ומזמין ליה לדינא. שלא כדין ויצא מן הדין זכאי: ומפקין מיניה ממונא בדינא לא שמיה דיין. דגזלן פסול לדין שיעוות הדין בשביל שוחד: בריש כל מותא אנא דם. ראש לכל המיתות הוא דם שאין אדם מת אלא ע''י רוב דם שלא הקיז בזמן הראוי לו: בריש כל חיין אנא חמר. שהיין מחיה כל שותיו: דדרכיה למימת. כגון גוסס: בריש כל מרעין אנא דם. כל תחלואי האדם על הדם הם שמתרבה עליו: בריש כל אסוון אנא חמר. שאם ישתה יין כהלכה וכראוי לא יבא לידי חולי: תמן מתבען סממנין. שם מבקשין סממנים לרפואה שבמקום שאין יין מצויין תחלואין: כתיב אפיתחא דקפוטקיא. מילתא באנפי נפשה היא ואגב גררא נסבה וללמוד בני העיר משם כתבו ששלשה שמות הללו מדה אחת הן ונפקא מינה למקח וממכר שאם התנה למכור לחבירו מלא מדה זו באיזה לשון שיאמר יתן שיעור אחד ומקומות מקומות יש יש שקורין אנפק או אנטל או אנבג וכדאמר בקדושין (דף ע.) לישתי מר אנבגא א''ל מי סני מר אספרגוס כדאמרי אינשי או אנטל כדקריוהו רבנן: ואיזהו אנטל. גמרא קאמר ליה כלומר ואיזהו שיעורו של אנטל: רביעית של תורה. רביעית הלוג דהיינו ביצה ומחצה ומשום דארבעה כוסות של פסח שיעורן ברביעית ומצאו להן חכמים סמך מן התורה מד' כוסות האמורים במצרים מד' לשוני גאולה האמורים בפ' והוצאתי (וגאלתי ולקחתי והבאתי) לפיכך קרי ליה רביעית של תורה וכן רביעית של יין לנזיר הלכה למשה מסיני ובמסכת נזיר (דף לח.) חשיב עשר רביעית הן שמן התורה שיעורן בהך רביעית והכי נמי אמרינן (חולין דף קז.) דשיעור אנטל היינו רביעית דאתקין ר' יעקב מנהר פקוד נטלא בת רביעתא: מתני' המרזב. צינור קטן ורגילין לתלותו לסוף צינור גדול ההולך על פני כל הגג ורגילין להפכו לכל ראש שירצו ומרחיק קילוח מים מן הכותל ולשון מרזב טפה של מים זב דרך שם כדכתיב (ישעיה מ) כמר מדלי לשון טפה והלכך אין לו חזקה דאינו דבר קבוע ואם החזיק בו בעל הגג ג' שנים ותלה אותו באויר חצר חבירו אינו יכול לטעון החזקתי דכיון דלאו מילתא דקביעותא הוא לא קפיד בעל חצר ושתיק שנתים ושלש: אבל יש למקומו חזקה. בגמ' מפרש לה: המזחילה. הוא צינור הג'. ול מחזיק כל אורך הגג ומילתא דקביעות הוא הלכך יש לו חזקה דלא עביד אינש דשתיק אלא קפיד ומדשתיק איכא למימר הדין עם המחזיק דודאי נתרצה עצמו בדמים: סולם המצרי. קטן הוא הלכך אין לו חזקה דכיון דלאו מילתא דקביעותא הוא לא קפיד ולא חש למחות והלכך אם נתן סולמו בחצר חבירו לעלות לגגו ולשובכו אינה חזקה: ולצורי. סולם גדול: חלון המצרית. קטנה היא אין לה חזקה אם עשה חלון בכותל ביתו להביט דרך שם ולשמור פרדסו וגינתו והחלון פתוח לחצר חבירו והחזיק בה שלש שנים אינה חזקה דכיון דלאו מילתא דקביעותא הוא לא חשש למחות אבל אם עשאו להאיר שלא היה לו אורה מצד אחר כי אם מכאן יש לו חזקה דלשם קביעות עשאו דאינו יכול להשתמש בביתו בלא אורה וכל מידי דקביעות הוי חזקה והכי אמר שמואל בגמ' ולאורה אפילו כל שהוא הוי חזקה: מלבן. הוא משקוף החלון מלמעלה ומלמטה מימין ומשמאל כעין פתח: גמ' אין לו חזקה מרוח אחת. אם המרזב מונח בראש דרומי של מזחילה ושופך שם מים והחזיק בו ג' שנים אינה חזקה ואם צריך בעל חצר להשתמש שם צריך זה לעקור מרזבו מכאן ולהניח בראש השני של מזחילה דאין בעל הגג מפסיד בכך כלום והלכך אין כאן קביעות להיות מונח לעולמים לרוח זה והלכך לא חשש בעל חצר למחות: אבל יש למקומו חזקה. באחת משתי רוחות או צפוני או דרומי שאם יעקרנו מצד זה יניחו בצד אחר ואין בעל חצר יכול לעקרו לגמרי מן החצר שהרי החזיק מיהא בתוך החצר דלגבי אחת משתי רוחות הוי מרזב מילתא דקביעותא דסתם בית אי אפשר בלא מרזב וכשעשה זה מרזב בתחלה בחצר לשם קביעות עשאו והיה לו לבעל החצר למחות בתוך שלש ומדלא מיחה הפסיד: שאם היה ארוך. יותר מכדי צרכו ותופס באויר חצר הרבה מקצרו והיינו אין לו חזקה לארכו אבל יש למקומו שהוא מונח שם חזקה דלא יעקרנו ממקומו כלל אפילו מצד זה לצד אחר אלא באותו רוח שהחזיק ובאותו מקום הויא חזקה: שאם רוצה. בעל החצר לבנות תחתיו בונה בנינו עד שמגיע למרזב ולא מצי טעין בעל הגג כי היכי דאחזיקי במקום המרזב אחזיקי נמי במה שתחתיו שאם נותן רשות לתלות מרזבו באויר לא נתן לו קרקע שלו שתחת המרזב ולא שעבדו לו לבלתי עשות בו צרכיו בין בנין בין כל דבר הצריך לו אבל אם בא לעקרו ולהגביה בנינו במקום שהיה המרזב אינו יכול לעקרו דלמקומו מיהא יש לו חזקה:

כל דיין דמתקרי לדינא ומפקי מיניה כו'. כגון אם כפר והוציאו ממנו בעדים אבל אם חייבוהו שבועה ולא רצה לישבע ושילם משום הכי לא מיפסל לדינא: אנבג אנפק אנטל. אומר הר''ר חיים דאנבג ואנפק הם משקים דרפואה והיינו אספרגוס דאמר (בפ' כל הבשר (חולין דף קי ושם) אנפק) אספרגוס שיפה ללב כדמשמע בפרק עשרה יוחסין (קדושין דף ע.) וה''ק הכא מה שקורין אנבג ואנפק צריך לשתותו כשיעור אנטל שהוא רביעית והיינו דאמר בפרק גיד הנשה (חולין דף צד. ושם) אנפקא חייא משמע שהוא אספרגוס כדאמר בברכות דאספרגוס אין שותין אלא חי והא דלא חשיב בברכות (דף נא. ע''ש) גבי ה' דברים שנאמרו באספרגוס שצריך לשתותו כשיעור רביעית משום שאינו חושש לחשוב מה שתלוי בשיעור והא דאמר בפרק שמנה שרצים (שבת דף קט:) (ולישקליה) עד דקאי אאנפקא משמע דהוא מדה י''ל עד דקאי אשיעור (. שתיה) אנפקא קאמר אי נמי לכלי נמי קרי אנפקא על שם ששותים אותו באותו שיעור: המרזב אין לו חזקה מרוח אחת. פי' שאם הוא במזרח יכול לומר לו תנהו במערב אבל לסלקו לגמרי מב' רוחות לא ותימה דמזחילה היאך יש לה חזקה והלא כשמניח המרזב לראש אחר של המזחילה גם המזחילה צריך לזוזה ולהגביה ראש אחד ולהנמיך ראש האחר שנותן שם המרזב והיכי קאמר דמרזב אין לו חזקה והמזחילה יש לה חזקה והלא לעולם לא יזיז המרזב אם לא יזיז גם המזחילה וי''ל דמ''מ יש לה חזקה לענין שאין צריך לעוקרה לגמרי ממקומה כמו שצריך לעקור המרזב אי נמי כגון שהמזחילה שוה ואין גבוה צד זה יותר מצד זה דהשתא לעולם אין צריך לזוזה ממקומה אלא לסתום לצד שמסיר ממנו המרזב וה''ר יוסף פירש דמרזב שאין לו חזקה מרוח אחת שיוכל להטות ראש המרזב לצד צפון או לצד דרום כשהוא מונח במזרח יש לו חזקה משתי רוחות שאין יכול לדוחקו להסיר לראש לצד אחד של מזחילה וכענין זה פירש רבינו חננאל שאם המרזב קבוע באמצע רוח מזרחי יכול בעל החצר לעקרו מן האמצע ולקבעו בשליש הגג או ברביע ובכל אותה רוח בכל מקום שירצה אבל לרוח אחרת אין יכול לסלקו לפי שיש לו חזקה:

אלא בריש כל מרעין. עיקר חולי מחמת רוב דמין באין. ועיקר רפואה היא חמרא:

אנבג אנפק אנטל. כלומר אותו כלי אספרגוס ששותין בשחרית משום רפואה היו קורין אותו בלשונם אנפק והיינו אנבג והיינו אנטל כלומר שיעורו באותו כלי שנוטלין ממנו לידים. ושיעורו כרביעית של תורה ביצה ומחצה:

פיסקא המרזב אין לו חזקה. היינו צינור קטן כמו שתים או שלש אמות שתולין אותו בסוף צינור גדול כדי שיקלחו מימיו ברחוק מן הכותל. וכשתלוי בסוף הצינור גדול (רגליו) יכולין להחזירו לאותו מרזב לקלח מימיו או לימין או לשמאל:

ויש למקומו חזקה. מפרש בגמ' מאי קאמר הכי קאמר אין לו חזקה בחצר אם שופכין מימיו לחצר חבירו אם הוא נטוי תדיר לצד אחד דאיכא למימר הואיל ואין לו רשות להטותו לאיזה צד שירצה ברשות בעל חצר בעה"ב תלוהו שם ואימתי שירצה יכול לעכב עליו:

ויש לו למקומו חזקה מב' רוחות. כלומר ואם בעל המרזב מחזירו פעמים לצד זה ופעמים לצד זה ברור שיש לו למקומו לשפיכת מימיו חזקה בחצר. איכא דאמר אין לו חזקה בחצר מרוח אחת. כשלא תלה אלא מרזב אחד בראש אחד של צינור אבל תלה שני מרזבין משני ראשין והחזירן לחצר היינו משתי רוחותיו ויש למקומו חזקה. ור' חנינא מתרץ למתני' אין לו חזקה שיכול בעל חצר לקצר למרזב:

שאם בא לבנות. בנין תחת המרזב בונה ומקבל מימיו כמה שרוצה:

ויש למקומו חזקה. שאם בא לעקור שאם רוצה להגביה בנינו ולעוקרו למרזב אינו רשאי:

שאם רוצה לבנות בונה ויש למקומו חזקה שאם בא לעוקרו אינו עוקר. תמיהא לי, דהא משמע דכל הני פליגי אהדדי, ומאי דאמר שמואל שאין למקומו חזקה, אמר רבי חנינא שיש לו חזקה שאם בא לעוקרו אפילו ממקום למקום באותו רוח אינו עוקרו, וכן פירשו הר"ש והראב"ד ז"ל, ואם כן רבי ירמיה בא לחלוק על רבי חנינא דאפילו אם בא לקצרו אינו מקצרו, וכיון שכן לימא ויש למקומו חזקה שאם בא לקצרו אינו מקצרו. וי"ל דאי הוה אמר הכי לא היה במשמע שאם בא לעוקרו מצד אל צד באותו הרוח, כדברי שמואל, שאינו משנהו ממקום למקום, אבל השתא דקאמר שאם בא לעוקרו אינו עוקר כלל ויש במשמע שאם בא לטלטלו ממקום למקום ולעוקרו כלל מקום שהיה נתון אינו עוקרו, וכן שלא יקצר, הרי עקר מקצתו. וכן פירש הראב"ד ז"ל, זה לשונו: אינו עוקרו, כלומר, אינו עוקר ממנו כלום, לא לקצר ולא לשנות. והאי דקאמר ויש למקומו חזקה מקום קלוחו, שאינו רשאי לקצר מקום קלוחו, מפני שמזיקין המים לכותל. עד כאן. וכתב הוא ז"ל: וקיימא לן כבתרא שהוא מקיים החזקה יותר מכולם. ויש לומר דהלכתא כשמואל, דהלכתא כותיה בדיני. ור"ח ז"ל פסק כרבי חנינא, דרביה דשמואל הואי, והרב אלפסי ז"ל הביא את כולן ולא פסק כאחד מנייהו. ונראה לי שהרב ז"ל סבור דהני לא פליגי, אלא דמר אמר חדא ומר אמר חדא, ומאי אם בא לעוקרו שאמרו רבי חנינא ורבי ירמיה, אם בא לעוקרו מאותו רוח ולהחזירו לרוח שני, והוא שאמר שמואל ויש למקומו חזקה משתי רוחות, אלא דשמואל הוצרך לפרש משתי רוחות, כיון דאמר אין לו חזקה מרוח אחת, אבל רבי חנינא ורבי ירמיה שלא הזכירו רוח אחת, ולא היה נופל בו לשון שתי רוחות, שהרי לא הזכירו רוח כלל, אמרו שאם בא לעוקרו, דמשמע שעוקרו ממקומו. כנ"ל לדעת הרב ז"ל והדבר נראה לי עיקר.

מתני': סולם המצרי אין לו חזקה ולצורי יש לו חזקה. וקא מפרש הגמרא, מצרי שאין לו ארבעה חוקין, וטעמא משום דאינו קבוע, וכל שאינו קבוע אינו חושש בעל החצר למחות בו. ומסתברא דוקא בשלא קבעו בכותל, אבל קבעו, ואפילו במסמר, יש לו חזקה, דכל שיש לו קביעות היה לו למחות. וכן מצאתיה שנויה בתוספתא בפרק הבית והעליה, דתניא התם, סולם הצורי יש לו ארבע אמות ולמצרי אין לו ארבע אמות, ואם היה קבוע במסמר יש לו ארבע אמות. וצורי אף על פי שאינו קבוע במסמר כבדו קובעו, וכדאמרינן במסכת עירובין בפרק חלון (עירובין דף ע"ז ע"ב). כנ"ל.

חלון המצרי אין לו חזקה ולצורי יש לו חזקה אי זהו חלון המצרי כל שאין ראשו של אדם יכול ליכנס בתוכו רבי יהודה אומר אם יש לה מלבן אף על פי שאין ראשו של אדם יכול ליכנס בתוכו יש לו חזקה. מהא דרבי יהודה משמע, דצורי אפילו אין לה מלבן יש לו חזקה לכולי עלמא, דאי תנא קמא ביש להן מלבן קאמר, לא הוה ליה למימר אלא רבי יהודה אומר אפילו מצרי יש לו חזקה, דהא כולהו בשיש לו מלבן עסקינן, אי נמי הוה ליה למימר רבי יהודה אומר כיון שיש לה מלבן אף על פי שאין ראשו של אדם יכול ליכנס בתוכו יש לו חזקה. אבל בתוספתא (פ"ב ה"ה) משמע דתנא קמא נמי, דהיינו רבי מאיר, דסתם מתניתין רבי מאיר, בשיש לה מלבן קאמר, דתניא התם אי זהו חלון הצורית כל שראשו של אדם יכול ליכנס בתוכה דברי רבי מאיר, ובלבד שתהא לו מלבן או צורת פתח. ושמא רבי יהודה המצרי אין לו חזקה אף על פי שיש לה צורת פתח, עד שיהא לה מלבן, אבל הצורי בין במלבן בין בצורת פתח. ומכל מקום או מלבן או צורת פתח בעי, הא לאו הכי אפילו הצורי אין לו חזקה.

מלבן. פירש הראב"ד ז"ל, כמו מזוזה. ולפי פירושו לא ידעתי מה בין צורת פתח למלבן. ושמא מלבן שעושה לו כעין מזוזה וצורת פתח אינו צריך, אלא שחותר בכותל ומשוה את הצדדין. אבל רבי' שמואל ז"ל פירש, מלבן, משקוף החלון מלמעלה ומלמטה מימין ומשמאל כעין פתח. ולפי זה אפשר לפרש צורת פתח שיש לה משקוף מלמעלה ומן הצדדין, אבל אין לה סף מלמטה, וכענין שאמרו בצורת פתח בעלמא, קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן.

המשנה השמינית והכונה בה ככונת משנה שלפניה ואמר על זה המרזב אין לו חזקה ויש למקומו חזקה והמזחילה יש לה חזקה אמר הר"ם פירוש מרזב צנור קטן ופירוש אין לו חזקה ויש למקומו חזקה ר"ל כי כשיהיה לראובן מרזב ששופכין מימיו לבית שמעון אין ראובן יכול לומר לשמעון לא יסור זה המרזב מזה המקום כיון שהוחזק שם אבל יש לשמעון להסיר אותו ממקומו ולהחזירו במקום אחר לפי שיכול לומר לו אין לך עלי אלא שירדו מימי גגך לחצירי ואין לך היזק שירדו מצד זה או מצד זה ומזחילה צנור מעץ גדולה ורחבה ועומדת על הכותל ומימי הגג יורדין שם כדי שלא תתקלקל הכותל:

אמר המאירי המרזב אין לו חזקה והמזחילה יש לה חזקה וענין שני אלו ר"ל מזחילה ומרזב הוא שהמזחילה קבועה בראש אותו הכותל ששפוע הגג סמוך עליו על פני ארך כל הכותל ויוצאה חוץ לכותל מעט וכל מימי הגג נקלטין לתוכו ויוצאין לרשות הרבים דרך בה ואמר עליה שאלו היה מוטה ראשה לחצר חברו עד שהמים נשפכים לחצר חברו יש לו חזקה הואיל וקבוע הוא קפידא הוא וודאי מחל אבל המרזב הוא צנור קטן ובשעת שטפי גשמים מרובים מדביקים אותו בראש המזחילה הנוטה לרשות הרבים כדי שיזובו המים למרחוק ולא יזובו דרך הכותל ויזיקו הכותל ואלו הטהו לחצר חברו אין לו חזקה מתוך שאינו קבוע אין לאדם בו קפידא ומ"מ יש למקומו חזקה על הדרך שיתבאר וגדולי המפרשים פירשו שהמרזב הוא כעין סילון עגול עשוי כשפופרת ומניחין אותו על שפת הגג ראשו אחד בגג וראשו האחר לאויר רשות הרבים או לאויר החצר והוא מיטלטל ומניחין אותו בשעת הגשמים במקום שמי הגג נשפכים לתוכו והמזחילה עומדת זקופה כעין קנה התחוב משפת הגג עד הקרקע ופעמים אין עושין אותה אלא משפת הגג עד חציו של כותל או שלישיתו והמים יורדין דרך חללה ונשפכים לרשות הרבים או לחצר לפי מה שהיא והיא כעין כוורת ארכה ואינה מיטלטלת:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה אלא שלא נתבאר עדין ענין ויש למקומו חזקה שמאחר שאמר תחלה שאין לו חזקה ואמר אח"כ שיש למקומו חזקה למדנו שלא נאמר במוחלט שאין לו חזקה שהרי יש חזקה למקומו ומעתה צריך לבאר לאיזה ענין נאמר שיש לו חזקה ולאיזה ענין נאמר שאין לו חזקה ומה שבא בגמ' לביאור ענין זה עם מה שנתחדש עוד בה כך הוא:

זה שביארנו שהמרזב אין לו חזקה אבל יש למקומו חזקה נתפרש בגמרא על שלשה פנים וגדולי הפוסקים הביאו שלשתם בהלכותיהם ומתוך כך יראה שאינם חולקים זה על זה וכלם הלכה הם הראשון שאין למרזב זה חזקה מרוח אחת ר"ל שהיה גגו של זה ממיצר לתוך חצר חברו משתי רוחות צפון ודרום ולרשות הרבים משתי רוחות מזרח ומערב ובא זה ושפע את גגו ברוח הממוצר לחצר והניח מרזבו לשם באמצע הרוח הצפוני הרי בעל החצר יכול לומר לו סלק מרזבך והניחהו ברוח זה בעצמו אצל הקרן שאין לו חזקה באותו מקום בעצמו ר"ל אמצע הרוח ונקל הוא לבעל הגג לשנות השפוע באותו צד בעצמו אבל יש למקומו חזקה שאם אמר לו סלקהו והניחהו ברוח דרומי אינו רשאי שעכשו מכבידו לשנות שפוע הגג לרוח אחרת והדרך השני שאם היה מרזב זה ארוך והמים מקלחים לאמצע החצר יכול בעל החצר לקצרו עד שיהיו נשפכים סמוך לכותלו ומ"מ אינו עוקרו לגמרי ר"ל שיקצר עד שיזובו מי הגג על הכותל ומן הכותל לחצר ומ"מ אינו חולק שאם רצה יכול לסלקו על הצד שביארנו ר"ל מרוח אחת שאלו חלק בכך היה לו לומר ויש למקומו חזקה שאם בא לשנותו אף לאותו רוח אינו יכול ולא הוצרך ללמד שאינו יכול לעקרו אלא שמודה הוא בראשונה גם כן והדרך השלישי שאם רצה בעל החצר לבנות תחתיו בונה ואין זה אומר לו שהחזיק אף באויר שתחתיו ובונה עד המרזב הואיל ובנינו מ"מ מקבל את מימיו ומ"מ אינו עוקרו לגמרי ר"ל שיגביה בנינו בכדי שלא יהא למים מקום מורד ומ"מ אינו חולק שאם בא לשנות או לקצר רשאי על הדרך שביארנו בשלפניו:

ובכל אלו יש למזחילה חזקה בהם שאף באותו רוח אין יכול לשנותה שהרי קבועה היא ויש בדבר טרח גדול ולקצרה אינו רשאי שנוח לו לזה בשהיא ארכה אפילו עד הקרקע כדי שלא יתפזרו המים על כותלו ולפירוש ראשון גם כן נוח לו באריכותה כדי שיתרחקו מן הכותל ואע"פ שבמרזב אתה יכול לומר כן מ"מ הואיל ואינו קבוע אין לו חזקה אצל דבר זה וכן אם רצה לבנות תחתיו אינו בונה שהמזחילה סתמה של בנין סיד ואבנים היא ומתקלקלת בשעת בנינו לקול מקבות וגרזן ומ"מ אם היתה של עץ אין לה חזקה לענין זה:

וגדולי המחברים נראה שפירשו בשני לשונות הראשונים שזה שאמרו אין לו חזקה לענין בעל הגג הוא אמור ר"ל שאם רצה בעל הגג לעקור הצנור מצד זה לצד זה ברוח אחת או שרצה לקצרו אין בעל החצר יכול לעכב עליו הא אם רצה לעקרו אינו רשאי שאף זה החזיק בקליטת המים ואין הדברים נראין שלא דברה המשנה אלא בשעבוד של בעל הגג על החצר ושעבוד זה שהוא מזכיר בגמ' הוא שנתחדש והוא זה שאנו מבארים עכשו:

י. המרזב אין לו חזקה ויש למקומו חזקה המזחילה יש לה חזקה. הני בבי דמרזב ומזחילה וסולם וחלונות וזיזין, אע"ג דמשמע דלאסוקי פרושא דאלו דברים שיש להן חזקה ואלו דברים שאין להן חזקה קאתו, לאו בחד אנפא דחזקה קיימי, דאלו רישא איירי בחזקה שיש עמה טענה דבעיא שלש שנים, ובחצר השותפין דוקא, ואלו הני בבי מיירי בחזקה שאין עמה טענה אלא מחמת דחזא ושתיק, דלא בעי שלש שנים, ואפי' בחצר חבירו, כדבעינן לברורי לקמן. ומאי המרזב אין לו חזקה, כגון המרזב המקלח מים לחצר חברו, אין לו חזקה על בעל חצר שאם היה ארוך יכול בעל החצר לקצרו ויכול לבנות תחתיו כדבעינן למימר לקמן. ויש למקומו חזקה, שאם בא בעל חצר לעקרו ממקומו ולקובעו במקום אחר, אפילו באותו הרוח, אינו עוקרו. אבל המזחילה יש לה חזקה, שאם היתה ארוכה ובולטת על אויר החצר הרבה אינו יכול לקצרה, ואם רצה לבנות תחתיה [אינו בונה] כדבעינן למימר לקמן. והאי חזקה דמרזב ומזחילה וסולם וחלון וזיזין, כולהו ככשורא דמטללתא דמו, ולא בעו שלש שנים ולא טענא, כדברירנא התם (לעיל בבא בתרא ו,ב סי' נט) דאי חבריה בטינא וחזייה חבריה ושתיק לאלתר הוי חזקה, ואי לא חבריה בטינא לא הויא חזקה עד תלתין יומין. והוא דאתברר דחזייה חבריה ושתיק. ואי לא אתברר דחזייה חבריה ושתיק, האי טעין דחזייה חבריה ושתיק, ואידך טעין דלא חזייה אי נמי דחזייה ומחי ביה, לא קימא ליה חזקה בבציר משלש שנים, כדברירנא התם בפירקא קמא (שם ד"ה וכולהו):

יא. סולם המצרי אין לו חזקה ולצורי יש לו חזקה חלון המצרית אין לה חזקה ולצורית יש לה חזקה איזו היא חלון המצרית כל שאין ראשו של אדם יכול להכנס בתוכה רבי יהודה אומר אם יש לה מלבן אע"פ שאין ראשו של אדם יכול ליכנס לתוכה הרי זו חזקה. האי סולם דקא מפליג ביה תנא בין מצרי לצורי, היכי דמי, אילימא דאוקמיה בחצר השותפין, אפילו צורי נמי אמאי אית ליה חזקה, והא קימא לן דשותפי אהעמדה כדי לא קפדי אהדדי, ובמילתא דלא קפדי אהדדי לא קימא בה חזקה לחד מינייהו אחבריה. ואי דאוקמי בחצר חבירו, האי חזקה דאית ליה לצורי היכי דמי, אי בחזקה שאין עמה טענה, כיון דקני ליה לדוכתיה קנין גמור ומעכיב לה לתשמישתיה דבעל חצר מההוא דוכתא, היכי קנו ליה בחזקה שאין עמה טענה, ואי בחזקה שיש עמה טענה אפילו מצרי נמי תהוי ליה חזקה, מי איכא תשמיש עראי טפי מאוקומי חיותא או משטח פירי דקיימא לן דהוי חזקה. אלא לא מתוקם האי סולם אלא כגון דאוקימיה מחזיק בחצרו דנפשיה וקבעיה לרישיה בכותל חבירו דלית ליה למחזיק שותפותא בגויה, דאם כן (לימא) [למה] ליה חזקה, כיון דאית ליה שותפותא בגויה אית ליה רשותא לכתחלה לאשתמושי ביה, ואי נמי בעי חזקה אמאי קיימא ליה חזקה, הא קימא לן דשותפי אהעמדה כדי לא קפדי, אלא לאו דקבעיה בכותל חברו, אי נמי דאוקמיה סמוך לשובך דחבריה בתוך ד"א, וה"ה לשובך דשותפי דנזקא הוא ובנזקין אפי' שותפי נמי קפדי אהדדי. ומתני' בחזקה שאין עמה טענה קימא, דמהניא בנזקין ותשמישין, דומיא דמרזב ומזחילה. והא קמ"ל, דאי הוי סולם צורי דאית ליה ארבעה חווקים ואוקמיה בההוא דוכתא תלתין יומין תדיר, כיון דגדול הוא וקביע תשמישתיה קימא ליה חזקה בתלתין יומין, אי נמי היכא דחבריה בטינא ואפילו לאלתר, ואידי ואידי דחזייה חבריה ושתיק, וקימא ליה חזקה, מידי דהוה אכשורא דמטללתא. ואי מצרי הוא דלית ליה ארבעה חווקים לא קביע תשמישתיה, ואיכא דקפיד ואיכא דלא קפיד, ואמטול הכי לא קימא ליה חזקה אלא בשלש שנים ובטענה, כדבעינן לברורי טעמא לקמן (סי' רעא ד"ה ומסתברא) בהאי פירקא. ומסתברא נמי דהני מילי היכא דאחזיק ביה במקום ידוע בחצר, אבל היכא דהוה רגיל לשנויי מדוכתא לדוכתא אין לך עראי גדול מזה ולית ליה חזקה.

וסופא דקתני חלון המצרית אין לה חזקה ולצורית יש לה חזקה, לאו בחלון דאתי מיניה היזק ראיה לחצר חבירו בלחוד קאי, אלא אפי' בחלון דלא אתי מיניה היזק ראיה קאי, ומאי אין לה חזקה, אין לה חזקה כדין החלונות שיש להן מלמעלן ומלמטן ומכנגדן ד"א, כדבעינן לברורי בפירקין (להלן סי' רעא). ודוקא בחלון דלא עביד לאורה כדמיברר לקמן (בבא בתרא נט,א). למאי חזי, לעיוני מיניה, כיון דאין ראשו של אדם יכול להכנס לתוכו לא קביע תשמישתיה, ומצי בעל חצר למימר אי הוה ידענא דלקביעותא עבדיה הוה מחינא ביה מעיקרא. ודוקא נמי למעלה מד"א דלא ניחא תשמישתיה כדבעינן למימר קמן (שם). ולצורי יש לו חזקה, ואפי' למעלה מד"א, דכיון דיכול ראשו של אדם להכנס לתוכו קביעא תשמישתיה. ודוקא לאחר שלשים יום. והוא דחזייה חבריה ושתיק, אי נמי דעבד ביה מילתא דקביעותא ואפי' לאלתר, והוא דחזייה חבריה ושתיק. ודוקא בצורי דחזי לתשמישתיה, והוא הדין במצרי היכא דניחא תשמישתיה, [אבל אי לא ניחא תשמישתיה] אע"ג דעבד לה מלבן דהוה ליה כמילתא דקביעותא נמי כעראי דמי ולית ליה חזקה, דאימור כי עבד לה מלבן לאו לקביעותא עבדיה אלא לנוי בעלמא עבדיה, אי נמי דלא תיתרע אשיתיה, ודלא כר' יהודה דפליג בחלון המצרית, אלא ל"ש יש לה מלבן של טיט או של סיד ול"ש אין לה מלבן, אין לה חזקה. ודוקא למעלה מד"א כדבעינן למימר קמן.

והשתא דאמרת דכי פליג תנא דמתני' בין מצרי לצורי לענין חזקה, בחלון דלא עביד לאורה פליג, דא"כ אפילו כל שהוא נמי אית ליה חזקה כדמיברר לקמן (שם), על כרחיך כי פליג לאו בחזקה כנגדן דמיירי שלא יאפיל פליג, דכל היכא דלא עביד לאורה בין מלמעלה מארבעה אמות בין מלמטה לית ליה חזקה דשלא יאפיל, אלא כי פליג בחזקה דמלמעלן ומלמטן דמיירי שלא יעמוד ויראה ושלא יציץ ויראה הוא דפליג, דגבי מצרי כיון דמסתמא לאו לקביעות עביד אלא לתורת עראי [הוא] דעביד לית ליה חזקה אבעל חצר לעכובי עליה בנינו מטעם דהיזק ראיה מהך טעמא דפרישנא, דמצי אמר אי הוה ידענא דלקביעותא עבדיה לא הוה שביקנא ליה אי נמי הוה מחינא ביה, והשתא נמי דמיתזק מבניני דרך ההוא חלון לסתמיה, דהא מעיקרא לאו אדעתא דקביעותא פתחיה. אבל צורי דסתמיה לקביעותא עבדיה אית ליה חזקה אבעל חצר, דאם איתא דלא מחיל גביה איבעי ליה למחויי, ואי לא מחי איהו דאפסיד אנפשיה. והכי נמי מסתברא דכי קא מפליג תנא בין חלון המצרית דאין ראשו של אדם יכול להכנס לתוכה לחלון הצורית שראשו של אדם יכול להיכנס לתוכה, מטעמא דהאי עביד לקביעותא והאי לא עביד לקביעותא הוא, דאי מטעמא דהאי דראשו יכול להכנס לתוכה מיתזק מיניה בעל חצר ואי לאו דמחיל עליה לא הוה שתיק, ואידך לא מיתזק מיניה והאי דלא מחי ליה משום דלא הוה מיתזק מיניה עד השתא הוא, אי הכי לרבי יהודה מה לי אית לה מלבן מה לי לית לה מלבן, אטו משום דאית לה מלבן מצי למחזי מינה טפי, אלא מחוורתא כדפרשינן:

רסז. והא דתנן המרזב אין לו חזקה ויש למקומו חזקה מאי המרזב אין לו חזקה ויש למקומו חזקה אמר רב יהודה אמר שמואל המרזב אין לו חזקה מרוח אחת ויש למקומו חזקה משתי רוחות. שאם החזיק בו בעל הגג ברוח מזרחית הרי בעל החצר יכול לשנותו באותה הרוח לכל מקום שירצה, ואין לבעל הגג חזקה בכך לעכב עליו שלא לשנותו. אבל יש למקומו חזקה משתי רוחות, שאם החזיק ברוח מזרחית, ורצה בעל החצר לשנותו לרוח דרומית או לרוח צפונית וא"צ לומר לרוח מערבית, בעל הגג מעכב עליו. רבי חנינא אמר המרזב אין לו חזקה שאם רצה לבנות מתחתיו בונה ויש למקומו חזקה שאם בא לעקרו אינו עוקרו. כלומר שאם בא לעקרו ולשנותו ממקום למקום אפילו ברוח אחת אינו יכול לעקרו. וקיימא לן כרבי חנינא וכרבי חייא בר אבא, דתרויהו סבירא להו דיש למקומו חזקה, שאם בא לעקרו אינו עוקרו כלל, ואפילו לשנותו ממקום למקום ברוח אחת, והוה ליה רב יהודה יחיד לגבי רבים והלכה כרבים. והשתא דאמרת אם רצה לבנות מתחתיו בונה שאין עליו אלא לקבל את מימיו, לפיכך אם רצה לקבלם בכלי או בצנור וכיוצא בו הדין עמו. ואם בא להשפיל המרזב למטה בעל חצר מעכב עליו, דיכיל למימר ליה עד האידנא הוה יכילנא למבני תותיה עד למעלה השתא לא [מצינא] לאגבוהי גודא כולי האי. אבל אם רצה להגביה את המרזב יכול להגביה, ואע"פ שקילוחו חזק, הא קיי"ל (לעיל בבא בתרא ו,א) אחזיק לנטפי אחזיק לשפכי, ואע"ג דנפיש היזיקא טפי:

בד"ה אנבג כו' כדמשמע בפרק עשרה יוחסין כו' עכ"ל מדבריהם נראה דל"ג בפרק עשרה יוחסין כמו שהביא רשב"ם או אינטל כדקרויה רבנן אלא דגרסי אנבג כדקריוהו רבנן וכ"ה בנוסחאות גמרא שלנו שם ודו"ק:

בד"ה מרזב כו' וכענין זה פר"ח שהם כו' עכ"ל היינו דלפי' הר"ר יוסף ולפר"ח שאין יכול לסלקו לראש השני של המזחילה לאפוקי מפירוש קמא שהוא פרשב"ם וק"ל:

בראש כל מרעין אנא דם כו' יש לדקדק דלפי כתבו נמי תקשי אלא מעתה דנפל מן איגרא כו' ונעשה חולה וכי דמא מרעיה ונראה לומר לפי שינוי כתבו שלא נתכוין על חולי הגוף רק על חולי הנפש שאמר בראש כל מרעין של הנפש אנא דם כמ"ש כי הדם הוא הנפש והוא כי רוב מדות הרעות תלויים בריבוי דם כמו הכעס והקנאה ושנאה וכיוצא בהם שהם כולם חולי הנפש הם ואמר ובראש כל אסוון שהוא רפואות הנפש אנא חמרא כמ"ש בפרק י"ה ויין ישמח לבב אנוש וגו' זכה משמחו כדאמר רבא חמרא וריחני פקחין או שהוא רמז על חכמת וסוד התורה כמ"ש הביאני אל בית היין ואמר באתר דלית ביה חמר ועיקר חכמת וסוד התורה שנמשלה ליין לפקח החכמים תמן מתבעי סימנין לתורה כמ"ש בפרק כיצד מעברין אין התורה נקנית אלא בסימנין כי אלו שאינם חריפים ופקחים כ"כ בחכמת הפלפול עושין למודן ע"י סימנין שעל ידיהן יזכרו בעיקר למודן כמ"ש בפרק עושין פסין לימד דעת את העם דאגמריה בסימנין דו"ק:

ר"ש ד"ה רביעיות. ומד' לשוני גאולה כו'. כצ"ל בו':

תד"ה מרזב. והר"י פי' כו' ויש לו חזקה משתי רוחות כו'. כצ"ל בו':

בא"ד להסיר לראש צד אחר כו'. כצ"ל:

גמ' בראש כל מרעין אנא דם נ"ב יש לפרש הקזת דם היא צריכה בראש ותחלת חולי. ושתיית יין יפה לו אחר שסר החולי והיא ראש רפואת תשות הכח אחר שנחלש מהחולי. היין מחזירו לבריאותו:

ומפקין מיני' ממונא בדין וכו' ערמב"ן פ' יתרו בפסוק שונאי בצע פי' כגון שלקח קרקע או עבד ואין לו עדי חזקה ושטר והלה רשע ותובעו ממנו שלא כדין. מ"מ לא ליזיל עמו הדיין בדינא כיון שיודע שלא יזכה שהרי אין לו עדי' ושטר ויחזור לו מיד ואי לא עביד הכי ומפקי' מיני' בדינא לאו דיינא הוא:

המזחילה וכו' הראב"ד מפרש לי' באורך הכותל מהגג לארץ ואם מקצרו מ"מ אין הפסד לבעל החצר דלעולם יגיעו כל מימי הגג להחצר. משא"כ לרשב"ם שהוא באורך הגג אם יקצר לא ירדו כל מי הגג לחצר ויהי' הפסד בזה לבעל החצר. ובזה יובנו השגת הראב"ד על הרמב"ם פ"ח משכני' דרמב"ם מפרש אוקמתא דשמואל ודר' חנינא אבעל הגג והקשה ראב"ד מאי איכפת לי' לבעל החצר בקיצורי של והיינו לפי שיטתו בשיטה מקובצת דמפרש מזחילה לאורכה של כותל ודבר זה נרמז במגדל עוז. ונ"ל דפשיטא לי' לראב"ד דרמב"ם מפרש ככה מדלא מייתי שאם רצה לבנות תחתיו אינו בונה במזחילה דהוא דין מחודש דמקול מקבו' והגרזן תיתרע אשיתאי אע"כ דמפרש כראב"ד דהוא באורך הכותל ואי בונה מקלקל עצמה וזה מבואר מק"ו לעיל ז' ע"א קא מרעית לי לאשתאי ופסקה רמב"ם פ"ז משכני'. אבל אי מפרש כפירשב"ם דמזחילה באורכו של גג א"כ ה"ל לאשמועי' הך חידושא דמחמת קול מקבת וגרזן מרעית אשתאי. ומ"מ נ"ל דמשום הא לא ארי' די"ל לעולם מפרש כפירשב"ם מזחילה באורך הגג ואך הש"ס דקאי ליישב דברי ר' ירמי' בר אבא דלית לי' אוקמתא במתני' אלא שאם רוצה לבנות תחתיו הוצרך לדחוקי ולאוקמי סיפא במזחילה של בנין ולחדש הך דינא דיכול למחות משום קול מקבת וגרזן אבל אנן לדידן ס"ל אוקמתא דמתני' ככולהי אמוראי המרזב אין לו חזקה מרוח א' ושאם הי' ארוך מקצרו ויכול לבנות תחתיו וא"כ סיפא ויש לה חזקה קאי אהנך תרי גוני דמרוח א' יש לו חזקה ואינו מקצרו אבל לא מיירי סיפא ממזחילה של אבן ולענין בנין תחתיו ואין לנו הכרח לחדש הך דינא דיכול למחות מפני קול מקבת וגרזן ומשו"ה לא מייתי לי' רמב"ם וא"ש ועיי' לעיל כ"ו ע"א תוס' ד"ה אפומא וכו' ויש לחלק בין התם להכא וק"ל:

עוד השיג הראב"ד הא לא הוזכר בש"ס דבעל החצר מעכב אלא ר' יהודה אמר שמואל חידש זה אבל במתני' לא מיירי אלא מבעל הגג שמעכב על בעל החצר ע"ש ואני אומר מדאמר ר' יהודה אמר שמואל צינור המקלח מים ולא נקט לישנא דמתני' מרזב או מזחילה והרשב"ם הרגיש בזה ופי' צינור של שופכי' פי' דשל מי גשמי' נקרא מרזב ומזחילה ושל ששופכי' בני בית לשם נקרא צינור אך הוא גופי' קשי' מ"ט נקיט מילתי' בצינור של שופכי'. ע"כ נלע"ד עפ"י שדקדקו ראשוני' בנמוק"י בלשון הש"ס קני לי מיא דאיגרך ולא אמר קני לי איגרך למיא. אע"כ במרזב ומזחילה של מי גשמי' כ"ע לא פליגי וגם רב חמא מודה דקני לי איגרא דידי להזחיל שם מי גשמי' דאתי ממילא ולהכי שיעבוד לו חצירו שלעומת זה משועבד לי' גגו להבי' לו מי גשמי' אבל המים שהוא שופך בידיו ואם ירצה לא ישפוך אותן לא שיעבד לו וכי היכי דאי בעי לא שפך ה"נ אי בעי סותר צינורו ושופכם במקום אחר וזהו סברת רב חמא דאינו מעכב אך ר' אושעי' ור' ביסא ס"ל דמיא דאוקרא משתעבד לי' שעל כרחו ישפכם דרך הצינור הזה והיינו דדקדק ר"י אמר שמואל קני לי מיא דאיגרך ולא לבד איגרך למיא הבאים מעצמם ע"י גשמי' אלא גם מיא משתעבד לי. אבל במי גשמי' כ"ע מודי' ובהכי מיירי מתני' בעיכובא דבעל החצר וא"ש:

ואמנם הטור פסק ב' הדיני' דשניהם מעכבי' זא"ז משתי רוחו' או לעוקרו. וצ"ע כיון דמרוח א' אינו יכול למחות שום א' בחברו א"כ אם בעל הגג רוצה לשנות המרזב מדרום לצפון אין בעל החצר יכול למחות בידו. ושוב אחר שנקבע בצפון יבוא בעל החצר ויקבענו בדרום ואין בעל הגג יכול למחות ואין לדבר סוף. וי"ל דמשכחת לי' אם האחד ניזוק ע"י המרזב שבצפון ורוצה לסלק הזיקו בזה שקובעו בדרום ואידך המוחה אין לו היזק רק מניעת רווחא אע"ג דלא הוה מדת סדום דהרי יש לו מניעת הריוח מ"מ לאו כל כמיני' להזיק לזה מפני רווחא דילי' וכן בהיפוך. ומ"מ אם אירע ששניהם שוים בהיזק זה בצד זה וזה בצד זה צ"ע לדינא מי מוחה במי:

תוס' מציין מערתא וכו'. עמ"ש הרמב"ן בחידושיו ועמ"ש הרב פר"ח בנימוקיו ועמ"ש בשו"ת בית יעקב סימן פ"ו ועמ"ש אני בעניי בספרי הקטן שער יוסף דף צ"ג ע"א בס"ד ע"ש באורך והרב עיון יעקב כתב דמהא דכי מטא למערתא דאברהם יש להוכיח דאף אם מת ע"י הקב"ה יש דין טומאה ע"ש ועמ"ש מורינו הרב בתי כהונה ח"א סימן כ"ג דף קכ"ד סוף ע"ב ע"ש: