זבחים כד ע"ב

דף כד - ב

אלא, אמר אביי:  במקרא נדרש לפניו ואחוריו קמיפלגי חכמים ורבי שמעון.

רבי שמעון סבר מקרא נדרש רק לאחריו ולא לפניו, ולפיכך ה"אצבע" שבפסוק "ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנות מזבח העולה", נסובה על הנתינה, האמורה אחריה, ולא על הקבלה האמורה לפניה. ואילו חכמים סברו שמקרא נדרש בין לפניו ובין לאחריו, ולפיכך אצבע הכתובה בפסוק נסובה גם על קבלה.

אמר אביי: הא מימרא דרבי אלעזר ברבי שמעון, המובאת בסמוך, מפקא מדאבוה, ומפקא מדרבנן דבריו של רבי אלעזר ברבי שמעון חולקים על דברי רבי שמעון אביו, ועל דברי רבנן.

דתניא: רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: כל מקום שנאמר אצבע בקבלה ולא נאמר אצבע בנתינה, אם שינה בקבלה, כגון שקיבל בשמאל, פסול. ואם שינה בנתינה, כשר, וסבר רבי אלעזר ברבי שמעון ש"אצבע" האמורה בדם החטאת נסובה אך ורק על "ולקח הכהן מדם החטאת" שלפניה, ולא על "ונתן על קרנות מזבח העולה" שלאחריה. ולפיכך למד בגזירה שוה ממצורע שאצבע היא בימין רק לגבי קבלה ולא לגבי נתינה.

וכל מקום שנאמר אצבע בנתינה - שינה בנתינה, פסול. שינה בקבלה, כשר!

והיכן נאמר אצבע בנתינה? בפר המילואים, דכתיב ביה "ולקחת מדם הפר, ונתת על קרנות המזבח, באצבעך". וקסבר רבי אלעזר ברבי שמעון כי מקרא נדרש לפניו בלבד ולא לפני פניו, ולפיכך "אצבע" נסובה על הנתינה שלפניו, ולא על הלקיחה שלפני פניו. וכמו כן סבר דלא נדרש מקרא לאחריו, וכמבואר לעיל לגבי אצבע האמורה בדם החטאת, שאינו דורש לאצבע על נתינה שלאחריה.

ונמצא, שהוא חולק הן על רבי שמעון אביו, הסובר מקרא נדרש לאחריו, והן על רבנן, שאמרו מקרא נדרש בין לפניו ובין לאחריו.

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כל מקום שנאמר "אצבע" ו"כהונה" - אינה אלא ימין!

ואומרת הגמרא: קא סלקא דעתין, תרי [אצבע, וכהונה] בעינן, שהרי בזריקת דם החטאת נאמר "ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו", ויליף דוקא ממצורע שהזריקה בימין ^[1] משום שגם במצורע נאמרו "אצבע וכהונה", דכתיב "וטבל הכהן את אצבעו הימנית", אבל אי אפשר ללמוד למקום שנאמר רק אחת מתיבות אלו, שהרי במצורע נאמרו שתיהן, ואפשר לומר שרק כשנאמרו שתיהן הכוונה לימין.

ומקשינן: והרי קמיצה, דלא כתיב בה אלא כהונה בלבד, ותנן, קמץ בשמאל פסול?!

ומתרצינן: אלא, אמר רבא, הכלל הוא כך: כל מקום שנאמר או אצבע או כהונה, אינו אלא ימין! ^[2]

אמר ליה אביי לרבא: הרי הולכת אברים לכבש, דכתיב בהו כהונה, דכתיב "והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה", ואמר מר - זו הולכת אברים לכבש! ותנן במסכת תמיד [פ"ד מ"ג] כיצד היא הולכת האיברים: תחילה מוליכים את הראש של הקרבן ואת רגל ימין הסמוכה לראש, והיות והראש חשוב יותר מהרגל נושא הכהן את הראש בימינו ^[3], ואילו את הרגל של ימין הוא נושא בשמאלו, ובית עורה של הרגל, דהיינו המקום שממנו הופשט העור, מופנה כלפי העם לחוץ, ואילו מקום החתך מופנה כלפי המוליך, כדי שלא יראה לחוץ.

ולכאורה מוכח שלא כרבא, שאמר "כל מקום שנאמר בו כהונה או אצבע אינו אלא ימין", שהרי בהולכה נאמר "כהונה", ובכל זאת מוליך בשמאל?!

ומתרץ רבא: כי אמרינן "כל מקום שנאמר או אצבע או כהונה אינו אלא ימין", היינו רק בדבר המעכב כפרה, דומיא דהזאה דמצורע, שהיא מעכבת את הכפרה, ולא בהולכת איברים, שהיא אינה מעכבת את הכפרה, שהרי אפילו אם לא קרבו האימורין כלל, הקרבן כשר ^[4].

ומקשינן: והרי קבלה, דכתיב בה כהונה, שנאמר בה "והקריבו בני אהרן הכהנים", ^[5] ודבר המעכב בכפרה הוא, ותנן: קבל בשמאל, פסול, ורבי שמעון מכשיר! ואיך מכשיר בה רבי שמעון?

ומתרצינן: רבי שמעון תרתי בעי, שיהיה כתוב גם "אצבע" וגם "כהונה"!

ומקשינן: ומי בעי רבי שמעון תרתי? והתניא: רבי שמעון אומר: כל מקום שנאמר יד אינו אלא ימין, וכן כל מקום שנאמר אצבע אינו אלא ימין! ומוכח, שגם רבי שמעון סובר שדי לכתוב אחת מהן כדי ללמד שצריך "ימין".

ומתרצינן: מקום שנאמר "אצבע" לא בעיא "כהונה" כדי לחייב לעשותה בימין. אבל מקום שנאמרה רק "כהונה", בעיא לכתוב שם "אצבע" כדי לחייב לעשות בימין. ולכן בקבלה שנאמר בה כהונה בלבד מכשיר רבי שמעון בשמאל.

ומקשינן: ואלא "כהן" שנאמר בקבלה, ^[6] למה לי? והרי כבר נאמר בה "בני אהרן", וידוע לנו שטעונה כהונה, ואילו ללמד שצריך לעשותה בימין אי אפשר ללמוד מ"כהן", ולשם מה נכתב בה גם "כהן"?

ומתרצינן: "כהן" האמור בקבלה בא ללמדנו שעבודת הכהנים כשרה רק כאשר הם בכיהונן, כשהם לבושים בבגדי כהונה.

ומקשינן עוד: והרי זריקה, דלא כתב בהו אלא "כהונה", ותנן: זרק בשמאל פסול! ולא פליג רבי שמעון. והרי אמרת שלדעת רבי שמעון עבודה שנאמר בה "כהונה" צריך לכתוב בה גם "אצבע" כדי לפוסלה אם נעשית בשמאל, ולפיכך מכשיר רבי שמעון קבלה בשמאל, ולמה פסל זריקה בשמאל?

ומתרצינן: אמר אביי: אמנם במשנה לא הוזכר שרבי שמעון חולק ומכשיר זריקה בשמאל, אבל פליג בברייתא. דתניא: קיבל בשמאל פסול. ורבי שמעון מכשיר. זרק בשמאל פסול. ורבי שמעון מכשיר!

ועוד מקשינן לפי דברי רבה בר בר חנה בשם רבי יוחנן [אליבא דרבא], שכל מקום שנאמר כהונה צריך לעשותה בימין: אלא הא דאמר רבא שהמקור לדין ימין נלמד בגזרה שוה של יד יד ממצורע לקמיצה, וכן לומדים רגל רגל ממצורע לחליצה שצריכה להעשות ברגל ימין, וכן אזן אזן לרציעה! ולמה הוצרך רבא ללמוד קמיצה בגזירה שוה של יד יד, והרי מדרבה בר בר חנה נפקא שהרי נאמרה "כהונה" בקמיצה?

ומתרצינן: הוצרכו שני לימודים לקמיצה בימין. חד לקומץ, שצריכה הקמיצה להעשות בימין, וחד לקידוש קומץ, שצריך לתת את הקומץ, לאחר שקמצו אותו, לתוך כלי שרת אחר, ובכך הוא מתקדש בתוך קומץ. ואחיזת הכלי ונתינת הקומץ לתוך הכל צריכות להעשות בימין ^[7], ולפיכך צריכים ללימוד נוסף.

גמ' ולקחת מדם הפר ונתת על קרנות המזבח באצבעך כו' אמר רבה בר חנה אמר ר"ל כ"מ כו'. כדכתיב ולקח הכהן מדם כו' כצ"ל:

גמ' והרי קמיצה דלא כתיב בה כו' ולא משני דכתיב ביה וימלא כפו ממנה כרבא דבסמוך [דאמר יד יד לקמיצה ופירש"י היכא כתיב יד בקמיצה וימלא כפו ממנה] ורבא גופיה משני או אצבע או כהונה. משום דמ"מ תקשי זריקה [דלא כתיב ביה אלא כהונה כדלקמן בסמוך]. או קושטא ידע דחד לקומץ וחד לקידוש ועי':

ברש"י והרי קמיצה דלא כתיב בה כו' ולא משני דכתיב ביה וימלא כפו ממנה כרבא דבסמוך [דאמר יד יד לקמיצה ופירש"י היכא כתיב יד בקמיצה וימלא כפו ממנה] ורבא גופיה משני או אצבע או כהונה. בד"ה במקרא נדרש ר"ש כו' לקמיה ורבנן כו' ולאחריו הס"ד: ומ"ה מפקא כו' דברי אביו ומכלל כו':

ד"ה כל מקום שנאמר אצבע בקבלה כו' קרא דלעיל שינה בקבלה שקיבל בשמאל פסול דר"א דריש אצבע כי' ולא אונתן וקאמר לך במקום כו' :

ד"ה ולקחת כו' כתיב הס"ד: ומ"ה ולא לפני פניו דלא כו' .

ד"ה לכהונה כו' הכהנים. הס"ד: ומ"ה תרתי כו' גבי זריקת חטאת כו':

ד"ה המעכב כו' מצורע כגון קמיצה כו'. בעינן ימין הס"ד:

ד"ה בכהונה בבגדי כהונה עיין לעיל בתוס' (זבחים דף יג) בד"ה בכהן כשר כו' :

בד"ה זרק כו' כל הזבחים דלא כו' :

ד"ה ואלא הא כו' כפו ממנה. הס"ד: ומ"ה לחליצה שתהא בימין הס"ד:

ד"ה מדרבה כו' כהונה כתיב. הס"ד כצ"ל:

בתוס' בד"ה במקרא כו' על ענין ראשון למילף קבלה כו' דכ"ע דרשי מקרא לפניו בלא וא"ו מוסיף על ענין ראשון וקשה לילף קבלה מנתינה דפריך כו' ולאחריו פליגי ובסמוך כו' המקרא לפני פניו. הס"ד: ומ"ה והרי זריקה כו' ותנן זרק כו' ר"ש. הס"ד: ומ"ה אמר אביי פליג בברייתא ופירש"י זרק כו' בברייתא לעיל הקשה הרב כו' אף כל כו' ופריך ידו הימנית מדרבה בר בר חנא נפקא כו' ומשני כדי נסבא אי נמי סבר לה כר"ש כו' דאפי' גרסינן זרק מצינו למימר כו' לא ס"ל כוותיה דלא יליף ימין בזריקה כו' משום דזריקה לא ילפינן מהזאה וק' כו' דעדיפא משני פליג כו' גרסינן מלק ע"כ אמת כו' כדמוכח בסמוך ובפ"ק דאמר מ"ט כו' לר"ש כו' וצריך כו' ס"ל כוותיה בחדא ר"ל דכהונה בעי אצבע אבל לענין היקישא לא דר"ש ל"ל היקישא [והאי תנא אית ליה היקישא]:

בא"ד בד"ה במקרא כו' על ענין ראשון למילף קבלה כו' דכ"ע דרשי מקרא לפניו בלא וא"ו מוסיף על ענין ראשון וקשה לילף קבלה מנתינה דפריך כו' ולאחריו פליגי ובסמוך כו' המקרא לפני פניו. בפ"ק דחולין דף כב ע"א ימין אפי' כי' מדרבה בב"ח נפקא כו' ימין בחטאת בהמה אלא בהזאה כו' במליקה אלא בהזאה דוקא וא"ת כו': ע"כ ממה שזכינו להעלות על מזבח הדפוס מקדשי חידושי הגאון המחבר ז"ל ממסכת זאת:

גמרא ארבב"ח אריו"ח כ"מ שנאמר כו'. בכה"מ המצויינים במסה"ש איתא בשם ר"ל. וכן בפרש"י כאן ד"ה תרתי בעינן איתא בס"י וקאמר ר"ל. ובד"ח התקינו המגיהים ריו"ח וטעות הוא בידם:

שם אמר אביי פליג בברייתא. כה"ג בריש עירובין:

רש"י [ד"ה לקידוש קומץ] (בסה"ע). שיאחז הכלי כו'. ובמנחות פי' יתנהו בימין בתוך הכלי. ובאמת תרוייהו בעינן בימין כדמוכח שם (ז) א"כ הוצרכת ג' כהנים ע"ש:

תד"ה במקרא. בפ' השואל (דף צה כצ"ל) כו' למ"ל דההיא ר"ש כו'. עי' דבריהם במנחות (יט) שבאו ביתר ביאור:

תד"ה והרי. ועוד אור"ת כו' דההוא תנא דזאת התורה כו'. כצ"ל:

בסה"ד (בד' הסמוך) ולכך הוצרך לשנויי כדי נסבה לרבנן. כצ"ל:

גמ' יד יד לקמיצה. עיין לקמן סג ע"ב תוס' ד"ה מה חטאת בסה"ד:

גמרא אלא אמר רבא או אצבע או כהונה כו׳. יש מקשים מאי דוחקא דרבא לאוקמי דלא בעינן תרתי נוקמי׳ דבעינן תרתי וטעמא דקמיצה דילפינן ג״ש דיד יד דרבא גופיה יליף הך ג״ש כדלקמן ובמנחות דף י׳ מפרש טעמא דמתניתין דקמץ בשמאל פסול משום הך ג״ש ונ״ל ליישב פרש״י דהתם דרבא יליף הך ג״ש מדכתיב במצורע עשיר ידו הימנית דלא איצטריך ע״כ להך ג״ש אתי למילף יד דקמיצה מיד דמצורע מה יד מצורע ימנית אף יד דקמיצה ימנית דעני לא דרש רבא דאיצטריך לפרשה שנאמרה וכו׳ ע״ש. לפ״ז לא קשיא מידי כיון דאיצטריך הימנית דמצורע לג״ש תו ליכא למילף ממצורע עשיר מהימנית דבעינן תרתי מה אצבע וכהונה דמצורע ימנית אף אצבע וכהונה דעלמא ימין דהא איצטריך הימנית לג״ש מ״ה דוחק לאוקמי דלא בעינן תרתי אפילו לפרש״י דהכא דפירש בד״ה ואלא הא כו׳ דיליף מהימנית דמצורע עני לפ״ז אפשר לומר דהימנית דמצורע עשיר אתי דבעינן תרתי אפ״ה ס״ל לרבא כיון דהימנית דמצורע עני אתי למילף בג״ש יד יד דקמיצה דבקמיצה נמי בעי ימין אע״ג דלא כתיב בה אלא כהונה תו ליכא למימר דהימנית דמצורע עשיר אתי למימרא דבעינן תרתי בכ״מ דהא הוי ג״ש דיד יד מפיק מהך סברא משום הכי משני או אצבע או כהונה אבל אי קשיא ליה הא קשיא למה פרש״י הכא דרבא יליף מהימנית דכתיב במצורע עני ושם פרש״י דהך דעני רבא לא דרש עיי״ש בד״ה יד יד לקמיצה כו׳ וצ״ע:

שם ובית עורה לחוץ כי אמרי׳ או אצבע כו׳ כצ״ל:

רש״י ד"ה כל מקום כו׳ ולא בנתינה כו׳ כצ״ל:

ד״ה ולקחת מדם הפר בפר המילואים כתב הס״ד:

ד״ה תרתי בעינן אצבע וכהונה כצ״ל:

בא״ד וכהונה ומפרש בה הימנית הס״ד וכצ״ל:

ד״ה המעכב כפרה כו׳ דלמא מעכבא כפרה כו׳. והא דבמנחות פרש״י לאפוקי הולכה דלא מעכבא דאפשר ליפשוט ולנתח אצל הכבש אי נמי אם יש כהנים הרבה יושיטו זה לזה אפשר לומר דהתם פרש״י אליבא דר״ש דס״ל דהולכה לאו עבודה היא דאפשר לבטלה ולא פסלה בה מחשבה והכא פרש״י אפילו אליבא דרבנן דס״ל אע״ג דאפשר לבטלה אפ״ה הוה עבודה ליפסל בה מחשבה מ״מ כיון דהקטרת אימורים עצמו לא מעכבי לא בעיא ימין ולעיל דף י״ג ע״א פליגי ר״ש ורבנן במתניתין:

ד״ה אלא לכהן ל״ל בקבלה הכתוב בבני אהרן אי לאו כו' כצ״ל. אבל אין לפרש דפריך לר״ש דס״ל אצבע לא בעי כהונה כהן דכתיב גבי מצורע ל״ל דהא כתיב אצבע דא״כ לעיל ארבה ה״ל למיפרך דס״ל או אצבע או כהונה א״כ תרתי במצורע ל״ל אלא ע״כ דאיצטרך משום דרשה ועוד מאי משני בכיהונן אלא ע״כ דפריך כדפרש״י דל״ל בקבלה כהן נ״ל:

תוס׳ ד״ה במקרא נדרש כו׳ לא אמרי׳ וי״ו מוסיף על ענין ראשון למילף קבלה מנתינה בימין כדפירש כו, כצ״ל:

בא״ד בלא וי״ו מוסיף על ענין ראשון דפריך ונקיש כו׳ כצ"ל. וכ״ה בס״י ובד"ח נדפם נ״א ואינו מן הצורך. פי׳ שלא קאמר מדכתיב וכתבתם בוי״ו דמוסיף אלא פריך מהיקשא:

ד״ה והרי זריקה כו׳ אפילו בשאר זבחים כו׳. פי׳ אע"ג דלא כתב בהו אצבע כמו שפרש״י:

בא״ד פליג בברייתא ומפרש זרק בשמאל כו׳ כצ״ל. פי׳ דקאי על אביי דע״כ מפרש הא דפליג בברייתא היינו בשאר קרבנות דבחטאת מודה דבעי ימין וכן הגירסא בכל הספרים ומ״ו הב״ז מגי״ה תיב"ת ופרש״י ולא ניחא לי לשבש הספרים דמה צורך לרש"י הא כבר כתבו תוספת גופא דס״ד דהמקשה דאפילו בשאר זבחים לא פליגי:

בא״ד שנא׳ אצבע וכהונה כו׳ כצ״ל:

בא״ד משמע בהדיא דר״ש יליף כו' ולעיל דפריך והרי קמיצה דלא כתב כו'. אין להקשות קושית הר"י דדילמא תרתי בעינן והא דקמיצה פוסל בשמאל דילפינן מהיקשא דחטאת דמנחה נמי כתיב בההיא היקשא בשלמא לעיל דהך מימרא משמיה דר״י אמרי ור״י ס״ל לקמן דף מ״ט ע״ב דבקדשים אין למידין למד מלמד משמע ה״ה דבר הלמד בג״ש נמי אין למידין בהיקשא וא״כ ע״כ לדידיה ליכא למילף מנחה מהיקשא דחטאת כיון דחטאת גופא יליף בג״ש ממצורע כמו שכתבו תוספת לקמן לפ״ז פריך שפיר מקמיצה לר״י אבל לר״ה דמשמע בהדיא דר״ש יליף בהיקשא מחטאת הקשו שפיר נ״ל:

בא״ד ועופות לא אתו בהיקשא דזאת התורה {צאן קדשים ואנזבאק: כו'}. ~פי׳~ ותוספת ריש פ״ק דמנחות דף ב׳ ע״א ד״ה כל המנחות כו׳ כתבו בהדיא דעופות נמי ילפינן בהיקשא דזאת התורה עיי״ש וא״כ צ״ע ויש ליישב בדוחק:

בא״ד משום דזריקה לא ילפינן מהזאה כו׳. פי׳ ובחטאת ליכא זריקה אלא הזאה באצבע:

בא״ד וי״ל דעדיפא משני כו׳. לכאורה קושית התוספת אינו מיושב דמנ״ל להקשות:

בא״ד וכי נאמרה יד בקבלה כו׳ וצריך לתרץ כו׳ כצ״ל:

בא״ד דהאי תנא סבר לה כוותיה אבל ר״ש לא סבר ליה כוותיה כו׳ כצ״ל. וכן היא הגירסא בתוספת דמנחות בהדיא על קושיא זו ומ״ו הב״ז במחילה לא עיין שם ונכנס בדוחק בע״א והוא הוא התירוץ של רבינו תם דלעיל. ואפ״ה לא ניחא להם בגירס׳ והרי זרק משום קושיא על המקשן דלא ידע מהך ברייתא דלקמן ועוד דאינו משנה בשום מקום:

בא״ד כמשפט חטאת בהמה מה חטאת בהמה אינו כו׳ כצ״ל:

בא״ד והתם נמי פריך ימנית מדרבה כו' כצ״ל. פי׳ לפ״ז קשה על המקשן דמאי פריך והרי מליקה ולא פליג ר״ש דלמא ר״ש ס״ל להאי תנא דיליף מליקה בימין כמשפט חטאת בהמה דאינו אלא בימין:

בא״ד אבל מהיקשא לא ילפינן כו׳ ותוספת במנחות כתבו בהדיא דאפילו לענין מליקה ילפינן בהיקשא כאשר כתבתי לעיל אף ע"ג דאפשר לומר דר״ש לא ס״ל הכי אפ״ה מנ״ל להקשות ממליקה דלמא ר״ש ס״ל דילפינן מהיקשא אפילו לענין מליקה:

בא״ד וילפינן שפיר מליקה בימין מחטאת כו׳. פי׳ דמליקה בעוף כמו קבלה בבהמה:

בא״ד וא״ת וכיון דר״ש פליג במליקה כו׳ כצ״ל:

בא״ד וי״ל דההוא תנא סבר ליה כוותיה בחדא כו׳. פי׳ סבר כוותיה דנשחטה בלילה אם עלה לא ירד ופליג עליה בחדא במליקה דר״ש מכשיר בשמאל:

בא״ד ומאן דדריש מכבשים פוסל כו'. פי׳ דכבשים משמע דוקא בהמה:

בא״ד ולא כבשים או משאר דרשות כו׳ כצ״ל. פי׳ וכיון דדריש מעולה אף עוף במשמע:

בא״ד וצ״ע אי מצי לפרש הכי לשון ותנן כו׳. פי׳ כיון דלא תנן זריקה בהדיא דפסול בשמאל רק דדייק מכ״ש מקבלה האיך שייך לומר ותנן הא לא תנן בהדיא:

בא״ד ומהא דאמרינן בפרק כל הפסולים כו' כצ״ל. וכ״ה בס״י ובד״ח נדפס נ״א ואינו מן הצורך. פי׳ דאין ליישב הגירסא והרי זריקה מהא דאמרינן בפ׳ כ״ה דמשמע התם דזריקה פסול בשמאל:

בא״ד ושמא לכתחלה כו׳. פי׳ משום זה אין ליישב הגירסא והרי זריקה מהתם דשמא לכתחלה כו׳ כצ״ל:

בא"ד היינו כמ״ד חוזר ולמד בהיקישא ואידך שנויא דמשני כו׳ כצ״ל. ומתיב״ת אבל ר"ש כו׳ עד מהזאה לא ילפינן שייך לבסוף:

בא״ד וחטאת גופא מג״ש דמצורע ילפינן לה והא דמכשר ר״ש בברייתא הכא שמאל בזריקה ולא בעי למילף ימין בהיקישא דזאת התורה מחטאת דסבר דזריקה מהזאה לא ילפינן ואם תאמר כו׳ כצ״ל. פי׳ השתא דמשני דהכא כ״ע מודי דחוזר ומלמד בהיקישא כיון דמצורע חול ומ״ה יליף ר״ש מנחה מחטאת דעובדה בימין אע״ג דחטאת גופא מג״ש ילפינן לפ״ז היכא קאמר בא לעובדה בכלי עבודה בשמאל כאשם משמע דזריקה באשם בשמאל ולא יליף נמי מהיקישא דזאת התורה מחטאת דהא כ״ע מודי דילפינן מ״ה כתבו דזריקה מהזאה לא יליף ואשם בזריקה וחטאת בהזאה באצבע אבל אם עובדה ביד הוה דומיא דהזאה ילפינן מחטאת דבימין ומ״ו הב״ז נכנס בדחוקים עיי״ש:

בא״ד מת״ק נמי ה״ל למיפרך אמאי פסל זריקה בשמאל בשאר קרבנות שהרי בחטאת בעי כו׳ כצ״ל. פי׳ בלא רבה ב״ח הל״ל להקשות את״ק מדילפינן קבלה בימין בחטאת מדכתיב אצבע ומקרא נדרש לפניו ולא ילפינן ימין מדכתיב גבי קבלה כהונה ולקח הכהן אלא ע״כ דמכהונה לא ילפינן א״כ למה פוסל בשאר קרבנות זריקה בשמאל אע״ג דלא כתב בהו אלא כהונה נ״ל וק״ל:

בא"ד לשנויי׳ כדי נסבא לרבנן כו' כצ״ל:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

גמרא והרי קמיצה דלא כתב בה אלא כהונה ותנן קמץ בשמאל פסל אמר רבא או אצבע או כהונה ה״ה דה״מ לשנויי לעולם תרתי בעינן והא דתנן קמץ בשמאל פסל משום דאתיא מיד יד כדתניא ר״ש אומר כל מקום שנאמר יד אינו אלא ימין ורבא גופיה קאמר הכי לקמן יד יד לקמיצה וכו׳ ומהאי טעמא לא פריך לקמן לר״ש דאמרינן אליביה דכהונה בעיא אצבע והרי קמיצה דלא כתב בה אלא כהונה ותנן קמץ בשמאל פסל ולא פליג ר״ש כדפריך והרי זריקה וכו׳ אלא משום דאתיא מיד יד כמ״ש התוס׳ בפ״ק דמנחות דף י׳ ע״ב ע״ש אלא קושטא הוא דמשני ליה דלא בעינן לרבנן אלא או אצבע או כהונה דאי אמרת דתרתי בעינן וטעמא דקמיצה דאתיא מיד יד אכתי קשה והרי קבלה והרי זריקה דלא כתב בהו אלא כהונה ותנן קיבל בשמאל פסול זרק בשמאל פסול אלא ש״מ או אצבע או כהונה קאמר ודוק:

שם ואלא כהן ל״ל בכיהונן אע"ג דכבר ילפינן לעיל דף י״ז וי״ח דמחוסר בגדים שעבד חילל ואפילו בעבודה שאין זר חייב עליה מיתה ואפי׳ עבודה דלא מעכבא כפרה כדאיתא לעיל מ״מ קרא אגב אורחיה קמ״ל בכיהונו אע״ג דאין צריך ודוק:

רש״י ד״ה קבלה כתב בה כהונה דכתיב והקריבו בני אהרן הכהנים וכו׳ הא דלא מייתי קרא דכתיב ולקח הכהן מדם החטאת וכו׳ דמייתי רבה בב״ח משום דמשמע ליה דגמ׳ לא פריך לי׳ אלא מהאי קרא דוהקריבו בני אהרן הכהנים וגו׳ דפריך ליה אלא כהן ל״ל ואי מההוא קרא דולקח הכהן וגו׳ לא מצי למיפרך דהא לא כתיב ביה בני אהרן דתיהוי כהן יתירא כמו קרא דוהקריבו בני אהרן וגו׳ כפרש״י לקמן ודוק:

ד״ה אלא כהן ל״ל בקבלה הא כתיב בני אהרן אי לאו וכו׳ כצ״ל:

ד"ה לקידוש קומץ בכלי שרת שיהא בימין שיאחז הכלי וכו׳ משמע דקאי על הכלי שנותן בו הקומץ לקדשו שצריך שיאחזנו בימינו בשעה שמקדש בו הקומץ ואע״פ שהקומץ הוא נתון בימינו ואיך אפשר שיאחז הכלי ג"כ בימינו ונותן בו הקומץ מימינו איכא למימר שכהן אחר יאחז הכלי בימינו ובפ״ק דמנחות פרש״י שם לקידוש קומץ דכי מקדש לקומץ בכלי יתנהו בימינו לתוך הכלי והוא נכון:

תוס׳ ד״ה והרי זריקה וכו׳ הקשה הר״י וכו׳ משמע בהדיא דר״ש יליף שאר קרבנות מחטאת אין להקשות אמאי לא ק״ל קושיא זו לעיל כי פריך והרי קמיצה דלא כתב בה אלא כהונה ותנן קמץ בשמאל פסל דילמא הא דקמיצה פוסל בשמאל משום דילפינן מהיקשא דחטאת דמנחה נמי כתיב בההוא היקשא ולעולם בעינן תרתי דלק״מ דקמיצה לא מצי למילף מחטאת דקמיצה הוא במקום שחיטה ושחיטה גופא בחטאת אינה פוסלה בשמאל ודוק:

בא״ד ועופות לא אתו בהיקשא דזאת התורה וכו׳ יש מקשים דבפ״ק דמנחות דף ב׳ הוכיחו שם התוס׳ בד״ה כל המנחות דעופות נמי אתו מהיקשא ע״ש ונ"ל הא דכתב הכא ועופות לא אתו מהיקשא אין הכונה אלא על המליקה לבד משום דמליקה במקום שחיטה ושחיטה גופא בחטאת אינה פוסלת בשמאל כמ״ש לעיל גבי קמיצה אבל לשאר מילי אתו שפיר עופות נמי מהיקשא כמ״ש התוס׳ בריש מנחות ודוק:

בא״ד וי״ל דעדיפא משני פליג בברייתא ר״ל דה״ה דה״מ לשינויי דיליף מהיקשא אלא דקושטא משני דפליג בברייתא והמקשה אע״ג דידע להיקשא אפ"ה פריך ליה לידע אי איכא שנוייא אחרינא ולכך משני ליה פליג בברייתא ודוק:

בא״ד וצריך לתרץ דהאי תנא סבר לה כוותיה בחדא ר"ל דההיא תנא דוזאת התורה דמפיק ימין מחטאת סבר לה ~כב״ש~{לוח הטעיות חק נתן: כר"ש} דכהונה בעיא אצבע אבל ר״ש לא ס״ל כוותיה דמכשיר זריקה בשמאל בשאר קרבנות והוא כמו תירוץ השני של ר״ת לגי׳ זרק אלא דלא ניחא להו בההיא גי׳ דאינה משנה בשום מקום ודוק ובס׳ הב״ז פי׳ בע"א ע״ש וקשה ליישבו:

בא״ד וי״ל דמליקה וכו׳ אבל מהיקשא וכו׳ מכאן קשה על מ״ש לעיל דהא כתבו דגם בהזאה לא ילפי׳ מהיקש עופות מחטאת בהמה ואי לא מסתפינא אמינא דט״ס נפל וצריך למחוק מתיבת אבל מהיקשא וכו׳ עד תיבת כמשפט והא דיליף התם מיעשה עולה כמשפט ולא יליף מהיקשא כיון דבהזאה מיירי כבר כתבו התוס׳ בריש פ"ק דמנחות דאיצטריך אליבא דר"א דפ' התודה דלית ליה היקשא דזאת התורה וצ״ע:

בא"ד וצ״ע אי מצי לפרש הכי ותנן זרק בשמאל פסל דפ׳ כל הפסולים תנן קבל בימין וכו׳ כצ״ל והאי צ״ע קאי אדלקמיה ולא אדעיל ודוק ובס׳ הב״ז פי׳ דאדלעיל קאי והמעיין יבחר:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

חידושים

תוס' ד״ה והרי זריקה כו׳ פליג בברייתא ופרש״י זרק כו׳ (כצ"ל נ״ל) בברייתא לעיל הקשה הרב כו׳ ואמאי פליג כו׳ דלא כתב אלא כהונה מ״מ כו׳ (הד״א) נפקא דכל מקום כו׳ או בלילה כו׳ והתלמוד כו׳ (הד״א) ועוד אומר ר״ת דאפילו גרסינן זרק מצינו למימר כו׳ ר״ש לא סבר כוותיה למילף ימין בזריקה כו׳ משום דזריקה לא כו׳ וקשה לפר״ת דאפילו גרסי׳ בברייתא מלק ע״כ כו׳ כדמוכח בסמוך ובפ״ק דאמר כו׳ כך מצאתי מוגה בזריקת אשם דבקבלה לא כו' לר״ש כו׳ וצריך לתרץ (הד״א) דהאי תנא כו׳ (ר״ל דתנא דברייתא ס"ל לאכשורי במליקה בשמאל ובשאר קרבנות לפסול בשמאל דיליף היקישא דזאת התורה ולכך נקיט פלוגתייהו במליקה לחודה ק״ל) סבר ליה כו׳ ולית ליה ימין בחטאת כו׳ לחודה בעולת העוף נמי לא הוי בעי ימין במליקה אלא בהזאה דוקא כו׳ בקדש אינו מטמא כו׳ ומפרש בגמ׳ כו׳ ולר״י שחטה בלילה תרד דממעט לה כו׳ (כצ״ל) סבר לה כוותיה בחדא כו׳ (ר״ל לענין דאם מלק בשמאל פסול ס״ל דלא כר״ש ולענין דפסול לילה אם עלה לא ירד ס״ל כר״ש ק״ל) וי״ל דר״י סבר כמאן דדריש מעולה ולא מכבשים או משאר דרשות כו׳ (כצ״ל ור״ל דבלמוד עולה איתרבי גם עוף תורה אחת לכל העולים ומכבשי׳ בעינן דוקא בהמה ק"ל) ע״ש וצ״ע אי מצי לפרש הכי לשון ותנן זרק (ר״ל כיון שאינו מפורש במשנה בהדיא ובתוספות דמנחות ליתא לכל זה) בשמאל פסול והא דאמרינן בפ׳ כל הפסולים כו׳ אבל בדיעבד כשר אי נמי מיירי בחטאת דמודה ר״ש דבעי ימין כו׳ (כצ״ל נ״ל) אבל ר״ש דמכשר כו׳ עד מהזאה לא ילפינן עכ״ל. לכאורה היה נראה דט״ס הוא דהא המקשה שהקשה בכאן אליבא דמ״ד דאינו חוזר ומלמד בהיקש א״כ לכשיר ר״ש ומקומו הוא לעיל גבי ועוד אומר ר״ת ושם איתא להא ג״כ בתוספות בקצרה וכן הוא בתוספות דמנחות דליתא לכל זה (ע״ש דף י׳ ע״ב) אכן נראה דאין לשבש הספרים והתוספות לרווחא דמילתא מישבים דהסוגיא דחולין דס״ל דחוזר ומלמד בהיקש יוכל לסבור ג״כ כברייתא זו דר״ש פליג בזריקת שאר קרבנות ומכשיר ולא יליף מהיקשא דזאת תורת ואף דס"ל לר״ש דחוזר ומלמד היינו משום דשאר קרבנות הן בזריקה וחטאת בהזאה ולא ילפינן מהדדי והא דיליף בעוף מכמשפט מחטאת בהמה היינו הזאה דעוף מהזאה דבהמה וכדלעיל כנ״ל ודוק:

בא״ד דהוא מלמד ראשון כו׳ וא"ת מאי פריך והרי זריקה כו׳ ולא פליג ר״ש מתנא קמא נמי ה"ל למפרך כו׳ (כצ״ל) ובספרים שלפנינו איתא מפ״ק ה״ל למיפרך כו׳ ונדפס המראה מקום בצדו דף י״א וכל זה הוא טעות נמשך למדפיסים שלא הבינו קושיות התוספות וכאשר הגהתי הוא האמת בלי ספק וברור כשמש ודוק:

הגהות

גמרא דכתיב ולקחת מדם הפר ונתת על קרנות המזבח באצבעך כצ״ל והשאר יש למחוק וכך מוכח ברש״י ותוספות וכן הוא בילקוט פ׳ תצוה ובגמרא ש״ק וק״ל

כדכתיב ולקח הכהן מדם כו׳ כצ״ל

לרציעה ל״ל מדרבה בב״ח כו׳ כצ"ל:

רש"י ד״ה נדרש כו׳ אונתן דכתיב כו׳ ולאחריו הס״ד וכצ״ל:

ד"ה כל מקום כו׳ אצבע בקבלה כו׳ אצבע אולקח כו׳ כצ"ל:

ד״ה ולקחת מדם גו׳ פניו דלא דריש אולקחת כו׳ כצ״ל:

ד״ה וכהונה כו' הכהנים הס״ד:

ד״ה תרתי בעינן כו׳ ומפורש ביה ימנית הס״ד וכצ"ל:

ד״ה הרגל כו׳ ובית עזרה כו׳ החתך הס״ד:

ד״ה המעכב כו׳ מצורע כגון לא בעי ימין כצ״ל והס״ד:

ד״ה בכיהונו בבגדי כהונה הס״ד:

ד״ה ואלא הא כו׳ כפו ממנה הס״ד:

ד״ה לחליצה שתהא בימין הס״ד:

ד״ה מדרבה כו׳ כהונה כתיב הס״ד:

תוס׳ ד״ה במקרא כו׳ מוסיף על ענין וא"כ לילף קבלה מנתינה כו׳ ובלפני פניו ולאחריו פליגי ובסמוך כו' המקרא לפני פניו כצ"ל והס״ד:

תוס׳ בא״ד באצבעו ולקח וגם אמרו דת״ק כו׳ ונ״ל דמדרבנן לא הוי בעי למפרך כו׳ כדי נסבה ולרבנן דכתיב כו׳ קרבנות כהן משמע ימין ולא צריך למילף מאצבע דחטאת כצ״ל נ״ל:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

גמרא קא סלקא דעתך תרתי בעינן כו' והרי קמיצה דלא כתיב בה אלא כהונה כו' אלא אמר רבא או אצבע או כהונה יש להקשות מאי דוחקי׳ דרבא לאוקמי׳ דלא בעינן תרתי הא אמר רבא גופיה דילפינן יד יד לקמיצה א"כ היה לו לתרץ דלעולם דבעינן תרתי כדסלקא דעתן והא דפסל בקמיצה שמאל משום דילפינן יד יד ממצורע ויש לישב דלפי מאי דס"ד דתרתי בעינן אצבע וכהונה כמו כן בעינן יד וכהונה והתם במצורע עני לא כתיב ביה כהן ולכך לא ילפינן מהתם אבל לבסוף דמסיק או אצבע או כהונה א"כ ביד נמי לא בעי כהונה ושפיר ילפינן קמיצה ממצורע ובזה ניחא נמי הא דמקשי אביי והרי הולכה ולכאורה קשה דאף בלא תירוץ של רבא היה לו להקשות מאי שנא הולכה מקמיצה דבתרויייהו לא כתיב אלא כהונה ולמה בקמיצה פסול שמאל ובהולכה כשירה אבל לדברינו אין כאן קושיא דבלא רבא היה סבר דהטעם דבקמיצה פסל שמאל משום דילפינן יד ממצורע אבל עכשיו דתירץ רבא או אצבע או כהונה פריך שפיר מהולכה דכתיב ג"כ כהונה וק״ל:

והרי זריקה ולא פליג ר"ש יש להקשות דלפי מאי דס"ד דבעינן כהונה ואצבע היה לו להקשות מזריקה דלא כתיב אלא כהונה ואמאי פסל ת"ק בזריקה וכן היה לו להקשות ממליקה למאן דמישב גירסת הספרים וע״כ צ״ל חד מינייהו פריך:

רש"י ד"ה כגון קמיצה אבל הולכת איברים דלא מעכבא כפרה דהוא עצמו שלא הוקטרו אימורים כשר צ״ע דבמנחות פי׳ רש"י לאפוקי הולכה דלא מעכבא דאפשר לפשוט ולנתח אצל הכבש אי נמי אם יש הרבה כהנים יושיטו זה לזה:

ד"ה אלא כהן למה לי הכתיב בני אהרן נראה כונתו דלא תפרש קושיא אלא כהן למה לי דלא איצטרך כלל כהן כיון דלא ילפינן מיניה מידי דכהונה בעי אצבע וע"כ א״א לפרש כן דא"כ קשה למאן דסבר מקרא נדרש לפניו ואו אצבע או כהונה וא״כ למה לי כהונה אלא ע"כ דלגופיה אתי א"כ ה״נ דילמא לגופיה לכן פירש רש"י דמיותר כהונה דהא כתיב בני אהרן וזה קשה דוקא לר"ש וק״ל:

תוס׳ ד"ה והרי זריקה עיין כל הגהות בברכת הזבח כו׳ וצריך לתרץ דהאי תנא סבר ליה כוותיה בחדא ופי׳ מ"ו הב״ז וז"ל י"ל דתנא דברייתא ס"ל לאכשורי במליקה בשמאל ובשאר קרבנות לפסול בשמאל דיליף הקושיא דזאת התורה ולכך נקט פלוגתייהו במליקה לחוד וק״ל עכ"ל ולא זכיתי להבין דבריו דלפי סברתו דתנא דברייתא סבר בשאר קרבנות לפסול בשמאל מ"מ קושי׳ התוספות במקומה עומדת מדקאמר מ"ט דר"ש בא לעבודה ביד כו' בא לעבודה בכלי עובדה בשמאל כאשם מוכח דמכשיר ר"ש זריקה בשאר קרבנות בשמאל והתם מוכח בסוף התודה ובמנחות דיליף שאר קרבנות מחטאת ע"כ נ"ל ברור דהכי פירושו וצריך לתרץ דהאי תנא סבר ליה כוותיה בחדא ר"ל האי תנא דסוף דם חטאת ובמנחות סוף התודה סבר ליה כוותיה דר"ש בחדא דכהונה בעי אצבע אבל פליג עליה בחדא דר"ש מכשיר זריקה בשמאל בשאר קרבנות והוא פוסל דיליף מהיקישא דזאת תורת עולה כמו שמתרץ ר"ת בגירסא דזריקה וזה ברור אחר זה מצאתי בהדיא בתוס׳ במנחות דף י׳ ע״ב דמתרצים על הך קושיא תירוץ זה וז"ל וצריך לתרץ דהאי תנא סבר לה כר"ש אבל ר"ש לא סבר כוותיה והפלאתי על הגאון שציין בדבר זה במנחות ולא ראה דברי התוספות ונכנס בדחוקים:

בא"ד וא"ת לפר"ת נהי דגרסינן מליקה כו׳ וי"ל דמליקה שהיא כנגד שחיטה והא דלא ניחא להו לתרץ כתירוץ דלעיל דהאי תנא סבר ליה כר״ש בחדא דכהונה בעי אצבע ופליג עליה בחדא דהוא סבר מליקה כשירה בשמאל והוא סבר דמליקה פסולה בשמאל דילפינן מכמשפט י"ל משום דקשיא להם דעכ״פ מעיקרא כי פריך והרי מליקה דלא פליג ר"ש דילמא היינו מטעם דנילף מכמשפט ולכך לא ניחא להו תירוץ זה וק"ל:

בא"ד אי נמי האי תנא סבר כו׳ ומוקי אצבעו דכתיב גבי חטאת גם על הקבלה אין להקשות לפי זה אמאי נקט סבר לה כר"ש הלא אף לת"ק נמי כהונה בעי אצבע ויש לישב דזה אינו מוכרח בדברי ת"ק דיש לפרש כדמפרשי התוספות בסוף דבריהם אבל בדברי ר"ש מוכרח ע"כ דכהונה בעי אצבע ולכך נקט סבר לה כר״ש וק"ל:

בא"ד וצ"ע אי מצי לפרש הכי ותנן זרק בשמאל פסול מפ׳ כל הפסולים כצ״ל והאי צ"ע קאי אלמטה ולא אדלעיל דמספקא להו הא דתנן קבל בימין ונתן בשמאל יחזור לימין והיינו משום זריקה אי פסיל בדיעבד או לכתחילה יחזור לימין אבל בדיעבד כשר ויש עוד ספק דילמא משום הולכה נקט ולכתחילה אי נמי דמיירי בחטאת משום הני ספיקא הניחו בצ״ע אם יש להביא ראיה ממשנה זו דזריקה בימין פסולה או לא דיש לדחות כמו שפי׳ התוס׳ ודלא כב"ז:

בא״ד והשתא הא דמשני כו׳ אבל לר"ש דמכשיר כו׳ עד מהזאה לא ילפינן עכ"ל פי׳ מ"ו הב"ז וז"ל לכאורה היה נראה דט"ס הוא דהא המקשה שהקשה בכאן אליבא דמ"ד דאינו חוזר ומלמד בהיקש א"כ ליכשר ר"ש ומקומו הוא לעיל גבי ועוד אומר ר"ת וגו' אכן נראה דאין לשבש הספרים והתוספות לרווחא דמילתא מישבים דהסוגי׳ דחולין דס״ל דחוזר ומלמד יכול לסבור ג"כ כברייתא ע"ש אבל לי נראה דלאו לרווחא דמילתא כתבו אלא מפני הכרח קושיא גדולה דהא ע"כ דהמקשה דפריך והרי זריקה ולא פליג ר"ש ע"כ לא אסיק אדעתיה דהא דר"ש דאמר בא לעובדה ביד עובדה בימין דמוכח התם דפליג ר"ש ולכך שפיר נוכל לומר דהקשה אליבא דמ"ד אין חוזר ומלמד אמאי לא פליג ר"ש אבל אליבא דאמת דפליג ר"ש בברייתא א"א לפרש הטעם משום דאין חוזר ומלמד ולכך פליג ר"ש א״כ תקשי מדידיה אדידיה דהא סבר ר"ש בא לעובדה ביד עובדה בימין והיינו הקישא וע"כ סבר דחוזר ומלמד אפילו אם נאמר דמצורע חול ובתר מלמד ראשון אזלינן מ"מ קושיא במקומה עומדת למה פליג בזריקה דהא חטאת נלמד ממצורע והוא חול ושפיר יכול למילף שאר קרבנות מיניה ולכך פירשו התוספות אבל לר"ש דמכשר בברייתא כו׳ הטעם דסבר דזריקה מהזאה לא ילפינן ומוקי זאת תורת עולה לשאר לימודים דילפינן בפ"ק מחטאת ואין להקשות מאי דוחקה דהתוספות דתירצו בתר הכי ומיהו הכא מודי כ"ע דחוזר ומלמד כו׳ ותירוץ זה אנו צריכים בסמוך דמוכח דחוזר ומלמד מאי קושיא דילמא ר"ש סבר חוזר ומלמד והא דפליג בזריקה היינו משום דזריקה מהזאה לא ילפינן זו אינה קושיא כלל דהא ע״כ מדפריך המקשה דלמ״ד אינו חוזר ומלמד אמאי לא פליג ר"ש ע"כ מוכרחים אנו לתרץ שניהם מאן דסבר מלמדין ומאן דסבר אין מלמדין אליבא דר"ש א״כ איך אפשר לומר דהא סבר ר"ש בא לעובדה ביד עובדה בימין מטעם דסבר דחוזר ומלמד א"כ קשה אליבא דמ"ד דסבר אין חוזר ומלמד אמאי סבר ר"ש דעובד׳ בימין דבשלמא על הא דפליג ר"ש בברייתא על זריקה דלמ״ד אין מלמדין סבר דהטעם דאין מלמדין כל זמן שלא אסיק אדעתיא מהא דתני בא לעובדה ביד ולמ"ד דחוזר ומלמד סבר הטעם הא דמכשיר ר"ש משום דזריקה מהזאה לא ילפינן אבל הא דתני בסמוך בא לעובדה ביד כו׳ והיינו הקישא ליכא למימר דסבר באמת ר"ש דחוזר ומלמד א"כ תקשי למ"ד דאין חוזר ומלמד אמאי אמר ר"ש בא לעובדה ביד ולכן פירשו התוספות דהכא כ"ע מודים אף למ"ד אין חוזר ומלמד מודה הכא דחוזר ומלמד דמצורע חול הוא וזה שפירשו התוספות ותירוץ זה אנו צריכים בסמוך דעד עכשיו לא היינו מוכרחים לתירוץ זה אבל מבסמוך מוכרחים הם לתירוץ זה וע״כ הוא דפליג ר"ש בזריקה משום דזריקה מהזאה לא ילפינן ודוק:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף