זבחים מ ע"א

דף מ - א

אמר מר, בברייתא לעיל: אין לי לדעת מדרשת "ועשה כאשר עשה" אלא מתן שבע הזאות, משום שהן מעכבות בכל מקום.

ודנה הגמרא: היכא, היכן מצינו שמעכב מתן שבע הזאות "בכל מקום"? אמר רב פפא: בפרה אדומה, שנאמר בה "והזה אל נכח פני אהל מועד מדמה שבע פעמים", ונאמר בה "חוקה", ללמד שהזאותיה מעכבות.

ובנגעים, שנאמר בהזאת לוג שמן של מצורע "והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים. ונאמר בו "זאת תהיה תורת המצורע", ו"תהיה" לשון הויה הוא, ומשמע שמעכב.

וממשיכה הגמרא לדון בדברי הברייתא, האומרת: מתן ארבע, מנין שמעכב? - תלמוד לומר "כן יעשה לו".

ודנה הגמרא: מאי שנא מתן שבע, שפשוט לנו שמעכב, משום דכתיבן פעם אחת בתורה שבע ההזאות, וכפילן, ונכפלו להכתב פעם נוספת, וכיון ששנה הכתוב לכתבם הרי זה לעכב.

הרי מתן ארבע נמי יש לנו לידע שמעכב, שהרי כתיבן ארבעת המתנות, וכפילן, שהרי דברי הכתוב "ועשה כאשר עשה" הם מוסבים על כל המתנות האמורות בפרשה זו, כולל מתן ארבע, ומנין לך למעטן מדין עיכוב עד שהוצרכת להביא פסוק אחר לעכב ["כן יעשה לו"]!? ומתרצינן: אמר רבי ירמיה: לא נצרכה דרשת "כן יעשה" אלא לרבי שמעון, הסובר שלא נאמרו במפורש בפר העלם דבר נתינת ארבע מתנות, אלא שתים בלבד, ושתים האחרות נלמדות בהיקש מפר כהן משיח.

דתניא, למעלה, בפר כהן משיח, הוא אומר "קרן", "קרנות", הרי כאן שתים. וכן למטה, בפר העלם דבר, הוא אומר גם כן "קרן", "קרנות". ואף על פי שכתוב "קרנת" חסר וי"ו, סובר רבי שמעון שיש אם למקרא, וכיון שהיה יכול לכתוב "קרן" וכתב "קרנות", הרי כאן עוד שתים. ושמענו בזה ארבע, שתים האמורות בפירוש, ^[1] ושתים הנלמדות בהיקש, דברי רבי שמעון.

רבי יהודה אומר: אינו צריך ללמוד שתי קרנות מפר כהן משיח, שהרי הוא אומר בשניהם "על קרנות מזבח קטורת הסמים, אשר לפני ה' אשר באהל מועד". וכיון שכבר כתב "אשר לפני ה'", הרי "אשר באהל מועד" מיותר, אלא בא ללמד שצריך ליתן על כל הקרנות האמור באהל מועד.

ומקשינן: ורבי יהודה הסובר שכל ארבע מתנות נאמרו מפורש, "כן יעשה" מאי עביד ליה, מאחר ואינו נצרך לארבע מתנות!?

ומתרצינן: מיבעי ליה לכדתניא: לפי שלא למדנו לפר יום הכיפורים לסמיכה ^[2] שיש לסמוך עליו קודם שחיטתו, וכן לא למדנו בו לענין שירי הדם ^[3] שיש לשופכם ליסוד המזבח, ואם כן מנין למדים דינים אלו? תלמוד לומר "כן יעשה" לרבות פר יום הכיפורים הכתוב בפסוק זה, כמו שאמרנו לעיל "לפר" זהו פר יום הכיפורים, ונתרבה בזה לדין סמיכה ושפיכת שיריים.

ומקשינן: ולפר יום הכיפורים לא למדנו אלמלא ריבוי זה? הא אמרת לעיל שתיבת "לפר" האמורה בפסוק, זה פר יום הכיפורים. וממילא נתרבו סמיכה ושפיכת שיריים בהיקש, ולמה לי היתור של "כן יעשה"?

ומתרצינן: איצטריך גם הקש וגם יתור, כי סלקא דעתך אמינא כי מה שלמדנו מההיקש, הני מילי דוקא עבודה כזו דמעכבא את הכפרה וכפי שנאמר בפסוק "וכפר". אבל עבודה דלא מעכבא כפרה, כגון סמיכה ושירים אימא לא כלולה היא בהקש, קא משמע לן מהיתור של "כן יעשה" לרבות אף את אלו בפר יום הכיפורים.

ומקשינן: ורבי שמעון הלומד דין ארבע קרנות מההקש לפר כהן משיח, האי יתור של "באהל מועד" מאי עביד ליה? ומתרצינן: "באהל מועד" מבעי ליה ללמדנו שאם נפחתה תקרה של עלייתו וגגו של ההיכל, לא היה מזה, ^[4] כי אינו עוד אהל מועד. ומקשינן: ואידך, רבי יהודה הלומד דין ארבע קרנות מ"אהל מועד", מנין לו דין זה שאם נפחתה תקרה אינו מזה? ומתרצינן: דין ארבע קרנות, דורש רבי יהודה מתיבת "אשר", שלא היה לו לכתוב אלא "אשר לפני ה', באהל מועד", ובאה תיבת "אשר" השניה ללמד שיתן על כל הקרנות. ומתיבות "באהל מועד" למד שאם נפחתה תקרת ההיכל, לא היה מזה.

ואידך רבי שמעון, תיבת "אשר" לא דריש. ^[5]

אביי אמר: דרשת "כן יעשה" המלמדת על ארבע מתנות שמעכבות, נצרכת לא רק לרבי שמעון כפי שאמר רבי ירמיה, אלא לרבי יהודה, הסובר שמתן ארבע קרנות נאמרו בפר העלם דבר עצמו, נמי איצטריך דרשה זו שהן מעכבות, ואין לנו ללמוד דבר זה ממה שכתבן הכתוב וכפלן. משום שאלמלא ריבוי זה סלקא דעתך אמינא שאינן מעכבות, מידי דהוה אסמיכה ושירי הדם שבפר העלם דבר, דאף על גב דכתיבן וכפילן, לא מעכבא, כפי שאמרנו לעיל, כיון שאינן מעכבות בכל מקום, נתמעטו מתיבות "וכפר" ונסלח". ואם כן, הוא הדין מתן ארבע נמי ^[6] לא תעכב, כיון שאף הן אינן מעכבות ^[7] בחטאת החיצונה, יש לנו למעטם מ"וכפר" "ונסלח", קא משמע לן, כיון שחלוק דין מתן ארבע מסמיכה ושירים, שסמיכה ושירים אינם מעכבים אפילו באופן שעקר מצוותם לגמרי, ואילו מתן ארבע, אם לא נתן כלל, הרי זה מעכב, לכך למדנו דין כולן לעיכוב מ"וכן יעשה".

למדנו בברייתא "לפר" זה פר יום הכפורים.

ומקשינן: למאי הילכתא נצרכה דרשה זו? אי ללמדנו דין לעכב באם לא נתן בו את כל מתנותיו, דבר זה פשיטא הוא, שהרי "חוקה" כתיבא ביה בפר יום הכפורים "והיתה זאת לכם לחוקת עולם"!?

ומתרצינן: אמר רב נחמן בר יצחק: לא נצרכא דרשה זו אלא לרבי יהודה [ביומא ס ב], דאמר: כי כתיבה "חוקה" [ויקרא טז] בעבודת יום הכפורים היינו רק אדברים הנעשים על ידי הכהן בבגדי לבן בפנים, כגון קטורת, והזאות שעל בין הבדים, שדינם הוא שאם הקדים מעשה לחבירו, לא עשה ולא כלום משום שנאמר בהם "חוקה". אבל דברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ, כגון מתנות דם פר ושעיר על הפרוכת, ^[8] אם שינה את סדרן והקדים מעשה לחבירו, מה שעשה עשוי ויצא ידי חובתו, כי לא על אלו נאמר "חוקה". ומעתה, אימא מדכסידרן לא מעכבי בדברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ, מנין הזאות נמי לא מעכבי אם חיסר מהן, כיון שלא נאמר בזה חוקה, ולזה קא משמע לן ההיקש של "לפר" ללמדנו שמנין הזאותיו מעכב.

מתקיף לה רב פפא: ומי מצית אמרת הכי שלרבי יהודה דין עיכוב נלמד מדרשת "לפר", והתניא: נאמר בפסוק "וכלה מכפר את הקודש ואת אהל מועד ואת המזבח, והקריב את השעיר החי" [שם] והוא מיותר, שלא היה לו לכתוב אלא "והקריב את השעיר החי", ובא ללמדנו שאם כיפר על ידי נתינת הדם את הכפרה המעכבת בשאר מקומות כגון שבע הזאות ומתן ארבע, הרי כילה בזה, אפילו אם לא שפך את שיירי הדם ליסוד המזבח, ואם לא כיפר שלא נתן כל המתנות לא כילה, דברי רבי עקיבא.

אמר לו רבי יהודה, מפני מה לא נדרוש המקרא כסדר שנכתב דהינו תיבת "וכילה" קודם לתיבת "וכפר", ונאמר כך: אם כילה הכל אפילו שפיכת שיריים הרי זה כיפר, ואם לא כילה הכל ולא שפך את השיריים, לא כיפר, ששיריים מעכבים.

וכיון שמדרשה זו סובר רבי יהודה ששיריים מעכבים בפר יום הכפורים, הרי מבואר שאת דין עיכוב המתנות בפר יום הכיפורים, למד הוא מכאן, ^[9] ולא מדרשת "לפר" האמורה בפר העלם דבר!? אלא אמר רב פפא: לא נצרכא היקש פר יום הכפורים לפר העלם דבר, אלא ללמוד על פר יום הכיפורים שלושה ענינים ולימודים אלו: "את" "דם" ו"בטבילה" הנדרשים בפסוק "וטבל הכהן את אצבעו בדם", האמור בפר כהן משיח, אשר הוקש לפרשה זו של פר העלם דבר, כפי שאמרנו לעיל "כאשר עשה לפר" זה פר כהן משיח.

מתיבת "וטבל הכהן את אצבעו בדם" למדנו, כפי שאמר רב אחא בר יעקב: לא נצרכא תיבה זו אלא להכשיר את אצבע הכהן לטובלה בדם אף באופן שעלתה  אמין אבעבועות שבאצבע, ואין זו מהווה חציצה, כי דרשנו "את אצבעו" את הטפל לאצבעו.

רש"י ד"ה ל"נ אלא לר"ש. דבהאי קרא איתקוש פר כהן משיח כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה קרן קרנות. וחוזרים ומלמדים זה מזה בהיקש. ק"ל מהא שכתבו בעל המאור והט"א בר"ה (לד) (ורמזתי עליהם שם בד"ה ה"ק אי לאו גז"ש) דמהיקשא א"א למיתי את האמור של זה בזה וש"ז בזה ע"ש וי"ל:

גמ' לא מעכבן מתן ארבע נמי לא תעכב כצ"ל:

רש״י ד״ה לא נצרכה אלא לר״ש כו' כצ״ל:

ד״ה ת״ל כן כו' לפר זה פר יוה״כ הס״ד וכצ״ל:

ד״ה נפקא ליה כו' דמצי למיכתב אשר כו׳ כצ״ל:

בא״ד באהל מועד למה לי למיכתב אשר באהל מועד אלא על כל הקרבנות אשר באהל מועד אתי האי אשר בתרא דמשום מזבח לא איצטרך כו׳ כצ״ל וכ״ה בס״י. פי׳ דכבר כתיב המזבח אשר לפני ה׳:

ד״ה פשיטא לא גרסינן כו׳. פי ל״ג לפר זה י"כ פשיטא אלא ה״ג לפר זה פר י״כ למאי הילכתא לעכב ואהא פריך פשיטא:

ד״ה דאמר דברים כו' הבדים הס״ד:

ד״ה הקדים מעשה לחבירו לא עשה כו׳ הד"א:

תוס׳ ד״ה מתן ד׳ כו׳ וי״ל דלא תימא כו'. פי׳ משום דרוצה לדקדק אין לי אלא מתן ז׳ מתן ד׳ מנין מ״ה קאמר טעמא שמעכבים בכ״מ ודוקא מתן ז׳ ולא מתן ד׳ ולא ילפינן ממתן ד׳:

בא״ד ונראה לי דאחת כתיבי בעלמא מינה לא נילף למתן השתים הנוספות כו׳ כצ״ל. פי׳ כיון דכתיב קרנת חסר לא משמע אלא קרן א׳ רק ר״ש ס״ל יש אם למקרא וקרינן קרנות והוי שתים וכיון דלא כתיב אלא אחת לא ילפינן תרתי מחדא:

ד״ה לא נצרכא כו׳ וי״ל דנהי דר״ע ס״ל מקרא עיקר מ״מ לדרשא פורתא כו׳ כצ״ל. פי׳ באמת ר״ע ס״ל מקרא עיקר ומ״ה לא דריש התם בקידושין המסורת רק המקרא והא דדריש בפ׳ כ״ש גם המסורת היינו לדרשא פורתא דסמיך אמצות מצות ריבה ה״ה בסוכה דדריש המסורת ללולב א׳ סמיך אקרא פרי עץ הדר דלא משמע אלא חד וכ״כ תוספות בהדיא בפסחים דף ל״ז ע״א ד״ה עוני מ״ה דריש נמי המסורת אבל מקרא עיקר ס״ל:

בא״ד ולא שייכי לפלוגתא בין מקרא למסורת הס״ד וכצ״ל והשאר יש למחוק וכ״ה בס״י:

ד״ה לסמיכה כו׳ מדכתב הפר לימד כו׳ כצ״ל:

בא״ד פר יוה״כ לסמיכה הס"ד: אח״כ ד״ה ה״מ עבודה כו׳ ואע״ג דנפקא ליה לההוא תנא כו׳ כצ״ל:

ד״ה אמר רב נחמן כו׳ כאביי ס״ל דלרבי ירמיה כו׳. יש מקשים לפ״ז אליבא דאביי לא צריך לשום תירוץ דלמא לפר זה פר יה״כ אתי לסמיכה ושירים דלא כתב בפ׳ יוה״כ דלעיל מצריך ר״י כן יעשה אפי׳ כי כתיב לפר וא״כ מאי פריך הכא וצ״ע עכ״ד. ולענ״ד לאו קושיא היא כלל דפריך להך תנא דברייתא דמוקמא כן יעשה למתן ד׳ דלמא אתו לסמיכה ולשירים אע״ג דכתיב לפר דצריכא כדעביד ר״י לעיל דהך תנא ע״כ ס״ל דשירים לא מעכבין דדריש ונסלח אע״פ שלא נתן שירים אלא ע״כ הך תנא ס״ל דאיכא לימוד אחרינא לסמיכה ולשירים בי״ה כדאמרינן לקמן והובא בתוספת ד״ה סמיכה כו׳ מ״ה מוקמי׳ כן יעשה למתן ד׳ לפ״ז פריך שפיר למאי הילכתא ומ״ו הב״ז הקשה ג״כ קושיא זו. ועיין ע״ב בתוספת ד״ה תניא כו׳ דנמי מתרצי קושיא זו:

ד״ה לא נצרכה כו׳ ושתי כליות דגם תרווייהו שעירי ע״א וכן כהן משיח כתיבי כו׳ כצ״ל:

בא״ד יום הכיפורים באת ובדם כו׳ כצ״ל:

בא״ד מקיש פר ראשון כו׳. פי׳ דהכי משמע פשטי׳ דקרא ועשה לפר יה"כ כאשר עשה לפר כהן משיח אבל לפר החטאת דלפר היינו פר כהן משיח והחטאת היינו שעירי ע״א אין נחשב היקש:

בא״ד מנין למילף מפר העלם ולמהוי כמאן דכתב כו׳ כצ״ל. פי׳ לר״י איכא למימר הכי דכמאן דכתיבי בגופיה דדריש לפר זה פר העלם דבר אבל לרבי מא״ל:

בא״ד בשלמא יותרת לא קשיא כו׳. פי׳ לרבי יותרת נמי לא הוי כמאן דכתב בגופיה:

בא״ד דאייתר בפר כו׳ כצ״ל:

בא״ד לא מוטבל אצבעו מן הדם דרש אלא מן והזה מן הדם דכתיב בפר כו׳ כצ״ל. אבל מה שמגיה מ״ו הב״ז באצבעו תיבת אצבעו לא כתיב בפר כהן משיח רק והזה מן הדם ז׳ פעמים וגו׳.

בא״ד שיריים שבאצבע דלא וזה כו׳ כצ״ל:

בא״ד דאיתיא בכל חטאת כו' כצ״ל:

בא״ד ילפינן מק״ו חיצונים מפנימיות כו׳. פי׳ כיון דמכשרינן אמין שבאצבע בפנימיות כ״ש בחיצונים דמקלינן רק לפ״ז יש לדקדק לר״ת כתיב בחיצונים בדם וטבילה בהדיא א״כ נילף פנימיות מק״ו מחיצונות לחומרא בדם וטבילה וצ״ע:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

גמרא ור׳ יהודה כן יעשה מאי עביד ליה מבעיא ליה לכדתניא וכו׳ לסמיכה ושירי הדם מניין תלמוד לומר כן יעשה קשה לר״ש מנ״ל הא וי״ל דנפקא ליה מק״ו כדאיתא לקמן באיזהו מקומן דף נ"ב לר׳ ישמעאל ור״ע א״נ מהפר כדאיתא התם ע״ש ובזה ניחא הא דבעי לקמן לפר זה פר יה״כ למאי הילכתא וכו' ומאי בעי דילמא דאתא לסמיכה ושירי הדם אלא משום דפשיטא ליה דנפקא ליה לר״ש מק״ו או מהפר כדמוכח מהאי אוקמתא דר׳ ירמיה מדלא בעי לר״ש מנ״ל הא כמ״ש וא״כ גם להאי אוקמתא דאביי דאמר לר׳ יהודה נמי איצטריך וכו׳ נפקא ליה נמי סמיכה ושירי הדם מק״ו או מהפר כמו לר״ש ולכך בעי שפיר למאי הילכתא ודוק ועיין בס׳ ברה״ז:

תוס׳ ד״ה לא נצרכה אלא לר״ש וכו׳ וי״ל דנהי דר״ע ס״ל מקרא עיקר מ״מ לדרשא פורתא דרשינן ליה למסורת והא דגבי לולב דריש המסורת לבד ולא דריש המקרא דאמרינן כפות קרינן ואיצטריך שני לולבין ליטול משום דסמיך אקרא פרי עץ הדר דלא משמע אלא חד ודוק וכן כתבו התוס׳ בפ׳ כל שעה דף ל״ו ע"א ד״ה עוני ע״ש:

ד״ה לסמיכה ושירי הדם בפ׳ איזהו מקומן וכו׳ לרבות פר יה״כ לסמיכה הס"ד ואח״כ ד״ה אבל עבודה דלא מעכבא כפרה אימא לא ואפי׳ נפקא ליה לההוא תנא מהיקשא וכו׳ כצ״ל נ"ל:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

חידושים

בתוס׳ ד״ה מתן ארבע כו'. וי״ל דל״ת דנילף מתן ד׳ כו׳ עכ״ל. כוונת התוספות דה״א נילף מתן ד׳ ממתן ז׳ כשם שמתן ז׳ מעכב כן מתן ד׳ לכן קא׳ ר׳ בברייתא דשאני מתן ז׳ שמעכבות בכל מקום. ומ״ש בלשון הקושיא אמאי תלי רבי הוא ע״פ מה שהגהתי לקמן דבריו ול״ג ר״ע וברייתא אתיא כר׳ ולא כר״י ק״ל:

בא״ד (תוס׳) נ״ל דאחת דכתיבה בעלמא כו׳ נילף ומן השניה כו׳ הל׳ מגומגם וכוונתם מבוארת דע״כ מהזיות ראשונה לא נוכל למילף דשאני הזיות דמעכבא דכפרה בכדי לא אשכחן וע״כ צריך למילף שני הזיות האחרות דמעכבי מהזיות השני׳ שנכפלה ותרתי מחדא לא ילפינן. ודוק:

גמרא אר״נ ב״י לא נצרכא אלא לר"י כו׳ יש לדקדק בסוגיא דשמעתין דרוצה לאוקמא ברייתא דלעיל כר׳ יודא וכן אביי דמתרץ לה כר״י הא בברייתא דלעיל מוכח דונסלח אע״פ שלא נתן שירים דלא מעכבי ור״י ע"כ ס״ל דמעכבי ביו״כ וא״כ גם בשאר פנימי׳ נימא דמעכבי כיון דמצינו בכ״מ שמעכבים ביו״כ גם משמעות ברייתא דלעיל משמע דגם ביו״כ לא מעכבי בשירים שוב ראיתי שהתוס' כתבו דהך סוגיא אתיא כריב״ל דס״ל דלר״י לא מעכבי שירים ע׳ בתוד״ה אביי כו׳ אכן אי קשי׳ לי הא קשיא לי טובא דמאי פריך בסמוך לפי זה פר יוה״כ למאי הלכתא דילמא לפר אתיא לרבות שפיכת שירים וסמיכה ביום כיפורים וחוקה דיה״כ לא קאי אשירים דלא מעכבי בכ״מ וצריכא ריבוי לענין לכתחילה תדע דלעיל מצריך לר׳ יודא כן יעשה אפי׳ כי כתיב לפר וא״כ מאי פריך הכא ודוחק לומר דלתי׳ קמא אליבא דר׳ ירמיה פריך ל"ל לפר דהא גם לר״י ילפינן סמיכה ושירים מכאשר יעשה ליה״כ וא״כ לפר ל״ל דאי אדברים המעכבים כפרה חקה כתיב בהו אבל לתי׳ אביי ודאי לא מקשה דלדידיה בעינן כאשר יעשה אמתן ד׳ וא״כ בעינן לפר אסמיכה ושירים די״כ דהא ליתא שהרי בתוס׳ ד״ה אמר ר״נ כו' הוכיחו שפיר דתי׳ ר״נ קאי דוקא אליבא דאביי ע״ש ולפי מ״ש לא צריך לשום תי׳ אליבא דאביי ודוק וצ״ע היטב:

רש״י ד״ה קמ"ל דאילו סמיכה ושירים אפילו עקרינהו כו׳ כצ״ל. וכל השיטה כולה שלפנים צריך למחוק. או נ״ל להגיה באופן זה קמ״ל דלענין סמיכה ושירים שאין מעכבים בכ״מ קחשיב כפרה דאלו סמיכה כו׳ והמעיין יבחר ראשון נ״ל עיקר:

ד״ה פשיטא ל״ג גבי וכו׳ (ור״ל דל״ג לפר זה יוה״כ פשיטא אלא ה״ג לפר זה פר יוה״כ למאי הילכתא לעכב ואהא פריך פשיטא ק״ל). יו״כ הס״ד:

תוס׳ ד״ה אביי אמר כו׳ אצטריך וכן יעשה לסמיכה לבד הס״ד. וכוונתם דסד״א מידי דהוי אסמיכה דלא מעכבה ק״ל:

הגהות

רש״י ד״ה כפרה כו׳ חוקה לעיכובא הס״ד:

ד"ה בנגעים כו׳ עיכובא הס״ד:

ד״ה דכתיבן כו׳ כאשר עשה הס״ד:

גמ׳ שאם נפחתה תקרה כו׳ (מיימוני פ״ח מה׳ יוה״כ):

אביי אמר לר׳ יהודא נמי איצטריך כצ״ל:

ושירי הדם דאף ע״ג דכתיבן וכו׳ כצ״ל:

לפר זה פר יוה״כ כו׳ (מיימוני פ״ה מה׳ יוה״כ):

רש״י ד"ה לא נצרכה כו׳ הוי כפולין הס״ד:

ד״ה קרן קרנת כו׳ מזה בהיקש הס״ד:

ד״ה הרי הוא כו׳ צריך ליתן הס״ד:

ד״ה ת״ל כן כו׳ לפר זה כצ״ל והס״ד:

ד״ה ל"ל למיכתב כו׳ אצטריך למכתב הס״ד:

ד״ה למאי הלכתא כו׳ לאקשויי הס"ד:

ד״ה לעכב כו׳ מעכבות הס״ד:

תוס׳ ד״ה לא נצרכא כו׳ גבי על לחם עני כו׳ ודריש בגמרא לולב אחד כו' ושמע ישמע כו' כצ״ל והוא בסנהדרין דף ז׳ ע״ב:

ד״ה למטה הוא אומר כו׳ וא״ת כיון דהוקשו בזו ובזו גבי הזאות נמי כו׳ אבל גבי הזאות כתיב והזה כו' כצ״ל:

ד״ה לסמיכה כו׳ מדכתיב לפר לימוד כו׳ כצ״ל:

ד״ה אר״נ ב״י לא נצרכא אלא לר״י כו׳ ושירים והך ברייתא מוקמא למתן ד׳ כצ"ל ודוק:

ד״ה לא נצרכה כו׳ שייך לע״ב:

ע״א רש״י ד״ה ומי מצית כו׳ מהכא יליף הס״ד:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

גמרא סד"א הני מילי עבודה דמעכבא כפרה כו׳ ואין להקשות הא דלא פריך לר"ש מנ״ל סמיכה ושריים בי"כ ואף דיש לדחוק ולאוקמי נפשיה דר״ש לית ליה הך סברא לחלק בין עבודה דמעכבא כפרה ובין עבודה דלא מעכבא כפרה מ״מ היכא דמצינו לומר דר"ש יליף מלימוד אחר כמו שהביאו התוס׳ ד״ה לסמיכה דיליף מדכתיב הפר וכו' וסמיכה יליף מדכתיב וסמך על ראש הפר עדיף טפי משנאמר דלית ליה הך סברא ובזה מיושב קושית מ"ו הב"ז דהקשה וז"ל אכן אי קשיא הא קשיא טובא דמאי פריך בסמוך לפי זה פר י"כ למאי הילכתא דילמא לפר אתי לרבות שפיכת שריים וסמיכה בי״כ וחוקה די״כ דלא קאי אשריים דלא מעכבי בכל מקום וצריכי רבוי אבל לפי מה שאמרנו אין כאן קושיא כלל דאף דלאביי דאיצטרך כן יעשה אמתן ד׳ מ״מ יליף סמיכה ושריים בי״כ כמו דיליף ר"ש מהני לימודי דכתבי התוספות א״כ פריך שפיר למאי הילכתא איתקש פר י״כ לפר העלם דאפילו בחטאת חיצונות נמי שריים למצוה וק״ל:

שם אביי אמר לר"י נמי איצטרך יש להקשות לפי זה דאם לא נכתב כן יעשה הייתי ממעט מתן ד׳ נמי דלא מעכבי דדמי לסמיכה ושריים אע״ג דכתיב רק תרי לימודים מ״מ הייתי אומר דשקולים הם א״כ השתא לפי האמת לכתוב רק וכפר או ונסלח ונמעט שניהם דמ״ש סמיכה דכפילה וכתיבה ולא מעכבי שיריים נמי כן בשלמא לפי ה״א אין להקשות דאיך אפשר למעט מתן ד׳ א״כ לכתוב רק וכפר או ונסלח די"ל דהמקשה היה פריך דאי לא נכתב כן יעשה הייתי מוקי הני תרי מעוטי אחד על שריים ואחד על מתן ד׳ דלסמיכה י״ל דאין צריך לימוד כיון דאינו עבודת דם א״כ אף דכפילן לא מעכבי כשם שאין צריך לימוד על הקטרת אימורים ואי לא נכתב רק מיעוטא אחד הייתי מוקי בשריים דלא מעכבי אבל לפי האמת קשה לכתוב רק מיעוט אחד ואף דנימא דקאי על שריים מ״מ נשמע מיניה דסמיכה נמי לא מעכבא וי״ל דאיצטרך תרי מעוטי דלא נימא כן יעשה אתי לשריים דמעכבי ומיעוטי אתי לסמיכה ולכך איצטרך תרי מיעוטי וע"כ כן יעשה למתן ד׳ דמעכבי אתי אך הא קשיא לי דלפי סברא זו מנ״ל לר"ש דמתן ד׳ מעכבי דילמא כן יעשה אתי למתן שנים דאף דכפילן י״ל דלא מעכבי מידי דהוי אסמיכה ושריים קמ"ל דמעכבי אבל מתן ד׳ י״ל דלא מעכבי דלא כתיבי לר"ש ואם נאמר דלר"ש דיש לו אם למקרא א״כ אף בחיצונים שתים מעכבי אתי שפיר אבל אם נאמר דממעט שתים מדכתיב תלתא וכפר כב״ה קשה ויש לישב ודוק:

תוס׳ ד"ה לסמיכה ותימא להאי תנא סמיכה מנ״ל אע"ג דהכא לר"י נמי חד לימוד כן יעשה לו ומנ"ל למעוטי תרתי וי"ל דהכא אתי כן יעשה דהקישא אתי אף על עבודה דלא מעכבא כפרה וממילא ילפינן תרתי וק״ל:

ד"ה אביי אמר תימא כו' ונראה דהך סוגיא אתיא דלא כר"י ולי נראה לפי מה שפירשתי לעיל בדברי התוספות אפשר דר"י ואביי מתרצים אף למ"ד שריים מעכבי והכי פירושא סד"א הני מילי עבודה דמעכבא כפרה ר״ל כל זמן דלא ילפינן שריים בי״כ למצוה אי אפשר ללמוד מוכלה וכפר לעיכוב כיון דשריים לא כתיבי בהאי ענינא ולפי זה אין לנו שום לימוד דשריים מעכבי בכל הקרבנות ואי לאו וכן יעשה לא הייתי יליף י"כ למצוה משום דלא מעכבי כפרה וע"כ אי אפשר ללמוד עיכוב אבל השתא דכתיב כן יעשה אתי ללמוד דילפינן אפילו שריים דלא מעכבי למצוה בי״כ וכיון דילפינן למצוה שפיר ילפינן מוכלה וכפר לעיכובא על כל עבודות אפילו מה דילפינן ממקום אחר וילפינן השתא כל הפנימים מפר י״כ וכן תירץ אביי דאי לא וכן יעשה היייתי אומר דאפילו מתן ד׳ נמי לא מעכבי וע"כ לא הייתי יליף מוכלה וכפר על שריים דמעכבי אלא הייתי מוקי לגופיה דמתן ד׳ מעכבי דא״א ללמוד מפר העלם דהתם ילפינן מוכפר דמתן ד׳ לא מעכבי ולכך איצטרך וכן יעשה ע״כ דמתן ד׳ מעכבי בהעלם וע"כ וכלה וכפר אתי דשריים מעכבי וילפינן העלם דבר מיני׳ דשריים נמי מעכבי וכפר אתי לסמיכה ודוק אך יש לדקדק דלפי תירוצא דלעיל דלר״י איצטרך דשריים מעכבי ולפי מה שפירשתי לעיל בדבריהם א"כ מאי פריך מתקיף לה רב פפא ומי מציא אמרת הכי והתניא וכלה וכפר מאי פריך דילמא איצטרך דאי לאו הקישא הייתי מוקי וכלה וכפר לחיצונים דמעכבי אבל השתא דכתיב הקישא ע"כ וכלה וכפר אתי דשריים מעכבי וצ״ע וע״כ אתי זה כמ"ד שריים לא מעכבי לר״י ודוק:

ד"ה לא נצרכה לאת בדם בטבילה כו׳ וכן בפ׳ איזהו מקומן דאיצטרך כאשר יורם נ"ל דעל קושיא ראשונה י״ל דלרב דלית ליה הך סברא ופר אתי לפר י״כ א״כ מנ"ל יותרת ושתי כליות אלא ע"כ דאיתקוש כל הני דכתיבי בקרא ומפני זה כתבו וכן בפ׳ איזהו מקומן דאיצטרך כאשר יורם וע״כ זה איצטרך לרב ומזה מוכח דלא איתקיש כל הני דכתיבי בקרא אהדדי וכן כתבו התוספות להדיא דזה איצטרך לרב ועיין מה שכתבו בד"ה אבל יותרת וב' כליות:

בא"ד ומיהו קשה את בדם דשעירי ע״ז מנין ולי היה נראה לישב לפי' רש"י דבאמת בלא קרא כאשר יורם הייתי אומר דלא איתקיש אהדדי כל הני דכתיבי בקרא ולא הייתי יכול למילף יותרת בשעירים משום דדבר הלמד בהקיש אינו חוזר ומלמד בהקיש אבל השתא דכתיב כאשר יורם בא ללמד לכפול שאפילו שעירי ע"ז איתקיש לפר משוח ומוכח גם שפיר דדבר הלמד בהקיש אינו חוזר ומלמד:

בא"ד ובחטאת החיצונות מנ״ל את בדם וטבילה ולי נראה לתרץ קושייתם בענין זה דהא אמרינן לעיל דאי לאו תלתא וכפר הייתי יליף חטאת חיצונות יותר מפנימיות דחטאת וד׳ קרנות רק תלתא וכפר מיעוטי אבל בנתינה אחת דלא מעטי ילפינן מפנימים שפיר לאת בדם וטבילה והא דלא ילפינן פנימים מפנימים משום דאיכא למיפרך מה להנך שמכפרים על עבירות מצות ידועות ועוד על גוף הקרא אין כאן קושיא כיון דאות הוא קולא ע״כ לא ילפינן פר י״כ ושעירי י״כ מפנימיות ואיצטרך הקישא וק״ל:

ד"ה לאת בדם וטבילה כו׳ לקטורת הסמים זה ע״כ מפרשי לפי׳ רש״י אבל לפי׳ ר״ת לא יוכל ללמוד קטורת הסמים דהוי למד מן הלמד דקטורת הסמים לא כתיבי רק בפר משוח:

ד"ה ומה מקום כו' ס״ד ומיהו יש לדחות ונראה לי מלבד דחי׳ זו יש לדחות דהא איצטרך עכ"פ הקישא דפר כהן משיח ליותרת ושתי הכליות ולאת בדם וטבילה בפר העלם דבר גופיה ודוק:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף