זבחים ח ע"א

דף ח - א

דכתיב  "ולקח הכהן מדם החטאת", "לקח" לשון קבלה הוא, ומלמד הכתוב שתהא קבלה לשם חטאת!

ואשכחן שחיטה וקבלה שצריך לעשותן לשמה - זריקה מנלן?

דאמר קרא "וכפר עליו הכהן מחטאתו" - שתהא כפרה [הנעשית בשעת זריקה] לשם חטאת!

וגם הולכה צריך לעשותה לשם חטאת, אך לא הוצרך לדורשה מקרא, כי היא בכלל קבלה, וכדלעיל [ד א]. ^[1]

אשכחן שינוי קודש, שינוי בעלים מנלן?

אמר קרא: "וכפר עליו" - עליו, ולא על חבירו.

אשכחן למצוה, לעכב - מנלן?

כדאמר [בסמוך] רב הונא בריה דרב יהודה: נאמר "וכפר עליו הכהן מחטאתו", ולכאורה היה צריך לומר "מחטאת", אלא שדייק הכתוב לומר "חטאתו" ללמד מיתור האות וי"ו שצריך לחשוב לשם הבעלים.

הכא נמי נלמד ממה ששנה הכתוב "חטאת - חטאתו" ששינוי בעלים בזריקה מעכב. ^[2]

אשכחן קרא ללמד שכל עבודות החטאת מצוה לעשותן לשמן, ולא לעשותן בשינוי קודש.

וכמו כן מצינו פסוק המלמד שגם זריקה בדם החטאת יש לזרוק את הדם לשם בעל הקרבן ולא לזורקו בשינוי בעלים, ומפסוק זה נלמד בין למצוה לכתחילה ובין לעכב, שאם זרק את דם החטאת בשינוי בעלים נפסלה החטאת, שהרי שנה הכתוב זריקה בשינוי בעלים לעכב.

ועדיין צריכים אנו לדעת מנין לנו לעכב בכל עבודות שנעשו בשינוי קודש, שהרי עד עתה למדנו רק למצוה בלבד.

וכן לשאר עבודות החטאת [חוץ מזריקה, שהתבאר כבר שאם שעשאה בשינוי בעלים, מעכבת] שלמדנו כי אין לעשותן בשינוי בעלים, בין למצוה ובין לעכב - מנלן?

אמר רבי יונה: אתיא מחטאת נזיר, דכתיב בה "והקריב הכהן לפני ה' - ועשה את חטאתו ואת עולתו" ודרשינן: מה תלמוד לומר "ועשה את חטאתו ואת עולתו" לאחר שכבר נאמר "והקריב הכהן לפני ה'", ללמדך - שיהיו כל עשיותיו בחטאת הנזיר לשם חטאת. וכיון שלמצוה כבר דרשינן מ"ושחט אותה לחטאת" שצריך לעשותה "לשמה" ולא בשינוי קודש, בהכרח שהכתוב בחטאת נזיר נשנה כדי ללמד לעכב, שיהיו כל עשיות החטאת נעשות בלי שינוי קודש ^[3].

אשכחן שינוי קודש לעכב בכל עבודות החטאת, שינוי בעלים מנין שהוא מעכב בכל עבודות החטאת כמו זריקה?

אמר רב הונא בריה דרב יהושע: שינוי בעלים ילפינן מיתור האות וי"ו, שהיה ראוי לומר בחטאת נזיר "ועשה את החטאת", ונכתב "חטאתו", מלמד הכתוב שצריך לעשות את החטאת לשם בעליה ולא בשינוי בעלים.

ומאחר שדרשנו מקרא שכל עשיות החטאת צריך לעשותן לשם בעלים למצוה, ממילא נלמד מהיקש החטאת לשלמים - מה שלמים לא חלקת בהן בין זריקה לשאר עבודות בשינוי בעלים למצוה. אף חטאת לא תחלק בה בין זריקה [שלמדנו לעיל שהיא מעכבת בחטאת] לשאר עבודות, שיהיו גם הן מעכבות בשינוי בעלים ^[4].

מתקיף לה רבינא לרב הונא: אלא מעתה, שהמקור לשינוי בעלים בחטאת נדרש מיתור האות וי"ו ב"חטאת - חטאתו", הרי בפסוק זה נאמר גם "עולתו", וגם בה יש יתור וי"ו, ואם כן יקשה, "עולת - עולתו", מאי דרשת בה?

ומקשינן: ולרבינא, למה הוקשה לו רק על "עולת - עולתו", והרי מצינו בחטאת נזיר עוד יתורי האות וי"ו, "מנחת - מנחתו", וכן "נסך - נסכו", ולמה לא הקשה בכולם, מאי דרשת בהו?

ומתרצינן: ההוא לא הוקשו לרבינא, שהרי מבעי ליה ללמד שנזיר יכול להקריב את המנחה ונסכים אפילו לאחר שעבר זמן הקרבת הזבח, וכמו שדרשו בקרבנות החג מהפסוק "לכל מנחתם ונסכיהם" שאפשר להקריב את מנחתם ונסכיהם של קרבנות החג אפילו בלילה [בעוד שאת הקרבנות עצמם צריך להקריב ביום], וכן דרשו שניתן להקריב את מנחתם ונסכיהם אפילו למחר, ואין חובה להקריב את המנחה והנסכים יחד עם הקרבן עצמו, וכן נדרוש מ"ועשה את מנחתו ונסכו" האמור בחטאת הנזיר שיכול להביאם בנפרד מקרבנות הנזיר ^[5].

ולכן לא הוקשה רבינא לרב הונא על יתור הוי"ו ב"מנחתו ונסכו" אלא רק מ"עולת עולתו" הקשה לרב הונא מאי דרשת ביה? ותו הקשה רבינא לרב הונא: כיצד אפשר ללמוד ששנה הכתוב את דין שינוי קודש ושינוי בעלים בחטאת הנזיר כדי ללמד שמעכבין, והרי יש ליפרוך - מי גמרי מהדדי, חטאת חלב הבאה על חטא [וכל חטאות הבאות על חטא נכללות בשם "חטאת חלב" לפי שהיא השכיחה בחטאות] מחטאת נזיר?

והרי חטאת חלב מחטאת נזיר לא גמרה, שכן יש עמה, עם חטאת הנזיר, גם דמים של קרבנות אחרים - שהרי לעולם לא תבוא חטאת נזיר לבדה אלא בצירוף שאר קרבנות הנזיר, ואם כן אי אפשר ללמוד ממנה על חטאת חלב הבאה לבדה.

וכן חטאת נזיר מחטאת חלב לא גמרה, שכן חטאת חלב מכפרת על חטאים שיש בזדונם חיוב כרת, מה שאין כן בחטאת נזיר.

וכיון שחטאת חלב אינה נלמדת מחטאת נזיר, לפיכך צריך לכתוב בשתיהן שאין לעשותן בשינוי קודש ובעלים, למצוה. ומנלן ששינוי קדש ושינוי בעלים מעכב?

אלא אמר רבא: אתיא לעכב מחטאת מצורע ששנה בה הכתוב, וכתב שוב שצריך לעשותה לשמה. שנאמר בחטאת מצורע "ועשה הכהן את החטאת", ודרשינן - שיהו כל עשיותיו לשם חטאת!

ואשכחן שינוי קודש, שינוי בעלים מנליה שמעכב?

- אמר קרא "וכפר על המטהר" וגו', ודייקינן: וכפר על המטהר הזה, ולא על המטהר חבירו!

וכיון שכבר למדנו שינוי קודש ושינוי בעלים בשאר חטאות למצוה, הרי מה שחזר ושנה אותם הכתוב בחטאת מצורע, בא הכתוב ללמד שמעכבין.

ומקשינן: ואכתי מי ילפיא חטאת חלב וחטאת מצורע מהדדי, עד שתאמר שיתור הכתוב בא ללמד לעכב? והרי שני הכתובים הוצרכו, כי חטאת חלב מחטאת מצורע לא ילפא, שכן יש עמה דמים אחרים, וכן חטאת מצורע מחטאת חלב לא גמרה, שכן חטאת חלב מכפרת על שגגת חיוב כרת.

ומתרצינן: אמנם חדא מחדא לא אתיא, אך תיתי חדא מתרתי, שהרי בשלשה מקומות נשנו דיני שינוי קודש ובעלים: בחטאת חלב, בחטאת נזיר, ובחטאת מצורע, וכיון שנלמד באחד המקומות משני האחרים, ישאר הפסוק השלישי מיותר ללמד ששינוי מעכב.

והוינן בה: בהי חטאת לא צריך לכתוב דין לשמה, ונוכל ללמדה מהאחרות, ולדרוש את האמור בה כ"שנה לעכב"? לא לכתוב רחמנא בחטאת חלב, ותיתי מהנך, הרי יש ליפרוך: מה להנך, חטאות נזיר ומצורע, שהן חמורות מחטאת חלב, שכן יש עמהם דמים אחרים, שמביאים עם החטאת קרבנות נוספים, תאמר בחטאת חלב שהיא באה לבדה. לא לכתוב רחמנא בחטאת נזיר, ותיתי מהנך, הרי גם כאן יש ליפרוך: מה להנך, שכן אין להן שאלה, ^[6] תאמר בנזיר, שיכול להשאל על נזירותו ולהפטר בכך מהקרבן. לא לכתוב רחמנא בחטאת מצורע, ותיתי מהנך, הרי יש ליפרוך: מה להנך, שכן אין קרבנותיהם באין בדלות, שלא הקלה התורה על החוטא או על הנזיר להביא קרבן חטאת העוף אם הוא דל, תאמר בחטאת מצורע, שאם אין ידו משגת לקנות בהמה, הוא יכול להביא עוף לחטאתו.

ובהכרח שאין מקור לעכב מיתור הפסוק באחת מהחטאות.

אלא מכאן למדנו: אמר קרא "זאת התורה לעולה ולמנחה ולחטאת ... ולזבח השלמים". הקישו הכתוב את קרבן החטאת לשלמים, ומהקש זה נלמד: מה שלמים, בין שינוי קודש בין שינוי בעלים בעינן לשמה, למצוה. אף חטאת, בין שינוי קודש בין שינוי בעלים בעינן לשמן, למצוה.

הילכך, המקור שיש מצוה לעשות את החטאת לשמה נלמד משלמים. והנך קראי שנאמרו בחטאות חלב מצורע ונזיר, באו ללמד לעכב בשינוי קדש ובשינוי בעלים.

ואשכחן חטאת חלב, דכתיב בה "ושחט אותה לחטאת", ודרשינן שנכתבה לעכב,

תד"ה וזריקה. תימה כו'. עצ"ק:

תד"ה ועשה. ואית ספרים כו' אר"ה בריה דרב יהושע. כצ"ל:

גמ' ואשכחן שנוי קודש שנוי בעלים מנלן כצ"ל:

גמרא חטאת נזיר מחטאת חלב לא גמרה כו'. יש מקשים למה מהדר הש״ס דחטאת נזיר מחטאת חלב לא גמרה ה״ה חטאת מצורע לא גמרה מחטאת חלב הא אפילו אי הוה גמרינן חטאת נזיר וחטאת מצורע מחטאת חלב למצוה והנך קראי בנזיר ומצורע אתי לעיכובא אכתי צריכא להיקישא ושלמים משום חטאת חלב כיון דלא גמירי מינייהו ויש ליישב דאי הוה גמרינן חטאת נזיר וחטאת מצורע מחטאת חלב למצוה והנך קראי הוה אתי לעיכובא הוה גמרי אחר כך חטאת חלב מזאת תורת החטאת תורה אחת לכל החטאות כדלקמן דף ט' ע״ב אף ע״ג דבמסקנא לא קאי כמו שכתבו תוס׳ בד״ה הילכך מצוה כו׳ כיון דסוגיא דהכא אליבא דרבא קאי ורבא ס״ל הך דרשא דזאת תורת דמפרש טעמא דר״ש במנחות דף ג׳ מזאת תורה מ״ה מהדר תלמודא דחטאת נזיר ומצורע נמי לא גמרינן מחטאת חלב וכולהו למצוה איצטריכו נ"ל:

רש״י ד״ה אמר רב הונא כו׳ הרי למצוה וכשלמים כו׳. פי׳ הרי למצוה בשאר עבודת בש״ב ואח״כ ילפינן מזריקה לעכב מהיקישא דשלמים. אין לדקדק לפ״ז נילף שאר עבודות בשינוי בעלים מזריקה בין למצוה בין לעכב מהיקישא דשלמים דלא חלקת בין זריקה לשאר עבודות וחטאת חטאתו ל״ל. אין ה״נ רק דמהדר מעיקרא דכתיבא כולהו בגופה כמו שפרש״י לעיל בד"ה אשכחן כו׳:

בא״ד לקמן נ״ל הס״ד:

ד״ה ההוא מיבעי כו׳ ונסכיהם גבי קרבנות החג אפילו בלילה ואפילו כו׳ קרבו עם זבחו הס״ד וכצ״ל:

ד"ה שכן כרת מכפרת תרוייהו למצוה כו׳ כצ״ל:

ד״ה והנך קראי לא חלקת כו׳ אף חטאת כו׳ כצ״ל:

תוס׳ ד"ה זריקה מנ״ל כו׳ גבי כשבה והאי קרא דוכפר עליו הכהן כו׳ כצ״ל:

בא״ד על חטאת כתב כו' כצ״ל:

בא״ד אשכחנא חטאת חלב כו׳ כצ״ל:

בא״ד לקמן אשכחנא כו׳ כצ״ל:

בא״ד וקבלה נמי לא הוצרך כו׳. פי׳ דהוי ילפינן מזביחה דלא חלקת:

בא״ד ולא חלקת לא נימא בזריקה לפי שהוא כו׳. פי׳ דש״ק ישנו בד׳ עבודות וזריקה הוא עיקר כפרה לא ילפינן שאר עבודות מזריקה אבל ש״ב לא שייך כ״א בזריקה או בשאר עבודות ע״מ לזרוק ילפינן שפיר בש״ב שאר עבודות מזריקה מ״ה כתב רש״י נמי בד"ה אמר רב הונא כו' דילפינן שאר עבודות מזריקה בש״ב. ומ״ו הב״ז כתב בע״א והוא דחוק וכאשר כתבתי נכון ודוק:

בא״ד מחטאתו וגם חטאת חלב הוא כו׳ כצ״ל. פי׳ על חטאתו כתיב גבי כשבה דנשיא ומחטאתו כתיב בשעיר נשיא:

בא״ד אשר חטא ולא מיירי בחטאת קרבנו ולא משעיר נשיא כו׳ כצ״ל נ״ל:

בא״ד לא כתיב זה כו׳. פי׳ לא כתיב אשר חטא ולא ונסלח לו:

ד"ה וזריקה בש״ב כו׳ תימא דמהאי קרא כו׳. ואיני מבין תמי׳ זו בשלמא ש״ב ילפינן שפיר מהאי קרא לעיכובא דשנה בה לעכב דעליו משמע ולא על חבירו היינו ש״ב וחטאתו נמי משמע חטאתו ולא חטאת חבירו דהיינו ש״ב מ״ה ילפינן מיניה עיכובא בש״ב אבל ש״ק ילפינן מתיבת חטאת דמיותר דמשמע דוקא לשם חטאת ולא שנה הכתוב מ״ה לא ילפינן מיניה עיכובא בש״ק:

ד"ה ועשה את חטאתו כו׳ ולגירס׳ זו לא צריכינן תו לקרא כו׳. בשלמא לגירס׳ רש״י דילפינן מועשה את חטאתו דכתיב גבי נזיר לעיכובא בש״ק בכל העבודות וש״ב ילפינן מחטאת למצוה בשאר עבודות מ"ה איצטרך וכפר עליו מחטאתו לשמיעת הקול לזריקה בש״ב בין למצוה בין לעכב וילפינן שאר עבודות לעיכובא בש״ב מזריקה מהיקישא דשלמים דלא חלקת אבל לגירסא זו דילפינן מועשה את חטאתו דגבי נזיר ש״ב למצוה בכל העבודות דמשמע שיהו כל עשייתו באא״ע וכשילפינן מחטאתו דגבי נזיר לעכב בש״ב משלמים נמי בכל העבודות לעיכובא ולפ״ז לא צריכינן להאי וכפר עליו הכהן מחטאתו דגבי שמיעת הקול:

בא״ד דמשמע דעיקר מלתא לא איתמר כו׳. פי׳ דלגירסת רש״י אפילו אליבא דמסקנא אכתי צריכא להאי חטאתו דשמיעת הקול לעיכובא בזריקה בש״ב ולפ״ז הל״ל אמר ר״ה דמשמע דאמר נמי אחטאתו דשמיעת הקול אבל לגירסא זו ניחא כיון דאליבא דמסקנא לא צריכא להאי חטאתו דשמיעת הקול רק חטאתו דגבי נזיר ור״ה לא אמר חטאתו דשמיעת הקול ומ״ה גרסינן שפיר כדאמר ר״ה וק״ל:

ד״ה מנחתם ונסכיהם כו׳ לאו מהאי קרא קדריש דגבי נזיר מנחתם ונסכיהם נמי כתיב אלא ממנחתם ונסכיהם דכתיב גבי עצרת ילפינן אפילו בלילה אפילו למחר. ועיין בתוספות דמנחות דף מ״ד ע״ב ד"ה מנחתם ונסכיהם כו׳ והוכרח לפרש זה דאי אמרינן דמהאי מנחתם ונסכיהם דגבי נזיר קדריש לענין אפילו בלילה אפילו למחר לפ״ז יהיה קושית המקשן במקומה מנחתו ונסכו דכתיב גבי נזיר ל״ל מ״ה כתבו דה״ק כמו דדרשינן ממנחתם ונסכיהם דגבי עצרת דאפילו למחר ואפילו בלילה ה״נ דרשינן להאי מנחתו ונסכו דגבי נזיר ואי תימא ל״ל לילף מעצרת איצטריך גבי נזיר דהוי נסכי יחיד ולא ילפינן מנסכי צבור וכ״כ תוס׳ התם במנחות:

ד״ה הילכך מצוה כו׳ ליכתוב בחד ואינך כו׳ כצ״ל:

בא״ד תורה אחת כו׳ כצ״ל:

בא״ד ע״ב ושייך לכאן. במילתא דכתיבי התם כו׳. פי׳ כיבוס בגדים כתיב בההוא פרשת׳ דזאת התורה אבל ש״ק לא כתיב בחטאת כלל רק מיתורא דקרא דריש ועיין במנחות דף ג׳ ע״ב בתוספות ד״ה לר״ש כו׳:

בא״ד וא״ת מנ״ל בחטאת כו' אין לומר דילפינן משלמים דמה שלמים לא חלקת בין ש״ק לש״ב למצוה אף חטאת נזיר לא תחלוק בין שינוי קדש לשינוי בעלים לעיכובא משום דלא אמרינן לא תחלק אא"כ גלי קרא בחד עבודה לעיכובא ילפינן שאר עבודות מיניה דלא תחלק אבל היכא דלא גלי קרא בחד עבודה לעיכובא לא אמרינן לא תחלוק וכ״כ רש״י לעיל דף ז׳ ע״ב בד״ה וכשלמים:

בא״ד אעיקר פירכא סמוך דמי גמירי כו׳ כצ״ל:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

רש"י ד״ה א״ר הונא וכו׳ הרי למצוה ובשלמים וכו׳ כתב בס׳ צ״ק וז"ל ואין לדקדק לפ״ז נילף שאר עבודות בשינוי בעלים מזריקה בין למצוה בין לעכב מהיקשא דשלמים דלא חילקת בין זריקה לשאר עבודות וחטאת חטאתו ל״ל וכו׳ עכ״ל ולק״מ דלא אמרינן לא חילקת אלא כד אשכחן בכולהו עבודות למצוה ובחדא מנייהו לעכב אז אמרי׳ לא חילקם לעכב אבל אי אכתי לא ילפינן אפי׳ למצוה לא אמרינן לא חילקת למצוה ולעכב דהא דאמרינן לא חילקת אינו אלא גילוי מילתא ולא אמרינן אלא כשהן קרובים בדמוי שמצינו בכולהו למצוה ובחד מינייהו לעכב אבל לא כשהן רחוקים ודוק בכל הני לא חילקת דאיתא בש״ס ותוספות ותשכח כן:

תוס׳ ד״ה זריקה מנלן וכו׳ ושאר נילף כדאמר לעיל מה שלמים וכו׳ ה״ה דה״מ (אתי) למימר דנילף משמיעת קול כמ"ש גבי שינוי בעלים אלא דניחא למילף מלא חילקת דהוי גילוי מילתא טפי מלמילף במה מצינו ודוק:

בא״ד ולא חילקת לא נימא בזריקה לפי שהוא עיקר כפרה כתב הב"ז וז״ל ומדברי רש״י ד״ה אמר רב הונא וכו׳ לא משמע כן דגם מזריקה אמרינן הקישא דלא חילקת ויש ~לדחוק~{לוח הטעיות חק נתן: לדחות} דהתם עכ״פ כבר ילפינן בשינוי בעלים כולהו למצוה וא"כ ה״ה לעכב ילפינן מזריקה משא״כ כאן ודו״ק נ״ל עכ״ל לא ידענא מאי קאמר דהא גם כאן גבי שמיעת קול שפיר ילפינן בשינוי בעלים בכולהו למצוה מהקישא דזאת התורה דחטאת דכתיב בהקישא בכל מיני חטאת איירי וא״כ לפ״ז ילפי׳ לעכב מזריקה לפרש״י וראיתי בס׳ צ״ק שכתב ליישב וז״ל פי׳ דשינוי קודש ישנו בד׳ עבודות וזריקה היא עיקר כפרה לא ילפינן שאר עבודות מזריקה אבל שינוי בעלים לא שייך כ״א בזריקה או בשאר עבודות ע״מ לזרוק ילפי׳ שפיר בשינוי בעלים שאר עבודות מזריקה מש״ה כתב רש״י נמי בד״ה אמר רב הונא וכו׳ דילפינן שאר עבודות מזריקה בשינוי בעלים עכ״ל וחילוק נכון הוא ויש להכריח אותו מדברי התוס׳ עצמן כאן שכתבו ושינוי בעלים בחטאת חלב נגמר משמיעת קול וכו׳ וק׳ דהא בחטאת דשמיעת קול עצמה לא גלי קרא בשינוי בעלים לעכב אלא דוקא בזריקה וא״כ שאר עבודות מנלן אלא מוכרח לומר לא חילקת גם בזריקה וא״כ התוס׳ סתרי דבריהם תוך כדי דיבור אלא מוכרח לומר שיש חילוק בין ש״ק לש״ב כמ״ש הרב בעל ס׳ צ״ק ודוק:

ד״ה וזריקה בשינוי בעלים וכו׳ תימא דמהאי קרא וכו׳ דרשי׳ תרווייהו וכו׳ הקושיא כאן מבוארת וכבר נתעורר בה הרב בעל ס׳ צ״ק וז"ל ואיני מבין תמיהא זו בשלמא ש״ב ילפינן שפיר מהאי קרא לעיכובא דשנה בה לעכב דעליו משמע ולא על חבירו היינו ש״ב וחטאתו נמי משמע חטאתו ולא חטאת חבירו דהיינו ש״ב מש״ה ילפינן מיניה עיכובא בש״ב אבל ש״ק ילפינן מתיבת חטאת דמיותר דמשמע דוקא לשם חטאת ולא שנה הכתוב מש״ה לא ילפינן מיניה עיכובא בש״ק עכ״ל ונ״ל ליישב דתמיהתם היא לפי יש ספרים ~דגרסינן~{לוח הטעיות חק נתן: דגרסי} אם אינו לש״ק תנהו ענין לש״ב אשכחן למצוה לעכב מנלן א״ר הונא חטאת חטאתו ולהאי גי׳ מוכרח לומר דחטאת חטאתו דילפינן לעכב הוא בין לש״ק בין לש״ב דמוי״ו יתירה דרשינן כאלו כתיב חטאת ב״פ וא״כ שנה עליו לעכב וילפינן בין לש״ק בין לש״ב דקרא איירי בש״ב באא״ע ומדאפקי׳ בלשון ש״ק ש"מ דאתא לעכב לתרווייהו כמ״ש התוס׳ לעיל ד״ה הוא לעכב בין הכא בין הכא ע״ש דאלת״ה אלא לש״ב דוקא כדמשמע מחטאתו דהיינו חטאתו ולא חטאת חבירו א״כ הו״ל להש״ס להקשות אשכחן לעכב בש״ב לעכב בש״ק מנלן ומדלא פריך הכי ש״מ כדאמרן ודוק:

ד״ה ועשה את חטאתו וכו׳ ואינו משמע כן וכו׳ גבי שלמים ~ופסק~{לוח הטעיות חק נתן: ופסח} וכו׳ ~נ״ל~{לוח הטעיות חק נתן: ר"ל} דגבי שלמים ילפינן תחילה למצוה בש״ק ואח״כ ילפינן למצוה בש״ב באא״ע ולא אשכחנא קרא לעכב ואמאי נימא דקרא דמפקת מיניה לש״ב באם אינו ענין נימא דלא אתא אלא לש״ק לעכב וש״ב אפילו מצוה ליכא אלא ש״מ דלא דרשינן לעכב אלא עד דדרשינן לש״ב למצוה אע״ג דבאם אינו ענין ואחר כך אי אשכחן קרא לעכב דרשינן ואי לא אשכחן לא דרשינן לעכב וק״ל אבל ק״ל לפ״ז א״כ מאי מקשה גמרא לעיל דף ד׳ ע״ב אימא דכי שחיט להו שלא לשמן ליפסלו ופי׳ התוס׳ שם דפריך מש״ק דאיכא ב׳ קראי ואמרינן לעיל אא״ע לש״ק תנהו ענין לש״ב ופריך דהשתא אימור תרווייהו בש״ק לעכב ומאי פריך הא אמרן דבעי לאוקמי ברישא בש״ב בא״ע קודם שיעמיד קרא לעכב וי״ל דלא כתבו תוס׳ דבר זה אלא דבתר דמשני גמ׳ שם אמר קרא מוצא שפתיך וכו׳ דאתא קרא וגלי לן דלא דרשינן בש״ק לעכב עד דדרשינן בש״ב למצוה אעפ״י דבאא״ע ודוק:

ד״ה הילכך מצוה משלמים וכו׳ וא״ת ל״ל למיכתב וכו׳ ליכתוב בחדא נימא מה שלמים לא חילקת וכו׳ כתב בס׳ פנים מאירות וז״ל אין להקשות כיון דאף עיכובא נלמד משלמים בהקישא א"כ איך נלמד שאר חטאת במה הצד הלא דבר הלמד בהקישא אינו חוזר ומלמד בבנין אב וכו׳ ע״ש ולי נראה דלימוד זה דלא חילקת וכו׳ לא מיקרי הקישא אלא גילוי מילתא בעלמא הוא תדע דהא לעיל בהאי סוגיא מקמי דידעינן הקישא דזאת התורה הוה אמרי׳ לימוד זה דלא חילקת וכו׳ כמבואר בפרש״י וא״כ ש״מ דגילוי מילתא הוא ודוק:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

חידושים

גמרא תיתי חדא מתרתי כו׳ בחטאת חלב ותיתי מהנך וכו׳ יש לדקדק דהא אכתי לא שמעינן בנזיר גופא בשינוי בעלים לעכב והא דמשני רב הונא חטאת חטאתו כבר פרכה רבינא אלא מעתה עולת עולתו מאי דרשת ביה ונהי דקושיא שנית מתורצת דנילף מתרתי מ״מ קושיא ראשונה במקומה עומדת ושמא י״ל דרבא לא חש לה שהיה יודע שום דרשה על עולתו וצ״ע ושוב ראיתי בתוספות שכתבו בהפוך הדף וז״ל וא״ת מנ״ל בחטאת נזיר עיכובא בשינוי בעלים וי״ל מחטאת חטאתו אע״ג דלעיל לא קאי עיקר פרכא סמיך אמי גמירי מהדדי עכ״ל וזה מבואר כמ״ש מיהו מתחילת הסוגיא ה״ל לדקדק זה וכמו שכתבתי ולא מהמסקנא ודוק:

רש״י ד״ה אמר רב הונא כו׳ הרי למצוה וכשלמים כו׳ (הד״א) ור״ל

למצוה בשאר עבודות בשינוי בעלים ואח״כ ילפינן בהיקישא מזריקה לעכב דשינוי בעלים דזריקה שמעינן לה כבר כדלעיל וק״ל:

תוס׳ ד״ה זריקה מנלן כו׳ אלא על חטאתו כפי׳ כו׳ דריש מקרא דמחטאתו כו׳ אבל תימא דלקמן משמע דכל הני כו׳ וקבלה נמי לא הוצרך לכתוב וכו׳ (כוונתם דהוי ילפינן בהיקישא מזביחה דלא חילקת וה״ה דלא אצטריך לקרא דזריקה מוכפר אלא אתי מהיקשא דלא חילקת מזביחה אלא נקטה משום שינוי בעלים דילפינן משמיעת קול ודוק) לפי שהיא עיקר כפרה כו׳ (ומדברי רש״י ד״ה אמר רב הונא כו׳ לא משמע כן דגם מזריקה אמרינן היקישא דלא חילקת ויש לדחות דהתם עכ״פ כבר ילפינן בשינוי בעלים בכולן למצוה ואם כן ה״ה לעכב ילפינן מזריקה משא״כ כאן ודוק נ״ל) וי״א דמחטאתו כו׳ ביה נמי מחטאתו כו׳ ביה נמי מחטאתו וקאי גם אחטאת חלב כו׳ ועוד נראה לי דלא כו׳ על פשעו אשר חטא ולא בשעיר נשיא דכתיב מחטאתו כו׳ אבל בשמיעת קול לא כתיב זה ולא זו כו׳ (כצ״ל) פי׳ דלא כתיב אשר חטא ולא ונסלח לו עיין בפסוק דוהביא את אשמו וגו׳ וכפר עליו הכהן מחטאתו וק״ל:

ד״ה וזריקה בשינוי כו׳ דאתרווייהו קאי כצ״ל והס"ד:

ד״ה ועשה כו׳ ולגירסא זו מוקי ברישא לעכב בשינוי קדש כו׳ (ור״ל דהא דמשני ר׳ יונה שיהו כל עשיותיו לשם חטאת א״כ אשכחן עיכובא בשינוי קדש ולמצוה כבר למדנו מחטאת חלב וק״ל):

בא״ד ולגירסא זו לא צריכינן תו לקרא דלעיל עכ״ל ר״ל דהא כל עשיות נתרבו מחטאת חטאתו ק״ל:

ד״ה מנחתם ונסכיהם כו׳ לאו מהאי קרא נפקא כצ״ל והס״ד וכוונתם דלאו מהאי קרא דמנחת מנחתו דנזיר נפקא הא דאמר מר מנחתם כו׳ דקרבי בלילה ואפילו למחר אלא ה״פ כי היכי דיליף מר מומנחתם ונסכיהם בשאר קרבנות ה״ה יליף לה רבינא בנזיר ג״כ וכמו שפירש״י א״נ דצ״ל לא אהאי קרא קאי והיא היא ועיין עוד בתוספות דמנחות דף ג׳ סוף ע״ב ד״ה חטאת קרי כו׳ ולדבריהם לשם קרוב להגיה לאו מהאי קרא לחוד נפקא וע״ש וראשון נראה יותר ואתה המעיין תבחר הטוב בעיניך. ועיין עוד בתוספות דמנחות דף מ״ד ע״ב ד״ה מנחתם כו׳:

ד״ה הלכך מצוה כו׳ אשר יזה מדמה כו׳ לר״ש בריש מס׳ מנחות (ר"ל בתחילת הסוגיא ולבסוף יליף לה מההיא ע״ש) מי גמירי מהדדי הס״ד:

הגהות

גמרא אשכחן כו׳ בין למצוה כו׳ לעכב לעכב בשינוי קודש ושאר עבודות בשינוי בעלים כו׳ כצ״ל. וכן הוא בג' של קלף. ובס״א אשכחן שינוי קדש שינוי בעלים מנלן אמר רב הונא בר״י דר״י חטאת חטאתו והשאר יש למוחקו דרש״י ל"ג לה וכן הוא בג' ש״ק אכן התוס׳ גרסי לה.

ואכתי מי ילפא מהדדי כצ״ל:

רש״י ד״ה וכפר כו׳ מתרבי׳ ליה הס״ד:

ד״ה אשכחן למצוה כו׳ כל הזבחים אין ה״נ כו׳ הד״א.

ד״ה חטאת חטאתו כו׳ בה לשם בעלים כצ״ל.

ד״ה אשכחן מצוה כו׳ מצוה ועיכוב בשינוי כו׳ (הד״א) הכל לעכב הס״ד:

ד״ה בכל עבודות כו׳ ביה לעכב מנלן הס״ד:

ד״ה שיהו כו׳ והאי לעכובא הס״ד:

ד״ה ה״ג בס״א אשכחן שינוי קדש שינוי בעלים מנלן הס״ד:

ד״ה אמר ר״ה כו׳ בא״ד. הרי לך מצוה ועיכוב כו׳ כצ"ל.

ד״ה ההוא מיבעי ליה כו׳ בלילה ואפילו למחר כו׳ הד״א

ד״ה מי גמרו כו׳ דתמצא לומר כו׳ משום דשכיחא טפי כצ״ל:

ד״ה שכן כרת כו׳ תרווייהו למצוה איצטריכו כצ״ל והס״ד:

ד״ה ואשכחן כו׳ בשאר חטאת הס״ד:

ד״ה שאלה וכו׳ מן הקרבן הס״ד.

ד״ה שכן אין באין בדלות גרסינן כו׳ הד״א: להביא עוף הס״ד:

ד״ה והנך קראי לעכב ובשלמים מה כו׳ הד״א:

ד״ה. אשכחן חטאת כו׳ אותה לחטאת בסתם כו' הד״א כי תחטא וגו׳ הס״ד:

ד״ה חטאת כו׳ דשלח לך כו' כצ״ל:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

גמרא אלא אמר רבא אתיא מחטאת מצורע כו׳ אשכחן שינוי קודש שינוי בעלים מנ״ל אמר קרא וכפר על המטהר כו׳ נראה דלגירסת רש"י דבכל מקום מוקמינן הך קרא וכפר בזריקה מ"מ כיון דכבר ילפינן זריקה בש"ק וש"ב למצוה ולעכב מוקמינן שפיר וכפר על המטהר בשאר עבודות בש״ב כיון דכל עבודות אין פוסלים בשינוי בעלים אלא בזריקה שפיר נלמד מוכפר על המטהר ולא על מטהר חבירו בש"ב כל עבודות למצוה וכשלמים כפי׳ רש"י ואיצטרך כל הני קראי בש"ק כמו שפירשתי בגירסא קמייתא בתוס׳ ודוק ולגירסא אחרת מוקמינן הכי ועשה הכהן בש"ב וכפר על המטהר לעכב וכשלמים דלא חלקת וק"ל:

שם חטאת חלב מחטאת מצורע לא ילפינן כו׳ חטאת מצורע מחטאת חלב לא ילפינן כו׳ יש לדקדק אמאי מהדר תלמודא דלא ללמוד חטאת מצורע מחטאת חלב אף אם היה גמרינן חטאת מצורע מחטאת חלב מוקמינן קרא דמצורע לעיכובא מ"מ חטאת חלב לא ילפא מיניה ואיצטרך ללמוד מהקישא ויש לישב דהש"ס מהדר דאף במצורע אין ללמוד מקרא לעכובא אלא מהקישא וק״ל:

תוס׳ ד"ה זריקה כו׳ וי"ל דהכי קאמר לקמן אשכחן חטאת חלב כו׳ ושאר נילף כדאמרינן לעיל מה שלמים לא חלקת כו׳ וקבלה נמי לא הוצרך כו׳ יש לדקדק מאי דוחקם לומר דפריך מכח לא חלקת כיון דסברי דילפינן שינוי בעלים בחטאת חלב משמיעת קול א"כ הוא הדין דנילף שינוי קודש בחטאת חלב משמיעת קול ופריך הכי אשכחן חטאת חלב דשחיטה וקבלה כתיב ביה וזריקה ילפינן משמיעת קול בשינוי קודש ובשינוי בעלים אבל שמיעת קול מנ"ל דלא יוכל למילף מחטאת חלב וק"ל:

בא"ד ושינוי בעלים בחטאת חלב נגמר משמיעת קול נראה כוונתם דלפי האמת דאתי במה הצד קשה לשתוק וכפר עליו בחטאת דשמיעת קול ונילף הכל במה הצד לכן פירשו דשינוי בעלים בחטאת חלב ילפינן משמיעת קול וא"כ אף לפי האמת איצטרך קרא בשמיעת קול דנילף מיניה חטאת חלב אבל לא ניחא להו למילף מה שלמים לא חלקת בין ש"ק ובין ש"ב למצוה אף חטאת חלב לא תחלוק בין ש"ק ובין ש"ב לעכב חדא כיון דבשינוי קודש גופי׳ היה איצטרך ללמוד עיכוב בכל עבודות משלמים דמה שלמים לא חלקת כו' א״כ תו אין ללמוד שלא תחלוק אף בשינוי בעלים ועוד דמדגלי רחמנא קרא בחטאת מצורע ללמוד שינוי בעלים דלא ילפינן משלמים דבר זה שלא תחלוק בש"ק ובש״ב לעכב אבל עם כל זה לא הועילו כלום בתירוצם ותמיהת התוספות במקומה עומדת דאיך נלמוד ש"ב בחטאת חלב משמיעת קול דשם גופי׳ לא פסיל רק בזריקה ומנ"ל בכל ד׳ עבודות ש"ב לעכב אלא דילפינן משלמים דלא חלקת וא״כ אף בזריקה מוכרח אני לומר לא חלקת א"כ מאי פריך על שמיעת קול מנ"ל דילמא ה״נ נימא לא חלקת ותמיהת התוס׳ קיימת כו׳ אבל בשמיעת קול מיירי בחטאת קרבנו כצ"ל מ"ו הב"ז כתב בספרו וז"ל ומדברי רש״י ד"ה אמר רב הונא לא משמע כן דגם בזריקה אמרינן הקישא דלא חלקת ויש לדחות דהתם עכ״פ ילפינן בשינוי בעלים בכולן למצוה וא"כ ה"ה לעכב משא"כ כאן ודוק עכ״ל וקשה לי דהא אף בחטאת דשמיעת קול ילפינן למצוה מהקישא משלמים דכולהו חטאת ילפינן מהיקשא דשלמים כמו שכתבו התוספות בע"ב ד"ה ה"ג בסוף דבריהם:

ד״ה ועשה את חטאתו כו׳ כן גירסת הקונטרס ולגירסא זו מוקי ברישא לעכב בשינוי קודש ונראה לי דלגירסא זו צריכין אנו לומר דאי לא היה לנו לימוד למצוה בש"ב לא הייתי יכול למילף מה שלמים לא חלקת בין זריקה לשאר עבודות אף חטאת לא תחלוק לעכב בין זריקה לשאר עבודות משום כיון דעדיין לא אסיק אדעתי׳ מהקישא והכי יליף בכולה שמעתין רק במה מצינו וא״כ איכא למיפרך כדפרכינן בדף ד׳ ע"ב דמה לשלמים שכן טעונים סמיכה תנופה וחזה ושוק וע"כ מהדרינן ללמוד תחילה למצוה בש״ב וא"כ כיון דלמצוה שוה לשלמים וע"כ חומרא זו אינה חומרא וא"כ שפיר ילפינן השתא במה מצינו משלמים מה שלמים לא חלקת אף חטאת לא תחלוק ובזה ניחא מה שהוקשה לתוספות לגי׳ אחרת וז"ל ולגירסא זו תו לא צריכינן לקרא דלעיל בזריקה משמע דלגירסא קמייתא איצטרכו כל המקראות אף דלכאורה קשה אף לגירסא קמייתא דלמה ליה לימוד בקבלה לשם חטאת תיפוק ליה מכח דלא חלקת אבל לפי דברינו ניחא דאיצטרך כל המקראות דהא לגירסא זו מוקי ברישא לעיכוב בשינוי קודש והדר למצוה בשינוי בעלים וא"כ אי לא נכתב קרא בכל עבודות בחטאת חלב הייתי יליף בחטאת נזיר מתחילה ועשה את החטאת למצוה בשינוי קודש בכל עבודות וחטאת חטאתו הייתי מוקי לעיכוב הכל בשינוי קודש וא"כ הא דכתיב בחטאת חלב ושחט אותו לחטאת הייתי אומר דלגופיה לא צריכא דנילף הכל מחטאת נזיר והייתי ~לומר~ {פנים מאירות: אומר} אם ענין לזה אתי לשינוי בעלים וא״כ לא הייתי יליף ש"ב רק בזביחה וזריקה לעכב אבל קבלה והולכה לא היה אשכחן אפילו למצוה ולא הייתי יכול למילף משלמים דלא חלקת כיון דלא אשכחן אפילו למצוה ולכך איצטריך אף בקבלה אם כן תיתי מהי תיתי סוף כל סוף נשמע מצוה בכל עבודות בשינוי בעלים ועיכובא בזריקה וילפינן משלמים דלא חלקת ודוק:

בא״ד ולגירסא זו תו לא צריך לקרא דלעיל בזריקה ר"ל עליו וגם חטאת חטאתו אבל מ"מ איצטרך לגופיה ללמוד למצוה בזריקה בשינוי קודש דאי לא נכתב כלל הייתי מוקי בחטאת נזיר ועשה אותו וגומר למצוה בשינוי קודש וחטאת חטאתו למצוה בשינוי בעלים דלגירסא זו מוקמינן מתחילה על שינוי בעלים קודם עיכובא בשינוי קודש ושחיטה וקבלה דכתיבי בחטאת חלב הייתי מוקי לעכב ושאר עבודות הייתי יליף משלמים דלא חלקת אבל בשינוי בעלים לא היה לנו לימוד לעיכוב. ואין לומר דהשתא נמי נימא איפכא זה אינו דא״כ קשה לישתוק בזריקה ונילף מכח לא חלקת אבל השתא אינו קשה דלא לכתוב קבלה דזה קשה אף לפי האמת. ולכך איצטרך לגופיה בזריקה בש"ק בחטאת חלב ומיניה ילפינן בחטאת נזיר למצוה וע״כ קרא אתי למצוה בשינוי בעלים וחטאת חטאתו לעיכוב בין בשינוי קודש בין בשינוי בעלים כמו דילפינן לעיל מהוא וא"כ לא איצטרך כלל למצוה ולעיכוב בשינוי בעלים ואף דהאי קרא כתיב בחטאת דשמיעת קול ואיצטרך לגלות בשינוי בעלים דלא יוכל זה לילף מחטאת חלב ונזיר דאין באים בדלות מ"מ השתא לא קמה ליה עדיין הך פירכא ודוק:

בא"ד דעיקר מילתא לא איתמר אההיא ר״ל כיון דקושיות שוים כמו כן היה לתרץ רב הונא גופיה תירוץ זה אלא על כרחך משום דלא קשה קושיא זו לבסוף וק"ל:

ד"ה מנחתם ונסכיהם כו׳ הילכך מצוה משלמים כו׳ למה לי למכתב בחטאת חלב עיכובא בכל עבודות ליכתוב בחדא נימא מה שלמים כו' אין להקשות כיון דאף עיכובא נלמד משלמים בהקישא א״כ איך נלמד שאר חטאת במה הצד הלא דבר הלמד בהיקש אין חוזר ומלמד בבנין אב כמו שהקשו התוספות בד"ה ה"ג יש לומר דהיינו לומדים עיכובא עבודה אחת ואח"כ הייתי יליף חטאת דשמיעת קול משלמים דלא חלקת וק"ל:

בא"ד וא"ת מנ"ל בחטאת נזיר עיכובא כו׳ ולא ניחא להו דנילף משלמים דמה שלמים לא חלקת בין ש"ק לש״ב למצוה אף בחטאת נזיר לא תחלוק בין

ש"ק לש"ב לעכב דא"כ לשתוק גם במצורע קרא בשינוי בעלים וק"ל:

ד"ה ה״ג הקשה ר"ת כו׳ ותירץ כיון דדלי דלות פסולה שלא לשמו ומפיק לה מדכתיב כי חטאת היא אין סברא כו׳ וקשה א"כ לעיל דפריך יש להקשות בפשיטות היה להם להקשות על תירוץ ר״ת דלמה לי למילף במה הצד מכלהו לילף רק מחטאת חלב ונזיר דמאי פרכת מה לצד השוה שכן אין באים בדלות הלא אף בדלי דלות פסול שלא לשמו ואין סברא שיגרום בעשירות להיות כשרין או נילף מחטאת חלב ומצורע דמאי פרכת דמה להצד השוה שאינם בשאלה הלא דלי דלות ישנו בשאלה ואפילו הכי פסול שלא לשמו ואף אם נאמר דהאמת כן היא דלר״ת נילף או מחטאת חלב ומצורע או מחטאת חלב ונזיר מ"מ קשה לי דלמה לי למילף במה הצד נילף מדלי דלות גופיה אלא ע״כ דאם היינו אומרים דבעשירות כשרים שלא לשמה הייתי אומר חטאת היה בדלי דלות שהוא כחטאת עשירות שכשרות שלא לשמה וכ"ת לשתוק וי״ל דאיצטרך דעכ"פ בזריקה הוא פסול ונילף מנחת חוטא שיפסול גם באחד מד׳ עבודות שדומה לזריקה דהיינו הקרבה שהיו ד׳ עבודות במנחה וכן בחטאת עוף וצ״ע:

רש״י ד"ה ואם מן הצאן קרבנו לאו קרא יתירא קא דריש כו׳ אף דלזבח קרא יתירא כמו שפירש רש״י למטה מ״מ לא היה ניחא לי לומר דילפינן מזה דאם כן קשה דילמא שלמים אין מידי אחרינא לא וליכא למימר תירוץ הגמרא דזבח אתי לרבות מותר פסח וזה פשוט גדול אבל לפי דברי התוספות ד״ה ואם מן הצאן דניחא להו דדריש מיתורא דקרא י״ל דזבח ושלמים תרווייהו מיותרים וק״ל ואף אם נכתב שלמים הייתי מוקי במותר פסח וזבח אתי לרבות כל זבח:

ד״ה ה״ג אי הוי כתיב לשלמים וזבח לא ניחא לרש"י גירסא זו שלפנינו אי הוי כתיב לזבח ושלמים דאם כן מאי פריך המקשה לבסוף דקאמרינן אלא לזבח ריבוי הוא ופריך אימא כל דשחיט להוי כוותיה מאי פריך הא כבר תירצו דאי הוי כתיב לזבח ושלמים כדקאמרת אבל השתא דכתיב זבח שלמים כל דשחיט להוי שלמים אלא דהיה קשה דילמא דרשינן בכלל ופרט והשתא דדחו זה מ״מ תירוץ ראשון הוא אמת ולכן גרס אי הוי כתיב לשלמים וזבח ולכן איצטרך להאריך בפירושו למטה בד"ה אלא לזבח רבוי הוא וז"ל אבל לזבח השלמים שני תיבות דבוקות הן כאלו כתיב לזבוח שלמים ר"ל לשחוט שלמים וקרא יתירא בעלמא הוא ר״ל דמ״מ קרא יתירא הוא דהוי מצי למכתב רק לשלמים וע״כ אתי לרבות שאר זבחים אלא דלא מצי למכתב וזבח אחר שלמים דהם שני תיבות דבוקות ומ״מ ריבוי הוא וכמאן דכתיב לשלמים וזבח דמי. ואתי לרבות אחר המיעוט ואין דורשין ברבוי ומיעוט אבל לגירסא אי הוי זבח ושלמים אין לומר דהשתא הוי כמאן דכתיב זבח ושלמים מ״מ קשה קושית הגמרא כיון דזבח רבוי הוא ושלמים מיעוט א״כ שלמים אין מידי אחרינא לא. ולכך פריך שפיר המקשה כיון דכמאן דכתיב לשלמים וזבח דמי אימא כל דשחיט לה להוי כוותיה כל זה נראה לי ברור ונכון והוכרח להאריך בפירושו אבל אין להקשות איך עלה על דעת המקשן להקשות כל היכא דשחיט ליהוי כוותיה דלפי זה לישתוק משלמים לגמרי די"ל דאיצטרך דאי לאו שלמים רק זבח הייתי מוקי שכשר שלא לשמו בשאר ימות השנה אך דינו כפסח כמו שאר קדשים כשרים שלא לשמה כן פסח כשר בשאר ימות השנה ואיצטריך שלמים ללמוד לכל מה דשחיט לה ליהוי כוותיה ובדרך זה נדחו דברי התוספות במה שהשיגו על רש״י ודברי רש״י כנים ואמתים לאמתה של תורה:

ד״ה הגהה בשאר ימות השנה כו' ומיהו איכא למ"ד בסוף אלו דברים דבעי עקירה כצ״ל לפי מ״ד זה מיירי אף אחר הפסח דכל זמן דלא עקר ליה הוי פסח ופסול לשמן:

ד"ה ואם מן הצאן קרבנו כו' ונראה דמיתורא דריש דלא הוי צריך למכתב לזבח השלמים דאשלמים קאי יש להקשות מאי פריך בגמרא מתקיף ליה רב חנא בגדתאה והא מדכתיב אם כבש אם עז מכלל דלאו במותר פסח כתיב דאי במותר פסח הוא מיותר קשה אלא מאי בשלמים כתיב נמי קרא מיותר דלמה למכתב לזבח השלמים ויש לישב וק״ל:

ד"ה ברוך כבר כתבתי דאין לאלו דברים צורך וצדקו דברי רש״י:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

ולקח הכהן. לשון קבלה הוא: וכפר. היינו בזריקה הולכה לא אצטריך קרא דבכלל קבלה היא מתרביא ליה: אשכחן למצוה כו'. ואי קשיא מצוה מהיקשא דזאת התורה משלמים אתיא כשאר כל הזבחים אין הכי נמי ומסקנא מהתם יליף לה לקמיה ומעיקרא הוא דמהדרינן דנכתבו כולהו בגופיה: כדאמר רב הונא כו'. לקמן בשמעתין: חטאתו. וכפר עליו הכהן מחטאתו (כשזרק דמו לשמו חטאת חטאתו) מדהוה ליה למכתב מחטאת וכתיב וי''ו יתירא למדרש בה לשם בעלים: אשכחן מצוה בשנוי קדש. בכל עבודות וזריקה אשכחן בה מצוה ועכוב בשנוי בעלים דהאי מחטאתו נמי בזריקה כתיב שהיא הכפרה: לעכב בכל עבודות בשנוי קדש. שלא למדנו לאחד מהן ושאר עבודות לבד מזריקה בשנוי בעלים בין למצוה בין לעכב מנלן: שיהו כל עשיותיו לשם חטאת. ולמצוה לא אצטריך קרא דהא נפקא לן משאר חטאות והאי לעכובא: [ה''ג בס''א] אשכחן שנוי קדש שנוי בעלים מנלן: אמר רב הונא כו'. גבי נזיר כתיב ועשה את חטאתו ואת עולתו הרי למצוה וכשלמים מה שלמים לא חלקת בהן בין זריקה לשאר עבודות בשנוי בעלים למצוה אף חטאת לא תחלק בין זריקה לשאר עבודות לעכב הרי לך מצוה ועכוב בין בשנוי קדש בין בשנוי בעלים כך נ''ל וכן יש לפרש גבי חטאת מצורע לקמן נ''ל: ולרבינא. דלא קשיא ליה אלא עולת עולתו מנחתו ונסכו דכתיבי נמי גבי נזיר אמאי לא קשיא ליה: ההוא מיבעי ליה. כי היכי דדרשינן לכל מנחתם ונסכיהם בלילה ואפי' למחר שיוכשרו לבא למחר לבא בלילה הכי נמי דרשינן להאי ועשה את מנחתו כל זמן שיעשנו הוא קרוי מנחתו ונסכו של זה אע''פ שלא קרבו עם זבחו: מי גמרי. שאר חטאות וחטאת נזיר מהדדי דתמצי לומר חד למצוה וחד לעכב סתם חטאת קרי חטאת חלב משום דשכיחא טפי: שכן כרת. מכפרת על חייבי כרת אלמא לא גמרי מהדדי וכיון דלא גמרי מהדדי תרווייהו למצוה אצטריכו: ואשכחן שנוי קדש. ולעכב דהא נפקא לן מצוה לעיל בשאר חטאות: וכפר על המטהר. סיפיה דועשה הכהן את החטאת הוא ועל המטהר אכולהו עשיות קאי: ותיתי מהנך. נזיר ומצורע: שאלה. נזיר נשאל לחכם ועוקר נזירתו ופטור מן הקרבן: שכן אין באין בדלות גרסינן. שאין חטאות יורדות בעניות להביא עוף: והנך קראי לעכב. וכשלמים מה שלמים לא חלקת בהן למצוה אף חטאת לא תחלוק בו לעכב וכיון דכתיב עכובא בזריקה אתיא להו לכולהו עבודות בהך דרשא מהיקשא דשלמים: אשכחן חטאת חלב דכתיב ביה לחטאת. ושחט אותה לחטאת בסתם חטאת כתיב אם נפש כי תחטא וגו':

זריקה מנלן מוכפר עליו הכהן מחטאתו. הרבה יש תימה דהני קראי דשחיטה וקבלה ושחט אותה לחטאת ולקח הכהן כתיבי בסתם חטאת כגון חטאת חלב בפרשת ויקרא גבי כשבה והאי קרא דוכפר עליו הכהן מחטאתו כתיב בחטאת דשמיעת קול וביטוי שפתים אבל בחטאת חלב לא כתיב מחטאתו אלא על חטאתו כתיב ובתורת כהנים באותה פרשה עצמה דחטאת חלב דריש מקרא דמחטאתו אע''ג דלא כתיב בההיא פרשתא וזהו תימה דשביק קרא דעל חטאתו דכתיב בההיא פרשתא ושמא משום דעל חטאתו לאחר הקטרת אימורים הוא דכתיב אבל תימה דלקמן משמע דכל הני קראי דהכא בחטאת חלב כתיבי דקאמר אשכחנא חטאת חלב אבל חטאת דשמיעת קול וביטוי שפתים מנא לן וי''ל דהכי קאמר לקמן אשכחנא חטאת חלב עכובא שחיטה וקבלה בשנוי קדש ושאר עבודות נילף כדאמר לעיל מה שלמים לא חלקת בין זביחה לשאר עבודות למצוה אף כאן לא תחלוק לעכב וקבלה נמי לא הוצרך לכתוב אבל שמיעת קול מנא לן דאע''ג דכתיב ביה וכפר עליו מחטאתו ודרשינן לעיל לשם חטאת היינו שנוי קדש בזריקה ולא חלקת לא נימא בזריקה לפי שהיא עיקר כפרה ושנוי בעלים בחטאת חלב נגמר משמיעת קול דליכא פירכא וי''מ דמחטאתו דקאמר היינו בשעיר נשיא דכתיב ביה נמי מחטאתו וקאי גם אחטאת חלב וקשה דכתיב לאחר הקטרת אימורים נראה לי ברו''ך. ועוד נ''ל דלא הוה מצי למדרש מוכפר על חטאתו אשר חטא דכתיב בחטאת חלב משום דהכי קאמר על פשעו אשר חטא (ולא בשמיעת קול מיירי בחטאת קרבנו) ולא משעיר נשיא דכתיב מחטאתו ונסלח לו והיינו מפשעו וחטאתו שלו ונסלח לו אבל בשמיעת קול לא כתיב זה ולא זו אלא מחטאתו היינו מקרבנו. ברו''ך: וזריקה בשנוי בעלים בין למצוה בין לעכב. תימה דמהאי קרא וכפר עליו הכהן מחטאתו דרשינן תרווייהו זריקה בשנוי קדש ושנוי בעלים ואם כן מחטאת חטאתו תיפוק ליה נמי עכובא בשנוי קדש כמו בשנוי בעלים דאתרווייהו קאי: ועשה את חטאתו שיהו כל עשיותיו לשם חטאת אשכחנא שנוי קדש שנוי בעלים מנ''ל אמר רב הונא בריה דרב יהושע חטאת חטאתו. כך גירסת הקונטרס ולגירסא זו מוקי ברישא לעכב בשנוי קדש קודם שנעמיד למצוה בשנוי בעלים באם אינו ענין ואינו משמע כן בכולי פירקא לעיל גבי שלמים ופסח דקאמר אשכחנא שנוי קדש שנוי בעלים מנא לן ומוקי ברישא בשנוי בעלים באם אינו ענין קודם שיעמיד קרא לעכב ומיהו י''ל דשאני הכא דכבר אשכחנא קרא לזריקה בשנוי בעלים ואית ספרים דגרסי אם אינו ענין לשנוי קדש דנפקא ליה מהתם תניהו ענין לשנוי בעלים אשכחנא למצוה לעכב מנא לן אמר רב הונא בריה דרב יהושע חטאת חטאתו ולגירסא זו לא צריכינן תו לקרא דלעיל בזריקה וניחא נמי הא דגרסינן לעיל כדאמר רב הונא בריה דרב יהושע חטאת חטאתו דמשמע דעיקר מילתא לא אתמר אההיא והיינו משום דלבסוף לא קיימא: מנחתם ונסכיהם בלילה מנחתם ונסכיהם אפי' למחר. לאו מהאי קרא [קדריש]: הילכך מצוה משלמים והנך קראי לעכב. וא''ת למה לי למכתב בכולהו לכתוב בהך ואינך כולהו אתו מדכתיב זאת תורת החטאת תורה אחת לכל החטאות כדלקמן בשמעתא דמבוג ויש לומר דבמסקנא