחברו לקנותו. הראב"ד. אבל הריא"ף כתב בתשובות שאלה מועתק מלשון ערבי: וששאלת אם יש בחליפין אונאה אם לא. מה שנראה מן התלמוד הוא שאין בהן אונאה וזה במה שאמרו מכור לי באלו קנה ומחזיר אונאה ואמרו קנה דבחליפין קנו ומחזיר אונאה דמכור לי באלו קאמר כלומר לפי שהיה בלשון מכירה מחוייב להיות בו אונאה והתורה גם כן מעידה על זה באמרה וכי תמכרו ממכר וגו' בממכר הוא דאזהר רחמנא בבל תונו אבל בחליפין לא אלא הדבר תלוי בהיותם מתרצים זה לזה ומה שנתרצו בו וקבלו אותו על עצמן נתקיים. +
מהרש"א - חידושי הלכותבד"ה ופירי נמי כו' ונראה דשור כו' הוי כו' ולמאי דמשני כל הנישום א"ש כו' עכ"ל אבל למאי דס"ד מעיקרא לית לן לאוקמא הסיפא אלא בבשר שור בפרה דהיינו פירי דליכא לאוקמא נמי בשור ופרה מחיים דכיון דקתני ברישא דמטבע נעשה חליפין דהוי כלי לא איצטריך ליה למיתני בתר הכי שור ופרה דמשום כלי נמי נגעו בה וק"ל: בד"ה ולרב נחמן כו' וי"ל דומיא דרישא דכל הנישום דמיירי בחליפי כלי בכלי כו' עכ"ל פי' לשיטת רש"י דפריך לרב נחמן נמי למאי דמשני כל הנישום דמיירי נמי רישא דמלתא דהיינו כל הנישום בחליפי כלי בכלי היינו אפי' אינו שוה וסיפא דמלתא כיצד החליף שור בפרה דהיינו פירי דומיא דהכי אפילו באינו שוה אבל לשיטת התוס' לא פריך מידי למאי דמשני כל הנישום וק"ל [בשמעתתא דשליחות יד צריכא חסרון כו' בפרש"י אבל ש"ש אינו משלם כפל בטוען טענת גנב כו'. בעובדא דאפוטרופוס דיתמי דזבן להו תורא כו' בפרש"י ותוס' שם. בפרק איזהו נשך אין לי אלא נשך בכסף כו' ובתוס' בד"ה ותולה קלא אילן כו' ור"י דאמר ריבית קצוצה יוצאה כו'. שלהי הפועלים מתני' דוקא כו' ע"ש בתוס' מה שהכריחם לזה כו']: בא"ד וא"ת ולמ"ד בין פירי ובין מטבע עושה חליפין כו' עכ"ל נראה דמכ"ש דתקשי להו למ"ד פירי עושה חליפין ומטבע אינו נעשה חליפין קרא למאי אתא דפירי אפילו אינו שוה עושה חליפין דבשוה אפילו רב נחמן מודה ומטבע אפילו בשוה אינו עושה חליפין כמו שהוכיחו התוס' מכל הנך פירכות דתלמודא אלא משום דהוה מצינן למימר למ"ד פירי עושה חליפין דאית ליה כמ"ד מטבע נעשה חליפין ובשוה ולהא אתי קרא אבל השתא לפום תירוצם דלעיל דתלמודא מדקדק למ"ד כל הנעשה ומטבע נעשה חליפין דסיפא החליף שור כו' דומיא דרישא דאיירי אפי' באינן שוה והשתא תקשי להו דא"כ למ"ד פירי עושה חליפין נהי נמי דאית ליה כמ"ד דמטבע נעשה חליפין תיקשי ליה קרא למאי אתא דהא במטבע נמי אפילו אינו שוה עושה חליפין וק"ל: בא"ד א"נ ללוי כו' דאם הוא שוה בשוה אפי' של קונה כו' עכ"ל אבל לרב ליכא למימר בכה"ג דכיון דאם שוה בשוה יועיל אפי' בשל מקנה דהוי הנאת הסודר קבלת דבר חשוב למה יגרע הנאה זו שוב אם החפץ הנקנה שוה יותר מהסודר וק"ל: בפרש"י בד"ה משיכה מפורשת כו' מתרץ לה למתני' כרב ששת וכדשני רב יהודה כל הנישום כו' עכ"ל וה"ה דמצי מתרץ [לה] כרב ששת ולמאי דסליק אדעתין מעיקרא ופירי נמי עבדי חליפין וחדא מינייהו נקט בפירושו וק"ל: +
מהר"םד"ה ופירי נמי עבדי חליפין וכו' למאי דשני כל הנישום אתי שפיר אפילו לרב נחמן וכו'. ר"ל דלמאי דשני כל הנישום אתא רישא למעוטי מטבע וסיפא דכיצד אתי שפיר כפשוטה דאיירי בשור ופרה חיים ואתא שפיר אפילו לרב נחמן אבל לפי מאי דסלקא דעתך מעיקרא דקתני כל הנעשה דמים וכו' ואתא לאשמועינן דאפילו מטבע נעשה חליפין א"כ אי סיפא דכיצד החליף שור בפרה איירי בחיים דהוי כלי הוי לה משנה שאינה צריכה דכיון דאשמועינן רישא דאפילו מטבע נעשה חליפין כ"ש שור ופרה חיים דהוו כלים ולכך על כרחך צריך לפרש הסיפא דלא איירי בחיים אלא בשר שור בבשר פרה ואשמועינן דפירי נמי עבדי חליפין: בא"ד דמסתמא לא יחלוק וכו' וצ"ל לדידיה ופירי נמי עבדי חליפין וכו'. ר"ל ולכך צריך רב נחמן לתרץ דמאן דאמר מטבע נעשה חליפין מפרש המשנה ויש דמים וכו' ואינו מפרש המשנה כדסלקא דעתין מעיקרא כל הנעשה דמים וכו' דלאותו פירוש צריך לפרש הסיפא ופירי נמי עבדי חליפין דלא כרב נחמן: +
חכמת שלמהרש"י בד"ה היכי מתרץ כו' בפרה הס"ד: ד"ה תרגמא כו' של דינרים נמחק: +
מהר"ם שיףגמרא ואמר ר"ל אפילו כיס וכו' וש"מ מטבע נעשה חליפין וכפירש"י. לפי' רש"י דלעיל דמטבע לאו כלי הוא לעיל דקאמר ולר"ל כו' הניחא אי ס"ל כרב ששת כו' הא ע"כ כרב ששת ס"ל דר"ל בהדיא אמר אפילו כיס וכו' בין לסברת המקשה מעות טוב או לסברת המתרץ באניקי בע"כ פירא הוי ועוד היאך מקשה מאמורא ר"ל על רב ולוי ע"כ צ"ל דלית לך אוקימתא אחריתא במתני' [דכל המטלטלין] ותקשי למ"ד פירי לא עבדי חליפין [לפירש"י דמטבע פירי הוא] והיאך יתורץ לאותו מ"ד דאע"ג דצורה נפסלה וליכא למימר דעתיה אצורה אכתי פירי הוא והיאך יתוקם מתני' ועיין בספר מלחמות שהעיר בקושיות אלו על רש"י ורז"ה ז"ל [שמפרש ג"כ דמטבע לאו כלי]: גמ' כיס מלא מעות וכו'. למאי דס"ד מטבע נעשה חליפין אמאי קאמר כל המטלטלין קונין זה את זה הול"ל כל דבר קונה זה את זה ואפילו מעות נמי דהא ע"כ בקנין חליפין איירי דאי בתורת דמים לר"ל אף מטלטלין נמי לא ז"א ודאי מטלטלין נגד מטלטלין בתורת מקח וממכר קונה דהוי פירי רק אם שמין בדמים ונותן לו נגד דמי השור פרה [דקאמר לעיל יש דמים שהן כחליפין] הוא דאינו קונה [לר"ל. כדפריך לעיל ולר"ל כו'] וראיתי בתשובה שהאריכו בפשט הזה ואין בידי כעת: ברש"י בד"ה ה"ק ופירי נמי כו' ומאי חליפין כו'. רצה לדחוק לפי דרכו דלעיל דמטבע פירי הוא ולאו כלי וכמ"ש התוס' לעיל בד"ה אין מטבע נעשה חליפין וז"ל מלחמות [בקושיותיו על רש"י ורז"ה] ועוד דאמרי' ולמאי דס"ד כו' ופירי נמי כו' אי ס"ד דמטבע היינו פירות ואשמעינן רישא מטבע נעשה חליפין וכ"ש שאר פירות אמאי אצטריך למיהדר ופירי נמי כו' דהא אנן בפירות קאיירינן ועסוקין ובעדיפא מנייהו דהיינו מטבע ואע"פ שרש"י ז"ל דחק עצמו בזה ופירש דה"ק כל הנעשה וכו' דהיינו מטבע וכו' אם נתנו בתורת חליפין קנה וכיצד חליפין כו' אין זה נכון דמאי כיצד חליפין הא לא קתני דינא אלא שור בפרה קתני וכבר אמר לך כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפין ברישא אשמעינן כיצד מחליפין ובסיפא לא קתני כלום ועוד הול"ל כיצד החליף מטבע במטבע ותו לישנא דופירי נמי לא דייק כוותיה ע"כ: ברש"י בד"ה הניחא לרב ששת כו' בין למאי כו'. ע"ז מתמיה במלחמות אי אר"נ קשה מתני' היכי אתינא השתא למקשה לר"נ ממתני' גופיה והא הכא לא אעיקר מימרא דר"נ קיימא כו' ומשום דאקשי מיניה ללוי איכפל גמרא למקשה מיניה לכ"ע. ועוד כיון דמתני' גופיה קתני בסיפא בהדיא שור ופרה דהיינו פירי לא הול"ל הניחא לר"ש כו' אלא נימא תהוי תיובתא דר"נ כו' ולא שייך למימר הניחא אלא בפירוקא דגמרא דלא מפרשי במתני' אבל ממתני' גופיה לא אמרי' הניחא ותו דקאמר מאי כיצד ואלו מתני' גופיה קשה הול"ל אלא לר"נ קשה דשור ופרה קתני דהוי פירי ש"מ דר"ל דכיצד קשה לולא מתני' גופיה כו' ע"כ: ברש"י בד"ה ה"ק וכו' רישא וסיפא חדא היא. היינו לפי האמת כדמפרש ואזיל כל הנישום דמים וכו' בדבור שאח"ז (ג) אבל למאי דס"ד כל הנעשה רישא איירי במטבע בתורת חליפין כמו שמקשה ש"מ מטבע נעשה חליפין וסיפא כיצד יש דמים שהן וכו' אליבא דר"נ ופירי נמי עבדי אליבא דר"ש וה"ה נמי דמצינו למימר אליבא דר"ש ג"כ ויש דמים כו' אלא דעדיף ופירי נמי אליבא דר"ש גם משום דר"ל: ברש"י בד"ה כיצד. פתח דבריו אינן בסגנון סוף דבריו שמפרש אח"כ ששם לו השור תחלה בדמים ע"מ ליתן לו פרה באותן מעות ועיין. ומ"ש [בתחלה] נתחייב בעל הפרה לתת לו וכו' ואח"כ מפרש נתחייב זה לוקח שני באונסין דבסמוך קאי ארישא דמתני' בתחלה דרך כלל כל הנישום כו' דגרסי' ב' פעמים זה [דקאי אב' גברי להכי מפרש נתחייב זה לוקח שני] וכאן אסיפא כיצד לא כתב בנוסחו ב' פעמים זה והוא גופיה [דחדא הוא וכמו שפירשו התוס' לעיל בד"ה כל הנעשה] וק"ל: ברש"י בד"ה גזירה וכו' שאם יתיקרו כו'. מפרש כמו שסבר הגמרא טרם בואנו לאמת בדר"ח קמיפלגי: ברש"י בד"ה ולר"ל כו' וכדשני ר"י כל הנישום כו'. וה"ה לס"ד כל הנעשה: ברש"י בד"ה תרגמה כו'. לכאורה היה נראה לומר כיס דינרי אניקי בכיס דינרי אניקי ממטבע אחרת כמשמעות הצריכותא [דלישנא דאי אשמעינן כו' משמע דקאי אמאי דנקיט רב אחא תרוייהו]: בתוס' בד"ה ופירי נמי וכו' ונראה דשור כו' הוי כו' ולמאי דמשני כל הנישום כו'. אבל למאי דס"ד לית לן לאוקמי הסיפא אלא בבשר שור בפרה דהיינו נמי פירי דליכא לאוקמי בחיים דכיון דקתני ברישא דמטבע נעשה חליפין דהיינו כלי לא אצטריך ליה למתני בתר הכי שור ופרה דמשום כלי נמי נגעו בהו כ"כ מהר"ש: בא"ד וא"ת לישני וכו' וי"ל וכו'. ר"ל דהא ודאי לא מקשה לס"ד היאך הבין המשנה אליבא דר"נ דאה"נ דקשה ג"כ אר"נ ומקשה לקדמונים רק מקשה לר"נ מסברת הקס"ד היאך יפרש המשנה וע"ז קשה להו דר"נ יפרש המשנה כפי קושטא דמלתא היום כל הנישום וכו' ולא יפרש ופירי נמי וכו' ותירצו דמסתמא ר"נ וכו' וכיון דמ"ד מטבע נעשה חליפין בע"כ מפרש כל הנעשה בהכרח צ"ל סיפא דכיצד וכו' ופירי נמי וכו' ומ"ד אינו נעשה אינו חולק בזה וכו' ויהיה ר"נ דלא כמאן ע"ז תירצו ויש דמים שהן כו' וגרסינן כל הנעשה וכו' לאותו מ"ד דמטבע נעשה וכו' וכיון דלא [מוכרח ד]ס"ל פרי נעשה חליפין א"כ גם מ"ד שני אין הכרח שיסבור [פירי נעשה חליפין] ויפרש כל הנישום כתירוץ דרב יהודה וה"נ מסתברא [נשאר] לפי האמת [דפשטא דלישנא משמע הכי טפי] ודו"ק: בתוס' בד"ה ולר"נ וכו' וי"ל דומיא דרישא דכל הנישום וכו'. במהר"ש פירש [הא דנקטו כל הנישום] היינו לשיטת רש"י דפריך לר"נ נמי למאי דמשני כל הנישום דמיירי נמי רישא דמלתא דהיינו כל הנישום בחליפין כלי בכלי היינו אפילו אינו שוה וסיפא דמלתא כיצד החליף דומיא דהכי אפילו באינו שוה וכו' ואינו מחוור [רק] דמקשו בין לכל הנעשה או לישנא דכל הנישום כקושית תוס' לעיל [בד"ה פירי וא"ת לישני דר"נ יתרץ כל הנישום] סיפא באינו שוה כו' (ד): בא"ד וא"ת ולמ"ד בין פירי בין מטבע כו'. כתב מהר"ש מכ"ש דתקשי להו למ"ד פירי עושה חליפין מטבע אינו עושה חליפין קרא למאי אתי דפירי אפילו אינו שוה עושה חליפין דבשוה אפילו ר"נ מודה ומטבע אפילו בשוה אינו עושה חליפין כמו שהוכיחו מכח פרכא דגמרא אלא משום די"ל דמ"ד פירי עושה חליפין דאית ליה כמאן דאמר מטבע נעשה חליפין ובשוה [ופלוגתייהו דרב ולוי בשוה דוקא] ולהא אתיא קרא אבל השתא לפי תירוצא דלעיל דתלמודא מדקדק למ"ד כל הנעשה מטבע נעשה חליפין דסיפא החליף כו' דומיא כו' אפילו באינו שוה והשתא תקשי להו למ"ד פירי עושה חליפין נהי נמי דס"ל כמ"ד מטבע נעשה חליפין תקשי ליה קרא למאי אתי דהא במטבע נמי אפילו אינו שוה: +
רש"שגמרא מ"ט דר"נ ס"ל כריו"ח כו'. הן לקמן (מח סע"א) איתא דאמר כן להדיא: רש"י ד"ה כיצד הא'. וה"ק כל הנישום כו'. ובקדושין פי' וה"ק כל הנעשה כו' דהיינו מטבע ע"ש והוא למאי דס"ד ואפ"ה לא תיפשוט דמטבע נ"ח דהכא בתורת דמים איירי והנה רש"י בתחלתו מפרש כאן דכשמכר לו השור היה על דמים רק אח"כ נתרצה לקחת הפרה בעד חוב דמי השור וכ"פ בקדושין ובסופו מפרש דבתחלה כשמכר לו השור היה ע"מ שיתן לו הפרה באותן מעות וכ"נ דאף בכה"ג קנה מדפשט ראב"א לקמן מהא דהרי שהיה תופס פרתו כו' דחליפין ומקפיד עליהם ל"ק ולא מוקי לה שהתנו שיקנה החמור בדמי הפרה אלא ש"מ דבכזה היה קני ואף שהתוס' בד"ה ופירי כתבו דלא מצי מיירי בדמים אינו מובן למה ועי' במלחמות: רש"י ד"ה משיכה מפורשת. וכדשני ר"י כל הנישום כו'. עי' מהרש"א ול"נ כיון דריו"ח אמר לעיל דאין מטבע נעשה חליפין מסתמא גם ר"ל מודה ליה מדלא איפלוג עליה ועי' שבועות (מ ושם): תד"ה ופירי. לרש"י דפסק לקמן כר"ל. הן לקמן לא נמצא ונ"ל דצ"ל כר"ל לקמן ופסקו של רש"י תמצא בבכורות (ג ב) ד"ה קנין גמור (ועי' תוס' שם ד"ה דקא בסופו) ובע"ז (עא) בתד"ה רב אשי: בא"ד ועוד דתניא לקמן פרתך כו'. ובקדושין מסיימי וקתני דקני לה לחמור כו'. ולכאורה תמוה דאדרבה הא תני דלא קני בעה"ח אה"פ ואי דדייקי דדוקא משום שאמר בכך וכך הלא למאי דדחי רבא שם דמיירי דא"ל בפרה וטלה כו' ע"כ בלא אמר בכו"כ נמי ל"ק: בא"ד וי"ל דמסתמא לא יחלוק ר"נ כו'. אבל מה יענו על הא דאמר לר"ל כו' ע"כ כר"ש ס"ל הלא הוא יכול לתרץ כל הנישום כפי האמת: +
גליון הש"ס - רבי עקיבא איגרגמ' יש דמים שהן כחליפין. עי' לקמן דף סב ע"ב תוס' ד"ה הרי שנושה: תוס' ד"ה ופירי וכו' וי"ל דמסתמא לא יחלוק. עי' ביצה דף ט ע"א תוספות ד"ה והאר"י: +
חידושי רבי עקיבא איגרגמרא הכי קאמר ופירי נמי עבדי חליפים כיצד החליף שור וכו'. רש" ז"ל לא גרס בשר שור והיינו דממנ"פ אם שור חי הוי כלי גם מעיקרא כי מוקמי כל הנישום והיינו כל המטלטלין אף פירות ה"נ כיצד בשר שור ובתוס' קיימא הגירסא לאוקימתא כל הנישום היינו באמת רק כלי, ולענ"ד נראה אף לשיטת רש"י כל הנישום משמע כל דבר אפי' פירי, מ"מ יש לקיים הגירסא בשר שור אם נימא בזה כשיטת תוס' דמטבע הוי כלי והיינו דס"ל שור חי אי הוי כלי או לא תלי במטבע דאם אמרי' דאינו כלי ממש גם שור לא הוי כלי, אבל אם מטבע הוי כלי דראוי להשתמש בו, גם שור ראוי לחרוש בו, א"כ י"ל דמעיקרא לא היה צריך להגי' בשר שור, די"ל דבאמת שור הוי כלי אבל למאי דמשני כל הנעשה ופירי נמי עבדי חליפין א"כ מוכח דמטבע הוי כלי דאל"כ מה הוסיף ופירי נמי עבדי חליפין הא זהו מרישא שמעי' מכח מטבע, אע"כ דמטבע הוי כלי וממילא גם שור חי הוי כלי והוצרך להגי' בשר שור: גמרא תרגמא ר' אחא בדינרי אניקא ואניגרא. הרי"ף העתיק כן לדינא, וז"ל דכיון דלא סגי הו"ל פירי ונקני בחליפין, והרז"ה הקשה דהא קיי"ל פירי לא עבדי חליפין (לשיטתיה ס"ל כר"ש), והרמב"ן תי' דמטבע הוי כלי לתלותה בצואר של בתו, ולענ"ד דחוק מאוד לפרש בכוונת הרי"ף שכ' דהו"ל פירי דמשמע דפירי הוי, וגם מדסיים ומקני בחליפין דמשמע דרק נקנה, אבל לא נעשה כדין פירי, ולזה היה נלענ"ד דרי"ף ס"ל דפירי הוי, ואף דהרי"ף כ' דפירכת הניחא לר"ש קאי רק לס"ד דכל הנישום, א"כ משמע דבלא דקדוק דמאי כיצד היה ניחא לר"נ לומר כל הנעשה אף דפירי לא עבדי חליפין מ"מ מטבע נ"ח, י"ל דס"ל להרי"ף כשיטת הי"א בתוס' (מ"ה ב') דמטבע היוצא בהוצאה הוי כלי, אבל א"י בהוצאה הוי פירי, וכבר הראינו לדעת שיטה זו סוגיא מחוורת כשמלה, והא דכיס מלא מעות דמהני אף דקיי"ל דפירי לא נעשה חליפין, נלע"ד דבאמת מחליפין גם הכיסים להדדי, וא"כ כיון שמשך זה הכיס מלא מעות נקנה לו הכיס מלא של חבירו מכח דהכיס שמשך הוא דנעשה חליפין לקנות ע"י מטלטלין של חבירו דמה בכך שמשך כלי ופירי וכי משיכת הפירי מגרע סוף סוף הא קבל גם הכלי, והא דפריך הש"ס והא אין מטבע נ"ח היינו דהא קיי"ל דלא נעשה ולא נקנה, א"כ אף דהכא שפיר דנעשה מכח הכיס. אבל מ"מ איך נקנה לחבירו כיס והמעות שבתוכו הא אין מטבע נקנה. ולזה משני באניקא ואניגרא דהוי פירי ושפיר נקנה, והא דקאמר חד שפסלתו מלכות. היינו הכל על דנקנה בין דנקנה פסלתו מלכות ובין דנקנה פסלתו מדינה. אבל מה שמושך גם אם הוא מטבע היוצא מהני מכח הכיס. גם י"ל דבמושך כלי ומטבע בתורת סודר י"ל דלא מהני כיון דהמטבע חריף בהוצאה דעתם על המטבע. וכעין מה דאמרי' לענין קדושין מלוה ופרוטה דעתה אפרוטה. אבל בכלי ופירי דאדרבא כלי חשוב יותר ושפיר נתקיים החליפין ע"י כלי. ולפ"ז יהיה מוכרח דהרי"ף לא ס"ל כהפוסקים במרדכי והובא בש"ע (סימן ר"ג בה"ג) דבמקנה מטבע ומטלטלים כא' כיון דנתפס הקנין על המטלטלין נתפס ג"כ על המטבע. דא"כ מאי פריך הש"ס הא אין מטבע. הא כיון דמיירי דמחליפין גם הכיסים ממילא כיון דנקנה הכיס נקנה ג"כ המטבע דהא מקנה לו ביחד כיס ומטבע. אע"כ דס"ל להרי"ף דלא כהפוסקים הנ"ל. ואולי י"ל דאף להפוסקים הנ"ל אם הקנה לו כלי פחות מש"פ ומטבעות ביחד דלא נקנה מטבעות דלא אמרינן כאן כיון דנקנה הכלי. דכיון דא"ב ש"פ ל"ש למגרר בתריה המטבעות. דאף דלענין חליפין כלי שא"ב ש"פ חשוב ג"כ כלי, י"ל דוקא לענין נעשה הוא דחשוב אבל לא לענין נקנה. א"כ י"ל דמסתמא קתני דאף דאין בכיסים ש"פ ושפיר פריך הש"ס הא אין מטבע נקנה בחליפים וע'. ובאמת לפענ"ד שיטת הפוסקים הנ"ל תמו' מאד מברייתא דעומד בגורן דאף דבאופן זה ליכא לאקשויי' דיקנה לו מעות ופירי אחד חולין ביחד די"ל דמיירי דאיכא בגורן רק פירות מעשר ובלא"ה צריך לדחוק דמה דמשנינן הב"ע דל"ל סודר הא לשיטת רש"י רב ולוי ס"ל דפירי עבדי חליפין. וא"כ יקשה דיתן לו במתנה פירי אחד חולין ויחזור ויקנה לו הפירי בתורת סודר לקנות המעות אע"כ דמיירי דליכא בגורן פירות חולין. ואף דהיה יכול ליתן פירי א' מהמעשר ויחזור ויתן לו הפירי בתורת סודר י"ל דרצה לפדות כל המעשר ביחד (ובשיטה מקובצת הקשה כן בשם הר"מ דלקני ליה פירי א' מהמעשר ותירץ בשם הרא"ש דמצי לאוקמי כמ"ד בפ"ב דקדושין דמעשר שני ממון גבוה הוי ולא מצי קני בי' עיי"ש ותמוה לי דא"כ לא יכול ליתן לו הפירות כלל ומקרי פוד' מעשר שני שלו כמבואר להדיא בקידושין שם) מ"מ עדיין קשה דלמאי דמסקינן דיש לו סודר. א"כ יתן לו במתנה ג' ע"ג מהסודר ויחזור זה ויתן לו הסודר ג' ע"ג בתורת חליפין לקנות על ידו שאר הסודר ומעות ביחד. וכי נימא דמיירי בגברא ערטלאי דסודר שלו הוא רק ג' ע"ג מצומצם. או דמותר מג' ע"ג א"ב ש"פ. +
פני יהושעבתוספות בד"ה ופירי נמי עבדי חליפין כו' עד סוף הדיבור. עיין באריכות בבעל המאור שהאריך לפרש ג"כ כשיטת רש"י דבע"ח פירי נינהו ובספר המלחמות האריך מאד להקשות ע"ז דאם כן לא שייך לשון הניחא אלא היה לו להקשות בפשיטות מפשטא דמתני' דקתני בהדיא החליף שור בפרה משמע דפירי עבדי חליפין וכן הקשה ממתניתין דהמחליף פרה בחמור וכן מברייתא דלקמן פרתך בכמה בכך וכך ושאר קושיות שהאריך שם והעלה כשיטת התוספות דבעלי חיים כלים נינהו וכל הסוגיא מן הניחא לרב ששת ע"כ כרב ששת ס"ל הכל לפי מאי דקס"ד מעיקרא קאי דמטבע נעשה חליפין ואם כן ע"כ גרסינן בשר שור בפרה דאי בשור בפרה חיים דכלים נינהו מאי כיצד דקתני הא מטבע נמי כלים נינהו וידעינן דמכ"ש דבעלי חיים עבדי חליפין דמטבע גריע מב"ח לכך הוצרך להגיה בשר שור לאשמעינן דפירי עבדי חליפין כל זה מתורף פירושם ע"ש אבל קשיא לי טובא על פירושם ושיטתם חדא דנראה דוחק להעמיד כל השקלא וטריא בשמעתין למאי דקס"ד מעיקרא דבשלמא קושיא קמייתא דקאי אליבא דר"נ יש לפרש שפיר כמו שכתבו התוספ' דמסתמא לא יחלוק ר"נ על רב ולוי ומבואר יותר בלשון הרי"ף ז"ל ובלשון הרמב"ן ז"ל דכיון דקי"ל כוותיה דר"נ בדינא אם כן שפיר צריכים אנו לפ' דאף למאי דס"ד מעיקרא כמ"ד מטבע נעשה חליפין לא יהא סתירה בזה לדברי ר"נ אבל הקושיא בתרייתא דהיא אליבא דריש לקיש לא שייך לומר כן דבלא"ה לא קי"ל כר"ל להסכמת כל הפוסקים לבר מרש"י ז"ל. ועוד דלוי הא פליג בהדיא עליה דר"ל כדמשמע לקמן דבדקה לוי במתני' נתנה לסיטון מעל ורב נמי משמע דלא ס"ל כר"ל מדאמר רב הונא בסמוך מכור לי באלו קנה ורב הונא תלמידיה דרב הוי ואם כן מאי קשיא ליה לתלמודא דמילתיה דריש לקיש לא אתי שפיר למאי דסלקא דעתין מעיקרא דמה בכך שנאמר דלמאי דס"ד מעיקרא היינו דלא כר"ל כיון דאליבא דרב ולוי ור' יוחנן קיימינן בפלוגתא דמטבע אין נעשה חליפין ובלא"ה לא ס"ל כר"ל ולר"ל נמי לא קשיא מתניתין דכל הנעשה דלדידיה שפיר מיתוקמא כדמסיק רב יהודה דכל הנישום ועלה נקיט כיצד המחליף שור בפרה דהיינו בעלי חיים דכלים נינהו לסברתם וא"כ אמאי מסיק תלמודא דר"ל ע"כ כרב ששת ס"ל וע"ק לשיטתם דהאי מתניתין למסקנא מפרשינן כל הנישום והיינו כללא ובתר הכי קתני פרטא כיצד המחליף שור בפרה דהיינו כלים דוקא ולמעוטי פירות ואם כן קשיא מרישא לסיפא דאטו פירות לאו בכלל כל הנישום הן וליכא למימר דתני והדר מפרש כיון דקתני בלשון כללא ולישנא דכל הנישום משמע להדיא דהכל תלוי בזה דכיון שדרך לשומן בדמים נעשין חליפין. ועוד דה"ל למיתני בהדיא כל הכלים קונין זא"ז בחליפין ותו לא הוי צריך לפרש ולא מידי וליכא למימר דהיא גופא קמ"ל דבע"ח כלים נינהו ולא פירות דהא אכתי לא שמעינן ולא מידי דהא אית לן למימר שפיר דפירי נינהו ופירי נעשין חליפין דהא אכתי לא שמעינן בשום דוכתא לא במשנה ולא בברייתא האי דינא דפירות אין נעשין חליפין אלא פלוגתא דאמוראי היא לקמן ועוד דלשון המשנה סובל יותר דקמ"ל דפירות נעשין חליפין אע"כ דלשיטתם סברא פשוטה היא דבע"ח כלים נינהו ואם כן הדרא קושיא לדוכתא ליתני בהדיא כל הכלים ואמאי קתני לישנא דכל הנישום כיון דבלשון זה מיתרבו אפי' פירות. ויותר קשה לי לשיטתם מכדי תנא דיני חליפין אתי לאשמעינן ואי ס"ד דשור ופרה כלים נינהו אמאי קתני כיצד המחליף שור בפרה דמשמע בין דבר הקונה בין דבר הנקנה הכל צריך להיות דוקא בכלים והא ליתא דהא אסיקנן לעיל דאף למ"ד פירי לא עבדי חליפין אקנויי מיקני בחליפין ואם כן ה"ל למיתני כיצד המחליף שור בפירות והוי שמעינן חדא דאית בה תרתי שהקנין צריך להיות דוקא בכלים וקונין בהם כל דבר אפי' פירות דהכי קושטא דמילתא ומה שכתבו שגירסת הספרים הכריחם לזה משום דגרסי בסוף כיצד המחליף בשר שור כו' ואם כן מדאתי ליה שפיר עד השתא בשור ממש ועכשיו הוצרך לומר בשר שור ע"כ היינו משום דשור חי כלים הוי אבל עכשיו שהוצרך לפרש דה"ק ופירי נמי עבדי חליפין הוצרך ג"כ להוסיף בשר שור דהוי פירי. אמנם זו הגירסא קשיא לי אף לפי שיטתם דמי הכריחו לפרש כן הול"ל דה"ק ובעלי חיים נמי עבדי חליפין כיצד המחליף שור בפרה והיא גופא קמ"ל דבעלי חיים כלים נינהו דלא תימא דבעינן כעין נעל דוקא דהא לא שמעינן בהדיא בשום דוכתא דבע"ח כלים נינהו ואדרבא בעל המאור הביא להדיא ראיה ברורה דבע"ח פירי נינהו. ועוד דכל שיטתם הולך וסובב על מה שכתבו לעיל דמטבע כלים נינהו וכבר כתבתי דמשמע מסוגיין בפשיטות דפירי נינהו ואם כן נסתר כל הבנין וע"ק דלישנא דכל הנישום אינו מיושב שפיר דשומא זו מה טיבה ורבינו חננאל רצה להוכיח מזה דחליפין בעי שומא וכבר נחלקו עליו כל הקדמונים עיין בבעל המאור ובספר המלחמות ואם כן הדרא קושיא לדוכתא ופירושם בזה אינו מדוקדק ויתבאר מתוך מה שאכתוב בסמוך: מכל זה נלע"ד הקלושה ליישב הסוגיא כשיטת רש"י ובעל המאור ז"ל דבע"ח פירי הוי כפשטא דמילתא ובהכי מיפרשא כל הסוגי' על נכון בעז"ה. אבל לא כטעמם ופירושם אלא כשיטת רבינו תם וכמו שהוספתי משלי בריש הסוגיא באריכות ולדינא דא ודא א' היא אלא שיוצא לשני טעמים ועיקרא דמילתא דחליפין דשוה בשוה כ"ע מודו דמהני אפי' בפירות ובכל דבר לבר ממטבע. וכך נראה בעיני פירוש השיטה דמעיקרא הוי ס"ד דגרסינן כל הנעשה והיינו מטבע שהוא נעשה בדמים על כל המטלטלים ואם כן משמע להדיא דמטבע נעשה חליפין נגד כל המטלטלים והיינו בתורת קנין סודר דבשוה בשוה ודאי א"א לומר דאם כן היינו מעות דפשיטא לן בכל דוכתי דמעות אינו קונה את המטלטלים כדקתני להדיא במתניתין דריש פירקין ואם כן מקשה שפיר למ"ד מטבע נעשה חליפין ומסיק רבי יהודה דה"ק כל הנישום וכוונתו בזה דאיירי בחליפין דשוה בשוה דהיינו מטלטלים במטלטלים ולמעוטי מטבע כפרש"י והיינו דדייק לישנא דכל הנישום דמשמע דאיירי בשוה בשוה שדרך לשומו בדמים כדאמרינן לקמן אטו חליפין בשופטני עסקינן וכמו שאפרש שם דהיינו חליפין דשוה בשוה דאי כעין ק"ס ודאי לא קפדי ואין דרך לשומם בדמים דאדרבא קונין אפי' בפחות משוה פרוטה וקונין בהם כל המטלטלים אפי' שוה תרקבי דדינרי ואם כן דמתני' דכל הנישום איירי משוה בשוה א"ש הא דכייל ותני כל הנישום כו' משום דבכל מיני מטלטלין שבעולם שייך האי דינא דשוה בשוה ותני והדר מפרש כיצד המחליף שור בפרה וקמ"ל דאף ע"ג דפירי נינהו מהני ובהכי מיתרצא נמי מתני' דהמחליף פרה בחמור וכן האי ברייתא דלקמן פרתך בכמה בכך וכך דאף ע"ג דפירי נינהו אפ"ה מהני כיון דכל הני שוה בשוה ומהני לדידי מטעמא דשוה כסף ולפר"ת מטעמא אחריני כמו שהארכתי בריש סוגיא ויתבאר עוד לקמן וע"ז מקשה הש"ס ולמאי דס"ד מעיקרא מטבע מאי כיצד והיינו נמי כדכתיבנא כיון דלמאי דס"ד מעיקרא ע"כ לא איירי משוה בשוה דאם כן ודאי לא מהני מטבע במטלטלין דה"ל מעות גרידא דאינה קונה אע"כ בדין חליפין דק"ס אם כן מאי כיצד ומשני דה"ק ופירי נמי עבדי חליפין ואם כן מקשה שפיר הניחא לר"ש אלא לר"נ מאי איכא למימר וליכא לאוקמי בשוה בשוה דא"כ קשיא רישא במטבע הא מעות נינהו וקשיא זו נמי למאי דס"ד מעיקרא הוי כמו שפירשו התוספות והרמב"ן והרי"ף דבעי לן לאוקמי מלתא דר"נ אפי' למ"ד דמטבע נעשה חליפין ומשני שפיר דה"ק יש דמים שהן כחליפין ומקשה הש"ס בתר הכי לר"ל דאמר משיכה מפורשת כו' הניחא אי ס"ל וקושיא זו מקשה הש"ס בפשיטות דלר"ל קשיא מתניתין בהכרח בין למאי דקס"ד מעיקרא ובין לפי המסקנא והכי משמע פשטא דלישנא דתלמודא דבתר דמשני ר"נ ס"ל כר"י ה"ל למימר נמי כלישנא דלעיל הניחא לר"י אלא לר"ל מאי איכא למימר ומדלא קאמר הכי אלא שני בלישנא ולר"ל כו' הניחא משמע דמלתא באפי נפשיה היא דלר"ל קשיא ממתני' והקושיא היא דהא במתניתין משמע להדיא דאתא לאשמעינן חדא מתרתי או דפירי עבדי חליפין או דיש מעות שהן כחליפין ואם כן אי סבר ר"ל דפירי לא עבדי חליפין ודאי קשיא ליה מתני' דליכא לאוקמי בשום גוונא ואף ע"ג דלר"נ מוקמינן לה שפיר אליבא דמסקנא דכל הנישום קאמר ואיירי בשוה בשוה כדכתיבנא היינו מטעמא דכתיבנא משום דחליפין דשוה בשוה כסף נינהו וקונה מדאורייתא ככסף ונהי דחכמים בטלו קנין הכסף כדי שלא יאמר כו' אבל בשוה כסף דלא שייך ה"ט אוקמוה אדאורייתא משא"כ לר"ל דס"ל משיכה מפורשת מן התורה ומעות אינו קונה כל עיקר מן התורה וא"כ כ"ש דשוה כסף אינו קונה מדאורייתא וא"כ לר"ל אם נאמר דשוה בשוה קונה ע"כ היינו משום דיליף לה מק"ס דלא גרע מיניה ואם כן אי ס"ד דר"ל סובר דבק"ס פירי לא עבדי חליפין ה"ה לחליפין דשוה בשוה דלדידיה ליכא לאפלוגי בינייהו ואם כן ממ"נ קשיא ליה מתני' ומש"ה מסיק הש"ס דר"ל ע"כ כר"ש ס"ל דאפי' בק"ס פירי עבדי חליפין וא"כ ה"ה לשוה בשוה וא"כ מיתוקמא שפיר מתני' בין למאי דס"ד מעיקרא ובין לפי המסקנא זהו העולה אצלי לפרש בשיטת הסוגיא כאשר הורוני משמים ודוק היטב: אמנם כן לאחר שגמרתי לפ' כל הסוגיא לפי שיטתי דלעיל ונכנסתי ויצאתי ממנה בשלום בלי פגע ואוסיף לבאר עד גמירא. עכ"ז לא מלאני לבי להעלות על ספר פי' חדש אשר לא שיערוהו הראשונים ה"ה פרש"י ותוספות והרי"ף ובעל המאור והרמב"ן והרא"ש זכרונם לברכה ואף שיש לפ' כן בשיטת רש"י ובעל המאור והרי"ף ז"ל אלא דמסתימת לשונם משמע דלא נחתו לחלק בהכי זולת ר"ת ז"ל שעיקר דבריו לענין דינא מוסכם לשיטתי רק שינוי הטעם יש ביניהם. עכ"ז היה קשה בעיני לפרש כן עד דאנהירינהו לעייני מן שמיא אחר אשר בנותי בספרים ומצאתי בל' הר"ן בפ"ק דקידושין שהביא תוספתא אחת מפ"ק דקידושין וחפשתי בגוף התוספתא ומצאתי ככתבו וכלשונו וז"ל החליף קרקעות בקרקעות ומטלטלין במטלטלין קרקעות במטלטלין ומטלטלין בקרקעות כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפין וא"כ הרי לפנינו דכל המטלטלין נקנין בחליפין ופירי בכלל מטלטלין נינהו ועוד דאי ס"ד דממעטינן פירי מדין חליפין דבעינן נעל דוקא יותר היה לנו למעט קרקעות מדין חליפין ממיעוט דנעל וצא ולמד במדה שהתורה נדרשת דבכל התורה כולה אין למידין קרקעות ממטלטלין וכן להיפך כדמצינו בדיני שבועות ושומרים והרבה כיוצא בזה מה שלא מצינו לחלק בין כלים לפירות וא"כ עכ"פ היה להש"ס להקשות מהאי תוספתא למ"ד פירי לא עבדי חליפין דהכי משמע בהדיא דמרבינן כל מילי ואפי' קרקעות כ"ש פירי וזה ק"ו שאין עליו תשובה לדעתי אע"כ נראה פשוט דהכא בהאי תוספתא דאיירי משוה בשוה כ"ע מודו דמהני בכל דבר ולא דמי לחליפין דק"ס כל עיקר דה"ט לחוד וה"ט לחוד כמ"ש אליבא דר"י ולר"ל נמי לא תקשי דכרב ששת ס"ל דנעל לאו דוקא ומרבינן כל מילי מלקיים כל דבר (והיינו מטעם שכתבתי דשוה בשוה מטעם שוה כסף ככסף ילפינן לה וקרקעות נמי שוה כסף הוא) ואחר העיון עוד מצאתי כן בתשובת הרשב"א סימן אלף רכ"ו וחי נפשי שתיכף בתחילת עיוני בזה נפל ספק זה בלבי א"א נמי בקדושי אשה דקרקעות מיקרי שוה כסף לקדש בהם אשה וחפשתי ולא מצאתי עד אשר אינה אלקים לידי תשובת הרשב"א הנ"ל וימצא מפו' שסובר דמקדשין את האשה בקרקעות מטעמא דשוה כסף וכן בדין חליפין ואמינא ברוך המקום שהחזיר לי אבידתי והנחני בדרך אמת שכוונתי לדעת הגדול כי"ב אלא דנראה שנעלם ממנו דברי תוספ' שהבאתי ומצינו למידין מיהא דבחליפין דשוה בשוה ליכא מאן דפליג דשייך בכל דבר ונמצא פי' שמעתין עולה יפה וכנ"ל שיטת הרמב"ם ודו"ק: בד"ה ולר"נ כו' אלא ודאי קרא דמייתר לשוה בשוה לפירי אתי עכ"ל. פי' דההוא קרא דעל הגאולה זו מכירה ועל התמורה זו חליפין מפרש ר"ת דהאי חליפין היינו שוה בשוה וחליפין דק"ס יליף מלקיים כל דבר שלף איש נעלו וא"כ קשיא לי למאי איצטריך קרא יתירא לחליפין דשוה בשוה דבלא"ה נילף בק"ו מחליפין דק"ס אע"כ ילפינן מהכא לחלק ביניהם דחליפין שוה בשוה מועיל אפי' במה שאין קונין לענין ק"ס וע"ז כתבו שפיר דהאי קרא יתירא דדרשינן מיניה חילוק הדין דשוה בשוה מוקמינן ליה לענין פירות לחוד ולא לענין מטבע. וע"ז מקשים עוד דלמ"ד בין פירות ובין מטבע עושין חליפין דק"ס ואם כן אין שום חילוק הדין בשוה בשוה ואם כן קרא יתירא לחליפין דשוה בשוה ל"ל זהו כוונתם לשיטת ר"ת אבל קשיא לי דתקשי להו נמי קרא דעל הגאולה זו מכירה דמפרש לה ר"ת דקונין בכסף לר"י ולר"ל במשיכה והאי קרא ל"ל הא מדאורייתא ילפינן להו כל חד כדאית ליה אלא ע"כ דסדר קניינים הולך ומונה ולית לן למדרש קרא יתירה וא"כ מאי קשיא להו נמי לענין חליפין דשוה בשוה ויש ליישב בדוחק: בפרש"י בד"ה כיצד החליף כו' וניאותו יחד וקבל עליו נתחייב בעל הפרה כו' ואין אחד מהם יכול לחזור עכ"ל. פירוש דאפילו לענין שאינו יכול לחזור בו כדאיתא בעינא נמי לא שמעינן לה אלא מדינא דהאי מתניתין דבלא"ה הוי ס"ד דדינו כמעות גרידא דלא קני כלל וכל א' יכול לחזור בו משא"כ בדמים כה"ג אשמעינן דאין יכול לחזור בו משום דכחליפין דמי וממילא ידעינן דקאי נמי ברשותיה לענין חיוב אונסין כדמסיק רש"י בסוף הדיבור. ויותר נראה דרש"י לשיטתו דבמעות גרידא נמי ס"ל לרש"י לקמן דנהי דתקנו דמעות אינו קונה היינו דקאי ברשותיה לענין חזרה אבל כל כמה דלא חזר ביה ואיתניסו איתנסו ללוקח כדין תורה ויבואר לקמן באריכות בל' רש"י ועיין מה שאכתוב שם וא"כ עיקר רבותא דיש דמים שהם כחליפין היינו לענין שאינו יכול לחזור בו אלא דממילא פסיקא מלתא דבמשיכת אלו הדמים נתחייב הלוקח באונסי חליפיו בכל ענין כיון דלא מצי למיהדר ביה אפילו קודם שנאנס וזה נראה לי ברור ונכון בישוב לשון רש"י ודו"ק: בגמרא תנן כל המטלטלין כו' וא' ר"ל כו' תרגמא רב אחא בדינר אנקא ואניגרא. כבר פירשתי שיחתי דאף לרש"י וסייעתו דמטבע פירי הוי ולא כלי אפ"ה א"ש אפי' למ"ד פירי לא עבדי חליפין והני מטבעות פסולין לא עדיפי מינייהו ואינן קונין זה את זה בחליפין אלא דהא דקתני במתניתין דקונין זה את זה היינו בתורת דמים דכולה מתניתין איירי מתורת דמים משא"כ לסברת המקשה דס"ד דבמטבע טובה איירי כמ"ש דלא הוי מצי לאוקמי בתורת דמים דהא קי"ל דמעות אינן קונות אבל בתר דמוקי לה במטבעות פסולים דהוי כפירי קונה שפיר בתורת דמים ומכ"ש דא"ש לשיטת ר"ת וכ"ש לפי שיטתי דבחליפין דשוה בשוה קונין בכל ענין אפי' בפירות אפי' בתורת חליפין א"כ א"ש טפי וק"ל: |