זבחים נד ע"א

תלמוד בבלי מהדורת נהרדעא החדש מהוצאת ח. וגשל - © כל הזכויות שמורות

דף נד - א

שנאמר "חופף עליו כל היום" [מלשון שפשוף, וכמו "נזיר חופף ומפספס" שאדם המצטער והדואג נוהג להתחכך בבגדיו].

לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן אכסניא להקב"ה, שהארון היה בחלקו שנאמר בסיפא דקרא "ובין כתפיו שכן".

מיתיבי: ^[1] עולת העוף כיצד היתה נעשית? היה מולק חותך בצפורן את ראשה ממול ערפה, אחורי הצואר, ומבדיל את הראש מהגוף על ידי שהיה חותך שני הסימנים, וממצה דמה על קיר המזבח, שהיה דוחק את מקום המליקה אל קיר המזבח, והיה הדם מתמצה על הקיר.

ומוכיחה הגמרא, ומקשה: הרי עולת העוף היתה נעשית בקרן המזרחית דרומית [כמבואר במשנה לקמן סד ב]. ואי אמרת קרן מזרחית דרומית לא היה לה יסוד, יש לתמוה, וכי באוירא בעלמא הוא דקא עביד לה למליקה, והדם היוצא בשעת המליקה יפול לארץ לאיבוד?!

ומשנינן: אמר רב נחמן בר יצחק אימר - כך התנו: אוירא של אותה הקרן יהיה בבעלותו דבנימין, וקרקע לבד דיהודה! והיינו, עשו במזבח בליטה קטנה [למעלה מהקרקע שלשה טפחים] כנגד אותה קרן, כדי שלא יפול הדם היוצא במליקה על הארץ אלא על הבליטה של המזבח [ומכל מקום לא נקראת בליטה זו "יסוד" לפי שאין "יסוד" אלא המיוסד בארץ].

ומבארת הגמרא: מאי "לא הוה לה יסוד" לקרן מזרחית דרומית?

רב אמר: בבנין, שלא היה בנוי שם יסוד אלא רק בליטה, כמבואר לעיל. לוי אמר: בדמים. שהיה שם יסוד, אלא שלא היו נותנין עליו וכנגדו דמים, לפי שהיה בחלקו של יהודה. ולא היה בו "דין יסוד".

ומבארינן לפלוגתייהו: רב מתרגם לפסוק "בבקר יאכל עד" שנאמר על בנימין: "באחסנתיה יתבני מדבחא", שהבנין של המזבח יהיה רק בחלקו של בנימין. ואילו לוי מתרגם "באחסנתיה יתבני מקדשא", שבחלקו יהיה מקום מקודש לדמים. אבל היסוד היה לכל סביבות המזבח. למרות שהיה בחלקו של יהודה.

ומקשינן: תא שמע: היסוד היה מהלך על פני כל הצפון ועל כל פני המערב. אוכל [תופס] ^[2] בדרום ^[3] אמה אחת בלבד, ובמזרח אמה אחת.

ומשמע שלא היה כלל יסוד במזרח ודרום, מלבד אמה אחת בקרן דרומית מערבית, ואמה אחת בקרן מזרחית צפונית, וקשיא ללוי!?

ומשנינן: לוי מפרש מאי "אוכל" נמי, בדמים! שהיסוד המקודש לדמים לא היה אוכל אלא אמה אחת, מכל רוח.

תו מקשינן: תא שמע: המזבח היה שלשים ושתים אמה אורך על שלשים ושתים רוחב! ומשמע שהיה מרובע, ובכל צדדיו היה יסוד וקשיא לרב!?

ומשנינן: הכא במאי עסקינן, מן הצד. שלא בכל צד היה שלשים ושתים אמה, אלא בצד צפון ומערב בלבד, אבל בצד מזרח ודרום חסרה אמה בכל צד.

תו אקשינן: תא שמע: נמצא הכבש פורח [עולה] אמה על היסוד ואמה על סובב [כך מיישבת הגמרא לקמן, סב ב, את השאלה איך תנן שאורך הכבש והמזבח ביחד היה ששים ושתים אמות, והרי ששים וארבע הם. שהרי אורך כל אחד מהם, הן של הכבש והן של המזבח היה שלשים ושתים אמות, וביחד הם ששים וארבע אמות. אלא, שהיו שתי אמות עליונות של הכבש "נבלעות" באמות המזבח, על ידי שהיו חופפות על שתי האמות של כניסת המזבח, אמה אחת ביסוד, ואמה אחת בסובב]. הרי להדיא שבדרום המזבח היה יסוד, שהרי הכבש עמד בדרום, וקתני שהיה הכבש "פורח על היסוד"!?

ומתרצינן: אימא היה הכבש פורח כנגד מקום שהיה ראוי להיות אמה יסוד, ולא שהיה שם יסוד, ועל אמה סובב. ומכל מקום, אותה אמה נכללת בחשבון שלשים ושתים של המזבח.

תו אקשינן: תא שמע מהא דתני לוי: כיצד בונין את המזבח? מביאין מלבן [מסגרת מרובעת עשויה מארבע קרשים] שהוא שלשים ושתים אמה על שלשים ושתים. וגובהו אמה. ומביא ^[4] חלוקי אבנים מפולמות לחות, בין גדולות בין קטנות. ומביא סיד, וקוניא עופרת מותכת, וזפת. וממחה, מתיך, ושופך על האבנים כדי להדביקן, וממלא את כל המלבן. וזה הוא מקום יסוד!

וחוזר ומביא מלבן שני, שהוא שלשים אמה על שלשים אמה, ומושיבו על הבנין של המשטח הראשון, ואמה מכאן ואמה מכאן העודפת מכל צד זהו היסוד. וגובהו של המלבן השני הוא חמש אמות. ומביא חלוקי אבנים, ועושה הכל כמקודם.

וחוזר ומביא מלבן שלישי, שהוא עשרים ושמונה על עשרים ושמונה אמות, ובונה אותו על המשטח השני, והאמה העודפת מכל צד הוא הסובב, המשמש להילוך הכהנים סביב המזבח לצורך הקטרה ומתן דמים. וגובהו של המשטח השלישי הוא שלש אמות, ומביא חלוקי אבנים כמקודם, וממלאו. ^[5] והוא מקום המערכה, בראש המזבח!

וחוזר ומביא מלבן רביעי, שהוא אמה על אמה בגובה אמה, ומושיבו בזוית המזבח מלמעלה, ומביא חלוקי אבנים מפולמות בין גדולות בין קטנות. ומביא זפת וקוניא, וממחה ושופך. וזהו קרן. וכן הוא עושה לכל קרן וקרן.

ואם כן קשיא לרב, דהא קתני שהמלבן התחתון, שהוא היסוד, היה שלשים ושתים על שלשים ושתים מכל צד?

הערות

^[1] שיטת רבינו חיים בתוס' כאן שבעולת העוף היה דין שפיכת שיריים, וכך גורס בברייתא שמביא כאן להקשות, אולם רבינו תם נחלק עליו וסובר שלא היה בה דין שיריים. ובשיטה מקובצת [אות לא] כתב שהטעם לזה משום שבעולת העוף נאמר בתחילת הנתינה "ונמצה", שהמשמעות הוא מיצוי לכל דמו, וכן ביאר הקרן אורה. ובמנחת אברהם מביא מהגרי"ז זצ"ל שיסוד המחלוקת היא במה שנאמר בגמרא לקמן [ס"ה א] "ונמצה דמו כולו", האם הכונה כפשוטו, וכמו שנראה שם מדברי התוס', או שהביאור כמו שכתב הראב"ד בתורת כהנים שבא לומר שימצה משניהם, כלומר מהראש ומהגוף, ורבינו חיים יסבור כהראב"ד, ולכן שייך לדבריו שפיכת שיריים.

^[2] התוס' לקמן [סא ב ד"ה ארבע] כתבו ששזה נאמר רק במקדש שני, אבל בבית ראשון היה יסוד מן הדרום, שהרי מבואר שם בגמרא שהוסיפו בבית שני ארבע אמות מן הדרום, אבל במזרח לא היה גם בבית ראשון, אולם הביאו התוס' בשם רבינו תם שגורס שם בגמרא שהוסיפו "מן הצפון", ולדבריו גם בבית ראשון לא היה יסוד מן הדרום. והחזו"א בליקוטים שם מעיר שלפי ר"ת צריך לומר שרק בבית ראשון נאמר "אוכל בדרום אמה אחת", שהרי בבית שני מכיון שהוסיפו עוד ארבע אמות לצד מערב, אם כן נמצא שיש עוד ארבע אמות של יסוד לדרום כנגד תוספת זו, וכן למזרח נוסף עוד ארבע אמות מאחר שהוסיפו לצפון.

^[3] האחרונים נחלקו האם הכונה שהיה רק אמה אחת יסוד בקרן זוית והיא משותפת לשתי הרוחות, מערבית ודרומית, וכן אמה אחת יסוד לקרן צפונית מזרחית, או שמלבד אמה זו היה עוד אמה אחת יתירה לדרום ואמה אחת יתירה למזרח. והליקוטי הלכות והחזו"א כאן הוכיחו כמו האופן השני, שהרי נתבאר בגמרא שלפי רבי ישמעאל נותן וחוזר ונותן, והרי עולה טעונה יסוד, ואם אין מן היסוד כלום סמוך לקיר המזבח הדרומי והמזרחי, אלא בקרן זוית, נמצא שאין המתנות שברוחות אלו כנגד היסוד כלל, ואפילו לרבנן שנותן שתים שהן ארבע כמין גמא, ואם כן היה אפשר לומר שכדי לקיים את הדין כנגד היסוד, די לנו במה שבחלק מהזריקה הזו יש נגד היסוד, [כלומר לרוח מערב וצפון], מכל מקום הרי מבואר מדברי התוס' לקמן [ס"א ב ד"ה ארבע] בתירוץ אחד שאין שם של יסוד אם אינו משני צדדי הקרן, ואם כן גם ברוח מערב וצפון לא מתקיים כלל דין כנגד היסוד, ובהכרח לומר שהיסוד נמשך עוד אמה אחת לדרום ואמה אחת למזרח.

^[4] מדברי התוס' בחולין [יח א ד"ה וכמה] נראה שלמדו שהכונה לאבנים חלקות מן הנחל שאין בהן פגימה, [ומשום כך הם לחות], וכן מפורש בדברי הר"ן קידושין [יב ב מדפי הרי"ף], והם באים מן הנחל כדי שנדע שלא הונף עליהם ברזל, כמו שביאר המשנה למלך [בית הבחירה א יד].

^[5] בחידושי רי"ז הלוי [בית הבחירה ב ח] כתב, שמכאן מקור דברי הרמב"ם [בית הבחירה ב ח] שמן הסובב ולמעלה שהוא שלש אמות קרוי מקום המערכה, ולא כמו שהשיג עליו הראב"ד שם. וביאר שם הגרי"ז שהנפקא מינה מהדין שכל השלש אמות יש להם דין של מקום המערכה [ולא רק האמה על אמה שלמעלה], הוא לענין מה שנתבאר לקמן [סב א] שאורך ורוחב וגובה של המזבח אינו מעכב, ורק אמה על אמה שהוא מקום המערכה [במזבח שעשה משה] מעכב, שלפי הרמב"ם יהיה מעכב גם כן שיהיה גבוה שלש אמות, שכל זה הוא מקום המערכה, וכמו שפסק באמת [שם הי"ז].

"חפף עליו כל היום" (דברים לג, יב), שדורשים כתוב זה כאילו היה חופף = מחכך בראשו מחמת דאגה וצער, שהיה רוצה שיהיה בחלקו, לפיכך, משום שהיה כל כך דואג לכך, זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן (מארח) להקדוש ברוך הוא, שנאמר: "ובין כתפיו שכן" (דברים לג, יב), לומר שמקום קודש הקדשים היה דווקא בחלקו של בנימין.

מיתיבי [מקשים] על מה שאמרו שלא היה יסוד בקרן דרומית מזרחית, ממה ששנינו: עולת העוף שהיתה נעשית בקרן זו כיצד היתה נעשית? היה עומד על הסובב ומולק את ראשה ממול עורפה, ומבדיל את הראש מן הגוף, וכשהוא אוחז בגוף ממצה דמה כשהוא דוחק את הצואר על קיר המזבח.

ואי אמרת [ואם אתה אומר] שלא היה לה לאותה קרן יסוד, נמצא שאת עבודתה, שהוא עושה כשהוא עומד על הסובב — באוירא בעלמא [באויר בלבד] הוא דקא עביד [שעושה] ולא מעל מקום המזבח! אמר רב נחמן בר יצחק, אימר [אמור] שכך התנו: אוירא [האויר] של מקום היסוד היה בחלקו של בנימין, וכך נעשית עבודתה בתחום המזבח, אבל הקרקע היתה בחלקו של יהודה, ולכן לא היה שם יסוד.

א ושואלים: מאי [מה פירוש] מה שנאמר בברייתא לא הוא [היה] לה יסוד לקרן דרומית מזרחית? רב אמר: בבנין, שלא נבנה שם היסוד. לוי אמר: בדמים כלומר, אף שהיה שם יסוד, הואיל והיה בחלקו של יהודה — לא היה לו דין של יסוד המזבח, לענין מתן דמים. ולפי שיטתם נחלקו בתרגום ברכתו של יעקב בפסוק "בנימין זאב יטרף" (בראשית מט, כז), שלפי המסורת מתארת את נחלתו של בנימין, רב היה מתרגם: באחסנתיה יתבני מדבחא [בנחלתו יבנה המזבח], שעליו היו הקרבנות "נטרפים", ולא בנחלת שבט אחר. לוי היה מתרגם את הפסוק: באחסנתיה יתבני מקדשא [בנחלתו יבנה המקדש], כלומר, מקום מקודש לדמים, שאף שלא כל המזבח בנוי בחלקו, מכל מקום רק בחלקו מזים ושופכים את דם הקרבנות. ומביאים ראיות לכאן ולכאן.

תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו בתיאור המזבח שבמסכת מדות: היסוד היה מהלך על פני כל קיר הצפון של המזבח ועל פני כל המערב, אוכל כלומר, תופס בדרום המזבח אמה אחת ובמזרח אמה אחת, משמע שחוץ מאותה אמה שבדרום ושבמזרח לא היה שם יסוד בנוי, וכדברי רב! ודוחים: אפשר לפרש כי מאי [מהו] אוכל? נמי [גם כן] בדמים, שלא היו מזים שם את דם העולה.

ומביאים ראיה לצד האחר, תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו באותה משנה: המזבח היה שלשים ושתים על שלשים ושתים אמה, משמע שהיה יסוד בכל צד, וכדברי לוי, שהרי היסוד נכלל באותן שלושים ושתים אמה! ודוחים: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] מן הצד, כלומר, שמצד צפון וצד מערב היה שלושים ושתים על שלושים ושתים, אבל לא היה בנוי כולו כך.

ומציעים, תא שמע [בוא ושמע] ראיה שהיה שם יסוד, ממה ששנינו בברייתא: נמצא הכבש הבנוי בדרום המזבח, וצריך שיגיע בקצהו לראש המזבח פורח (עולה) ברוחב אמה מעל היסוד וברוחב אמה מעל הסובב. משמע שהיה יסוד! ודוחים: אימא [אמור] כך: כנגד, כלומר, במקום בו היתה ראויה להיות אמה יסוד, אף שבפועל לא היה שם יסוד, ועל אמה סובב.

ומציעים עוד: תא שמע [בוא ושמע], דתני [ששנה] לוי בברייתא שהיתה בידו: כיצד בונין את המזבח? מביאין תחילה מלבן (מסגרת של קרשים) שהוא באורך שלשים ושתים אמה על רוחב שלשים ושתים, וגובהו אמה אחת, ומביא חלוקי אבנים מפולמות (לחות) בין שהיו גדולות בין שהיו קטנות, שהן עיקרו של המזבח ("מזבח אבנים"), וממלא בהם את המלבן. ומביא סיד וקוניא (סיגים של עופרת) וזפת, וממחה, כלומר, מתיך אותם יחד, ושופך את התערובת על חלוקי האבן להדביקם בו. וזה הוא מקום יסוד.

וחוזר ומביא מלבן שהוא שלשים אמה על שלשים אמה וגובהו חמש אמות, ומניחו על היסוד, ומביא חלוקי אבנים מפולמות וכו' ומביא סיד וקוניא וזפת וכו', וכך נוצר הסובב. וחוזר ומביא מלבן שהוא עשרים ושמונה על עשרים ושמונה אמות וגובהו שלש אמות, ומניחו על החלק השני, ומביא חלוקי אבנים וכו', והוא מקום המערכה.

וחוזר ומביא מלבן שהוא אמה על אמה, ומניחו באחת מזויות המזבח, ומביא חלוקי אבנים מפולמות בין גדולות בין קטנות, ומביא זפת וקוניא וממחה ושופך, וזהו הקרן. וכן היה עושה לכל קרן וקרן. משמע שהמזבח היה מרובע מכל צד, וכדברי לוי!

וכי תימא [ואם תאמר]

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

“He covers it throughout the day, and He dwells between his shoulders” (Deuteronomy 33:12). The term “covers it” is understood to mean that Benjamin is continually focused upon that site. Therefore, Benjamin the righteous was privileged and became the host of the Holy One, Blessed be He, as the Holy of Holies was built in his portion. As it is stated: “And He dwells between his shoulders.”

The Gemara raises an objection from a baraita: How was the rite of a bird burnt offering performed? The priest ascended the ramp and turned to the surrounding ledge. When he arrived at the southeast corner, the priest would pinch the bird’s head by pinching at its nape with his thumbnail and sever the bird’s head from its body, and would squeeze out its blood on the wall of the altar.

The Gemara states its objection: And if you say that the southeast corner of the altar had no base, is he merely performing the rite in the air, i.e., not within the domain of the altar? Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Say that when Eretz Yisrael was apportioned, they made this condition: The airspace of what would become the southeast part of the altar is in the portion of the tribe of Benjamin, so the pinching of the bird offering was performed within the domain of the altar. But the land was in the portion of the tribe of Judah.

§ The Gemara asks: What does the baraita mean when it states that the southeast corner of the altar had no base? Rav says: It is with regard to the fact that it had no base built on those sides. Levi says: It is with regard to the fact that no blood was sprinkled on that side, as the blood was not permitted to be presented there, even though there was a physical base. Based on this dispute, each of them disagreed as to the correct Aramaic translation of the verse: “Benjamin is a wolf that tears apart; in the morning he devours the prey, and in the evening he divides the spoil” (Genesis 49:27). Rav translates this as: In his portion will the altar be built. Levi translates this as: In his portion will the Sanctuary be built, which means: A place sanctified for blood.

The Gemara brings proof for each opinion: Come and hear a proof for the explanation of Rav from a mishna (Middot 35b): The base of the altar would extend along all of the northern side and along all of the western side. It consumed one cubit on the southern side and one cubit on the eastern side. This indicates that there was no base on most of the southern or eastern sides of the altar. The Gemara comments: Levi would explain: What is the meaning of the term: Consume? The baraita, as well, is stated with regard to consuming blood of the offerings.

The Gemara suggests: Come and hear a proof for the explanation of Levi from that same mishna: The altar was thirty-two cubits by thirty-two cubits. This indicates that there was a base on all four sides, in accordance with the opinion of Levi. Rav could answer: Here we are dealing with the measurement from the side. In other words, only the northern and western sides were thirty-two cubits in length.

The Gemara suggests: Come and hear a proof for the explanation of Levi from a baraita: It turns out the top of the ramp of the altar would overhang one cubit in the air over the base of the altar and one cubit over the surrounding ledge. This indicates that it had a base on all four sides, as the ramp was on the southern side. Rav could answer: Say that the baraita means it would overhang toward the place where the base of a cubit would have been, and one cubit over the surrounding ledge.

The Gemara suggests: Come and hear a proof, as Levi teaches in a baraita: How does one build the altar? He brings a square wooden frame, which is thirty-two cubits by thirty-two cubits, and its height is one cubit. And he brings pieces of damp [mefulamot] stone, both large and small, which are the main components of the altar, which is described as: “An altar of stone” (Exodus 20:22). And he brings plaster and molten lead and tar, and melts them and pours the mixture into the gaps between the stones. And this is the place of the base of the altar.

And then he brings a square wooden frame, which is thirty cubits by thirty cubits, and its height is five cubits. And he brings pieces of damp stone, both large and small. And he brings plaster and molten lead and tar, and melts them and pours the mixture into the gaps between the stones. And then he brings a square wooden frame, which is twenty-eight cubits by twenty-eight cubits, and its height is three cubits. And he brings pieces of damp stone, both large and small. And he brings plaster and molten lead and tar, and melts them and pours the mixture into the gaps between the stones. And this is the place of the arrangement of wood on the altar.

And then he brings a square wooden frame, which is one cubit by one cubit. And he brings pieces of damp stone, both large and small. And he brings plaster and molten lead and tar, and melts them and pours the mixture into the frame. And this is the corner of the altar. And so he does this for each and every corner. This baraita indicates that the altar had a base around all four sides.

The Gemara comments: And if you would say

Talmud – Bavli – The William Davidson digital edition of the Koren Noé Talmud, with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0).

גמרא ת"ש נמצא פורח כו'. תימה דזה הלשון לא נמצא במשנה ולא בתוספתא רק סתמא דגמרא מתרצה לה לקמן כן. ושם אזלא אליבא דלוי ע"ש בתוס' ובמש"כ שם. וא"כ מאי מקשה מזה על רב:

תד"ה רב. וק"ק לישנא דמתניתא לרב דתניא כו'. כצ"ל:

גמרא ונעשה אושפיזיכן להקב"ה כו׳. פירוש שהיה הארון נתון בחלקו וכפרש״י ביומא דף י״ב ובמגילה דף כ״ז:

שם ומביא חלוקי אבנים כו' וזהו סובב וחוזר ומביא כו׳ כצ״ל:

רש"י ד״ה וממצה מדמה על קיר המזבח נטל את הראש והקיף מחבר כמו אין מקיפין שתי חביות בית מליקתו כו׳ כצ״ל. וכ״ה לשון המשנה לקמן דף ס״ד ע״ב ואפשר שלרש״י היה הגירסא בפנים כך:

בא״ד למטה מרגליו אפילו אמה א׳ כו׳. פי׳ אותו אמה למטה מהסובב עד חוט הסיקרא:

ד״ה רב אמר כו' כדאמרינן אוכל כו׳ כצ״ל:

תוס׳ ד"ה ואי אמרת כו' מדלא מדקדק בקונטרס אלא מהא כו'. פי׳ ואי הוה כתיב בהך ברייתא שירי הדם היה שופך ליסוד ועל קרן מזרחית דרומית נעשית ה"ל לדקדק כפשוטו דקתני התם בפירוש דאותו קרן היה לו יסוד ודברים אלו קשה להולמן למה דייקו מפי׳ הקונטרס ולא דייקו מלישנא דברייתא גופא דקתני באויר בעלמא קעביד ה"ל להקשות כפשוטו דקתני התם שירי הדם היה שופך ליסוד דמשמע דהיה לו יסוד ומפירוש הקונטרס אין לדקדק דמפרש ללישנא דברייתא ואפשר לפרש איפכא דבאמת היה כתיב בהך ברייתא שירי הדם היה שופך ליסוד כמו שמפרש ה״ר חיים והמקשן ס"ד דהיה שופך לקרן דרומית מערבית שהיה לו יסוד ומ״ה לא פריך מהך דקתני שם שירי הדם היה שופך ליסוד דמהא ליכא למישמע מיניה שהיה יסוד לקרן מזרחית דרומית ופריך מהזאה גופיה שהיה ממצה דמה על קיר המזבח ואי לא היה לו יסוד באויר׳ בעלמא הוא דקא עביד כנ״ל ברור ונכון ודברי תוספות צריכים ישוב הדעת:

בא״ד שם היה שופך שירי הדם וקרי לה כו' כצ״ל:

בא״ד דלאחר זריקת מוראה ונוצה הלך לשפוך כו׳ כצ״ל:

בא״ד ארבע קרנות כחטאת כו׳ כצ״ל:

בא״ד דכל דמים נמי לאחר שנשפכו ליסוד כו' כצ״ל:

בא״ד והכא איירי למ״ד כו'. פירוש מ״ה מכשרינן למלוק אפילו תחת הסובב והוי במקום הקטרה ועיין לקמן דף ס״ה ע״א:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

תוס׳ ד״ה ואי אמרת וכו׳ מדלא מדקדק בק"ו אלא מהא שהדם הולך לאיבוד הא דלא דיקדקו מלישנא דהמקשה דקאמר ואי אמרת לא הוה לה יסוד באוירא בעלמא הוא דקא עביד משום דהוה מפרשינן הכי דה״ק ואי אמרת לא היה לה יסוד א״כ באוירא בעלמא הוא דקא עביד שפיכת שירים והיכי קתני שירי הדם היה שופך ליסוד אבל מפרש״י דמפרש דקושית המקשן היא מהזאה גופה שהיה ממצה דמה על קיר המזבח ואי לא היה לה יסוד נמצא כשהיה מולקה באויר היא נמלקת והדם נופל לארץ לאיבוד נראה דלא הוה גריס בברייתא שירי הדם היה שופך ליסוד דאי הוי גריס היה לו לפרש בפשיטות דקושית המקשן היא מהא דתני שירי הדם היה שופך ליסוד ואי לא הוה לה יסוד א״כ באוירא בעלמא הוא דקא עביד שפיכת שירים אלא ש״מ דלא הוה גריס ודוק:

בא״ד וקשה דא״כ ה״ל לאקשויי ממתני׳ דק״ק וכו׳ הא דמשמע להו דהא דקא מקשה מינה ברייתא היא ולא מתני׳ משום דלא תני בה בא לו לקרן דרומית מזרחית כדתנן במתניתין ולכך משמע להו דהיא ברייתא ולא מתני׳ ולכך מקשו שפיר ויש ליישב דלעולם מתני׳ היא ולא ברייתא אלא דהמקשה מייתי לה בקיצור וכן אשכחן בכמה דוכתי וכן מוכרח לומר לפי׳ ר״ת ודוק:

בא״ד ומיהו ק׳ דאי חשיב יסוד לענין שאר דמים נמי יחשב יסוד ר״ל בשלמא אי לא גרסי׳ שירי הדם היה שופך ליסוד איכא למימר דאותה בליטה קיר מזבח איקרי אבל יסוד מזבח לא איקרי כפרש״י אבל השתא דגרסי׳ שירי הדם היה שופך ליסוד דברייתא קרי לאותה בליטה יסוד א״כ אמאי לא יחשב נמי לענין שאר דמים יסוד והו״ל להתחיל המתנות בקרן דרומית מזרחית כמו שמתחיל בחטאת ודוק:

בא״ד ומיהו קשה דא״כ היכי ממעט הכא עולה וכו׳ משום דטעונה יסוד לענין דמים העליונים לא ידענא מאי מקשו דהא עולת בהמה היא מהדמים הניתנין למטה וכבר תירצו דלענין דמים הניתנין למטה לא חשיב יסוד משום דאי מכשרת ליה בההוא קרן זימנין דאתי למיתב תחת אותה בליטה וכו׳ וראיתי בס׳ הב"ז שכתב לענין דמים העליונים ר״ל בעולת עוף ולא ידענא מאי קאמר דהא דממעטינן הכא עולה דלא הויא ד׳ קרנות כחטאת משום דטעונה יסוד היינו עולת בהמה דה"א דטעונה ד׳ קרנות מג״ש דסביב אבל עולת העוף לא כתיב בה סביב ואינה טעונה אפילו שתים שהן ד׳ וראיתי נ״א שכתוב בה הכי משום דטעונה יסוד הא חשיב יסוד לענין דמים העליונים ולפי אותה נוסחא י"ל דמקשו שפיר דלפי׳ ר׳ חיים אותה בליטה חשיבא יסוד אלא דלענין דמים התחתונים גזרינן דלא למיתב באותה קרן דילמא אתי למיתב תחת אותה בליטה והשתא שפיר קא מקשו כיון דמן התורה אותו קרן כשר אף לדמים התחתונים דהא אותה בליטה חשיבא יסוד לענין דמים העליונים דהיינו עולת העוף כפי׳ הב״ז אלא דחכמים גזרו בדמים התחתונים דילמא אתי למיתב תחת אותה בליטה א״כ ר׳ ישמעאל לעיל דיליף ג״ש סביב לענין פיסוק וקפריך אימא דאתי ג״ש לארבע קרנות מאי קמשני ליה אמרת עולה טעונה יסוד וכו׳ הא כיון דאותה בליטה חשיבא יסוד מן התורה א״כ אמאי לא ילפינן ג״ש לד׳ קרנות וכי משום דרבנן גזרו אמרינן ג״ש לאו להכי אתיא הא אין ג״ש למחצה ואימא דאתיא לארבע קרנות כיון דחשיבא יסוד ולא היה להם לחכמים לגזור כיון דילפינן מג"ש דבעי ד׳ קרנות ודוק נ״ל:

בא״ד ובעולת העוף לא תני משמע דלית ליה שירים וכן הרמב״ם ז״ל בפ״ו מהל׳ מעה״ק לא הזכיר שירים בעולת העוף כמו שהזכיר בחטאת העוף שם בפ"ז דין ז׳:

בא״ד ומיהו למ״ד אין עושין מערכה ע״ג סובב נראה דמליקה נמי לא מהניא התם וכו׳ פי׳ משום דבעינן מליקה דומיא דהקטרה ואי אין עושין מערכה ע״ג סובב אלא ע״ג ראש המזבח א״כ מליקה נמי בראשו של מזבח ולא הוי באויר דיהודה אלא באויר אמה דסובב דהוי דבנימין דאויר דיהודה לא הוי אלא באויר אמה דיסוד וא״כ מאי מקשה באויר דיהודה קא עביד אלא דהכא מקשה למ״ד עושין מערכה ע״ג סובב וא״כ הוי מליקה נמי בקיר הסובב דהוא אויר דיהודה וק״ל:

ד״ה רב אמר בבנין וכו׳ וקשה קצת לישנא דמתני׳ לרב דתנן במסכת מדות דרצועה וכו' ובה מזבח בנוי וכו׳ חיפשתיה שם ולא מצאתיה:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

חידושים

גמרא ת״ש נמצא פורח כו׳ על סובב אימא כנגד אמה יסוד ועל אמה סובב כו׳ כצ״ל נ״ל. דהא סובב הלך מד׳ רוחות ק״ל ובגש״ק גרס כנגד אמה יסוד ואמה סובב והיא והיא ק״ל:

תוס׳ ד"ה ואי אמרת כו׳ לקרן דרומית מערבית שהי' בו כו׳ ומשני אימור כן התנו כו׳ ומיהו קשה כו׳ לענין דמים העליונים כו' (ר״ל בעולת עוף) דשופך משמע כו׳ מדלא תני מתמצה ליסוד כו׳ ואי עביד ליה באוירא דיהודא א״כ אינו עולה לקדשי מזבח כו׳ והכא איירי למ״ד עושין מערכה ע״ג סובב כצ"ל והס"ד (ור"ל מדמכשיר למלוק אמה א׳ תחת סובב) ק״ל:

הגהות

גמרא ומבדיל וממצה כו׳ מאי לא הוי לה יסוד רב אמר בבנין כו׳ כצ״ל וכן הוא בס״א והשאר נמחק גם בילקוט רמז תמ״א ובגש״ק ל"ג לה:

דתני לוי כיצד בונים כו' (מיימוני פ״א ופ״ב מה׳ ב״ה):

רש"י ד״ה רצועה כו' והמזבח אוכל בחלקו אמה ממזרח לבד אמה של קרן כו׳ כצ"ל ובס״א במזרח אלא של כו׳ היה כלה חלקו כו' ועיקר:

ד״ה ומבדיל כו׳ קדשי קדשים הס״ד: ואחר כך ד"ה וממצה מדמה ומקיף מחבר כו׳ (לשון המשנה הוא שם דף ס"ה ע״ב): דוחק בית מליקתו כו׳ הא קתני התם עשאה למטה מרגליו אפילו אמה א׳ כו׳ (ור"ל הי׳ אמה א׳ שלמטה מהסובב עד חוט הסיקרא ק״ל):

ד״ה לוי אמר כו׳ של יהודה הס"ד:

ד״ה במזרח אמה כו' בנינא משמע הס״ד:

ד״ה מן הצד כו׳ לא היה אלא ל"א על כו׳ ואמה למזרח הס״ד וכצ״ל:

ד״ה מלבן דפוס כו' ארוכה ל״ב כעין כו׳ לגובה המלבן הד״א והס״ד:

ד"ה מפולמות כו׳ לחות הס״ד:

תוס׳ ד״ה רב אמר בבנין כו׳ משמע שהיה בה מבנין הס״ד:

ד״ה מפולמות כו׳ אין צדין הס"ד:

ד״ה דגייז ליה שייך לע"ב:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

תוס׳ ד"ה ואי אמרת לא הי׳ לו יסוד כו׳ מה הי׳ מרויח כיון שהי׳ צריך לחזור ר"ל לזרוק מוראה ונוצה וא"כ היה לו לעשות תכף בקרן זה ולילך אח"כ לזרוק מוראה ונוצה ואין לומר דלאחר זריקת מוראה ונוצה שופך שירים וא"כ הוא מרויח שאינו צריך לילך אלא פעם אחת וק״ל:

בא"ד ומיהו קשה דא"כ כו׳ לענין דמים עליונים ופי׳ מ"ו הב״ז ר"ל בעולת עוף והאמת אחז דלא מצינו דמים עליונים אלא חטאת בהמה ועולת עוף ולא זכיתי להבין קושית התוספות דהא סביב לא כתיב בעולת עוף רק ונמצה דמו על קיר המזבח ולא היה טעון אפילו שתים שהן ד׳ ולעיל ילפינן פיסוק מתנות בעולת בהמה שהיא נעשית למטה ושפיר משני משום דלא הוי ליה יסוד לדמים תחתונים וק"ל:

באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org | לתנאי הרישיון, הקדשות ומידע נוסף

חופף. כמו נזיר חופף ומפספס (שבת דף נ:) דפרוטי''ר דגרנטו''ר בלע''ז כאדם המחשב ודואג: ומבדיל. בשתי סימנין ולא כחטאת שהיא בסימן אחד ולקמן יליף לה בפרק קדשי קדשים (דף סה.): וממצה מדמה. (ומקיף מחבר כמו אין מקיפין שתי חביות (ביצה דף לב:)) דוחק בית מליקתו לקיר והוא מתמצה ע''י דוחקו בקיר ולקמן אמרינן שעל קרן מזרחית דרומית היא נעשית ואי אין לה יסוד נמצא כשהוא מולקה באויר היא נמלקת והדם נופל לארץ לאיבוד וא''ת נופל על הסובב שהרי למעלה היא נעשית הא קתני התם עשאה למטה מרגליו אפי' אמה אחת כשרה: דלא קפיד אלא אלמעלה מן החוט: באוירא בעלמא קעביד. בתמיה: אימר כך וכו'. ואיכא למימר למעלה מג' דלאו קרקע הוא עשוי כמין בליטה קטנה כנגד אותה הקרן לקבל בה דם עולת העוף שלא יפול לארץ וקיר מזבח מיקרי אבל יסוד לא מיקרי להכשיר הקרן למתן דמים הצריכין לינתן כנגד היסוד שאין יסוד אלא המיוסד בארץ: רב אמר בבנין. בקרן דרומית מערבית בנו היסוד אמה באורך הדרום וחדלו להם כל הדרום וכל המזרח עד אמה סמוך לקרן צפונית מזרחית כדאמרן (לקמן) אוכל במזרח אמה ובדרום אמה: לוי אומר בדמים. יסוד היה על פני כל המזרח אבל לא נותנין דמים בחלקו של יהודה: יתבני מדבחא. בניינא גופיה משמע: אוכל. תופס: במזרח אמה אחת. ובמקצוע צפונית מזרחית משוך לצד מזרח אמה ולא יותר כמו שציירתי למעלה קשיא ללוי דהא בניינא משמע: על שלשים ושתים. קשיא לרב דמשמע ריבוע היה: מן הצד. לאו בארבעת רבעין קחשיב אלא מצד צפון היה ל''ב אבל מזרח ודרום לא היה אלא ל''א על ל''א דקרן דרומית מזרחית חסרה לה אמה לדרום ואמה למזרח: נמצא פורח על אמה יסוד ועל אמה סובב. ולקמן הוא בפרק קדשי קדשים (דף סב:) דרמינן מתניתין אהדדי דתנן חדא כבש היה לדרומו של מזבח אורך ל''ב והמזבח ל''ב אורך הרי אורך המזבח והכבש ס''ד וכי מני להו אהדדי תנן הכבש והמזבח ס''ב והא שיתין וארבע הוי תפסין בקרקע העזרה והתם לגבי תפיסת הקרקע קא מני להו ומשנינן נמצא שראש הכבש פורח ועולה על שתי אמות של כניסת היסוד וסובב ונמצא שתי אמות העליונות נבלעות בל''ב של מזבח מדקתני פורח על אמה של יסוד מכלל דאיכא כניסת היסוד לדרום קשיא לרב דאמר דאוכל במזרח אמה אחת ובדרום אמה אחת דקתני ותו לא בבנין קאמר והכבש בדרום הוא ויש תחתיו כניסת יסוד המזבח: אימא כנגד אמה יסוד. כנגד מקום שהכניסה ראויה להיות ולא שהיתה שם ומיהו שתי אמות נבלעות לתוך ל''ב של מזבח שהיה נכנס לתוך הפנימי שכנגד בליטה שהיסוד התחיל בה לאכול בה בדרום אמה אחת: מלבן. הוא דפוס מרובע עשוי מארבע קרשים וכל אחת ארוכה ל''ב כעין אנשטר''א שעושין לכירים ורוחב הקרש אמה והוא גובהו של מלבן ממלאו אבנים וסיד וזפת וקוניא עד שמשווהו לגובה המלבן: מפולמות. לחות: קוניא. ניתוך אבר כעין שעושין לצפוי כלי חרס שקורין פולמי''ר: וממחה. אישפרידיי''ר בלע''ז ושופך בתוך המלבן על אבנים ונדבקים יחד על ידי אלו וזה היסוד הראשון ששנינו בו עלה אמה: וחוזר ומביא כו'. ומושיבו על זה וממלאו נמצאת כניסת אמה זה יסוד בולט אמה זה סובב: וחוזר ומביא כו'. וזהו סובב על זה היה כהן מהלך כדמפרש ואזיל שהמלבן השלישי שהושיבו על זה קצר ממנו שתי אמות על שתי אמות נמצא האמצעי בולט מתחת העליון אמה בכל צד: מקום המערכה. כלומר ראש המזבח: וחוזר ומביא מלבן של אמה כו'. ומושיבו בזוית המזבח מלמעלה קתני מיהא מלבן התחתון של ל''ב על ל''ב אלמא יסוד בולט בו מד' רוחותיו:

ואי אמרת לא היה לו יסוד באוירא בעלמא קעביד. בתמיה דלקמן (דף סד:) אמרי' שעל קרן מזרחית דרומית היא נעשית ואי אין לה יסוד נמצא כשהוא מולקה באויר היא נמלקת והדם נופל לארץ לאיבוד ואם תאמר נופל הוא על הסובב שהרי למעלה היא נעשית הא קתני התם עשאה למטה מרגליו ואפילו אמה אחת כשרה דלא קפיד אלא למעלה מן החוט כך פירש בקונטרס ונראה שלא היה כתוב בהך ברייתא שירי הדם היה שופך ליסוד מדלא מדקדק בקונטרס אלא מהא שהדם הולך לאיבוד וקשה דאם כן הוה ליה לאקשויי ממתני' דקדשי קדשי' (שם סד:) דתנן בא לו לקרן דרומית מזרחית היה מולק ראשה כו' וברוב ספרים גורסין כאן שירי הדם היה שופך ליסוד ומפרש ה''ר חיים דודאי גרסי' ליה ומכח זה פריך דעל כרחין לאותו קרן שמולק שם היה שופך שירי הדם קרי לה יסוד מדלא קתני שהיה הולך לקרן דרומית מערבית שהיה בו יסוד לשפוך שירים ועוד דלקמן פ' קדשי קדשים (גם זה שם.) מפרש שעושה אותה באותו קרן לפי שהוא קרוב לבית הדשן ויכול לזרוק משם מוראה ונוצה ואם היה זקוק לילך לקרן אחר לשפוך שירים מה היה מרויח כיון שהיה צריך לחזור ואין לומר דלאחר זריקת מוראה ונוצה היה הולך לשפוך שירים דאם היה מאחר כל כך היה דם כלה אלא על כרחין במקומו היה שופך ליסוד ולכך פריך ואי אמרת לא היה לה יסוד באוירא בעלמא קעביד ומשני אימר כן התנו אוירא דבנימין ועשו כמין בליטה ועל אותה בליטה היה שופך שירים ומיהו קשה דאי חשיב יסוד לענין שאר דמים נמי יחשב יסוד וי''ל דלא חשיב יסוד אלא לענין דמים הניתנין למעלה מחוט הסיקרא אבל לענין דמים הניתנין למטה אי מכשרת ליה לההוא קרן זימנין דאתי למיתב תחת אותה בליטה ונמצא נותן תחת היסוד אבל דמים העליונים לעולם הם למעלה מן הבליטה ומיהו קשה דאם כן היכי ממעט הכא עולה דלא הוה ארבע קרנות בחטאת משום דטעונה יסוד לענין דמים העליונים ונראה לרבינו תם דלא גרסינן שירי הדם היה שופך ליסוד דשופך משמע מן הכלי מדלא תני מתמצה ליסוד כדקתני גבי חטאת העוף ועוד דבמתני' דלקמן פרק קדשי קדשים (דף סד:) קתני בחטאת העוף שירי הדם ובעולת העוף לא תני משמע דלית ליה שירים והא דמרבינן לעיל שירים בכל הקרבנות היינו לבד מעולת העוף וכיון דנעשית מצותו מה לנו במה שהדם נופל אחר כך לארץ והולך לאיבוד דכל דמים נמי לאחר שנשפכו ליסוד הולכין לאיבוד אחרי כן ועוד כשמתרץ כך התנו אוירא ופירש בקונטרס שהיה עושה כמין בליטה במזבח לקבל דמים היה לו להש''ס לפרש זה ונראה לר''ת דפריך ממליקה עצמה דבעי בראשו של מזבח דומיא דהקטרה כדלקמן ואי עביד ליה באויר דיהודה אם כן אינה עולה לקדשי מזבח ומשני דאוירא דבנימין וקדיש האויר בקדושת מזבח ואף על גב דהקטרה באויר אי אפשר לא חייש אלא בהא דליהוי קדושת מזבח ומיהו למאן דאמר (לקמן דף סה.) אין עושין מערכה על גבי סובב נראה דמליקה נמי לא מהניא התם אף על גב דקדוש בקדושת מזבח והכא איירי למאן דאמר עושין מערכה על גבי סובב: רב אמר בבנין. אף על גב דלמטה לא הוי רבוע למעלה במקום המערכה הוי רבוע וקשה קצת לישנא דמתני' לרב דתנן במסכת יומא (דף יב.) דרצועה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסת לחלקו של בנימין ובה מזבח בנוי משמע שהיה בה מבנין: מפולמות. כגון דגים מפולמין פרק אין צדין (ביצה כד:):

דף נד - א

הערות

פרשנים

בחירת עמוד

תצוגה וקריאה

שמירה ושיתוף

חיפוש בעמוד