זבחים כו ע"ב

דף כו - ב

גמרא:

אמר שמואל: מה ששנינו במשנתנו שכשנתן הדם שלא במקומו פסול, נאמר על בשר הקרבן אבל בעלים נתכפרו בקרבן זה! ^[13]

מאי טעמא נתכפרו הבעלים למרות שהבשר נפסל? דאמר קרא [ויקרא יז] "ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר" - כיון שהגיע דם למזבח, בכל מקום שהוא, נתכפרו בעלים. ^[14] והיינו, שלענין כפרה, כל מקומות המזבח שוים, ^[15] על אף שמצוות הנתינה היא במקום ובמזבח מסויימים. ^[16]

ומקשינן: אי הכי שכל המזבח שוה לכפרה בשר נמי יוכשר כיון שהועילה זריקת הדם לכפרת הבעלים?

ומתרצינן: אמר קרא על המזבח "לכפר", לכפרה נתתיו לכל מקום במזבח, ולא שתהא חשובה זריקה לגבי להתיר דבר אחר. ^[17] וכיון שהיתר הבשר לאכילה הוא על ידי הזריקה [כפי הנאמר "ודם זבחיך ישפך" ואחר כך "והבשר תאכל" ^[18]], כל שלא התקיימה מצות נתינת הדם במקום שנקבע לה אין היא מתרת את הבשר משום שלא נעשתה מצות הזריקה כהלכתה ^[19].

אלמא קסבר שמואל, שביחס לכפרת הבעלים, זריקת הדם שלא במקומו - כבמקומו דמי. ^[20]

ומקשינן: הרי תנן באידך פירקין: נתנו למתן הדם על הכבש, או שנתנו על המזבח אך שלא כנגד היסוד, או שנתן את הניתנין - למטה למעלה, ואת הניתנין - למעלה נתן למטה, או שאת הניתנין - בפנים נתן בחוץ ואת הניתנין - בחוץ נתן בפנים -

אם יש דם הנפש הזורם עדיין מצואר הקרבן שנשחט, יחזור הכהן הכשר, ויקבל מדם הנפש כשיעור הנצרך למתן דמים, ויזרקנו כדינו על גבי המזבח!

ואי סלקא דעתך כי זריקת הדם שלא במקומו מכפרת על הבעלים כמקומו, יקשה, למה לי יחזור הכשר ויקבל, והרי כבר נתכפרו הבעלים!? ^[21] וכי תימא, מה שצריך לחזור הכשר ויקבל הוא כדי להתיר בשר באכילה, יקשה, כיצד תכשיר הזריקה השניה את הבשר לאכילה? וכי מי איכא זריקה דלא מכפרת, כגון זריקה זו השניה, שאינה מכפרת, שהרי כבר נתכפרו הבעלים בזריקה ראשונה, ושריא בשר לאכילה על ידי זריקה זו?

ומתרצינן: אי דיהביה למתן הדם הראשונה כהן כשר לעבודה, הכי נמי שאין טעם לחזור ולקבל מדם הנפש, כי נתכפרו הבעלים בראשונה, והשניה אינה יכולה להתיר את הבשר משום שאינה מכפרת. אלא הכא, במשנה ששנינו שיחזור ויקבל מדם הנפש, במאי עסקינן - דיהביה לנתינה הראשונה כהן פסול, שלא הועילה נתינתו כלום, ואינה נחשבת נתינה כלל, ^[22] ולכך יש לחזור ולקבל את הדם, כדי לקיים מצות נתינה המכפרת על הבעלים והמתירה את הבשר.

ומקשינן: אם מדובר באופן שנתנו פסול, מדוע אינה נחשבת זריקה כלל? הרי יש כאן זריקה פסולה, שכשם שזריקה במקומה על ידי כהן פסול הינה זריקה פסולה, הוא הדין לזריקה שלא במקומה, היות וכבמקומה דמי [שהרי אם היתה נעשית על ידי כשר, היתה מכפרת], ואם כן, ליהוי הדם כולו דחוי, כדין זריקה פסולה הנותנת בדם הנותר דין "שיריים", ודוחה אותו מלחזור ולקבלו!?

והראיה שזריקת פסול דוחה את הדם, מהא דתנן לקמן [לב א] גבי פיגול: וכולן, כל הפסולים, שקיבלו את הדם במחשבת פסול לאכול את הבשר חוץ לזמנו וחוץ למקומו - אם יש עדיין דם הנפש, יחזור הכהן הכשר ויקבל, ויזרוק ללא מחשבה פסולה ויוכשר הקרבן, משום שמחשבת הפסול של הכהן הראשון שקיבל אינה מחשבה לענין לפסול את העבודה, מאחר ואין הוא ראוי לעבודה!

ומשמע שדוקא בקיבלו הפסולין במחשבת פסול ולא זרקו - אין, בכך אפשר לחזור ולהכשירו על ידי מתן דם נוסף כהן כשר, אבל אם זרקו הפסולין לדם, לא ניתן עוד להכשיר את הקרבן במתן דם נוסף. מאי טעמא? לאו, משום דהוי שנעשה הקרבן בזריקת הדם על ידי הפסול לקרבן דחוי, כיון שבזריקה מסתיימת עבודת הכפרה, והיא נעשתה בפסול, לכן נדחה הקרבן ולא ניתן להכשירו עוד ^[23].

ומתרצינן: לא משום שנעשתה הזריקה על ידי כהן פסול נדחה הקרבן ולכן אין לו תקנה, אלא משום דפסיל הכהן הפסול לקרבן במחשבה פסולה, שחשב לאכלו חוץ לזמנו וחוץ למקומו.

ומקשינן: אי הכי, שמחשבתו של כהן פסול פוסלת את הקרבן, מדוע פסול רק באופן שזרק את הדם במחשבת פסול? והרי מחשבת הכהן הפסול בשעת קבלה, נמי צריכה לפסלו!?

ועוד יקשה, מי פסלה מחשבתו של כהן פסול? והאמר רבא: אין מחשבה פסולה מועלת [מועילה] לפסול את הקרבן אלא במי שראוי לעבודה, היינו כהן כשר, ובדבר הראוי לעבודה, להוציא מנחת העומר, הבאה מן השעורין, שאינה ראויה לעבודה אחרת אלא לזאת בלבד, ובאה להתיר את אכילת התבואה החדשה, ולא משום קרבן היא באה, ^[24] ובמקום הראוי לעבודה, להוציא נפגם המזבח שאם חישבו בעבודת הקרבן מחשבת פיגול בשעה שהמזבח היה פגום, אין הקרבן נפסל, ואם תוקנה פגימתו באותו היום, אפשר להקריבו!

ומתרצינן: לא תימא לדייק מהמשנה שאם זרקו הכהן הפסול במחשבת פסול לא ניתן לחזור ולקבל את הדם ולזרוק, כי באמת מחשבתו הפסולה של הפסול אינה מפגלת את הקרבן ואפשר שיחזור הכשר ויזרוק, אלא אימא, שחטו פסול במחשבת פסול, לא ניתן שוב להכשירו, מכיון שהכל כשרין לשחיטה, ואפילו אלו שפסולים לעבודות אחרות, נחשבת מחשבתו לפסול.

ומקשינן: מאי קא משמע לן בזה, דפסלה מחשבה בשחיטה של פסול, והרי תנינא דין זה ברישא של אותה משנה עצמה, דתנן: כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשרה - לפיכך הן פוסלין במחשבה!?

ומתרצינן: הא מה שנכתב בסיפא "וכולן [הפסולין] שקיבלו חוץ לזמנו וחוץ למקומו אם יש דם הנפש יחזור ויקבל", קא משמע לן דמקבלה ואילך לא פסלה מחשבה של כהן פסול, אף על פי שבשחיטה פוסלת.

מאי טעמא? - כדרבא, דאמר אין מחשבה מועלת אלא בראוי לעבודה. וכיון שאינו ראוי לעבודה מחשבתו אינה פוסלת. והוא הדין בזריקה אין מחשבתו פוסלת. ומה שנקטה המשנה "קיבלו", הוא משום שהיא העבודה הראשונה לאחר השחיטה, שבה אין מחשבת הפסול פוסלת.

מיתיבי על דברי שמואל שנתינת הדם שלא במקומו נחשבת כבמקומו, מהא דתניא: כהן כשר שחישב בשעת השחיטה או הקבלה או ההולכה ליתן את דמם של הניתנין - למעלה למטה, ואת דמם של הניתנין - למטה למעלה, והיינו שחישב לתת את דם הקרבן על המזבח שלא במקומו, אם היתה מחשבתו על מנת לזורקו לאלתר בו ביום ונתן לבסוף את הדם במקומו הראוי הקרבן כשר, שאין הקרבן נפסל אלא במחשבת חוץ לזמנו או חוץ למקומו והיינו מחוץ לעזרה. מה שאין כן בזה שמחשב לתת את הדם על המזבח ורק שלא במקומו שעל המזבח, שאפילו אם זריקה שלא במקומו היתה פסולה, אין מחשבה על זריקה כזו פוסלת!

רש"י ד"ה לא. דהא בעושה במחשבה קיימינא. כצ"ל:

תד"ה ואי. ומיהו קשה לרבנן דל"ל רואין כו'. עי' תוי"ט שם מי"א:

תד"ה אמר וכו' וליפלוג רבי יהודה בניתנין בפנים וכו' אלמא דבהני שלא במקומן מודי כצ"ל:

בא"ד וכן מוכח וכו' ודרשינן שיהא אותו חוץ למקומו משולש בדם ובשר ואימורין דהיינו חוץ לעזרה ממש כצ"ל. והשאר נמחק:

ד"ה ואי שלא במקומו וכו' הרי כבר נתכפר. נ"ב אע"ג דנעשית שלמטה שלא כמצותה. מ"מ קשיא לתוס'. כיון שעכ"פ כפר. מ"ט יחזור ויתן למטה. ומשנה בשל מעלה. ויצא שכרו דקיום מצוה כמאמרה בשלמטה. בהפסדו דשל מעלה שעושה עכשיו שלא כמצותה. אחר שכבר כפר. וניחא להו אליבא דר"א דאית ליה רואין. נמצא שעדיין לא כפר בשלמטה. לכן על כרחו צריך לחזור ולתן למטה. ורואין את העליונים למטה כאילו הן מים. בכן עלתה כפרה בשני מיני הדמים. ולא שנה באחד מהן:

בא"ד דלרבנן יחזור ויתן למטה דקתני. נ"ב בברייתא דבסוגיא מסיק בה יחזור ויתן למטה כו' ולא ידענא מאי קשיא. אמאי לא יתן שיריים למטן כמצותן ותחתונים כמצותן:

גמ' אבל בעלים נתכפרו. עי' לקמן דף נב ע"ב ובתוס' שם ד"ה אותה:

שם לכפרה נתתיו. עיין לקמן לח ע"א תוספות ד"ה וכיפר:

גמרא מאי טעמא לאו משום כו׳ כצ״ל:

רש״י ד״ה ולהוי דיחוי כו׳ במקומו וליהוי כל כו׳ הד״א:

ד״ה קבלו אין הוא דאית ליה כו׳ כצ״ל:

ד״ה מאי טעמא לאו משום כו׳ כצ״ל:

ד"ה הא קמ״ל כו׳ אינו ראוי לה לא פסיל מחשבתו הס״ד וכצ״ל:

תוס׳ ד״ה אמר שמואל כו׳ מודה דשלא במקומו כו׳ כצ״ל:

בא״ד וליפלוג ר״י בניתנין בפנים כו׳ כצ״ל. פי׳ מאי פריך הא כבר משני דקסבר ר״י שלא במקומו כמקומו דמי אלמא בהני מודה דלאו כמקומו דמי:

בא״ד אלמא דבהני שלא במקומן מודה כו׳ כצ״ל. ובד״ח נדפס נ״א ושיבוש הוא:

בא״ד פי׳ בקונטרס דמהניתנים בחוץ כו׳ כצ״ל:

בא״ד וכן מוכרח כו׳ כצ״ל:

בא״ד שיהיה אותו חוץ למקומו משולש בדם ובשר ובאימורים דהיינו כו׳ כצ״ל:

בא״ד אימורין כתיב ועולה לא יעלו כו׳ כצ"ל:

בא״ד דבעינן נמי שיהיה אמקום משולש כו׳ כצ״ל. פי׳ לפ״ז מקשים נמי אניתנים בפנים שנתן בחוץ ומשני דבעינן שהמחשבה יהיה אמקום משולש ובפנים לאו מקום משולש:

בא״ד מיהו ר״י אית ליה כמקומו דמי ור׳ יוחנן דאמר כו׳ כצ״ל. פי׳ לפרש״י דלא מקשי לר״י מהניתנים בפנים שנתן בחוץ ע״כ ס״ל דכמקומו דמי כמו אידך:

בא״ד דכבש מקדש פסולים במזבח כו׳ כצ״ל:

בא״ד לא קלטי׳ ויאספנו כצ״ל:

בא״ד תיקשי מניתנים ע״ג הכבש ומניתנים בפנים שנתנו בחוץ כו׳. פי׳ דאי אמרינן דבניתנים ע״ג הכבש ומבפנים בחוץ מודה דשלא כמקומו דמי כר״י תקשי נמי לדידהו יאספנו אלא ע״כ דבהני נמי ס״ל דכמקומו דמי:

בא״ד לא שייך למיפרך אמאי לדידהו כו'. פי׳ כיון דבניתנים בחוץ שנתנן בפנים כ״ע מודה דלאו כמקומו דמי ליפרך נמי דמקשה לר״י ולדידהו ניחא לדידהו נמי תיקשי:

ד״ה ואי שלא במקומו כו׳ ודייק בגמרא דר״א כו׳ כצ״ל. ותיבת מינה יש למחוק דלאו ממתני׳ דייק רק מברייתא פירוש בשלמא אי ס״ל אין בילה אין להקשות אמאי יחזור ויתן למטה משום דדילמא לא יהיב למעלה אלא מן העליונים מ״ה יחזור ויתן למטה אע״ג דיש לחוש שיהיב מן העליונים למטה ומן התחתונים למעלה כיון {צאן קדשים: דאין} בילה שלא במקומו כמקומו דמי ס״ל ויצא ידי שניהם ואין לחוש שמא יהיב בב׳ מן העליונים או בשניהם מן התחתונים כיון שאין בילה אפשר לומר דמיירי שאין בכל א׳ שיעור שניהם אבל כיון דס״ל יש בילה ע״כ יהיב למעלה משניהם הקשו שפיר אמאי יחזור ויתן למטה אע״ג דאליבא דמסקנא התם דר״א סבר אין בילה ורובה עליונים ונתן למעלה כשיעור תחתונים ועוד ויתן למטה רק לשם שיריים ולפ״ז לא קשיא מידי אבל תוספת הקשו לפי דס״ל דסבר יש בילה ויתן למטה לשם עולה קאמר קשה:

בא״ד וי״ל כיון דאית ליה רואים כאלו הן מים כו׳. אין להקשות על מעיקרא דדינא פירכא דהא טעמא דאמר רואין דתחתונים אינן ראוים למעלה וכיון דשלא במקומו כמקומו דמי וראוים למעלה לא יאמר ולא יחזור ויתן למטה יש ליישב דע״כ צריך לומר רואים אע״ג דשלא במקומו כמקומו דמי כיון דנותן למעלה כמתנות חטאת בד׳ קרנות ועולה שתים שהן ארבע נמצא בג׳ קרנות יתירות שנותן בשביל חטאת גם דם עולה בלול דיש בילה ע״כ צריך לומר בב׳ הקרנות יתירות רואים כאלו הן מים ואינו יודע באיזה מהם שיתן לשם כפרת התחתון או לשם מים מ״ה יחזור ויתן למטה נ״ל:

בא״ד דקתני נתן למעלה ולא נמלך והס״ד וכצ״ל. ותיבת כשר יש למחוק דממתניתין לא הקשו דזה קאי אליבא דר״א רק מברייתא שם דקתני נתן למעלה ולא נמלך אלו ואלו מודים שיחזור ויתן למטה ואלו ואלו עלו לו ומוקמינן התם דסיפא ואלו ואלו עלו לו אתיא כרבנן דס״ל יש בילה ועלו לשניהם ~צאן קדשים:והס״ד~ למה יחזור כיון דכמקומו דמי יש מקשים מר״א נמי הוי להקשות לפי דס״ד התם דקאי לר״א ס״ל יש בילה ואמאי צריך {צאן קדשים: ליתן} למטה כלל דהא נתן למעלה בסתם לשם דם ולא לשם מים עכ״ד והניחו בצ״ע. אבל לענ״ד לאו קושיא היא כלל דהא ע״כ נתן בב׳ קרנות יתירות שלא לשם דם מדם העולה כאשר כתבתי לעיל נ״ל:

ד״ה הכא במאי עסקינן כו׳ במקומו כ״ע לא פליגי דהוי דיחוי כו׳ כצ״ל. פי׳ והשתא פריך שפיר וליהוי דיחוי כיון דשלא במקומו כמקומו דמי ובמקומו כ״ע מודים דהוי דיחוי:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

תוס׳ ד״ה אמר שמואל וכו׳ ומיהו מצינו למימר דבעי׳ נמי שיהא המחשבה במקום משולש ר״ל דהיינו כמו חטאת חיצונה שדמה ניתן במקום משולש וחישב עליה ליתן דמה בחוץ שהוא ג"כ מקום משולש בשעת היתר הבמות משא״כ בניתנין בחוץ אע״ג שהוא מקום משולש מ״מ כשחישב ליתנן בפנים אינו מקום משולש וכן בניתנין בפנים אינו מקום משולש אע"ג שחישב ליתנן בחוץ שהוא מקום משולש אפ״ה אין המחשבה פוסלת בה כיון דעיקר מתן דמה אינו במקום משולש ודוק:

בא״ד תדע דאי לאו הכי לפי מאי דפרישית שלא במקומו לאו כמקומו דמי וכו׳ כצ״ל נ״ל ר״ל לפי מאי דמפרשי דשמואל לא קאי אלא אנתנין למעלה שנתנן למטה ולמטה שנתנן למעלה אבל אשאר לאו כמקומו דמי ומביאין ראיה משילהי פ׳ כל הפסולים מדפריך וליפלוג ר״י בניתנין בפנים בחוץ ובחוץ בפנים א״כ כי משני קסבר ר"י בעי׳ מקום משולש מאי משני מבפנים אחוץ אלא מוכרח לומר דבעינן נמי שיהא המחשבה במקום משולש וכתבו עוד מיהו ר״י אית ליה כמקומו דמי ור׳ יוחנן וכו׳ ר״ל מיהו לפרש״י דמפרש דלא פריך אלא מהנתנים בחוץ שחישב ליתנן בפנים אבל מהניתנים בפנים שחישב ליתנן בחוץ לא פריך משום דס״ל דר״י

אית ליה כמקומו דמי אף בניתנין בפנים שחישב ליתן בחוץ ודוק נ״ל:

בא״ד והתם לא פריך אלא מניתנין בחוץ וכו׳ כדפרש"י משום דנפסל בשעה שהובא להיכל קשה דבסוף פ׳ כל הזבחים שנתערבו דף פ״ב פליגי במתני׳ ר״א ור״ש ר׳ אלעזר סבר נכנס לכפר אע״פ שלא כיפר פסול ור״ש סבר עד שיכפר ותנן התם ר׳ יהודה אומר אם הכניס שוגג כשר ושם בדף פ״ג דייק גמ׳ הא מזיד פסול ובעי אי כשכיפר או כשלא כיפר ופשיט כשכיפר כר״ש וא"כ איך כתבו פעם ושתים ושלש דלר׳ יהודה נפסל בשעה שהובא להיכל ורש״י שם בפ״ג דף ל״ו לא כתב כן אלא הכי כתב דהתם ודאי אי הוה יהיב חטאת חיצונה בפנים מיפסלא דכתיב וכו׳ משמע דלא מיפסלא אלא בכיפר ונראה שדבריהם הכא שלא בדקדוק ודוק נ״ל:

בא״ד אבל לא מצי למימר כמקומו דמי על בחוץ שנתנו לפנים וכו׳ אבל הרמב״ם ז״ל בפ״ב מהל׳ פסולי המוקדשין דין י׳ פי׳ הא דקאמר כמקומו דמי קאי נמי על בחוץ שנתנו בפנים ע״ש וקשה איך אפשר לפרש כן הא נפסל כשנכנס לפנים לכפר וע״ש מה שפסק בדין ט״ו ובדין ט״ז וצ״ע ואפשר דס״ל אע״ג דנפסל הדם כשכיפר בפנים מ״מ בעלים נתכפרו ודוק:

ד״ה ואי שלא במקומו וכו׳ תימא דלקמן וכו׳ עיין בס׳ צ״ק מ״ש בכל זה הדיבור ע״ש:

ד״ה הכא במאי עסקינן וכו׳ תימא וכו׳ וי״ל וכו׳ ואי יהביה במקומו כ״ע מודו דהוי דיחוי וכו׳ וקשה לפ״ז א״כ מאי פריך וליהוי דחוי דתנן וכו׳ קיבלו אין זרקו לא מ״ט לאו משום דהוי דיחוי דילמא התם משום דזרקו במקומו לכך הוי דיחוי אבל הכא שזרקו שלא במקומו אע"ג דהוי כמקומו לענין כפרה מ״מ לענין דחוי לא הוי כמקומו כמ״ש התוס׳ וע״ק איך ס"ד דמקשה דטעמא הוא משום דהוי דחוי דהא קתני וכולן שקבלו דקאי לכל הפסולים ואי טעמא הוא משום דהוי דחוי הא לא הוי דחוי אלא דוקא טמא כמ״ש התוס׳ וע״ק לפי המסקנא דהא דקתני וכולן שקיבלו דה״ה זרקו דאם יש דם הנפש יחזור הכשר ויקבל והא איכא באלו הפסולים טמא ואי יהביה במקומו כ״ע מודו דהוי דחוי ולא יחזור כשר ויקבל כמ״ש התוס׳ מיהו לזה י״ל דלפי המסקנא הא דקתני וכולן שקיבלו וכו׳ קאי אכל פסולים חוץ מטמא א"נ י״ל כיון שקבלו במחשבת פסול אע״ג דמחשבת פסול אינה מועלת מ״מ הויא כמו שלא במקומו ובזה מתורצת ג״כ קושיא ראשונה ודוק ולקושיא שנית י״ל דה"מ למימר וליטעמיך ודוק נ״ל:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

חידושים

גמרא בשר באכילה אי דיהבי׳ כו׳ כצ״ל ותיבת אין ה״נ יש למחוק וכן הוא בגש״ק

והא אמר רבא אין מחשבה כו' (מיימוני פרק י״ד מהלכות פסולי המוקדשים) וז״ל הרב שם דין ג׳ בדבר הראויה לעבודה כיצד מנחת העומר שקמצה שלא לשמה ה״ז כמו שנעשית לשמה ושירים נאכלים מפני שהיא מן השעורים ואין השעורים דבר הראוי לשאר קרבנות וכן כו׳ עכ״ל עיי״ש והר״א ז״ל כתב דלא מיחוורא האי גירסא דא״כ מנחת קנאות מאי אירי׳ שלבונה עליה תיפוק לי' דקמח שעורים היא אלא נוסח׳ דוקא לאפוקי מנחת שעורים דחדש הוא ואין מביאים מנחות ובכורים קודם לשתי הלחם ואע״פ שקרב העומר ומותר באכילה עכ״ל. והנה מ״ש דא״כ מנחת קנאות מאי ארי׳ שלבונה עליה תיפוק ליה דקמח שעורים היה מתורצת יפה בדברי רש"י במנחות דף ה׳ ע״ב וז״ל והאי דפסלה מחשבה במנחת קנאות משום דרחמנא קרי׳ חטאת עכ"ל וכדבריו הוא בגמ׳ שם דף ד׳ ע״א אכן מ״ש הוא ז"ל דנוסחא דוקא היה משום דחדש היה ואין מנחות מחדש קודם לבכורים ובשעורים התירה התורה בעומר להקריבה קודם שתי הלחם ש״מ לאו עבודה מקרי זו היה כוונת הר״א ז״ל בלי ספק והנך רואה מ״ש הכ״מ שם וז״ל ולפי נוסחתו מנחת עומר היינו מנחה שהוקרבה אחר שהביאו העומר קודם שיביאו שתי הלחם כו׳ שרי ליה מארי דתלי ליה בוקי סריקי בהר״א ז״ל במקום שדבריו מבוארים לכל מעיין. עוד ראיתי שערורי׳ בדברי הכ״מ שכתב וז״ל ורש״י דנקט לבונה במנחת קנאות חדא ועוד קאמר חדא שהי׳ של שעורים ועוד שיש עליה לבונה (כצ״ל כי יש ט״ס בלשונו) עכ״ל ולא דק דבמנחת חוט׳ בלי לבונה לכ"ע מחשבה פוסלת בה דקרוי׳ חטאת כדאיתא רפ״ק דמנחות ומשנה שלימה שנינו רפ״ק חוץ ממנחת חוטא ומנחת קנאות כו׳ אלא קושיות הר״א מתורצת כמש״ל נ״ל ומי שדעתו רחבה מדעתי יתרץ לי דברי הכ״מ הללו ומובילנא מאני׳ לבי׳ מסותא:

תוס׳ ד״ה ואי שלא במקומו כו׳ ומיהו קשה כו׳ דקתני נתן למעלה ולא נמלך כשר הס״ד. וה״ה דהוי מצי להקשות גם לר׳ אלעזר דדייק התם מהא דקאמר נתנן למעלה ולא נמלך יחזור ויתן למטה ואלו ואלו עלו לו וס״ל לר״מ דיש בילה ואמאי צריך ליתן למטה כלל הא כבר נתכפר בדיעבד ונתן בסתם לשם דם ולא לשם מים ודוק וצ״ע:

הגהות

רש״י ד״ה אמר שמואל כו׳ אבשר קאי אבל הבעלים נתכפרו הד״א והס״ד:

ד״ה על המזבח כו׳ כפרה הס״ד:

ד״ה לכפרה נתתיו כו׳ והבשר תאכל הס״ד:

ד״ה יחזור הכשר כו׳ מן הבהמה ויחזור ויתן כו׳ הד״א:

ד״ה הב״ע דיהבי׳ כו׳ ששחטו כו׳ וכולן שקיבלו (הד״א) בפ״ג הס״ד:

ד״ה ולהוי כו׳ במקומו כמקומו דמי ובלבד כו׳ כצ״ל:

ד״ה וכולן שקיבלו כו׳ מחשבתו מחשבה הס״ד:

ד״ה קיבלו אין דהא כו׳ תקנתא כצ״ל והס״ד:

ד״ה אי הכי כו׳ כהן פסול הס״ד:

ד״ה ובדבר הראוי כרת באכילתה הס״ד:

ד״ה ובמקום כו׳ מפורש במנחות הס״ד:

ד״ה אלא אימא כו׳ פוסלין מחשבתן הס״ד:

ד״ה תנינא בההיא כו׳ לפיכך הן פסולים כו׳ כצ״ל:

ד״ה הא קמ״ל כו׳ במחשבה אבל בקבלה כו׳ מחשבתו הס״ד:

ד"ה כדרבא כו':

תוס׳ ד״ה אמר ~אמר~ שמואל כו׳ נראה דקאי אניתני׳ למעלה שנתנו כו׳ וגבי חטא׳ ממעטינן מדכתיב קיר המזבח כו׳ דמו למחר פסול כו׳ כמקומו דמי (תוספות) והשתא כו׳ מיירי ע"כ ומיהו לקמן כו׳ (הד״א) פי׳ בקונטרס כו׳ שלישי חוץ למקומו משולש כו׳ בכל אלה (תוספות) והותר כו׳ ואניתני׳ בפנים שנתן בחוץ כו׳ שיהא המחשבה במקום משולש כו׳ (ומחשבה בפנים לאו מקום משולש הוא ק״ל) משני מבפנים אחוץ כו' כמקומו דמי (תוס׳) ור׳ יוחנן דאמר בסמוך כו׳ (בהג״ה) ועוד נראה דליפליג ר״י אחישב ליתנן כו׳ וכ״ת משום דיאספנו כו׳ הרצפה יאספנו לכ״ע כו׳ שלא במקומו לאו כמקומו דמי א״כ כו׳ שלא במקומו כמקומו דמי ניחא כו׳ לא שייך למיפרך אמאי לדידהו נמי תיקשי נימא יאספנו כו׳ (ומ"ש בספרים מניתני׳ כו' עד תוס׳ פסול ט״ס הוא ונ"ל למחוק) ואפילו נשפך שם לא יהא כשר לאספנו כצ״ל נ״ל ודוק:

ד״ה לכפרה בעלמא דרשינן (והוא לקמן דף מ״ו ע״א) לכפרה נתתיו ולא למעילה כצ״ל והס״ד:

ד״ה הב״ע דיהבי׳ פסול כו׳ בפ״ק דמעילה דאין עושה שירים כו׳ ומרצה לפיגולו כצ״ל והס״ד:

ד״ה ואי שלא כו׳ שייך לדף כ״ז ע״א:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

גמרא קיבלו אין זרקו לא אף דיש לכאורה לחלק דהכא הזריקה מרצה אף הבשר אם היה הכשר זורק במקום זה אבל לעיל מיירי שלא במקומו ואינו מרצה על הבשר ולכך אינו עושה הדם דחוי מ״מ כיון דזריקה עושה כפרה היה נראה דשפיר מדחה הדם וק״ל:

תוס׳ ד"ה אמר שמואל כו׳ נראה דקאי אניתנין למעלה כו׳ והנה לפירוש זה ע״כ הא דמקשי בגמרא תנן באידך פירקין לא מקשי אלא מניתנין למעלה דבנותן על הכבש ושלא כנגד היסוד וכן הניתנים בפנים כו׳ ניחא דהכא מודי כ״ע דשלא במקומן לאו כמקומן דמי אבל קשה על הא דמתרץ הכא ב״ע שקבלו פסול והא דקתני נתנו על גבי כבש ארישא דמתני׳ קאי כל הפסולים ששחטו וקשה דמאי איריא שקבלו פסול אפילו אם קבלו כשר בכל הנך בבי חוץ מן הניתנים למעלה צריך לחזור הכשר ויקבל דשלא במקומו לאו כמקומו דמי בכל הנך ולפי האמת ניחא דשמואל קאי אכולן חוץ מנתנים בחוץ שנתנו בפנים וצריך לומר דזה נקט אגב אידך בבא דדוקא בפסול מיירי אבל בניתנים בחוץ אף דקבלו כשר אם יש דם הנפש יחזור ויקבל וק״ל:

בא״ד תדע דאי לאו הכי למ״ד שלא במקומו לאו כמקומו דמי ר"ל בניתנים בפנים בחוץ וק"ל ועיין הגהות בב"ז על נכון:

ד"ה ואי שלא במקומו כו' תימא דלקמן בפרק כו׳ דדייק מיניה בגמרא דר"א סבר יש בילה יש לדקדק דבלא דייק מיניה היה להם להקשות בפשיטות דלמה לי יחזור ויתן למטה כיון דשלא במקומו כמקומו דמי ע"כ נראה לי ברור כוונתם דבאמת מסקינן שם בגמרא דיחזור ויתן למטה לשם שריים דחטאת אבל לשם עולה אין צריך ליתן א״כ ע"פ אמת אין כאן קושיא אלא התוספות מקשים דדייקא מיניה דר"א סבר יש בילה וע״כ ס"ד הא דקתני ויחזור ויתן למטה לשם נתינת עולה ועל זה מקשים התוס׳ איך אפשר לומר כן כיון דכבר נתכפר אמאי יחזור ויתן עיין בדף פ׳ ע"ב ובזה מיושב קושית מ"ו הב"ז דמקשה הא דמקשי התוספות ומיהו קשה כו' דקתני ונתן למעלה ולא נמלך כשר וז"ל וה״ה דהוי מצי להקשות גם לר"א דדייק התם מהא דקאמר נתן למעלה ולא נמלך יחזור ויתן למטה ואלו ואלו עלו לו וס"ל לר"א דיש בילה ואמאי צריך ליתן למטה כלל הא כבר נתכפר בדיעבד ונתן בסתם לשם דם ולא לשם מים ודוק וצ"ע עכ"ל אבל לפי מה שפירשתי אין כאן קושיא דהתוספות באמת לא היו מקשים אליבא דר״א אלא לפי מאי דס"ד דסבר יש בילה ובאמת ולמטה דקתני מוקים ליה לשירים דחטאת אין כאן קושיא וה"נ בנתן למעלה כו׳ אלו ואלו עלו לו ע״פ אמת מוקמינן דעלו לו לשם שירים דחטאת ולתירוץ שני מוקמינן כרבנן וא״כ אין כאן קושיא לר"א מהא ואי משום דנתן סתם לשם דם ולא לשם מים מה בכך דמ״מ אינו מתכוין לתת לתחתונים למעלה וכן פי׳ רש"י בהדיא שם במתני׳ דלכך אמרינן רואין דהואיל ואינו מתכוין כו׳ ע"ש והתוספות נמי נקטי הכי דלא יהיב ליה לשם כפרת תחתון וא״כ אף דתני נתן למעלה אין כאן קושיא לר"א דמ"מ אינו מתכוון לתת תחתונים למעלה ורואין כאלו מים וצריך ליתן למטה וק"ל. אלא דהתוספות מקשים דלפי האמת מוקמינן לרבנן יחזור ויתן למטה לשם עולה ולית להו רואין א״כ אמאי צריך לחזור וליתן כיון דכבר נתכפר בדיעבד דאית להו בילה וק״ל כנ"ל ברור באין גימגום:

בא"ד דקתני נתן למעלה ולא נמלך כו׳ כצ"ל ויש למחוק תיבת כשר דתיבת כשר מוזכר במתניתין והתוספות לא ציינו על זה דהתם אינו מוכח דיחזור ויתן למטה וגם שם אינו נזכר נתן למעלה אלא דהתוספות ציינו על הא דמקשי בגמרא מברייתא והיה נכתב לפני המדפיסים כו׳ וטעו וכתבו כשר וזה ברור:

בד"ה הכא במאי עסקינן דיהביה פסול תימא כו׳ עד כדאמרינן בפ' קמא דמעילה כו׳ והנה לפי תירוץ זה קושית התימא במקומה עומדת כיון דאם נתן במקומו כ"ע מודים דלא יחזור ויתן דהוי דחוי א"כ אף היכא דנתן שלא במקומו אי שלא במקומו כבמקומו דמי יהיה הדם דחוי אבל לי נראה לומר דלכך תני דנתן שלא במקומו לאשמועינן רבותא דאם נתן כשר שלא במקומו הדם דחוי ולא מהני שיקבל עוד לזרוק להכשיר הבשר אבל אם קיבל הפסול שלא במקומו אין הדם דחוי ויקבל אחר ומותר אף הבשר באכילה כמו דאשמועינן וכולן שקיבלו חוץ למקומן כו׳ אף דגם התם אם קבלו בלא שום מחשבה יחזור הכשר ויקבל אלא ע"כ דאשמועינן רבותא דאם קבלו הכשר במחשבה פסולה דדם דחוי אבל בפסול אין הדם דחוי וכן אשמועינן ג"כ הכא דבפסולין יחזור ויקבל אבל לא בכשרין וק״ל:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

גמ' אמר שמואל פסול. דקתני מתני' אבשר קאי אבל בעלים נתכפרו: על המזבח. כל המזבח שוה לענין כפרה: לכפרה נתתיו. הקשיתי כל מקומות המזבח שוין ולא לדבר אחר שתהא זריקה חשובה להתיר בה בשר דזריקה הוא דשריא לה דכתיב ודם זבחיך ישפך והדר והבשר תאכל (דברים יב): יחזור הכשר ויקבל. יחזור כהן הכשר לקבלה ויקבל כדי מתן מן הבהמה ויחזור ויתן במקומו וקס''ד השתא דעד השתא בכהן כשר נמי איירי והאי הכשר דקתני כדי נסבה: למה לי יחזור. הלא נתכפרו: וכי תימא להתיר בשר באכילה. דזריקה הוא דשריא לה: ומי איכא זריקה דלא מיכפרא. כגון הך בתרייתא דלאו לכפרה אתיא דהא איכפר בקמייתא: אי דיהביה. שלא במקומו כהן כשר הכי נמי דלא בעי יחזור ויקבל: הכא במאי עסקינן דיהביה פסול. דהא דקתני נתנו על גבי הכבש ארישא קאי דקתני כל הפסולים ששחטו כו' וכולן שקיבלו את הדם כו' ועלה קאי נתנו על גבי הכבש כו' בפ''ג: וליהוי דחוי. כיון דאמרי' שלא במקומו כמקומו דמי ובלבד שיהא במזבח כי יהביה פסול הויא לה זריקה פסולה כאילו נתנו פסול במקומו וניהוי כל הדם דחוי ולא תיהוי ליה תו תקנתא: דהא תנן. בההיא: וכולן שקבלו. את הדם ואפסולין קאי שקבלו את הדם במחשבת אכילת בשר חוץ לזמנו או חוץ למקומו: אם יש דם הנפש. עוד בצואר בהמה יחזור הכשר ויקבל מן הדם ויתן שלא במחשבה וכשר דמחשבה דחשיב עלה קמא לא נפסל דכיון דאינו ראוי לעבודה אין מחשבתו מחשבה: קבלו אין. הוא דאית ליה תקנתא: מאי טעמא לאו משום. דזריקה פסולה משויא ליה דחוי משום דגמר כפרתו: לא. הא דדייקינן זרקו לא משום דמיפסיל במחשבה דהא בעושה מחשבה קיימינא ודכוותה דייקינן זרקו לא: א''ה. דמחשבת פסולין פסלה מקבלה שקיבל במחשבה ליפסיל ועוד מי פסל במחשבת כהן פסול: במי שראוי לעבודה. כהן כשר: ובדבר הראוי לעבודה. מנחת חטים לאפוקי מנחת [העומר שהיא של] שעורים דלא חייל עלה פגול ליענש כרת באכילתה: ובמקום הראוי לעבודה. לאפוקי נפגם המזבח הכי מפורש במנחות (דף ה:): לא תימא זרקו לא. דודאי איכא תקנתא ואפי' זרקו פסול במחשבה: אלא אימא שחטו לא. שאם שחטו פסול במחשבה תו ליכא תקנתא דכיון דכל הפסולין כשירין לשחוט פוסלין מחשבתן: תנינא. בההיא משנה גופה כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשרה לפיכך הן פסולין במחשבה: הא קמ''ל. הא דקתני וכולן שקיבלו את הדם כו' [אע''ג] דבשחיטה תנן פוסלין במחשבה אבל בקבלה ומקבלה ואילך לא פסלי ולא למידק מיניה זרקו לא דה''ה לזרקו אלא קמייתא דכולהו נקט דכיון דפסול אינו ראוי לה לא פסלה מחשבתו: כדרבא. דאמר אין מחשבה מועלת אלא בראוי לעבודה: חישב. כהן כשר: ליתן את הניתנין כו'. ששחט או קיבל או הוליך על מנת לזרוק הזריקה שלא במקומו: לאלתר כשר. אם חישב על מנת לזרוק שלא במקומו היום כשר ואי נמי זריקה פסולה היא ונמצא שעבד שאר העבודות על מנת לזרוק את הדם בפסול כשר הוא בזריקה הוגנת במקומו כדאמרינן במשנה כל הפסולין (לקמן לו.) אין המחשבה פוסלת אלא חוץ לזמנו וחוץ למקומו ופסח וחטאת שלא לשמן: חזר וחישב. בעבודה שניה על מנת לאוכלו חוץ למקומו פסול ואין חייבין כרת על אכילתו:

אמר שמואל פסול בשר אבל בעלים נתכפרו. נראה דקאי אניתנין למעלה שנתנן למטה ולמטה שנתנן למעלה אבל אניתנין על גבי הכבש לא קאי דבהא כולי עלמא מודו בשלא במקומו דלאו כמקומו דמי אע''ג דבפ' המזבח מקדש (לקמן פז.) מרבה כבש כמזבח לענין קידוש דאם עלו לא ירדו ובפ' כל המנחות (מנחות נז:) לענין הקטרה דהמעלה מכונן ע''ג הכבש לר' יוחנן חייב מ''מ לענין דמים לא מצינו בשום מקום כבש כמזבח דלקמן בפ' קדשי קדשים (דף סד:) גבי עולה וגבי חטאת ממעטינן מדכתיב קיר המזבח ולא קיר הכבש ועל כרחין שמואל לאו אכולה מילתיה קאי דניתנין בפנים שנתנן בחוץ ובחוץ שנתנו בפנים לכ''ע לאו כמקומן דמי כדמוכח פ' כל הפסולין לקמן בסופו (דף לה:) דא''ר יהודה חישב להניח דמו למחר פסול דסבר מחשבה כמעשה ופריך (שם לו.) וליפלוג בסיפא על ניתנין למטה שחשב ליתנן למעלה שיהא פסול ומשני קסבר ר' יהודה שלא במקומו כמקומו דמי (תוספות) והשתא אמאי הדר פריך וליפלוג ר' יהודה בנתן הניתנין בפנים בחוץ ובחוץ בפנים אלמא דהני [לכ''ע] שלא במקומו מיקרי (ע''כ) ומיהו לקמן פירש בקונטרס דמהניתנין בחוץ שחישב ליתן בפנים דוקא קמקשי דהתם ודאי אי הוה יהיב חטאת חיצונה בפנים מיפסלא דכתיב וכל חטאת אשר יובא וגו' אבל מחישב ליתן הניתנין בפנים בחוץ לא פריך וכן מוכיח מדקמשני קסבר רבי יהודה בעינן מקום שהוא משולש בדם ובבשר ובאימורים פירוש דגבי מחשבת חוץ למקומו כתיב שלישי ודרשינן שיהא אותו (שלישי) חוץ למקומו משולש בדם ובשר ואימורים שהיה מותר בו דהיינו חוץ לעזרה ממש שבשעת היתר הבמות נשתלש בכל אלה (תוספות) והותר שם לאפוקי פנים שלא הותרו מעולם ליכנס שלשתן דדם חטאת אסור דכתיב וכל חטאת אשר יובא מדמה וכן אימורין כתיב ועולה לא יעלו עליו (ע''כ) ואניתנין בפנים שנתנן בחוץ לא שייך האי שינוייא ומיהו מצינו למימר דבעי' נמי שיהא המחשבה במקום משולש תדע דאי לאו הכי למ''ד שלא במקומו לאו כמקומו דמי מאי הוה משני מבפנים אחוץ מיהו ר' יהודה אית ליה כמקומו דמי ונראה (תוס') ור' יוחנן דאמר בסמוך שלא במקומו לאו כמקומו דמי היינו דוקא לרבנן אבל לר' יהודה אית ליה כמקומו דמי אפי' לר' יוחנן כדמשני פרק כל הפסולין (גם זה שם) על ניתנין למעלה למטה ולמטה למעלה וה''ה דסבר כן בניתנים בפנים שנתנן בחוץ והתם לא פריך אלא מניתנים בחוץ שנתנן בפנים דוקא כדפי' רש''י משום דנפסל בשעה שהובא בהיכל וא''כ מצי שמואל קאי אכולהו אבל לא מצי למימר כמקומו דמי על בחוץ שנתנו לפנים שנפסל בביאתו בהיכל קודם שנתנן על מזבח הזהב (ע''כ): (הגה''ה) ועוד נראה דעל כרחין כבש נמי כמקומו דמי מדלא פריך לקמן דליפלוג ר' יהודה אחישב ליתנו על גבי כבש וכי תימא משום דיאספנו ואין כאן בית מיחוש מחשבה דהרי בחשב לשפוך מן הכלי על הרצפה יאספנו לכ''ע הא לקמן אמרי' דלר' יהודה לא יאספנו היכא דקלטי' מזבח וא''כ מהאי טעמא לא יאספנו מעל גבי כבש דכבש מקדש פסולין כמזבח ומיהו כיון דפרישית לעיל דלענין דמים לא הוי כבש כמזבח לא קלטיה ויאספנו ומיהו על כרחיך אכבש נמי קאי שמואל דלקמן בשמעתין פריך ור' יוחנן אי שלא במקומו לאו כמקומו דמי א''כ זריקתו אינה כלום ליהוי כנשפך מן הכלי על הרצפה ויאספנו משמע לשמואל ולריש לקיש דאמרי שלא במקומו כמקומו דמי ניחא ואמאי לדידהו נמי תיקשי מניתנין על גבי הכבש ומניתנין בפנים שנתנן בחוץ אבל על ניתנין בחוץ שנתנן בפנים דמודו כולהו דשלא כמקומו דמי לא שייך למיפרך אמאי (לדידהו נמי תיקשי מניתנין על גבי כבש ומניתנים בפנים בחוץ תוס') פסול נימא יאספנו שהרי בלא ניתנין על מזבח הזהב כבר נפסל בביאתו בהיכל ואפי' נשפך שם לא יהא כשר לאספנו. ע''כ הג''ה: לכפרה נתתיו ולא לדבר אחר. בעלמא (לקמן דף מו.) דרשינן לכפרה נתתיו ולא למעילה: ואי שלא במקומו כמקומו דמי למה לי יחזור הכשר ויקבל. תימה דלקמן בפ' התערובת (דף עט:) תנן הניתנין למטה שנתערבו בניתנין למעלה ר' אליעזר אומר יתן למעלה ורואה אני את הניתנין למטה כאילו הן מים ויחזור ויתן למטה דייק מינה בגמרא דר' אליעזר סבר יש בילה והשתא אמאי יחזור ויתן למטה הרי כבר נתכפר וי''ל כיון דאית ליה רואים כאילו הן מים לא הוי כמכופר ולא יהיב ליה לשם כפרת התחתון ומיהו קשה לרבנן דלית להו רואין ומשמע התם דלרבנן יחזור ויתן למטה דקתני נתן למעלה ולא נמלך (כשר): הכא במאי עסקינן דיהביה פסול. תימה אם כן אפילו נתן במקומו נמי וי''ל דהאי פסול היינו טמא דאיירי ביה לעיל ואי יהביה במקומו כולי עלמא מודי דהוי דחוי ולא יחזור כשר ויקבל כדאמר בפ''ק דמעילה (דף ה:) דאין לך עושה שירים ופסול אלא טמא הואיל ומרצה בקרבן ציבור וחוץ לזמנו וחוץ למקומו הואיל ומרצה לפיגולו: