זבחים לז ע"א

דף לז - א

מנין לכל הדמים שאם ^[1] נשתיירו בכלי לאחר זריקת שתי ^[2] מתנות הדם, שטעונים מתן דם ליסוד המזבח, וכדין האמור בחטאת, שנאמר בה "ואת כל דמה [הנותר ממתן הדם על קרנות המזבח] ישפוך אל יסוד המזבח"? תלמוד לומר "ודם זבחיך ישפך". ^[3] ואם כן, כיצד למדת מפסוק זה שאם נתן מתנה אחת כיפר? ומתרצינן: תנא זה, הדורש מ"ודם זבחיך ישפך" ללמד שמתן אחד מכפר, אינו לומד דין שפיכת שיריים מפסוק זה, אלא נפקא ליה מדרבי. דתניא: רבי אומר: נאמר בדם חטאת העוף הנשאר לאחר מתן דמה על קיר המזבח "והנשאר בדם, ימצה אל יסוד המזבח". [ויקרא ה] ותיבת "בדם" מיותרת היא, שאין תלמוד לומר "בדם", אלא היה לו לכתוב "והנשאר ימצה", ומה תלמוד לומר "והנשאר בדם ימצה"? -

לפי שלא למדנו עד כה אלא לדמים הניתנין מתן ד' מתנות על ארבע קרנות המזבח, דהיינו חטאת בהמה, שטעונין דמים אלו מתן דמים ליסוד, וכפי האמור בה במפורש. שאר דמים, אשר אינם טעונים ארבע מתנות, מנין שגם בהם טעון יתר הדם להינתן ליסוד?

תלמוד לומר "והנשאר בדם ימצה". שאין תלמוד לומר "בדם", ומילה זו מיותרת היא, ומה תלמוד לומר "בדם"? לימד הכתוב על כל הדמים שנשאר מהם דם לאחר עיקר זריקתם שטעונין הם מתן דמים הנותרים ליסוד. ומאחר ולמדנו דין שפיכת שיריים מפסוק זה, אפשר לנו ללמוד את הדין שמתנה אחת מכפרת מהפסוק "ודם זבחיך ישפך".

ומקשינן: ואכתי, ועדיין יש להקשות: וכי הפסוק "ודם זבחיך ישפך" להכי הוא דאתא, ללמד שמתנה אחת מכפרת? והרי מיבעי ליה ללמוד ממנו דין אחר, לכדתניא: מנין לדמים אשר דינם להיות ניתנין בזריקה מרחוק, וכגון בעולה ושלמים ואשם שנאמר בהם "וזרקו", שאם נתנן בשפיכה, שעמד סמוך ליסוד, ושפכם עליו, ^[4] שיצא ^[5] ידי חובת נתינת הדם? תלמוד לומר "ודם זבחיך ישפך". שמשמעו דם כל הזבחים ישפך, ובא הכתוב ללמדנו שאף באלו שנאמר בהם דין זריקה, יצא ידי חובה בשפיכה. ומאחר ונצרך הכתוב לדבר זה, היאך למדת ממנו דין מתנה אחת מכפרת?

ומתרצינן: התנא שלמד מהכתוב "ודם זבחיך ישפך" שמתנה אחת מכפרת, סבר לה כרבי עקיבא, דאמר לא זריקה בכלל שפיכה, ולא שפיכה בכלל זריקה, אלא כל קרבן יש ליתן את דמו כדינו האמור בו, ואם שינה אופן הנתינה לא יצא ידי חובת מתן דם.

ומצינו שכך סובר רבי עקיבא, דתנן במסכת פסחים [קכא א]: חבורת מנויין על קרבן הפסח, אם מרובים הם, מביאים עמם גם קרבן חגיגה הקרב בארבעה עשר בניסן. וקודם אכילתם, יש להם לברך על הפסח: ברוך אשר קדשנו במתותיו וצונו לאכול את הפסח. ועל החגיגה יש לברך: ברוך וגו' לאכול את הזבח.

ברך ברכת הפסח, פטר את של זבח, ואינו צריך לברך עליו. אבל אם ברך ברכה של זבח, לא פטר את ברכת הפסח, דברי רבי ישמעאל.

וסברה הגמרא עתה, שטעמו של רבי ישמעאל הוא משום שסובר שזריקה בכלל שפיכה, ומאחר ודם הפסח ניתן בשפיכה ודם החגיגה [שהוא שלמים] ניתן בזריקה, נמצא שמתן דם קרבן החגיגה הינו בכלל מתן דם הפסח, שהרי אם יתן את דם השלמים בשפיכה, יצא. ולכך ברכת הפסח פוטרתו. ומה שאין כן מתן דם הפסח, שאינו בכלל מתן דם השלמים, כי אם יתן את דם הפסח בזריקה לא יצא, מאחר ולא מצינו בשום מקום שהניתנין בשפיכה שנתנן בזריקה יצא, ולכך אין ברכת הזבח פוטרת את ברכת הפסח, שאין הפסח כלול בזבח.

רבי עקיבא אומר: לא ברכה זו פוטרת את ברכה זו, ולא זו פוטרת את זו. וטעמו, משום שסובר, אף הניתנים בזריקה שנתנם בשפיכה לא יצא. ואין ללמוד מהפסוק "ודם זבחיך ישפך" שמועילה שפיכה, מאחר ופסוק זה בא להורות על עיקר דין דם הפסח, שהוא ניתן בשפיכה, ואי אפשר ללמוד ממנו שני דינים. וכיון שדין דם הפסח להינתן בשפיכה, נמצא שאף החגיגה אינה בכלל הפסח, שהרי אם יתן את דמיה בשפיכה לא יצא, ולכך אין ברכת הפסח פוטרתה.

ומעתה, תנא זה של הברייתא, הדורש מהפסוק "ודם זבחיך ישפך" ללמד על דין מתנה אחת מכפרת, סובר כרבי עקיבא בדין הניתנים בזריקה שאין מועילה בהם שפיכה, ולא נצרך הפסוק ללמד על דבר זה, והוא מיותר ללמוד ממנו שמתן דם אחד מכפר. אולם מצד שני הוא חולק על רבי עקיבא בדין זה שדם הפסח ניתן בשפיכה. כי רבי עקיבא למד זאת מ"ודם זבחיך ישפך", ואילו לשיטת התנא של הברייתא, פסוק זה בא ללמד שמתנה אחת מכפרת, ואינו מיותר ללמד על דם הפסח שניתן בשפיכה.

ומקשינן: אכתי, עדיין יש להקשות: וכי הפסוק "ודם זבחיך ישפך" להכי הוא דאתא ולא לדרשה אחרת? והרי מיבעי ליה לכדתניא: רבי ישמעאל אומר: מתוך שנאמר [במדבר יח] "אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז - את דמם תזרוק על המזבח, ואת חלבם תקטיר", למדנו בזה לבכור שטעון מתן דמים ואימורים לגבי מזבח. ^[6]

מעשר ופסח, מנין שאף הם טעונים מתן דמים ואימורים לגבי מזבח?

תלמוד לומר "ודם זבחיך ישפך". ^[7]

הרי שנצרך פסוק זה לדבר אחר!?

ומתרצינן: סבר לה התנא של הברייתא כרבי יוסי הגלילי, הסובר שדם הפסח ניתן בזריקה, ולומד זאת מהאמור בבכור עצמו.

דתניא: רבי יוסי הגלילי אומר: "את דמו תזרוק" לא נאמר בבכור, אלא "את דמם"

נאמר בו, בלשון רבים. וכן "חלבו" לא נאמר, אלא "חלבם". הרי שאין הוא בא ללמד רק על עצמו, אלא לימד על בכור, מעשר ופסח, שטעון מתן דמים ואימורים לגבי מזבח. ונמצא הפסוק "ודם זבחיך ישפך" מיותר ללמוד ממנו דין מתנה אחת מכפרת.

ושבה הגמרא לדון בדעת רבי ישמעאל, שלמד בברייתא את דין שפיכת דם הפסח מ"ודם זבחיך ישפך", כי בהכרח רבי ישמעאל הוא זה ששנה גם את הברייתא לעיל, לדרוש מפסוק זה את דין הניתנים בזריקה שנתנם בשפיכה יצא. שהרי רבי עקיבא וודאי אינו סובר כן, ^[8] כי מאחר ואמר שאין ברכת הפסח פוטרת את של זבח, על כרחך טעמו משום שהפסח בשפיכה והזבח בזריקה. ואין לומר שסובר רבי עקיבא שהפסח בזריקה, כרבי יוסי הגלילי, שאם כן, היו שניהם פוטרים זה את זה בברכתם, מאחר ושניהם בזריקה.

ואם כן, מקשינן: ורבי ישמעאל, הרי האי קרא "ודם זבחיך ישפך" מפיק ליה להכי, הוא לומד ממנו שהניתנין בזריקה שנתנם בשפיכה יצא, ומפיק ליה גם להכי, ללמוד ממנו שדם הפסח ניתן בשפיכה? וכי יתכן לדרוש את אותו פסוק לשני ענינים שונים?

ומתרצינן: תרי תנאי שנו את אלו אליבא דרבי ישמעאל. והיינו, התנא שלמד בדעת רבי ישמעאל לדרוש מפסוק זה שדם הפסח ניתן בשפיכה, סובר שברכת הפסח אינה פוטרת את הזבח, ולא חלק רבי ישמעאל על רבי עקיבא בדין זה, כיון שהניתנין בשפיכה שנתנם בזריקה לא יצא. כי מאחר ודרש ב"ודם זבחיך ישפך" על נתינת דם הפסח בשפיכה, הרי שלא ניתן ללמוד ממנו להכשיר זריקה בדם הטעון שפיכה. ואילו התנא שלמד בדעת רבי ישמעאל שברכת הפסח פוטרת את של זבח, אינו סובר שדם הפסח ניתן בשפיכה, אלא דינו בזריקה, והטעם בזה שברכת הפסח פוטרת הוא משום שקרבן פסח הוא עיקר, והזבח טפל לו.

ומקשינן: בשלמא לרבי ישמעאל, דמוקים לה את פסוק "ואת דמם תזרוק" כוליה בבכור, ומה שנאמר "דמם" בלשון רבים היינו משום שהוא מוסב גם על "שור כשב ועז" האמורים בו, היינו דכתיב בהמשך הענין שם "ובשרם יהיה לך" [לאהרן הכהן], כי בשר הבכור נאכל לכהנים, ולכך נאמר בלשון רבים, שאף זה מוסב על אלו. אלא לרבי יוסי, דמוקים ליה פסוק זה נמי במעשר ופסח, הרי מעשר ופסח אינו נאכל לכהנים אלא בעלים אכלי ליה, ואם כן, מאי "ובשרם יהיה לך" בלשון רבים?

ומתרצינן: לשון רבים האמור לגבי "בשרם", אינו מוסב על כמה מיני בכורות, שמשום כך תאמר שאף "דמם וחלבם" מתפרש כן, כי את כמה מיני בכורות ניתן להוציא בלשון "בכור". ומה שנאמר לשון רבים בבכור מוסב על בכור ממין אחד, אשר אף בו שייך לומר "ובשרם", להורות לך אחד תם, ואחד בעל מום.

תד"ה תרי. גבי ה' שנתערבו עורות פסחיהם והא כו' ומשני מנ"מ כו'. עמש"כ בשלהי פסחים בדבריהם:

רש״י ד״ה והנשאר בדם כו׳ למיכתב מה תלמוד לומר בדם הד״א והס״ד: ואח״כ ד״ה אלא על כו׳:

ד״ה ורבי ישמעאל כו' דעל כרחך לר״ע לא אתיא כו'. פי׳ הא דקתני מנין לניתנין בזריקה כו׳ לא אתיא כר״ע:

בא״ד וקדרש להו תו כו׳. והא דלא פריך מר״י דמתניתין גופא דס״ל פסח פוטר של זבח ע״כ משום דס״ל דזריקה דשאר זבחים בכלל שפיכה דפסח וא״כ תרתי מנ״ל די״ל דר״י יליף פסח בשפיכה מקרא אחרינא ולא מדם זבחיך ישפך כדאיתא בספרי והובא בתוספת ושאר זבחים דבשפיכה יליף מודם זבחיך ישפך אבל לאידך ברייתא דר״י יליף פסח מודם זבחיך ישפך פריך שפיר:

ד"ה תרי תנאי כו׳ ולא פליג ר״י אדר״ע בהאי כו׳. וליכא למימר דאפ״ה פליג וטעמא דר״י דפסח עיקר כמו שכתב רש״י לקמן כיון דס״ל דפסח אינו בכלל שאר זבחים דבשפיכה דוקא:

תוס׳ ד״ה תרי תנאי כו׳ בזריקה כשירים בשפיכה כצ״ל:

בא״ד ותנא דברייתא סבר בזריקה דאי כר״ע דאמר פסח כו׳ כצ״ל. וכ״ה בס״י ובד״ח נדפס בצדו נ״א ואיני מבין דבריו:

בא״ד משמע דרבי יאשיה שפיכה דר״י קאמר כו׳. פי׳ מדאמר ר״י אין צריך כו׳ ואי רבי יאשיה מרבה לענין זריקה כבכור היאך קאמר אין צריך הא מודם זבחיך ילפינן שפיכה ור״י זריקה קאמר אלא ע״כ דריש נמי לענין שפיכה מרבה מ״ה קאמר שפיר א״צ לענין שפיכה לפ״ז היאך פרש״י מאן דאית ליה פלוגתא לית לי׳ פסח בשפיכה דילמא אפי׳ למאן דאית ליה פלוגתא ס״ל פסח בשפיכה ויליף מקדש הם כרבי יאשי׳ ודם זבחיך אתי לשאר זבחים דבשפיכה:

בא״ד וכי פריך כו׳ עד היינו כו׳. והיא גירסת מ״ו הב״ז. וכתב דכוונת׳ דהיאך קאמר אבא חנן דשאר קרבנות לא הושוו מתן דמים הלא כל הקרבנות הושוו לר״י בזריקה בר מפסח ומעשר דבשפיכה ע״ז תירצו דשאר קרבנות חלוקים מחטאת דבאצבע עכ״ל. ודבריו אינם מובנים לי חדא דקושיא זו אינו שייכת לכאן ולא תליא בקושית התוספת על רש״י כיון דרבי אבא פריך אליבא דרבי יצחק ור״י ע״כ ס״ל דכל הקרבנות הושוו דבזריקה כיון דיליף פסח בשפיכה מודם זבחיך ישפך ליכא קרא לשאר קרבנות שאם נתן בשפיכה דיצא ועוד שבלאו אצבע לא הושוו כל הקרבנות לחטאת דחטאת ד׳ מתנות שהן ארבע ולמעלה מחוט הסיקרא משא״כ שאר קרבנות ולמה כתבו דוקא לענין אצבע דלא הושוו ולענ״ד הגירסא נכונה כמו גירסת א״א זקיני הגאון ז״ל וכך היא הגירסא בהדיא קדריש ודוחק לומר וכי פריך הכא מניין לניתנין בזריקה כו׳ דאתי למעוטי חטאת דבאצבע כו׳ כצ״ל. פי׳ וקאי אדלעיל דלעיל דייק תוספת מדקתני בברייתא מנין לניתני׳ בזריקה ע״כ פסח בשפיכה דאי פסח נמי בזריקה א״כ כולהו בזריקה והיאך שייך לומר לניתנים דמשמע דאיכא דליכא בזריקה והשתא כתבו דילמא פסח נמי בזריקה כמו שאר קרבנות והא דקתני מנין לניתנים בזריקה אתי למעוטי חטאת שאם נתנן בשפיכה לא יצא מ״ה כתבו כיון דבחטאת באצבע בהדיא כתיב בה מהיכא תיתי לומר דבשפיכה אלא ע״כ למעוטי פסח דבשפיכה ואם נתנן בזריקה לא יצא כנ״ל ברור:

בא״ד וכי פריך הכי ור״י האי קרא מפיק ליה כו׳ הוה מצי למימר כו׳ כצ״ל:

בא״ד מכל מקום מההוא דהאשה כו׳. פי׳ דאתיא דלא כמאן דלר״י כולהו בזריקה אפילו פסח ולר״ע לא ס״ל הניתנים בזריקה שנתנן בשפיכה דיצא והתם משמע דאית ליה תרתי פסח בשפיכה והניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא:

בא״ד ועוד מנ״ל לר״י כו׳. פי׳ לרשב״ם שמדקדק מדברי ר״י דס״ל דמתנותיהם שוים ואף פסח בזריקה וטעמא דפוטר את הזבח משום דפסח עיקר לפ״ז היאך מדקדק מדבריו דס״ל דזריקה בכלל שפיכה ואי משום דודם זבחיך מיותר דלמאי איצטריך לכל הניתנין כו׳ שבמתנה א׳ כיפר:

בא״ד אי פסח בשפיכה לר״ע א״כ דריש לקרא דדמו כר״י כצ״ל. אבל הגירסא דס״א לכ״ע אינו נכונה כיון דפריך לכולהו לישנא וללשון רש״י לחד תנא ר״י ליתא ליה פסח בשפיכה אבל ר״ע לכולהו לישנא ס״ל דפסח בשפיכה. ופירש דדרש דמו כר״י דקאי אבכור לחוד ולא אפסח דאי אפסח א״כ פסח בזריקה כמו בכור ור״ע בשפיכה ס״ל:

בא״ד כר״י הגלילי דהכא הס״ד וכצ״ל ואח״כ ד״ה אחד תם כו׳ בבכור תם רישא דקרא כו׳. פי׳ דלקמן ילפינן מיהיה לך להיקש לחזה ושוק של שלמים שנאכלין לב׳ ימים ולילה א׳ וזה לא שייך בבעל מום מ״מ ילפינן הכא מרישא דקרא בשרם לשון רבים א׳ תם וא׳ ב״מ:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

פרק רביעי

גמרא סבר לה כר"ע דאמר לא זריקה בכלל שפיכה וכו' משמע דמאן דיליף מודם זבחיך ישפך למתנה א' שכפר לא מצי למילף נמי מיניה לניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא וא״כ ק׳ מכאן להרמב״ם ז״ל ריש פ״ב מהל׳ פסולי המוקדשין דין א' וב' דיליף מהאי קרא דודם זבחיך ישפך לאם נתן מתנה א׳ כיפר דיליף מיניה נמי לניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא והנה לזה י״ל דעיקר ילפותא למתנה א׳ שכיפר הוא מחטאת כדקאמר גמ׳ לקמן להנך תנאי דמפקיה ליה להאי ודם זבחיך ישפך לדרשא אחרינא והא דנקט רבינו קרא דודם זבחיך ישפך משום דכן דרכו הוא לסמוך הדבר לפסוק שנראה לו שהוא פשוט יותר ללמוד ממנו כמ״ש מרן הכ״מ אבל עיקר קרא דודם זבחיך ישפך לא אתא אלא לניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא אבל אכתי קשה הא אמרינן לקמן ואכתי להכי הוא דאתא מיבעיא ליה לכדתניא וכו׳ מעשר ופסח מנין ת״ל ודם זבחיך ישפך וכו׳ ור׳ ישמעאל האי קרא מפיק ליה להכי ולהכי תרי תנאי אליבא דר׳ ישמעאל משמע מאן דדריש ודם זבחיך ישפך לניתנין בזריקה וכו׳ לית ליה פסח בשפיכה אלא בזריקה כפרש״י וא״כ כיון דרבינו מפיק קרא דודם זבחיך ישפך לניתנין בזריקה וכו' א״כ איך פסק בסוף פ״ג מהל׳ קרבן פסח דדם פסח בשפיכה והנה לזה נמי י״ל דרבינו סבר כדעת התוס׳ שכתבו כאן דפסח בשפיכה נפקא מקרא דקדש הם כדאיתא בספרי א״נ דעיקר קרא דודם זבחיך ישפך אתי לפסח בשפיכה ולניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא נפקא לן מסברא מה לי זריקה מרחוק מה לי שפיכה מקרוב כמ״ש התוס׳ בשילהי פסחים והא דנקט רבינו קרא דודם זבחיך ישפך לניתנין בזריקה וכו׳ אסמכתא בעלמא הוא אבל אכתי קשה כיון דרבינו פסק כר׳ ישמעאל לניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא א״כ איך פסק בפ״ח מהלכות חמץ ומצה דאין ברכת הפסח פוטר של זבח ולא של זבח פוטר של פסח כר״ע דאמר לא זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה היה לו לפסוק כר׳ ישמעאל דברכת הפסח פטר של זבח כיון דזריקה בכלל שפיכה כדאיתא בהאי סוגיא ועיין להל״מ בפ״ח מהל׳ מעה״ק שנתעורר בזה ומ״ש ליישב וע״ק מ״ש שם רבינו בפ״ה מהל׳ מעה״ק דין י״ז הבכור והמעשר והפסח דם כל א׳ מהם טעון מתנה א׳ בשפיכה וכו׳ דלא אתי כהאי סוגיא דבבכור כ״ע מודו דבזריקה הוא דכתיב בהו בהדיא ואת דמם תזרוק ול״פ אלא במעשר ופסח דלר׳ ישמעאל דמפיק להו מודם זבחיך ישפך הוו בשפיכה ולר׳ יוסי הגלילי דמפיק להו מואת דמם תזרוק הוו כולהו בזריקה וע״ש להל״מ מ״ש בזה והנה איתא בתוספתא דזבחים בסוף פ״ו כדברי רבינו דקתני הבכור והמעשר והפסח שופכן בשפיכה אחת כנגד היסוד ואפשר דרבינו פסק כהאי תוספתא ונראה דהאי תוספתא אתיא כר׳ יוסי הגלילי דמפיק למעשר ופסח מואת דמם תזרוק וסברא האי תוספתא דלר׳ יוסי דמפיק כולהו מקרא דבכור ס״ל דאף בכור בשפיכה אע״ג דקרא כתיב תזרוק לא אתא למעוטי אלא מתן אצבע א״נ הא דכתיב תזרוק כדי למילף זריקה זריקה מעולה למתן יסוד כדאיתא בשילהי פ׳ איזהו מקומן משום דאי אמרינן לר׳ יוסי כולהו בזריקה קשיא לן הא דתניא מנין לניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה וכו׳ מכלל דאיכא שפיכה ואי הני בזריקה משום דנפקא לן מואת דמם תזרוק א״כ ליכא ~זריקה~{שפיכה} כלל כמו שהקשו כאן התוס׳ וליכא למימר דר׳ יוסי לית ליה דרשא דניתנין בזריקה וכו׳ דהא כיון דר׳ יוסי אייתר ליה ודם זבחיך ישפך מסתמא דריש ליה לניתנין בזריקה וכו׳ דלא אשכחן מאן דפליג אר׳ ישמעאל אלא ר״ע לבד וכ״ש לפי מ״ש הל״מ בפ׳ ה׳ מהל׳ מעה״ק דאפי׳ ר״ע אית ליה ניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא ע״ש והא דאמרינן לקמן שילהי פ׳ איזהו מקומן דף נ"ו ע״ב אהא דתנן הבכור והמעשר והפסח וכו׳ ודמן טעון מתנה א׳ ובלבד שיתן כנגד היסוד וכו׳ אמרינן בגמ׳ מאן תנא אמר רב חסדא ר׳ יוסי הגלילי היא דתניא וכו׳ ופרש״י מאן תנא מעשר ופסח בזריקה מדמשוי מתן דמים בכור ומעשר ופסח דקתני שינה באכילתן מכלל דמתן דמים לא שינה ובבכור כתב ואת דמם תזרוק עכ״ל לפי האי תוספתא אין לפרש כפרש״י אלא ה״פ מדמשוי מתן דמים בכור ומעשר ופסח דקתני שינה באכילתן מכלל דמתן דמים לא שינה משמע דכולהו מחד קרא נפקא ודין א׳ להם לכך קאמר ר׳ יוסי הגלילי היא דמפיק לכולהו מחד קרא וכיון דנפקי מחד קרא דין א׳ להם ולפי התוספתא כולהו בשפיכה אבל מאן דמפיק מעשר ופסח מקרא אחרינא לא מיתוקמא דאפשר כיון דלא נפקי מחד קרא חלוקים בדיניהם הם ודוק אבל קשה לזה אהא דתנן בפ׳ תמיד נשחט דף ס״ד כהן הקרוב אצל המזבח זורקו זריקה א׳ כנגד היסוד ואמרינן בגמ׳ מאן תנא פסח בזריקה אמר רב חסדא ר׳ יוסי הגלילי היא דתניא וכו׳ הרי בהדיא דלריה״ג אפי׳ פסח בזריקה ולפי מ״ש מתני׳ מני דהא ליכא מ״ד פסח בזריקה אלא ע״כ דהתוספתא סברא אחרת היא וא״כ יש לתמוה על רבינו למה פסק כתוספתא כיון דסתם מתני׳ דפ׳ תמיד נשחט כריה״ג היא ואפי׳ פסח בזריקה אבל מסתם מתני׳ דפ׳ איזהו מקומן ליכא למיפרך משום דאיכא למימר דאתיא נמי כתוספתא כמ"ש וצ״ע:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

חידושים

תוס׳ ד״ה תרי תנאי כו׳ והנה מ״ש ור׳ יצחק אומר א"צ כו׳ עד ונראה דר׳ ישמעאל כו׳ אין לדברים הללו קשר הבנה גם לא מצאתי להא דר׳ יצחק ור׳ יאשיה בכל הש״ס בשום דוכתא ואפשר שחסר שום דבר מן ההעתק או שהוא שייך למקום אחר סוף דבר לא אוכל לירד לסוף דעתם ואין בידי להגיה. אח״ז רב זיכני ה׳ במהדורא שני׳ ויגעתי ומצאתי בספרי פ׳ קרח והובא בילקוט שם דף רל״ב ע״ד וז״ל ר׳ יאשיה אומר קדש הם למה נאמר להביא את המעשר ואת הפסח שיטענו שפיכה אחת שלא שמענו להם בכל התורה כולה ור׳ יצחק אומר א״צ שהרי כבר נאמר ודם זבחיך ישפך להביא את כו׳ ומה ת״ל קדש הם להביא את המעשר שיטעון הקטר חלבים שלא שמענו בכל התורה כולה (כצ״ל אבל בתוספות ובילקוט הגי׳ הי׳ מוטעה דפסח מבואר להדיא בקרא דטעון הקטר חלבים כדכתיב לא ילין חלב חגי ובספרי איתא להדיא כמו שהעתקתי וכך העתיק החזקוני שם פ׳ קרח ע"ש והוא ברור ודוק) אבא חנן כו׳ אומר למה נאמר לפי שהוא בדין ומה שאר קדשים שלא שוו מתן דמם שוו הקטר חלבים מעשר ופסח ששוה מתן דמם א״ד שישוו הקטר חלבים הא מה ת״ל קודש הם לענין שאמרנו עכ״ל. ופירושו דאבא חנן הקשה על דרש ר׳ יצחק דל"ל קרא להקטיר חלב דמעשר דבלא קרא נילף מפסח דהא שאר קרבנות אינו שוה מתן דמם וכמו שאבאר דבריהם לקמן אעפ״כ השוו בהקטרת חלבים מעשר ופסח דשוו בשפיכה לפי תלמודך מודם זבחים ישפך ק״ו דהשוו כו' ובזה נעמוד על כוונת התוספות וכנ״ל להגיה דבריהם ועוד קשה הא אמרינן בספרי רבי יאשיה אומר קודש הם למה נאמר כו׳ עד הקטר חלבין שלא מצינו בכל התורה כולה משמע דרבי יאשיה שפיכת דר״י קאמר ואף ע״ג דדריש לה מקרא כו׳ דילמא מדאתא מרבויא כו׳ קדריש וכי פריך התם אבא חנן למה נאמר ומה שאר קדשים שלא הושוו במתן דמים היינו דאתא למעוטי חטאת דבאצבע (כצ״ל) וכוונתם מבוארת דמתחילה מקשים על פירש״י דפי׳ דמאן דס"ל פסח בשפיכה לא ס״ל דניתנים בזריקה שנתנן בשפיכה יצא והא ר׳ יאשיה ס״ל דפסח בשפיכה מקרא דקדש הם ואע״פ כן יכול לסבור דניתנים בזריקה כו׳ דיצא מקרא דודם זבחיך דמייתר ליה וא״כ דילמא ר׳ ישמעאל נמי ס״ל כן ודריש פסח בשפיכה מקרא דקדש הם ומדם זבחיך יליף הניתנים בזריקה כו׳ ואין לומר דל׳ שפיכה דנקט רבי יאשיה לאו דוקא אלא כוונתו אזריקה כיון דיליף מבכור שהוא בזריקה דכתיב ואת דמם תזרוק דהא ליתא דרבי יאשי׳ דומיא דר׳ יצחק נקט ולר׳ יצחק ע״כ שפיכה הוא דוקא ולא זריקה דהא יליף מודם זבחיך ישפך ואע״ג דרבי יאשיה דריש לה מקרא דבכור דדינו בזריקה מ״מ ס״ל דפסח דינו בשפיכה מדלא כתבינהו בהדיא כו׳ ומ״ש וכי פריך כו׳ כוונתם דהיאך קאמר דשאר קרבנות לא הושוו מתן דמם כו׳ הלא כל הקרבנות לדידהו שוים בזריקה ופסח ומעשר בשפיכה ע״ז תירצו דר״ל אף דשוו בזריקה מ״מ שאר קרבנות חלוקים הם מחטאת דבעי אצבע ושאר קרבנות לא בעי אצבע משא״כ פסח ומעשר שוים לגמרי במתן דמם ודו״ק כי הן דברי אלהים חיים:

בא״ד ונראה דר״י סבר כו׳ כי פריך הכא אומר מתוך כו׳ המ״ל דקסבר פסח בשפיכה כו׳ ור״ש בשם רש״י פי׳ בע״א כו׳ (וכ״כ בשמו פ׳ ע״פ ולא נמצא כן בפירשב״ם שלפנינו ע״ש) והא דזבח לא פטר פסח משום דזבח טפל לו וכו׳ (כצ״ל) ולהאי פירושא קשה מ״מ מההיא דהאשה וכו׳ עכ״ל. ר״ל דה״ק שלמים בזריקה ופסח בשפיכה ואתיא דלא כמאן דלר״י פסח ג״כ בזריקה גם אפשר לר״י ליתא לשפיכה כלל ולר״ע דלא ס״ל דניתנים בזריקה כו׳ וק״ל:

ע״ש והר״ח כו׳ קשה גם לפירוש זה עכ״ל. ר״ל דגמרא בפסחים קאמר שלמים בזריקה ופסח בשפיכה ולפי׳ הר״ח כולם שווין בזריקה או שפיכה ואין קפידא וגם הקושיא שני׳ אינה מתורצת וק״ל:

בא״ד ולכולהו לישני קשה אי פסח בשפיכה לכו״ע א״כ דריש לקרא דדמם כר״י כו׳ (ר"ל דקאי אבכור לחוד ולא אפסח דאי אפסח קאי א״כ פסח בזריקה ור״ע ס״ל דבשפיכה ק״ל). ובשרם דהנך כר״י ואחד תם ואחד בעל מום נפקא ליה מיהיה לך ולקמן סוף איזהו מקומן פליג ר״ע אר״י ומוקי ליה לקרא כו׳ ואחד בעל מום אע״ג דיהיה לך כחזה התנופה ושוק התרומה מוקמינן לה בסוף איזהו מקומן ובבכורות (דף כ״ח) בבכור תם דקרא כו׳ (כצ״ל). ור״ל אע״ג דסיפיה דקרא דיהי׳ לך וגו׳ מוקי לה לקמן פ׳ איזהו מקומן בבכור תם דנאכל לב׳ ימים ולילה אחד וזה לא שייך בבע״מ מ״מ רישא דקרא כו׳ וק״ל. וכל מה שהגהתי בזה הדבו׳ הוא ברור כשמש ויגעתי ומצאתי תאמין האמת:

הגהות

גמרא מנין לניתנין בזריקה כו׳ (מיימוני פ״ב מה׳ פ״ה)

לימד על בכור ומעשר ופסח שטעון מתן דמים כו׳ (מיימוני פ״ה מהלכות מע״ק):

רש"י ד״ה מה ת״ל בדם כו׳ שירים לשפיכה הס"ד:

ד״ה מנין לניתנין כו׳ תזרוק וכל זריקה כו׳ למרחוק הס״ד:

ד״ה שפיכה כו׳ ושופך הס״ד:

ד״ה ודם זבחיך ישפך כל הזבחים כו׳ הד״א:

ד״ה על הזבח כו׳ מתן דם שלמים שכתב בה כו׳ כדאמרינן לקמן וכי בירך כו׳ כצ״ל:

ד״ה ר״ע כו׳ אמרינן בשמעתין הס״ד:

ד״ה סבר כו׳ מואת דמם כו׳ כצ״ל:

ד״ה ומשני כו׳ ובעל מום הס״ד:

תוס׳ ד״ה מתן דמים ליסוד כו׳ אל יסוד המזבח הס״ד:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

פרק רביעי

גמרא ורבי ישמעאל האי קרא מפיק ליה להכא כו' הנה רש"י ותוספות דחקו בפירוש זה ונראה לי דלכ״ע בין לר"י בין לר׳ יוסי פסח בשפיכה משום כיון דלא נכתב מתן דמיו בפירוש כמו שפירשו התוספות סברא זו וא״כ פריך שפיר ר׳ ישמעאל האי קרא מפיק ליה להכי דזריקה בכלל שפיכה א"כ מנ"ל דפסח צריך מתן דם דילמא פסח לא צריך כלל מתן דם וקרא אתי לשאר דמים דבזריקה אם נתן בשפיכה יצא ואם לומד מקרא זו דפסח צריך מתן דם למזבח א"כ מנ״ל ללמוד דזריקה בכלל שפיכה ותירץ תרי תנאי אליבא דר״י דמ"ד דסבר זריקה בכלל שפיכה יליף מתן דם לפסח מקרא אחר אך פסח בשפיכה כיון דלא נכתב בפירוש ואפשר דסבר כר"י ומ״ד דסבר דיליף מתן דם לפסח מקרא דדם זבחיך ישפך לא סבר זריקה בכלל שפיכה ובזה ניחא הא דתירץ לו לעיל דסבר לה כר״ע ר״ל דלגמרי סבר לה כר״ע גם מתורץ כל הקושיות שהקשו התוספות:

תוס׳ ד״ה מנין ס"ד ומהאי טעמא לא מצי למיבעי יהיה כשר בדעבד ר״ל כיון דלא שנה לעכב א״כ היה לו להקשות שיהיה כשירה בדעבד בולא כלום דכפרה בכדי לא אשכחן וזה אינו אליבא דב״ש דב״ש לית להו הך סברא דא״כ ליבעי תלתא קרנות אלא ע״כ אליבא דב״ה לא היה יכול להקשות זה משום די"ל דכפרה בכדי אך קשה דלב״ה א״צ לסברא זו דהא פירשו התוספות דסברת המקשה ללמוד מחטאת אף דחטאת חמירי גילוי מילתא בעלמא הוא ותדע דאם טעמא משום דכפרה בכדי לא אשכחן למה לי לתרוצי אליבי דהנך תנאי דמפקי ליה לדרשא אחרינא דסברי כב״ה וילפי כולה מחטאת למה לי למימר דילפי כולה מחטאת תיפוק ליה כיון דסברי כב״ה א״כ ממילא מתנה אחת מעכבת דכפרה בכדי לא אשכחן וק"ל:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף