זבחים כא ע"א

דף כא - א

ומדייקת הגמרא: והא פרה אדומה, דטמויי מטמינן ליה לכהן העובד בה לאחר שקידש ידיו ורגליו, דתנן: מטמאין היו את הכהן השורף את הפרה [בטומאת שרץ, שיש לה טהרה בטבילה בו ביום], ומטבילין אותו לאחר מכן, והיה אותו כהן השורף את הפרה טמא טומאת טבול יום. ועשו כן כדי להוציא מלבן של צדוקים, שהיו אומרים שאין הפרה נעשית בטבול יום אלא אך ורק במעורבי שמש, שכבר שקעה שמשם ונטהרו לגמרי, היתה נעשית!

ושמע מינה שקידוש ידים ורגלים לא פסלה בה טומאה, שהרי טמאוהו אחר שקידש ידיו ורגליו, ובכל זאת הוא טובל מיד, וחוזר לעבודתו מבלי שיצטרך לקדש ידיו ורגליו פעם נוספת ^[1].

ודחינן: שאני פרה מיתר הקדשים, הואיל וטבול יום כשר בה לעבודה, לא פסיל בה טומאה בקידוש שלה, מה שאין כן שאר הקדשים, שטבול יום פסול בהם, לכן גם טומאה פוסלת בהם את הקידוש ידים ורגלים שלהם ^[2].

ותמהה הגמרא: אי הכי, שחלוק דין קידוש ידים ורגלים בפרה משום שטבול יום כשר בה, למה לי כלל דמקדש לידיו ורגליו? והרי אין קידוש ידים ורגלים שלה כשאר קידוש לעבודה של קדשים!?

ומתרצינן: כעין עבודה בשאר הקרבנות בעינן לעשות את עבודת הפרה, ולפיכך צריך גם לקדש ידיו ורגליו לפני עבודתה.

איבעיא להו: מהו לקדש ידיו ורגליו על ידי הטבלתם בתוך הכיור? ^[3] האם משמעות הכתוב "ורחצו אהרן ובניו ממנו" היא שרק ברחיצה של מים היוצאים ממנו אמר רחמנא, ולא על ידי טבילה בתוכו ^[4], או דילמא יכול לקדש ידיו ורגליו אפילו בטבילה בתוכו? ^[5]

אמר רב נחמן בר יצחק, תא שמע: כהן שקידש מחוץ לעזרה, או שטבל כל גופו במי מערה הכשרים לטבילה אך לא קידש ידיו ורגליו מהכיור או מכלי שרת אחר, ועבד - עבודתו פסולה!

ודייק רב נחמן בר יצחק שפסולו הוא דוקא משום שטבל במי המערה ולא קידש ידיו ורגליו במי הכיור, הא טבל ידיו ורגליו בתוך מי כיור, שהוא דומיא דטבל כל גופו בתוך מי מערה, ועבד - עבודתו כשירה! כי אם נאמר שעבודתו פסולה, למה נקט "טבל כל גופו במי מערה", והרי אפילו טבל ידיו ורגליו במי הכיור עבודתו פסולה. אלא שמע מינה, שהחסרון בטבל במי מערה הוא רק משום שהם לא מי כיור, אך אם יטבול במי הכיור, הרי זה נחשב לקידוש ידים ורגלים!

ודחינן: לא. לעולם אפילו אם טבל ידיו ורגליו בכיור כמו שטבל במי המערה אין זה נחשב לקידוש. ומה שנקט "טבל במי מערה", כי מי מערה איצטריכא ליה לתנא להשמיענו שאינם מקדשים. שלא תאמר קל וחומר - אם כל גופו טובל בהן ונטהר בהן מטומאת גופו משום מעלתם שהם מים שאינם שאובים, ידיו ורגליו לא כל שכן שיתקדשו אם יטבלם במי המערה [ואינו כמטביל במי הכיור שאינו מקדש, כי הם מים שאובים], לפיכך נקט תנא "או שטבל במי מערה", להשמיענו שאינם מועילים לקדוש ידים ורגלים על אף שמועילים לטהרת כל הגוף ^[6].

אמר רבי חייא בר יוסף: מי כיור נפסלין בלינה בשני זמנים נפרדים, האחד בשקיעת החמה, והשני כאשר עולה עמוד השחר.

בשקיעת החמה, נפסלים כל "מתירי" הקרבנות שלא נעשתה בהם עבודתם במשך היום. והיינו, אם לא נעשו כל עבודות הדם או הקומץ, שהם מתירי הקרבן לאכילה ולהקטרה, ושקעה החמה, נפסלו המתירים שנותרו, ואין הם ראויים עוד לעבודה. אך איברי הקרבנות שנותרו, שאינם "מתירי הקרבן", הרי הם מוקטרים גם במשך הלילה, עד עמוד השחר ^[7].

שני הזמנים הללו, שקיעת החמה ועלות השחר, הם גם הזמנים שבהם נפסלים מי הכיור, אך הפסול אינו פסול מוחלט אלא הוא תלוי ביחס לעבודה שמקדשים לפניה את הידים והרגלים.

ביחס לעבודת ה"מתירים", נפסלים מי הכיור מיד עם שקיעת החמה, כמתירין עצמן, שנפסלים בשקיעת החמה.

ולכן, גם אם ישקיעו את הכיור לפני עלות השחר בבור המים, ולכן לא יפסלו המים שבכיור מצד לינה אפילו כשעלה עמוד השחר, אלא הם ימשיכו להיות ראויים לקדש בהם גם למחר לצורך עבודת הכהנים בהקטר אימורין למחר, בכל זאת, יחול פסול במים לגבי זה שלא יהיו אותם המים ראויים לקדש בהם את הידים ורגלים לצורך עבודה במתירים למחרת בבוקר. ופסול זה של המים לגבי קידוש ידים ורגלים לעבודה במתירין, חל מיד בשקיעת החמה, כיון שאז נפסלים המתירים עצמם, בשקיעת החמה.

אך ביחס לעבודת אברים המוקטרים במשך כל הלילה, לא נפסלים מי הכיור עד שיעלה עמוד השחר, אלא הרי הם כאברים עצמם, שנפסלים רק בזמן עלות השחר. ^[8] ולפיכך, אם ישקעו את הכיור בבור המים לפני עמוד השחר, ויחזרו ויעלו אותו מהבור לאחר עמוד השחר, לא יפסלו מי הכיור בלינה מלקדש בהם לעבודה בהקטרת האיברים, אלא הם יהיו ראויים לקדש בהם ידים ורגלים לצורך עבודות הקטר חלבים גם ביום המחרת [אבל, כאמור, הם יהיו פסולים לקדש בהם ידים ורגלים לצורך עבודה ב"מתירים"]!

רב חסדא אמר: אף לעבודה במתירין אין נפסלין מי הכיור בלינה אלא בעמוד השחר, כאברין, שאינם נפסלין בלינה עד שיעלה עמוד השחר.

וטעמו של רב חסדא הוא, משום שפסול הלינה של מי הכיור הוא מחמת שהתקדשו בכלי שרת, וכל המתקדשים בכלי שרת נפסלים בלינה, וזמנה של לינה זאת הוא כשיעלה עמוד השחר.

ורבי יוחנן אמר: כיור, כיון ששקעו בבור לפני שקיעת החמה, שוב אין מעלהו מהבור עד שיעלה עמוד השחר למחרת, כדי שלא יפסלו מימיו בלינה.

והניחה עתה הגמרא שאין מעלין את הכיור בלילה אפילו לא לשעה קלה כדי לקדש ידים ורגלים לעבודת הקטר חלבים הנעשית בלילה, משום שבהעלאה הזאת יפסלו המים בלינה מיד, ולא יהיו ראויים אפילו לקידוש לצורך הקטר חלבים.

ובכך נחלק רבי יוחנן בין על רבי חייא בר יוסף ובין על רב חסדא, שהרי לרבי חייא בר יוסף המים הנשארים אחר השקיעה ראויים לקדש בהם להקטר חלבים ואברים, וכל שכן לרב חסדא.

והוינן בה: למימרא, שלדעת רבי יוחנן אם יעלו את הכיור מהבור לשעה קלה בלילה יפסלו המים בלינה, ולעבודת לילה, שהיא הקטר חלבים ואיברים, נמי לא חזי לקדש בהם, והאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן משמיה דאילפא - כיור שלא שקעו מבערב, מקדש ממנו לעבודת לילה, ולמחר אינו מקדש! ואם כן, נמצא שלדעת רבי יוחנן אין המים נפסלין לקדש לצורך הקטר חלבים ואברים אלא בעמוד השחר?! ^[9]

[וכעת הבינה הגמרא כי מה שאמר רבי יוחנן בשם אילפא ש"למחר אינו מקדש", ביאורו שאפילו אם ישקעהו בבור לפני עלות עמוד השחר יפסלו המים לעבודת המתירים למחר, משום הלינה בשקיעת החמה ביחס למתירים!]

ומתרצינן: מאי דאמר רבי יוחנן "כיור ששיקעו בבור לפני שקיעת החמה שוב אינו מעלהו", אין כונתו לומר שאם יעלהו בלילה יפסלו המים מיד ואפילו להקטר חלבים ואיברים. אלא בזה נמי סבר רבי יוחנן כרבי חייא בר יוסף שאינם נפסלים לעבודת הקטר איברים בלילה. ומה דקאמר "אינו מעלהו" הוא משום שאם יעלהו בלילה יפסלו המים לעבודת היום של המתירים, למחרת. אבל לעבודת הלילה של הקטר איברים, המוקטרים גם בלילה, חזי, ראויים אותם המים לקדש בהם, לפי שאינם נפסלים לעבודות הנעשות גם בלילה אלא אם היו מחוץ לבור בעלות עמוד השחר.

ופרכינן: ^[1] אי הכי, היינו דרבי חייא בר יוסף! ואם כן תימה, מה הוסיף רבי יוחנן באומרו "כיור כיון ששקעו, שוב אין מעלהו"?! ומשנינן: לא אמר רבי יוחנן שאינו מעלה את הכיור אחרי ששקעו משום שיפסל לעבודות היום של המתירים מדאורייתא, וכדברי רבי חייא בר יוסף. אלא לרבי יוחנן, גזירה היא מדרבנן שלא יעלה את הכיור מהבור משום שחששו חכמים שמא לא יחזור וישקיע אותו בבור באותו הלילה, ויפסלו המים בלינה בזמן עלות עמוד השחר.

ולפי זה שפיר נקט רבי יוחנן בלשונו לשון איסור ["שוב אינו מעלהו"], ולא נקט לשון פסול. כי לדבריו בהעלאה אינו נפסל, אלא שאסור להעלות שמא ישהה את הכיור עד לעלות עמוד השחר, ואז יפסלו המים בלינה.

ואילו רבי חייא בר יוסף נקט בדבריו לשון פסול [מי כיור נפסלין למתירין כמתירין], ולא נקט לשון איסור, כי הוא סובר שאין האיסור להעלות מצד גזירה בלבד שמא ישכח ולא יחזירנו, אלא עצם ההעלאה תפסול את המים מיד.

גמרא לעבודת לילה חזי א"ה היינו כו'. כצ"ל:

ברש"י בד"ה והא פרה כו' ושורפה אלמא כו' לה טומאה. הס"ד:

בד"ה א"ה כו' קידוש כשאר קידוש כו' :

ד"ה ה"ג כו' השחר כאיברים. הס"ד. ומ"ה מי כיור כו' לפסול עם עבודת כו' החמה כו' מי כיור כו' הכל דיבור אחד:

בד"ה לאיברים כאיברים כו' כמו שאיברים כו' לעבודת לילה. הס"ד: ומ"ה אף למתירין כו' ואם שיקעו כו' לעבודת היום הכל דיבור אחד:

ד"ה שוב אין כו' העלאתו ואתרוייהו פליג. הס"ד: ומ"ה לעבודת כו' חלבים. הס"ד:

ד"ה מאי אינו כו' קאמר לה שלא יפסלו כו' הכל דיבור אחד. ור"ל אינו מעלהו אף לעבודת לילה שלא יפסלו לעבודת היום ועיין כנ"ל:

בתוס' בד"ה מי כיור כו' באיזהו מקומן. הס"ד: ומ"ה כיור כו' משום אונס שינה כו' משמע להו שהיו ישינים בצפרא ולא עמדו משנתם בצפרא וע"ש:

בא"ד א"נ י"ל שהיה להם מים בכלי שרת אחר כו' . לא הבינותי זה דודאי קושיא לא היא מאין טבלו לתרומת הדשן דמים רבים בעולם רק מיד שמעלן פסולין לדעת המקשה א"כ מ"ש בכלי שרת אחר מכלי שרת דכיור דאין תלוי במי כיור נפסלין למתירין כו' רק העלאת לילה מן הבאר עושה לינה. ונראה דהא"נ אין כאן מקומו ושייך למטה בד"ה מאי אין מעלהו כו' אוא"ת ויפסול מימיו ומה בכך כו' ועיין. ואם נדחוק דקושיתם לא היה אמקדש לתרומת הדשן דכיון דלא אפשר בענין אחר שרי רק למה אינו מעלהו הא בלא"ה צריך להעלותו לתרומת הדשן ונפסלין המים של כיור לכל דבר ואהא אתי שפיר תירוצם של הא"נ. אבל אידך תירוצם ועי"ל כו' אין מקום לזה ודו"ק:
בסה"ד הא בלילה מחזי חזי. גם זה לא ידעתי היאך ניחא דא"ל הא בלילה חזי מקרות הגבר דא"כ אמאי צריך לקדש ביום ודו"ק:

בתוס' בד"ה כיור כיון ששקעו כו' דאין זריעה להקדש. הס"ד: ומ"ה כיור שלא כו' שקעו מעלהו לעבודת כו':

בתוס' בד"ה מאי אין מעלהו דקאמר לעבודת היום פי' כו' דר"י אית ליה גזירת שיקוע וכו' וי"ל דלא רצו כו' בתחלת הלילה או באמצעה וכו' זמן פסול מתירין של דם וקומץ כו'. ר"ל כיון שעתה היא זמן פסול של עבודת דם וקמיצה גופא קבעו ג"כ זמן שיקוע השתא אע"ג דלרבי יוחנן אינו פוסל למתירין אלא כאברים #(כ):

בא"ד שע"כ יש להן להעלותו כו' ולגזירת שיקוע ליכא למיחש. דכיון וכו' משקע ליה ולא דמי כו' וא"ת ויפסיל מימיו כו'. לר"ח בר יוסף דאית ליה נמי מצות שיקוע מאי מהני השיקוע הא מ"מ צריך להעלותו לתרומת הדשן ונפסל למתירין מאי אמרת דע"י כן יזכור וישקע אח"כ קודם עלות עמוד השחר מאי מרויחין בזה רק לאיברים ומי הוא שוטה וכו':

בא"ד לשומרן כשאר קדשים שלא יפסלו וכו' להו זריעה וצ"ל דהאי דפסלא להו לינה כו'. דהא דאמר אביי כו' וזה לשונו ומאי אינו כו' הכל דיבור אחד כצ"ל:

בא"ד (שייך לע"ב) רק בשקיעת החמה ובעמוד השחר וכו' . עיקר המכוון לתרץ קושית ויפסול מימיו ומה בכך לזה פי' דטעם שיקוע הוא שלא יטעה העולם #(ל) ויסברו כיון דמעלהו לאחר שקיעה א"כ למה שיקעו קודם שקיעת החמה ודאי שקיעת החמה הוא מכשירו לעבודת מחר עם עמוד השחר. ובשינויא גזירת שיקוע איכא בינייהו דהשתא אם מעלהו בלילה אינו פוסל לר"י #(מ) מפרשי שיסברו העולם ששיקועו בשקיעת החמה לבדו מתירו ועיין:

בא"ד כי אם להיות זכורין ע"י כן שיקוע דסוף הלילה שכשמצאוהו כו' כי אם יעלהו לאחר שקיעת החמה כו'. ר"ל אע"ג דמשום שמא ישכחו ולא יחזרו וישקעו ליכא למיחש דכיון שמצאו משוקע יחזרו לשקעו קודם עמוד השחר מ"מ יש לגזור שמא יאמרו שלהכשירו כו':

בא"ד שמא יאמרו שלהכשיר לעבודת מתירין למחר שיקעוהו בשקיעת החמה וכו' ופריך א"ה היינו דר"ח כו' שאנו צריכין אז לשקעו כדי כו'. ר"ל דצריך להשהותו בשיקוע שלא יאמרו שיקוע דשקיעת החמה הוא המתיר כדלעיל ושיקוע דשקיעת החמה גופא צריכא שיזכור שיקוע דסוף הלילה וק"ל:

בא"ד בשלמא לרבא דמוקי כו' הא כרבי דס"ל וכו' ולא כהאי דלא פשיט כו' כרבי קשיא דרבי אדרבי כו' ומצריך לשיקוע כדי לזכור כו' ומ"ש בהא דקאמר דכבר קידש מתחלת כו' ומ"ש התם דלא משקע ליה. הס"ד ומ"ה אי משקע ליה:

תד"ה כיור (הא'). ויש עוד טעם כו' טפי מבכולהו לילה כו'. כצ"ל:

גמרא ש״מ לא פסלה בה כו׳. ויש לדקדק דאכתי האיבעי׳ לא איפשט׳ דגבי פרה הוה מטמאינן ליה בטומאה דרבנן שהיו אחיו הכהנים נוגעים בו כמו שכתב תוס׳ שם ביומא וגם היה יודע שאין כהן אחר ראוי לעבודת פרה שהיו מפרישי׳ אותו שבעת ימים קודם שריפת הפרה ומ״ה לא מסח דעתי׳ אבל אם היה ניטמא בטומאה דאורייתא וכהן אחר יכול לעבוד עבודתו אכתי מיבעי׳ ליה דילמא אסוחי מסח דעתיה וצ״ע ויש ליישב:

שם לילה חזייא אי הכי היינו כו׳ כצ״ל:

רש״י ד״ה מי כיור כו' מהם לצורך כו' כצ״ל:

בא״ד עמוד השחר שעושה לינה כו׳ כצ״ל:

ד״ה לאיברי׳ כאיברי׳ כו' לילה הס״ד ואחר כך ד״ה אף למתירין כו׳ כאיברי׳ כשם כו׳ כצ״ל:

בא״ד בעמוד השחר ואם שיקעו קודם ע״ה מעט כשרים מימי׳ דקידוש עבודה מתירין הס״ד וכצ״ל וכ״ה בס״י ובד״ח נדפס בטעות:

ד״ה שוב אי מעלהו כו׳ ואתרוייהו פליגי הס״ד:

ד״ה מאי אינו כו' שבהעלאות הלילה כו' כצ״ל:

ד״ה אי הכי היינו דר׳ חייא ומה אינו כו׳ הד"א וכצ״ל. ובד״ח אינו מוגה:

תוס׳ ד״ה מי כיור כו׳ בשקיעת החמה כמו כו׳ כצ״ל:

ד״ה כיור כיון ששקעו כו׳. וי״ל בכהנים ישינים שניעורו בלילה כו'. פי׳ והיו עושים עבודת לילה וקידשו לעבודת לילה ומודה ר׳ דאין צריכים לקדש לת״ה שהוא קודם ע"ה:

בא"ד אי נמי י״ל שהיה להם מים בכ״ש אחר כו׳. פי׳ אע״ג דמרבינן לקמן מורחצו לרבות כ״ש לקידוש מ״מ אינו מקדש ליפסול בלינה כמו מי כיור:

בא״ד טפי מבכולהו כדפי׳ בקונטרס בסמוך כו׳ כצ״ל. פי׳ כיון דלא סגי בלאו הכי בת״ה וכפרש״י ע״ב ד״ה והאמר ר״י כו׳. ואפשר לומר הא דכתבו בתירוץ ראשון שהיה להם מים בכ"ש אחר כדי קידוש כו׳ דמשמע רק כדי קידוש של ת״ה ולא יותר משום דלא תימא כיון דהעלאת לילה פוסל המים מ״ל בכיור מ״ל בכלי שרת אחר מש"ה כתבו דמיירי שלא היה בכ״ש רק כדי קידוש של ת״ה ולקמן אסיקנא דאפי׳ בכ״ש בעינן שיהא בו כשיעור ד׳ כהנים ומ״ה לא היה מקדש ליפסל בלינה:

בא״ד דסבירא ליה למתני׳ דמקרות הגבר עד צפרא כו׳. פי׳ אף ע״ג דמתוך סוגיא משמע דהעלאות כל הלילה פוסל אפילו מקרות הגבר ועד צפרא אפ״ה ס״ל למתני׳ דלא פסלה מקרות הגבר ומעלהו לת״ה:

ד״ה כיור שלא שקעו כו' אפי׳ שקעו מעלהו ומקדש לעבודת כו׳ כצ״ל:

בא"ד משוקע בשקיעת החמה כו' כצ״ל:

בא״ד ניחא דנקט שלא שקעו כו׳. אף ע״ג דמתרץ לקמן דא״צ לקדש קאמר וכראב״ש ס״ל דאין לינה מועלת בקידוש אפ״ה מודה במי כיור דמצוה לשוקעו ומ״ה נקט שלא שוקעו דאם שקעו אין מעלהו לשאר עבודות עד ת״ה:

ד״ה מאי אין מעלהו כו׳ או שקעו והעלהו מקדש ממנו כו'. פי׳ העלהו קודם עמוד השחר מקדש ממנו כל הלילה:

בא״ד עד סמוך לעמוד השחר כדי שיהא יכולים כל הלילה לקדש לאיברים כו׳ כנ״ל. פי׳ כיון דע״כ צריך להעלותן לת״ה ועיקר גזירת שיקוע משום ע״ה היה להם להמתין עד סמוך לע״ה. בא״ד והדר משקע ליה ולא דמי למלעהו כו' כצ״ל:

בא"ד דפעמים שמקדשים הרבה כהנים כו׳. פי׳ דלא תימא נמי מי הוא השוטה שיכול לקדש קידוש גמור לכל העבודות שיקדש מכלי שרת שאינו מועיל אלא לאיברים מ״ה כתבו כיון שפעמים מקדשים הרבה כהנים מן הכיור בדוחק ובודאי יהא ניחא לו לקדש בריוח מכלי שרת:

בא״ד ושנים עשר כהנים היו מקדשין כו׳ כצ״ל:

בא״ד יהיו סבורים העולם שמשקעות אותן כו׳ כצ״ל:

בא״ד על ידי כך שיקוע דסוף כו׳ כצ״ל. פי׳ שישקעהו קודם ע״ה משום איברים ולא משום מתירים דנפסל למתירים בהעלאות הלילה לת״ה:

בא״ד דר' יוחנן גזר להשהותו בשיקוע דשקיעת החמה משום שיקוע שאנו צריכין אז לשקעו כו׳ כצ״ל. פי׳ דר"י גזר להשהות בשקיעות החמה שלא להעלותן עד שעת ת״ה כדי שידעו שהך שיקוע היה כדי להכשיר לאיברים ולא למתירים ולא יאמרו שהך שיקוע אינו להזכיר שצריך שיקוע אחר תרומת הדשן קודם עמוד השחר אלא להכשיר למתירים:

בא״ד לא גזר ופריך כו׳ כצ״ל:

בא״ד הא כר׳ דאיכא דס״ל דר״א בר׳ שמעון דלא פסלה לינה אפילו במי כיור כצ״ל:

בא״ד ולא כההוא דלא כו' כצ״ל:

בא״ד דקאמר דכבר קידש מתחלת עבודה כו' כצ״ל:

בא״ד ואין קשה לו אלא משיקוע מאי שנא הכי דמשקע ליה ומ״ש התם דלא משקע ליה הס״ד וכצ״ל ואחר כך ד״ה אי משקע:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

רש״י ד״ה ולמחר אינו מקדש קס״ד דאסור לקדש קאמר וכו׳ דליכא למימר למחר אינו מקדש שאינו צריך לקדש דא״כ מאי פריך דר׳ יוחנן אדר׳ יוחנן דהא ההיא דולמחר אינו צריך לקדש ע״כ ראב״ש היא דס״ל אין לינה מועלת בקידוש ידים ואפילו במי כיור וכמ"ד כמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו וההיא דכיור כיון ששקעו וכו׳ היא אליבא דרבי דס״ל יש לינה בקידוש ידים וכ״ש במי כיור לכך פי׳ דקס"ד דאסור לקדש הימנו קאמר ואע״ג דההיא מימרא כראב"ש היא כפירש"י לעיל אף להאי פירושא מ״מ פריך מינה שפיר כיון דהשתא ס״ל להמקשה דלא פליג ראב״ש ארבי אלא בקידוש ידים משום דניגבו ואין לינה על מי לחול אבל במי כיור מודה לרבי דלינה פוסלת בו וא"כ כמו דס"ל לראב״ש דדוקא לעבודת יום הוא שנפסל בשקיעת החמה אבל לא לעבודת לילה א״כ ה"ה לרבי דהא ל״פ במי כיור וא״כ קשיא דר״י אדר״י אבל קשה אמאי לא משני ליה מאי ולמחר אינו מקדש דאין צריך לקדש וכראב״ש וכדאוקי גמרא לקמן לפי גירסת רש״י ופירושו דהשתא ניחא דל"ק לן נמי היינו דר׳ חייא בר יוסף דהא ר׳ יוחנן מיפסיל העלאתו אפילו לעבודת לילה וי״ל דאה"נ דה״מ לשנויי הכי אלא דלא ניחא ליה להש״ס להעמיד סברא זו כדעת ר׳ יוחנן בס״ד דאפילו לעבודה לילה מפסיל דאין זו סברא דהקטרת איברים כשרה כל הלילה ואין לינה פוסלת בהן אלא בעמוד השחר ומי כיור נפסלין להן לקידוש משקיעת החמה ועוד קשה כל הני קשיי שהקשו התוס׳ להאי סברא ולא ניחא ליה בהני שנויי דחיקי דמתרצי ודוק אבל אכתי יש לדקדק אמאי לא פי׳ רש״י דטעמא דאסור לקדש הימנו למחר הוא משום דנפסל בעמוד השחר אבל שקיעת החמה אינה פוסלת אפילו לעבודת יום והשתא פריך שפיר דר״י אדר״י דהכא קאמר כיור ששקעו וכו׳ דמשמע דאפילו לעבודת לילה שקיעת החמה פוסלת והכא קאמר ולמחר אינו מקדש משום דנפסל בעמוד השחר אבל שקיעת החמה אינה פוסלת אפי׳ לעבודת יום וי״ל דא״כ מאי משני מאי אינו מעלהו דקאמר לעבודת יום וכו׳ דאכתי תקשי מעבודת יום וא״ת והמקשה אמאי לא פריך הכי י"ל משום דאיכא למידחי דלעולם איירי ששוקעו קודם עמוד השחר והא דולמחר אינו מקדש משום דנפסל בשקיעת החמה לעבודת יום ולכך ל"ק דר״י אדר"י מעבודת יום אבל אכתי קשה אמאי לא פריך דר״י אדר״י מהא דאמר ר״י קידש ידיו לתרומת הדשן למחר אין צריך לקדש וכו׳ אלמא דלילה אינו פוסל אפי׳ לעבודת יום וליכא לאוקמא כראב"ש דהא השתא קס״ד דמקשה דראב״ש לא פריך ארבי במי כיור וי״ל משום דיש להשיב הא דקידש ידיו לתרומת הדשן אינו מן הכיור אלא שהיה להם מים בכלי שרת אחר כדי קידוש של תרומת הדשן שאין חל עליו לינה כמ״ש התוס׳ א״נ דמקרות הגבר עד צפרא לא פסלה לינה אפי׳ במים עצמן כמ"ש התוס' ודוק:

תוס' ד״ה כיור כיון ששיקעו וכו׳ ומיהו וכו׳ וכמאן דפשיט לעיל כמחלוקת בזו וכו׳ דליכא למימר דלעולם ראב״ש מודה דלינה פוסלת במי כיור אלא דס״ל דאינה פוסלת אלא בעמוד השחר ולא בשקיעת החמה כרבי לפי מאי דס״ד השתא דהא לא אשכחן דפליגי בהכי וק"ל:

בא״ד א״נ י״ל שהיה להם מים בכ״ש אחר כדי קידוש וכו׳ ר"ל כיון דלא היה בכיור וגם לא היה בו שיעור קידוש ד׳ כהנים אלא כדי קידוש אחד אין פוסל בו לילה וק״ל:

בא״ד ועי"ל דמקידוש ת״ה וכו׳ דפסיל עבודת לילה דרבנן ר״ל הא דפסיל משקיעת החמה לעבודת לילה אינו אלא מדרבנן ולכך לא העמידו דבריהם בשביל תרומת הדשן:

ד״ה כיור שלא שוקע השתא ס״ד וכו׳ אבל לבסוף וכו׳ ניחא דנקט שלא שיקעו קשה לפי המסקנא דמוקי ולמחר אינו מקדש דאין צריך לקדש וכראב״ש דס״ל אפילו במי כיור לא פסלה לינה לפי פרש״י א"כ אמאי נקט כיור שלא שיקעו דמשמע דמן הדין היה לו לשקעו והא לראב״ש לית ליה לינה אפילו במי כיור וי״ל אע״ג דס״ל דאין לינה פוסלת במי כיור מ״מ ס״ל דמצוה לשקעו עד זמן תרומת הדשן ודוק:

ד"ה מאי אין מעלהו וכו׳ דרבי חייא וכו׳ לא גזר וס״ל דמעלהו כל שעה וכו׳ ואע״ג דאליביה נפסל למתירין לא איכפת לן דהא בלאו הכי נפסל למתירין כשמעלהו לתרומת הדשן וק"ל

בא״ד וא״ת ולמה היו משקעים אותו כלל בערב וכו׳ ר"ל דמקשה אפי׳ לרבי יוחנן דחייש לגזרת שיקוע היינו אם שיקעו לא יעלהו עד תרומת הדשן דאם מעלהו כל שעה חיישינן דילמא יפשע אבל אם לא שיקעו כלל לא חיישינן וכ״ש לרחב"י דלא חייש לגזירת שיקוע א״כ ל״ל דמשקעו כלל היה להם להמתין עד סמוך לעמוד השחר ותירצו דלא רצו להמתין דילמא פשעי ולא משקעי ליה סמוך לע"ה ואפי' רחב״י חייש להאי גזירה כיון דלא הורגלו בשיקוע וק״ל:

בא״ד וה״ה שהיו יכולים לקבוע זמן שיקוע בתחלת הלילה או באמצעה וכו׳ ר"ל אפי׳ לרחב״י דס״ל דנפסל למתירין בשקי״ה אפ״ה מקשה שפיר דהיה להם לקבוע זמן בתחלת הלילה או באמצעה דסוף סוף נפסל למתירין כשמעלין אותו לקידוש ת״ה וק״ל ובס' הב״ז כתב דקושיא זו היא לר״י דאית ליה לא נפסל לעבודת דם ולא ידעתי למה פי׳ כן כמ״ש:

בא"ד וא"ת ויפסול מימיו וכו' לא היה יכול לקדש במימיו למתירין וכו׳ קו' זו אינה אלא לרחב"י דס״ל למתירין נפסל בשקי"ה אבל לר"י דס"ל דאף למתירין לא נפסל אלא בע״ה לק״מ וק״ל:

בא״ד ורבי פי׳ בע״א וז״ל מה אינו מעלהו דקאמר משום חשש עבודת היום וכו' ההפרש בין זה הפי׳ לפי׳ הא׳ הוא זה דלפי׳ הא׳ קס״ד הא דקאמר אינו מעלהו לעבודת יום היינו שיהא כשר לעבודת יום כגון לקומץ ודם ולפי אותו פי׳ מוכרח לומר דס״ד שלא מעלהו כלל אפי׳ לת״ה דא״כ היה נפסל לעבודת יום אבל להאי פירושא כבר היה ס״ד דמעלהו לת״ה ונפסל לעבודת היום בין לרחב״י בין לר״י אלא דר״י ס״ל כיון ששיקעו שוב אין מעלהו עד ת״ה משום דחשש לעבודת היום פן יאמרו כשרואין שמעלין אותו אחר שקי״ה וחוזרין ומשקעים אותו קודם ע״ה אומרים ששיקוע הא׳ היה בשביל שיהא כשר למתירין ושיקוע האחרון כדי שיהא כשר לאברים והוא אינו כן שכבר נפסל למתירין בהעלותו בלילה לכך כיון ששיקעו שוב אין מעלהו עד תרומת הדשן כדי שידעו העולם שלא שיקעהו מבע״י אלא כדי להיות זכורים ע״י כך שיקוע דסמוך לע״ה וק״ל:

בא״ד ומשני איכא בינייהו גזרת שיקוע דר״י גזר להשהותו וכו' שלא יאמרו שאינו להזכיר אלא להכשיר למתירין וכו׳ משמע דגם לפי האי שינוייא אכתי סבר ר׳ יוחנן דשקע״ה פוסל למתירין ולכך אית ליה גזירת שיקוע וא״כ הא דפריך לקמן היינו דר׳ חסדא היינו לבתר דמשני למחר אינו צריך לקדש וכמו שפי׳ בהג"ה לקמן ודלא כפרש״י אבל ק״ל לפ״ז א״כ מאי פריך א"ה למחר אינו מקדש אמאי הא שפיר קאמר דאינו מקדש משום דבשקי״ה נפסלו למתירין ונ״ל דהתוס׳ לא גרסי כרש״י והכי גרסי א״ה למחר אינו צריך לקדש למימרא דלמתירין מיחזא חזי היינו דרב חסדא וכו׳ כמו שהיה הגי׳ בס״י ופריך מההיא מימרא דר״י דקידש ידיו לת"ה למחר אין צריך לקדש ולא מההיא מימרא דמשמיה דאילפא דכיור שלא שיקעו וכו׳ ולמחר אינו מקדש כפרש״י דההיא אינו מקדש ניחא בס״ד דנפסלו לקידוש

משום לינה כרבי וכן משמע מהג״ה דלקמן דכן הוי גרסי ודוק:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

חידושים

תוס׳ ד״ה מי כיור כיון כו׳ כדפי׳ בקונטרס בסמוך כו׳ (ד"ה והאמר ר"י כו׳) מדר׳ יוחנן כו׳ אע״ג דסוגי׳ דשמעתין כו׳ (ר"ל מדפריך מ״ש הכא דלא משקע ליה כו׳ ק״ל):

ד״ה כיור כיון ששקעו כו׳ דאין זריעה להקדש כצ״ל והס״ד:

ד״ה מאי אין מעלהו כו׳ לעבודת היום כו׳ כלומר אסור להעלותו כו' דר"י אית ליה גזירת שיקוע כו׳ וא״ת כו׳ כלל בערב היה להם להמתין עד סמוך כו' ר"ל דלמא לא רצו כו׳ ודוק כו' בתחילת הלילה או באמצעה דכדי שיהא כו׳ (כצ״ל נ״ל ור״ל כיון דעיקר טעם שיקוע משקיעת החמה הוא כדי שיזכור לשקעו בעמוד השחר א״כ היה להם לקבוע זמן השיקוע בתחילת הלילה או באמצעה מפני שיזכרו לר״י דלא נפסלה בלא שיקוע כלל לעבודת יום ודוק) ולר"י אע״פ שע״כ יש להם להעלותן וכו׳ כדפירש הקונטרס דלא סגי ליה כו׳ קידושי זה שזכה כו׳ שיקוע ליכא למיחש דכיון כו׳ וא״ת כו׳ והא השתא נמי כשמשקעו בעמוד השחר כו׳ (ר״ל לר״ח ב״י דמותר להעלות בלילה ונפסלים לעבודת יום אף דמשקע להו קודם ע״ה ולמה הצריכו לשקע כלל קודם ע״ה כיון דהוצרך ע״כ לקדש במים אחרים הכשירים למתירין וק״ל) וי״ל כו׳ וכשמעלים את הכיור ביום כו' (ר״ל לצורך מתירים אותן מים שנשארו בכיור ששקעו קודם ע"ה היו מערין כו׳ לצורך קידוש איברים ק״ל) אע״פ שהיה פיוס של תמיד קודם ע״ה כדמוכח כו׳ זריעה והא דפסלה להו כו׳ ועוד צ״ל דהא דאמר כו׳ (וכדפירש״י לקמן ד״ה אלא לאביי כו׳) וזה לשונו ומאי אינו כו׳ (הד״א) זכורים ע״י הך שיקוע דסוף כו׳ יכשירו כו׳ למחר אלא בשיקוע שישקעהו כו׳ שאנו צריכים אז כו׳ ופריך א״ה היינו דר׳ כו' ור״ח ב״י לא גזר כו׳ (ומתיר להעלותו בלילה אחר שיקוע שאחר ש״ה ק״ל) ומ״ש דקאמרת דסבר ר׳ קידש מתחילה כו׳ ואילך עוסקים כי מקדש ועובד כו׳ דודאי מסלק ליה והדר משקע ליה כו׳ (והא דפריך בסמוך היינו דר׳ חסדא היינו דמשני למחר א״צ לקדש וכפי הג״ה דלקמן ודלא כפירש"י ק״ל נ״ל:

הגהות

גמרא שאני פרה כו׳ דתנן מטמאין היו הכהנים כו׳ (מיימוני פ״א מהלכות פרה)

אי הכי היינו דר״ח כו' כצ״ל:

רש״י ד"ה והא פרה כו׳ ושורפה אלמא אחד כו׳ הד״א:

ה״ג אמר כו׳ השחר באיברים הס״ד:

ד"ה מי כיור כו׳ לפסול אם עבודות כו׳ כדאמרינן באי זהו מקומן כו׳ החמה כו׳ מי כיור נפסלים כו' אם לא נשקע הכיור בבור לפני שקיעת כו׳ צורך עבודה כו׳ חוץ לבור נפסלו מימיו לעבודת היום הד"א והס״ד וכצ״ל:

ד״ה לאיברים כאיברים לקדם מהם לעבודה כו׳ השחר כמו שאיברים (וס״א חלבים) נפסלים כו׳ לעבודת לילה הס״ד והד״א וכצ״ל:

ד"ה אף למתירים כו׳ ואם שקעו כו׳ הד״א:

ד״ה שוב אין מעלהו כו׳ הקטר חלבים הס״ד:

ד״ה מאי אין מעלהו כו׳ קאמר לה שלא יפסלו כו׳ הד״א השתא שהעלאת הלילה כו׳ כצ"ל:

תוס׳ ד״ה מי כיור כו׳ באיזהו מקומן הס״ד:

ד"ה כיור כו׳ מאליהם מקדש לעבודת לילה כו׳ ת״ה כצ"ל והס״ד:

ד״ה מאי כו׳ אלא משיקוע דבתרא כצ״ל והס״ד:

ד״ה מאי שנא כו׳:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

רש״י ד"ה אי הכי היינו דר׳ חייא בר יוסף האי אינו מעלה דקאמר ר"י כו׳ נראה כוונתו דמאי פריך אי הכי הלא אף לפי מאי דס״ל דלמחר אינו מקדש דאסור לקדש דאי פסלה בלינה נמי קשה היינו דר׳ חייא ולכך פירש דעיקר קושיא הוא האי אינו מעלהו דקאמר ר״י עלה דר' חייא בר יוסף מאי אתי למימר אבל בעלמא י"ל דאמר שמעתא כרבי חייא בר יוסף וק״ל:

תוס׳ ד"ה כיור כיון ששקעו כו׳ ומיהו איכא לאוקמי׳ כר"א בר"ש וכמאן דפשיט לעיל כמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו זה אינו מוכרע די"ל דמ"מ ר׳ אלעזר בר"ש דלינה פוסלת במי כיור אלא דאינו פוסל למתירין או דמ"מ חזי לעבודת לילה וק״ל:

בא"ד וי"ל בכהנים ישנים שניערו כל הלילה יש להקשות הלא לפי מאי דס"ד דרבי לא פסיל אלא בעמוד השחר מ"מ פוסל לינה בקידוש ידים אף בכהנים שניערו א"כ השתא דמוקמינן דפוסל רבי עלות השחר לכל עבודות ש"מ שקיעת החמה עושה לינה וא"כ מאי מהני שניערו דהלא לרבי פוסלת אף שניערו ויש לישב דהשתא ס״ד דלינה פוסלת לכל עבודות מטעם קדושת כלי אבל מה שקידשו ידים ביום אין על מי לחול לינה אבל אחר עמוד השחר פוסל לינה אף דניערו משום גזירת הכתוב דכתיב בגשתם ובשחרית גישה אחרת וק"ל:

בא"ד א״נ י"ל שהיה להם מים בכלי שרת אחר כדי קידוש של תרומת הדשן מאוד קשה לי להבין תירוץ זה כיון דהעלאת לילה פוסל לכל עבודות מה לי שהיה בכיור בלילה דפסול לקדש לכל עבודות ומה לי שהיה בכלי שרת ע״כ נראה לי להגי׳ וכצ"ל שהיה להם מים בכלי שרת אסר כדי קידוש של תרומת הדשן וי"ל דמקידוש תרומת הדשן לא קשיא מידי דפסול עבודות לילה דרבנן ר"ל דלעולם דלעבודת לילה נמי פסול ובתרומת הדשן היה להם מים בכלי והא דלא פסלה לקדש בו די״ל דקידוש דפסיל לעבודות לילה דרבנן וכי היכי דאמרינן בקידוש ידים שפוסל בהם לינה מדרבנן דלא פסלה בה לילה מקריאת הגבר ובמי כיור פוסל שהוא דאורייתא שיפסול לעבודת מתיר א״כ ה״נ לא פסיל בתרומת הדשן מים לקדש בו כיון שהוא עבודת לילה מדרבנן לא פסלה בה לינה מקריאת הגבר אבל במי כיור כיון שיש בו מים הרבה לא היו מעלין אותו לקדש לתרומת הדשן דיפסלו מימיו לעבודת מתיר שהוא עבודת יום דאורייתא ופוסל בה לינה אף מקריאת הגבר אבל בכלי שרת לא היו נותנים מים רק כדי קידוש תרומת הדשן לבד ומיירי שנתנו מים לכלי שרת אחר קריאת הגבר:

בא״ד ויש עוד טעם אחר להכשיר פי׳ כדפי׳ הקונטרס בסמוך ר״ל דלא סגי בלא קידוש זה וא"כ אף בלא טעם מקריאת הגבר עד צפרא יש להכשיר קידוש בתרומת הדשן כיון דעבודת לילה מדרבנן לא העמידו דבריהם במקום דלא סגי בלאו הכי ושפיר יש לקדש בכלי. וע״כ מוכרחים אנו לפרש זה דלא תקשי הא דאמרינן בדף כ"ב ע"א דאף בכלי צריך שיהיה כדי קידוש ד׳ כהנים ואף לפי׳ התוס׳ ע"כ צריכין לבא מכלי גדול וע"כ מיירי הכי שנתנו מכיור לכלי בעוד יום ואפילו הכי לא פסיל לתרומת הדשן כיון דלא סגי בלאו הכי ועבודת לילה דרבנן ודוק.

בא״ד ולהאי פירושא ניחא כו׳ משמע הא בלילה מיחזי חזי ר"ל דלא היה יכול להקשות מזה דהייתי אומר הא דתני קידוש בלילה מיירי בקידוש של תרומת הדשן דמקריאת הגבר עד צפרא לא פסלו מים וע״כ צריך לומר הא דתני צריך לקדש ביום צ״ל דעמוד השחר פוסל בקידוש משום גזירת הכתוב דכתיב בגשתם ובסוגי׳ זו משמע בהיפוך דמודה דאין קידוש פוסל מקריאת הגבר ומים פוסלים אף מקריאת הגבר אך קשה לי על דברי התוספות דכתבו א״נ י״ל שהיה להם מים בכלי שרת א"כ מאי פריך בשמעתין מ"ש הכא דמשקעי׳ ליה ומ"ש הכא דלא משקעי׳ ליה דילמא הכא מיירי שקידשו ממים שהיה להם בכלי שרת ויש לישב דאף דסוגי׳ דשמעתין לא סבירא להו הכי מ"מ היה יכול לדחות מתני׳ דתמיד בתירוצים אלו שכתבו התוספות ואף דהיה יכול להקשות מר"י גופיה דסבר קידש ידיו לתרומת הדשן למחר אין צריך לקדש ש"מ דלעבודת לילה חזי מ"מ פריך טפי מהא דמקדש ממנו לעבודת לילה משמע אפילו קודם קריאת הגבר:

ד"ה כיור שלא שקעו כו׳ אבל לבסוף דמשני כו׳ ניחא דנקט שלא שקעו יש להקשות למסקנא דתירץ אין צריך לקדש ורבי אלעזר בר"ש היא א״כ אמאי תני כיור שלא שקעו וצ"ע:

ד"ה מאי אינו מעלהו עיין הג"ה מ״ו הב״ז פי׳ שיהיה כשר לקדש לענין שיועיל לו קידוש לעבודת היום כגון קומץ ודם ר"ל לקדש ביום שיועיל לעבודת היום כגון קומץ ודם אבל לעבודת לילה כגון לאברים חזי אף ביום אף אם הוציאו בלילה רק שהיה משוקע בעמוד השחר אבל אין לומר לפום ריהט׳ דקידוש מה שקידש בלילה שיועיל לו לעבודת היום דזה אף למ"ד דאין לילה פוסל כלל למתירין אלא בעמוד השחר מ"מ אינו מועיל קידוש זה דלינה פוסלת לרבי בקידוש ידים וק״ל:

שם מקדש מן המים שבכלי שרת דשנים עשר כהנים היו מקדשים כצ"ל:

גמרא אינו צריך לקדש פי׳ רש"י ואשמעינן דאין לינה מועלת בקידוש וכר"א יש להקשות היה לו לתרץ בתחילת הקושיא כן כשהקשה לו למימרא דאפילו לעבודת לילה לא חזי והאמר ר״י מקדש ממנו לעבודת לילה ולמחר אינו מקדש היה לו לשנות דהא דקתני אינו מקדש אינו צריך לקדש ור' אלעזר בר"ש היא ולעולם לרבי אף לעבודת לילה לא חזי ועוד קשיא לי דאף לרבא דמוקים לה כר"א בר"ש קשה נמי למה למחר אינו מקדש כיון דלילה לא פסלה למתירין אלא ע״כ אין צריך לקדש ואתיא כר"א בר״ש א"נ קשה דידיה אדידיה דהא מתחילה תלי טעמא בתחילת עבודה ולא בסוף עבודה והכא תני א״צ לקדש משמע אפילו לבסוף עבודה אין צריך לקדש ודוחק לומר שזה תני אליבא דר"א בר״ש וליה לא סבירא ליה אלא בתחילת עבודה קשה וכי עד האידנא לא שמעינן דר״א אינו פוסל לינה אפילו בסוף עבודה דאיצטרך לר"י לאשמועינן הלא בפירוש איתמר בדברי ר״א אפילו מכאן ועד עשרה ימים א״צ לקדש:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף